רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ הָאֱמֶת, כִּי אִי־אֶפְשָׁר לָנוּ לִזְכּוֹת לְהַגִּיעַ אֶל קִנְיַן הַתּוֹרָה אִם לֹא עֶזְרֶךָ מִצִּיּוֹן וְסַעֲדְךָ מִקֹּדֶשׁ, עַל כֵּן בָּאתִי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה, לִשְׁטֹחַ בַּקָּשָׁתִי לְפָנֶיךָ, שֶׁתְּרַחֵם עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים – קָרְבֵנִי מַלְכִּי לַעֲבוֹדָתְךָ, וַהֲשִׁיבֵנִי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה, וְיִהְיֶה לִי חֵשֶׁק נִמְרָץ וְנֶעֱרָב, לַעֲסֹק בִּתְמִידוּת וּבִשְׁקִידָה בְּתַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ, עַל יְדֵי שֶׁאֶהְיֶה לוֹמֵד תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה, בְּלִי שׁוּם הֶפְסֵק מִצַּד שׁוּם מְנִיעָה שֶׁבָּעוֹלָם, בֵּין בַּחֹרֶף וּבֵין בַּקַּיִץ, בֵּין בִּימוֹת הַחוֹל וְכָל שֶׁכֵּן בַּשַּׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶׁךָ, וְכֵן בְּיוֹמֵי דְּפַגְרָא וּבְעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, בְּכָל הַמַּצָּבִים וְהָעִנְיָנִים, תָּמִיד תָּמִיד אֶהְיֶה עוֹסֵק בְּהַתְמָדָה רַבָּה בְּלִמּוּד, בְּעִיּוּן, בְּגִירְסָא, בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְהֶרְגֵּשׁ עָצוּם.

רִבּוֹנָא דְּעָלְמָא כֹּלָּא! מַה נֹּאמַר וּמַה נְּדַבֵּר? הֲלֹא אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת אֶת גֹּדֶל הַהֶפְסֵד הֶעָצוּם וְהַנּוֹרָא שֶׁל כָּל רֶגַע שֶׁמִּתְבַּטְּלִים בּוֹ מִתַּלְמוּד תּוֹרָה, וְעֹצֶם הָעֹנֶשׁ, הָאָיוֹם וְהַנּוֹרָא, הַמַּגִּיעַ לְמִי שֶׁמִּתְבַּטֵּל מֵהַתּוֹרָה – שֶׁבָּאִין יִסּוּרִין מְכֹעָרִין וְעוֹכְרִין אוֹתוֹ, וְהוּא נֶעֱקַר מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת, מִלְּבַד הֶפְסֵד הַהִתְרַחֲקוּת מֵאוֹר פָּנֶיךָ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהֲלֹא אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְהַגִּיעַ אֶל שׁוּם דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה כִּי אִם עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּהַתְמָדָה רַבָּה וַעֲצוּמָה וּבְלִי לְהִתְבַּטֵּל מִמֶּנָּה לְעוֹלָם.

וְעַל־כֵּן שַׂמְתִּי פָּנַי לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ בִּפְרָטִיּוּת עַל זֶה, שֶׁתְּבַטֵּל מֵאִתִּי אֶת הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה הַמְּעַכֵּב, מוֹנֵעַ וּמַפְרִיד אוֹתִי מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל יְדֵי כָּל מִינֵי הֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים, וְאֶהְיֶה עוֹסֵק בְּעִקָּר בְּהַתְמָדָה גְּדוֹלָה בְּלִמּוּד הַתַּלְמוּד שֶׁהוּא גְּמָרָא שַׁ"ס, וְאֶהְיֶה בָּקִי בִּשְׁנֵי הַתַּלְמוּדִים שֶׁזִּכִּיתָ אֶת בָּנֶיךָ, בְּנֵי בְּחִירֶיךָ, בָּהֶם. וְהֵם, הַתַּלְמוּד הַבַּבְלִי וְהַתַּלְמוּד הַיְרוּשַׁלְמִי, וְזַכֵּנִי לְהָבִין אֶת כָּל מַה שֶּׁאֲנִי לוֹמֵד בַּהֲבָנָה אֲמִתִּית, בַּהֲבָנָה בְּרוּרָה, בַּהֲבָנָה גְּמוּרָה, בַּהֲבָנָה דַּעְתָּנִית, בַּהֲבָנָה הֶקֵּפִית, בַּהֲבָנָה וּרְאָיָה, בַּהֲבָנָה זַכָּה, בַּהֲבָנָה חֲזָקָה, בַּהֲבָנָה טְהוֹרָה, בַּהֲבָנַת יְדִיעָה, בַּהֲבָנָה כּוֹלֶלֶת, בַּהֲבָנָה לָעֹמֶק, בַּהֲבָנָה מְלֵאָה, בַּהֲבָנָה נְעִימָה, בַּהֲבָנַת הַסְּתוּמוֹת, בַּהֲבָנָה עֲרֵבָה, בַּהֲבָנָה פְּנִימִית, בַּהֲבָנָה צוֹדֶקֶת, בַּהֲבָנָה קַלָּה, בַּהֲבָנָה רַעֲנָנָה, בַּהֲבָנָה שְׁלֵמָה, בַּהֲבָנָה תַּמָּה, וְשֶׁלֹּא אַטְעֶה אֶת עַצְמִי בְּתַלְמוּדִי לְעוֹלָם.

וְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לִזְכֹּר אֶת כָּל מַה שֶּׁאֲנִי לוֹמֵד. וְאַגַיֵּס אֶת כָּל חוּשֵׁי מֹחִי, וְאֶת כָּל כֹּחוֹת נַפְשִׁי בְּעֵת לִמּוּדִי – שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מַחֲשַׁבְתִּי פּוֹרַחַת וּמְשׁוֹטֶטֶת, אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, רַק יִהְיֶה מֹחִי מְקֻשָּׁר לְתַלְמוּדִי, וְאֶקְבַּע לְעַצְמִי שִׁעוּרִים קְבוּעִים בִּשְׁנֵי הַתַּלְמוּדִים, וְלֹא אָסוּר מֵהֶם לְעוֹלָמִים, וּלְכָל הַפָּחוֹת אֶזְכֶּה לִלְמֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם דַּף אֶחָד מִתַּלְמוּד בַּבְלִי – גְּמָרָא רַשִׁ"י וְתוֹסְפוֹת, וְדַף אֶחָד מִתַּלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי עִם פֵּרוּשׁ מַסְפִּיק, וְאֶזְכֶּה לַחֲזֹר עַל תַּלְמוּדִי מֵאָה פְּעָמִים וְאַחַת, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת בָּקִי בְּכָל הַתַּלְמוּד כֻּלּוֹ, וְתִהְיֶה לִי שִׁיטָה נְכוֹנָה וּבְהִירָה בְּלִמּוּד הַגְּמָרָא בִּסְבָרָא נְכוֹנָה וּבִפְשָׁט אֲמִתִּי, וְשֶׁלֹּא אַבַלְבֵּל אֶת עַצְמִי מֵעִנְיַן לְעִנְיָן, רַק לְהָבִין הֵיטֵב הַדָּבָר בִּמְקוֹמוֹ, כְּפִי אֲשֶׁר תְּזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָעֲצוּמִים, אֱלֹקַי וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתַי.

אָנָּא, עָזְרֵנִי לִזְכּוֹת בִּזְכוּיוֹת שֶׁל חִנָּם, שֶׁתִּהְיֶינָה סֻגְיוֹת הַשַּׁ"ס שְׁגוּרוֹת בְּפִי בִּבְקִיאוּת עֲצוּמָה וּבִשְׁלִיטָה מְלֵאָה, שֶׁאִם יִשְׁאָלֵנִי אָדָם שֶׁלֹּא אֶהְיֶה מְגַמְגֵּם, רַק אוּכַל לַעֲנוֹת בְּכָל מָקוֹם, וְלֹא יִהְיֶה שׁוּם עִנְיַן בַּשַׁ"ס מֻקְשֶׁה לִי חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כָּל זֶה בָּא מֵחֲמַת חַטֹּאותָי עֲווֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי, שֶׁחָטָאתִי, עָוִיתִי וּפָשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ מִנְּעוּרַי וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁעַל יְדֵי כָּל זֶה, נִסְתַּם מֹחִי וְנִּטַמְּטֵם לִבִּי מִלְּהַשִּׂיג הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה, וְלֹא יָכוֹל כֶּתֶר תּוֹרָה נֶהְדָּר וְנֶאְדָּר לִשְׁכּוֹן עַל רֹאשׁ מָלֵא בִּשְׁטוּיוֹת וַהֲבָלִים.

וְעַל־כֵּן בָּאתִי כָּעֵת לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ עַל נַפְשִׁי, שֶׁלֹּא אֶתְרַחֵק מִן הַתַּלְמוּד לְעוֹלָם, וְהַקְנֵה לִי בְּקִנְיָן גָּמוּר אֶת הַקִּנְיָן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, שֶׁאוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּטָּרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהֵצַּבְתָּ לִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, וַאֲשֶׁר בִּשְׁבִילָהּ בָּאתִי לְכָאן, וַאֲשֶׁר לָכֵן הֻרְדָּה נִשְׁמָתִי מִמָּרוֹם מִשְׁכַּן קָדְשָׁהּ, כְּדֵי לְהַכִּיר אוֹתְךָ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת מִתּוֹךְ תֹּקֶף עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה הַשָּׁפֵל הַזֶּה, וּכְבָר גִּלִּיתָ לָנוּ כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה אֶלָּא עַל יְדֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְלִמּוּד הַתַּלְמוּדִים בִּשְׁקִידָה וּבְרֶגֶשׁ, עַל כֵּן הִמָּלֵא נָא עָלַי רַחֲמִים, וְזַכֵּנִי לְקַבֵּל מִמְּךָ אֶת אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ תִּתְבָּרַךְ עַד הֵנָּה, בִּזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

הפוסט 001 תפילות לקנין תורה – בתלמוד הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

וְזַכֵּנִי לִהְיוֹת רָגִיל לָלֶכֶת בִּתְמִידוּת אֶל מְקוֹמוֹת שֶׁלּוֹמְדִים שָׁם בָּרַבִּים, וְדֶרֶךְ מִצְווֹתֶיךָ אָרוּצָה, לְהִסְתּוֹפֵף בְּתוֹךְ קְהַל עֲדַת יְשֻׁרוּן, הַמַּאֲזִינִים וּמַקְשִׁיבִים לְקוֹל הֶחָכָם הַדּוֹרֵשׁ, וְגַם כְּשֶׁאֵשֵׁב שָׁם יִהְיֶה לִי כֹּחַ לְהַקְשִׁיב הֵיטֵב, וְלֹא אֶהְיֶה אָז כְּמוֹ חוֹלֵם וְתוֹהֶה בְּרַעְיוֹנוֹת מְפֻזָּרִים וּמְבֹהָלִים, אֶלָּא אֶהְיֶה מִתְאַמֵּץ וּמִשְׁתַּדֵּל בְּכָל יְכָלְתִּי לִקְלֹט הֵיטֵב כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיֹּאמַר הָרַב וְהַבַּעַל דַּרְשָׁן, וְשׁוּם דִּבּוּר שֶׁל תּוֹרָה לֹא יִהְיֶה מְזֻלְזָל בְּעֵינַי, לְהָסִיר אָזְנַי מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אִם אָשִׂים אָזְנַי כַּאֲפַרְכֶּסֶת עַל כָּל דִּבּוּר הַמְּיֻסָּד עַל פִּי תּוֹרָה שֶׁנִּשְׁמָע בִּסְבִיבָתִי, וְעַל־יְדֵי־זֶה תְּזַכֵּנִי לִקְנוֹת הַרְבֵּה חָכְמָה וּתְבוּנַת דַּעַת הַתּוֹרָה.

וְכֵן כְּשֶׁאֶלְמַד עִם אֵיזֶה חָבֵר לִמּוּד בְּשֻׁתָּפוּת וּבְחֶבְרוּתָא, זַכֵּנִי לְבַל תִּהְיֶינָה מַחְשְׁבוֹתַי מְשׁוֹטְטוֹת וּמְרַחֲפוֹת בְּאָמְרוֹ לְפָנַי סְבָרוֹת וְחִילוּקִים בְּסֻגְיוֹת הַגְּמָרָא וְהַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, כִּי אִם תִּהְיֶינָה אָזְנַי קַשּׁוּבוֹת הֵיטֵב לְכָל מִלָּה וְתֵבָה שֶׁהוּא מוֹצִיא מִפִּיו, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַתּוֹרָה קְנוּיָה אֶצְלִי בְּקִנְיָן גָּמוּר וּבַהֲבָנָה שְׁלֵמָה כַּאֲשֶׁר לִמַּדְתָּ אוֹתָנוּ עַל יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! רַחְמָן אֲמִתִּי, מְקוֹר הָרַחְמָנוּת וְהַחֶסֶד! אַתָּה זִכִּיתָנוּ לְקַבֵּל תּוֹרָה בְּהַר סִינַי עַל יְדֵי שְׁמִיעַת הָאֹזֶן דַּיְקָא, וּמֵאָז וְעַד עַתָּה, הִנְּךָ מַשְׁמִיעַ הוֹד קוֹלֶךָ אֶל הַחֲפָצִים בְּחַיִּים נִצְחִיִּים, אַךְ זֶה לְעֻמַּת זֶה מִתְגַּבְּרִים בָּעוֹלָם הַקּוֹלוֹת הָרָעִים שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְחֵילוֹתָיו, לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנֵינוּ דְּבָרִים בְּטֵלִים, דְּבָרִים מְכֹעָרִים שֶׁל חֶסְרוֹנוֹת וּפְגָמֵי הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה הַשָּׁפֵל וְהֶחָסֵר מִכָּל וָכֹל, וּמִי שֶׁנִּמְשַׁךְ אַחֲרֵי הַקּוֹלוֹת הַלָּלוּ נֶחֱרֶשֶׁת אָזְנוֹ מִלִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְהַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים, וְעַל־יְדֵי־זֶה הִתְקַיֵּם בָּנוּ הַפָּסוּק: "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה", וְעַל־יְדֵי־זֶה אֲנַחְנוּ מִתְרַחֲקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִמְּךָ, תִּתְבָּרַךְ וְתִתְעַלֶּה.

וְעַל כֵּן נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי: אָנָּא! רַחֵם נָא עָלַי, וְהַשְׁמִיעֵנִי וְלַמְּדֵנִי אֶת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, הֵן עַל יְדֵי לִמּוּד מַתְמִיד, הַיְנוּ שֶׁתָּאִיר בִּי אֶת אוֹרְךָ הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה כָּזוֹ עַד שֶׁתָּמִיד תָּמִיד אֶזְכֶּה לִלְמֹד בְּאֹפֶן שֶׁל שְׁמִיעַת הָאֹזֶן, הֵן בְּרִבּוּי הַהַשְּׁמָעָה לְאָזְנַי בְּעַצְמִי, וְהֵן בִּשְׁמִיעַת שִׁעוּרִים וּדְרָשׁוֹת רַבּוֹת שֶׁל דַּרְשָׁנִים לַמְדָנִים, חֲכָמִים וְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, וְהֵן עַל יְדֵי שֶׁאֶזְכֶּה לִשְׁמוֹעַ תּוֹרָה בִּפְנִימִיּוּת, עַל יְדֵי שֶׁאַטֶּה אָזְנַי הֵיטֵב הֵיטֵב לְקוֹל הָרְמָזִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַנִּפְלָאִים שֶׁנִּשְׁמָעִים מִכָּל פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה – לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע, כִּי אַתָּה תִּתְבָּרֵךְ וְתִתְעַלֶּה, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ וּמַלְכוּתְךָ בַּכֹּל מָשָׁלָה, שֶׁזֶּה גַּם עִקַּר הַתּוֹרָה, הִיא תּוֹרָה דְּאוֹרֵי וּמְגַלֵּי מַאי דַּהֲוָה סָתוּם מִינֵּיהּ וְלֹא אִתְיַּדָע, לְגַלּוֹת וּלְפַרְסֵם אֶת הִתְגַּלּוּת אֱלֹהוּתְךָ מִתּוֹךְ הַהֶסְתֵּר וְהַכִּסּוּי שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, וְזֶהוּ עַל יְדֵי שֶׁתְּזַכֵּנִי לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בִּפְשִׁיטוּת בְּהַתְמָדָה רַבָּה וּבְחֵשֶׁק רַב עַל יְדֵי שְׁמִיעַת הָאֹזֶן, וְאֶהְיֶה מִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה, בְּכָל אֹפֶן וּבְכָל מַצָּב שֶׁיִּהְיֶה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִהְיוּ דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה נִבְלָעִים בְּדָמִי, לִהְיוֹת נַעֲשִׂים חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִכָּל מְצִיאוּתִי, לְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת תּוֹרָתְךָ תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיַּי, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

הפוסט 002 תפילות לקנין תורה – בשמיעת האוזן הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַתָּה הוֹדַעְתָּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים כִּי הַדִּבְרֵי תּוֹרָה חַיִּים הֵם לַמּוֹצִיאֵיהֶם בְּפֶה, וְאַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ עַד כַּמָּה מִתְגַּבֵּר עָלֵינוּ הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁלֹּא לִלְמֹד בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, הֵן מֵחֲמַת הָעֲיֵפוּת וְהַלֵּאוּת, וְהֵן מֵחֲמַת קַטְנוּת הַמּוֹחִין וּשְׁאָרֵי מְנִיעוֹת, אֲבָל אֵין לָנוּ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת כִּי אִם הַדֶּרֶךְ הַנְּעִימָה שֶׁל רַבּוֹתֵינוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה אֲשֶׁר סָלְלוּ לָנוּ דֶּרֶךְ וְנָתִיב, שֶׁעַל יָדָם נִזְכֶּה לְהַגִּיעַ אֶל הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה, וּפְעָמִים שֶׁאֵין לִבֵּנוּ מְסֻגָּל לְהִפָּתֵחַ אֶל דִּבְרֵי תּוֹרָה כִּי אִם עַל יְדֵי אֲמִירַת הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת בְּקוֹל נָעִים וָרָם הַמִּתְנַגֵּן בַּעֲרֵבוּת וְחֵשֶׁק, אֲבָל גַּם עַל זֶה צָרִיךְ תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה לְהַתְמִיד מְאֹד לַעֲרֹךְ אֶת כָּל דִּבְרֵי הַלִּמּוּד בְּפֶה דַּיְקָא, בְּלִי שׁוּם עַצְלוּת וּכְבֵדוּת כְּלָל רַק אֶזְכֶּה בִּשְׁלֵמוּת גְּמוּרָה לִקְנוֹת בְּנַפְשִׁי אֶת קִנְיַן הַתּוֹרָה הַלָּזֶה שֶׁהוּא עֲרִיכַת שְׂפָתָיִם, וְהוּא, עַל יְדֵי שֶׁאֶחֱזֹר עַל כָּל לִמּוּדִי מֵאָה פְּעָמִים וְאַחַת בְּפֶה מָלֵא וּבְקוֹל נָעִים, מִבְּלִי לְהִתְעַיֵּף כְּלָל.

וְזַכֵּנִי לִלְמֹד תָּמִיד כָּךְ לְעוֹלָם, אַף אִם אֵשֵׁב בֵּין בְּנֵי אָדָם, אֶחֱזֹר עַל תַּלְמוּדִי בְּלַחַשׁ וּבַחֲשַׁאי, כִּי תָּמִיד שִׂפְתוֹתַי תִּהְיֶינָה דּוֹבְבוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָתֶךָ וּבְמִצְוֹתֶיךָ וְתִהְיֶינָה דּוֹבְבוֹת תָּמִיד בְּלִי שׁוּם הֶפְסֵק חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל יְדֵי רִבּוּי הַהַתְמָדָה בָּאֲמִירָה וַחֲזָרָה רַבָּה עֲלֵיהֶם שׁוּב וְשׁוּב – יִהְיוּ שְׁגוּרִים הַדְּבָרִים שֶׁלָּמַדְתִּי מִן הַסֵּפֶר בְּעַל פֶּה, עַד שֶׁאוּכַל לִלְמֹד בְּעַל פֶּה בְּלִי שׁוּם סֵפֶר מֵאַחַר שֶׁיִּהְיוּ הַדְּבָרִים עֲרוּכִים בִּשְׂפָתַי כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם, וְלֹא יִשָּׁמֵט מִמֶּנִּי שׁוּם דִּבּוּר מֵהַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה לְעוֹלָם.

אָנָּא! רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! נָתַתָּ לִי פֶּה וְלָשׁוֹן וַחֲמֵשׁ מוֹצְאוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁאֶהְגֶּה בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, עַל כֵּן זַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לַעֲסֹק בְּאֹפֶן כָּזֶה שֶׁל 'אֲמִירָה' דַּיְקָא בְּלִמּוּד, וְלֹא רַק עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת בַּלֵּב בִּלְבַד, שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֶזְכֶּה לְחַיֵּי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, כִּי עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְהַכֹּל בְּכֹחֲךָ וְסִיּוּעַ קָדְשְׁךָ שֶׁאַתָּה תְּזַכֵּנִי בִּזְכוּיוֹת שֶׁל חִנָּם לִזְכּוֹת לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ.

הפוסט 003 תפילות לקנין תורה – בעריכת שפתיים הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

אָנָּא רַחוּם! אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ הָאֱמֶת, כִּי לֵב שֶׁנִּהְיָה מְטֻמְטָם בְּכָל מִינֵי עֲווֹנוֹת, פְּשָׁעִים, עֲבֵרוֹת, חֲטָאִים וּזְדוֹנוֹת, הוּא בִּבְחִינַת 'כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ', וּמוֹנֵעַ אֶת שֶׁפַע אוֹר הַדַּעַת הָאֱלֹהִי לִהְיוֹת נִשְׁפָּע, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהָכִיל בְּחֻבּוֹ גַּם חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְעַתָּה מַה אֶעֱשֶׂה אֲדוֹן כֹּל? כִּי יָדַעְתִּי מָךְ עֶרְכִּי, וְיָדַעְתִּי אֶת נֶפֶשׁ בְּהֵמִיּוּתִי, כִּי רָחוֹק אֲנִי מִבִּינָה וְשִׂכְלוּת כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב, וְאֵין אִתִּי יוֹדֵעַ עַד מָה, מַה אֶעֱשֶׂה כָּעֵת? וְאֵיךְ אֶזְכֶּה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל בְּתַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ? וַהֲלֹא כְּפִי עֹמֶק הַמֻּשָּׂג וְקֹצֶר הַמַּשִּׂיג, אֵין אֲנִי מֵבִין כְּלוּם בְּלִמּוּד, וּמַה יִהְיֶה עִמִּי הַסּוֹף? וְאֵיכָכָה אוּכַל לִרְאוֹת שֶׁעוֹבְרִים הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים, וַעֲדַיִן לֹא זָכִיתִי לְבִינַת הַלֵּב וְלֹא לְשִׂכְלוּת הַלֵּב, וְאֵיךְ אֶזְכֶּה לְמַה שֶּׁשּׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי צָרִיךְ לִזְכּוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם?!

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַתָּה לְבַד גִּלִּיתָ לָנוּ כִּי אֵין לָנוּ שִׁיּוּר רַק הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וּבְלִי הַתּוֹרָה אֵין הָאָדָם נִקְרָא אָדָם, וְאִם אֵין מְבִינִים בַּתּוֹרָה הֲרֵי אֵלּוּ אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, וַאֲנִי מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ "פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ", אוֹר פָּנֶיךָ עָלֵינוּ אָדוֹן נְשָׂא, שֶׁאֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְהָבִין הֵיטֵב בְּלִבִּי וְדַעְתִּי אֶת כָּל מַה שֶּׁאֲנִי לוֹמֵד, וְלֹא תִּהְיֶינָה שׁוּם פָּנִים מֵהַשִּׁבְעִים פָּנִים שֶׁבַּתּוֹרָה נֶעֱלֶמֶת מִמֶּנִּי, רַק אַדְּרַבָּה! אֶזְכֶּה לְלֵב מֵבִין בֶּאֱמֶת, לֵב מַשְׂכִּיל וּמַחְכִּים, לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי, שֶׁלֹּא אֲאַבֵּד אֶת עוֹלְמֵי, חַס וְשָׁלוֹם, רַק מֵעַתָּה יִפָּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי הַדַּעַת, וְהַמּוֹחִין שֶׁלִּי יִנְבְּעוּ בִּנְבִיעָה שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְקֵץ, וְאוּכַל לְהָבִין, לְהַשְׂכִּיל, לְהַחְכִּים, לְהַשִּׂיג, לָדַעַת, וּלְחַדֵּשׁ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים בְּכָל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! נוֹתֵן הַתּוֹרָה! תֶּן לִי בְּמַתָּנָה אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁהָיְתָה שֶׁלְּךָ, תִּהְיֶה תּוֹרָתִי, עַל יְדֵי שֶׁאֶהֱיֶה בֶּן בַּיִת, מְהַלֵּךְ כְּדַרְכּוֹ וּמְטַיֵּל בְּשֹׁפִי בְּכָל חֲדָרֶיהָ וּמְבוֹאוֹתֶיהָ, וְכָל רָז לֹא יִהְיֶה אָנִיס לִי, וְטַע נָא בִּי טֶבַע חָדָשׁ, טֶבַע טוֹב שֶׁל עִיּוּן וַהֲבָנָה, שֶׁלֹּא אַטְעֶה אֶת עַצְמִי בְּדֶרֶךְ לִמּוּדִי, לַחֲשֹׁב עַל מַה שֶּׁלֹּא הֵבַנְתִּי שֶׁכְּבָר הֵבַנְתִּי, וּלְגַלּוֹת פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, חַס וְשָׁלוֹם.

אָנָּא! אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! הַמְּרַחֵם עָלַי תָּמִיד, תֶּן בִּי כֹּחוֹת נַפְשִׁיִּים, שֶׁאוּכַל לְפַנּוֹת אֶת לִבִּי מִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה בְּעֵת לִמּוּדִי, כְּדֵי שֶׁלִּבִּי יָכִיל אֶת הֲבָנַת הָעִנְיָן הַנִּלְמָד בְּאֹרֶךְ רוּחַ וּבְסַבְלָנוּת, לִהְיוֹת מֵבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר וּבְכָל דָּבָר, וּמִלְּתָא בְּטַעֲמָא, וְנוֹתֵן טַעַם לְשֶׁבַח, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה אֶצְלִי כְּאִילָן סְרָק שֶׁאֵין עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כִּי אִם אֶזְכֶּה לְהוֹסִיף הֲבָנָה בְּלִבִּי שֶׁיִּהְיֶה מְחַשֵּׁב תָּמִיד בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וּמֵבִין אֶת הַשֵּׂכֶל הַנָּעִים וְהֶעָמֹק שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם, בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה תִּהְיֶה תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה מְאִירָה אֶצְלִי בְּאוֹר יְקָרוֹת, אוֹר נִפְלָא הַמֵּאִיר אֶת כָּל מַחֲשַׁכֵּי הַלֵּב, וּמְטַהֵר אוֹתוֹ מִכָּל זֻהַמָּתוֹ, אָנָּא רַחֵם עָלַי וְטַהֲרֵנִי מִכָּל סִיג וּפְגַם, וְטַהֲרֵנִי וְקַדְּשֵׁנִי בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה!

הפוסט 004 תפילות לקנין תורה – בבינת הלב הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מָה אוֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר? הֲלֹא הִנְּנִי כְּתוֹעֶה בַּמִּדְבָּר, בּוֹדֵד עַל גַּג, "וְהָיִיתִי כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל", וְאֵין לִי רַב לִלְמֹד מִמֶּנּוּ תּוֹרָה, כִּי זֶה כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים, שֶׁכְּבָר אֵינֶנִּי נִמְנָה בֵּין צוֹרְבֵי תּוֹרָה הַלּוֹמְדִים תּוֹרָה מִפִּי הָרַב, וּמִמִּי אֶזְכֶּה לְקַבֵּל עַל יְדֵי בְּחִינַת 'מוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם'?

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אִם בֵּין הַקִּנְיָנִים שֶׁל תּוֹרָה מִנִּיתָ לָנוּ עַל יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים אֶת הַקִּנְיָן שֶׁל "בְּאֵימָה", וּפֵרְשׁוּ צַדִּיקֶיךָ, חֲכָמֵינוּ הַמְּפָרְשִׁים, כִּי זֶה סוֹבֵב עַל אֵימָה מִפְּנֵי הָרַב וּמִפְּנֵי הַשְּׁכִינָה, הֲרֵי זֶה סִימָן שֶׁכָּל אָדָם יָכוֹל לְקַיֵּם זֹאת בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם.

וְעַל כֵּן בָּאתִי לְפָנֶיךָ, אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים! זַכֵּנִי לֵישֵׁב לְיַד הַסֵּפֶר לִלְמֹד בְּאֵימָה גְּדוֹלָה, כִּי תֵּעָשֶׂה אַתָּה לִי לְרַב וּלְמוֹרֶה דֶּרֶךְ, וּמִפָּנֶיךָ אֶפְחָד וְאֶבָּהֵל בֶּאֱמֶת בהופיעך עָלַי בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ, וּמֵרֹב אֵימָה, אֶזָהֵר וְאֶשָׁמֵר בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בְּדִבּוּרִים בְּטֵלִים בְּאֶמְצַע הַלִּמּוּד, וּמֵהָעִנְיָנִים שֶׁאֵינָם מֵעִנְיְנֵי הַלִּמּוּד בְּעַצְמוֹ, רַק אֵשֵׁב בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בְּחִלְחוּל, בְּזֵעָה, בִּרְעָדָה, בִּבְעָתָה וּבַחֲרָדָה גְּדוֹלָה לְפָנֶיךָ תִּתְבָּרֵךְ וְתִתְעַלֶּה, וָאֶזְכֹּר אוֹתְךָ בְּאֶמְצַע הַלִּמּוּד.

וְאֶלְמֹד הַרְבֵּה בְּכֹבֶד רֹאשׁ, מִבְּלִי לְהָקֵל כְּנֶגֶד כְּבוֹד שְׁכִינָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה, וְהַשְׁפֵּעַ עָלַי בַּעֲבוּר זֶה, סִיַּיעְתָּא דִּשְׁמַיָּא גְּדוֹלָה לְהַצְלִיחַ מְאֹד בְּלִמּוּדִי, שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹכֵן בִּקְבִיעוּת בְּתוֹכֵכִי פְּנִימִיּוּתִי, וְשֶׁיִּהְיוּ נִבְלָעִים דִּבְרֵי תּוֹרָה בְּכָל רְמַ"ח אֵבָרַי וּשְׁסָ"ה גִּידַי, וְכָל טִפֵּי דָמַי, כִּי אֶשְׁמֹר וְאֶזָהֵר בְּנַפְשִׁי מְאֹד, פֶּן אֶשְׁכַּח מִן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָי, כִּי בְּאֵימָה גְּדוֹלָה אֶלְמָדֵם, וְלֹא אֶשְׁכָּחֵם לְעוֹלָם.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! כָּל יָכוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְרַחַקְתִּי כָּל כָּךְ, מִבֵּית מִדְרָשָׁם שֶׁל הַלּוֹמְדִים וַעֲמֵלִים בְּתוֹרָתְךָ עָמָל שֶׁל אֱמֶת, הַזְּמַן נָא לִי רַבִּי וּמוֹרֶה דֶּרֶךְ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁיִּלְמַד עִמִּי וְיוֹרֵנִי בְּטוּבוֹ דַּרְכֵי הַתּוֹרָה וּנְתִיבוֹת הֲלָכָה, רַחֵם עָלַי וְהַפְגִישֵׁנִי עִם אֶחָד שֶׁכָּזֶה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לַהֲפֹךְ עַם הָאָרֶץ כָּמוֹנִי לְלַמְדָן אֲמִתִּי, אֲשֶׁר לוֹמֵד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וְעוֹלֶה בִּשְׁלִיבוֹת הַסֻּלָּם שֶׁלָּהּ. וְרַחֵם עָלַי וְזַכֵּנִי שֶׁהָרַב הַזֶּה יִהְיֶה מִסִּטְרָא דִּקְדֻשָּׁה, צַדִּיק וְנוֹטֵר הַבְּרִית הַלּוֹמֵד תּוֹרַת אֱמֶת מִתּוֹךְ דְּבֵקוּת בְּךָ תִּתְבָּרֵךְ וְתִתְעַלֶּה, שֶׁאָז הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁאֶלְמַד מִפִּיו יִהְיֶה לָהּ קִיּוּם, עַל יְדֵי הָאֵימָה הַגְּדוֹלָה שֶׁיִּהְיֶה לִי בְּעֵת לוֹמְדִי לְפָנָיו, וְגֹדֶל יִרְאַת הַכָּבוֹד וְהָרוֹמְמוּת שֶׁאֶרְחַשׁ כְּלַפָּיו.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, יָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי כִּי הִרְבֵּיתִי לִשְׁאוֹל וּלְבַקֵּשׁ מִמְּךָ שֶׁלֹּא לְפִי מַעֲשַׂי וְעִנְיָנַי הַמְּקֻלְקָלִים, שֶׁאֵין מַגִּיעַ לִי שׁוּם דָּבָר, אַחֲרֵי פְּעָלִים פְּגוּמִים כְּאִלּוּ, אַךְ תָּמַכְתִּי יְתֵדוֹתַי בְּמִדַּת טוּבְךָ וּבְגֹדֶל חֲנִינוֹתֶיךָ, הֲיִפָּלֵא מִמְּךָ דָּבָר כָּזֶה? לְחַבֵּר אוֹר הַתַּלְמִיד (מָאוֹר הַקָּטָן) עִם אוֹר הָרַב (מָאוֹר הַגָּדוֹל) בְּהִתְחַבְּרוּת וְהִתְקַשְּׁרוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַמָּשׁ, וַהֲלֹא זֶה כַּמָּה קֵרְבַתָּנִי לְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת הַמְגַלִּים אֲמִתַּת מְצִיאוּתְךָ וְאוֹר אֱלֹהוּתְךָ בְּזֶה הָעוֹלָם הַשָּׁפֵל, וְרִחַמְתָּ עָלַי וְהִטְעַמְתַּנִי מֵאוֹרָם הַנִּפְלָא, וּכְבָר זִכִּיתָ אוֹתִי שֶׁתִּהְיֶה לִי אֵימָה מֵאוֹר הַשְּׁכִינָה הַחוֹפֵף עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ כֵן תְּזַכֵּנִי בְּגַלְיָא דְּאוֹרַיְתָא, בְּלִמּוּד עַל הַדַּף, שֶׁתִּהְיֶה לִי אֵימָה גְּדוֹלָה מֵהַמְּלַמֵּד לְהוֹעִיל, וּמִן הַמַּדְרִיךְ אוֹתִי בְּנִבְכֵי הַסּוּגְיָא, וְהַפּוֹתֵחַ בִּפְנֵי שַׁעֲרֵי הַתַּלְמוּד וְהַהוֹרָאָה.

כִּי מִמְּךָ, כֹּל יָכוֹל, אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חַי – לֹא יִפָּלֵא דָּבָר וְלֹא יִבָּצֵר מְאוּמָה, וּבְוַדַּאי גָּדְלָה רַחֲמָנוּתְךָ הַגְּדוֹלָה גַּם עָלַי הַחוֹטֵא וְהַפּוֹשֵׁעַ, אֲשֶׁר כָּל כָּךְ הִתְרַחַקְתִּי מִמְּךָ תִּתְבָּרֵךְ וְתִתְעַלֶּה, כִּי אַתָּה אָבִי, גֹּאֲלִי וּפוֹדִי, וּבְרָאתַנִי בֵּין עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים מְקַבְּלֵי תּוֹרָתְךָ בְּאֵימָה וּבְאַהֲבָה, וְלֹא לַשָּׁוְא בְּרָאתַנִי, כִּי אִם לְהַכִּיר עִזּוּז נִפְלְאוֹתֶיךָ כָּאן בָּעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה הַגַּשְׁמִי הַזֶּה, עַל יְדֵי רְכִישַׁת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּקִנְיָן גָּמוּר, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ.

הפוסט 005 תפילות לקנין תורה – באימה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

וּמִדַּרְגָא לְדַרְגָּא תְבִיאֵנִי, לִלְמֹד אֶת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה מִתּוֹךְ אַהֲבָה עֲצוּמָה, לְמִי שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ אֶזְכֶּה לְיִרְאָה עִלָּאָה, יִרְאַת הָרוֹמְמוּת, לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּאוֹר נִפְלָא כָּזֶה, שֶׁהַלִּמּוּד יְבִיאֵנִי לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא תִהְיֶה חָכְמָתִי מְרֻבָּה מִמַּעֲשַׂי, כִּי אֶזְחַל מֵהֲדַר גְּאוֹנְךָ תִּתְבָּרֵךְ בְּיִרְאָה גְּדוֹלָה, בְּגִין דְּאַתָּה תִּתְבָּרַךְ וְתִתְעַלֶּה, רַב וְשַׁלִּיט, עִיקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין.

וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה לְהֶאָרָה נִפְלָאָה שֶׁל אֱמוּנָה חֲזָקָה בְּעֵת לִמּוּדִי אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הַלִּמּוּד שֶׁהוּא בְּיִרְאָה, מְבַטֵּל אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת הָרָעוֹת וְרוּחַ הַטֻּמְאָה חוֹלֵף כָּלִיל.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם! זַכֵּנִי לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמִי בְּמִדָּתוֹ שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא יְסוֹד הָעוֹלָם, וִיסוֹד קִיּוּם הָאָדָם, וִיסוֹד הַמְשָׁכַת הַשֶּׁפַע מִמְּקוֹרוֹת עִלָּאִין לַסְּפִירוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, וְכָל זֶה הוּא קִיּוּם הַתּוֹרָה, כִּי עַל יְדֵי שְׁמִירַת בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ נוּכַל לִזְכּוֹת לְתוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ, וְחַזֵּק לִבִּי שֶׁאֶהֱיֶה אֲנָא פְּקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא דְנָטְרִין בְּרִית קַדִּישָׁא, שֶׁמִּתֹּקֶף עִזּוּז נוֹרָאוֹת יִרְאַת שָׁמַיִם הָרַבָּה שֶׁתִּהְיֶה בִּי, לֹא יִהְיֶה בְּיָדִי שׁוּם סְרַךְ דִּסְרַךְ וְשֶׁמֶץ דְשֶׁמֶץ שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית, חַס וְשָׁלוֹם, בְּמַחְשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, וְאֶהְיֶה קָדוֹשׁ וְטָהוֹר לְגַמְרֵי מִכָּל מִינֵי טֻמְאוֹת, וְאֶזְכֶּה לַדַּרְגָּה הַגְּבוֹהָה שֶׁל נְטִירַת מִדַּת הַיְּסוֹד, בְּכָל בְּחִינוֹתֶיהָ, בֵּין בְּהֶתֵּר וּבֵין בְּאִסּוּר, חַס וְשָׁלוֹם.

וְעַל־יְדֵי־זֶה תִּהְיֶה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁתְּלַמְּדֵנִי בִּכְבוֹדְךָ וּבְעַצְמְךָ, זַכָּה וּנְקִיָּה, וּמְקוֹרִי יִהְיֶה טָהוֹר וּבָרוּךְ, לְהַשְׁפִּיעַ לִי שֶׁפַע קָדוֹשׁ שֶׁל אוֹר הַדַּעַת, לִלְמֹד תּוֹרָה תָּמִיד מִתּוֹךְ יִרְאַת שָׁמַיִם גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה, שֶׁהִיא הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּנּוֹרָאוֹת לִירָא תָּמִיד מִמֶּלֶךְ אָיוֹם וְנוֹרָא כְּמוֹתְךָ.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מִי כָמוֹךָ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא, שֶׁאַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ מִמְּךָ תִּתְבָּרַךְ וְתִתְעַלֶּה. וְאֵין בְּרִיָּה שֶׁיּוֹדַעַת מִמְּךָ, וְאַף עַל פִּי כֵן בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל זִכִּיתָ אֶת בָּאֵי עוֹלָם, וְאַתָּה נוֹדַע בַּשְּׁעָרִים – אֲשֶׁר כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים מַשִּׂיג גְּדֻלָּתְךָ וְרוֹמְמוּתְךָ, כָּל חַד לְפוּם מַאי דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ. אֲבָל לְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי קִנְיַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְלִזְכּוֹת לְקִנְיַן תּוֹרָה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי שְׁמִירַת וּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית. וְלִשְׁמִירַת וּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי יִרְאָה נוֹרָאָה, לִירֹא מִכָּל נִדְנוּד שֶׁל חֵטְא, וּלְהַרְחִיק לְגַמְרֵי מֵהַמֹּחַ וּמֵהַמַּחֲשָׁבָה כָּל מִינֵי הִרְהוּרִים רָעִים, מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְרַעְיוֹנִים מְשֻׁקָּצִים, וְלִבְרֹחַ מֵהֶם וּמֵהֲמוֹנָם כְּבוֹרֵחַ מִפְּנֵי הָאֵשׁ הַלּוֹהֶטֶת הַמְסַכֶּנֶת כָּל הַמִּתְקָרֵב אֵלֶיהָ, כִּי כְּוִיָתָהּ כְּוִיַּת עוֹלָם, וּשְׂרֵפָתָהּ הִיא שְׂרֵפַת נֶצַח, רַחֲמָנָא לִיצְלָן.

אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת בְּרָע, זַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים לִשְׁמֹר עַל מְשָׁרְתֵי הַשֵּׂכֶל, שֶׁהֵן הָעֵינַיִם, שֶׁתִּהְיֶינָה שְׁמוּרוֹת בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה, לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל חַס וְשָׁלוֹם עַל נָשִׁים וּבְתוּלוֹת שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת כָּל שֶׁהִיא, וְלִשְׁמֹר עֵינַי מִכָּל מִשְׁמָר לְבַל תִּסְתַּכֵּלְנָה עַל שׁוּם דָּבָר הַפּוֹגֵם אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמֵבִיא לִידֵי הִרְהוּר שֶׁל חֵטְא וְעָוֹן, אוֹ עַל אֲנָשִׁים רְשָׁעִים אֲשֶׁר הַהַבָּטָה בְּקַוֵּי צוּרָתָם וּבְתֹאַר פְּנֵיהֶם מְבִיאָה לִידֵי נְפִילָה, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, חַס וְשָׁלוֹם.

וְזַכֵּנִי שֶׁאֶהְיֶה נִכְלָל בִּכְלָל מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים: 'אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד', וְהַהוּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה כְּתִיב, הַיְנוּ שֶׁאֶרְעַד וְאֶפְחַד תָּמִיד שֶׁלֹּא לְהִכָּשֵׁל, חַס וְשָׁלוֹם, בַּתַּאֲווֹת הָרָעוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן וְהַשָּׁפֵל, וּמֵרֹב פַּחַד וְחֶרְדַּת קֹדֶשׁ שֶׁתִּטְבַּע בֵּי עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מִתּוֹךְ יִרְאָה שְׁלֵמָה וַאֲמִתִּית מִמְּךָ תִּתְבָּרַךְ וְתִתְעַלֶּה – לֹא אֶפֹּל בֶּאֱמֶת לְשׁוּם נִדְנוּד חֵטְא אוֹ שֶׁמֶץ עָוֹן חַס וְשָׁלוֹם, וְתִהְיֶה חֶרְדָתִי אֲמִתִּית לְגַמְרֵי, וְלֹא מֵחֲמַת פְּנִיּוֹת שֶׁל כָּבוֹד וְהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל בְּנֵי אָדָם הָרוֹאִים וְכַדּוֹמֶה, כִּי אִם כְּאוֹתוֹ עֶבֶד אֲשֶׁר יָרֵא מֵאֲדוֹנוֹ יִרְאָה שָׁרְשִׁית וַעֲמֻקָּה.

וְהַצִּילֵנִי מִכָּל אִסּוּר תּוֹרָה, דְּרַבָּנָן, וְדִבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בְּאַף מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וְשֶׁלֹּא אֲבַטֵּל שׁוּם מִצְוַת עֲשֵׂה, וְלֹא אָזוּז מֵאַף מִנְהָג יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה, וְתִהְיֶה יִרְאָתִי עַל פָּנַי לְבִלְתִּי אֶחְטָא לְעוֹלָם, וְתִהְיֶה לִי בּוּשָׁה וּכְלִמָּה מִפָּנֶיךָ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת תְּנוּעָה קְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת שֶׁלֹּא לִכְבוֹדְךָ הָרָם וְהַנִּשָּׂא.

וְאֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ לְיִרְאָה עִילָּאָה, יִרְאַת הָרוֹמְמוּת, יִרְאָה אֲמִתִּית, בְּגִין דְּאַנְתְּ רַב וְשַׁלִּיט, עִיקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה לְהַגִּיעַ לְדַרְגָּה כָּזוֹ בְּיִרְאָה, שֶׁאֶזְכֶּה לְתִקּוּן הַחֵטְא כָּזֶה, עַד שֶׁלֹּא רַק אָנֹכִי… הַשָּׁפֵל וְהַבָּזוּי, אֶזְכֶּה לֶאֱחֹז בִּקְצוֹת דַּרְכֵי יִרְאַת רוֹמְמוּתֶךָ, כִּי אִם כָּל אֲשֶׁר יַבִּיט בְּתֹאַר פָּנַי, יִהְיֶה לוֹ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה וְיִתְחָרֵט מְאֹד עַל גֹּדֶל פְּשָׁעָיו, כִּי הַיִּרְאָה הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ תִּהְיֶה טֹפַח עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ, לְגַלּוֹת יִרְאָתְךָ וּכְבוֹד מַלְכוּתְךָ בָּעוֹלָם, אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד, אָמֵן כֵּן יְהֵא רַעֲוָא מִן קָדָמָךְ, שֶׁתְּזַכֵּנִי לְהַשִּׂיג כָּל מַה שֶּׁאֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי רָאוּי וְאֵינִי כְּדַאי, וְרַק מֵחֲמַת רַחֲמָנוּתְךָ הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

הפוסט 006 תפילות לקנין תורה – ביראה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

אֲבָל אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ, עַד כַּמָּה אִי אֶפְשָׁר לְאִישׁ מְגֻשָּׁם וּמְזֹהָם כָּמוֹנִי לְהַגִּיעַ אֶל מַעֲלַת הָעֲנָוָה, כִּי לָזֶה צָרִיךְ בִּטּוּל כָּל הֶחָמְרִיּוּת וְהַיֵּשׁוּת, וְגַם זִכּוּךְ הַנֶּפֶשׁ מִכָּל תַּחֲלוּאֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו הַמְזֹהָמִים, וּמָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר? שֶׁלֹּא רַק אֲשֶׁר אֲנִי מָלֵא פְּצָעִים רוּחָנִיִּים וּמִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בִּי מְתֹם, וְכֻלִּי פֶּצַע חַבּוּרָה מַכָּה טְרִיָּה, עוֹד גַּם זֹאת מֵסִית אוֹתִי הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה לְהִתְגָּאוֹת עַל זוּלָתִי וּלְהַחֲשִׁיב אֶת עַצְמִי לְאֵיזוֹ יֵשׁוּת בִּפְנֵי עָצְמָה, אֲשֶׁר זוֹ קָשָׁה מִכֻּלָּן, כִּי אֵין אַתָּה וְהַבַּעַל גֵּאֶה יְכוֹלִין לָדוּר בִּכְפִיפָה אַחַת.

וְזֶה קָשֶׁה בְּיוֹתֵר, כִּי אֵיךְ נִזְכֶּה לְהַגִּיעַ אֶל הַתַּכְלִית שֶׁבִּשְׁבִילָהּ בָּאנוּ אֶל זֶה הָעוֹלָם – לְהַכִּירְךָ תִּתְבָּרַךְ וְתִתְעַלֶּה מִכָּל פְּרָטֵי עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה הַגַּשְׁמִי וְהַחָמְרִי הַלָּזֶה, אִם חַס וְשָׁלוֹם אֲנִי נִדְחֶה מִמְּחִיצַת קָדְשֶׁךָ וּמִפַּרְגוֹדָא עִלָּאָה דִּילָךְ עַל יְדֵי רֹב הַגֵּאוּת הַסְּרוּחָה הַטְּמוּנָה בִּי, וּבְיוֹתֵר, אֵיךְ אֶזְכֶּה לְכִתְּרָה שֶׁל תּוֹרָה עִם לֵב מָלֵא גַּסּוּת וְעָבְיּוּת, שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה הַמְּאִירִים וְהַמַּזְהִירִים הָרוּחָנִיִּים הַדַּקִּים וְהַנִּבְדָּלִים – יְכוֹלִים לִשְׁכּוֹן בְּלֵב כָּזֶה, שֶׁהוּא תּוֹעֲבַת יְהֹוָה?!

עַל כֵּן בָּאתִי לִשְׁטֹחַ כַּפַּי בִּתְפִלָּה זַכָּה לְפָנֶיךָ, אִם אָמְנָם עוֹלוֹת עַל הַלֵּב מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁל פְּנִיּוֹת וְגַאֲוָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף עַל פִּי כֵן, בְּתוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת אֵין זֶה כָּךְ, כִּי אַתָּה בּוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב, יָדַעְתָּ אֶת הַרְגָּשָׁתִי הַפְּנִימִית וְהָעֲמֻקָּה, אֵיךְ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ בִּידִיעָה בְּרוּרָה וַחֲזָקָה שֶׁאֵין אֲנִי כְּלוּם מַמָּשׁ, וְעוֹד יוֹתֵר גָּרוּעַ מִתּוֹלַעַת הַמְרַחֶשֶׁת עַל הָאָרֶץ, כִּי בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמֶת – אֵין בִּי שׁוּם קִנְיַן חָכְמָה וְיִרְאָה, וַאֲפִלּוּ מִקְצָת מִזֶּה, וַאֲנִי לְעֵת עַתָּה חָסֵר מִכָּל וָכֹל, וְעַל זֶה לִבִּי דַּוָּי כָּל הַיָּמִים, וּבַמִּסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי עַל זֶה.

וְאָמְנָם לְפִי מַצָּבִי וְדַרְגָּתִי זֹאת הַנְּחוּתָה מִכָּל מִינֵי נְחִיתוּת שֶׁבָּעוֹלָם, לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ עַל דָּבָר כָּזֶה כְּמוֹ "גַּאֲוָה"! כִּי בַּמֶּה יִתְגָּאֶה אָדָם נָחוּת כָּמוֹנִי?! אַךְ דָּא עָקָא, שֶׁדַּוְקָא מֵחֲמַת פְּחִיתוּת דַּרְגָּתִי, וְדַוְקָא מֵחֲמַת הִתְרַחֲקוּתִי מִמְּךָ אֵינִי זוֹכֶה לָבוֹא אֶל הַמִּדָּה הַחֲשׁוּבָה וְהַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת, וְשֶׁרַק עַל יָדָהּ יְכוֹלִין לָבֹא אֶל קִנְיַן תּוֹרָה.

וְעַל כֵּן בָּאתִי לְפָנֶיךָ 'מַשְׁפִּיל גֵּאִים עֲדֵי אָרֶץ', וּ'מְעוֹדֵד עֲנָוִים', שֶׁתַּחְמֹל עָלַי וְתִטַּע בִּלְבָבִי נְמִיכוּת רוּחַ וּבִטּוּל הַיֵּשׁוּת, וְאֶהְיֶה מָלֵא הַכְנָעָה וְשִׁפְלוּת קְדוֹשָׁה, ואנבל אֶת עַצְמִי עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, לְבַל אֶתְגָּאֶה, חַס וְשָׁלוֹם, לְעוֹלָם, וְכָל לִמּוּדִי יִהְיֶה מִתּוֹךְ הַכְנָעָה בְּפָנֶיךָ אֵל מֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא – נוֹתֵן הַתּוֹרָה, וְלֹא לִקְנוֹת חָכְמָה וְדַעַת בִּשְׁבִיל לְהַשִּׂיג אֵיזֶה עִנְיַן מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, וּבִפְרָט בִּשְׁבִיל כָּבוֹד הַמְּדֻמֶּה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּקְרָאוּנִי רַבִּי, חָכָם, וְכַדּוֹמֶה.

וְאֶהְיֶה בּוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד הַזֶּה בְּתַכְלִית הַבְּרִיחָה, וְלֹא אֶשָּׂא עֵינַי לְעוֹלָם בִּשְׁבִיל לְקַבֵּל אֵיזוֹ מִשְׂרָה בְּרַבָּנוּת, חַס וְשָׁלוֹם, חַס וְשָׁלוֹם, רַק אֶמְאַס זֹאת הַתַּאֲוָה בְּתַכְלִית הַמִּאוּס, וְזַכֵּנִי שֶׁאַרְגִּיל עַצְמִי תָּמִיד בְּדַרְכֵי הָעֲנָוָה, לִהְיוֹת מַצְנִיעַ לֶכֶת עִמְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי, שֶׁלֹּא לְפַרְסֵם אֶת קִנְיְנֵי הַתּוֹרָה שֶׁתְּזַכֵּנִי בָּהֶם, שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְלֹא יִהְיֶה אִכְפַּת לִי כְּלָל מֵרְמִיסַת כְּבוֹדִי, וּמֵהַנְהָגַת הַפַּשְׁטוּת שֶׁלִּי בֵּין בְּנֵי אָדָם, וְאָרוּץ לִלְמֹד מִכָּל אָדָם אֲפִלּוּ מִקָּטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים, מִבְּלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל כְּבוֹד עַצְמִי כְּלָל, וְכָל חִיּוּתִי הָאֲמִתִּית תִּהְיֶה מִן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה.

וְהַמְשֵׁךְ עָלַי, אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! חֵן נִפְלָא הַבָּא עַל יְדֵי מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁעַל יָדָהּ, כָּל חֲבֵרַי וְרַבּוֹתַי יִתְאַוּוּ לְלַמְּדֵנִי אֶת תּוֹרָתְךָ הָאֲהוּבָה וְהַחֲבִיבָה, וְאֶהְיֶה מָלֵא שִׂמְחָה כָּל הַיָּמִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּיְהֹוָה שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ", וְהַשִּׂמְחָה הַזֹּאת תַּמְשִׁיךְ עָלַי גַּדְלוּת הַמּוֹחִין, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִבָּקַע לִי יַם חָכְמָתִי, כְּדֵי שֶׁאֶהְיֶה מַעְיָן הַנּוֹבֵעַ בְּכָל חַדְרֵי תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְיִהְיֶה כָּל לִמּוּדִי אֶת תּוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנֶיךָ וּלְעָבְדְּךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שׁוֹכֵן אֶת דַּכָּא.

הפוסט 007 תפילות לקנין תורה – בענוה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

אֲדוֹן הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה! זַכֵּנִי לִהְיוֹת שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, שֶׁאָז הַמֹּחַ נָקִי, פָּנוּי וּמְיֻשָּׁב לִקְלֹט אֶת תַּלְמוּד תּוֹרָתֶךָ, כִּי עַל יְדֵי שֶׁזּוֹכֶה אָדָם לִקְנוֹת בְּנַפְשׁוֹ קִנְיַן תּוֹרָה הַזֶּה, וְהוּא בְּשִׂמְחָה תָּמִיד עַל נֹעַם חֶלְקוֹ שֶׁזָּכָה לְהִבָּרְאוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל עַם קָדְשֶׁךָ, בְּנֵי בְּחוּנֶיךָ, בְּחִירֶיךָ מְקַבְּלֵי תּוֹרָתֶךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה עַל הַר סִינַי, וּמְקַיֵּם גִּלּוּ בִּרְעָדָה, בְּמָקוֹם רְעָדָה שָׁם תִּהְיֶה גִּילָה, דִּיצָה, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וְחֶדְוָה אֲמִתִּית עַל שֶׁזּוֹכִים לַעֲסֹק בְּפִקּוּדֶיךָ הַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְתוֹרָה בְּקִנְיָן שָׁלֵם וְנִצְחִי.

אָנָּא! תֵּן בְּלִבִּי – אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! שִׂמְחָה אֲמִתִּית כָּזוֹ, שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה בְּעֵת קִיּוּם מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְאֶלְמַד תָּמִיד בְּהִתְרוֹמְמוּת הַדַּעַת וְרִנְנַת הַלֵּב, וְאֶהְיֶה שׁוֹנֶה אֶת מִשְׁנָתִי עִם זִמְרָה נְעִימָה הַמְּעַנֶּגֶת אֶת הָרוּחַ, נֶפֶשׁ, נְשָׁמָה, וּמְחַיֶּה אֶת נְבִיעַת הַמֹּחַ. וְהַצִּילֵנִי מִכָּל עָגְמַת נֶפֶשׁ וְיִסּוּרִים נַפְשִׁיִּים הַמְּמָרְרִים אֶת חַיֵּי הָאָדָם וּמוֹנְעִים מִמֶּנּוּ אֶת הַדְּבֵקוּת הָאֲמִתִּית בְּךָ תִּתְבָּרַךְ וְתִתְעַלֶּה.

רַחֵם נָא עָלַי, אֵל אֱמוּנָה! וְתֶן לִי דַּעַת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁאֶזְכֶּה לַחְקוֹק הֵיטֵב הֵיטֵב בְּדַּעְתִּי וּבְמֹחִי כִּי כָּל מַה שֶּׁנֶּאֱרַע עִמִּי בָּעוֹלָם, הוּא הַכֹּל לְטוֹבָה גְּמוּרָה וּמֵאִתְּךָ תִּתְבָּרַךְ וְתִתְעַלֶּה לֹא תֵּצֶאנָה הָרָעוֹת כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם. וְכָל הַנִּסְיוֹנוֹת, הַמְּנִיעוֹת וּקְשָׁיֵי הַחַיִּים הַמְּרֻבִּים – הַכֹּל לְנִסָּיוֹן בְּעָלְמָא, לְהָרִימֵנִי וּלְנַשֵּׂא אוֹתִי בִּקְדֻשָּׁתְךָ הַגְּדוֹלָה וּלַהֲבִיאֵנִי לַחֲדָרִים יוֹתֵר פְּנִימִיִּים בְּהַשָּׂגַת אֱלֹהוּתְךָ, וְעַל יְדֵי יְדִיעוֹת אֵלּוּ לֹא אֶשָׁבֵר וְאֶתְעַצֵּב לְעוֹלָם.

אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! עַל יְדֵי שֶׁתְּזַכֵּנִי לְכָךְ, יִהְיֶה חֶלְקִי שָׁלֵם בְּקִנְיַן תּוֹרָתְךָ, וּמֵרֹב שִׂמְחָה וּבְדִיחָא דַּעְתִּי, יִהְיֶה מֹחִי חַד וְחָרִיף, לִקְלֹט וְלִתְפֹּס בַּהֲבָנָה נִרְחֶבֶת אֲפִלּוּ דְּבָרִים עֲמוּקִים שֶׁצָּרִיךְ לָהֶם זִכּוּךְ הַמֹּחַ, מִצּוּי הַנֶּפֶשׁ וְרִכּוּז הַשֵּׂכֶל מְאֹד מְאֹד, וְרַק עַל יְדֵי מִדַּת הַשִּׂמְחָה הַקְּדוֹשָׁה אֶפְשָׁר לָבוֹא לְדַרְגּוֹת כָּאֵלּוּ בַּהֲבָנָה וְעַמְקוּת.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ עַד כַּמָּה הַמָּרָה שְׁחוֹרָה וְהָעַצְבוּת רוֹדֶפֶת אַחֲרַי בְּכָל עֵת, כִּי אֵין אֲנִי רָאוּי כְּלָל לְהַגִּיעַ אֶל מִדַּת הַשִּׂמְחָה דִּקְדֻשָּׁה, כִּי כָּל כָּךְ הִתְרַחַקְתִּי מֵאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, עַד שֶׁנִּשְׁקַעְתִּי עָמוֹק בְּתוֹךְ טִנֹּפֶת הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲשֶׁר כָּל הַנּוֹפֵל שָׁם הוּא מָלֵא עַצְבוּת וְדִכָּאוֹן פְּנִימִי, עַל כֵּן לֹא יָדַעְתִּי שׁוּם דֶּרֶךְ כֵּיצַד לְהַשִּׂיג לִי זֹאת הַשִּׂמְחָה הָרוּחָנִית, שֶׁאָדָם זוֹכֶה לְעַנֵּג אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּעֹנֶג הָאֵין סוֹף שֶׁל הַכָּרַת הָאֱלֹקוּת, וְקִרְבָתְךָ הַטּוֹבָה וְהַנְּעִימָה, אַךְ מָצָאתִי עֵצָה נְכוֹנָה וְהִיא לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ, כִּי מֵעוֹלָם קָרָא לָנוּ בָּנִים, וְלִצְעֹק מַמַּעֲמַקֵּי הַשְּׁאוֹל תַּחְתִּית וּמִתַּחְתָּיו.

אָבִי! אֲדוֹן הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה! זַכֵּנִי לְהַשִּׂיג זֹאת הַשִּׂמְחָה, שִׂמְחָה שֶׁאֵין בָּהּ נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ, שִׂמְחָה אֲמִתִּית, שִׂמְחָה בְּטוּחָה, שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, שִׂמְחָה טְהוֹרָה, נְקִיָּה, זַכָּה, צָחָה וּמְזֻקֶּקֶת, בְּלִי עֵרוּב עִנְיְנֵי עוֹלָם הַזֶּה כְּלָל, וְשֶׁעַל יָדָהּ אֶקְנֶה לְעַצְמִי רַב טוֹב אֲמִתִּי וְנִצְחִי בְּלִמּוּד תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה, הַתְּמִימָה וּמְשִׁיבַת נֶפֶשׁ, עֵדוּת נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי, וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ לְשׁוּם עַצְבוּת שֶׁבָּעוֹלָם לְהָמִיר אֶת הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וּלְהָעִיב עַל נַפְשִׁי הַשּׁוֹקֵקָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה לִהְיוֹת דָּבוּק בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה תָּמִיד, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, אוֹהֵב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל – שָׂמֵחַ בְּמַעֲשָׂיו.

הפוסט 008 תפילות לקנין תורה – בשמחה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַתָּה גִּלִּיתָ לָנוּ עַל יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים שֶׁאֶחָד מִן הַקִּנְיָנִים הַנִּצְרָכִים אֶל הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא עִנְיַן הַטָּהֳרָה, כִּי קְדֻשַּׁת תּוֹרָתֵנוּ אֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁכֹּן בְּמָקוֹם מָאוּס וְטָמֵא, כִּי אֵין שְׁנֵי הֲפָכִים מִשְׁתַּוִּים יַחְדָּיו, וְאֵין אוֹר וְחֹשֶׁךְ יְכוֹלִים לְשַׁמֵּשׁ בְּעִרְבּוּבְיָא, וֶהֱיוֹת וְאַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ עַד כַּמָּה אֲנִי רָחוֹק אֲפִלּוּ מֵרֵיחַ טָהֳרָה, כִּי בַּעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים כָּל כָּךְ הִזְדַּהַמְתִּי וְכָל כָּךְ הִתְלַכְלַכְתִּי עַד שֶׁאֵין בִּי טָהֳרָה כְּלָל.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַתָּה גִּלִּיתָ לָנוּ עַל יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים שֶׁאֶחָד מִן הַקִּנְיָנִים הַנִּצְרָכִים אֶל הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא עִנְיַן הַטָּהֳרָה, כִּי קְדֻשַּׁת תּוֹרָתֵנוּ אֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁכּוֹן בְּמָקוֹם מָאוּס וְטָמֵא, כִּי אֵין שְׁנֵי הֲפָכִים מִשְׁתַּוִּים יַחְדָּיו, וְאֵין אוֹר וְחֹשֶׁךְ יְכוֹלִים לְשַׁמֵּשׁ בְּעִרְבּוּבְיָא, וֶהֱיוֹת וְאַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ עַד כַּמָּה אֲנִי רָחוֹק אֲפִלּוּ מֵרֵיחַ טָהֳרָה, כִּי בַּעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים כָּל כָּךְ הַתְמַלֵּאתִי זוֹהֲמָא, וְכָל כָּךְ הִתְלַכְלַכְתִּי, עַד שֶׁאֵין בִּי שׁוּם טָהֳרָה כְּלָל.

עַל כֵּן בָּאתִי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי! לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ: אָנָּא! טַהֲרֵנִי בְּכָל מִינֵי טָהֳרוֹת וּקְדֻשׁוֹת, וְזַכֵּנִי שֶׁלֹּא תָּמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי, הַיְנוּ, שֶׁלֹּא תְּקַבֵּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה שֶׁתְּזַכֵּנִי לִלְמֹד – מַמָּשׁוּת וְגַשְׁמִיּוּת – שֶׁעַל יְדֵי תּוֹרָה כָּזוֹ נוֹפְלִים וּמִתְרַחֲקִים מֵעֲבוֹדָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַנּוֹרָאָה, וּלְבַסּוֹף אֵין שׁוּם קִיּוּם לְתוֹרָה כָּזוֹ שֶׁלּוֹמְדִים בְּלֹא טָהֳרָה.

וּבְכֵן, רַחֵם וַחֲמוֹל עָלַי שֶׁאֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ טְהוֹרָה תָּמִיד, שֶׁאֶשְׁמֹר בְּכָל מִשְׁמָר עַל נְקִיּוּת גּוּפִי שֶׁיִּהְיֶה טָהוֹר, זָךְ וְנָקִי, רַעֲנָן וָטוֹב לַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, וְאֶהְיֶה רָגִיל בִּרְחִיצַת הָאֵבָרִים לִכְבוֹד שְׁכִינָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה הַשּׁוֹרָה עָלֵינוּ תָּמִיד, וְאַרְגִּיל אֶת עַצְמִי בִּטְבִילוֹת בְּמִקְוֶה טָהֳרָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם לִכְבוֹד קְדֻשַּׁת שִׁמְךָ תִּתְבָּרַךְ וְתִתְעַלֶּה, וְלִכְבוֹד אוֹר תּוֹרָתְךָ הַקָּדוֹשׁ וְהַטָּהוֹר.

וְכֵן זַכֵּנִי לִשְׁמוֹר אֶת בְּגָדַי שֶׁיִּהְיוּ נְקִיִּים וּטְהוֹרִים מִכָּל רְבָב, כִּי אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ אֶת עֹצֶם הַפְּגָם הַגָּדוֹל כְּשֶׁלֹּא מַחְזִיקִים הַבְּגָדִים בִּנְקִיּוּת וּבְטָהֳרָה, וּכְבָר הוֹדַעְתָּנוּ גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ עַל זֶה, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִגְרָמִים בִּטּוּלִים גְּדוֹלִים מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּמֵהַשָּׂגַת קִנְיָנָהּ, וְכֵיוָן שֶׁזֶּה מֵהַדְּבָרִים הַיּוֹתֵר שְׁכִיחִים לְכָל אָדָם, עַל כֵּן נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי, שֶׁתִּטַּע בִּי טֶבַע טוֹב וְטָהוֹר – לְהִתְנַהֵג תָּמִיד בִּנְקִיּוּת וּבְטָהֳרָה.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי! רְאֵה נָא בְּעָנְיֵנוּ, עַכְשָׁו בַּדּוֹר הַזֶּה בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, אֵיךְ שֶׁרוּחַ סְעָרָה הִתְגַּבְּרָה בָּעוֹלָם, וַאֲוִירִים אַרְסִיִּים שֶׁל טֻמְאַת מִינוּת וַעֲבֵרָה מְמַלְּאִים אֶת כָּל חֲלַל עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה הַגַּשְׁמִי הַזֶּה, וְכִמְעַט אֵין מֹחַ וָלֵב שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ בְּטֻמְאַת הַהַשְׁקָפוֹת הַבִּלְתִּי טְהוֹרוֹת וְאַף כְּשֶׁלֹּא רוֹצִים וּמְמָאֲנִים בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ בְּכָל אֵלּוּ הַהַשְׁקָפוֹת וְהַמַּחְשָׁבוֹת הַזָּרוֹת, בְּכָל זֹאת הֵמָּה צוֹדְדִים אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ לַהֲגוֹתָהּ מִמְּסִלַּת הַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין יְכוֹלָה דַּעַת תּוֹרָה וַהֲבָנַת עוֹמֶק לִמּוּדָהּ, לִשְׁכּוֹן בִּכְפִיפָה אַחַת עִם דַּעַת לֹא טוֹבָה, הַיּוֹנֶקֶת מִמֹּחַ שֶׁנִּטְמָא בְּזֻהֲמַת הָעוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו, וְאֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן בְּעֵת צָרָה וְצוּקָה כָּזֹאת, כִּי אִם עָלֶיךָ, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם!

וְעַל זֹאת בָּאתִי, רִבּוֹנָא דְּעָלְמָא כֹּלָּא, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים! מֶלֶךְ זָךְ וְטָהוֹר! הַמְשֵׁךְ עָלַי טָהֳרַת הַמּוֹחִין, שֶׁלֹּא תִּכָּנַּסְנָה בְּמֹחִי וּבְלִבִּי, שׁוּם מַחֲשָׁבָה חִיצוֹנָה וְזָרָה, וְאַף הִרְהוּר קַל שֶׁבַּקַּלִּים שֶׁהוּא בִּלְתִּי טָהוֹר, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה לְהָבִין מַה שֶּׁתְּזַכֵּנִי לִלְמֹד בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְאֶזְכֶּה לִקְנוֹת אֶת קִנְיַן הַתּוֹרָה הַתָּלוּי בְּטָהֳרָה – בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת.

אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! זַכֵּנִי לְטָהֳרַת הַגּוּף וְלִקְדֻשַּׁת הָאֵבָרִים, שֶׁלֹּא אֶטָּמֵא לְעוֹלָם שׁוּם טֻמְאָה לֹא בְּמֵזִיד וְאַף לֹא בְּשׁוֹגֵג, זַכֵּנִי בִּזְכוּיוֹת שֶׁל חִנָּם לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר וְטָהוֹר בִּקְדֻשַּׁת וְטָהֳרַת מִדַּת יוֹסֵף הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, שֶׁהִיא שְׁמִירַת הַבְּרִית קֹדֶשׁ שֶׁלֹּא אֶפְגֹּם בּוֹ שׁוּם פְּגַם לֹא בְּמַחְשָׁבָה, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא בְּדִבּוּר, וְקַל וָחֹמֶר שֶׁלֹּא בְּמַעֲשֶׂה מַמָּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲפִלּוּ בְּהֶתֵּר אֶהְיֶה פָּרוּשׁ מִכָּל שֶׁמֶץ טֻמְאָה וְטִנּוּף, רַק אֶזְכֶּה לִהְיוֹת נָקִי וְטָהוֹר מְאֹד, וְלֹא אֶכָּשֵׁל בְּאֵיזֶה פְּגַם, חַס וְשָׁלוֹם.

וְהַמְשֵׁךְ עָלַי טָהֳרָה גְּדוֹלָה, שֶׁתִּהְיֶינָה לִי עֵינַיִם טְהוֹרוֹת – שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בִּרְאִיּוֹת לֹא טְהוֹרוֹת, וְאָזְנַי תִּהְיֶינָה טְהוֹרוֹת לְבַל אֶכָּשֵׁל בִּשְׁמִיעַת נִבּוּל פֶּה וּשְׁאָר דְּבָרִים הַמְּטַמְּאִים אֶת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ, וְיִהְיֶה לִי פֶּה טָהוֹר שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר דְּבָרִים בִּלְתִּי טְהוֹרִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁתִּתֵּן לִי אֶת כָּל הַמַּתָּנוֹת הַטּוֹבוֹת הָאֵלּוּ תִּהְיֶה תּוֹרָתְךָ הָאֲמִתִּית, הַבְּרוּכָה, הַגְּדוֹלָה, הַדְּגוּלָה, הַהֲדוּרָה, הַוָּתִיקָה, הַזַּכָּה, הַחֲכָמָה, הַטְּהוֹרָה, קְנוּיָה אֶצְלִי בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ.

הפוסט 009 תפילות לקנין תורה – בטהרה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

זַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לִהְיוֹת רָגִיל אֵצֶל אֵלּוּ חַכְמֵי הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּיִּים וְלִהְיוֹת קָשׁוּב לְכָל מוֹצָא אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּיהֶם הַקָּדוֹשׁ, וּלְהַבִּיט הֵיטֵב עַל כָּל פָּעֳלָם וְעַל הָעֻבְדּוֹת שֶׁנַּעֲשׂוֹת עַל יָדָם, וְלִזְכּוֹת לְשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, לְהִתְוַדַּע הֵיטֵב אֶל כָּל רָזֵי הַתּוֹרָה שֶׁאֵין יְכוֹלִים לִהְיוֹת נִכְתָּבִים בְּסֵפֶר כִּי אִם מִכְלָלָא אִתְּמַר, וּלְהָבִין הֵיטֵב דַּרְכֵי הַהֲלָכָה אֵיךְ פּוֹסְקִים לְמַעֲשֶׂה בְּכָל מִקְרֶה וְאֹפֶן, וּלְכָל זֶה אֶהְיֶה זוֹכֶה עַל יְדֵי שֶׁתַּחְמֹל עָלַי וְתִתֵּן לִי חֵן וָחֶסֶד, שֶׁיִּהְיֶה לִי מִדְרָס רֶגֶל אֵצֶל בַּעֲלֵי וּמוֹרֵי הַהוֹרָאָה הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבַּדּוֹר, שֶׁאֶזְכֶּה לְהִצְטָרֵף בְּכוּר הַבְּחִינָה אֶצְלָם, וְלַעֲמֹד לִפְנִים מִמְּחִצָּתָם לִרְאוֹת אֶת דַּרְכֵי הַפְּסִיקָה בְּהִלְכוֹת הַתּוֹרָה לְעַם ה', בִּדְבַר ה' – זוֹ הֲלָכָה, וְאֶעֱשֶׂה עַצְמִי כְּאַסְקֻפָּה הַנִּדְרֶסֶת לִפְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמֻּפְלָגִים בַּמַּעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדֻלָּה עַד מְאֹד, עַד שֶׁמֵּרֹב שִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁיִּהְיֶה לִי הַכֹּחַ וְהַזְּכוּת לִיצוֹק מַיִם עַל יְדֵיהֶם וּלְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל פֹּעַל עִנְיְנֵיהֶם וְצָרְכֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, וְהֵן בְּרוּחָנִיּוּת – שֶׁאֶזְכֶּה לְעֵינַיִם טוֹבוֹת הַמַּבִּיטוֹת צֶדֶק וֶאֱמֶת בְּכָל פִּנָּה שֶׁהֵם פּוֹנִים, עַל יְדֵי זֶה אֶקְנֶה אֶת קִנְיַן תּוֹרָתָם הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְפִי שְׁנַיִם בְּרוּחָם אֵלַי בְּכֹחַ רַבּוֹתַי, מַמְשִׁיכֵי דֶּרֶךְ אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ מִדּוֹר דּוֹר, עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ, הֵיאַךְ אֲנִי רָחוֹק כָּל כָּךְ מִכָּל מַה שֶּׁבִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ עַד הֵנָּה, וּבִפְרָט בַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁרַבִּים אֵין זוֹכִים לוֹ, וְהוּא, לִהְיוֹת מָצוּי בְּבֵיתָם שֶׁל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִּיִּים, וְעַל כָּל פָּנִים בְּבֵית הַהוֹרָאָה שֶׁלָּהֶם, וְלִלְמֹד הֵיטֵב מֵאָרְחוֹת צֶדֶק וּמִשְׁפָּט שֶׁלָּהֶם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה קוֹנִים קִנְיַן תּוֹרָה שָׁלֵם וַאֲמִתִּי, כִּי בַּעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים הִנְּנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן לְגַמְרֵי, וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְשִׂמְלָה, לֹא מִקְרָא וְלֹא מִשְׁנָה וְלֹא תַּלְמוּד, וְכָל שֶׁכֵּן אַלִּיבָּא דְּהִלְכְתָא, וְהֻשְׁלַכְתִּי לַחוּץ כְּעָנִי וְאֶבְיוֹן, וְאֵיךְ אֶכְסֹף וְאֶשְׁתּוֹקֵק לְדָבָר גָּדוֹל, עָצוּם וְנִשְׂגָּב כָּזֶה? אֲשֶׁר אֵינוֹ מָצוּי בֵּין הַלּוֹמְדִים הָרַבִּים – לְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים?!

אֲבָל כְּבָר הוֹדַעְתָּ לָנוּ עַל יְדֵי צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁכֹּחַ הַתְּפִלָּה גָּדוֹל וְעָצוּם עַד לִמְאֹד, וִיכוֹלִים לִפְעֹל עַל יָדָהּ גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת, וְעַל יְדֵי תְּפִלָּה יְכוֹלִין לָבוֹא לַכֹּל, לְכָל טוּב, לְתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וּלְכָל הַקְּדֻשּׁוֹת וּלְכָל הָעֲבוֹדוֹת וּלְכָל הַטּוֹבוֹת שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת.

וְעַל כֵּן הֵעַזְתִּי פָּנַי לְבַקֵּשׁ כָּל זֹאת מִלְּפָנֶיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. רִבּוֹן כָּל  הָעוֹלָמִים! אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת! אַתָּה שָׁתַלְתָּ צַדִּיקֵי אֱמֶת וּמוֹרֵי הוֹרָאָה חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וּמֵאָז חֲתִימַת הַתַּלְמוּד, וּתְחִלַּת תְּקוּפַת פְּסִיקַת הַהוֹרָאָה לְמַעֲשֶׂה – נִתְחַדְּשׁוּ תִּלֵּי תִּלִּין שֶׁל הֲלָכוֹת עַל כָּל קוֹץ וְקוֹץ מִתּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה, וּמִכֹּחַ זֶה נִתְחַדְּשׁוּ סְפָרִים רַבִּים שֶׁל "שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת" שֶׁבָּהֶם מַשָּׂא וּמַתָּן בַּהֲלָכָה וְהוֹרָאָה, שֶׁהֵשִׁיבוּ רַבּוֹתֵינוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת לַשּׁוֹאֲלִים וּמְבַקְּשִׁים מֵהֶם דְּבַר ה' זוֹ הֲלָכָה, וְהִנֵּה עַמְקוּת דִּבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים מוּבֶנֶת רַק לְמִי שֶׁזָּכָה לְהַשְׁלִים אֶת עַצְמוֹ בְּבָשָׂר וְיַיִן שַׁ"ס וּפוֹסְקִים, כָּרָאוּי, וּמַה אֶעֱשֶׂה אָנֹכִי הַדַּל וְהָאֶבְיוֹן מִתּוֹרָה? וּמְאֹד חָפַצְתִּי גַּם אֲנִי לְקַיֵּם גַּם בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ אֶת הַקִּנְיָן שֶׁל 'שִׁמּוּשׁ-תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים', שֶׁעַל יְדֵי רְגִילוּת בֵּין בִּתְרֵי דַּפֵּיהֶם שֶׁל חִבּוּרֵיהֶם מִתְוַדְעִים הֵיטֵב לְדֶרֶךְ לִמּוּדָם וְנָתִיב פְּסִיקָתָם לְעוּבְדָא וּלְמַעֲשֶׂה; עַל כֵּן זַכֵּנִי לִהְיוֹת בַּר הָכֵי לִזְכּוֹת לָזֶה, כִּי גַּם לִי יֵשׁ שַׁיָּכוּת וְחֵלֶק בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה.

עַל כֵּן רַחֵם עָלַי, שֶׁלֹּא אֲבַטֵּל זְמַנִּי הַיָּקָר בְּזֶה הָעוֹלָם, וְיִהְיֶה לִי חֵשֶׁק וְהַתְמָדָה לִהְיוֹת רָגִיל אֵצֶל חַכְמֵי הַדּוֹרוֹת וְתוֹרָתָם, כְּפִי שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתָהּ בְּתוֹךְ סִפְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים. וְעַל יְדֵי שִׁמּוּשׁ חֲכָמִים בְּכָל הָאוֹפַנִּים שֶׁהִזְכַּרְתִּי לְפָנֶיךָ, הַקְנֵה לִי בְּמַתַּן תּוֹרָה חָדָשׁ אֶת חֶלְקִי בְּתוֹרָתְךָ; אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, נוֹתֵן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ.

הפוסט 010 תפילות לקנין תורה – בשימוש חכמים הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

וְזַכֵּנִי לֵישֵׁב הַרְבֵּה בְּאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה עִם דִּבּוּק חֲבֵרִים, לִהְיוֹת עוֹסֵק בְּצַוְתָּא עִם חַבְרוּתָא בְּעָמְקָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וּלְדַקְדֵּק בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט בְּסַבְלָנוּת שֶׁל צְמֵא־דַּעַת, וְלֹא כְּדֻגְמַת הָרוֹצֶה רַק לְהַסְפִּיק לִגְמֹר וּלְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ, עַל יְדֵי שֶׁפּוֹטֵר הָעֹל שֶׁל הַלִּמּוּד מֵעַל צַוָּארוֹ.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הַזְמֵן לִי חֲבֵרִים טוֹבִים כָּאֵלּוּ שֶׁאוּכַל לַעֲסֹק עִמָּם בְּתוֹרָה וּבְדִקְדּוּק וּבְעִיּוּן עָצוּם, וְיִהְיֶה כָּל הַלִּמּוּד בְּנַחַת וּבְשִׂמְחָה מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְרָצוֹן בְּלִי שׁוּם כְּפִיָּה, רִשְׁעוּת וְגַאֲוָה כְּלָל.

אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! אַף שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין אֲנִי רָאוּי לְבַקֵּשׁ עַל דְּבָרִים גְּדוֹלִים כָּאֵלּוּ, וּבִפְרָט שֶׁמַּצָּב הַחַיִּים שֶׁלִּי אֵינֶנּוּ מֵנִיחַ דָּבָר זֶה, אַף עַל פִּי כֵן מִמְּךָ לֹא יִבָּצֵר מְאוּמָה, וְאַתָּה כֹּל יָכוֹל, כִּי אַתָּה מְשַׁנֶּה עִתִּים וּמַחְלִיף אֶת הַזְּמַנִּים, וּבְהַשְׁגָּחָתְךָ הַפְּרָטִית אַתָּה מְזַמֵּן שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם לְפֻנְדָּק אֶחָד הַשַּׁיָּכִים זֶה לָזֶה, שֶׁמִּינֵּיהּ וּמִינֵּיהּ יִסְתַּלֵּק וְיִתְיַקֵּר עִילָּאָה, וְכַמָּה עָלְמִין אִתְהַפִּיכוּ בְּגִינַיְהוּ.

עַל כֵּן בָּאתִי לְפָנֶיךָ בְּנַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי – רִבּוֹנִי, אָבִי, אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי, זַכֵּנִי לֵישֵׁב בִּישִׁיבַת חֲבֵרִים מְדַקְדְּקִים אוֹהֲבֵי תּוֹרָה, וְעַל כָּל פָּנִים אֶזְכֶּה לְקַיֵּם זֹאת בְּכָל פַּעַם שֶׁלֹּא אָבִין אֵיזֶהוּ עִנְיַן מִתּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, תֵּכֶף אֵלֵךְ לִשְׁאוֹל אֵיזֶה חָבֵר לַמְדָּן, שֶׁיִּהְיֶה מְדַקְדֵק עִמָּדִי בְּזֶה הָעִנְיָן עַד שֶׁאֶזְכֶּה לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ, וְלֹא אַטְעֶה אֶת עַצְמִי כְּלָל.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! זַכֵּנִי שֶׁאֶהְיֶה רָאוּי לָזֶה, שֶׁיִּהְיֶה בֵּיתִי בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וְיִהְיוּ רְגִילִים אֶצְלִי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, לַמְדָנִים, צַדִּיקִים וַחֲסִידִים אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְאֶהְיֶה שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵי הַחֲבֵרִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, בְּצָמָא שֶׁל הַהוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר כַּמָּה יָמִים בְּלִי מַיִם, שֶׁכָּל טִפָּה שֶׁל מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה מְחַיָּה אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, וְאַדַקְדֵק בְּדִבְרֵי הַהֲלָכָה שֶׁמְּדַבְּרִים הַחֲבֵרִים, וְכָל שִׂיחָם וְשִׂיגָם יִהְיֶה חָקוּק בְּלִבִּי לְעוֹלָם וָעֶד, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה לִקְנוֹת בְּנַפְשִׁי קִנְיַן תּוֹרָה שָׁלֵם – שֶׁאֵדַע אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ עַל בּוּרְיָהּ, בַּהֲבָנָה, בְּדִקְדּוּק וּבְעִיּוּן וְלֹא יִהְיֶה שׁוּם פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה נֶעְלָם מִמֶּנִּי כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! תֶּן לִי שֵׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַחַבְרוּתָא שֶׁלִּי עוֹמֵד עַל אֵיזֶה עִנְיָן וּמַסְבִּיר אֶת דַּרְכּוֹ בַּלִּמּוּד, שֶׁלֹּא אֶהְיֶה מְשׁוֹטֵט אָז בְּכָל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת חוּץ, רַק אֵרֵד יַחַד עִמּוֹ אֶל עֹמֶק יַם הַחָכְמָה, לִמְצוּלוֹת נְהַר הַבִּינָה וְלִפְנִימִיּוּת הֵיכָלֵי הַדַּעַת.  וְיַחְדָּיו, בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים נִדְלֶה מִשָּׁם אוֹצְרוֹת רוּחַ אֲשֶׁר לֹא יְסֻּלְאוּ בַּפָּז.

אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים! עֲשֵׂה רְצוֹנְךָ בִּי, וְקָרֵב אוֹתִי אֶל עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת הַנִּרְצֵית, לְבַל אֶהְיֶה נָסוֹג אָחוֹר מִמְּךָ תִּתְבָּרַךְ וְתִתְעַלֶּה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי לִמּוּד שֶׁאֵינוֹ נָכוֹן, וְאֶזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהֹוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלְךָ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד, אָמֵן!

הפוסט 011 תפילות לקנין תורה – בדקדוק חברים הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

וְזֶהוּ אֶחָד מֵהַקִּנְיָנִים שֶׁאֶפְשָׁר לִקְנוֹת בָּהֶם אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה, לְהַסְבִּיר לְתַלְמִידִים מַקְשִׁיבִים וּמְבִינִים אֶת דִּבְּרוֹת קָדְשֶׁךָ, וְהֵם מְפַלְפְּלִים בַּעֲמָלָם בַּתּוֹרָה, כְּדֵי לְהָבִין דַּקּוּת הַסְּבָרוֹת וְחִלּוּקֵי הַדִּינִים, וּמִתְוַכְּחִים וְנוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִים הָרַב וְהַתַּלְמִידִים לְהַשָּׂגוֹת חֲדָשׁוֹת בַּתּוֹרָה, וְיֵשׁ לָהֶם קִנְיַן שָׁלֵם עַל יְדֵי פִּלְפּוּל הַתַּלְמִידִים.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ אֶת הַמַּעֲמָד וְהַמַּצָּב שֶׁלִּי שֶׁהוּא קָשֶׁה מְאֹד, וְאֵינִי יָכוֹל אֲפִלּוּ לְהַעֲלוֹת בְּדַּעְתִּי שֶׁגַּם אֲנִי יָכוֹל לִזְכּוֹת לְקִנְיָן הַנִּשְׂגָּב הַזֶּה, הֵן לִהְיוֹת נִמְנָה בֵּין תַּלְמִידִים מַקְשִׁיבִים וּמְפַלְפְּלִים, וְהֵן לְאַלֵּף בִּינָה תַּלְמִידִים נִכְבָּדִים וְנֶחְמָדִים כָּאֵלּוּ, כִּי אֲנִי עוֹמֵד בַּחוּץ מַמָּשׁ, וַעֲדַיִן לֹא נִכְנַסְתִּי מֵהַחוֹל אֶל הַקֹּדֶשׁ אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה מַמָּשׁ, וְהֵיאַךְ אֶחְשֹׁב לִהְיוֹת רַבִּי הָגוּן שֶׁל תַּלְמִידִים?!

אֲבָל אֵינִי מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמִי עֲדַיִן מִזֶּה כְּלָל, כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא עוֹלָם הַמַּעֲשֶׂה, וּבוֹ נִתְּנָה הַבְּחִירָה מֵאִתְּךָ תִּתְבָּרַךְ וְתִתְעַלֶּה, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָכוֹל לִזְכּוֹת לְמַה שֶׁיִּרְצֶה עַל יְדֵי בְּחִירָתוֹ הַטּוֹבָה, וַהֲרֵינִי בּוֹחֵר בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וַאֲנִי תּוֹפֵשׂ אוּמָנוּת אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהִיא הַתְּפִלָּה וְהַזְּעָקָה אֵלֶיךָ תִּתְבָּרַךְ וְתִתְעַלֶּה, שֶׁאֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין דַּרְגָּא בָּעוֹלָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתָהּ עַל יְדֵי תַּחֲנוּנִים וּתְפִלּוֹת רַבּוֹת.

וְעַל כֵּן בָּאתִי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה, חוּס וְרַחֵם עָלַי, וַעֲשֵׂה מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁתִּהְיֶה לִי הִזְדַּמְּנוּת בְּחַיֵּי חִיּוּתִי לִתְחֹב רֹאשִׁי בֵּין תַּלְמִידִים שֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה מִתּוֹךְ עָמָל וִיגִיעָה, וּמַשִּׂיגִים דְּרָכִים וְהַשָּׂגוֹת חֲדָשׁוֹת בְּלִמּוּדָם עַל יְדֵי פִּלְפּוּל תַּלְמִידִים. וַאֲנִי בְּעַצְמִי אֶזְכֶּה לְכֹחַ הַפִּלְפּוּל דִּקְדֻשָּׁה – לְפַלְפֵּל וּלְהָבִין לַאֲמִתָּה שֶׁל תּוֹרָה, לְאוֹקְמֵי סֻגְיָא אַלִּיבָּא דְּהִלְכְתָא, וְהַכֹּל יִהְיֶה אַךְ וְרַק לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נֶפֶשׁ, בְּלִי שׁוּם צַד פְּנִיָּה שֶׁל קִנְתּוּר וִיהִירוּת, חַס וְשָׁלוֹם.

וְתִהְיֶה כַּוָּנָתִי בְּפִלְפּוּל דִּקְדֻשָּׁה שֶׁלִּי, לְשֵׁם שָׁמַיִם – כְּדֵי לְשַׁבֵּר הַקְּלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרִי, לִפְנֵי שֶׁזּוֹכִים לְגִלּוּי אוֹר הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְלִגְרֹם לְךָ שִׂמְחָה וְנַחַת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּמוּבָא אֲשֶׁר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַדֵּי בְּפִלְפּוּלָא.

וְחָנֵּנִי דֵּעָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל, חָכְמָה בִּינָה וְדַעַת, כְּדֵי שֶׁאֶהְיֶה מְסֻגָּל לְהָבִין בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֲנִי לוֹמֵד אֶת דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, שֶׁזָּכוּ לְתוֹרָתָם הַמֻּפְלֶגֶת עַל יְדֵי פִּלְפּוּל הַתַּלְמִידִים הַקּוֹדְמִים שֶׁבְּדוֹרָם. וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה לְהַשִּׂיג כִּתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה הַמֻּנָּח בְּקֶרֶן זָוִית וְכָל הָרוֹצֶה לִטְּלָהּ יָבוֹא וְיִטְּלֶנָּה, וַאֲנִי בְּעָנְיִי חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק לַעֲנֹד כֶּתֶר נוֹרָא וְנִפְלָא זֶה עַל רֹאשִׁי, עַל יְדֵי שֶׁאֶלְמַד תּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מִתּוֹךְ הִתְבַּטְּלוּת מֻחְלֶטֶת אֵלֶיךָ תִּתְבָּרַךְ וְתִתְעַלֶּה, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

הפוסט 012 תפילות לקנין תורה – בפלפול התלמידים הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

הפוסט אֱלֹהַי, מַה נֶּעְלָם אַתָּה! הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

הפוסט אֱלֹהַי, רְאִיתִיךָ בַּחֹשֶׁךְ הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

אָבִי הַטּוֹב שֶׁבַּשָּׁמַיִם! אֲנִי רוֹצָה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ, לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנְךָ וְלָלֶכֶת בְדַרְכְּךָ הַטּוֹבָה, קִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי לִשְׁמֹר אֶת חֻקֶּיךָ, וְלִהְיוֹת שַׁיֶּכֶת אֵלֶיךָ, וְיָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי, כִּי הַנִּסְיוֹנוֹת הַקָּשִׁים בָּעוֹלָם יְכוֹלִים לְהַפִּילֵנִי אֶל הִתְרַחֲקוּת מֵאוֹר פָּנֶיךָ, בָּאתִי לִתְפֹּס בְּשׁוּלֵי אַדֶּרֶת גְּלִימָתְךָ, כִּבְיָכוֹל, אָנָּא, שְׁמֹר עָלַי אַבָּא, תִּהְיֶה אִתִּי תָּמִיד, עֲזֹר נָא לִי שֶׁאֶחְיֶה אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה וּבַעֲשִׂיַּת רְצוֹנְךָ תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיַּי, וְאֶזְכֶּה לְגַדֵּל אֶת יְלָדַי, וּלְהַנְחוֹת אֶת הַסּוֹבְבִים אוֹתִי וְהַנִּלְוִים אֵלַי, שֶׁנִּהְיֶה כֻּלָּנוּ דְּבוּקִים בְּךָ, יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתֶךָ לִשְׁמָהּ, אָמֵן.

הפוסט תפילה קצרה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.