לִכְבוֹד יְדִיד נַפְשִׁי הָאַבְרֵךְ הֶחָשׁוּב …., שֶׁיִּחְיֶה.

הִנֵּה זָכִינוּ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה ל"ח, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הֲמוֹן פְּרָטִים חֲשׁוּבִים, וְאֶפְשָׁר לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר עַל יָדָהּ כָּל הַיָּמִים מַמָּשׁ, זֹאת זְכוּת עֲצוּמָה בִּשְׁבִילֵנוּ, שֶׁאָנוּ זוֹכִים לְהַפֵּךְ בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁדָּבָר זֶה עוֹלֶה עַל הַכֹּל, וְאֵין דָּבָר נַעֲלֶה מִזֶּה… כִּי בְּכֹחַ הַצַּדִּיק נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה כָּרָאוּי. דַּע לְךָ אָחִי, שֶׁמֵּהַבֹּקֶר, בְּכָל מַה שֶּׁעָבַר עָלַי, חָשַׁבְתִּי, שֶׁעוֹד מְעַט תִּהְיֶינָה הַדַּקּוֹת שֶׁל חֶסֶד, בָּהֶן אֶלְמַד עִמְּךָ, וְיִהְיֶה אֹשֶׁר גָּדוֹל כָּזֶה! אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁאַתָּה גַּם שֻׁתָּף לַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים שֶׁיִּהְיֶה הַלִּמּוּד וְלָעֻבְדָּה וּלְמַעֲשֶׂה, בְּכָל פַּעַם כְּשֶׁלּוֹמְדִים צָרִיךְ לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַאִם אֲנִי נִהְיָה יוֹתֵר טוֹב אַחַר הַלִּמּוּד הַזֶּה? מַה אָנוּ לוֹקְחִים לְמֶשֶׁךְ הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה הַבָּאִים? כִּי הֲרֵי אָנוּ נִמְצָאִים בְּעוֹלָם מָלֵא נִסְיוֹנוֹת, מָלֵא תְּמוּרוֹת, כָּל רֶגַע אֶפְשָׁר לִפּוֹל כָּל כָּךְ, הֲרֵי אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁזֹּאת הָאֱמֶת… שֶׁהַיֵּצֶר מְקַשְׁקֵשׁ בְּכָל רֶגַע, שֶׁאֵין מָנוֹס מִמֶּנּוּ בִּכְלָל. וּלְאֵיפֹה נִבְרַח? רַק לְסִפְרֵי רַבֵּנוּ וּמוֹהַרְנַ"תְּ, הֵם הַמַּצִּילִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁלָּנוּ מֵהַתְּהוֹם הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁמֹּשֶׁה עוֹמֵד בֵּין שְׁמַ"ד לְרָצוֹ"ן, שֶׁאַף אִם הָאָדָם הָיָה בְּתַכְלִית שִׁפְלוּת הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, בְּחִינַת שְׁמָד, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, פִּתְאֹם יָכוֹל לְהִתְעוֹרֵר כָּל כָּךְ, וּלְהַגִּיעַ לְתַכְלִית הָרָצוֹן, שֶׁיִּכְסוֹף וְיִשְׁתּוֹקֵק וְיִתְגַּעְגֵּעַ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַגַּעֲגוּעִים, הָאֵין פֶּלֶא וְנֵס הוּא זֶה? אָבֶּער בַּיים הֵיילִיגֶער בַּאשֶׁעפֶער קֶען אַלֶעס זַיין, אַשְׁרֵנוּ!

שֶׁלְּךָ לְתָמִיד

שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ

הפוסט 001 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לכבוד ידיד נפשי … שיחי'.

יש לי היום התרגשות, כי יום שני הוא היום הנקבע ללימודנו, והוא לימוד חשוב מאד בעיני, כי אני מרגיש אור גדול מאד בלימוד הזה, ובטח זה מעלה שעשועים נפלאים גדולים למעלה, והעיקר צריך להיות לעובדה ולמעשה – שנהיה אנשים כשרים כרצונו יתברך, לעשות שינוי אמיתי בחיים שלנו, להיות אחרים ממה שהיינו אתמול, שזה העיקר בהתקרבות לצדיקים, כי כל המעלה של ההתקרבות היא כשאדם רוצה לעשות את רצונו של הקדוש ברוך הוא, ולזה מועילה ביותר ההתקרבות לצדיק, לא כן להיפך כו', ועל כן צריך בכל לימוד ולימוד שאנו לומדים, לשאול את עצמנו, מה יוצא לנו מזה למעשה ממש, והאם אנו מוכנים באמת לקיים את מה שאנו לומדים, כי זה העיקר בחיים.

נחמן היקר, האם יש עוד נועם בעולם הזה מלבד הדבקות בהשם יתברך? והלא כשאדם זוכה לזכך את מעשיו ואת מחשבותיו, הוא טועם כל מיני טעמי גן עדן שבעולם, וכל אחד יכול להעיד על עצמו, איך הוא נראה כשהוא מנותק, רחמנא ליצלן, מהדבקות האמיתית בהשם יתברך, ואיך הוא נראה בתקופות היפות כשהוא מרגיש את קרבת אלקים, ממש מוחשית, לנגד עיניו, ובכל הוייתו, ובכל מדעיו, ובכל תנועותיו, אני לא יודע אם יש תענוג בעולם יותר מזה.

היום בבוקר בתפילה, שאל אותי אברך, ככה בדרך אגב: נו, מען וועט בלייבן לעבן? אמרתי לו מיניה וביה: ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, והאמת, שזה סובב והולך גם על החיים הנצחיים לעד ולעולמים, שנשמה הדבקה בה', זוכה להשאר קיימת לעולמים, ולחסות ולהתלונן תחת צל צחצחות של כנפי השכינה הקדושה, אבל גם בחיים חיותנו, הדבקות היא סוד החיים האמיתיים, כי כל מיני עגמת נפש נוראים עוברים על כל אחד ואחד (אני יודע מעצמי, שאני סובל לפעמים יסורי נפש עצומים), ואין עם מה להתחזק, ואין לאן לברוח רק אל השם יתברך, בעצמו, שהוא ידיד נפש אב הרחמן.

אני חייב לסיים את המכתב, כעת, כי אני עם רגל אחת בחוץ, לנסוע אל הגלות היומית שלי, שאני נוסע מרובע ז' באשדוד, עד רכס שועפט – רמת שלמה… שזה בזבוז זמן רב מאד בנסיעות וכו', והכל לתיקון נפשי האומללה, ואני מחיה את עצמי שאני זוכה ללמד שם קצת בחורים גמרא ותוספות, ומי יודע כמה זמן זה ימשיך, אבל לולא שהייתי ממהר, הייתי כותב לך אלף עמודים, מרוב הגעגועים לתענוג ההתוועדות ביחד לדבר דיבורי אמונה ודבקות הבורא, אשרי חלקי שזכיתי לידיד כמוך, שמחיה אותי בכל עת.

הכותב בחפזון ומתוך השתוקקות עצומה להיות איש כשר כרצונו יתברך

שלמה ברוך בן רבקה

הפוסט 002 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לִכְבוֹד יְדִיד נַפְשִׁי … שֶׁיִּחְיֶה

הִנֵּה שָׂמַחְתִּי מְאֹד שֶׁהַמִּכְתָּב הַקֹּדֶם הֶחֱיָה אוֹתְךָ, וּבַעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים אֲנִי צָרִיךְ חִזּוּק גָּדוֹל בָּעִתִּים הַלָּלוּ, כִּי עוֹבֵר עָלַי מַה שֶּׁעוֹבֵר בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, וְעִקַּר מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמֵנוּ הוּא עַל יְדֵי רִבּוּי הַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁשָּׁמַעְנוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים, מֵאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁאֵין שׁוּם מְצִיאוּת מִבִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְשֶׁהַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר מְאֹד, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם סְתָם, אֲפִילוּ אֵיזֶה מִקְרֶה קָטָן שֶׁקּוֹרֶה עִם הָאָדָם – זֶה הַכֹּל מְכֻוָּן מְאֹד מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְצָרִיךְ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה, כִּי כָּךְ מְדַבֵּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם הָאָדָם, זֹאת הַשָּׂפָה שֶׁמַּעֲבִירָה מְסָרִים מִן הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים לָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה, וּבִידִיעָה זֹאת, הָאָדָם לֹא נִשְׁבַּר לְעוֹלָם, אֶלָּא תָּמִיד חוֹטֵף טוֹב אֲמִתִּי וְנִצְחִי.

לָבֶטַח אַתָּה מַתְמִיד מְאֹד בַּתּוֹרָה, כִּי אֵין בֶּאֱמֶת מַה לַּעֲשׂוֹת כָּאן בְּזֶה הָעוֹלָם כִּי אִם לַחֲטֹף הַרְבֵּה טוֹב, מֵהַיָּם הַסּוֹעֵר שֶׁל הַאי עָלְמָא שְׁפֵלָה, וְכָל מַה שֶּׁזָּכָה הָאָדָם לַחֲטוֹף – זָכָה לוֹ, זֶה נִשְׁאַר אִתּוֹ עִמּוֹ לְנֶצַח נְצָחִים, וּכְכָל שֶׁנַּאֲמִין בָּזֶה יוֹתֵר, יִמָּשֵׁךְ עָלֵינוּ חֵשֶׁק אֲמִתִּי לַעֲסֹק הַרְבֵּה בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.

יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִלְמֹד הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם בְּיַחַד, כִּי זֶה לִי אֹשֶׁר גָּדוֹל עַל כָּל יוֹם שֶׁאָנוּ זוֹכִים לְהִתְקַשֵּׁר יַחְדָּיו בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִזֶּה, וְלָבֶטַח זֶה מַעֲלֶה שַׁעֲשׁוּעִים אֵין קֵץ בַּמָּקוֹם שֶׁמַּעֲלֶה, מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לְחִשּׁוּב, וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים.

הַהֶכְרֵחַ לְקַצֵּר, כִּי אֲנִי כּוֹתֵב זֹאת לִפְנוֹת בֹּקֶר – אַחֲרֵי הַלִּמּוּד שֶׁלָּנוּ, מֵרֹב אַהֲבָה גְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי אֵלֶיךָ.

בִּבְרָכָה

שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ בֶּן רִבְקָה

הפוסט 003 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לכבוד ידיד נפשי האהוב מאד ר' …. נרו יאיר.

את מכתבך המרגש ביותר קבלתי, והחיה את נפשי ביותר, והצלחת להרטיט את נשמתי, בראותי את גודל כסופיך אל קרבת האלקים, ואל ההתחזקות הגדולה שאנו זוכים לה בקשר הרוחני שבינינו, עד שזלגו עיני דמעות של געגועים, כה יתן ה' וכה יוסיף, שנזכה ללמוד הרבה, והעיקר לקיים את מה שלומדים שנזכה להיות ערליכע אידן כרצונו יתברך.

היום זכיתי לומר דרשה לפני כל בני הישיבה הי"ו, ונקודת הדיבור היה על ענין הזכות להתפלל בכונה שלשת התפלות, וביראת שמים ובהידור הלבוש וההכנה שקודם התפלה, ותוך כדי דיבורי נזכרתי בסיפור ההתקרבות של המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע אל מרנא הבעש"ט כי ראה שרוצה למסור נפשו בפ"מ על נטילת ידים קודם התפלה.

ותוך כדי כך נזכרתי בקבלה שלך, ליטול ידים קודם התפלות, וסיפרתי, שיש לי חבר באמריקה, שזכה לקבל על עצמו קבלה זו, ואף שנראית כדבר פשוט וקל, הוא דבר שדורש זהירות מורכבת וכו', ונמצא שאתה יושב במאנסי, ומצודת מעשיך הטובים פרוסה בירושלים עיה"ק תובב"א.

תאמין לי… נ"י, שאני קצת מקנא בך שאתה נמצא בימי האברכות, שאצלי כבר חלפו ועברו לבלי שוב, ושערות שיבה נזרקות בזקני… ואתה יכול כ"כ להשלים את עצמך, לערנען און דאווענען וכו' וכו', כמו שצריך להיות… ולהשיג השגות אלוקות, שזהו העיקר שבשביל זה באנו לזה העולם.

תדע לך אחי, שאנו נמצאים בדור קשה מאד, וכל יום שעובר, נהיה יותר ויותר קשה, להבות המדורה הגדולה עולות ומלחכות עד לב השמים, המון נשמות נשרפות לנצח באש הגדולה והאיומה הזאת, ואם לא מחזיקים חזק – נופלים ונופלים, ונכלים לגמרי, ורק מי שיחזיק את עצמו בהתחזקות של צדיקי האמת שמחזקים אותנו באמונה בו יתברך, תהיה לו נפשו לשלל.

לכן טוב ונכון מה שכתבת שזכות גדולה היא לך שנולדת אצל תלמידי מוהרא"ש נ"י, וכסתך מוטלת מיום הולדך ביני עמודי דהיכל הקודש, ששם ההתקרבות לרבינו היא ענין אחר לגמרי, לכן אני מבקש ממך, שתמיד תזכור את הזכות הזאת, ותחזק אותה ביותר ויותר התקרבות לרבינו ועצותיו הק', עד שתזכה להיות איש כשר באמת כרצונו יתברך שמו.

כמו המילים שלך, כך אני אומר גם כן, אהללה ה' בחיי, על גודל הזכות שיש לי חברותא כמוך, ואתה שם אזניך כאפרכסת לשמוע דברי אלקים חיים של אמונה ודבקות, שזה לי לרווח נפלא, שיש עם מי לדבר, וגם אני מתחזק ממך, ומה שאמרת לי בשיעור האחרון בענין שמירת העינים – מחיה אותי שעה אחר שעה, כמה אמת יש בזה!

אני מקוה שנשמור בקביעות ובעקשנות על השיעור שלנו ביום שני, כדי שנוכל לעלות מעלה מעלה בעבודת השם, להיות נעשה כבריה חדשה באמת, לחשוב מחשבות קדושות של אהבה ויראה, לרצות רצונות טובים של התקרבות לרבש"ע, שאין יותר טוב מזה, אין עוד נועם יותר גדול מזה בהאי עלמא שפילה.

אל תפחד מהתמורות העוברות עליך, בענין מעברי הדירה וכו', כי הכל רצון השם יתברך, וכמו שגילה לנו רבינו ז"ל על יעקב אבינו שהיה צריך לרדת בשלשלאות של ברזל וכו', ואם כן, בטל רצונך מפני רצונו, ואתה לא צריך לבטל מתורה בגין כך, כי אדרבה, מי יודע איזו תורה חשובה יותר, ותורתי שלמדתי באף – היא עמדה לי, ובאמת אל תתבטל, אלא תקבע עצמך ללון בעומקה של הלכה, כי אתה איש צעיר, והטרדות אינן מרובות עדיין, לכן אחוז את עצמך אחי, ותלמד הרבה תורה כשאיפתך הטהורה, ואם תמסר בידו יתברך, ותהיה עקשן לרוץ לחדרי תורה, תהיה לך סייעתא דשמיא שלא חלמת ולא תארת. כפי שדברנו כל זה בטלפון.

כמו תמיד, בשעות הקטנות של הלילה, דוקר לי הלב מנשמות אבודות שזכרונן מטריד אותי, וממש איני מוצא מנוח לנפשי, ולכן לקחתי לעצמי לכתוב לך כעת, כי הזכרון אודותיך – מחיה את נפשי. אקוה שתמשיך לכתוב לי, ואפילו כמה מלין, וכן אם אתה יכול לרשום סיכומים ממה שאנו לומדים – זה יהיה נפלא ביותר, כי ת"ל, אנו יוצאים בכרס מלאה, של תשוקה להתקרב לצדיק ולעצותיו הקדושות.

באהבה עצומה עד אין קץ

ידידך ותלמידך

שלמה ברוך בן רבקה

הפוסט 004 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לִכְבוֹד יְדִידִי הַיָּקָר וְהַנַּעֲלֶה, אָהוּב וְנֶחְמָד עַד לִמְאֹד … שֶׁיִּחְיֶה.

הִנֵּה בָּאתִי בְּשָׁלוֹם לְבֵיתִי, אַחֲרֵי הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה, וּמַה שֶּׁנּוֹתַר לִי בַּחֲמִימוּת הַלֵּב, הוּא הַיַּחַס הַמַּדְהִים שֶׁהִפְגַּנְתָּ כְּלַפַּי, בְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא תֵּאָמֵן, שֶׁהָיִיתָ כָּל כָּךְ מָסוּר וּמְסַיֵּעַ, תְּשׁוּאוֹת חֵן לְךָ עַל זֶה, אַף שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ לָמָּה זָכִיתִי כָּל כָּךְ, זֶה בְּכָל זֹאת מְשַׂמֵּחַ וּמְחַמֵּם אֶת הַלֵּב, וּמַחְדִּיר בְּלִבִּי גַּעְגּוּעֵי נֶפֶשׁ אֵין קֵץ לִרְאוֹת אוֹתְךָ שׁוּב, יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְעַלּוֹת יַחַד בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵרַבֵּנוּ זַ"ל.

מַה אוֹמַר לְךָ אֲהוּבִי אָחִי הַיָּקָר, רְאֵה מַה הֵם הַחַיִּים, אֵיךְ שֶׁהֵם פּוֹרְחִים מַמָּשׁ מִתַּחַת הַיָּדַיִם, וְאֵין אֵיךְ לִתְפֹּס אוֹתָם אֶלָּא עַל יְדֵי מְעַט הַטּוֹב שֶׁאָנוּ זוֹכִים לַחֲטוֹף בִּרְצוֹת הַשֵּׁם, וְזֶה דָּבָר נִפְלָא, שֶׁיִּהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת, בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע, לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה טוֹב, לְדַבֵּר אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁל אֱמוּנָה, לִגְנֹב אֵיזֶה לִמּוּד כָּלְשֶׁהוּ, לְחַיֵּךְ אֵיזֶה חִיּוּךְ לְאֵיזֶה יְהוּדִי, לְהִתְפַּלֵּל אֵיזוֹ תְּפִלָּה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, לְדַבֵּר דִּבּוּרִים שֶׁל כִּסּוּפִים וְהִשְׁתּוֹקְקוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, לְחַדֵּשׁ אֵיזֶה חִדּוּשׁ בַּתּוֹרָה, וְעוֹד מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לִמְנוֹת, וְכָל זֶה הוּא רְכוּשׁ עָשִׁיר שֶׁאֵין לְשַׁעֵר בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי.

בֶּאֱמֶת זָכִיתָ לִנְשָׁמָה גְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, שֶׁאַתָּה נִמְשָׁךְ לְרוּחָנִיּוּת וְלֹא לִשְׁטֻיּוֹת וַהֲבָלִים, זֶה לֹא כָּל כָּךְ פָּשׁוּט, לֹא לְכֻלָּם יֵשׁ דָּבָר כָּזֶה, אַתָּה צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ מְאֹד מְאֹד שֶׁזָּכִיתָ שֶׁמִּצַּד טִבְעֲךָ אַתָּה נִמְשָׁךְ לְהִתְעוֹרֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּעוֹלָמוֹ, אֲבָל כְּנֶגֶד זֶה צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהַתְּבִיעָה הִיא הַרְבֵּה יוֹתֵר, כִּי לְפִי הַכֵּלִים כָּךְ נִדְרֶשֶׁת מֵהָאָדָם עֲבוֹדָה, לָכֵן אַתָּה צָרִיךְ לְהַקְדִּישׁ אֶת כָּל יָמֶיךָ לְתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ – לַעֲסֹק רַק בְּרוּחָנִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּת כָּל הַיָּמִים, בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה וְהַדְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר זוּלַת זֶה אֵין כְּלוּם בָּעוֹלָם!

אוֹדוֹת מַה שֶׁשָּׁאַלְתָּ אוֹתִי, חָשַׁבְתִּי בָּעִנְיָן, וְנִרְאֶה לִי לִדְחוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְשָׁנָה אַחַת, וְאַחַר כָּךְ נְדַבֵּר שׁוּב, לֹא שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵל זֹאת עַל הַסַּף, אֶלָּא מִכַּמָּה טְעָמִים – חָשַׁבְתִּי לְהַצִּיעַ לְךָ לִדְחוֹת, כַּמּוּבָן רַק בַּדֶּרֶךְ מְכַבֶּדֶת, וְאַף שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ לָמָּה אַתָּה סוֹמֵךְ עַל דַּעְתִּי, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁשָּׁאַלְתָּ – זֹאת יֵשׁ לִי לְהָשִׁיב לְךָ אַחַר מַחֲשָׁבָה.

אוֹהַבְךָ עַד אֵין קֵץ – שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ בֶּן רִבְקָה.

הפוסט 005 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לכבוד ידידי היקר לי מאד, היושב בחדרים הכי פנימיים שבלבבי – הרה"ח ר' …. שיחי'.

היום מלאו לי ארבעים ושש שנים בזה העולם, ואני מרגיש שלא עשיתי עדיין כלום, ולבי נשבר בקרבי מאד, ואין לי שום חיות כי אם מה שאני זוכה לדבר דבורי אמונה עם חברי היקר, ואני רוצה לקבל על עצמי להתחזק בזה יותר, כי מה ישאר מאתנו? רק את מה שאנו זוכים לחטוף בזה העולם העובר, ואם נחשוב בכל יום ויום שאולי זה היום האחרון שלנו, בודאי נזכה להיות אנשים כשרים באמת כרצונו יתברך, ועל אף שהחיים לא מראים את זה, אלא נראה לאדם שעוד יש לו הרבה זמן, באמת אין זה כך, כי הימים פורחים ממש, וכמו שאומר המדרש – כצל צלו של עוף בשעה שהוא עף, שהוא רגע כמימריה.

נחמן שמולי, הרבה אנשים דברו בחיי חיותם מיום המיתה, אבל לא ידעו מה עושים עם זה, עלינו להתחזק ביותר, ולא לשכוח אף לרגע אחד, שבאמת אנו זזים מפה, והכל זה רק ארעי שבארעי, ואין שום שייכות אמיתית לאדם עם העולם הזה, שהוא כולו עולם דמיון, ואם אדם שוכח את הדיבורים הללו, או שמדחיק אותם – איזה מסכן הוא יהיה לעתיד, ביום ההוא, גיוואלד, ביום ההוא, שאז נראה מה זה פרק משניות, מה זה דף גמרא וכו' וכו', ויש לנו גם עצות נפלאות כאלו, שלא נהיה בטלנים ונתפוש את העצות ונקיים אותן, עם כל הלב, בתכלית השלימות וההתלהבות, אולי נזכה להיות עובדי השם יתברך.

הרי כאלו דברי אוהבך מאד, ומתפלל בעדך תמיד

שלמה ברוך בלוי

הפוסט 006 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לכבוד ידידי היקר לי מאד, היושב בחדרים הכי פנימיים שבלבבי – הרה"ח ר' … שיחי'.

הנה יש לנו זכות לנצל את ההתקדמות של המכשירים בעולם, כדי להיות בקשר של קדושה, שלזה נברא כל העולם, ששני יהודים יתאחדו לדבר מהקב"ה, ובשביל זה הרעיש הקב"ה את כל העולמות, שיהיו בעולם שתי נפשות שישתוקקו להתקרב אל השם יתברך, וכמו הלשון – כמה עלמין אתהפיכו בגינייהו, וזה מבהיל הרעיון ממש.

בזוהר הקדוש יש, שני חכמי הזוהר באמצע הלילה רצו להתחבר עם השכינה, הלך אחד אצל חברו לעיר אחרת ללמוד תורה, ומעין בחינה זו, אפשר להתחבר ממקומות רחוקים, וללמוד תורת הצדיק האמת, לחפש עצות נפלאות איך זוכים לשוב בתשובה שלימה לפני השם יתברך, שזו תכלית כל הלימוד שאנו לומדים, לא לשם לדעת איזה דרוש וכיוצא בזה, אלא להיות יותר קרובים אל השם יתברך, שאין דבר גדול מזה.

תדע לך, שבעיתים הללו, כל החיות שלי היא מהלימוד הזה, כי עובר מה שעובר, ואין עם מה לתפוס את הימים, כי אם אלו הדיבורי אמונה והתחזקות, שהם ישארו אצלנו לנצח, ורק בעולם הבא נראה איזה אוצר המנוצר היה בידינו, וכל זה רק על אנחה יהודית אחת פנימית, מכל שכן דיבור אחד, ומכל שכן הרבה דיבורים, עין לא ראתה.

וזה מעורר אותי להודות להשם יתברך שנתן לי חבר טוב כמוך, שזה לא דבר נפוץ, ששנים ירצו אותו דבר, ולא דברים אחרים – רק להתקרב להשם יתברך, ועלינו להתחזק ביותר להיות קבועים בחברותא הזה, כי ממנו תוצאות חיים, איזה דיבור של אמונה והתחזקות שיכול לעזור לנו לשנים רבות אחר כך, מי יתן והיה לבבנו זה אליו יתברך כל הימים.

הרי כאלו דברי אוהבך מאד, ומתפלל בעדך תמיד

שלמה ברוך בלוי

הפוסט 007 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לכבוד ידידי היקר לי מאד, היושב בחדרים הכי פנימיים שבלבבי – הרה"ח ר' …. שיחי'.

לא זכינו ללמוד בפועל ממש, אבל לפעמים המניעות מגבירות את הרצון דקדושה, שאנו באמת כן רוצים ללמוד, והרצון הוא יותר גבוה מהמעשה לפעמים, כי הרצון בוער להשם יתברך, ואין שום סטרא אחרא שתוכל למנוע את הרצון דקדושה, לעשות את רצון הקב"ה תמיד.

והנה עתה אתה עוסק במצות ביקור חולים, ועוד מעט באים ימי חנוכה הקדושים, וידוע מה שאמר מוהרנ"ת זי"ע, שימי חנוכה ופורים, הם סוד מצות בקור חולים, שהמלך בא לתוך ביתינו, ומאריך איך שהצדיק עושה ביקור חולים בנפשנו וכו', ואנו כבר צריכים להתכונן אל הנר הקדוש הזה, בוצינא קדישא שימשיך עלינו את כל האורות.

כעת אקצר מחמת עייפותי הנוראה, וסיימתי ברוך השם להגיה את לקוטי הלכות אבן העזר, עם מראי מקומות, דבר זה לקח לי בערך ל"ו שעות, וראה זה פלא, שבחנוכה אנו מדליקים ל"ו נרות, ויהי רצון שיהיה לי הכנה כראוי לימי חנוכה, ואזכה להיות ראוי לחברותא יקר כמוך בכל יום.

הרי כאלו דברי אוהבך מאד, ומתפלל בעדך תמיד

שלמה ברוך בלוי

הפוסט 008 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לכבוד ידידי היקר לי מאד, היושב בחדרים הכי פנימיים שבלבבי – הרה"ח ר' … שיחי'.

חברי היקר! היום בלכתי אל התפלה בבוקר, חשבתי דבר נפלא ביותר, כי הלא בעולמות העליונים האדם שרואה את כל השעשועי גן עדן, ואת כל מה שנעשה מכל תורה ותפלה של כל אחד ואחד, היה מרוצה לרדת להאי עלמא אפילו בשביל פעם אחת שיתנו לו כדי להתפלל שחרית, והנה אנו בחיים חיותנו, לוקחים את הטלית והתפלין ומתפללים, ועדיין איננו שמחים מספיק על גודל הזכות והחסד חנם.

ובפרט בדור האחרון שלנו, שזה אינו פשוט בכלל, כי הלא יש בעוה"ר הרבה שלא זוכים לזה, ויש כאלו שהיו יכולים לזכות לזה, והוה מה דהוה שעזבו מקור מים חיים וכו', ואנחנו כשאנו הולכים לבית הכנסת ובית המדרש להתפלל התפלות הקבועות, עלינו להיות שמחים עד אין קץ ממש, ואף שאצל העולם הדבר הזה היא מדרגה גדולה של הרגשה באלוקות, אך רבינו ז"ל הכניס בנו אור וחיות כזה, שזה דבר פשוט אצלנו, רק אסור לשכוח מזה כלל.

הנה כעת מתקרבים ימי חנוכה הקדושים והנוראים, ובודאי אתה תזכה לקבל את פני … ועליך לשמוח על גודל הזכות הזאת, שהייתי מדלג על ההרים לשמוע איזה דיבור קדוש ממנו, וכדי להחיות אותך, אמרתי להעתיק לך איזה דיבור יקר ביותר מהספר שיכול להחיות נפש כל חי – ליקוטי הלכות (הלכות שבת, הלכה ז', אות יט), וזו לשון קדשו: וזה בחינת ההלל של חנוכה, בחינת 'וקבעו שמונת ימי חנכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול', כי בודאי צריכין להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך הרבה הרבה מאד, כשזוכין לאמונת חכמים המדריכין אותו בדרך הישר והאמת, כי תודה מביאין כשיוצאין מצרה, וכשזוכה לאמונת חכמים, שזה בחינת חנוכה הוא נפדה ונצול מכל מיני צרות שבעולם, כי מדה טובה מרובה (יומא עו.), כי כמו שהמבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו (שבת קיט:), כמו כן להפך כשיש לו אמונת חכמים – אין מכה שלא יהיה לה רפואה, בבחינת (משלי ד, כב): "ולכל בשרו מרפא" וכנ"ל. על־כן בודאי ראוי לו להודות ולהלל לה' יתברך כל ימי חייו, אשר גמל עמו חסדים כאלה – לקרבו לחיים נצחיים, שהם הצדיקי אמת שנקראים חיים.

עמוד וראה והתבונן, איזה דבר נפלא הוא זה, מוהרנ"ת זי"ע מבטיח לנו, שאם נתקרב אל הצדיק, אין בעיה בעולם שלא נמצא פתרון בשבילה, האם שמת לב לדבר נפלא כזה, כמו שלהיפך – אין רפואה למכתו, כאן מבטיחים לטובה – אין מכה שאין לה רפואה, זה גיוואלדיג ממש. ומה שעלינו לעשות – להתאחד יחד המקורבים לצדיק, והלומדים את תורתו ומקיימים עצותיו, ועל כל פנים אוהבים ורוצים לעשות ולקיים.

הרי כאלו דברי אוהבך מאד, ומתפלל בעדך תמיד

שלמה ברוך בלוי

הפוסט 009 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לכבוד ידידי היקר לי מאד, היושב בחדרים הכי פנימיים שבלבבי – הרה"ח ר' …  שיחי'.

בכל יום צריך להתחדש ולחשוב מחשבות אודות הקב"ה, כי לכאורה, למה בכלל נבראנו בעולם, זה כל כך מוזר, שאדם חי ומתפתח, מתבגר ומזקין, ותיכף כשכבר הגיע לשיא פסגתו – אזי מת, וגופו נקבר, ולא נשאר ממנו מאומה, אז מה התכלית? וברור, שיש איזו כונה עליונה ותקון עצום בכל רגע ורגע שאנו חיים בזה העולם, וזה מרגש מאד, כי כל דקה שעוברת היא כלי לגבי גילוי האין סוף, ועלינו לראות לחטוף בכל רגע איזה טוב נצחי איזו דבקות נפלאה בבורא יתברך.

הלימוד הזה הוא  למוד פשוט מצד אחד, אבל מאידך הוא יסוד היסודות של דבקות הבורא כפי שגלה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, וכפי שלימדו אותנו רביז"ל ומוהרנ"ת תלמידו, ואיך שלא הפסיק מוהרא"ש הקדוש לדבר על זה ולגלות את האור האלוקי, האתה זוכר איך שהיה אומר בחן נפלא כזה, שאדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא מסובב באור, והוא בתווך, וזה דבר נפלא מאד, כי כך אנו יכולים להיות צדיקים קדושים באמת, שלא מסיחים דעת מהשם יתברך.

בפרשיות הללו רואים איך שהאבות הקדושים עבר עליהם מה שעבר, והם היו רואים את השכינה הקדושה עין בעין, איזה פחד נורא זה לשמוע את קול ה' ממש, ואף על פי כן עשו הרשע בא לרדוף את הצדיק יעקב, והוא לא מתבלבל ודבוק בהשם יתברך בתכלית הדבקות, ועושה כל מיני פעולות להנצל, אבל אינו שוכח את התכלית – לדורון, לתפלה ולמלחמה, התפלה באמצע, כי בלי תפלה לא יעזור שום דבר.

וזה יכול להיות התפקיד שלנו גם כן, הדורון, הוא השיעורים כסדרן, שלומדים וחוטפים תמיד ומביאים מתנה להשם יתברך, התפלה היא עצם הדבקות בו יתברך, ומלחמה היא מלחמת היצר שרוצה לייאש את האדם, וכמו בסיפורי מעשיות במעשה א', שהאדם המשונה אמר – מען האט דיר א נארישקייט איינגערעדט, והשני למלך התעקש, וזכה וכו'.

הרי כאלו דברי אוהבך מאד, ומתפלל בעדך תמיד שלמה ברוך בלוי

הפוסט 010 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לכבוד ידידי היקר לי מאד, היושב בחדרים הכי פנימיים שבלבבי – הרה"ח ר' … שיחי'.

הנה מגיע יום מלכנו, יום שבת קדש, יום של דבקות מוחלטת בהשם יתברך, יש הרבה אנשים שרואים ביום השבת הזדמנות פז לנוח קצת מעמל השבוע, ואף שגם זה טוב, ועונג שבת מקרי, אבל מה יהיה עם הפנימיות של שבת, יום אהבה, מנוחה וקדושה, לא מנוחה של מרגוע, ולזה זוכים כאשר ביום שישי ערב שבת קודש, חושבים על שבת, ומשתוקקים לבוא השבת, ויודעים שביום זה הנשמה שלנו טובלת במי הדעת, ואפשר בשבת קדש לזכך המחשבה, דבור ומעשה שלנו ולהיות אנשים כשרים באמת.

ואף אם חלילה אנו רואים שלא עשינו הכנה כראוי כל השבת, והשבת קודש מצאה אותנו בבגדים צואים, צריך ללמוד לימוד מן ההלכה, מה יעשה אדם שפתאם הגיעה שבת, ולא הכין את עצמו כלל, האם יכול לדחות את השבת? חס ושלום! תיכף באותו רגע שחלה שבת קודש, עליו זיך צו שטעלין צו שבת, מיט אלע איסורים דאורייתא ודרבנן, אז ככה זה גם בפנימיות, אף שהארת שבת קדש דורשת איזה כלי לקבל בתוכו האור הגדול, אעפ"כ שבת קודש היא קביעא וקיימא בלי שום אתעוררותא דלתתא, כמו דאיתא בספה"ק סידורו של שבת, כידוע, וזה יכול להיות התחזקות עצומה בשבילנו, שיהיה איך שיהיה – אבער שבת…

אני שמח מאד שיש לי הזדמנות לכתוב לך, כי צריך להתעקש ללמוד בכל יום, ולא לדחות ליום האחר, כי הנה עוברים הימים והשנים, ומה נעשה עם הימים שחיסרנו בעבודת השם, מה היינו מפסידים אם היינו אנשים כשרים כל ימינו עד היום? וההתבוננות בדברים אלו, מכניסה מורך ופלצות בלב, כי הימים שעברו בחושך, איך נזכה להכניסם את הקדושה, זה לא פשוט בכלל, ואז מיד עלינו לקחת ביד את הנשק הגדול והמכריע, חרב התפלה, שפותחים את הפה ומדברים דבורים של השתוקקות וכיסופים וגעגועים על הימים שעברו ועל הימים שיבואו, כי סוף כל סוף נצטרך להפגש כביכול עם הקב"ה, ואז מה נענה?

אבל בשבת קודש התשובה היא של שמחה והתרפקות כמו בן חביב שיושב בשלחן אצל אביו.

הרי כאלו דברי אוהבך מאד, ומתפלל בעדך תמיד שלמה ברוך בלוי

הפוסט 011 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לכבוד ידידי היקר לי מאד, היושב בחדרים הכי פנימיים שבלבבי – הרה"ח ר' … שיחי'.

ברוך השם עברה עלינו השבת בטוב ובנעימים, וזכינו לשמור שבת ולהיות קרובים אל השם יתברך, ולהכנס לבית הכנסת ולהתפלל כל התפלות ולאכול את כל הסעודות, ואמנם, גם על עבודות 'פשוטות' כאלו צריך להחיות את עצמנו מאד מאד, כמו שכתוב – ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג, נמצא שצריך לשמוח על עצם שמירת השבת. וידוע מה שאיתא בספה"ק, שאליהו הנביא בא למוצאי שבתות לבתי ישראל ששמרו שבת, ועל כן מזכירין זכותו, וזה סוד סעודת מלוה מלכא, שאנו שמחים שזכינו לשמירת שבת, שזו סעודת הודאה.

בפרשת השבוע, מבאר האור החיים הקדוש, על הנה יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, שרש"י פירש, ואם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה, ומוסיף האור החיים הק' – ואנכי לא ידעתי – כי אם הייתי יודע, הייתי מכין את עצמי לנבואה הזאת, היינו שיעקב אבינו הצטער, שזכה להתגלות הזאת בחלום ולא בהקיץ, שזו מדרגה יותר גדולה; עד כאן תוכן דבריו הקדושים.

וחשבתי בדרך אפשר, בדרך ההתחזקות, שבאמת, הרי זה היה רצון השם שיישן במקום ההוא וכו', להורות לדורות, שגם אם חלילה אדם בבחינת שינה, ואף במקומות שאין לישן בהם כלל, אבל אין לו שום התעוררות, והוא בבחינת שינה, אל יאבד מקצת עבודתו שהתחיל, אלא יעשה את שלו בעבודת השם, ויעבוד את השם יתברך בבחינת שינה, ואז יזכה להתגלות אלוקות, לקרבת אלקים, גם בהיותו בבחינת שינה אם לא ייאש את עצמו.

בסעודה שלישית, היתה לי הפתעה שהופיע בביתי הרה"ח …. שליט"א מיבנאל, וכיבדתי אותו לדבר לפני העולם דיבורים יקרים, וממש התענגתי על צוף אמריו שהיה בחן כזה ובתמימות נפלאה כדרכם של תלמידי היכל הקודש האמיתיים שמדברים רק ממנו יתברך, ממש דבש וחלב תחת לשונם. והזכיר את מה שמבאר מוהרנ"ת זי"ע, שענין "שנואה לאה", הוא שאין משיגים את העבודה של תפלה שהיא אינה נראית לעין, ואוהבים רק את העבודה של תורה, כי רחל מרמזת על תורה, כמ"ש "כרחל לפני גוזזיה" – שהכל גוזזין ממנה הלכות, ועל כן צריך להתחזק בשתיהן בתורה ובתפלה, כי זה חלקנו בחיים.

אני מאד מקוה להשם יתברך, כי השבוע הזה הבא עלינו לטובה, יעלה בידינו בסייעתא דשמיא ללמוד ביחד, ולהתקדם איפה שאנו אוחזין בליקוטי מוהר"ן כסדרן, שהלימוד שלנו חשוב מאד אצל השם יתברך, כי אנו לומדין בעיון ורוצים להבין את הדברים, כדי שישבו בלבנו ונוכל לעשות על ידם עובדות – לעובדה ולמעשה, ועל ידי זה נזכה להיות אנשים כשרים באמת.

במוצאי שבת הזה, ערכו לנו בני המשפחה עשרים וחמש שנה לנישואין, עם סעודה מפוארת כנהוג, ובפנימיות לבבי, נשברתי קצת, כי הנה חלפו ביעף כל כך הרבה שנים, ולא פעלתי עדיין מאומה, ולא יצאתי מהחול אל הקודש אפילו כחוט השערה, וזה צריך לעורר אותנו מאד, כי אם לא עכשיו אימתי, אם לא נעשה תשובה באמת כעת, מי יודע אם נזכה לעשות תשובה, ואני מעורר גם אותך, כי אתה עדיין אברך צעיר, ועליך להתעורר מאד, שלא לישן את ימי נעוריך הטובים, רק לישא עין למרום, איך אפשר לעשות עוד ועוד בעבודת השם, בתורה ובתפלה.

הרי כאלו דברי אוהבך מאד, ומתפלל בעדך תמיד

שלמה ברוך בלוי

הפוסט 012 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לכבוד ידידי היקר לי מאד, היושב בחדרים הכי פנימיים שבלבבי – הרה"ח ר'  …. שיחי'.

עוד שבוע חדש הגיע לחיים שלנו, עוד שבוע, שאפשר למלאות אותו בטוב אמיתי ונצחי – מקרא, משנה, גמרא, מדרש, הלכה וספרי רבינו ז"ל, תפלות ותשבחות, תהלים והתבודדות, וכל זה הן מתנות מן השמים, מה שאנו יכולים לקבל מהשם יתברך, וזה דבר נפלא, שהאדם בעל בחירה יכול כל כך לקדש את עצמו בכל דקה ושניה, ולהיפך הוא בסכנה גדולה שלא יטמא את עצמו, וזה לבד מעורר את האדם – ראה את גודל האחריות שעליך.

הנה בפרשת השבוע אנו לומדים על הפגישה בין יעקב לעשו, כמה היפך של היפך יש בין שתי הדמויות הללו, מה ליעקב ולעשו בכלל, אבל בתכלית הוא מוכרח להפגש אתו, ולעשות אתו עסקים, שזה כלליות מה שעובר על כל אחד ואחד בחיי חיותו, שהוא פוגש בכל יום את עשו, והוא חייב לשמור על הקבוצה שלו מפני השפעתו הרעה, היינו הרמ"ח אברים ושס"ה גידים, בכל פעם שנפגשים עם איזה ענין מעניני העולם הזה – מרגישים את הסכנה, ומי שלא מרגיש – הבעיה שלו יותר חמורה, ועל זאת יתפלל כל חסיד אליך.

ורואים דבר מעניין בפרשה, עם לבן גרתי, ורש"י מפרש ותרי"ג מצוות שמרתי, מה זה מעניין בכלל את עשו הרשע על העליה הרוחנית של יעקב אבינו בעבודת השם, הרי הוא שונא לכל דבר שבקדושה, ויש לומר בדרך אפשר, כי באמת, יעקב היתה לו התחזקות לעצמו, הוא אמר איך שאני צריך כעת להפגש עם עשו, עלי לזכור היטב שאני לא כמוהו בכלל, אף שאנו מדברים ונותנים מתנות ועושים עסקים, אבל אני יעקב – תרי"ג מצוות שמרתי, יש בי נקודות טובות, יש בי הרבה תוכן קדוש, אסור לי לחשוב לרגע להדמות לעשו הרשע חלילה. ולא שאמר כן לעשו, לעשו הוא אמר רק עם לבן גרתי, אבל לעצמו התחזק בפירוש הפנימי של המילים – ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים, ועל זה אני צריך להיות בשמחה ולא ליפול אצל עשו כלל, חס ושלום.

אני מקוה מאד שהיום נלמד אפילו כמה דקות להשביע את הנפש השוקקה.

הרי כאלו דברי אוהבך מאד, ומתפלל בעדך תמיד שלמה ברוך בלוי

הפוסט 013 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לכבוד ידידי היקר לי מאד, היושב בחדרים הכי פנימיים שבלבבי – הרה"ח ר' …. שיחי'.

עוד שבוע חדש הגיע לחיים שלנו, עוד שבוע, שאפשר למלאות אותו בטוב אמיתי ונצחי – מאד שמחתי שראית שהתקשרת וזה כבר תחלת הרצון ללמוד, ויהי רצון שהתשוקה האמתית והפנימית לא תאבד לעולם, כי באמת העיקר הוא הרצון, כי אנחנו אין לנו שום יכולת לעבוד את השם הגדול והנורא לפי אמתת גדלו ותפארתו, רק בזה שאנו מקבלים על עצמנו ברצוןשלם לעבדו יתברך, בזה אנו עושים כלים לקבל את האורות הגדולים, שזהו בחינת ומלכותו ברצון קבלו עליהם – שעל ידי הרצון עושים כלי קיבול להתגלות המלכות.

הנה בפרשת השבוע אנו לומדים את הפסוק – ויותר יעקב לבדו, ודרשו על זה חכמינו הקדושים הה"ד ונשגב ה' לבדו, כי הלבדו של יעקב אבינו, היתה בחינת לבד עד שורש הענין, שהבין שאין שום דבר נמצא באמת בעולם כי אם כדי לשרת את הלבדו ימלוך נורא, כי אין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל, וכל מה שרואים למראה העינים הוא רק אלוקות ממש, ורק על ידי הקדמה זו, זכה יעקב אבינו לעבור על כל המשברים והגלים, ולהיות דבוק בו יתברך, גם בהיותו אצל לבן וגם במלחמתו עם עשו צרת דינה וכו', כי בדרך כלל, כשעובר על האדם איזה משבר הוא מיד משתוקק שזה יעזור לו וזה יסייע בעדו, ושוכח שבאמת אין אף אחד יכול לעזור לו כי אם השם יתברך לבדו, ואם יעלה הרצון ממנו יתברך שיהיה לו טוב, אף אחד שבעולם לא יוכל להזיק ולצער אותו, וזהו בחינת ונשגב ה' לבדו, שיודעים שכל הכוחות הם רק להשם יתברך לבדו.

ועל דבר זה מסר נפשו אותו צדיק שזכינו לחסות בצלו, כ"ק מוהרא"ש זי"ע, שהחדיר בנו כל כך את מדת האמונה הקדושה, שאין עוד מלבדו, ממש ממש, וכל הדיבורים שלו היו רק להשם יתברך ומהשם יתברך ואודות השם יתברך, בריבוי כזה ובגילוי כזה, אשר לא יאומן כי יסופר, והכלים הללו שהכין, הם כלי קיבול מצויינים לקבל בתוכם את האורות של רביז"ל ומוהרנ"ת, כי רק אמונה היא הכלי הנכון, לקבל את כל הקדושות האפשריות בהאי עלמא.

והקב"ה יעזור שנזכה לאחוז בזה בשלימות.

הרי כאלו דברי אוהבך מאד, ומתפלל בעדך תמיד שלמה ברוך בלוי

הפוסט 014 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לכבוד ידידי היקר לי מאד, היושב בחדרים הכי פנימיים שבלבבי – הרה"ח ר'  … שיחי'.

מאד שמחתי על הלימוד של אתמול, ב"ה שאנו זוכים ללמוד את ספרו של רבנו ז"ל, שהלימוד הזה מרפא את הנפש ממש, ומחדיר בה חשק וכיסופין להתדבק בהשם יתברך, ובאמת זהו המזון של הנפש, כי היא, הנפש היהודית, נדמית לבת מלך שנפלה בין הכפריים, וכשהם נותנים לה את מזונם המגושם היא לא יכולה לטעום ולשבוע מהמזון ההוא, שהוא לא לפי טבעה העדין, כמו כן הנשמה הקדושה האצולה מרום גבהי מרומים שצריכה להתלבש בתוך גוף גשמי שרוצה בתענוגים חולפים, והנשמה אינה נהנית מזה כלל, רק היא שותקת מאד, אבל במשך הזמן אם לא נותנים לה את המזון המיוחד שלה, היא רעבה גם צמאה, אבל אם השם מזכה אותנו לטל של תחיה להתלונן בצל צלצחות דברי הצדיקים האמיתיים, אז הנשמה מתעוררת מאד, כי הלא זהו מזונה, וכל כך הרעיבו אותה והנה כעת נותנים לה אוכל ושתיה.

היום בלמדי בשיעור חומש רש"י בפרשת השבוע עלה ברעיוני, לבאר הפסוק (בראשית לב, לא): "ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלקים פנים אל פנים ותנצל נפשי"; ולכאורה קשה, שהרי בפסוק הבא (פסוק לב), אומר הכתוב: "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צלע על ירכו", ושם כתוב "פנואל" ולא 'פניאל'; וחשבתי על דרך ההתחזקות, כי באמת המקום אפשר שהיה שמו פנואל, ואחר כך קרא שמו פניאל, והענין, כי פנואל הוא מלשון שצריך לפנות אל האלוקות שבכל דבר, היינו שהשם של המקום היה מורה, בכל מה שתרצו תפנו אל אֵל, ואמנם, אף שזו מדרגה גדולה, אבל לפעמים אנשים טועים לחשוב שהשם יתברך מסתתר באיזה מקום, וכאילו צריך לעשות פעולות או סגולות שיהיה עת רצון, כמו אנשי העולם, שאינם יודעים שמה שצריך הוא רק לפתוח את הפה ולדבר אל השם יתברך ולהכירו מכל פרטי הבריאה, אלא צריך לחפש איזה מישהו שיודע להתפלל או מקום מסוים וכו', ובאמת, יעקב אבינו הגיע להשגה גבוהה כזאת, שראה את פני ה' בכל פינה ופינה שפנה, שזהו ראיתי אלקים פנים אל פנים, שזאת היא תכלית ההתגלות אלוקות, ועל כן קרא למקום פניאל, שבכל דבר שרואים – מבחינים מיד בפנימיות הדבר, שזהו האלוקות המסתתרת בכל פרטי הבריאה.

וזו הקדמה יקרה לחיים, לא להתבלבל משום דבר שבעולם, רק לידע, שאנו מונהגים בו יתברך, בתכלית הפשיטות, ובאופן ודאי ממש, אין דבר שנעשה מעצמו, אין טעות בעולם, אין מקרה, הכל השגחה פרטי פרטיות מהשם יתברך, ואין עוד מלבדו ממש, ולבדו ימלוך נורא.

מאד שמחתי אתמול שאמרת לי שאתה מחיה עצמך במכתבים הקטנים הללו, כי אותי זה מחיה מאד, ואני נותן שבח והודאה להשם יתברך, שיש לי חבר לעבודת השם, ומה הייתי עושה בלי זה, והיום העולם מלא ליצנות וקרירות, עד שקשה למצוא אחד שאפשר לדבר  עמו בפשיטות דיבורים תמימים ויקרים מאמונה פשוטה והתקרבות לצדיקים וכו' וכו', אשרינו ששם חלקנו בחלק הצדיק האמת, ועלינו יציץ נזרו.

גם שמחתי מאד שאמרת שאתה מתפלל עלינו בתמידות, כן יוסיף גם עליך השם יתברך ריבוי ישועות עד שיבלו שפתותיך מלומר די, תתפלל גם על הנקודה של הישיבה, שבוערת בעצמותיי, כי כל החשק שלי להקים גדוד של לומדי תורה אמיתיים על פי דרכו של רביז"ל, שעל זה עומד הבעל דבר מאד, ויהי רצון שנשמע ונתבשר בשורות טובות וישועות אמן.

הרי כאלו דברי אוהבך מאד, ומתפלל בעדך תמיד

שלמה ברוך בלוי

הפוסט 015 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לכבוד ידידי היקר לי מאד, היושב בחדרים הכי פנימיים שבלבבי – הרה"ח ר' … שיחי'.

הנה אתמול הייתי עייף מאד עד דכדוכה של נפש, ולכן לא יכולתי להתקשר אליך וללמוד כאשר רציתי, ואני מתנחם במעט דברי האמונה ששלחתי לך, שזה גם בחינת חברותא, כי למה אנו לומדים? רק להתקרב אל השם יתברך! ועל כן כל דיבור ודיבור השייך לענין התקרבות אל רבונו של עולם הוא נצחי לגמרי עד אין סוף ואין תכלית, ורק כשנפשיט את הגוף מן הנשמה נראה מה זה דיבור של אמונה ודבקות בו יתברך.

היום בלמדי בחומש ורש"י, חשבתי על כמה ענינים ואמרתי לשתף אותך בהם, כי עיקר לימוד התורה צריך להיות לעובדא ולמעשה, כי התורה היא נצחית, בכל אדם, בכל מקום ובכל זמן, והנה כתיב בפרשת השבוע (בראשית לג, יח): ויבא יעקב שלם עיר שכם וגו' ויחן את פני העיר. ופירש רש"י, ערב שבת היה. ועל פי פשוטו, שרש"י בא לבאר שלכן לא נכנס יעקב אבינו אל תוך העיר, כי קדש עליו היום. ובמדרשים איתא, שקבע תחומין לשבת, שיעקב שמר את השבת עד שלא נתנה.

וזה מבאר השייכות של סיום הפסוק לתחלתו, שבא יעקב שלם אל עיר שכם, ומה היה חסר בזה שאמר ויחן את פני העיר, כדי להורות, שחנה שם וקבע תחומין לשבת. ונראה לבאר על דרך הרמז, כי באמת ענין תחום שבת, הוא ענין החלטה של האדם שיוצא מבחינת חול, ונכנס לקדושת שבת, ואינו זז בתנועה כלשהי כי אם לפי רצון השם, שזה סוד שבת קודש.

ויעקב אבינו היה כל כך שלם ודבוק בו יתברך, כשהגיע אל עיר שכם, וקדש עליו השבת, הבין איך שצריך להפריד את קדושת שבת מימי החול, היינו ענין ההבדלה מכל עסקי העולם הזה המבלבלים מאד, ולעשות חייץ ברור בינם לבין קדושת עבודת השם, שלא יבלבלו אותו הענינים שהם בבחינת חול כאשר עוסק בקדושת שבת, ועל כן קבע תחומין – עשה הפסק בכך, שאומר "פה אשב כי אויתיה", להיות שייך רק לקדושת שבת ולא לזוז מכאן כלל, שזו בחינת שביתה בשבת קודש. ואפשר לומר בדרך צחות, ויחן את פני העיר, עיר מלשון התעוררות, שעשה חן דקדושה לכל התעוררות עבודת השם יתברך. וזה שאמרו שהיה שלם בגופו, בממונו ובתורתו – מרמז על מה שאמרו חז"ל, אם מתגבר היצר הרע – יעסוק בתורה, יקרא קריאת שמע ויזכיר לו יום המיתה, והנה שלם בתורתו – הוא יעסוק בתורה. שלם בממונו הוא יקרא קריאת שמע, שזה בחינת בכל מאודך שקורין בקריאת שמע, ושלם בגופו הוא יזכיר לו יום המיתה, שיבוא יום שנצטרך להחזיר את הגוף, ועל כן צריך לשמור עליו מאד מאד בקדושה, שהשלימות הזאת היתה אצל יעקב אבינו, שהיה שלימות קדושת הברית, כמו שפירש האור החיים הקדוש על ראשית אוני, כידוע.

אני כותב לך בבהלה ובמהירות, אבל אם תעיין בדברים, אפילו קצת, תראה שיש בהם עם מה להתחזק, כי ברוך השם אנו יודעים ממנו יתברך, ואנו זוכרים אותו ומשתוקקים אליו בהשתוקקות עצומה בלב ונפש, וזה כל חיותנו בהאי עלמא, כי חוץ מזה הכל הבל הבלים, ותדע, שאף שהיתה לי אכזבה גדולה ממה שהיה בישיבה וכו', אבל בצד מה, יש לי שמחה בלב, שיש לי הזדמנות לעבוד השם יתברך בהצנע לכת ואין איש אתי בעולמי.

גם בפרשת השבוע, היום למדנו, ויקרא לו אל אלהי ישראל, ויש לשון חז"ל נורא, שאלמלא כתוב היה פחד לומר דבר כזה, אני אלוה בעליונים ואתה אלוה בתחתונים, וקשה להולמו, דבר כזה, שקרא לו אלהי ישראל כביכול, היתכן, ובפשיטות, כשאדם זוכה להיות דבוק בו יתברך בתכלית הדבקות, הוא נעשה אין לגמרי, וכאילו אינו בעולם, ואינו יש המפריד ומסתיר את אלוקותו יתברך, כי אם להיפך, כי נכלל לגמרי בו יתברך, כי מי הוא הלוא ישותו נתבטל, ולזה זכה יעקב אבינו בתכלית השלימות, ואשרינו שאנו נקראים על שמו, בני ישראל, כי גם לנו הכח הקדוש הזה להיות דבוקים בחי החיים בו יתברך.

אף שקשה לך, אני מקוה לראות את כתיבת ידך מפעם לפעם, לראות הישך משכיל דורש את אלוקים, כאשר היית באמנה מימים ימימה, ואני מקוה, שהיום נשבר כל המניעות ונסיים את התורה מ"ט כאשר התחלנו אותה כבר מזמן, ויהי ה' עמנו כאשר היה אתנו תמיד.

הרי כאלו דברי אוהבך מאד, ומתפלל בעדך תמיד

שלמה ברוך בלוי

הפוסט 016 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לכבוד ידידי היקר לי מאד, היושב בחדרים הכי פנימיים שבלבבי – הרה"ח ר' … שיחי'.

קבלתי טלפון משמח ביותר, שאחיך אהובנו נרו יאיר, בא בברית האירוסין, ואני שמח שמחה עצומה על כך, מזל טוב, יהי רצון שנזכה לשמוח יחד בחתונה שלו, חסד ה' מעולם ועד עולם, אשרינו מה טוב חלקנו, ועוד בית קדוש הולך להבנות לתורה ולחסידות.

צריכים להזדרז לעשות הרבה טוב בעולמו של הקב"ה, כי החיים ממש עפים, טסים ופורחים, ומזל שיש לנו הכרח לקיים תורה ומצוות, ששומרים שבת, ומתעטפים בטלית ומניחים תפילין והולכים לבית הכנסת שלש פעמים ביום, ומגדלים הילדים לתורה עם אכילת כשר וטהרה וכו', ובודאי הטוב הנצחי הזה ילוה אותנו בזה ובבא, אבל העיקר מה שאנו צריכים להתחזק הוא בלימוד התורה, כי היא המצוה הכוללת את כל המצות, ואין עוד דבר יקר מאשר לימוד שיעורים כסדרן, בעיון ובבקיאות, בגירסא ובסברא, בכל אופני הלימוד הקיימים, כל שעה יש לה תפקיד לימוד אחר, וברוך השם יש מה לעשות בזה העולם, כי אחר כך, כשנפשיט את הגוף מן הנשמה, נצטער מאד מאד, איך יכולנו להפסיד יום אחד מלזכות לאורות עליונים וגדולים כאלו, והמחשבה אודות זה – היא הבושה הגדולה ביותר, והלואי נתבייש כעת בהיותנו בחיים חיותנו ולא נצטרך להתבייש בעולם הבא, חס ושלום.

ואני מוסר מודעא כי דברי המוסר שאני כותב, אני מתכוון רק לעצמי, כי לבי חרד ביותר, מה אענה ליום פקודה, כמה זמן הפסדתי בהאי עלמא, ואיני יודע איך ליתן חיות בימים שאבדו, ואיך אזכה להחזירם אל הקדושה, ולהיות טהור בעיני ה', ועל כל פנים מכאן ולהבא אקוה להיות איש כשר באמת כל ימי בכח הצדיק שאנו חוסים בצלו.

בפרשת השבוע, למדתי היום הפסוקים של דינה ובני יעקב, וראיתי ללמוד מוסר פשוט מן הפסוקים, שיעקב אבינו, בודאי כאב לו מאד מה שעשו לבתו, אבל כתיב ביה, מיד כששמע כי טמא את דינה בתו וגו' – והחריש יעקב עד באם, לא כתוב שהמתין או שמר להם, אלא החריש – ער האט געשוויגען, ואילו הם, תיכף כששמעו, כתיב: כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד, מיד פעלו את מדת הגבורה שלהם והכעס, וזה הלימוד שלימד אותם יעקב, קודם כל מען שווייגט, אחר כך מוצאים פתרון אמיתי, וכן בכל מה שעובר על האדם, אין לו מיד לקפוץ ולמצוא עצות ודרכים איך לשפר את חייו וכו', ובפרט לא בשעת כעס וחרון אף, אלא קודם כל "והחריש יעקב", וזה על דרך החיזוק הפשוט, כי גם מאופן היחס של אבותנו הקדושים, איך שדיברו והתנהגו, לומדים מזה תורה שלימה.

ויש דיוק יפה בפרשה זו, ששמעתי מהסבא של זוגתי (הה"ג רבי שלום דרמר זצ"ל אבד"ק ניאמץ וקרית גת), שבתחלה התנאי של בני יעקב היה, אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו להמול לכם כל זכר, היינו שיש בזה שני תנאים, התנאי האחד "להיות כמונו" – זיין אזוי ווי אונז, להתנהג בקדושה ובכשרות, ועוד תנאי, לחתום חותם הברית בבשר ממש. ואילו הם בדברם על התנאי השמיטו את הרישא, כי אמרו אך בזאת יאותו לנו האנשים וכו' בהמול לנו כל זכר כאשר הם נמולים, למה לא אמרו בלשון של בני יעקב – להיות כמונו? אלא שבזה נעוץ ההבדל בין טומאה לטהרה, הטמא יכול לעשות פעולות גשמיות כמו הטהור ממש, כגון מצות מילה וכו', כי אין זה קשה לחתוך בבשר, אבל התנאי האמיתי להיות כמונו, זה כבר קשה, כי זאת לא פעולה גשמית, אלא שצריך לחיות חיים שלמים בקדושה ובטהרה.

ונראה גם שעיקר הקפידה של אחי דינה על המעשה הזה, כי פעל בה בתאוות הגוף בלי שום נפשיות, ובכל התורה אין את הלשון ותדבק נפשו, היינו שעוד לפני 'ויאהב' עשה בה מעשה שפל, ואהבתו היתה תאוה ואהבת הבשרים ולא אהבת הנשמה, ולזה היו שותפים כל אנשי שכם, כמו שהרמב"ן כותב, שלא צריך לחפש להם חטא, כי היו משוקעים מאד עד צוארם בכל הדברים שחייבים עליהם מיתה וכו', והיה זה כליון של הרשעים שעושים תאוות לשם תאוות, ושום דבר לא עוצר בעדם.

הלימוד הזה הוא לימוד גם בשבילנו, שנחיה חיים טהורים וקדושים, שנזכור את הקב"ה תמיד, גם בהיותנו פועלים את הצרכים הגשמיים, שלא נהיה מגושמים ושפלים חס ושלום, אלא המח יהיה דבוק בהשם יתברך, והתרגום תרגם, הכזונה יעשו את אחותנו – נפקת ברא, היינו יוצאת החוץ, ובאמת אפשר לומר על פי דרכנו, כי אחות היא לשון דבקות, כמו מי שמאחה את הקרע, והדבקות היא מה שאדם הכי אוהב והכי רוצה, ולפעמים הדבקות היא נפקת ברא, שיוצאת לחוץ, שהמחשבה משוטטת ורוצה דברים אחרים וזרים וכו', ואנו רוצים להיות דבקים בהשם יתברך, לבל תשוטט המחשבה, חס ושלום, החוצה, רק תהיה בבחינת רשות היחיד – יחידו של עולם, להיות קרובים ודבוקים את השם יתברך תמיד.

הרי כאלו דברי אוהבך מאד, ומתפלל בעדך תמיד

שלמה ברוך בלוי

הפוסט 017 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לכבוד ידידי היקר לי מאד, היושב בחדרים הכי פנימיים שבלבבי – הרה"ח ר' … שיחי'.

הנה כעת ערב שבת, ממש עוד מעט מתקדש היום הגדול והקדוש, ואין עת האסף כראוי, וקול דודי דופק, עוד מעט נזכה ליום מלכנו, ליום שכולו טהרה ואהבה, ולא יכולתי להתאפק מלקיים אפילו במעט הקביעות היקרה הזאת, להתקשר על כל פנים באמצעות מכתב, אם לא זכינו ללמוד בפועל ממש, וברוך השם, שזכיתי היום לישב תיכף אחר תפלת שחרית, עד הרגע הזה בפרסום שמו ודעתו של הצדיק וגילוי אלוקות בעולם, אשרי שכה זכיתי, למרות כל הדחקות והמצב וכו'.

הנה ברוך השם, תראה איך אחיך, וואס האט זיך אזוי געמוטשעט, הנה נעשה חתן, וכן הוא בכל פעם שלא יודעים מתי תבוא הישועה, אבל צריך לקוות ולהאמין שבודאי בלי ספק תהיה ישועה ונזכה לכל הדברים הטובים, ואם זה כך בצרכים הגשמיים שלנו, כל שכן ברוחניות חיות אלוקות, שבודאי נזכה לכל מה שצריך, אם נתאמץ להאמין שאפשרי דבר כזה, שגם אנו, כמו שאנו נזכה להיות צדיקים אמיתיים ואנשים כשרים באמת. ואיתא בספר חסידים, שאם אדם מתפלל – לפעמים אין הבקשה מתקבלת מיד, (וכמו שהביא רביז"ל את הלשון הזוהר, זמנין דשמע – זמנין דלא…) אבל אומר הספר חסידים, שאם אדם מתפלל על דברים של רוחניות – תפלתו נענית מיד, וזו פנינה נפלאה – און מען דארף דאס געדנקען. ואודות כח התפלה בכלל, בענין גודל כח התפילה מביא המהרש"א (בקידושין כט:) דבר פלא מאד: תפילה כחה גדול עד מאוד,  ואדם שזוכה לישועה גדולה באמצעות תפילה – זכויותיו שמורות לו ולא מנכים לו מהזכויות כלל. איזה יופי זה, נכון?

ואי אפשר בלי התחזקות מפרשת השבוע, הנה היום למדנו (בראשית לה, טז): וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ; (יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. וכל הקורא פסוקים אלו משתאה קצת על הכפל לשון, ומה היה חסר שיכתוב מיד אחר ותקש בלדתה, ותאמר לה המילדת, ומה ההדגשה שוב "ויהי בהקשותה בלדתה", ואפשר לבאר זאת על דרך ההתחזקות, שדווקא כשיש לאדם קושי, אז הוא צריך לדעת, שגם זה לך בן, מלשון בנין, שכל הקושי בונה את האדם ומביא לו את היעד שלו בחיים, אל תראי גם זה לך בן, גם הקושי שייך לכל ההצלחה שלך, כי האדם בשעת ירידה וקושי הוא מרגיש שהכל אבוד, ואז הוא בסכנה גדולה מאד, שלא יאבד עולמו חס ושלום, כי חושב שאין רוצים בעבודתו כלל, והראיה שהנה נפלתי שוב ושוב, הנה אני רוצה ללמוד ואני שוכח ולא מבין, הנה אני רוצה להתפלל, ובמציאות אני קם מאוחר וחוטף התפלה, ומתאמץ שוב, ונופל שוב, ואת כל הניסיונות האלו שכשל בהם אינו מחשיב כלל, ואדרבה, הוא מצטער עליהם, ולפעמים מתגנבת מחשבה של יאוש ללבו, אולי נשמתי אינה קדושה, ולכן עובר עלי מה שעובר וכו', עד שמצליח הבעל דבר ליירא אותו שלא ירצה בכלל יותר את עבודת השם, וזה אם כל חטאת, הדבר הכי גרוע זה יאוש.

אבל הדעת דקדושה מלמדת את האדם, דייקא ויהי בהקשותה בלדתה, לא שהקושי הוא דבר שצריך לעבור אותו ואחר כך נראה מה יהיה, שיהיה יותר טוב וכו', אלא לא! תשמח עם ה'בהקשותה', כי הקושי הוא חלק מהבנין, ולכן חזר הפסוק והדגישו. ואף שנכתב בדרך רמז, אבל נראה לי שעצם הדברים הם אמיתיים ממש לכל חיי האדם.

שתהיה לך שבת שמחה, עם כל המוחין והאורות הקדושים הנשפעים בשבת קודש, ותזכה לשמוח ולגיל כל היום הקדוש הזה בלי צער ועצבות חס ושלום, ותראה להתפלל בשבת קודש במתינות בשמחה ובאהבה ובקול של ניגון, כי ההתרפקות האהבה שיש בשבת קודש זה אין לשער כלל, אשרינו מה טוב חלקנו, שעלינו נאמר – ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג.

הרי כאלו דברי אוהבך מאד, ומתפלל בעדך תמיד

שלמה ברוך בלוי

הפוסט 018 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.