כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁבָּאָדָם, זֶה הַמַּבְדִּיל אוֹתָנוּ מִן הַבְּהֵמָה, וּמִן אָדָם לְאָדָם, הוּא עָצְמָתִי מֵאֵין כָּמוֹהוּ, בּוֹ נִמְצָא, בְּעֶצֶם הַכֹּל, כָּל הָאֶפְשָׁרוּיוֹת שֶׁבָּעוֹלָם – גְּנוּזוֹת בַּדִּבּוּר הַזֶּה, בֶּן אָדָם יָכוֹל לְבָרֵךְ בְּרָכוֹת שֶׁמִּתְקַיְּמוֹת, גַּם אִם הוּא לֹא צַדִּיק מְיֻחָד, אִם הוּא יְהוּדִי – הַכֹּחַ שֶׁל הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ עָצוּם וְנוֹרָא עַד מְאֹד.

הַבְּרָכוֹת הֵן כֹּה גְּבוֹהוֹת, שֶׁנִּתַּן לַהֲפֹךְ אֶת הַקְּלָלוֹת שֶׁל שׂוֹנְאָיו לִבְרָכוֹת גְּדוֹלוֹת, לִפְעָמִים אֲנָשִׁים לֹא אוֹהֲבִים מַסְפִּיק שׁוֹלְחִים חִצִּים שֶׁל רַעַל לְשׁוֹנִי, הַיְכוֹלִים בְּהֶחְלֵט לְהַזִּיק, אֲבָל כְּנֶגֶד זֶה יֵשׁ אֶת הַדִּבּוּר הַחִיּוּבִי, הַקָּדוֹשׁ וְהַטָּהוֹר, שֶׁעוֹשֶׂה אֶת הַהֵפֶךְ – מֵבִיא רַק יְשׁוּעוֹת נִשְׂגָּבוֹת לָאָדָם.

בָּלָק הָרָשָׁע – יָדַע אֶת הַסּוֹד הַיְּהוּדִי הַזֶּה, הוּא יָדַע שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל יֵשׁ אֶת כֹּחַ הַדִּבּוּר, וְעִמּוֹ הֵם יְכוֹלִים לַעֲמֹד מוּל כָּל הַתָּכְנִיּוֹת שֶׁלּוֹ, כַּכָּתוּב (בַּמִּדְבָּר כב, ב): וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמוֹרִי. "אֱמוֹרִי" – מִלְּשׁוֹן אֲמִירָה וְדִבּוּר. רָאָה בָּלָק מַה שֶּׁעָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְכֹחַ אֲמִירָתָם וְדִבּוּרָם – שֶׁבָּנוּ אֶת הַדִּבּוּר, וְכוֹבְשִׁים כָּל מִלְחֲמוֹתֵיהֶם עַל יָדוֹ, וְרָאָה שֶׁהֵם מַצְלִיחִים מְאֹד שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, וְחָקַר וְדָרַשׁ מֵאֵפוֹא קִבְּלוּ אֶת זֶה, וּמִי לִמֵּד אוֹתָם כָּךְ? וְנִתְוַדַּע לָהֶם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַנְהִיג אֲמִתִּי שֶׁנִּתְגַּדֵּל בְּמִדְיָן, "וְאֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בְּפִיו", וְהוּא הַמְּלַמֵּד אֶת הַיְהוּדִים, שֶׁאֵין עֵצָה אַחֶרֶת מִלְּבַד חֲגִירַת חֶרֶב הַתְּפִלָּה, שֶׁמַּכְנִיעָה אֶת כֻּלָּם.

וְלָכֵן חִפֵּשׂ בָּלָק גַּם כֵּן אֵיזֶה רֹאשׁ – "שֶׁאֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בְּפִיו", וְיֵשׁ לוֹ פֶּה טָמֵא, שֶׁיָּכוֹל לְהַחְלִישׁ קְדֻשַּׁת פִּיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמָצָא אֶת בִּלְעָם, שֶׁהָיָה "זֶה לְעֻמַּת זֶה" בְּטֻמְאָה נֶגֶד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כִּי כְּמוֹ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָה וְנִתְקַדֵּשׁ בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה עַל יְדֵי דִּבּוּרֵי פִּיו, וְתָמִיד דִּבֵּר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ פָּנִים אֶל פָּנִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בַּמִּדְבָּר יב, ח): "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ, וּמַרְאֵה וְלֹא בְּחִידוֹת", כְּמוֹ כֵּן בִּלְעָם יָרַד וְנִטְמָא בְּתַכְלִית הַטֻּמְאָה עַל יְדֵי דִּבּוּרֵי פִּיו, עַד שֶׁאֲפִלּוּ הֶבֶל פִּיו הָיָה טָמֵא וּמְטַמֵּא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בַּמִּדְבָּר לא, טז): "הֵן הֵנָּה הָיוּ בִּדְבַר בִּלְעָם", שֶׁהֶבֶל פִּיו, אֲפִלּוּ בְּדִבּוּרִים בְּעָלְמָא, הוֹלִידוּ טֻמְאָה בְּאֹזֶן הַשּׁוֹמֵעַ (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן מג). כִּי הַכֹּל תָּלוּי כְּפִי דִּבּוּרֵי פִּיו שֶׁל אָדָם, אִם מוֹצִיא מִפִּיו רְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאוֹמֵר בְּפֶה מָלֵא: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר"! אֲזַי סוֹף כָּל סוֹף יִזְכֶּה לָזֶה, אֲפִלּוּ אִם לְעֵת עַתָּה עֲדַיִן נִמְצָא בְּתוֹךְ הַטֻּמְאָה, וְרָחוֹק מְאֹד מִכָּל הַשָּׂגוֹת דִּקְדֻשָּׁה, אֲבָל עַל יְדֵי רְצוֹנוֹתָיו כִּסּוּפָיו וּתְפִלּוֹתָיו יַעֲשֶׂה כֶּתֶר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְה' יִתְפָּאֵר עִם הַכֶּתֶר הַזֶּה, וְיַחְזֹר וְיַשְׁפִּיעַ עָלָיו כָּל מִינֵי הַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, כִּי כֶּתֶ"ר רָאשֵׁי תֵּבוֹת כִּ'סּוּפִין תְּ'פִלּוֹת רְ'צוֹנוֹת, וּכְשֶׁאָדָם מוֹצִיא כִּסּוּפָיו וּרְצוֹנוֹתָיו בְּפִיו בִּתְפִלּוֹתָיו, אֵין דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יָכוֹל לְהַגִּיעַ אֵלָיו.

בִּלְעָם, בַּדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה – לָמַד אֶת הָאֹפִי הַמְּיֻחָד הַזֶּה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, הוּא הִתְלוֹנֵן עַל אִי יְכָלְתּוֹ לְהָרַע לָהֶם בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן, בַּמִּלִּים: הֵן עַם לְבָדָד יִשְׁכֹּן… זֶה עַם שֶׁל מִתְבּוֹדְדִים, אֵלּוּ שֶׁתָּמִיד בָּאִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִתְלוֹנְנִים עַל מַה שֶּׁקּוֹרֶה אִתָּם, הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ הֵם בִּלְתִּי מְנֻצָּחִים, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְנַצֵּחַ אָדָם שֶׁדָּבוּק בְּנֶצַח יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יְשַׁקֵּר, וְלָכֵן יָדַע בִּלְעָם, שֶׁהוּא לֹא מְסֻגָּל בִּכְלָל לְנַצֵּל אֶת הַכֹּחַ הָרַע שֶׁלּוֹ בַּדִּבּוּר הַמְּיֻחָד שֶׁהֶעֱנִיק לוֹ ה', כִּי הַכֹּחַ שֶׁל הַמִּתְפַּלֵּל – גָּדוֹל יוֹתֵר.

הָבָה נַקְשִׁיב לְדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁכֹּה הִרְבָּה לְעוֹרֵר אוֹתָנוּ בִּתְפִלָּה וּבְהִתְבּוֹדְדוּת, שִׂיחָה בֵּינֵינוּ לְבֵין קוֹנֵנוּ, זֶהוּ הַנִּצָּחוֹן הָאַלְמוּתִּי שֶׁל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, לְדַבֵּר וּלְדַבֵּר, לְשׂוֹחֵחַ וּלְשׂוֹחֵחַ, לֹא לְהַפְסִיק לְנַצֵּל אֶת הַכֹּחַ הֶעָצוּם שֶׁל הַדִּבּוּר – עִם הַתְּפִלָּה הַמְּדַבֶּרֶת הַזּוֹ, נוּכַל לְהַשִּׂיג הַכֹּל וּלְנַצֵּחַ אֶת הַכֹּל.

הפוסט פרשת בלק – הדיבור, מותר האדם מן הבהמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

אוֹמֵר רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע:

כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לֵב, אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ מָקוֹם כְּלָל, כִּי אַדְּרַבָּא, הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, כִּי הָאֱלֹקוּת הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים עג, כו): "צוּר לְבָבִי", וְאֵצֶל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ נֶאֱמַר (שְׁמוֹת לג, כא): "הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי", שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ, נִמְצָא, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב יִשְׂרָאֵלִי, אֵין רָאוּי לוֹ לוֹמַר שֶׁמָּקוֹם זֶה אֵין טוֹב לְפָנָיו, כִּי אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ מָקוֹם כְּלָל, כִּי אַדְּרַבָּה הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ.

*

כַּאֲשֶׁר אָדָם דָּבוּק בְּבוֹרְאוֹ – אֵין מָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לְהַסְתִּיר אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, כִּי כָּל מָקוֹם כָּשִׁיר לִדְבֵקוּת בַּה', וּבְכָל מַסְלוּלֵי חַיָּיו הַפִיזִיִּים וְהָרוּחָנִיִּים – הוּא יָכוֹל לְהִפָּגֵשׁ עִם ה' הַנִּמְצָא בְּכָל מָקוֹם, וְכָל הַמְּצִיאוּת כֻּלָּהּ הִיא מְצִיאוּת אֱלֹקִית וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ. זוֹ הַסִּבָּה שֶׁה' מְכֻנֶּה בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ בְּשֵׁם: "מָקוֹם", כִּי הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ, כְּלוֹמַר, אֵין אוֹמְרִים שֶׁה' נִמְצָא בְּכָל מָקוֹם, אֶלָּא 'כָּל מָקוֹם' נִמְצָא בַּה'! ה' הוּא הַמָּקוֹם. וְהַזּוֹכֶה לְהִדַּבֵּק בּוֹ, מוֹצֵא אוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם מַמָּשׁ.

הֵד לָאֱמֶת הַזּוֹ, מוֹצְאִים אָנוּ בְּדִבְרֵי הַתַּנָּא (אָבוֹת ה, ה): 'מֵעוֹלָם לֹא אָמַר אָדָם צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם'. צָרוּת הַמָּקוֹם מְגַלֶּמֶת אֶת אִי־הַנּוֹחוּת מִמָּקוֹם מְסֻיָּם, בִּירוּשָׁלַיִם – עִיר הָאוֹר וְהַדְּבֵקוּת, הֵאִירָה הָאֱלֹקוּת בְּגִלּוּי כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהַרְגָּשַׁת אִי־הַנּוֹחוּת נֶעֶלְמָה וְהַשּׁוֹרֶה בָּהּ הִרְגִּישׁ דַּוְקָא אֶת הָרְוָחָה וּשְׂבִיעוּת הָרָצוֹן.

כַּמָּה מַתְאִימִים דִּבְרֵי הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ, כִּי הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֵׁם הֲוָיָ"ה, כַּאֲשֶׁר מְחַשְּׁבִים אוֹתוֹ מִסְפָּרִית בְּצוּרָה הַנִּקְרֵאת בְּכִתְבֵי הַקַּבָּלָה 'הַכָּאָה' [י' פְּעָמִים י'; ה' פְּעָמִים ה'; ו' פְּעָמִים ו'; ה' פְּעָמִים ה'], מְקַבְּלִים אֶת הָעֵרֶךְ הַמִּסְפָּרִי 186 – הַגִּימָטְרִיָּה שֶׁל הַמִּלָּה 'מָקוֹם'. כִּי כְּשֶׁאָדָם דָּבוּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁפּוֹנֶה, רוֹאֶה אֶת שֵׁם הֲוָיָ"ה בָּרוּךְ הוּא, בְּדֶרֶךְ אוֹר יָשָׁר וְאוֹר חוֹזֵר, שֶׁהוּא עִנְיַן "הַכָּאָה", אֲזַי בְּכָל הַמָּקוֹם מִתְגַּלֶּה לוֹ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵין שׁוּם מָקוֹם שֶׁיַּסְתִּיר מִמֶּנּוּ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר (תְּהִלִּים ל, ח): ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז – רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּשֶׁנִּדְבַּקְתִּי בִּרְצוֹנְךָ, וְנִתְגַּלָּה לִי אֱלוֹקוּתְךָ, אַף שֶׁעָבְרוּ עָלַי הָרֵי הָרִים שֶׁל מְנִיעוֹת וְעִכּוּבִים, קָפַצְתִּי וְדִלַּגְתִּי עַל כֻּלָּם בְּעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְעָמַדְתִּי חָזָק בַּכֹּל, אֲבָל מִיָּד, הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ – הָיִיתִי נִבְהָל, שֶׁמִּיָּד שֶׁהָיָה עִנְיַן שֶׁל הַסְתָּרַת פָּנִים, וְלֹא זָכִיתִי לְהַרְגִּישׁ אוֹר פְּנֵי הַהַשְׁגָּחָה, נִבְהַלְתִּי מִכָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלַי, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בִּדְבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּשֶׁאָדָם דָּבוּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, אֲזַי אֵין שׁוּם מָקוֹם אוֹ מִקְרֶה שֶׁיַּרְחִיק אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל כְּשֶׁנּוֹפֵל לְהַסְתָּרַת פָּנִים, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי עוֹבֵר עָלָיו הַרְבֵּה, וְאֵין מוֹצֵא אֶת מְקוֹמוֹ.

*

בְּפָרָשָׁתֵנוּ אָנוּ מוֹצְאִים, שֶׁקַּיִן מִתְלוֹנֵן עַל הָעֹנֶשׁ בַּהֲרִיגַת אָחִיו הֶבֶל (בְּרֵאשִׁית ד, יד) הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי. וְהִנֵּה בַּפָּסוּק הַזֶּה נִקְשָׁרִים שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאֶחָד – הַגָּרוּשׁ וְהַהַסְתָּרָה, וְעֹנֶשׁ הֱיוֹתוֹ נָע וָנָד.

הָעִנְיָן מוּבָן בְּיוֹתֵר עַל פִּי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ, כִּי בַּמֶּה נֶעֱנַשׁ קַיִן? שֶׁנִּתְקַיֵּם בּוֹ: הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה – היינו, שֶׁגֹּרַשׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְאֵיךְ? עַל יְדֵי "וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר", הַיְנוּ שֶׁנָּפַל לְהַסְתָּרַת פְּנֵי ה', עַל דֶּרֶךְ (תְּהִלִּים ל, ח): "הִסְתַּרְתָּ פָּנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל", כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ אֶת ה' – אֵינוֹ מוֹצֵא קוֹרַת רוּחַ בְּשׁוּם מָקוֹם, וּכְאִלּוּ הוּא מְגֹרָשׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, שֶׁזֶּה הַהֶמְשֵׁךְ: וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ, כִּי שָׁרוּי בְּגָלוּת עֲמוּקָה מְאֹד לְלֹא שׁוּם מָקוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁזֶּה – וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי, שֶׁכָּל מִקְרֶה שֶׁיִּמְצָא אוֹתוֹ – יַהֲרֹג אוֹתוֹ… כִּי כְּשֶׁאָדָם נִשְׁלָט עַל יְדֵי הַטֶּבַע וְהַמַּזָּל, וְנִסְתָּרוֹת מִמֶּנּוּ פְּנֵי ה', שֶׁהִיא הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה – מְאַבֵּד אֶת הַטַּעַם הָאֲמִתִּי שֶׁל הַחַיִּים. אָכֵן, לֹא נוֹתְרָה עֵצָה אַחֶרֶת לָאָדָם אֶלָּא רַק לְדַבֵּק עַצְמוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, וַאֲזַי לֹא יִהְיֶה שׁוּם מָקוֹם שֶׁיַּסְתִּיר מִמֶּנּוּ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיֵצֵא מִגָּלוּתוֹ לְגַמְרֵי.

הפוסט פרשת בראשית – כשיש לאדם לב… הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

מִדַּת הַשִּׁכְחָה הִיא מִדָּה מֻרְכֶּבֶת מְאֹד, רַבֵּנוּ אוֹמֵר שֶׁהִיא מִדָּה מְשֻׁבַּחַת, כַּאֲשֶׁר שׁוֹכְחִים אֶת הָרַע שֶׁהָיָה, מִתְרַכְּזִים בַּטּוֹב, זוֹ הִיא הַשִּׁכְחָה הַחִיּוּבִית. אֲבָל יֵשׁ שִׁכְחָה שֶׁצָּרִיךְ לִבְרֹחַ מִמֶּנָּה כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כְּמוֹ מֵהָאֵשׁ, מַשֶּׁהוּ שֶׁאָסוּר לִשְׁכֹּחַ, מַשֶּׁהוּ קִיּוּמִי, מַהוּתִי, מַשֶּׁהוּ הַקָּשׁוּר לְשֹׁרֶשׁ הַשָּׁרָשִׁים שֶׁל הַנְּשָׁמָה שֶׁלָּנוּ, אֶת זֶה אָסוּר לִשְׁכֹּחַ.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן נד), צְרִיכִין לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הַזִּכָּרוֹן, שֶׁלֹּא יִפּוֹל לְשִׁכְחָה, לִבְחִינַת מִיתַת הַלֵּב, וְעִקָּר הַזִּכָּרוֹן הוּא לִזְכֹּר תָּמִיד בְּעָלְמָא דְּאָתִי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּדַעְתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד – – – כְּשֶׁאָדָם שׁוֹכֵחַ אֶת הַדָּבָר הַבְּסִיסִי הַזֶּה – הוּא פָּשׁוּט מְאַבֵּד אֶת הָעוֹלָם שֶׁלּוֹ, אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ אֶת הַכֹּל, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר וְאָסוּר לִשְׁכֹּחַ אֵיפֹה אַתָּה נִמְצָא, אַתָּה לֹא נִמְצָא בָּעוֹלָם נִצְחִי, אַתָּה נִמְצָא בָּעוֹלָם חוֹלֵף, רִגְעִי, לֹא שָׁוֶה כָּל־כָּךְ לְהִצְטַעֵר עָלָיו יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, זְהִירוּת!

יֵשׁ בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ שְׁנֵי חֲלָקִים שֶׁל הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, יֵשׁ אֶת שְׁמִירַת הַזִּכָּרוֹן, וְיֵשׁ אֶת הַזְּהִירוּת מִנְּפִילָה לְשִׁכְחָה – לִבְחִינַת מִיתַת הַלֵּב. שְׁמִירַת הַזִּכָּרוֹן הִיא שְׁמִירָה אַקְטִיבִית פְּעִילָה, שֶׁאָדָם חַי וְנוֹשֵׁם אֶת הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, הוּא תּוֹסֵס בְּקִרְבּוֹ, אִישׁ מוּדָע לַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ, לֹא מַפְסִיק לִזְכֹּר, כָּל תְּנוּעָה שֶׁלּוֹ בְּעוֹלָמֵנוּ, אוֹמֶרֶת שְׁלִיחוּת וְזִכָּרוֹן, לֹא לִשְׁכֹּחַ לְרֶגַע שֶׁאַתָּה זוֹכֵר, מוּדָע וּפָעִיל לְמַעַן הָעִנְיָן שֶׁלִּשְׁמוֹ בָּאתָ לָעוֹלָם הַזֶּה.

בַּד בְּבַד צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מֵהַדָּבָר הַנּוֹסָף – הַנְּפִילָה לְשִׁכְחָה! הַנְּפִילָה לְמִיתַת הַלֵּב, הַלֵּב הַיְּהוּדִי הַזֶּה, שֶׁאָמוּר לִהְיוֹת בּוֹעֵר אֶל הַתַּכְלִית הַנִּצְחִית, פִּתְאוֹם לֹא פֹּה, הַלֵּב הַזֶּה פָּשׁוּט מֵת, כִּי לֵב שֶׁל יְהוּדִי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁב עַל הָאוֹר הָאֲמִתִּי שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא לֵב לֹא חַי, פָּשׁוּט מִיתַת הַלֵּב, אִם נִתְבּוֹנֵן בַּמִּלִּים הָאֵלּוּ שֶׁל רַבֵּנוּ – פַּחַד יִפּוֹל עָלֵינוּ, לֵב מֵת, מַה זֶה? לֹא חַי? לֹא! לֵב יְהוּדִי יֵשׁ לוֹ אִפְיוּנִים מסויימים, לֹא כָּל לֵב – הוּא לֵב חַי, לֵב שֶׁל שִׁכְחַת הָעוֹלָם הָאֲמִתִּי, הוּא לֵב שֶׁהוּא מֵת.

כֵּיצַד פּוֹעֵל הָעִנְיָן הַזֶּה בְּלֶב הָאָדָם? אֵיךְ בֶּאֱמֶת נִזְכֶּה לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הַזִּכָּרוֹן, לִזְכֹּר "תָּמִיד" בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, רַבֵּנוּ מְלַמֵּד בְּתוֹרָה נ"ד, שֶׁהָעִנְיָן הַזֶּה אָמוּר לִפְעֹל בִּשְׁנֵי מִישׁוֹרִים, הַמִּישׁוֹר הָאֶחָד הוּא לָקוּם בַּבֹּקֶר וְלִזְכֹּר אֶת הַפְּרָט הֶחָשׁוּב הַזֶּה – אֲנִי כָּאן בְּעוֹלָם אֲרָעִי, חוֹלֵף וְלֹא חָשׁוּב בִּכְלָל, הוּא אֶחָד מִנִּי שְׁנַיִם, הוּא אֶחָד שֶׁמּוֹבִיל לָעוֹלָם הָאַחֵר, הָאֲמִתִּי, הַנִּצְחִי, וּמִמֵּילָא כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁלִּי מוּפְנֵית לְשָׁם, לָעוֹלָם הַהוּא. בַּמִּישׁוֹר הַפְּרָטִי יוֹתֵר, עַל הָאָדָם לַחֲשֹׁב עַל כָּל מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּרִמְזֵי הָרְמָזִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא לְפִתְחוֹ, לְהַקְשִׁיב לָהֶם, לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם, וְלִחְיוֹת חַיִּים אֲמִתִּיִּים. הַיְּדִיעָה הַבְּרוּרָה שֶׁעוֹלָמֵנוּ זֶה מֻנְהָג לְפִי הָעוֹלָם הָאֲמִתִּי, עוֹשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה לָאָדָם, הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא חַי בְּעוֹלָם אַחֵר.

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ כָּתוּב (דְּבָרִים ו, יב) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ וְגוֹ' וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וְלִכְאוֹרָה צָרִיךְ לְהָבִין, לָמָּה דַּוְקָא כָּאן הִזְהִיר הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ עַל הַשִּׁכְחָה מִזֶּה שֶׁיָּצָאנוּ מִמִּצְרַיִם, וְשֶׁעָלֵינוּ לזְכֹּר שֶׁיָּצָאנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, וְאֵיזֶה קֶשֶׁר יֵשׁ לָזֶה לְבִיאַת הָאָרֶץ, וְלִמְצִיאַת בָּתִּים מְלֵאִים כָּל טוֹב וְגוֹ', הַכָּתוּבים כָּאן?

עַל־פִּי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל הַלָּלוּ מוּבָן הָעִנְיָן מְאֹד, כִּי אָכֵן כַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאִים אֶל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא אֶרֶץ מְלֵאָה כָּל טוֹב גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת, הֵם פּוֹגְשִׁים שָׁם בָּתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ, וּבוֹרוֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ וְגוֹ' וְאָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ, אוֹ אָז נִשְׁקֶפֶת סַכָּנָה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא יִפְּלוּ לְשִׁכְחָה וּמִיתַת הַלֵּב – הַמַּרְאוֹת הַתּוֹסְסוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת מְעוֹדְדוֹת לִשְׁכֹּחַ בָּעוֹלָם הָאֲמִתִּי הַבָּא, הֵם עֲלוּלִים לְהִתְעַלֵּם מִן הָעֻבְדָּה שֶׁיֵּשׁ עוֹד עוֹלָם, שֶׁהוּא עוֹלָם רוּחָנִי, וְעוֹלָם הַתּוֹרָה וְהַדְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ,

וְכָךְ זֶה כָּל אָדָם לְדוֹרוֹת, מֵחֲמַת שֶׁכָּל הַגַּשְׁמִיּוּת נִמְצֵאת לִפְנֵי מַרְאֶה עֵינָיו, הוּא עָלוּל לִשְׁכֹּחַ בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא יְסוֹד חִיּוּת וְקִיּוּם כָּל הַבְּרִיאָה, וְלִרְדֹּף אַחַר הַתַּאֲווֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת, לִסְגֹּד לָהֶן וּלְרַצּוֹת אֲנָשִׁים אֲחֵרִים מִתּוֹךְ שָׁכַחְתָּ ה' מֻחְלֶטֶת.

דַּוְקָא אָז בָּא הַכָּתוּב וּמַזְהִיר אוֹתָנוּ – הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, הַיְנוּ שֶׁתִּזְכְּרוּ תָּמִיד אֶת ה', שֶׁהוֹצִיא אֶתְכֶם מֵעַבְדוּת מִצְרַיִם, וְלָקַח אֶתְכֶם לוֹ לַעֲבָדִים, וְלֹא לְדָבָר אַחֵר, כִּי זֶהוּ זִכָּרוֹן בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, שֶׁהוּא חִיּוּת הַלֵּב, וְעַל יָדָהּ הָאָדָם זוֹכֶה לִירַשׁ כָּל טוֹב בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, אַשְׁרֵי לוֹ.

(תוך הנחל, פרשת ואתחנן תשס"ה)

הפוסט פרשת ואתחנן – זכרון ושכחה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

עִקַּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁיִּהְיֶה יָכוֹל לְהַרְאוֹת לְמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה, וְנִדְמֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה, יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא הַהֵפֶךְ, וְכֵן לְהֶפֶךְ, לְמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה מְאֹד בְּמַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, בְּתוֹךְ הָאָרֶץ מַמָּשׁ, יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ שֶׁאַדְּרַבָּא, הוּא סָמוּךְ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן סח).

כַּמָּה מַדְהִימָה הִיא מַעֲלַת הַצַּדִּיק! אָדָם גַּשְׁמִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת הֲכִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמִצַּד אֶחָד שֶׁלֹּא לִהְיוֹת בּוֹ כְּלָל. הַמְּדֻבָּר בְּאָדָם מְזֻכָּךְ בְּתַכְלִית הַזִּכּוּךְ לְלֹא שִׁיּוּר לְגַשְׁמִיּוּת הָעוֹלָם, אַךְ בְּתוֹר מוּדָע לַשְּׁלִיחוּת הָעֲנָקִית שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה – הוּא מִתְבּוֹסֵס בַּעֲפָרוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, כְּאֶחָד מִבְּנֵי הַתְּמוּתָה הָרְגִילִים.

שִׂיחוֹ וְשִׂיגוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק אֵינוֹ רַק עִם אַנְשֵׁי מַעְלָה, הַיּוֹדְעִים בְּאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם נֶפֶשׁ עֲדִינָה לְהַשִּׂיג דְּבָרִים מֻפְשָׁטִים וְעִילָאִיִּים, לֹא רַק, גַּם עִם הָאֲנָשִׁים הַנְּמוֹכִים בְּיוֹתֵר, שֶׁכְּבָר נִמְאָס לָהֶם לְהִלָּחֵם, וְהֵם, בְּעֵינֵיהֶם, כְּבָר שְׁקוּעִים בְּתַחְתִּית הַמַּדְרֵגָה, לַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי – יֵשׁ דִּבּוּר אִתָּם! הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשָׂפָה מְיוּחֶדֶת לְהַעֲלוֹתָם מֵהַמָּקוֹם שֶׁלָּהֶם וְלַהֲבִיאָם לְמַדְרֵגַת קִרְבַת אֱלֹקִים.

זֶה בְּדִיּוּק השילוב הַנִּפְלָא הַזֶּה בֵּין הַגַּשְׁמִיּוּת לְרוּחָנִיּוּת, הַבְּלִילָה הַזּוֹ, מִתּוֹךְ יְדִיעָה אֲמִתִּית שֶׁבְּעֶצֶם הַגַּשְׁמִיּוּת אֵינָהּ אֶלָּא רוּחָנִיּוּת גְּמוּרָה, וְהָרוּחָנִיּוּת מְזַכֶּכֶת אוֹתָהּ לַחֲלוּטִין, מְבִיאָה אֶת הַצַּדִּיק שֶׁלֹּא לְהִשָּׁקַע בְּגַשְׁמִיּוּת כְּגַשְׁמִיּוּת עַצְמִית אֶלָּא כְּמַעֲטֶפֶת לַעֲשִׂיַּת רָצוֹן הַשֵּׁם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת.

הַשִּׂיחַ הַזֶּה שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא דּוּ נְתִיבִי, וְהוּא פּוֹנֶה לִשְׁנֵי המגזרים הַקּוֹטְבִיִּים שֶׁבָּעָם – הוּא מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת מַמָּשׁ, אִם אַתָּה אָדָם נַעֲלֶה, בְּדַרְגָּה גְּבוֹהָה לְדַעְתְּךָ – יֵשׁ לוֹ עוֹד מַה לְהוֹסִיף לְךָ, אִם אַתָּה אָדָם שֶׁנָּפַל לְגַמְרֵי, לְדַעְתְּךָ, בּוֹא אֶל הַצַּדִּיק וְהִשְׁתַּדֵּל לְהַקְשִׁיב לְמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לוֹמַר לְךָ.

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הָיָה הַצַּדִּיק הַזֶּה, שֶׁיָּדַע לְדַבֵּר לְכָל אֶחָד בִּשְׂפָתוֹ, הוּא הֵכִיל אֶת כָּל הַסּוּגִים הַקַּיָּמִים בָּעָם, וְהָיָה בְּוַדַּאי הַצַּדִּיק שֶּׁנִּמְצָא לְמַעְלָה אֲבָל גַּם לְמַטָּה. הַתְּפִישָׂה שֶׁל אֲנָשִׁים כְּאִלּוּ הַצַּדִּיק הוּא כְּמוֹהֶם, זוֹ טָעוּת קְרִיטִית, זֶה כְּמוֹ לְהִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי וְלוֹמַר שֶׁאֵין עוֹד… הַצַּדִּיק בְּעֶצֶם, הוּא שָׁלִיחַ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא כִּבְיָכוֹל, גַּם נִמְצָא לְמַעְלָה לְמַעְלָה עַד אֵין סוֹף, אֲבָל הוּא מְמַלֵּא אֶת כָּל הַמְּצִיאוּת הַגַּשְׁמִית הַזּוֹ, וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ מַמָּשׁ.

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ רוֹאִים אֶת הָעִנְיָן שֶׁל הַתְּלוּנָה – לָמָּה הֶעֱלִיתוּנִי מִמִּצְרַיִם, הַפְּגָם הָיָה בֶּאֱמוּנָה בַּה', אֲבָל גַּם פְּגַם בֶּאֱמוּנָה בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הֵם חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְאָמְרוּ – דִּבַּרְנוּ בַּה' וָבָךְ, לֹא הֵבַנּוּ אֶת הַהִתְחַזְקוּת שֶׁל הַצַּדִּיק, אֶת הָעֹמֶק שֶׁל חִסּוּל הָרֹעַ הַפְּנִימִי, לָכֵן שָׁלַח ה' אֶת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, לְפִי דִּבְרֵי הַתּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, מְרֻמָּז הַדָּבָר לְמוֹכִיחִים מְסֻיָּמִים שֶׁדַּרְכָּם לִנְשֹׁךְ אֶת שׁוֹמְעֵי לִקְחָם בְּדִבְרֵי מוּסָר מְאַיְּמִים, מִלִּבְלִי לָתֶת לָהֶם לְהָבִין שֶׁהֵם אַדְּרַבָּה! קְרוֹבִים וּסְמוּכִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.

הָעֹנֶשׁ עַל הָרִחוּק מֵהַצַּדִּיק – הוּא בְּדִיּוּק הַדָּבָר הַזֶּה, לְקַבֵּל אֶת הָאֲמִירוֹת הֲלֹא מדוייקות שֶׁל מַשְׁפִּיעִים מִסּוּג לֹא נָכוֹן, הַתִּקּוּן בָּא אֵיפֹה בֶּאֱמֶת בִּכְתִיתַת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, בַּהֲבָנָה כִּי לַצַּדִּיק יֵשׁ אֶת הַדִּבּוּרִים הַנְּכוֹנִים שֶׁיְּכוֹלִים לַעְזוֹר לָנוּ לְהִתְעַלּוֹת מֵעַל עַצְמֵנוּ, לְהָבִין שֶׁהַמַּצָּב הָאֲמִתִּי הוּא שֶׁאָנוּ כֵּן קְרוֹבִים אֶל הַשֵּׁם, אָנוּ כֵּן רוֹצִים אוֹתוֹ, וְאָנוּ צְרִיכִים רַק לָדַעַת אֵיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה…

עֶצֶם הַמּוּדָעוּת, שֶׁאָנוּ כֵּן קְרוֹבִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הִיא הַשִּׂיחַ הַנָּכוֹן, הַמְּקָרֵב, הַמֵּבִיא אוֹתָנוּ לִהְיוֹת מְסֻגָּלִים לִהְיוֹת אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת, הַהִתְחַזְקוּת שֶׁל הַצַּדִּיק אֵינָהּ רַק חִזּוּק וְרִפּוּי כְּאֵב, הִיא הָאֱמֶת! הַצַּדִּיק שֶׁבָּטֵל בְּכָל הַרְגָּשׁוֹתָיו אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ מַהִי דֶּרֶךְ הַהִתְקָרְבוּת הָאֲמִתִּית.

הפוסט פרשת חוקת – הצדיק, שילוב בין גשמיות לרוחניות הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

עֵינַיִם הֵם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וּגְבוֹהִים מְאֹד, וְהֵם רוֹאִים תָּמִיד דְּבָרִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים, וְאִם הָיָה הָאָדָם זוֹכֶה לְעֵינַיִם כְּשֵׁרִים, הָיָה יוֹדֵעַ דְּבָרִים גְּדוֹלִים רַק מִמַּה שֶּׁעֵיניו רוֹאוֹת (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן רנד).

כְּשֶׁאָנוּ נִתְקָלִים בְּעִוֵּר אָנוּ מִיָּד מְשַׁפְשְׁפִים עֵינַיִם… מַרְגִּישִׁים בָּרֵי מַזָּל, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עֵינַיִם בִּכְלָל. הַמַּחֲשָׁבָה הַמַּפְחִידָה הַזּוֹ, מַה הָיִינוּ עוֹשִׂים לוּ לֹא הָיוּ לָנוּ עֵינַיִם – מְעוֹרֶרֶת בָּנוּ חַלְחָלָה, תַּכְלֶס, זֶה לֹא פָּשׁוּט, בֶּנְאָדָם לְלֹא עֵינַיִם – אֵינוֹ אָדָם בִּכְלָל.

לָעֵינַיִם יֵשׁ תַּפְקִיד מֶרְכָּזִי בַּתִּפְקוּד הָאֱנוֹשִׁי, הַסּוּמָא חָשׁוּב כַּמֵּת, כְּבָר לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ, כְּכָל שֶׁהָרְאִיָּה חַלָּשָׁה יוֹתֵר – הָאָדָם חַלָּשׁ וּמֻגְבָּל, זֹאת עֻבְדָּה. מַה שֶּׁנּוֹתֵן לָנוּ חֹמֶר לְמַחְשָׁבָה, אִם הָעֵינַיִם כֹּה חֲשׁוּבוֹת – כַּמָּה עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת עַל מְצִיאוּתָן. מַחֲשָׁבוֹת מֵעֵין אֵלּוּ גּוֹרְמוֹת לָנוּ לְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכָה הַמַּדְהִימָה – פּוֹקֵחַ עִוְרִים, בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, הַיַּחַס בֵּין הָרְאִיָּה שֶׁלָּנוּ לְעִוְּרִים, מְעוֹרֶרֶת אוֹתָנוּ.

לָעֵינַיִם יֵשׁ תַּפְקִיד, אֲבָל לֹא רַק בִּרְאִיָּה הַחוּשִׁית הַמֹּכֶרֶת. בְּגָדוֹל, הָעַיִן אָכֵן נוֹתֶנֶת אֶפְשָׁרוּת לִרְאוֹת אֶת הַמֶּרְחָב הַגַּשְׁמִי שֶׁלְּפָנֵינוּ וְכוּ'. אַךְ יֵשׁ רְאִיָּה מִסּוּג אַחֵר, פְּנִימִית וּבַעֲלַת רֹבֶד כָּמוּס יוֹתֵר, זֹאת הָרְאִיָּה הָרוּחָנִית, הַעַל־חוּשִׁית, הַמִּתְבּוֹנֶנֶת, הַמִּסְתַּכֶּלֶת, וְהָרוֹאָה בֶּאֱמֶת אֶת הַיּוֹצֵר מִתּוֹךְ יְצִירָתוֹ.

הָאֲנָשִׁים הַמְּזֻכָּכִים בֶּאֱמֶת, שֶׁכְּלֵי הַחוּשִׁים שֶׁלָּהֶם נְקִיִּים לַחֲלוּטִין מהחומריות הַדְּבִיקָה שֶׁל הַחוּשׁ, מְסֻגָּלִים, דֶּרֶךְ כֵּלִים אֵלּוּ מַמָּשׁ, לָחוּשׁ וְלִנְגּוֹעַ בַּדְּבָרִים שֶׁמֵּעֵבֶר, אֵלּוּ הֵם הַצַּדִּיקִים, הַדְּבוּקִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, הָאֵבָרִים שֶׁלָּהֶם, מְזֻכָּכִים וּמְזֻקָּקִים, מְסֻגָּלִים לַחֲווֹת אֶת הַחְוָיָה הָאֱלוֹקִית בַּיְכֹלֶת הָאֱנוֹשִׁית הֲכִי אֶפְשָׁרִית, הֵם פָּשׁוּט שָׁם, בַּמָּקוֹם הַגָּבוֹהַּ הַזֶּה.

כָּךְ גַּם עֵינֵיהֶם, רוֹאוֹת וּמַבִּיטוֹת כְּמוֹ כָּל עֵינֵי בְּנֵי אָדָם, אֲבָל מְקוֹר הַמִּקּוּד שֶׁל הָרְאִיָּה הַזּוֹ, הוּא אַחֵר לְגַמְרֵי, שׁוֹנֶה לַחֲלוּטִין, וְלַמְרוֹת שֶׁהִיא נִרְאֵית כְּעַל־חוּשִׁית, וְחוּץ־גַּשְׁמִית – בְּהֶחְלֵט אֵינָהּ כָּזֹאת. הָרְאִיָּה הָרוּחָנִית אֵינָהּ 'תּוֹפָעָה עַל טִבְעִית', הַנָּכוֹן הוּא שֶׁזֹּאת מַתְּנַת הָעַיִן בְּעַצְמָהּ, וְלוּלֵא הָיִינוּ מְלַכְלְכִים אוֹתָהּ בְּעַפְרוּרִיוּת הַגּוֹרֶמֶת לָהּ לְהִתְמַקֵּד בָּרֹבֶד נָמוּךְ בְּיוֹתֵר שֶׁל הַחַיִּים – הָיִינוּ גַּם אֲנַחְנוּ רוֹאִים מַמָּשׁ.

הַקֶּטַע הוּא, שֶׁאֲנָשִׁים 'רְגִילִים' מַנִּיחִים, כִּי הָעִוָּרוֹן הָרוּחָנִי – שֶׁכֻּלָּנוּ שֻׁתָּפִים לוֹ, זֹאת הַתּוֹפָעָה הָאֱנוֹשִׁית הָרְגִילָה, הַנּוֹרְמָלִית. לָכֵן כַּאֲשֶׁר הֵם נִפְגָּשִׁים עִם אָדָם בַּעַל רְאִיָּה יוֹתֵר עֲמֻקָּה, הֵם נוֹטִים לִרְאוֹת בּוֹ מַשֶּׁהוּ לֹא רָגִיל, לֹא מֻכָּר… וּבְמִקְרֶה הַפָּחוֹת טוֹב מַאֲשִׁימִים אֶת הָרוֹאֶה בְּאִי אֲמִינוּת אוֹ בְּדִמְיוֹן. כָּךְ הֵם אֲנָשִׁים, מַה שֶּׁאֲנִי לֹא רוֹאֶה – אַף אֶחָד לֹא רוֹאֶה.

חֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט בְּיוֹתֵר יָכוֹל לְמַקֵם אוֹתָנוּ, הָ'רְגִילִים' בְּמִשְׁבֶּצֶת עֲצוּבָה מְעַט, הַשִּׁמּוּשׁ הַלֹּא מְדֻיָּק בָּעַיִן הָרוֹאָה, מַנְמִיךְ אוֹתָהּ לִרְאִיָּה גַּשְׁמִית בְּיוֹתֵר, וּמַפְרִיד אוֹתָהּ מֵהַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁבֶּאֱמֶת מִתְחוֹלְלִים מוּלָהּ, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא תִּהְיֶה נְקִיָּה – הִיא לֹא תִּרְאֶה. נְקֻדָּה! הֲלֹא דָּבָר הוּא שֶׁיְּסוֹד הַיַּהֲדוּת, הַמֻּזְכָּר בִּקְרִיאַת שְׁמַע, מַדְגִּישׁ אֶת הַצַּו הָאֱלֹקִי הַזֶּה – וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי עֵינֵיכֶם.

*

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, מֻזְכֶּרֶת רְאִיַּת הָעַיִן בְּהֶקְשֵׁר גּוֹרָלִי בְּיוֹתֵר, בְּמַהֲלַךְ נְתִינַת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא עֶצֶם הַקִּיּוּם שֶׁלָּנוּ כְּעַם – נִפְתְּחוּ הָעֵינַיִם, וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת וְאֶת הַלַּפִּידִים, הַכֹּל יוֹדְעִים, שֶׁשְּׁמִיעַת קוֹל בָּרוּר מִן הַשָּׁמַיִם לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל – מַסְפִּיקָה בְּיוֹתֵר כְּדֵי לַחֲרֹשׁ תַּלְמֵי אֱמוּנָה בַּלְּבָבוֹת. מַה הָיָה חָשׁוּב כָּל־כָּךְ שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ אֶת הַקּוֹלוֹת? שֶׁתִּהְיֶה פֹּה אֵיזוֹ רְאִיָּה מַמָּשִׁית?

הַתְּשׁוּבָה הִיא פְּשׁוּטָה וַעֲמֻקָּה, נוֹתֵן הַתּוֹרָה רָצָה שֶׁהָאֱמוּנָה הַזּוֹ, שֶׁנִּבְנֵית עַתָּה בְּעֵת קַבָּלַת הַתּוֹרָה – תִּהְיֶה רְאִיָּה מַמָּשִׁית, לְהוֹרוֹת לָנוּ עַל הַיְכוֹלוֹת שֶׁל הָעַיִן לִרְאוֹת. אֵינָהּ דּוֹמָה אֱמוּנָה שֶׁבָּאָה בִּגְלַל הַסְכָּמַת הַלֵּב וּשְׁמִיעָה מְאַחֵר, לְעֻמַּת אֱמוּנָה חוּשִׁית הָרוֹאָה מַמָּשׁ אֶת הַדְּבָרִים.

אָכֵן, לָמַדְנוּ בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁכֻּלָּנוּ, שֶׁעָמְדוּ רַגְלֵנוּ עַל הַר סִינַי, פָּשׁוּט יְכוֹלִים לִרְאוֹת, כָּךְ מַמָּשׁ, אֶת כָּל הָאֱמֶת הַנִּפְלָאָה הַזֹּאת. עִם הַמְּסָרִים הָאֱלֹקִיִּים הַנִּצְחִיִּים, אָנוּ שׁוֹמְעִים אֶת קוֹלוֹת הָרֶקַע, הַחֲשׁוּבִים לֹא פָּחוֹת. הַדֶּרֶךְ לְהַשָּׂגָה אֱלֹקִית עֶלְיוֹנָה, הַשְּׁבִיל הַמּוֹלִיךְ אֶל הַגְּבָהִים הַמְרוֹמָמִים הוּא הַשְּׁבִיל שֶׁעוֹבֵר דֶּרֶךְ הָעֵינַיִם!

הִתְגַּלּוּת הָעֲנָק הַזּוֹ, בִּמְרוֹמֵי הַר סִינַי, נֶחְרְטָה בַּנְּשָׁמָה הַיְּהוּדִית, מִכָּאן וָהָלְאָה אֵין גְּבוּל לָהַשָּׂגָה, וְאֵין תְּחוּם עוֹצֵר וּמַפְרִיד. הָרָצוֹן שֶׁלָּנוּ לִרְאוֹת אֶת מַלְכֵּנוּ עֲדַיִן קַיָּם אֵיפֹשֶׁהוּ בַּנֶּפֶשׁ. מַה שֶּׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת הוּא, לְהַתְחִיל לְנַקּוֹת אֶת כְּלֵי הָרְאִיָּה, רַק דַּרְכָּם אֶפְשָׁר לִרְאוֹת, לַחֲווֹת, לְהַשִּׂיג וּפָשׁוּט לִהְיוֹת שָׁם. (תוך הנחל, סעודה שלישית, פרשת יתרו, תש"ס).

הפוסט פרשת יתרו – תפקידן של העינים הנקיות הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

בָּעוֹלָם מִתְרַחֲשִׁים כָּל מִינֵי קְשָׁרִים, הֶבְלוֹ שֶׁל עוֹלָם מָלֵא מֵהֶם, הַקְּשָׁרִים נוֹצָרִים עַל יְדֵי שִׂיחָה בֵּין בְּנֵי אָדָם, כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, מַעֲבִיר מְסָרִים בָּרֵי מַשְׁמָעוּת, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע, מְלַמֵּד (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן מג) עַל הַזְּהִירוּת הַנִּדְרֶשֶׁת מִלְּהַטְמִיעַ בְּתוֹכֵנוּ דִּבּוּרִים שֶׁל רָשָׁע, הֵם מוֹלִידִים – הוּא אוֹמֵר – תְּכוּנוֹת לֹא מוּסָרִיּוֹת וּטְהוֹרוֹת, בַּעֲלִיל, בְּנֶפֶשׁ הַשּׁוֹמֵעַ. הָאִישׁ שֶׁהָיָה טָהוֹר, וְנִשְׁמְעוּ לְאָזְנָיו דִּבּוּרִים שֶׁל אָדָם שֶׁמּוֹרַשְׁתּוֹ הִיא רִחוּק מֵהַשֵּׁם, גַּם אִם הַנּוֹשֵׂא הוּא עַל דָּא וְעַל הָא, וְלֹא חָלִילָה לְהַרְחִיק אֶת הַשּׁוֹמֵעַ מֶאֱמוּנָתוֹ וְדָתוֹ, בְּעֶצֶם הַדִּבּוּר גְּרֵידָא – הוּא מַעֲבִיר וּמַחְדִּיר אֶת הַטֻּמְאָה הַפְּנִימִית שֶׁלּוֹ לְנֶפֶשׁ מְקַבֵּל הַמֶּסֶר; חַד מַשְׁמָעִית.

וּכְמוֹ שֶׁזֶּה בַּמּוּבָן הַשְּׁלִילִי, כָּךְ הַדָּבָר בַּצַּד הַחִיּוּבִי, וּמִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, כַּאֲשֶׁר דִּבּוּרָיו שֶׁל הַצַּדִּיקִים נִשְׁמָעִים לְאֹזֶן שֶׁל יְהוּדִי, הוּא מְקַבֵּל אֶת הַשְׁפָּעַת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנּוֹבַעַת מִתּוֹךְ נִשְׁמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק, הוּא אֲשֶׁר זִכֵּךְ אֶת כָּל חוּשָׁיו וְתוֹדַעְתּוֹ, בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה וְנִשְׂגָּבָה, מֵכִיל בְּקִרְבּוֹ עָצְמָה רוּחָנִית בִּלְתִּי רְגִילָה, אֲשֶׁר בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בַּדִּבּוּרִים שֶׁל הַצַּדִּיק, כִּי הַדִּבּוּר הוּא מוֹצָא נַפְשׁוֹ הַקְּדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ זְהִירוּת מַתְרָה שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס לַמֶּרְחָב שֶׁל הַדּוֹבֵר הָרָשָׁע, מֵחֲשָׁשׁ לְהִלָּכֵד בְּקִסְמוֹ הַשְּׂטָנִי, כָּךְ יֵשׁ דִּרְבּוּן חִיּוּבִי, לְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלָּם שֶׁל צַדִּיקִים מְדַבְּרִים נִפְלָאוֹת.

הַדִּבּוּר הוּא לֹא סְתָם, הוּא סוּג שֶׁל קֶשֶׁר, שֶׁל צִנּוֹר מַעֲבִיר מֶסֶר, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא זֶהוּ סוּג שֶׁל זִוּוּג וְהִתְקַשְּׁרוּת. עֲרוּצֵי הַהִתְקַשְּׁרוּת הַלָּלוּ, תְּלוּיִים בְּמִי אָנוּ בּוֹחֲרִים לְהִתְקַשֵּׁר? אִם בְּשִׂיא הַטָּהֳרָה הַיּוֹנֶקֶת אֶת חֶבְיוֹן עוּזָּה מֵהָאוֹר שֶׁל הַבּוֹרֵא, אוֹ שֶׁמָּא בְּעֹמֶק הַטֻּמְאָה שֶׁל יוֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, רְחוֹקֵי אֱלֹקִים חַיִּים. הַבְּחִירָה פָּשׁוּט בְּיָדֵינוּ.

בִּלְעָם הָרָשָׁע, גִּלֵּם אֶת הַדְּמוּת שֶׁל הָרָשָׁע בַּעַל עָמֹק, זֶה שֶׁיָּכוֹל וּמְסֻגָּל לְהָפִיץ אֶת הַטֻּמְאָה הֲכִי נוֹרָאָה, בָּרָמָה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, בְּמוּבָן שֶׁל "זֶה לְעֻמַּת זֶה", הַסִּכּוּן לְהִפָּגֵשׁ עִם טֻמְאָה כָּזוֹ – הוּא סִכּוּן מַמָּשִׁי, שֶׁיָּכוֹל לְחַסֵּל כָּל דַּרְגָּה שֶׁל קְדֻשָּׁה אֶפְשָׁרִית, וּלְהָמִיר הַכֹּל בְּטֻמְאָה בּוֹצִית עֲמוּקָה.

כֵּיצַד הָיְתָה הַשְּׁלִיטָה הַלּוֹפֶתֶת שֶׁל בִּלְעָם בְּכָל הַסּוֹבֵב? בְּכֹחַ הַדִּבּוּר, עִם הַכֹּחַ הַזֶּה בִּקֵּשׁ לְקַלֵּל אֶת הָעָם, וּבַכֹּחַ הַזֶּה בִּקֵּשׁ לְהַכְנִיס בָּהֶם טֻמְאָה, לֹא כָּזוֹ רְגִילָה, אֶלָּא כָּזוֹ, שתצעיד אוֹתָם הַיְשֵׁר אֶל מְחוֹזוֹת הָרִחוּק הָאֲמִתִּי מֵאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים.

דָּבָר זֶה כָּתוּב בִּמְפֹרָשׁ בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, הַמְסַפֶּרֶת אֶת הָאָסוֹן הַגָּדוֹל שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁקָּרָה לָנוּ בִּגְלַל טֻמְאַת מִדְיָן, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים שֶׁקִּבְּלוּ אֶת עֲצָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, הפסוק מְסַפֵּר לָנוּ: "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל "בִּדְבַר" בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה'" (בַּמִּדְבָּר לא, טז) – בִּדְבַר דַּיְקָא, הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע בִּלְעָם, אֲפִילוּ בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא, בִּסְתָם דְּבָרִים שֶׁלִּכְאוֹרָה לֹא מַשְׁמָעוּתִיִּים, הִכְנִיסוּ הַדִּבּוּרִים בָּהֶם תַּאֲווֹת רָעוֹת וּנְמוּכוֹת, עַד אֲשֶׁר הִגִּיעוּ לַמַּדְרֵגָה הַשְּׁפֵלָה בְּיוֹתֵר שֶׁתִּתָּכֵן, לִהְיוֹת אֲזוּקִים בְּשַׂקּוֹ הֶחָשׁוּךְ שֶׁל בִּלְעָם וּמוֹרַשְׁתּוֹ הַנּוֹרָאִים.

לְמֵדִים אָנוּ מִכָּךְ, שֶׁהַמְּעִילָה בַּה' מַתְחִילָה עִם הַדִּבּוּר, עִם הַהִתְקַשְּׁרוּת לָרְשָׁעִים, וְלֹא רַק בַּדִּבּוּר, הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בָּלָק רו ע"ב) מַסְבִּיר, שֶׁלֹּא רַק דְּבַר בִּלְעָם בִּלְבַד הִזִּיק לִבְנֵי אָדָם, אֶלָּא אֲפִלּוּ הִסְתַּכְּלוּתוֹ הִזִּיקָה, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהִסְתַּכֵּל – הִמְשִׁיךְ קְלָלָה וְחֻרְבַּן. זוֹ מַשְׁמָעוּתָהּ הַקְּרִיטִית שֶׁל חוֹבַת הַהִתְרַחֲקוּת מֵהָרְשָׁעִים.

הָבָה וְנִתְחַזֵּק בִּנְקֻדָּה זוֹ – שֶׁהַדִּבּוּר הַלֹּא־תַּקִּין, בִּמְיֻחָד בְּיָמֵינוּ, שֶׁהַמֶּלֶל הַלֹּא טָהוֹר נִשְׁפַּךְ מִכָּל עֵבֶר, וּמִכָּל מַכְשִׁיר וּמַחֲזִיקוֹ – לֹא יֵאָרֵז בְּמַחְסַן מֹחֵנוּ (כִּי הוּא לֹא בֶּאֱמֶת מַחְסָן), וְלֹא נִשְׁמַע שׁוּם דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ תַּקִּין, שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר, שֶׁאֵין מְקוֹרוֹ טָהוֹר וְקָדוֹשׁ, וּלְהֵפֶךְ, אוֹתָם הַדִּבּוּרִים שֶׁל אַנְשֵׁי טֹהַר וֶאֱמוּנָה – נַכְנִיס בְּמֹחֵנוּ וְלִבֵּנוּ, לִהְיוֹת אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ.

(על פי לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן מג; תוך הנחל פרשת מטות תשע"ד)

הפוסט פרשת מטות – אל תשמעו אותם… הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

אֲנָשִׁים נוֹטִים לְזַלְזֵל בְּקַטְנוּת, כָּל אֶחָד אוֹהֵב לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ דְּבָרִים גְּדוֹלִים, מִתּוֹךְ חֲתִירָה לִשְׁלֵמוּת, אֲבָל הוּא יָכוֹל לְפַסְפֵּס דְּבָרִים רַבִּים מִזְדַּמְּנִים בִּגְלַל שֶׁהֵם זְנִיחִים וְלֹא מַשְׁמָעוּתִיִּים בְּעֵינָיו. זוֹ טָעוּת! בַּיַּהֲדוּת, כָּל מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה, אֲפִלּוּ דָּבָר קָטָן, שָׁוֶה כָּל הוֹן דְּעָלְמָא, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: מְעַט גַּם כֵּן טוֹב. וְהַטּוֹב הַזֶּה הוּא לְכַתְּחִלָּה שֶׁבַּלְּכַתְּחִלָּה, אָדָם שֶׁמַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִרְאוֹת בַּ'קַּטְנוּת' הַלָּלוּ, יַהֲלוֹמִים יְקָרִים מְאֹד – זוֹכֶה בֶּאֱמֶת לְקַבֵּץ הוֹן רוּחָנִי נִצְחִי שֶׁלֹּא יְסֻלָּא בַּפָּז.

הַזִּלְזוּל הַזֶּה אֵינוֹ בָּא מֵחֲמַת שֶׁבֶּאֱמֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ קְטַנִּים, הוּא בָּא כִּי אֵין מוּדָעוּת אֲמִתִּית לָעֵרֶךְ הָעֲנָק שֶׁל כָּל דָּבָר יְהוּדִי רוּחָנִי, כָּל תְּזוּזָה לְעֵבֶר הָאוֹר – מְאִירָה מְאֹד מְאֹד, וְעוֹד מַשֶּׁהוּ, אָנוּ לֹא יְכוֹלִים בֶּאֱמֶת לָדַעַת מַהוּ דָּבָר קָטָן וּמַהוּ דָּבָר גָּדוֹל, אָנוּ נִמְצָאִים בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל יָרִיד שֶׁבּוֹ אָנוּ קוֹנִים אֶת הָרוּחָנִיּוּת הַנִּדְרֶשֶׁת לָנוּ – לְהַגִּיעַ עִמָּהּ לְעוֹלָם הַהוּא, הֵיכָן שֶׁאָנוּ בָּאִים לַמִּשְׁפָּט, וְאָנוּ נִשְׁאָלִים – מַה עָשִׂינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, לָכֵן עָלֵינוּ לְהָבִיא אִתָּנוּ אֶת הַכֹּל.

מוּבָא בְּפֵרוּשׁ בַּעַל הַטּוּרִים עַל פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ: תִּשְׁמָעוּן וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, שְׁלֹשָׁה כְּנֶגֶד מִקְרָא מִשְׁנָה וְתַלְמוּד. הַיְנוּ שְׁלֹשֶׁת הַלִּמּוּדִים הַיְּסוֹדִיִּים שֶׁל נִגְלוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם תַּנַ"ךְ, מִשְׁנָיוֹת וּגְמָרָא, וְהֵם כְּנֶגֶד הַשְּׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת: עֲשִׂיָּה, יְצִירָה וּבְרִיאָה, כַּמּוּבָא בְּתִקּוּנֵי־זֹהַר, וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לִלְמֹד לְכָל הַפָּחוֹת קְצָת מֵהֶם בְּכָל יוֹם, וְכַמְּבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל (פְּרִי־עֵץ־חַיִּים, שַׁעַר הַנְהָגַת הַלִּמּוּד, פֶּרֶק א').

לֹא כָּל אֶחָד יָכוֹל לִלְמֹד תָּמִיד בְּעִיּוּן, חֵלֶק מֵהָאֲנָשִׁים טְרוּדִים עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה, מַה הֵם עוֹשִׂים בִּמְצִיאוּת? לֹא לוֹמְדִים! רַבִּים כְּמֵהִים לְיָמִים שֶׁיָּשְׁבוּ בָּהֶם בַּיְּשִׁיבוֹת, לָמְדוּ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ… אֲבָל הַיּוֹם? מִי יָכוֹל לִלְמֹד? אֵין זְמַן, אֵין מֹחַ, אֵין יְכֹלֶת פִיזִית טוֹבָה, אֵין רִכּוּז… פָּסוּק אֶחָד אַתָּה יָכוֹל? קֶטַע קָטָן אֶפְשָׁר? אֲבָל אָז הָאָדָם אוֹמֵר – מַה זֶּה כְּבָר שָׁוֶה? אָז זֶהוּ, שֶׁזֶּה שָׁוֶה הֲמוֹן.

אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר כַּמָּה דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה, בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁהוּא, לַחֲטוֹף מַה שֶּׁאֶפְשָׁר, כִּי עָלֶיךָ לָדַעַת שֶׁכָּל רֶגַע רוּחָנִי הוּא מַשֶּׁהוּ נִצְחִי שֶׁלֹּא חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ, מַשֶּׁהוּ שֶׁכְּדַאי לִחְיוֹת בִּשְׁבִילוֹ, אֵלּוּ הֵם הַדְּבָרִים שֶׁעֲלֵיהֶם רָמַז רַשִׁ"י בְּשֵׁם חֲזַ"ל, וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמָעוּן, הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה דָּשׁ בֶּעָקֵב, שֶׁלֹּא שָׁוִים אֶצְלְךָ כְּלוּם, כִּי מַה זֶּה בִּכְלָל שָׁוֶה, הֵם הַדְּבָרִים שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ אִתְּךָ לָעַד, אַתָּה תַצְלִיחַ לִזְכּוֹת עַל יְדֵי זֶה לַהֲמוֹן דְּבָרִים שֶׁלֹּא תֵּאַרְתָּ וְלֹא שֵׁעַרְתָּ בְּחַיֶּיךָ.

אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת? אֵיךְ אֶפְשָׁר בֶּאֱמֶת לְהַגִּיעַ לַמְּקוֹמוֹת הַנְּכוֹנִים בַּחַיִּים? רַק עַל יְדֵי הַפְּסִיעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הַלָּלוּ, שֶׁהֵן נִרְאוֹת חִוְרוֹת כָּל כָּךְ, חֲסֵרוֹת חִיּוּת נִדְרֶשֶׁת, סוּג שֶׁל בֵּינוֹנִיּוּת לִכְאוֹרָה, אֲבָל הֵם הַתְחָלָתָהּ שֶׁל הַתְמָדַת הַתּוֹרָה, אִם כָּל יְהוּדִי, בְּאֵיזֶה מַצָּב שֶׁרַק לֹא יִמָּצֵא – יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ, לִלְמֹד קְצָת תַּנַ"ךְ בְּכָל יוֹם, לִקְרֹא כַּמָּה פְּסוּקִים, כְּמִסַּת הַיְּכֹלֶת שֶׁלּוֹ, וּכְמִדַּת הֲבָנָתוֹ, וְכֵן פֶּרֶק מִשְׁנָיוֹת אֶחָד, אוֹ שָׁנִים פְּרָקִים, אוֹ שְׁלֹשָׁה פְּרָקִים, כַּמָּה שֶׁיּוּכַל וְכַמָּה שֶׁיָּבִין, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הַהֶרְגֵּל הַחִיּוּנִי הֶחָשׁוּב וְהַקְּרִיטִי – שֶׁלֹּא לְהַחֲסִיר אֲפִילוּ יוֹם אֶחָד מִלִּלְמֹד דַּף גְּמָרָא, אַף שֶׁבִּתְחִלַּת לִמּוּדוֹ יֵרָאֶה לוֹ שֶׁהוּא לֹא מַשִּׂיג אֶת מַה שֶּׁהָיָה רוֹצֶה וְיָכוֹל לְהַשִּׂיג בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה – הֲרֵי שֶׁהוּא פּוֹסֵעַ אֶת הַפְּסִיעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת בַּשְּׁבִיל הַנָּכוֹן, כִּי רַק כָּךְ הוּא יוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל "וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם" – לַעֲשׂוֹת הֲמוֹן טוֹב בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּימֵי חַיָּיו.

בִּפְרֹס יְמֵי אֱלוּל הַקְּדוֹשִׁים, כַּאֲשֶׁר הַזְּמַן הוּא לְהוֹסִיף עוֹד וְעוֹד, בְּעִקָּר בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, עָלֵינוּ לִזְכֹּר, שֶׁהַהַתְחָלָה הִיא הֶעָקֵב, כֹּחַ הַמָּזוֹן הַגַּשְׁמִי, מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים בֶּעָקֵב, וּכְמוֹ הַמָּזוֹן הַגַּשְׁמִי – כָּךְ הַמָּזוֹן הָרוּחָנִי, אִם אָדָם מַפְסִיד אֶת הַהַתְחָלָה וְאֶת הַקַּטְנוּת שֶׁלּוֹ, הוּא לֹא יוּכַל לֶאֱגֹר הַרְבֵּה כִּרְצוֹנוֹ, רַק בְּטִפּוּל שָׁרְשִׁי בַּדְּבָרִים שֶׁהוּא דָּשׁ בְּעָקֵב – יוּכַל לִזְכּוֹת אֶל הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.

הפוסט פרשת עקב – מעט גם כן טוב הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לִמֵּד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע: מִדַּת הַדִּין – הַנּוֹרָאָה שֶׁבְּהַנְהָגַת ה' אֶת עוֹלָמוֹ, כְּשֶׁהִיא בְּתוֹקְפָהּ וּבִגְבוּרָתָהּ, לִפְנֵי עָצְמָתָהּ מִי יַעֲמוֹד? אָדָם שֶׁיַּד מִדַּת הַדִּין פָּגְעָה בּוֹ, הוּא נִמְצָא בְּסַף הַחִדָּלוֹן הַגָּמוּר, ה' יִשְׁמֹר. הַדִּינִים הַקָּשִׁים מִתְגַּבְּרִים וְהֶסְתֵּר הַפָּנִים אוֹפֵף אֶת סְבִיבַת הָאָדָם שֶׁעָלָיו הַדִּינִים שׁוֹרִים. מַה הֵם דִּינִים? דִּינִים הֵם תּוֹצָאָה מֵהַסְתָּרַת פְּנֵי ה', כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מְנֻתָּק מֵהַשֵּׁם – דִּינִים שׁוֹרִים עָלָיו, וּמִדַּת הַדִּין רוֹצָה לְכַלּוֹת אוֹתוֹ. אֲבָל הִיא לֹא מְסֻגֶּלֶת לַעֲשׂוֹת זֹאת לְגַמְרֵי, הַקִּיּוּם הַמְּבֻסָּס עַל רָצוֹן ה' – גָּדוֹל הֵימֶנָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוֹטָה ט' ע"א): 'חִצַּי כָּלִים וְהֵם אֵינָם כָּלִים'.

זֶה כַּאֲשֶׁר הַמְּדֻבָּר בְּמִדַּת הַדִּין הָרוּחָנִית מִלְמַעְלָה, אֲבָל לָאָדָם הַתַּחְתּוֹן נִיתְּנוּ כּוֹחוֹת הַרְסָנִיִּים, שֶׁעִמָּם הוּא יָכוֹל גַּם יָכוֹל לְכַלּוֹת אֶת הָאָדָם הָאַחֵר, לְכַבּוֹת אֶת הָאוֹר שֶׁלּוֹ לְגַמְרֵי – בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. מִצַּד שֵׁנִי, כַּאֲשֶׁר אָכֵן מִתְרַחֶשֶׁת מִדַּת הַדִּין בִּלְתִּי נְעִימָה כָּזוֹ, אֲשֶׁר מְקוֹרָהּ בְּיַד אָדָם, הַקָּרְבָּן זוֹכֶה לְאֵיזוֹ שֶׁהִיא טוֹבָה עַל יְדֵי זֶה, כִּי אָז – מִדַּת הַדִּין הָרוּחָנִית, הַמְקוֹרִית מִלְמַעְלָה, פָּשׁוּט מִסְתַּלֶּקֶת מִן הָאָדָם. הִיא אוֹמֶרֶת: אוֹ אֲנִי, אוֹ אַתֶּם… וְאַתֶּם – עוֹשִׂים אֶת זֶה יוֹתֵר טוֹב!

הַסִּבָּה לְכָךְ, כִּי מִדַּת הַדִּין בִּרְצוֹתָהּ לְכַלּוֹת אֶת הָאָדָם – 'סוֹמֶכֶת' יוֹתֵר עַל הָרוֹדֵף, שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב מִמֶּנָּה, כִּי בְּעוֹד שֶׁהִיא אֵינָהּ יְכוֹלָה לְכַלּוֹת אֶת הָאָדָם – הָרוֹדֵף הָאֱנוֹשִׁי יָכוֹל גַּם יָכוֹל. זוֹ הַסִּבָּה, שֶׁלִּפְעָמִים צַדִּיק – שֶׁחָשׁ אַחֲרָיוּת עַל הָעוֹלָם, פּוֹתֵחַ בְּמַחֲלֹקֶת בִּלְתִּי מוּבֶנֶת לִכְאוֹרָה עַל צַדִּיק אַחֵר, מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לְהַצִּילוֹ מִיָּדָהּ הַקָּשָׁה שֶׁל מִדַּת הַדִּין. וְהוּא, בְּאַהֲבָתוֹ, עוֹשֶׂה אֶת הַמַּחֲלֹקֶת הַזּוֹ בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה וּבְרַחֲמִים אֲמִתִּיִּים.

כָּךְ גַּם עָשָׂה פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, עָלָיו נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי", הוּא פָּעַל לְפִי הַכְּלָל הַזֶּה – לְהָשִׁיב אֶת חֶרֶב חֲמַת ה' לִנְדָנָהּ, בְּמַעֲשֵׂהוּ הַגָּדוֹל הוּא סִלֵּק אוֹתָהּ מִדַּת הַדִּין שֶׁרָצְתָה לְכַלּוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל כֵּן מֵעִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי, כִּי מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת אָז הָיָה לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר כְּלָיָה גְּמוּרָה, רַחֲמָנָא לִיצְלָן. פִּנְחָס, תָּפַשׂ אֶת הַשּׁוֹר בְּקַרְנָיו וְעָצַר אוֹתוֹ לְגַמְרֵי.

הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת לָנוּ אֶת מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל פִּנְחָס, כְּדֵי לְהוֹרוֹת לָנוּ אֶת הַטּוֹבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָשָׂה לִכְלָל יִשְׂרָאֵל, לִגְרֹם לָהֶם אֶת סִלּוּק אִיּוּם הַכְּלָיָה הָאֲיֻּמָה, כִּי כָּאָמוּר, מִדַּת הַדִּין 'סָמְכָה' עַל פִּנְחָס שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה אֶת זֶה יוֹתֵר טוֹב, וְהוּא פָּשׁוּט הֵנִיחַ מִיָּדָהּ אֶת הַחֶרֶב הַקָּשָׁה – לְכַלּוֹת עַם שָׁלֵם, הָיֹה לֹא תִהְיֶה.

כַּאֲשֶׁר לִמֵּד מוֹהֲרָא"שׁ זי"ע אֶת הַתּוֹרָה הַזּוֹ בָּרַבִּים (בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת פִּנְחָס, שְׁנַת תשס"ט) אָמַר, כִּי צָרִיךְ לִלְמֹד מֵהַתּוֹרָה הַזּוֹ שְׁנֵי לִמּוּדִים עֶקְרוֹנִיִּים, לִמּוּד אֶחָד – הַזְּהִירוּת הַמֻּפְלֶגֶת הַנִּדְרֶשֶׁת לָנוּ לְהִתְרַחֵק מֵהַשְׁפָּעָתָם הַלֹּא־טוֹבָה שֶׁל אֲנָשִׁים, הֵם יְכוֹלִים לַהֲגוֹת אֶת עוֹבֵד הַבּוֹרֵא מִמְּסִלַּת דְּבֵקוּתוֹ. עַל יְדֵי מִדַּת הַדִּין שֶׁלָּהֶם, לֵיצָנוּתָם וְהַקֵּירוּר שֶׁהֵם נוסכים בָּאִישׁ הַתֻּמִּים, הֵם פָּשׁוּט יְכוֹלִים לַהֲרוֹג אוֹתוֹ רוּחָנִית. זְהִירוּת.

הַלִּמּוּד הַנּוֹסָף – צַדִּיקִים, אֵלּוּ שֶׁנִּרְאִים כָּמוֹנוּ, אֲנָשִׁים, שֶׁחַיִּים חַיֵּי גֶּשֶׁם כָּמוֹנוּ – הֵם מַמָּשׁ לֹא כָּמוֹנוּ, הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּהֶם אֲחֵרוֹת לְגַמְרֵי, הַצְּעָדִים שֶׁלָּהֶם גַּם כֵּן. אִם אָנוּ נִתְקָלִים בְּמַהֲלַךְ הַהִסְטוֹרְיָה הַיְּהוּדִית, בְּמַחֲלוֹקוֹת לֹא מוּבָנוֹת, הַנִּרְאוֹת כְּחֹסֶר טוֹב חָלִילָה, דְּעוּ לָכֶם יְהוּדִים, הַצַּדִּיקִים פּוֹעֲלִים גַּם אָז אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר, הֵם מַצִּילִים אֶת אֵלּוּ שֶׁכִּבְיָכוֹל נִפְגָּעִים עַל יָדָם מֵהַגָּרוּעַ מִכֹּל.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן לָנוּ אֶת הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה אֵלָיו וְאֶל עַמּוֹ וְאֶל צַדִּיקָיו, וְנִהְיֶה אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת.

(עַל פִּי לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן רמא; תּוֹךְ הַנַּחַל פָּרָשַׁת פִּנְחָס תשס"ט)

הפוסט פרשת פנחס – הממתיק דינים הגדול הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת הִיא הַהַשָּׂגָה שֶׁיָּכוֹל אָדָם גַּשְׁמִי, לְפִי עֶרְכּוֹ הַדַּל וְהַמְצֻמְצָם – לְהַשִּׂיג בַּאֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלָחוּשׁ אֶת נוֹכְחוּתוֹ בְּחַיָּיו הָאִישִׁיִּים, הָאֶפְשָׁרוּת הַפִּלְאִית, שֶׁאָדָם חוֹמְרִי יַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת עֶלְיוֹנוֹת, רוּחָנִיּוֹת לְגַמְרֵי, הִיא אַחַת מֵהַפְּלָאוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ. הַהַשָּׂגוֹת הָאֵלּוּ אֵינָן בָּאוֹת עַל רֵיק, רַק מִי שֶׁמַּקְדִּים אֲלֵיהֶן עֲבוֹדָה מַתְמֶדֶת שֶׁל זִכּוּךְ הַלֵּב וְהַמֹּחַ, נִקְיוֹן הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ וְכוּ', אוֹ אָז הוּא זוֹכֶה לְמַה שֶּׁזּוֹכֶה בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא וּבְגִלּוּי אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.

לֶעָתִיד לָבוֹא, בְּעֵת אֲשֶׁר הָעוֹלָם יִתְעַלֶּה לְגַמְרֵי אֶל עוֹלָם שֶׁל הֲבָנָה מַעֲמִיקָה יוֹתֵר, הָאֱנוֹשׁוּת תִּתְרוֹמֵם אֶל תּוֹדָעָה בְּהִירָה בַּאֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם, יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל בֵּין יְהוּדִים לְבֵין שֶׁאֵינָם כָּאֵלּוּ, כִּי הֲרֵי אֵלּוּ הָרִאשׁוֹנִים הִתְיַגְּעוּ בִּימֵי הַגָּלוּת לְהַשִּׂיג וְלִדְרֹשׁ אֶת ה', וְאַף שֶׁגַּם הַגּוֹיִם יַשִּׂיגוּ – בְּוַדַּאי תִּהְיֶה שׁוֹנָה הַשַּׂגָּתָם. וְגַם בֵּין הַיְהוּדִים בְּעַצְמָם, אוֹמֵר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ (בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן כא): לֶעָתִיד לָבוֹא, גַּם בֵּין יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן, בְּוַדַּאי יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל בֵּין כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק, מִכָּל שֶׁכֵּן בֵּין צַדִּיק לָרָשָׁע, כִּי מַה שֶּׁיִּהְיֶה מַקִּיף לָזֶה יִהְיֶה פְּנִימִי לָזֶה, וְכַמּוּבָא פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק (יְשַׁעְיָה יא, ט): "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים", כִּי בְּהַשֵּׂכֶל הַמְּשֻׁתָּף יִהְיוּ כֻלָּם שָׁוִים, שֶׁהַכֹּל יֵדְעוּ אֶת ה', אֲפִלּוּ עַכּוּ"ם, אַךְ בְּעַמְקוּת הַחָכְמָה יִהְיֶה כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, כַּמַּיִם הַמְּכַסִּים לַיָּם, שֶׁלְּמַעְלָה הַמַּיִם שָׁוִים בְּכָל מָקוֹם, אַךְ בְּעַמְקוּת הֵם מֻבְדָּלִים מְאֹד, כִּי בְּזֶה הַמָּקוֹם הַמַּיִם נְמוּכִים וּסְמוּכִים לָאָרֶץ, וּבִמְקוֹם אַחֵר עֲמוּקִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּבְמָקוֹם אַחֵר הֵם עֲמוּקִים עַד הַתְּהוֹם, כֵּן יִהְיֶה בְּהַשָּׂגַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֶעָתִיד.

הַחִלּוּק הַבּוֹלֵט הַזֶּה שֶׁבֵּין אָדָם לְאָדָם, תּוֹצָאוֹת מֵהַיְּגִיעָה הַמְסֻיֶּמֶת שֶׁהִשְׁקִיעַ כָּל אֶחָד מִבְּנֵי תְּמוּתָה, הוּא הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הֲמוֹנֵי הָעָם, טוֹבִים כְּכָל שֶׁיִּהְיוּ אֶל חַכְמֵי הָאֱמֶת, הַצַּדִּיקִים המזוככים, אֵין הַדָּבָר תָּלוּי בְּכִשְׁרוֹן מְסֻיָּם אוֹ בְּגֶזַע מִשְׁפַּחְתִּי נָכוֹן וְכוּ', אֶלָּא הַנְּקֻדָּה הַיְּחִידָה הִיא – מִדַּת הַשָּׂגַת הָאֱלֹקוּת שֶׁל הֶחָכָם הָאֲמִתִּי. עַל פָּנָיו, נִרְאִים הָאֲנָשִׁים שָׁוִים, כֻּלָּם יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, כֻּלָּם עוֹבְדִים אֶת הַשֵּׁם, כְּמוֹ הַיָּם הַשָּׁלֵו, שֶׁאֵין רוֹאִים בְּחִיצוֹנִיּוּתוֹ אֶת הָעֲמָקִים הַשּׁוֹנִים לְעֻמַּת הַמְּקוֹמוֹת הָרְדוּדִים, כֻּלָּם מְכֻסִּים בְּקַו אָחִיד שֶׁל מַיִם שְׁקֵטִים, כָּךְ בְּנֵי הָעֲבוֹדָה, כֻּלָּם נִרְאִים אוֹתוֹ דָּבָר, אֲבָל בִּפְנִימִיּוּת… זֶהוּ עִנְיַן אַחֵר לְגַמְרֵי.

זֶהוּ הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל מִצְוַת אֱמוּנַת חֲכָמִים, זוֹ אֵינָהּ חֹסֶר יְדִיעָה שֶׁל הֲלָכָה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת, אֶלָּא זוֹ הֲבָנָה כִּי הֶחָכָם הָאֲמִתִּי הוּא מְזֻכָּךְ יוֹתֵר, וְהַשָּׂגָתוֹ אֶת ה' עֲמֻקָּה מִזּוֹ שֶׁלִּי, לַחָכָם יֵשׁ דַּעַת, וְאֶת הַדַּעַת הַזּוֹ הוּא טוֹרֵחַ לְהַחְדִּיר בִּי, וּלְהַעֲלוֹת אוֹתִי אֶל מָקוֹם גָּבוֹהַּ וּמְרוֹמָם שֶׁל הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת.

לֹא תָּמִיד הַצַּדִּיק מוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר בִּדְרָשׁוֹת שֶׁל מוּסָר וְהִתְעוֹרְרוּת, לִפְעָמִים הוּא נוֹקֵט בְּשִׁיטָה עֲקִיפָה, הוּא מוֹצֵא עֵצוֹת יְעִילוֹת כֵּיצַד לַחְדֹּר לַלְּבָבוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים, לְעִתִּים שִׂיחוֹת הַחֻלִּין אוֹ סִפּוּרֵי הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל הַצַּדִּיק – מְעוֹרְרִים מֵהַשֵּׁנָה יוֹתֵר מִכָּל הַשִּׂיחוֹת והאמרות שֶׁבָּעוֹלָם, הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ, הִיא דֶּרֶךְ שֶׁמְּדַבֶּרֶת לַיְּשֵׁנִים אֶת שֵׁינַת חַיֵּיהֶם, הַהִתְעוֹרְרוּת הַמַּפְתִּיעָה שֶׁהֵם יְקַבְּלוּ מִדִּבּוּרֵי הַצַּדִּיק – תָּבִיא אוֹתָם אֶל הַשְּׁלֵמוּת.

בְּפָרָשַׁת קֹרַח אָנוּ מוֹצְאִים אֶת הַתּוֹצָאָה הָעֲגוּמָה שֶׁל חִסָּרוֹן אֱמוּנַת חֲכָמִים, לֹא הָיוּ אֵלּוּ אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מַשִּׂיגִים אֶת הָאֱלֹקוּת כְּלָל, הַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן, הַהַקְדָּמָה לַטְּרוּנְיָה שֶׁלָּהֶם – כִּי כָּל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, הָיְתָה הַקְדָּמָה שֶׁל אֱמֶת, אָכֵן, כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, כֻּלָּם מַשִּׂיגִים, כֻּלָּם נִמְצָאִים עַל צִיר רָצִיף שֶׁל הַשָּׂגָה חִיצוֹנִית נִרְאֵית, אַךְ בַּפְּנִימִיּוּת… בָּעַמְקוּת… בַּשֹּׁרֶשׁ… הָרְבָדִים הַנִּסְתָּרִים הַלָּלוּ – לֹא הִתְקַבְּלוּ בְּלִבּוֹתֵיהֶם, הֵם רָאוּ אֶת הַיָּם שָׁוֶה בַּקַּו הָאָחִיד שֶׁלּוֹ, וְלֹא הִשְׂכִּילוּ לְהִתְבּוֹנֵן לְתוֹךְ הַיָּם הַגָּדוֹל שֶׁל הַשָּׂגַת הַבּוֹרֵא, לְהָכִיל אֶת הָעֹמֶק שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת.

הַטָּעוּת הַזּוֹ, הֵבִיאָה אוֹתָם לְהַחְשִׁיב אֶת מֹשֶׁה כְּמִתְנַשֵּׂא, אוֹתוֹ צַדִּיק מַשִּׂיג דַּעַת עֶלְיוֹן, מֵרֹב זיכוכו, הַתַּדְמִית שֶׁלּוֹ הָיְתָה כִּרְאִי מְלֻטָּשׁ, שֶׁהַמִּסְתַּכֵּל בְּתוֹכוֹ פָּשׁוּט רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה שִׂיא הָעֲנָוָה הָאֱנוֹשִׁית הָאֶפְשָׁרִית, אַךְ הִצְטַיֵּר בְּעֵינֵי הַמִּתְבּוֹנֵן הַגֵּאֶה כְּמִתְנַשֵּׂא, חַס וְשָׁלוֹם, זוֹ הַתּוֹצָאָה שֶׁל אִי הֲבָנָה בְּמַהוּת הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי.

(על פי תוך הנחל שבת פרשת קרח תשס"ז).

הפוסט פרשת קרח – השגת אלוקות של הצדיק הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, אָנוּ מוֹצְאִים הְתִיַחֲסוּת שֶׁל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, לְנָבִיא שֶׁאֵינוֹ אֲמִתִּי, הַיְנוּ אָדָם בַּעַל כּוֹחוֹת גְּדוֹלִים וְעַל אֱנוֹשִׁיִּים, וּבְכָל זֹאת צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, הָאֱמֶת, שֶׁקָּשֶׁה לָנוּ לַעֲמֹד בִּפְנֵי תּוֹפָעָה כָּזֹאת, שֶׁאָנוּ נִתְקָלִים בְּאָדָם "נָבִיא וְחוֹלֵם חֲלוֹם", שֶׁיֵּשׁ אֵיזוֹ הִלָּה רְצִינִית סְבִיבוֹ, וְלָקוּם וּלְהִתְרַחֵק מִקִּרְבָתוֹ, מַה הֵם הַנְּתוּנִים שֶׁבְּיָדֵינוּ, לִבְדּוֹק וְלָדַעַת מִי הוּא הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי, וּמִי הוּא נָבִיא הַשֶּׁקֶר, שֶׁנִּקְרָא גַּם נָבִיא וְגַם שֶׁקֶר.

רַבֵּנוּ זַ"ל מְלַמֵּד, כִּי הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל, עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר מִלְּדַבֵּר דִּבּוּרִים לֹא תְּקִינִים, דִּבּוּרִים שֶׁהֵם נֶגֶד הָאֱמוּנָה, אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִתְלוֹצְצִים, אָסוּר לָנוּ לַחֲזֹר עַל דִּבְרֵי הַהֶבֶל שֶׁל הַכּוֹפְרִים, וְאַף כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לֵיצָנוּת מֵהֶם, להפריכם וּלְהַרְאוֹת אֶת הַטָּעוּת, פָּשׁוּט, אָסוּר לְהוֹצִיא מִן הַפֶּה דִּבְרֵי כְּפִירָה, בְּכָל צַד וְסִבָּה שֶׁתִּהְיֶה בָּעוֹלָם, וְכָל זֹאת לָמָּה? כִּי הַדִּבּוּר הוּא נֶשֶׁק עָצְמָתִי שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ.

לְכָל דִּבּוּר שֶׁאָדָם מוֹצִיא מִפִּיו – יֵשׁ מַשְׁמָעוּת, אֶפְשָׁר לוֹמַר, כִּי הַדִּבּוּר הוּא הַכֹּל, הַכֹּל מַמָּשׁ, כַּאֲשֶׁר אָדָם מְדַבֵּר דִּבּוּר, הוּא מְגַלֶּה אֶת נִבְכֵי נִשְׁמָתוֹ, וְהַהֵפֶךְ, כַּאֲשֶׁר הוּא מְדַבֵּר דִּבּוּר – הוּא יוֹצֵר מַשֶּׁהוּ בְּנִשְׁמָתוֹ, אֵין דִּבּוּר סְתָם, לְכָל דִּבּוּר, אַף הַקָּטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים – יֵשׁ לוֹ מַשְׁמָעוּת, הֵן לְטוֹבָה – בְּנִיַּת עוֹלָמוֹת, וְהֵן לְהֵפֶךְ הַטּוֹבָה – הֶרֶס עוֹלָמוֹת שֶׁל עַצְמֵנוּ וְשֶׁל אֲחֵרִים.

כָּל אֶחָד נִתְקָל בִּימֵי חַיָּיו בְּאֵיזֶה שֶׁהוּא נִסָּיוֹן הַכָּרוּךְ בְּדִבּוּר שֶׁל טָעוּת, שֶׁהֵמִיט עָלָיו אִי נְעִימוּת אוֹ תַּקָּלָה רְצִינִית, כַּמָּה הָיִינוּ רוֹצִים לְהַחֲזִיר מִלִּים שֶׁנֶּאֶמְרוּ, וּכְבָר אִי אֶפְשָׁר… לְלַמְּדֵנוּ בָּא הַפֶּה הַזֶּה, כִּי הַדִּבּוּר מְחוֹלֵל נִפְלָאוֹת לְטַב אוֹ לְמוּטָב.

אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁאָנוּ רוֹצִים לַעֲמֹד עִמָּם בְּקֶשֶׁר מַתְמִיד עָלֵינוּ לִבְחֹר דֶּרֶךְ הַקְשָׁבָה לַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּיהֶם, אִם הוּא דִּבּוּר טָהוֹר הַמְעוֹדֵד אוֹתָנוּ לָלֶכֶת בִּנְתִיבוֹת טֹהַר – עָלֵינוּ לְאַמֵּץ אֶת הַקִּרְבָה אֲלֵיהֶם בְּחֹם, אִם חָלִילָה, הַדִּבּוּרִים שֶׁיּוֹרֵק הַמַּכָּר מִפִּיו הֵם בִּלְתִּי אַחְרָאִים, עָלֵינוּ לִשְׁמֹר מֶרְחָק, כִּי הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ הַשְׁפָּעָה בְּכַמָּה רְבָדִים, זֶה לֹא צְחוֹק.

וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ עַצְמֵנוּ, נִדְרָשִׁים לִשְׁמוֹר עַל מוֹצָא שְׂפָתֵינוּ, וְלֹא לְהִתְלוֹצֵץ מִמַּה שֶׁאָסוּר לְהִתְלוֹצֵץ, כִּי יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁלֹּא צוֹחֲקִים עֲלֵיהֶם, עָלֵינוּ לְפַתֵּחַ רְגִישׁוּת בִּשְׁמִיעָתֵנוּ אֶת הַזּוּלַת מְדַבֵּר, אִם הַדִּבּוּרִים הֵם מֵהַזָּן הָאָסוּר הַזֶּה, הַפּוֹעֵל רָעוֹת בְּנַפְשֵׁנוּ, עָלֵינוּ לָדַעַת כִּי אָנוּ עוֹמְדִים בְּקִרְבַת סַכָּנָה רוּחָנִית מוּחָשִׁית, שֶׁתִּתֵּן אֶת אוֹתוֹתֶיהָ בְּחַיֵּינוּ, בְּמֻקְדָם אוֹ בִּמְאֻחָר. זְהִירוּת.

מוּבָן אֵיפֹה, כִּי גַּם חוֹלֵם הַחֲלוֹם אוֹ הַנָּבִיא, אוֹ אֵיךְ שֶׁנִּקְרָא לוֹ, לַמְרוֹת גַּדְלוּתוֹ וּתְכוּנוֹתָיו הַנִפְלָאוֹת, אִם אָנוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַהַדְרָכָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהִיא מְנֻגֶּדֶת לְמַה שֶּׁאָנוּ מַכִּירִים מֵהָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, לְלֹא שׁוּם שֵׁמֶץ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ', אָנוּ חַיָּבִים לְהִתְרַחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת מִכָּל סוּג שֶׁל 'נְבוּאָה' שֶׁכָּזוֹ, כִּי הַכֹּחוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ הֵם כְּנִסְיוֹנוֹת וּתְמוּרוֹת, שֶׁבָּאוּ לִבְחֹן אוֹתָנוּ: הֲיִשְׁכֶם אוֹהֲבִים אֶת ה'.

אָכֵן, זוֹ בְּדִיקָה בְּרוּרָה עַל אַהֲבַת ה', אֵין אָנוּ מְחַפְּשִׂים דְּרָכִים נִפְלָאוֹת, אֵין אָנוּ מִתְפַּעֲלִים מִדְּבָרִים מַפְתִּיעִים, אָנוּ מְחַפְּשִׂים אַחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַחֵר הָאֱמֶת הַזַּכָּה הַזּוֹ, שֶׁאֵינָהּ נִזְקֶקֶת לָאוֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים אוֹ לִשְׁאָר דְּבָרִים דּוֹמִים, אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה, בְּקִרְבַת אֱלֹקִים, כִּי זוֹ מַטְרָתֵנוּ בַּחַיִּים, וְכָל הַבְּרִיאָה נִבְרְאָה לְצֹרֶךְ הָעִנְיָן הַזֶּה עַצְמוֹ, מִכָּאן וָאֵילָךְ, כָּל דִּבּוּר, וְכָל נְבוּאָה, שֶׁאֵינָם תּוֹאֲמִים אֶת הַמְּצִיאוּת הָאֱלוֹקִית הַזּוֹ – הִיא מִחוּץ לַגֶּדֶר, הַמֹּחַ שֶׁלָּנוּ אֵינוֹ מַחְסָן שֶׁמּוּכָן לְאַפְסֵּן גְּרוּטָאוֹת צְבוּעוֹת בַּצֶּבַע הַנָּכוֹן, אָנוּ רוֹצִים אֶת הַדָּבָר הָאֲמִתִּי, אֶת אַהֲבַת ה' הַטְּהוֹרָה.

וּבַחֲזוֹר לְכֹחַ הַדִּבּוּר, בְּכָל דַּרְגָּה שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים בָּהּ, יֵשׁ אִתָּנוּ אֶת הַנֶּשֶׁק הַזֶּה, שֶׁגּוֹרֵם לָנוּ נְסִיקָה אֶפְשָׁרִית לְכָל דַּרְגָּה מְרוֹמֶמֶת שֶׁתִּהְיֶה, אִם אָנוּ פּוֹתְחִים בַּבְּחִירָה שֶׁלָּנוּ אֶת הַפֶּה, וּמְדַבְּרִים דִּבּוּרֵי קֹדֶשׁ, פְּשׁוּטִים כָּאֵלּוּ, שֶׁכָּל אֶחָד יָכוֹל לְדַבֵּר אוֹתָם, אָנוּ מִתְחַבְּרִים אֶל הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁבַּבְּרִיאָה, מוּבָן, שֶׁדַּוְקָא הַדָּבָר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁאֶפְשָׁר לִזְכּוֹת אֵלָיו, הוּא הֲכִי קַל לְיִשּׂוּם, פָּשׁוּט לְדַבֵּר, לְשׂוֹחֵחַ, לְהַרְעִיף דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה וְנֶחָמָה, דִּבּוּרֵי תְּפִלָּה וּתְהִלָּה, כִּי בְּיָדֵינוּ הַדָּבָר.

מֵהַקָּטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים עַד הַגָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים, צְרִיכִים כֻּלָּם אוֹתוֹ דָּבָר – אֶת קִרְבַת אֱלֹקִים, שֶׁנִּמְצֵאת כָּאן אִתָּנוּ וְאֶצְלֵנוּ, בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, לָכֵן צִיֵּד רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּכָל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ אֶת כֹּחַ הַדִּבּוּר, אָנוּ יְכוֹלִים, בְּכָל מַצָּב וּבְכָל מָקוֹם לִקְרֹא אֵלָיו, לְהַכִּיר אוֹתוֹ בְּאֶמְצָעוּת הַדִּבּוּר הַפָּשׁוּט שֶׁלָּנוּ, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא הַפֶּתַח וְהַשַּׁעַר לְהִכָּנֵס אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.

הפוסט פרשת ראה – המשמעות של כל דיבור הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ מְלַמֶּדֶת הַתּוֹרָה עַל הַדַּיָּנִים שֶׁמַּנְהִיגִים אֶת הָעָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים יט, יז): וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי ה' לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם. וּמְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: לִפְנֵי ה' – יִהְיֶה דּוֹמֶה לָהֶם כְּאִלּוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים פב, א): "בְּקֶרֶב אֱלֹקִים יִשְׁפֹּט". אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם – יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ, צָרִיךְ אַתָּה לִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד.
הַנִּתְקָל בְּדִבְרֵי רַשִׁ"י, מִתְקַשֶּׁה בְּהַשְׁקָפָה שִׁטְחִית בַּהֲבָנַת קֶשֶׁר הַדְּבָרִים – עַל הַמִּלִּים לִפְנֵי ה', מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: 'שֶׁיִּהְיֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם', וְעַל הַמִּלִּים: לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים, מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: 'יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ'. מַה בְּעֶצֶם הַקֶּשֶׁר בֵּין שְׁנֵי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, שֶׁאֵינָם מַצְבִּיעִים עַל שׁוּם שַׁיָּכוּת? וְכֵן בִּכְלָל מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת? יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ? אָנוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ? הוּא שׁוֹפֵט הָגוּן? אֵיךְ אֵדַע אִם הוּא בְּדַרְגַּת יִפְתָּח בִּכְלָל.
אכן, הַדְּבָרִים לֹא פְּשׁוּטִים, יָדוּעַ שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע, מְלַמֵּד (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב' סִימָן ה') שֶׁהִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲוָה בָּעוֹלָם נוֹבַעַת מִמַּעֲשֵׂי הָרַבָּנִים וְהַדַּיָּנִים שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים, שֶׁמְּעַוְּתִים אֶת הַמִּשְׁפָּט וּמְקַלְקְלִים אֶת הַדִּין, בְּאֹפֶן רוּחָנִי, נִגְרַם לִבְנֵי דּוֹרָם קִלְקוּל הַמּוֹחִין, וְטֻמְאַת עֲמָלֵק מִתְגַּבֶּרֶת בָּעוֹלָם. דַּרְגַּת מַנְהִיגִים עִם פְּגָמִים אֱנוֹשִׁיִּים לֹא מְתֻקָּנִים, גּוֹרֶמֶת לְמוּנְהָגִים לְסַגֵּל דַּרְגָּה רוּחָנִית נְחוּתָה וּמְבִישָׁה.
מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים אוֹדוֹת הָאַחֲרָיוּת הָעֲנָקִית שֶׁרוֹבֶצֶת עַל כִּתְפֵי הָרַבָּנִים וּמַנְהִיגֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם כְּמוֹ רָאשֵׁי הָעָם, וּכְמוֹ בְּגוּף שֶׁאִם הָרֹאשׁ דּוֹאֵב כָּל הַגּוּף מֻשְׁפָּע מִכָּךְ, כְּמוֹ כֵן בָּעָם, אִם רָאשֵׁי הָעָם אֵינָם הֲגוּנִים – הַצִּבּוּר מֻשְׁפָּע וְלֹא לְטוֹבָה. אֵין זוֹ חוֹכְמָה לָרוּץ לְקַבֵּל אֶת הַמִּשְׂרָה הַזֹּאת, הַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן, צָרִיךְ לִבְרֹחַ מֵהַמַּנְהִיגוּת וְהַהִתְנַשְּׂאוּת, מִי רוֹצֶה לְהַחֲטִיא אֶת הָעָם?
אָכֵן אֵצֶל יִפְתָּח רָאִינוּ, שֶׁמִּקֹּדֶם לֹא רָצָה לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לִהְיוֹת רֹאשׁ וְשׁוֹפֵט יִשְׂרָאֵל, אַדְּרַבָּה, כָּתוּב (שׁוֹפְטִים יא, ג): וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב, וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ – שֶׁלֹּא רָצָה לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ שְׂרָרָה, רַק כְּשֶׁבָּאוּ בְּנֵי עַמּוֹן לִלְחֹם בְּיִשְׂרָאֵל, וְהִפְצִירוּ זִקְנֵי גִּלְעָד שֶׁיִּהְיֶה לְרֹאשׁ עֲלֵיהֶם, אָז כָּתוּב (שָׁם פָּסוּק יא): וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין.
וּמַה הָיָה הַסִּימָן שֶׁהָיָה רֹאשׁ וְשׁוֹפֵט הָגוּן? מַה שֶּׁכָּתוּב בְּסוֹף הַפָּסוּק: וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת כָּל דְּבָרָיו לִפְנֵי ה' בַּמִּצְפָּה – שֶׁהִתְבּוֹדֵד עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְשָׁפַךְ כָּל שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּזְכֶּה לִהְיוֹת רֹאשׁ וְשׁוֹפֵט הָגוּן, וְלֹא יִכָּשֵׁל בְּעִוּוּת הַמִּשְׁפָּט, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי שׁוֹפֵט שֶׁעוֹסֵק בִּתְפִלָּה וּבְהִתְבּוֹדְדוּת, וְתָמִיד יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עוֹמֵד לִפְנֵי ה', הוּא הוּא הַשּׁוֹפֵט הֶהָגוּן שֶׁאֵלָיו צְרִיכִים לִשְׁמֹעַ.
וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ, כִּי גַּם אֵצֶל שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא מָצִינוּ הִתְנַהֲגוּת כָּזֹאת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוּאֵל־א' טו, יא): "וַיִּזְעַק אֶל ה' כָּל הַלָּיְלָה", וְגַם כָּל לֵידָתוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, הָיְתָה בְּכֹחָהּ וּזְכוּתָהּ שֶׁל תְּפִלַּת חַנָּה אִמּוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם א' א, כ): "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵה' שְׁאִלְתִּיו". נִמְצָא, שֶׁשּׁוֹפֵט וְדַיָּן שֶׁעוֹסֵק תָּמִיד בִּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת, בְּוַדַּאי רָאוּי לִשְׁמֹעַ אֵלָיו וּלְקַבֵּל את כָּל דְּבָרָיו, וְעָלָיו נֶאֱמַר: 'יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ'.
וְזֶה הֶמְשֵׁךְ דִּבְרֵי רַשִׁ"י: לִפְנֵי ה' – יִהְיֶה דּוֹמֶה לָהֶם כְּאִלּוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם – יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ, כִּי שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה, דַּיָּן וְשׁוֹפֵט שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא עוֹמֵד תָּמִיד לִפְנֵי ה', וְשׁוֹפֵךְ כָּל לִבּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בִּתְפִלָּה וּבְהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁיִּנָּצֵל מֵעִוּוּת הַדִּין, הוּא בְּוַדַּאי בְּגֶדֶר יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ, וְרָאוּי לְקַבֵּל אֶת דְּבָרָיו בְּכָל אֲשֶׁר יֹאמַר, כִּי הוּא שׁוֹפֵט הָגוּן בֶּאֱמֶת.
וְעַל פִּי זֶה מִתְבַּהֶרֶת לְפָנֵינוּ בִּרְכַּת "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ" (בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה), הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה, וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה, וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה ה' לְבַדְּךָ וְגוֹ', וְלִכְאוֹרָה, מַה הַקֶּשֶׁר בֵּין "וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" לְ"הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ"? וְכֵן לָמָּה מַזְכִּירִים בִּבְרָכָה זֹאת "וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה ה' לְבַדֶּךָ?
זה בדיוק הענין, עִקַּר תִּקּוּן הַדּוֹר תָּלוּי בְּשׁוֹפְטִים וְדַיָּנִים מְהֻגָּנִים, וְלָכֵן אֲנַחְנוּ מְבַקְשִׁים הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵינוּ בַּתְּחִלָּה – שֶׁהֵם הַשּׁוֹפְטִים וְדַיָּנִים הֲגוּנִים שֶׁהֶעֱמִיד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּחַיָּיו, וּמִמֶּנּוּ הִמְשִׁיכָה הַקַּבָּלָה מִדּוֹר דּוֹר לִשְׁמוּאֵל וּלְיִפְתָּח וְכוּ', וְעַל־יְדֵי־זֶה וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה, כִּי הֲלֹא עִקַּר כָּל הַצָּרוֹת שֶׁבַּדּוֹר הֵם רַק עַל יְדֵי דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, שֶׁהֵם גּוֹרְמִים הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲווֹת וְטֻמְאָתוֹ שֶׁל עֲמָלֵק בָּעוֹלָם, כָּאָמוּר. וְלָכֵן מִיָּד אוֹמְרִים: וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה ה' לְבַדֶּךָ, כִּי מִיָּד שֶׁיִּתְגַּלּוּ הַשּׁוֹפְטִים הָאֲמִתִּיִּים – תִּתְגַלֶּה גַּם מַלְכוּת ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל עִסְקָם רַק לְגַלּוֹת מַלְכוּת שָׁמַיִם בָּעוֹלָם, וְיִפְתָּח בְּדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ.
בַּיָּמִים הָאֵלּוּ, שֶׁאָנוּ מִתְכּוֹנְנִים לִקְרַאת הַשְּׁאָגָה הָאַדִּירָה שֶׁל 'הַמֶּלֶךְ', בִּימֵי הַדִּין הַנּוֹרָאִים, עָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁאָנוּ גַּם, בִּתְפִלָּתֵנוּ וּבְמַעֲשֵׂינוּ – מַנְהִיגִים אֶת הָעוֹלָם, וְאָנוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וְלִקְרֹא בִּשְׁמוֹ.
(על פי תוך הנחל, פרשת שופטים, תשס"ח).

הפוסט פרשת שופטים – האחריות של הרבנים הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

מאת מוהרא"ש זי"ע

הַסּוֹד שֶׁל שַׁבָּת נַחֲמוּ, וְלָמָּה הַנֶּחָמָה לְאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב תְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת קֹדֶשׁ דַּיְקָא, וּכְמוֹ שֶׁנִּקְרֵאת "שַׁבָּת נַחֲמוּ", כִּי שַׁבָּת הִיא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת ל"א) אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וְגוֹ' "לָדַעַת" כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם, וְעִקָּר הַנֶּחָמָה שֶׁל כָּל הַצָּרוֹת הִיא הַדַּעַת (לִקּוּטֵי  מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן כא), וּכְשֶׁיֵּשׁ לְאָדָם דַּעַת, וְיוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מִתְנַחֵם מִכָּל צָרוֹתָיו, וְאֶצְלוֹ נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ נִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת לג ע"א), כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, וְלָכֵן מִיָּד אַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב, בָּא שַׁבָּת נַחֲמוּ, לְנַחֵם אוֹתָנוּ עַל יְדֵי הַדַּעַת, הַמֵּאִיר בְּיוֹתֵר בַּשַּׁבָּת קֹדֶשׁ, כִּי עִקַּר הַנֶּחָמָה עַל יְדֵי הַדַּעַת.

רַק הַשְּׁאֵלָה הִיא אֵיךְ מַגִּיעִים אֶל דַּעַת זֹאת? וְזֶה מְגִלָּה רַבֵּנוּ זַ"ל בַּתּוֹרָה הַנַּ"ל, עַל יְדֵי הַרְבֵּה צְעָקָה וּתְפִלָּה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מַתְחִילָה כְּשֶׁהַמוֹחִין הֵם עָדִין בְּעִבּוּר וּבְהֶעְלֵם, צְרִיכִים לִצְעֹק הַרְבֵּה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי לְהוֹלִיד הַמּוֹחִין, וּכְמוֹ צַעֲקַת הַיּוֹלֶדֶת לִפְנֵי הַלֵּידָה, אֲבָל אַחַר כָּךְ, כַּאֲשֶׁר כְּבָר זוֹכִים לְהוֹלִיד אֶת הַמּוֹחִין, אָז זוֹכִים לַמּוֹחִין פְּנִימִיִּים, וְאָז יְכוֹלִים לְהִתְפַּלֵּל בְּהַשְׁקֵט וּבְקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה, כִּי זוֹכִים לְהִתְגַּלּוּת הַמּוֹחִין וְהַדַּעַת, וַאֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עוֹמֶדֶת תָּמִיד לִפְנֵי עֵינָיו, וּכְבָר אֵינוֹ צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, כִּי כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר קָשׁוּר בִּפְנִימִיּוּתוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְזֶהוּ עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת.

וְרַבֵּנוּ זַ"ל אוֹמֵר שָׁם, שֶׁזֶּהוּ כֶּפֶל לָשׁוֹן הַנָּבִיא (יְשַׁעְיָה מ, א): נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹקֵיכֶם, שֶׁהַנֶּחָמָה הַבָּאָה עַל יְדֵי הַדַּעַת, תְּלוּיָה בִּשְׁנֵי מִינֵי עֲבוֹדוֹת, "יֹאמַר" הוּא אֲמִירָה בַּחֲשַׁאי, כְּמוֹ שֶׁשּׁוֹפְכִים שֶׁמֶן, שֶׁלֹּא שׁוֹמְעִים מִמֶּנּוּ שׁוּם קוֹל, וֶ"אֱלֹקֵיכֶם" הוּא שֵׁם אֱלֹהִי"ם, הַמּוֹרֶה עַל מִדַּת הַדִּין וְהַצִּמְצוּם, שֶׁהוּא עִנְיַן יַיִן לְאַרָמָא קָלָא, לְהָרִים הַקּוֹל וּלְהַמְתִּיק הַדִּין, כִּי כְּשֶׁשּׁוֹפְכִים יַיִן שׁוֹמְעִים מִמֶּנּוּ קוֹל, וְלָכֵן כשמוחין עֲדַיִן בְּעִבּוּר, צְרִיכִים לִצְעֹק הַרְבֵּה, כְּדֵי לְהוֹלִיד הַמּוֹחִין וּלְהַמְתִּיק הַדִּין, וְאַחַר כָּךְ זוֹכִים לְהַשָּׂגַת שֶׁמֶן בַּחֲשַׁאי, שֶׁמִּתְיַשְּׁבִים הַמּוֹחִין, וְאֵין צְרִיכִים כְּבָר לִצְעֹק, רַק כָּל דִּבּוּר דָּבוּק כֻּלּוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ בַּחֲשַׁאי.

וְעַל כֵּן שִׁבַּח רַבֵּנוּ זַ"ל מְאֹד אֶת הַתְּפִלָּה בַּשָּׂדֶה (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב' סִימָן יא), כִּי שָׁם יְכוֹלִים לְקַיֵּם עֵצָה זֹאת בְּקַלּוּת, וְכַאֲשֶׁר מַרְגִּישׁ שֶׁהַמֹּחִין שֶׁלּוֹ עֲדַיִן בְּצִמְצוּם וּבְקַּטְנוּת, יָכוֹל לִצְעֹק שָׁם אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי, וְאֶת מַעֲלַת הַתְּפִלָּה בַּשָּׂדֶה לוֹמְדִים מִיִּצְחָק אָבִינוּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית כד): "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עֶרֶב", וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת כו ע"ב): "אֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה".

וְעַל כֵּן סוֹד הַתְּפִלָּה מְרֻמָּז בַּתֵּבוֹת "נַחֲמוּ נַחֲמוּ" כִּי שְׁתֵּי תֵּבוֹת אֵלּוּ בְּגִימַטְרִיָּא יִצְחָ"ק, וְהֵן נֶחְלָקוֹת לִשְׁתֵּי תֵּבוֹת, לְרַמֵּז שֶׁהַתְּפִלָּה יְכוֹלָה לִהְיוֹת בְּאֶחָד מִשְּׁנֵי אֳפָנִים אֵלּוּ, הֵן בִּצְעָקָה, וְהֵן בַּחֲשַׁאי, וְהָרֶמֶז הוּא בִּתְפִלַּת יִצְחָק אָבִינוּ, שֶׁהִיא תְּפִלַּת הַמִּנְחָה דַּיְקָא, כִּי אָז צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר לָקוּם וּלְהִתְפַּלֵּל, כִּי זְמַנָּהּ בְּאֶמְצַע הַיּוֹם, כְּשֶׁאָדָם נִמְצָא בְּתוֹךְ תֹּקֶף טִרְדוֹתָיו, וְאָז צָרִיךְ לִהְיוֹת גִּבּוֹר חַיִל, לְנַתֵּק עַצְמוֹ מִכָּל עֲסָקָיו, וְלָלֶכֶת לְהִתְפַּלֵּל, וּכְמוֹ שֶׁהִזְהִירוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת ו' ע"ב) לְעוֹלָם יִהְיֶה אָדָם נִזְהָר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁהֲרֵי אֵלִיָּהוּ לֹא נַעֲנָה אֶלָּא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, אֲבָל דַּיְקָא הַזְּכוּת שֶׁל תְּפִילַת מִנְחָה, שֶׁהִיא תְּפִילַת יִצְחָק אָבִינוּ, עוֹמֶדֶת לְנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹת עוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (שַׁבָּת פט ע"ב), שֶׁדַּיְקָא יִצְחָק אָבִינוּ, יִפְטֹר אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל מִן הַדִּין לֶעָתִיד לָבוֹא, וְיֹאמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "פַּלְגָא עָלַי וּפַלְגָא עֲלָךְ", חֲצִי מֵחֶשְׁבּוֹן הָעֲווֹנוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֲנִי לוֹקֵחַ עָלַי, וַחֲצִי תְּקַבֵּל עָלֶיךָ כִּבְיָכוֹל, כִּי בִּזְכוּת זֹאת שֶׁנִּשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל מִתְגַּבְּרִים גַּם בְּאֶמְצַע תֹּקֶף טִרְדּוֹתֵיהֶם, לְהִתְפַּלֵּל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יֵשׁ בָּזֶה דַּי וְהוֹתֵר לִפְטֹר אוֹתָם מִן הַדִּין.

וְלָכֵן נַחֲמוּ נַחֲמוּ, שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּיַחַד בְּגִימַטְרִיָּא יִצְחָ"ק, נֶחְלָקִים לִשְׁתֵּי תֵּבוֹת שָׁווֹת, לְרַמֵּז, עַל עִנְיַן פַּלְגָּא עָלַי וּפַלְגָּא עֲלָךְ, כִּי בִּזְכוּת תְּפִלּוֹת שֶׁמִּתְגַּבְּרִים לְהִתְפַּלֵּל בְּתֹקֶף הַטְּרָדוֹת וְקַטְנוּת הַמּוֹחִין, עַל יָדָן תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה.

וְעַל כֵּן בְּשַׁבָּת נַחֲמוּ תָּמִיד קוֹרְאִין פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן, כִּי וָאֶתְחַנַּן הוּא לָשׁוֹן תְּפִלָּה, וְעַל יָדָהּ עִקַּר הַנֶּחָמָה, וְרַבֵּנוּ זַ"ל אוֹמֵר (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן צט), עַל הַפָּסוּק (דְּבָרִים ג, כג): וָאֶתְחַנַּן אֶל ה', שֶׁצְּרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בֵּין בִּדְבֵקוּת וּבֵין שֶׁלֹּא בִּדְבֵקוּת, כִּי כְּשֶׁיָּבוֹא לִדְבֵקוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי יַעֲלוּ לְמַפְרֵעַ כָּל תְּפִלּוֹת שֶׁהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא בִּדְבֵקוּת, וְזֶהוּ כֶּפֶל הַלָּשׁוֹן שֶׁל "נַחֲמוּ נַחֲמוּ", שֶׁמְּרַמֵּז עַל נֶחָמָה כְּפוּלָה, הַיְנוּ עַל יְדֵי תְּפִלָּה בִּצְעָקָה וּתְפִלָּה בַּחֲשַׁאי, כִּי הַתְּפִלָּה בִּצְעָקָה נַעֲשֵׂית כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לִדְבֵקוּת, וְצָרִיךְ לִצְעֹק הַרְבֵּה אֶל ה' כְּדֵי לְהוֹלִיד אֶת הַמּוֹחִין, אֲבָל אַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּגִּיעִים אֶל הֶאָרַת הַמּוֹחִין, שֶׁהִיא תְּפִלָּה בִּדְבֵקוּת, אֲזַי מַעֲלִין לְמַפְרֵעַ כָּל הַתְּפִלּוֹת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, נִמְצָא שֶׁהִיא נֶחָמָה בְּכִפְלַיִם, כִּי עַכְשָׁו מִתְנַחֵם עַל כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁצָּעַק אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי דַּיְקָא עַל יָדָם הִגִּיעַ אֶל הַדְּבֵקוּת הָאֲמִתִּית יִתְבָּרַךְ, וְעַכְשָׁו הַכֹּל עוֹלֶה לִהְיוֹת כֶּתֶר לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

וּכְמוֹ שֶׁהוּא בִּתְפִלָּה, כֵּן הוּא בְּתוֹרָה, שֶׁצְּרִיכִים לִלְמֹד הֵן בִּדְבֵקוּת וְהֵן שֶׁלֹּא בִּדְבֵקוּת, הֵן אִם מֵבִין מַה שֶּׁלּוֹמֵד, וְהֵן אִם אֵינוֹ מֵבִין, כִּי הֶרְגֵּל הַלִּמּוּד הוּא עוֹלֶה לְמַעְלָה עַל קִיּוּם כָּל הַמִּצְווֹת (סֵפֶר הַמִּדּוֹת אוֹת לִמּוּד סִימָן לג), וּכְשֶׁאָדָם מַרְגִּיל עַצְמוֹ לִלְמֹד אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּדְבֵקוּת, וּבְלֹא הֲבָנָה גְּמוּרָה, לְבַסּוֹף יָבוֹא לִידֵי לִמּוּד בִּדְבֵקוּת וּבַהֲבָנָה, וְאָז לְמַפְרֵעַ יַעֲלֶה כָּל הַתּוֹרָה לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ מַה שֶּׁלָּמַד שֶׁלֹּא בִּדְבֵקוּת, וְלָכֵן בְּפָרָשַׁת "וָאֶתְחַנַּן" שֶׁהוּא "שַׁבָּת נַחֲמוּ" קוֹרִין עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהִיא קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁל הַלּוּחוֹת שְׁנִיּוֹת, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁבְּרוּ הַלּוּחוֹת רִאשׁוֹנוֹת, וְהָיוּ בְּגֶדֶר לִמּוּד שֶׁלֹּא בִּדְבֵקוּת, אֲבָל אַחַר כָּךְ בְּקַבָּלַת הַלּוּחוֹת שְׁנִיּוֹת, נִתְקַן הַכֹּל, וְלָכֵן גַּם שִׁבְרֵי לוּחוֹת רִאשׁוֹנוֹת מֻנָּחִים בָּאָרוֹן (בָּבָא בַּתְרָא יד ע"ב), לְלַמֵּד כְּשֶׁאָדָם מְחַזֵּק עַצְמוֹ לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּדְבֵקוּת, לְבַסּוֹף יְתֻקַּן הַכֹּל, וְזֶהוּ עִקַּר הַנֶּחָמָה, וְכֵן יִהְיֶה לֶעָתִיד לָבֹא, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, שֶׁלְּמַפְרֵעַ יְתֻקַּן הַכֹּל, וְתַעֲלֶינָה כָּל הַתְּפִלּוֹת וְהַתּוֹרוֹת שֶׁהִתְפַּלַּלְנוּ וְשֶׁלָּמַדְנוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת שֶׁלֹּא בִּדְבֵקוּת, וּמִכֻּלָּם יִהְיֶה כֶּתֶר עֶלְיוֹן לְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְתִהְיֶה הַנֶּחָמָה בְּכִפְלַיִם.

הפוסט תפילה בעת קטנות המוחין הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.