א' תשרי, ראש השנה תשפ"ב

אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְּרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן. לָדַעַת תְּרוּעָה, זֶה לָדַעַת לָמָּה מְרִיעִים וּלְמִי מְרִיעִים, הַהַכָּרָה שֶׁאָנוּ נִדְרָשִׁים לָהּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, הִיא הַכָּרַת הַמֶּלֶךְ, לְהָרִיעַ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה', זוֹ הִיא דַּעַת, שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִים בִּימֵי הַכֶּסֶה הַקְּדוֹשִׁים. יֵשׁ דַּעַת שֶׁבָּאָה בְּדִבּוּר, וְיֵשׁ דַּעַת שֶׁבָּאָה בְּצַעֲקַת הַלֵּב הַפְּנִימִית, בִּבְחִינַת "צָעַק לִבָּם אֶל ה'", כְּכָל שֶׁהָאָדָם מִתְבּוֹנֵן בִּמְצִיאוּת הַבּוֹרֵא שֶׁבְּרָאוֹ, מְאַבֵּד אֶת הַמִּלִּים לוֹמַר דְּבָרִים מְסֻדָּרִים, וַאֲנָחָה שֶׁל תְּשׁוּקָה וְגַעֲגוּעִים מִתְפָּרֶצֶת בְּתוֹכוֹ, וְהַתְּפִלּוֹת שֶׁלּוֹ הֵן תְּפִלּוֹת הַלֵּב, הוּא זוֹעֵק וּמִתְחַנֵּן לְהִתְחַדְּשׁוּת וּלְלֵידָה חֲדָשָׁה שֶׁל נִשְׁמָתוֹ. אֵלּוּ הֵן הַתְּקִיעוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֲשֶׁר הֵן מְבַטְּאוֹת אֶת פְּנִימִיּוּת הִשְׁתּוֹקְקוּת הַלֵּב שֶׁל אָדָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. 'אַשְׁרֵי' הוּא לָשׁוֹן אֹשֶׁר וְחֹזֶק, 'הָעָם' הוּא מִלְּשׁוֹן גֶּחָלִים עוֹמְמוֹת, אֵלּוּ אֲנַחְנוּ הַנִּקְרָאִים עַם, הָאֲנָשִׁים שֶׁהִתְרַחֲקוּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה מֵעַצְמָם, מִבּוֹרְאָם וּמִכָּל מַה שֶּׁטּוֹב בִּשְׁבִילָם, גַּחֶלֶת הַיַּהֲדוּת שֶׁבָּהֶם עוֹמֶמֶת וּמְבַקֶּשֶׁת חִיּוּת חֲדָשָׁה, הָעֵצָה לָזֶה, הִיא לְגַיֵּס כֹּחוֹת פְּנִימִיִּים לִצְעֹק וְלִזְעֹק אֶל ה' בְּאַהֲבָה מְחֻדֶּשֶׁת. אַשְׁרֵי הָעָם, כַּאֲשֶׁר הַתּוֹדָעָה מְחַלְחֶלֶת בְּקִרְבּוֹ, וְזוֹעֶקֶת לוֹ לְהָרִיעַ לִפְנֵי מַלְכּוֹ, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

הַפָּסוּק מְשַׁבֵּחַ אֶת הָעָם עַל יְדִיעָתוֹ אֶת הַתְּרוּעָה, וַהֲלוֹא כָּל אֶחָד יָכוֹל לִקְרֹא אֶת הַצַּו הָאֱלֹקִי – יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם, מַהִי הַדַּעַת הַזּוֹ? זוֹ הִיא דַּעַת פְּנִימִית. חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אוֹמְרִים: אִמְרוּ לְפָנַי מַלְכֻיּוֹת, כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם, אִמְרוּ לְפָנַי זִכְרוֹנוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרֹנֵיכֶם לְפָנַי לְטוֹבָה, וּבַמֶּה? בְּשׁוֹפָר. נִמְצָא, שֶׁעִנְיָן הַשּׁוֹפָר הוּא גַּם מַלְכֻיּוֹת וְגַם זִכְרוֹנוֹת, כִּי כָּל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַשּׁוֹפָר, וְנִמְצָא, שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּדַעַת כָּזוֹ, שֶׁיּוֹדְעִים מִמַּלְכוּת ה' בֶּאֱמֶת וּבִפְנִימִיּוּת, וַאֲמִירַת הַזִּכְרוֹנוֹת הִיא לַחְקוֹק בְּדַעְתּוֹ כִּי אַתָּה ה' זוֹכֵר כָּל מַעֲשֶׂה כֻלָּם, וְאֵין הָאָדָם נִשְׁכַּח מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כְּלָל, אֶלָּא יֵשׁ חֶשְׁבּוֹן צֶדֶק עַל כָּל תְּנוּעָה שֶׁלּוֹ, וּמוֹלִיכִין אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ הָרְאוּיָה לוֹ בַּחַיִּים לְהִתְקָרֵב עַל יָדָהּ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

יְדִיעַת הַתְּרוּעָה הִיא יְדִיעַת ה', תְּרוּעָה הוּא מִלְּשׁוֹן רֵעוּת, אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְּרוּעָה, יוֹדְעִים לְהַחְזִיר לְעַצְמָם אֶת הָאַהֲבָה וְהַיְדִידוּת נֶפֶשׁ שֶׁהָיְתָה לָהֶם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, תְּשׁוּקַת הַתְּשׁוּקוֹת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הַיְּהוּדִית, שֶׁרוֹצָה בֶּאֱמֶת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזֶה נִרְאֶה שֶׁלִּפְעָמִים זֶה כְּבָר אָבוּד, וְאֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה, לְהָשִׁיב אֶת הַמַּצָּב כְּקַדְמוּתוֹ כְּמוֹ קֹדֶם הַחֵטְא.

לְזֹאת בָּאָה הַיְּדִיעָה שֶׁל תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁאָנוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַקּוֹל שֶׁל נִשְׁמָתֵנוּ, וּמְכַוְּנִים הֵיטֵב לְהַאֲזִין לְקוֹל צַעֲקָתָהּ ובכייתה, אֲשֶׁר הִיא מְיַבֶּבֶת עַל מַצָּבָהּ, וְאַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְּרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן, כִּי זוֹ הַתְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה – מַה זוֹ יְדִיעָה זוֹ? וּבָא הַפָּסוּק וְאוֹמֵר, ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן, לָלֶכֶת עִם אוֹר פְּנֵי ה', הַכַּוָּנָה לָלֶכֶת עִם הַפְּנִימִיּוּת שֶׁל הָאֱלֹקוּת הַמִּתְגַּלָּה בַּבְּרִיאָה, שֶׁלֹּא רוֹאִים מִקּוּפִיָא כְּלוּם, רַק לַמִּתְבּוֹנֵן, רַק לְיוֹדְעֵי תְּרוּעָה.

וּלְמַעֲשֶׂה, עָלֵינוּ לִזְכֹּר, כִּי אוֹר פְּנֵי ה', הוּא אוֹר הַמִּתְגַּלֶּה לְמִי שֶׁמְּטַהֵר אֶת עַצְמוֹ, לְמִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת גּוּפוֹ, שֶׁהוּא כְּלֵי נִשְׁמָתוֹ, וְאָז אוֹר ה' מֵאִיר בְּתוֹכוֹ, וְיֵשׁ לוֹ חֵשֶׁק לְהַקְשִׁיב לַמְּסָרִים הָאֱלֹקִיִּים שֶׁנִּשְׁמָתוֹ שׁוֹמַעַת וּמַרְגִּישָׁה, יֵשׁ אֶחָד שֶׁמְּקַיֵּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת אֲבָל אֵין לוֹ חִבּוּר לִפְנִימִיּוּת הַדְּבָרִים, זֶה לֹא יָכוֹל לְהַרְגִּישׁ אֶת אוֹר ה' הַמֵּאִיר בְּתוֹכוֹ בְּגָלוּי, אֶלָּא מִי שֶׁזּוֹכֵר לְהַמְלִיךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכֵן לִזְכֹּר אֶת עָלְמָא דְּאָתֵי, וְלִזְכֹּר אֶת הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ הַתְּמִידִית, וְלִזְכֹּר אֶת אַהֲבָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יָכוֹל לָקַחַת מֵהַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, יוֹם תְּרוּעָה, אֶת הַיְּכֹלֶת הַזּוֹ, לְהִתְרַגֵּל לִרְאוֹת אֶת אוֹר ה' בַּחַיִּים.

הפוסט 001 אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְּרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

ב' תשרי, יום שני דראש השנה תשפ"ב.

אִמְרוּ לְפָנַי מַלְכֻיּוֹת כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם. בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת מַלְכֵּנוּ, צָרִיךְ לְהָבִין, שֶׁאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֻגְדָּר בְּשׁוּם הַגְדָּרָה, וְאִי אֶפְשָׁר גַּם לְכַנּוֹתוֹ מֶלֶךְ, כִּי לְבַדּוֹ יִמְלוֹךְ נוֹרָא, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עָם, וְהוּא עַצְמוֹ רוֹצֶה מֵחֲמַת שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ, לִמְלֹךְ עָלֵינוּ, וְשֶׁאָנוּ נְקַבֵּל מַלְכוּתוֹ. דָּבָר זֶה כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ הוּא דָּבָר נִשְׂגָּב שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ, כְּאִלּוּ אָנוּ מַמְלִיכִים אוֹתוֹ וְנֶחְשַׁב הַדָּבָר שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים לוֹ כֶּתֶר מְלוּכָה.

עֶצֶם הַדָּבָר הַזֶּה שׁוֹפֵךְ אוֹר עַל מַה שֶׁמְּבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁנֹּאמַר מַלְכֻיּוֹת, אָדָם מִן הַשּׁוּרָה לֹא יָכוֹל לְהָבִין אֵיךְ עַל יְדֵי אֲמִירַת שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים שֶׁל מַלְכֻיּוֹת כָּפוּל שְׁלוֹשָׁה – זוֹכִים לְהַמְלִיךְ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלֵינוּ, אֲבָל בֶּאֱמֶת, זוֹ גּוּפָא הִיא הַתְּבִיעָה מֵאִתָּנוּ, אִמְרוּ לְפָנַי מַלְכֻיּוֹת, וְאֵיךְ? אֵיךְ נֹאמַר מַלְכֻיּוֹת? כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם, שֶׁהָאֲמִירָה תִּהְיֶה כָּל כָּךְ מַשְׁמָעוּתִית וּפְנִימִית שֶׁיִּהְיֶה בְּכֹחָהּ לְהַשְׁפִּיעַ גַּם עַל הָאֵבָרִים שֶׁלָּנוּ, שֶׁהֵם רְדוּמִים בֵּינְתַיִם, שֶׁאֵין בָּהֶם אֶת הַתְּפִישָׂה שֶׁל הַמְלָכַת מֶלֶךְ ה'.

הַפֶּלֶא הַגָּדוֹל שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁרוֹצֶה שֶׁנִּהְיֶה בְּנֵי מַלְכוּתוֹ, מִתְעַצֵּם עוֹד יוֹתֵר, בְּכָךְ שֶׁאָנוּ מְבִינִים שֶׁעַל יְדֵי דָּבָר קַל כָּזֶה, אָנוּ נִכְנָסִים לְהֵיכַל הַמַּלְכוּת, וּבְוַדַּאי זוֹ הִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה וְכֵן אַחֲרָיוּת גְּדוֹלָה, שֶׁבּוֹ בִּזְמַן שֶׁאָנוּ מַכְרִיזִים בְּקוֹל גָּדוֹל שֶׁה' מֶלֶךְ, אָנוּ זוֹכְרִים וְיוֹדְעִים שֶׁבְּמַהֲלַךְ כָּל הַשָּׁנָה אָנוּ שׁוֹכְחִים לְגַמְרֵי מֵעִנְיַן מַלְכוּתוֹ, וְשֶׁזֶּה עַצְמוֹ סְתִירָה לִדְבָרֵינוּ עַתָּה.

אַךְ הָעִנְיָן הָאֲמִתִּי הוּא, שֶׁאֵין מַעֲשֵׂינוּ שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה מַעֲשִׂים אֲמִתִּיִּים שֶׁאָנוּ מְחֻבָּרִים עֲלֵיהֶם, הֲלוֹא בְּוַדַּאי זֶה הָיָה מֵחֹסֶר דַּעַת, וְלֹא יָדַעְנוּ עִנְיַן מַלְכוּת מַה הוּא, וְאֵיךְ זוֹכִים לַעֲשׂוֹת זֹאת. וְהַתְּשׁוּבָה לְכָךְ מִתְגַּלָּה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּשֶׁאָנוּ שָׂמִים לֵב לְכָךְ, שֶׁאֵין מַעֲשֵׂינוּ שֶׁל הַיּוֹם־יוֹם מַעֲשִׂים פְּשׁוּטִים, אֶלָּא אָנוּ נְצִיגֵי הַמַּלְכוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעוֹלָמוֹ, וְנִמְצָא שֶׁאִם אָנוּ זוֹכִים לוֹמַר פְּסוּקֵי מַלְכוּת בְּכַוָּנָה שֶׁל "תַּמְלִיכוּנִי", אָנוּ יְכוֹלִים לִזְכּוֹת שֶׁאֲמִירָה זוֹ תִּפְעַל פְּעֻלָּה אֲמִתִּית וְנִצְחִית בִּלְבָבֵנוּ.

רַבִּים הָיוּ רָאשֵׁי הַשָּׁנָה שֶׁאִמֵּנוּ "מַלְכֻיּוֹת" וְלֹא זָכִינוּ לְבָרֵךְ עַל הַמֻּגְמָר וְלִחְיוֹת חַיֵּי מַלְכוּת, כְּמִי שֶׁצְּנִיף תִּפְאֶרֶת מַלְכוּתוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם קְשׁוּרָה בְּרֹאשׁוֹ, שֶׁהוּא נִזְהָר בְּכָל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁלּוֹ.

הַשִּׁנּוּי יָכוֹל לָבוֹא עַל יְדֵי שֶׁבְּעֵת אֲמִירַת הַמַּלְכוּיוֹת בְּעֵת רָצוֹן כָּזוֹ, נִזְכֹּר שֶׁאֵין אָנוּ אוֹמְרִים פְּסוּקִים סְתָם, אֶלָּא אָנוּ עוֹסְקִים בְּ'תַמְלִיכוּנִי', וְכָל הִתְפַּעֲלוּת וְהִתְרַגְּשׁוּת, הִתְבּוֹנְנוּת הַמּוֹחִין וּדְמָעוֹת שֶׁל תְּשׁוּקָה לָאֱלֹקוּת, כֻּלָּם יְכוֹלִים לִהְיוֹת לְעָזָר בְּעֵת שֶׁהַהַמְלָכָה הַזּוֹ נִשְׁכַּחַת מֵאִתָּנוּ.

וְעוֹד עָלֵינוּ לָדַעַת, כִּי מִצַּד הֱיוֹתֵנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָנוּ כְּבָר מֵעַצְמֵנוּ, לְלֹא שׁוּם עֲשִׂיָּה מִצִּדֵּנוּ, בְּנֵי הַמַּלְכוּת מַמָּשׁ, וְכָל עֲבוֹדָתֵנוּ הִיא לְהַקְשִׁיב לָרֶטֶט הַפְּנִימִי שֶׁל הַנְּשָׁמָה שֶׁרוֹצָה וּמִתְאַוֶּה לְהַמְלִיךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֶיהָ, כִּי הִיא מְבִינָה אֶת עֹמֶק הַתַּעֲנוּג וְהַשַּׁלְוָה שֶׁזֶּה מֵבִיא לְאָדָם הַדָּבוּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ.

הפוסט 002 אִמְרוּ לְפָנַי מַלְכֻיּוֹת כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא (ירמיה לא, ח)

מְשָׁלִים רַבִּים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ לְהַמְחִישׁ אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּין אָדָם לְבוֹרְאוֹ הִשְׁתַּמְּשׁוּ לְעִתִּים בְּאַנַלוֹגְיָה מֵעוֹלָם הַמְּלָכִים וּנְתִינֵיהֶם, וּפְעָמִים בַּהַקְבָּלָה שֶׁבֵּין אָב לִבְנוֹ.

כַּיּוֹם, כְּשֶׁהַמֻּשָּׂג 'מַלְכוּת' אֵינוֹ מֻכָּר לָנוּ וּמָצוּי לְדִידֵנוּ רַק בְּאַגָּדוֹת עֲמָמִיּוֹת, אָנוּ נִדְרָשִׁים לְחַפֵּשׂ דִּמּוּיִם שׁוֹנִים מֵעוֹלָמֵנוּ, הָעַדְכָּנִי יוֹתֵר, לְפָחוֹת כְּשֶׁהַמְּדֻבָּר בְּהֶקְשֵׁר שֶׁל מֶלֶךְ וּנְתִינִים.

אַךְ בְּנוֹגֵעַ לְדִמּוּיִים בְּהִתְנַהֲגוּת שֶׁל אָב כְּלַפֵּי בְּנוֹ, כְּכָל שֶׁמְּדֻבָּר בִּתְשׁוּבָה, עֲדַיִן הַהַקְבָּלוֹת הָעַתִּיקוֹת תְּקֵפוֹת, יָפוֹת לְעִיּוּן וְנָאוֹת לְהַשְׁוָאָה.

כִּי לַיַּחַס שֶׁבֵּין אִישׁ לֶאֱלֹקִים אַחֲרֵי סִרְחוֹן הַחֵטְא אֵין הַקְבָּלָה אַחֶרֶת מִלְּבַד לְקַשֵּׁר שֶׁבֵּין אָב לִבְנוֹ. אַבָּא מִתְגַּעְגֵּעַ לִבְנוֹ הַשָּׁב אֵלָיו, זוֹ הִיא שִׁיבָה זוֹ הִיא בִּיאָה.

אִם הָיִינוּ חָשִׁים בְּאַבְהוּתוֹ הָעוֹטֶפֶת שֶׁל אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן הָיִינוּ יְכוֹלִים לְהָבִין, אֲפִלּוּ בַּהֲבָנָה מוּעֶטֶת סוֹדָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, רָז הָרָזִים הַכְּמוּסִים בְּיוֹתֵר שֶׁבַּבְּרִיאָה.

כִּי אֵין לָהּ פֵּרוּשׁ עַל פִּי פְּשָׁט!

כִּי הַדָּבָר הֲכִי מַפְלִיא, לֹא מוּבָן, לֹא מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת, לֹא הֶגְיוֹנִי הוּא דְּבַר הַתְּשׁוּבָה!

לַמִּילָה 'תְּשׁוּבָה' בְּעַצְמָהּ – אֵין מַשְׁמָעוּת מוּבֶנֶת.

זוֹ לֹא חֲרָטָה, לֹא תִּקּוּן דֶּרֶךְ וְגַם לֹא נִקּוּי עָבָר, רַק שִׁיבָה לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ כְּבָר הָיִינוּ. כְּשֶׁאָנוּ שָׂחִים אוֹדוֹת הַמֻּשָּׂג תְּשׁוּבָה, כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁהָיִינוּ פַּעַם טוֹבִים, וּמַה שֶּׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת הוּא רַק לָשׁוּב לְשָׁם… .

כְּדַאי לְהַעֲמִיק קְצָת בַּקֶּשֶׁר שֶׁבֵּין אָב לַבֵּן. בִּמְיֻחָד כְּשֶׁהַקֶּשֶׁר הַזֶּה עוֹלֶה עַל שִׂרְטוֹן.

הִנֵּה הַמָּשָׁל. הַבֵּן בָּרַח מֵהַבַּיִת, בַּהַתְחָלָה זֶה הָיָה קוֹסֵם וְקוֹרֵץ, הוּא נִתֵּק אֶת הַכֶּבֶל הָאוֹזֵק אוֹתוֹ אֶל מִשְׁמַעַת, נִחוֹחַ הַחֹפֶשׁ הַמְּשַׁכֵּר מַכֶּה בְּאַפּוֹ, הָעוֹלָם פָּתוּחַ! אֹשֶׁר מְיֻחָד אוֹפֵף אֶת כָּל יֵשׁוּתוֹ הָאוֹמֶרֶת: 'עַצְמָאִי אָנֹכִי, לַחֹפֶשׁ נוֹלַדְתִּי'.

אַחַר זְמַן לֹא רַב, הַבָּרָק פָּג, הַבֵּן הֵחֵל לִלְמֹד בְּבֵית הַסֵּפֶר הַמְּעֻלֶּה שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת – קְשָׁיֵי הַחַיִּים, מֵבִין שֶׁלְּכָל מֵמִיר יֵשׁ מְחִיר, אֵין בְּלִי עֹל, אֵין חֹפֵשׂ אֲמִתִּי בָּעוֹלָם יֵשׁ רַק הַחְלָפַת בַּעֲלוּת, אֵין כֶּסֶף לְאָדוֹן זֶה אֲבָל יֵשׁ כֶּסֶף לְאָדוֹן אַחֵר…

הַתְּהִיּוֹת מְכַרְסְמוֹת בְּכָל פֶּה, הַזִּכְרוֹנוֹת הַכּוֹאֲבִים מֵהַבַּיִת הַחַמִּים וְהַנָּעִים מַכִּים בְּעֹז, בְּכָל תְּנוּחָה וּפְנִיָּה בָּאָה הַהַשְׁוָאָה הַבִּלְתִּי נִמְנַעַת בֵּין הַשָּׁהוּת בְּבֵית הָאָב הַמְגוֹנֵן לְבֵין הָעַצְמָאוּת הַמְּדֻמָּה, עֲלוּבַת הַתֹּכֶן.

הַקֶּשֶׁר נֻתַּק כָּלִיל. הַזִּכְרוֹנוֹת מִתְעַמְּמִים וּמַרַתּוֹן הַחַיִּים מַמְשִׁיךְ בִּתְעֻזַת מְרוּצוֹ, דּוֹמֶה שֶׁהַבֵּן כְּבָר מַתְחִיל לְהַשְׁלִים עִם הַשִּׁגְרָה שֶׁנִּכְפְּתָה עָלָיו בְּאוֹתָהּ דַּקָּה שֶׁל רוּחַ שְׁטוּת.

וְהִנֵּה בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד… הָאָב הַנּוֹאָשׁ מְשַׁדֵּר מֶסֶר אוֹהֵב וּמְקַבֵּל לַבֵּן הַמִּתְרַחֵק.

הַשִּׁגּוּר תָּפַס אֶת הַבֵּן מֻפְתָּע עַד אֵימָה, לֹא מוּכָן, לֹא יוֹדֵעַ מַה עוֹשִׂים… הֲיִתָּכֵן כַּדָּבָר הַזֶּה? הַאִם זֶה לֹא חֲלוֹם?

כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ שְׁלַב הַהִתְעַשְׁתּוּת, הַבֵּן מַחְלִיט לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, אַף כִּי עֲדַיִן שְׁבִילֶיהָ לֹא נְהִירִים לוֹ, אַךְ הַגַּעֲגוּעִים גּוֹבְרִים, הַבֵּן כְּבָר לֹא מְסֻגָּל לְהִתְאַפֵּק.

וְכָךְ הַמֶּרְחָק מִתְקַצֵּר, הַחֲלוֹם הַכָּמוּס מִתְגַּשֵּׁם, עוֹד מְעַט תִּתְרַחֵשׁ הַפְּגִישָׁה, הַחִבּוּק הַמְיֻחָל הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי עַד עַכְשָׁו.

מַה הֵם הָרְגָשׁוֹת הַהוֹמִים בְּלֶב הַבֵּן? מַה הוּא חָשׁ? הַאִם פַּחַד? עֶצֶב? בִּלְבּוּל?

'חֶדְוָה תְּקִיעָא בְּלִבָּאֵי בְּסִטְרָא דָּא וּבְכִיָּה בְּסִטְרָא דָּא' שִׂמְחָה תְּקוּעָה בְּלִבִּי מִצַּד אֶחָד, וּבְכִי מִצַּד נוֹסַף.

הַבֶּכִי הוּא עַל שָׁנִים לְלֹא-אָב שֶׁחָלְפוּ לְלֹא סִבָּה, עַל מְשׁוּבַת נְעוּרִים שֶׁהֵסֵבָה צַעַר כֹּה רַב לִשְׁנֵי הַצְּדָדִים, עַל רִחוּק אֵימְתָנִי מֵהָאָב שֶׁכָּל כָּךְ אָהַב…

בֶּכִי שֶׁל חֲרָטָה, בֶּכִי שֶׁל תּוֹבָנָה, בֶּכִי שֶׁל הַכָּרָה בַּטָּעוּת, בֶּכִי נוֹרָא וְאָיוֹם!

עִם הַדֶּרֶךְ, הַבֶּכִי מְשַׁנֶּה צִבְיוֹן, הַכִּוּוּן מַצְבִּיעַ עַל בֶּכִי מִתְגַּעְגֵּעַ, בֶּכִי מְנַקֶּה, בֶּכִי מְטַהֵר, בֶּכִי מְחַטֵּא… בֶּכִי שֶׁל הִתְקָרְבוּת, בֶּכִי מִתְפַּיֵּס וּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה!

כָּל יְגוֹן הַהִתְרַחֲקוּת הָאֲיֻּמָה מֵאוֹר פְּנֵי הָאָב מִתְנַקֵּז לְנָהָר שֶׁל גַּעְגּוּעִים וּכְמִיהַת הִתְפַּיְסוּת.

הַנָּהָר הַזֶּה הוּא מֵי הַדַּעַת הַפְּנִימִית, שֶׁלְּפֶתַע הַבֵּן מַכִּיר בְּעֶרְכּוֹ שֶׁל קֶשֶׁר-אָב, וּמַתְחִיל לְנַקּוֹת אֶת לִבּוֹ מֵהָרְעָלִים שֶׁהִצְטַבְּרוּ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הָרַב הַזֶּה.

אֱלֹקִים הוּא אַבָּא שֶׁלָּנוּ! יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן! אֲבַק הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי הִצְטַבֵּר וְעִמְעֵם אֶת יָפְעָתָהּ שֶׁל נִשְׁמַת שַׁדַּי שֶׁבָּנוּ, אָנוּ הָיִינוּ נְזוּפִים וּכְעוּסִים. הִתְרַחֲקוּת גָּרְרָה הִתְרַחֲקוּת, סִכְסוּךְ וְקֶרַע בֵּינֵינוּ לְבֵין אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ!

לְשָׁם אָנוּ שָׁבִים!

שָׁם מְקוֹרֵנוּ, שָׁם הָיִינוּ, וְעַתָּה שָׁבִים אָנוּ לְצוּר מַחֲצַבְתֵּנוּ, לָשֶׁבֶת בְּצֵל כְּנָפָיו יִתְבָּרַךְ, בַּבַּיִת הַחַמִּים וְהַנָּעִים שֶׁל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ.

כִּבְסֶרֶט נָע חוֹלְפִים בִּיעָף 'הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ בַּחֹשֶׁךְ', לְבַד, לְלֹא אָב, מְנֻתָּקִים מִמְּקוֹר הָעָצְמָה הָאֱלוֹקִית.

טִפְּשִׁים שֶׁכָּאֵלּוּ… לְוַתֵּר עַל בַּיִת שֶׁל אַבָּא?!

וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַמֶּסֶר הַשְּׁמֵימִי: דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב. אֵימָתַי הוּא קָרוֹב? אֵלּוּ יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים.

אֵיזוֹ הוֹדָעָה מַרְעִישָׁה!

הָאַבָּא עוֹבֵר כָּאן, לְיַד הַבַּיִת, כָּל כָּךְ קָרוֹב…

צָרִיךְ רַק לִדְרוֹשׁ אוֹתוֹ, לְחַפְּשׂוֹ, לְבַקְשׁוֹ וּלְהַגִּיעַ עַד אֵלָיו, לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ לְפָנָיו, לְהוֹשִׁיט זְרוֹעוֹת מִתְחַנְנוֹת – אָנָּא אַבָּא! הוֹבִילֵנִי לְבֵיתְךָ, 'בְּתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם'… הֲרֵי שָׁם מְקוֹמִי הַטִּבְעִי, שָׁם הָיִיתִי מֵאָז וּמִתָּמִיד, וּלְשָׁם אֲנִי שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ.

– "מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹקִים".

זֶה סוֹד הַתְּשׁוּבָה, הַבִּלְתִּי מוּבָן כָּל כָּךְ, אַחֲרֵי מְרִידָה שֶׁכָּזוֹ, בְּמֵזִיד, בְּמֶרֶד וּבְמַעַל.

אַהֲבָה שֶׁכָּזוֹ, קִרְבָה מֻחְלֶטֶת לְגַמְרֵי…

לָמָּה? מַה קָּרָה פִּתְאוֹם?

זֶהוּ רַק מַשֶּׁהוּ פְּנִימִי – קֶשֶׁר בֵּין אָב לְבֵן.

– בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ.

הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הָאַבָּא, מַמְתִּין לָנוּ, אָנוּ בָּאִים אֵלָיו בִּבְכִי מְטַהֵר וּמְנַקֶּה, וְהוּא מוֹבִיל אוֹתָנוּ בְּקַבָּלַת הַתַּחֲנוּנִים אֶל הַמַּיִם הַמְּזַכִּים שֶׁיַּרְווּ אֶת הַנְּשָׁמָה הַמְּעֻלֶּפֶת.

וְלָמָּה?

כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב!

כִּי הַקֶּשֶׁר הַפְּנִימִי שֶׁל יְהוּדִי לַה', הוּא קֶשֶׁר שֶׁבֵּין אָב לַבֵּן. אָנוּ שָׁבִים אֵלָיו וְהוּא מְחַכֶּה לָנוּ.

הַהֲבָנָה הַזֹּאת, הִיא נְקֻדַּת עֹמֶק נִפְלָאָה בְּמִצְווֹת הַתְּשׁוּבָה, לָדַעַת שֶׁאָנוּ בָּנָיו וְהוּא אָבִינוּ, לְהָבִין שֶׁלֹּא טוֹב לָנוּ לִהְיוֹת רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, לִזְכֹּר שֶׁזֶּה מַצָּב לֹא טִבְעִי, שֶׁזֶּה לֹא אֲנַחְנוּ, שֶׁבְּעֶצֶם, בִּפְנִים, אֵינֶנּוּ מְסֻכְסָכִים עִמּוֹ, שֶׁאָנוּ קְרוֹבִים אֵלָיו וְהוּא קָרוֹב אֵלֵינוּ.

אָנוּ הַיְלָדִים שֶׁלּוֹ!

בְּלִי זֶה אֵין לַתְּשׁוּבָה שׁוּם פֵּרוּשׁ בָּהִיר.

הפוסט אבינו מלכנו הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה, מוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ הָאֲרִיזַ"ל כִּי אָז דָּנִים אֶת הָעוֹלָם בְּדִינָא קַשְׁיָא, דִּין קָשֶׁה, לְעֻמַּת הַיּוֹם הַשֵּׁנִי בּוֹ דָּנִים בְּדִינָא רַפְיָא, דִּין רָפוּי, קַל יוֹתֵר.

כָּתוּב בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דָּנִים אֶת הָאָדָם בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת, בִּבְחִינָה אַחַת עִנְיָנָיו הַגַּשְׁמִיִּים, וּבִבְחִינָה נוֹסֶפֶת עִנְיָנָיו הָרוּחָנִיִּים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַל הָרוּחָנִיּוּת שֶׁלּוֹ, וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי עַל הַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁלּוֹ.

כַּאֲשֶׁר עֵינֵינוּ נְשׂוּאוֹת אֶל יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, יוֹם רִעֲנוּן הַתַּקְצִיב, וּבוֹ נִכְתָּבִים הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ לְמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי הַשָּׁנָה, לִבֵּנוּ מַחְסִיר פְּעִימָה, נִזְכָּרִים אָנוּ בְּכָל הַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר מָצְאוּ אוֹתָנוּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה, לִבֵּנוּ הוֹמֶה בִּתְפִלָּה חַמָּה לְאֵל נוֹרָא עֲלִילָה, אָנָּא הַשֵּׁם! דַּי… תֶּן לָנוּ שָׁנָה טוֹבָה יוֹתֵר.

אֲבָל בָּרוּר שֶׁבַּמֻּשָּׂגִים הַקַּטְנוּנִיִּים שֶׁלָּנוּ, שָׁנָה טוֹבָה יוֹתֵר הִיא שָׁנָה שֶׁל שִׂגְשׂוּג כַּלְכָּלִי, שָׁנָה שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ שַׁלְוָה בַּהֲמוֹן תְּחוּמִים וּשְׁטָחִים, אֲנַחְנוּ מוֹאֲסִים בְּהִתְמוֹדְדוּיוֹת בִּלְתִּי פּוֹסְקוֹת, אָנוּ רוֹצִים רֶצֶף שֶׁל אֵרוּעִים טוֹבִים וּמְשַׂמְּחִים, לֹא רוֹצִים יוֹתֵר בְּעָיוֹת.

אַךְ שֹׁרֶשׁ כָּל הַבְּעָיוֹת שֶׁלָּנוּ, נָעוּץ אֵי שָׁם בַּמָּקוֹם הַבִּלְתִּי יָדוּעַ לָנוּ, דַּוְקָא בַּמִּישׁוֹר הָרוּחָנִי, שָׁם מִתְחוֹלְלוֹת הַסְּעָרוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת, הֵן הַסִּבָּה הַמְנִיבָה אֶת הַתּוֹצָאוֹת הַמְעִיקוֹת, בַּמַּטָּרָה הָעִקָּרִית שֶׁלִּשְׁמָהּ בָּאנוּ לְעוֹלָמֵנוּ הַשָּׁפֵל, שָׁם מִתְגַּלְּעִים חֲסֵרִים גְּדוֹלִים, אָנוּ רוֹצִים אֶת הַטָּפֵל וּמַזְנִיחִים אֶת הָעִקָּר. הַדִּינָא קַשְׁיָא הוּא שָׁם, בַּמַּהוּת.

וְכִי יֵשׁ לָנוּ הַשָּׂגָה מַה אוֹמֵר הַדָּבָר הַזֶּה דִּינָא קַשְׁיָא? בּוֹרֵא עוֹלָם בְּעַצְמוֹ דָּן אֶת הָעוֹלָם בְּדִין קָשֶׁה וְעַז מְאֹד, וְכִי יָכוֹל מִישֶׁהוּ לוֹמַר לָנוּ, שֶׁלֹּא אִכְפַּת לוֹ הָעִנְיָן הַזֶּה? וְאָז עַל מַה דָּנִים אֶת הָאָדָם? עַל רוּחָנִיּוּת, עַל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, עַל נְקֻדַּת הַחִיּוּת שֶׁל הַנְּשָׁמָה.

כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא רוּחָנִי, הַגַּשְׁמִיּוּת הִיא הַחִיצוֹנִיּוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, אֲבָל יֵשׁ לוֹ פְּנִימִיּוּת, וְלָכֵן אָנוּ רוֹאִים שֶׁאֲנָשִׁים נִמְצָאִים הֵיטֵב בְּחִיצוֹנִיּוּת הָעוֹלָם, יֵשׁ לָהֶם כָּל טוּב, אַךְ הֵם שְׁבוּרִים וּרְצוּצִים לְלֹא שִׁיעוּר וְעֵרֶךְ. וְלָמָּה? כִּי לֹא הֵזִינוּ אֶת רוּחָנִיּוּת חַיֵּיהֶם, וְהִיא תּוֹבַעַת אֶת שֶׁלָּהּ.

לוּ הָיִינוּ יוֹדְעִים עַד כַּמָּה הָאַחֲרָיוּת גְּדוֹלָה עָלֵינוּ, דַּוְקָא בַּמִּישׁוֹר הַהוּא, הַנּוֹרָא וְהָאָיּוֹם, הָיִינוּ זוֹעֲקִים בְּמַר לִבֵּנוּ, וַחֲרֵדִים מִיּוֹם הַדִּין הַזֶּה דַּוְקָא, אֶת הַפַּרְנָסָה וְהַבְּרִיאוּת הָיִינוּ מַנִּיחִים לְהִתָּמֵךְ עַל הַדִּינָא רַפְיָא, אַךְ הַדִּינָא קַשְׁיָא מַה יִּהְיֶה עָלָיו? הֲלוֹא שָׁם תָּלוּי הַכֹּל, הַחִיּוּת שֶׁל הַחַיִּים, הָרוּחָנִיּוּת שֶׁלָּהֶם, עַל זֶה דָּנִים אוֹתָנוּ, אִם יִהְיֶה לָנוּ אֹשֶׁר וְחִיּוּת בַּחַיִּים אוֹ שֶׁמָּא הֵם יַעַבְרוּ מָרִים כְּלַעֲנָה לְלֹא שׁוּם קֶשֶׁר לִרְוָחָה חָמְרִית כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת, כִּי כָּאָמוּר, הַחִיּוּת הָרוּחָנִית מְקוֹרָהּ טָהוֹר בְּשִׂיא הַשִּׂיאִים שֶׁל הַדְּבֵקוּת הָאֱלוֹקִית, וְהִיא מַתַּת שָׁמַיִם, וְעָלֶיהָ נִכְתַּב וְנֶחְתָּם בְּדִינָא קַשְׁיָא שֶׁלָּנוּ, גִּיוַואלְד.

מִי שֶׁלֹּא חָוָה מֵעוֹדוֹ חַיִּים שֶׁל רוּחָנִיּוּת, הוּא נָתוּן בְּתוֹךְ מַעֲבֶה הַחֹשֶׁךְ שֶׁל הַחַיִּים, כָּל סִפּוּק רִגְשִׁי שֶׁהוּא זוֹכֶה לוֹ, מִיָּד מוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו עוֹד סִפּוּק שֶׁלֹּא מוּלָא, הוּא לָבֶטַח גַּם לֹא יָבִין אֶת הַנֶּאֱמָר כָּאן, כִּי אוֹתוֹ דָּנִים כְּבָר שָׁנִים לְאַלְתַּר לְמִיתָה רוּחָנִית, נָנוּד לוֹ בְּרַחֲמִים, אֲבָל אָנוּ כֵּן יוֹדְעִים, טָעַמְנוּ פֹּה וְשָׁם חִיּוּת אֱלֹקִית, נַפְשֵׁנוּ כְּמֵהָה אֶל הָאֱמֶת הַזֹּאת, וְאָנוּ לֹא נוֹתְנִים לָהּ זֹאת, כִּי לֹא זָכִינוּ לְהִכָּתֵב לְחַיִּים.

אָדָם שֶׁמַּאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאֵינוֹ חוֹוֶה אֶת הַתַּעֲנוּג שֶׁבִּדְבֵקוּת בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, הוּא הָאֻמְלָל הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר עֲלֵי אֲדָמוֹת, כִּי הוּא גַּם עוֹבֵד וְגַם לֹא מְשֻׁלָּם כָּרָאוּי לוֹ, הַתַּשְׁלוּם עֲבוּר הַיְגִיעָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בָּא מִיָּד, כְּשֶׁאָנוּ חוֹוִים אֶת קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב, שָׁם נִמְצֵאת הַנְּקֻדָּה שֶׁל אֹשֶׁר הַנְּשָׁמָה, הַאִם הִיא תִּזְכֶּה לָזֶה.

הַדִּינָא קַשְׁיָא פּוֹתֵחַ אֶת עֲשֶׂרֶת יְמֵי הַתְּשׁוּבָה, כְּנֶאֱמָנִים לְדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ הָאוֹמֵר שֶׁבִּתְחִלַּת בְּרִיאַת הָעוֹלָם רָצָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין, כָּךְ בֶּאֱמֶת מִתְרַחֵשׁ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה מֵחָדָשׁ, פּוֹתֵחַ בְּדִין קָשֶׁה מְאֹד.

הַהַמְתָּקוֹת הַנִפְלָאוֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים לוֹ, אֵינָם מַפְחִיתוֹת מֵעֹמֶק הַדִּין, הַשִּׁתּוּף בְּמִדַּת הָרַחֲמִים נַעֲשֶׂה עַל יָדֵינוּ, עַל יְדֵי דבקותנו בַּדִּין הַזֶּה, בְּמַהֲלַךְ שֶׁל הַהִתְחַבְּרוּת שֶׁלָּנוּ אֶל הָאֱמֶת הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל הַבְּרִיאָה שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ מַמָּשׁ.

אוֹי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֶת הָרֹאשׁ לֹא מְאַבְּדִים לְעוֹלָם, הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ דּוֹמִינַנְטִי בְּכָל פְּעִילוּת הָאֵבָרִים כֻּלָּם, הַמּוֹחִין שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲמוּרִים לְלַוֹות אוֹתָנוּ לְמֶשֶׁךְ כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, לִהְיוֹת חֵלֶק מִמָּהוּתֵנוּ, יְהוּדִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יְהוּדִים שֶׁל דִּינָא קַשְׁיָא מְמֻתָּק לְגַמְרֵי.

הַבְּכִיָּה שֶׁל גַּעְגּוּעִים בִּשְׁעַת הַתְּפִלּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הֵן בְּכִיּוֹת שֶׁל כְּמִיהָה אֶל הָאֱמֶת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֶל הַמְּלוּכָה הָאוֹפֶפֶת כָּל רֶגֶב בַּבְּרִיאָה, הַהִתְגַּלּוּת שֶׁל נְשָׁמָה יְהוּדִית כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ מַמָּשׁ, הִיא סוֹד הַחִיּוּת הָרוּחָנִיּוּת שֶׁל יְהוּדִי, כֹּחַ הָרֹאשׁ הַשָּׁנָה אָנוּ פּוֹעֲלִים בַּכִּוּוּן, וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בִּמְיֻחָד. לְמַעַנְךָ אֱלֹקִים אָנוּ מְבַקְשִׁים חַיִּים, חַיִּים בִּרְצוֹנְךָ, אֵין לָנוּ חַיִּים אֲחֵרִים, כִּי כָּאֵלּוּ הַמְנֻתָּקִים מֵהֶאָרַת אוֹר פָּנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים אֵינָם נִקְרָאִים חַיִּים, וַאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים טוֹב טוֹב שֶׁכָּכָה זֶה. לְשָׁנָה טוֹבָה נִכָּתֵב וְנֵחָתֵם לְחַיִּים טוֹבִים אֲמִתִּיִּים וּלְשָׁלוֹם, אָמֵן.

הפוסט אהה! דינא קשיא הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה, מוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ הָאֲרִיזַ"ל כִּי אָז דָּנִים אֶת הָעוֹלָם בְּדִינָא קַשְׁיָא, דִּין קָשֶׁה, לְעֻמַּת הַיּוֹם הַשֵּׁנִי בּוֹ דָּנִים בְּדִינָא רַפְיָא, דִּין רָפוּי, קַל יוֹתֵר.

כָּתוּב בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דָּנִים אֶת הָאָדָם בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת, בִּבְחִינָה אַחַת עִנְיָנָיו הַגַּשְׁמִיִּים, וּבִבְחִינָה נוֹסֶפֶת עִנְיָנָיו הָרוּחָנִיִּים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַל הָרוּחָנִיּוּת שֶׁלּוֹ, וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי עַל הַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁלּוֹ.

כַּאֲשֶׁר עֵינֵינוּ נְשׂוּאוֹת אֶל יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, יוֹם רִעֲנוּן הַתַּקְצִיב, וּבוֹ נִכְתָּבִים הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ לְמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי הַשָּׁנָה, לִבֵּנוּ מַחְסִיר פְּעִימָה, נִזְכָּרִים אָנוּ בְּכָל הַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר מָצְאוּ אוֹתָנוּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה, לִבֵּנוּ הוֹמֶה בִּתְפִלָּה חַמָּה לְאֵל נוֹרָא עֲלִילָה, אָנָּא הַשֵּׁם! דַּי… תֶּן לָנוּ שָׁנָה טוֹבָה יוֹתֵר.

אֲבָל בָּרוּר שֶׁבַּמֻּשָּׂגִים הַקַּטְנוּנִיִּים שֶׁלָּנוּ, שָׁנָה טוֹבָה יוֹתֵר הִיא שָׁנָה שֶׁל שִׂגְשׂוּג כַּלְכָּלִי, שָׁנָה שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ שַׁלְוָה בַּהֲמוֹן תְּחוּמִים וּשְׁטָחִים, אֲנַחְנוּ מוֹאֲסִים בְּהִתְמוֹדְדוּיוֹת בִּלְתִּי פּוֹסְקוֹת, אָנוּ רוֹצִים רֶצֶף שֶׁל אֵרוּעִים טוֹבִים וּמְשַׂמְּחִים, לֹא רוֹצִים יוֹתֵר בְּעָיוֹת.

אַךְ שֹׁרֶשׁ כָּל הַבְּעָיוֹת שֶׁלָּנוּ, נָעוּץ אֵי שָׁם בַּמָּקוֹם הַבִּלְתִּי יָדוּעַ לָנוּ, דַּוְקָא בַּמִּישׁוֹר הָרוּחָנִי, שָׁם מִתְחוֹלְלוֹת הַסְּעָרוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת, הֵן הַסִּבָּה הַמְנִיבָה אֶת הַתּוֹצָאוֹת הַמְעִיקוֹת, בַּמַּטָּרָה הָעִקָּרִית שֶׁלִּשְׁמָהּ בָּאנוּ לְעוֹלָמֵנוּ הַשָּׁפֵל, שָׁם מִתְגַּלְּעִים חֲסֵרִים גְּדוֹלִים, אָנוּ רוֹצִים אֶת הַטָּפֵל וּמַזְנִיחִים אֶת הָעִקָּר. הַדִּינָא קַשְׁיָא הוּא שָׁם, בַּמַּהוּת.

וְכִי יֵשׁ לָנוּ הַשָּׂגָה מַה אוֹמֵר הַדָּבָר הַזֶּה דִּינָא קַשְׁיָא? בּוֹרֵא עוֹלָם בְּעַצְמוֹ דָּן אֶת הָעוֹלָם בְּדִין קָשֶׁה וְעַז מְאֹד, וְכִי יָכוֹל מִישֶׁהוּ לוֹמַר לָנוּ, שֶׁלֹּא אִכְפַּת לוֹ הָעִנְיָן הַזֶּה? וְאָז עַל מַה דָּנִים אֶת הָאָדָם? עַל רוּחָנִיּוּת, עַל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, עַל נְקֻדַּת הַחִיּוּת שֶׁל הַנְּשָׁמָה.

כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא רוּחָנִי, הַגַּשְׁמִיּוּת הִיא הַחִיצוֹנִיּוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, אֲבָל יֵשׁ לוֹ פְּנִימִיּוּת, וְלָכֵן אָנוּ רוֹאִים שֶׁאֲנָשִׁים נִמְצָאִים הֵיטֵב בְּחִיצוֹנִיּוּת הָעוֹלָם, יֵשׁ לָהֶם כָּל טוּב, אַךְ הֵם שְׁבוּרִים וּרְצוּצִים לְלֹא שִׁיעוּר וְעֵרֶךְ. וְלָמָּה? כִּי לֹא הֵזִינוּ אֶת רוּחָנִיּוּת חַיֵּיהֶם, וְהִיא תּוֹבַעַת אֶת שֶׁלָּהּ.

לוּ הָיִינוּ יוֹדְעִים עַד כַּמָּה הָאַחֲרָיוּת גְּדוֹלָה עָלֵינוּ, דַּוְקָא בַּמִּישׁוֹר הַהוּא, הַנּוֹרָא וְהָאָיּוֹם, הָיִינוּ זוֹעֲקִים בְּמַר לִבֵּנוּ, וַחֲרֵדִים מִיּוֹם הַדִּין הַזֶּה דַּוְקָא, אֶת הַפַּרְנָסָה וְהַבְּרִיאוּת הָיִינוּ מַנִּיחִים לְהִתָּמֵךְ עַל הַדִּינָא רַפְיָא, אַךְ הַדִּינָא קַשְׁיָא מַה יִּהְיֶה עָלָיו? הֲלוֹא שָׁם תָּלוּי הַכֹּל, הַחִיּוּת שֶׁל הַחַיִּים, הָרוּחָנִיּוּת שֶׁלָּהֶם, עַל זֶה דָּנִים אוֹתָנוּ, אִם יִהְיֶה לָנוּ אֹשֶׁר וְחִיּוּת בַּחַיִּים אוֹ שֶׁמָּא הֵם יַעַבְרוּ מָרִים כְּלַעֲנָה לְלֹא שׁוּם קֶשֶׁר לִרְוָחָה חָמְרִית כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת, כִּי כָּאָמוּר, הַחִיּוּת הָרוּחָנִית מְקוֹרָהּ טָהוֹר בְּשִׂיא הַשִּׂיאִים שֶׁל הַדְּבֵקוּת הָאֱלוֹקִית, וְהִיא מַתַּת שָׁמַיִם, וְעָלֶיהָ נִכְתַּב וְנֶחְתָּם בְּדִינָא קַשְׁיָא שֶׁלָּנוּ, גִּיוַואלְד.

מִי שֶׁלֹּא חָוָה מֵעוֹדוֹ חַיִּים שֶׁל רוּחָנִיּוּת, הוּא נָתוּן בְּתוֹךְ מַעֲבֶה הַחֹשֶׁךְ שֶׁל הַחַיִּים, כָּל סִפּוּק רִגְשִׁי שֶׁהוּא זוֹכֶה לוֹ, מִיָּד מוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו עוֹד סִפּוּק שֶׁלֹּא מוּלָא, הוּא לָבֶטַח גַּם לֹא יָבִין אֶת הַנֶּאֱמָר כָּאן, כִּי אוֹתוֹ דָּנִים כְּבָר שָׁנִים לְאַלְתַּר לְמִיתָה רוּחָנִית, נָנוּד לוֹ בְּרַחֲמִים, אֲבָל אָנוּ כֵּן יוֹדְעִים, טָעַמְנוּ פֹּה וְשָׁם חִיּוּת אֱלֹקִית, נַפְשֵׁנוּ כְּמֵהָה אֶל הָאֱמֶת הַזֹּאת, וְאָנוּ לֹא נוֹתְנִים לָהּ זֹאת, כִּי לֹא זָכִינוּ לְהִכָּתֵב לְחַיִּים.

אָדָם שֶׁמַּאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאֵינוֹ חוֹוֶה אֶת הַתַּעֲנוּג שֶׁבִּדְבֵקוּת בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, הוּא הָאֻמְלָל הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר עֲלֵי אֲדָמוֹת, כִּי הוּא גַּם עוֹבֵד וְגַם לֹא מְשֻׁלָּם כָּרָאוּי לוֹ, הַתַּשְׁלוּם עֲבוּר הַיְגִיעָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בָּא מִיָּד, כְּשֶׁאָנוּ חוֹוִים אֶת קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב, שָׁם נִמְצֵאת הַנְּקֻדָּה שֶׁל אֹשֶׁר הַנְּשָׁמָה, הַאִם הִיא תִּזְכֶּה לָזֶה.

הַדִּינָא קַשְׁיָא פּוֹתֵחַ אֶת עֲשֶׂרֶת יְמֵי הַתְּשׁוּבָה, כְּנֶאֱמָנִים לְדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ הָאוֹמֵר שֶׁבִּתְחִלַּת בְּרִיאַת הָעוֹלָם רָצָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין, כָּךְ בֶּאֱמֶת מִתְרַחֵשׁ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה מֵחָדָשׁ, פּוֹתֵחַ בְּדִין קָשֶׁה מְאֹד.

הַהַמְתָּקוֹת הַנִפְלָאוֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים לוֹ, אֵינָם מַפְחִיתוֹת מֵעֹמֶק הַדִּין, הַשִּׁתּוּף בְּמִדַּת הָרַחֲמִים נַעֲשֶׂה עַל יָדֵינוּ, עַל יְדֵי דבקותנו בַּדִּין הַזֶּה, בְּמַהֲלַךְ שֶׁל הַהִתְחַבְּרוּת שֶׁלָּנוּ אֶל הָאֱמֶת הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל הַבְּרִיאָה שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ מַמָּשׁ.

אוֹי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֶת הָרֹאשׁ לֹא מְאַבְּדִים לְעוֹלָם, הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ דּוֹמִינַנְטִי בְּכָל פְּעִילוּת הָאֵבָרִים כֻּלָּם, הַמּוֹחִין שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲמוּרִים לְלַוֹות אוֹתָנוּ לְמֶשֶׁךְ כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, לִהְיוֹת חֵלֶק מִמָּהוּתֵנוּ, יְהוּדִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יְהוּדִים שֶׁל דִּינָא קַשְׁיָא מְמֻתָּק לְגַמְרֵי.

הַבְּכִיָּה שֶׁל גַּעְגּוּעִים בִּשְׁעַת הַתְּפִלּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הֵן בְּכִיּוֹת שֶׁל כְּמִיהָה אֶל הָאֱמֶת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֶל הַמְּלוּכָה הָאוֹפֶפֶת כָּל רֶגֶב בַּבְּרִיאָה, הַהִתְגַּלּוּת שֶׁל נְשָׁמָה יְהוּדִית כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ מַמָּשׁ, הִיא סוֹד הַחִיּוּת הָרוּחָנִיּוּת שֶׁל יְהוּדִי, כֹּחַ הָרֹאשׁ הַשָּׁנָה אָנוּ פּוֹעֲלִים בַּכִּוּוּן, וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בִּמְיֻחָד. לְמַעַנְךָ אֱלֹקִים אָנוּ מְבַקְשִׁים חַיִּים, חַיִּים בִּרְצוֹנְךָ, אֵין לָנוּ חַיִּים אֲחֵרִים, כִּי כָּאֵלּוּ הַמְנֻתָּקִים מֵהֶאָרַת אוֹר פָּנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים אֵינָם נִקְרָאִים חַיִּים, וַאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים טוֹב טוֹב שֶׁכָּכָה זֶה. לְשָׁנָה טוֹבָה נִכָּתֵב וְנֵחָתֵם לְחַיִּים טוֹבִים אֲמִתִּיִּים וּלְשָׁלוֹם, אָמֵן.

הפוסט דינא קשיא הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

זְמַן שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת.

הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹאֵף לְהִתְהַוּוּת מֵחָדָשׁ, הַכֹּל עוֹמֵד לְבִקּוֹרֶת מְחֻדֶּשֶׁת, הַבְּרוּאִים כֻּלָּם מְנֹעָרִים וְנִבְדָּקִים מֵחָדָשׁ.

חַי הַחַיִּים בְּעַצְמוֹ מְחַלֵּק אֶת הַחַיִּים לַחַיִּים, וְהוּא בּוֹדֵק: הַאִם הֵם כְּדָאִיִּים, הַאִם הַבְּרִיאָה מַצְדִּיקָה אֶת קִיּוּמָהּ?

מַלְאֲכֵי מָרוֹם זַכִּים, נְבוֹכִים, חָגִים סְבִיב הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה וְנֶחְפָּזִים בְּחִיל וּרְעָדָה, הֵם הָיוּ אֵלּוּ אֲשֶׁר מֵרֹאשׁ תָּהוּ עַל בְּרִיאַת הָאָדָם בִּכְלַל. וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַיּוֹם הַנּוֹרָא – תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, אֲשֶׁר בּוֹ גַּם הֵם לֹא יִזְכּוּ בְּעֵינָיו בַּדִּין.

מַה קוֹרֶה פֹּה?

עַל מַה הָרַעַשׁ?

מַדּוּעַ הֵם פּוֹחֲדִים?!

אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים כְּלוּם.

הֲלֹא אָנוּ סְתוּמֵי עֵינַיִם, אֲטוּמֵי לֵב וְעַקוּמֵי גַּב מִנֵּטֶל תְּלָאוֹת הַשָּׁנָה, נִקְרֵאנוּ אֶל דֶּגֶל הַמַּלְכוּת. אֲבָל כָּךְ הֻחְלַט מִלְמַעְלָה, הוֹרָאָה מִגָּבוֹהַּ, שֶׁאָנוּ, הָאַחֲרוֹנִים שֶׁבָּעָם – נַכְתִּיר אֶת רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ בַּעֲטֶרֶת כִּתְרוֹ הָרָם וְהַנִּשָּׂא.

כָּךְ מַמָּשׁ אָנוּ, בְּיָדֵינוּ הַמְגֻיָּדוֹת, הַמּוּכְתָּמוֹת, הַפְּצוּעוֹת, הַמְּטֻנָּפוֹת, הַמְזֹהָמוֹת, הַמְלֻכְלָכוֹת, הַמַּזִיעוֹת, הַמְאֻבָּקוֹת, הַסְאוּבוֹת וְהַטְּמֵאוֹת וְכוּ', נָרִים כֶּתֶר מַלְכוּת אֶל עָל!

– מַה מַּהוּתָהּ שֶׁל הַכְתָּרָה זוֹ?

– מִי רוֹצֶה בָּנוּ כָּל כָּךְ?

– מַה פֵּשֶׁר הָאֵימָה וְהַיִּרְאָה הַנִּלְווֹת אֶל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ?

מַה הַקֶּשֶׁר בֵּין דִּין הָאֱמֶת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְבֵין הַמְלָכַת הָאֵ'ל, וְאֵיךְ בְּדִיּוּק אָנוּ נִגְרֹם שֶׁהוּא לְבַדּוֹ יִמְלוֹךְ נוֹרָא?!

וְלָמָּה זֶה בִּכְלָל?

וּמִי אָנוּ בִּכְלָל?

אֲהָהּ! מְלוּכָה אֵינָהּ דָּבָר פָּשׁוּט… זוֹ מִטִּבְעָהּ תּוֹבַעַת הִתְבַּטְּלוּת, לֹא עוֹד 'אֲנַחְנוּ וְהוּא'. לֹא רָצוֹן עַצְמִי, אִישִׁיּוּת מִשֶּׁלִּי אֲשֶׁר תּוֹבַעַת צְרָכֶיהָ וּמַאֲוָיֶהָ, כִּי אִם חִבּוּר מֻחְלָט וְאַמִּיץ עִם הַצַּד הַמּוֹלֵךְ – וְהָיוּ לְאֶחָד!

מְלוּכָה אֵינָהּ מוֹלֶכֶת מֵעַצְמָהּ, הַהֵפֶךְ מִשִּׁלְטוֹן אֲשֶׁר שׁוֹלֵט תּוֹךְ כְּדֵי שִׁמּוּשׁ בְּכֹחַ – מְלוּכָה מוֹלֶכֶת עַל יְדֵי רָצוֹן וְחֵשֶׁק הַנִּמְלָכִים, הִיא נִתְמֶכֶת בְּהִתְבַּטְּלוּתָם הַבִּלְתִּי מְסֻיֶּגֶת וּבִמְסִירַת עַצְמִיּוּתָם אֶל הַמּוֹלֵךְ.

אֵין הַמֶּלֶךְ מוֹלֵךְ לְלֹא הָעָם, עָנִי וְדַל הוּא לָהֶם הוּא צָרִיךְ, מַלְכוּתוֹ אֵין לָהּ מֵעַצְמָהּ כְּלוּם!

הַמַּלְכוּת כֻּלָּהּ מְיֻסֶּדֶת עַל שֶׁלָּהֶם, עַל מַה שֶּׁהֵם מְבִיאִים מִמְּחוֹזוֹתֵהֶם, תְּרוּמָה וְהַפְרָשָׁה לְשֶׁטַח הָאָדוֹן הַמּוֹלֵךְ אֶת כָּל עַצְמִיּוּתָם.

מֵעֵת הַהַמְלָכָה הֵם מְבֻטָּלִים לַמֶּלֶךְ, הֵם מַעֲנִיקִים לוֹ אֶת הַיְקָרָה שֶׁבָּהַעֲנָקוֹת, אֵין כָּאן 'הֵם וְהוּא'… אֶלָּא רַק יְחִידָה אַחַת שֶׁל מוֹלֵךְ וְנִמְלַךְ כְּאֶחָד, לְבַדּוֹ יִמְלוֹךְ!

וְהִנֵּה זֶה תֵּימָה – "מִי הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד?!", שֶׁהוּא נִיהוּ מְקוֹר כָּל הַמַּמְלָכוֹת וְהַמֶּמְשָׁלוֹת? –

הֲלוֹא הוּא הַנֶּעֱלָם הַגָּדוֹל, אֵ'ל מִסְתַּתֵּר! בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ…

אֵיךְ יִהְיֶה זֶה כָּךְ? אֲשֶׁר הֵעָלְמוּת שֶׁכָּזֹאת תִּהְיֶה נִגְלֵית דַּוְקָא עַל יָדֵינוּ! וַהֲלֹא אַף מֵאִתָּנוּ הוּא נֶעְלָם וְנִסְתָּר…

אֵין שׁוּם בְּרֵירָה אַחֶרֶת, אָנוּ שׁוֹמְרֵי הַכֶּתֶר, עָלֵינוּ מֻטֶּלֶת חוֹבַת הַהַכְתָּרָה, וְאַף כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים עַד מַה – אֶת מִי אָנוּ מַכְתִּירִים וְכֵיצַד אָנוּ מַכְתִּירִים… בְּרַם, בְּעֶצֶם יְדִיעַת הַהַמְלָכָה, בַּנְכוֹנוּת שֶׁלָּנוּ הַמַּסְכִּימָה לְהַכְתִּירוֹ וּלְהַמְלִיכוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן – הוּא יֻכְתַּר, כִּבְיָכוֹל, כִּי אָז נַצְלִיחַ לְסַלֵּק אֶת הַמַּעֲרֶכֶת בַּת שְׁנֵי צִדֵּי הַמִּתְרָס, נָזוּז כְּאִלּוּ מִמַּצַּב 'הָעֲמִידָה מוּלוֹ'… וְנִצָּמֵד אֵלָיו מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, נִדַּבֵּק בּוֹ, נִתְאַחֵד עִמּוֹ, נִהְיֶה כֻּלָּנוּ 'הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ', כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ מַמָּשׁ.

אֵלּוּ הֵן הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה…

הִרְהוּרֵי עֹמֶק אוֹדוֹת הַמְלָכַת אֲדוֹנֵינוּ, מְבִיאוֹת אוֹתָנוּ לְרוֹמְמוּת נִשְׁמָתִית. הָעֲמִידָה בְּחַד-סְטַר עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ הוֹרֶסֶת אֶת מְחִיצוֹת הַתְּמִיהָה מוּל אִי-הַסִּימֶטְרִיוּת שֶׁל יָדֵינוּ הַמְּגֹאֶלֶת לְמוּל 'הוּא בַּהֲדָרוֹ', כִּי אָנוּ לֹא פֹּה בִּכְלָל. לֹא יָדֵינוּ הֵן הַמַּכְתִּירוֹת, אֶלָּא אָנוּ מְסַלְּקִים אֶת כָּל-יְכֹלְתָהּ הַכּוֹזֶבֶת שֶׁל יֵשׁוּתֵנוּ הַכּוֹזֶבֶת, וְיוֹדְעִים וּמְעִידִים שֶׁאֵין כָּאן כְּלוּם חוּץ מִמֶּנּוּ.

וְהַמְּלוּכָה וְהַמֶּמְשָׁלָה לְחַי הָעוֹלָמִים…

שַׂמְתֶּם לֵב מִי מַפְרִיעַ לְהִתְגַּלּוּת מַלְכֵּנוּ?

דְּחִקָתֵנוּ אֶת רַגְלֵי שְׁכִינַת עֻזּוֹ יִתְבָּרַךְ!

בְּעֶצֶם גַּאֲוַת גַּסּוּתֵנוּ, הַמְעַוֶּרֶת אֶת עֵינֵי נִשְׁמָתֵנוּ מִלְּהַבִּיט בְּנוֹכְחוּת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה…

אָז פּוֹנֶה הָרַעַד הֶעָצוּם לִשְׁכּוֹן בְּקִרְבֵּנוּ – – –

רַעַד שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, פַּחַד יִצְחָק, פַּחַד נוֹרָא וְאָיוֹם! וְכִלְשׁוֹן הַפַּיִט: "וּמֵאֵימַת הַדִּין נַפְשִׁי תַּבְחִיל"!

כִּי עַל מַה דָּנִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה?

עַל נְקֻדַּת פְּרִיקַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, עַל אִי-בִּטּוּל לַמֶּלֶךְ, עַל הֱיוֹתֵנוּ יֵשׁוּת דּוֹחֶקֶת שְׁכִינָה, הֲרֵי זוֹ אַהֲבָה מְעֹרֶבֶת בְּיִרְאָה.

אִם אָנוּ נִבְחַרְנוּ לְהַמְלִיךְ מַלְכֵּנוּ – הֲרֵי אַהֲבָה.

אִם אָנוּ הַגּוֹרְמִים לְהֶעְלֵם הֲדַר גְּאוֹן עֻזּוֹ – הֲרֵי יִרְאָה.

וּמִי גֶּבֶר אֲשֶׁר מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת אֵלּוּ תְּרַחֵפְנָה בְּמַדָּעָיו בְּבוֹאוֹ לִפְקֹד אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּיוֹם הַכֶּסֶא, וְלֹא יֶהֱמֶה לִבּוֹ מֵרֹב אַהֲבָה? הִתְרַגְּשׁוּת וְיִרְאָה נוֹרָאָה מִפַּחַד הַשֵּׁם וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ, וְכָאן מַגִּיעַ תּוֹרָן שֶׁל דְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת.

"וּצְרִיכִין לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. גַּם צְרִיכִין לִבְכּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה", קָרָא רַבִּי נַחְמָן בִּנְשִׁימָה אַחַת (שִׂיחוֹת הָרַ"ן סִימָן כא).

וְאָמַר עוֹד (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן קעה): "עִקַּר מַעֲלַת הַבְּכִיָה הוּא כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְחֶדְוָה. וַאֲפִלּוּ הַחֲרָטָה טוֹב מְאֹד שֶׁתִּהְיֶה מֵחֲמַת שִׂמְחָה, שֶׁמֵּרֹב שִׂמְחָתוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא מִתְחָרֵט וּמִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד עַל שֶׁמָּרַד נֶגְדּוֹ בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, וּמִתְעוֹרֵר לוֹ בְּכִיָּה מֵחֲמַת רֹב הַשִֹּמְחָה, וְזֶה עִקַּר מַעֲלַת הַבְּכִיָּה, שֶׁתִּהְיֶה מֵחֲמַת שִׂמְחָה, וְזֶה בְּכִיָּה הוּא רָאשֵׁי-תֵּבוֹת בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם (תְּהִלִּים פט, יז) – שֶׁעִקַּר הַבְּכִיָּה שֶׁתִּהְיֶה מֵחֲמַת שִׂמְחָה בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ".

אוֹ אָז, בְּיוֹמָא דְּדִינָא רַבָּה, כְּשֶׁהַכֹּל מַתְחִיל מֵחָדָשׁ, וְגַם אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ רוֹצִים לִהְיוֹת חֲדָשִׁים לְגַמְרֵי כְּדֻגְמַת הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, אָנוּ נִזְכָּרִים בַּמִּדְבָּר הַשּׁוֹמֵם פְּרִי הִתְנַהֲגוּתֵנוּ…

שָׁם נִמְצָא לְהַוָּתֵנוּ – יְשִׁימוֹן שׁוֹמֵם לְלֹא תַּמְרוּרֵי הַמְלָכָה, מָקוֹם שֶׁאֵין יוֹדְעִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, זֶה מָקוֹם פְּנִימִיּוּתֵנוּ הַתּוֹבַעַת שִׁנּוּי, הַכְּמֵהָה אֶל בִּנְיָן מְחֻדָּשׁ שֶׁל בּוֹנֵי הַמְּלוּכָה.

הַכְּאֵב הַמְלֻוֶּה לְתוֹדָעָה זוֹ, עִם תּוֹבָנָה שֶׁל קִרְבָה נֶאֱדֶרֶת בַּקֹּדֶשׁ אֶל הָאֱלֹקוּת, מְבִיאִים אוֹתָנוּ אֶל דְּמָעוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּמָעוֹת שֶׁל כְּאֵב וְגַעֲגוּעִים, בֶּכִי שֶׁל כְּמִיהָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ, וְהִתְיַּפְּחוּת שֶׁל כִּסּוּפִין, לִהְיוֹת נִכְלָל בֵּין מַכְתִּירֵי-מֶלֶךְ, בְּתוֹךְ מְבֻטָּלֵי עַצְמִיּוּת – לְמוּל נוֹכְחוּתוֹ הַמְּצִיאוּתִית שֶׁל אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלָךְ.

אִי לָכֶם מַלְאֲכֵי מָרוֹם, אֲשֶׁר קִטְרַגְתֶּם עַל 'אֱנוֹשׁ כִּי יִזָּכֵר', הַאִם אַתֶּם נִמְצָאִים בַּאֲזוֹרֵי הַחֻצְפָּה? הַאִם מִשְׁכַּנְכֶם בְּאֶרֶץ הַבְּחִירָה, בּוֹ יָכוֹל קָרוּץ מֵחֹמֶר לוֹמַר מוּל הַמְּצִיאוּת מַמְּצִיאַת הַנִּמְצָאִים "אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד", וַאֲשֶׁר רַק בְּמָקוֹם כָּזֶה תִּכּוֹן מַלְכוּת ה' בָּעוֹלָם?

אַיֵּה אַתֶּם וְאַיֵּה הַמְלָכַתְכֶם?!

וּמַלְאָכִים בּוֹ יֵחָפֵזוּן, וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן, וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין – – –

שָׁמַיִם וָאָרֶץ כִּמְעַט מִתְמוֹטְטִים מֵאִיּוּם הַהֶעְדֵּר… מֵהַבְּרִיאָה הַמְבַקֶּשֶׁת לְהִתְאַפֵּס לְרֵאשִׁיתָהּ… מֵהַנִּצְרָכוּת שֶׁלָּהּ אֶל עַם קָדוֹשׁ יוֹדְעֵי תְּרוּעָה אֲשֶׁר בְּאוֹר פָּנָיו הַמְאִירוֹת יְהַלֵּכוּן.

הֵמָּה אֶרְאֶלֵּי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר שׁוֹכְנִים רוּם-מַעַל, יוֹדְעִים לַאֲמִתָּה שֶׁל דַּרְגָּתָם חֲלָלָהּ שֶׁל אֵימָה זוֹ, אֲשֶׁר מִשְׁתַּלֶּטֶת עַל עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְלָכֵן זוֹחֲלִים וְרוֹעֲדִים מִיּוֹם בּוֹאוֹ יִתְבָּרַךְ.

לֹא כֵן אָנוּ, אֲשֶׁר לִבֵּנוּ פָּשׁוּט וְתַם, סוּמִין אֲשֶׁר לֹא רָאוּ מְאוֹרוֹת מִימֵיהֶם, בֶּאֱמוּנָה אָנוּ עוֹשִׂים! אֱמוּנָה זוֹ לִכְשֶׁתִּתְעַצֵּם וְתִנְסֹק אֶל רוּם דַּרְגָּתָהּ תָּבִיא בִּכְנָפֶיהָ זַעֲזוּעַ שֶׁל חִלְחוּל וּמוֹרָא.

קִרְבָתֵנוּ אֶל ה' נוֹבַעַת מֵאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה, כְּאוֹתוֹ חַקְלָאִי אֲשֶׁר נִצָּב אֶל הַכְתָּרַת מַלְכּוֹ כְּשֶׁהוּא נוֹטֵף מֵעֲבוֹדַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לוֹ.

רְעָדָה אֲחָזָתַנוּ בְּשָׁמְעֵנוּ קוֹל שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, חֶרְדַת הַדִּין אוֹפֶפֶת אוֹתָנוּ "בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם" (אִיּוֹב לז, ז). מַעֲשֵׂינוּ הַמַּכְרִיעִים לְהִתְגַּלּוּת מֶלֶךְ הַכָּבוֹד אוֹ הֶפְכָהּ, חַס וְשָׁלוֹם.

הָבָה אַחִים, בּוֹאוּ וְנַחְשׂב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אוֹדוֹת מַהוּתוֹ שֶׁל יוֹם, עַל עֹמֶק הַדִּין וְשַׁיָּכוּתֵנוּ אֵלָיו, נְסַלֵּק אֶת קַטְנוּת רְצוֹנוֹתֵינוּ לְמוּל הָאַחֲרָיוּת הָרוֹבֶצֶת עָלֵינוּ – לְהַוּוֹת נְצִיגִים נֶאֱמָנִים לִשְׁלִיחוּתֵנוּ עָלַי אֲדָמוֹת לְהָנִיף אֶל עָל אֶת דֶּגֶל הַמְּלוּכָה.

"אִמְרוּ לְפָנַי מַלְכֻיּוֹת" בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ בְּמַלְכוּתוֹ,

– "כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם".

הפוסט דמעות של ראש השנה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

זְמַן שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת.

הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹאֵף לְהִתְהַוּוּת מֵחָדָשׁ, הַכֹּל עוֹמֵד לְבִקּוֹרֶת מְחֻדֶּשֶׁת, הַבְּרוּאִים כֻּלָּם מְנֹעָרִים וְנִבְדָּקִים מֵחָדָשׁ.

חַי הַחַיִּים בְּעַצְמוֹ מְחַלֵּק אֶת הַחַיִּים לַחַיִּים, וְהוּא בּוֹדֵק: הַאִם הֵם כְּדָאִיִּים, הַאִם הַבְּרִיאָה מַצְדִּיקָה אֶת קִיּוּמָהּ?

מַלְאֲכֵי מָרוֹם זַכִּים, נְבוֹכִים, חָגִים סְבִיב הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה וְנֶחְפָּזִים בְּחִיל וּרְעָדָה, הֵם הָיוּ אֵלּוּ אֲשֶׁר מֵרֹאשׁ תָּהוּ עַל בְּרִיאַת הָאָדָם בִּכְלַל. וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַיּוֹם הַנּוֹרָא – תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, אֲשֶׁר בּוֹ גַּם הֵם לֹא יִזְכּוּ בְּעֵינָיו בַּדִּין.

מַה קוֹרֶה פֹּה?

עַל מַה הָרַעַשׁ?

מַדּוּעַ הֵם פּוֹחֲדִים?!

אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים כְּלוּם.

הֲלֹא אָנוּ סְתוּמֵי עֵינַיִם, אֲטוּמֵי לֵב וְעַקוּמֵי גַּב מִנֵּטֶל תְּלָאוֹת הַשָּׁנָה, נִקְרֵאנוּ אֶל דֶּגֶל הַמַּלְכוּת. אֲבָל כָּךְ הֻחְלַט מִלְמַעְלָה, הוֹרָאָה מִגָּבוֹהַּ, שֶׁאָנוּ, הָאַחֲרוֹנִים שֶׁבָּעָם – נַכְתִּיר אֶת רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ בַּעֲטֶרֶת כִּתְרוֹ הָרָם וְהַנִּשָּׂא.

כָּךְ מַמָּשׁ אָנוּ, בְּיָדֵינוּ הַמְגֻיָּדוֹת, הַמּוּכְתָּמוֹת, הַפְּצוּעוֹת, הַמְּטֻנָּפוֹת, הַמְזֹהָמוֹת, הַמְלֻכְלָכוֹת, הַמַּזִיעוֹת, הַמְאֻבָּקוֹת, הַסְאוּבוֹת וְהַטְּמֵאוֹת וְכוּ', נָרִים כֶּתֶר מַלְכוּת אֶל עָל!

– מַה מַּהוּתָהּ שֶׁל הַכְתָּרָה זוֹ?

– מִי רוֹצֶה בָּנוּ כָּל כָּךְ?

– מַה פֵּשֶׁר הָאֵימָה וְהַיִּרְאָה הַנִּלְווֹת אֶל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ?

מַה הַקֶּשֶׁר בֵּין דִּין הָאֱמֶת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְבֵין הַמְלָכַת הָאֵ'ל, וְאֵיךְ בְּדִיּוּק אָנוּ נִגְרֹם שֶׁהוּא לְבַדּוֹ יִמְלוֹךְ נוֹרָא?!

וְלָמָּה זֶה בִּכְלָל?

וּמִי אָנוּ בִּכְלָל?

אֲהָהּ! מְלוּכָה אֵינָהּ דָּבָר פָּשׁוּט… זוֹ מִטִּבְעָהּ תּוֹבַעַת הִתְבַּטְּלוּת, לֹא עוֹד 'אֲנַחְנוּ וְהוּא'. לֹא רָצוֹן עַצְמִי, אִישִׁיּוּת מִשֶּׁלִּי אֲשֶׁר תּוֹבַעַת צְרָכֶיהָ וּמַאֲוָיֶהָ, כִּי אִם חִבּוּר מֻחְלָט וְאַמִּיץ עִם הַצַּד הַמּוֹלֵךְ – וְהָיוּ לְאֶחָד!

מְלוּכָה אֵינָהּ מוֹלֶכֶת מֵעַצְמָהּ, הַהֵפֶךְ מִשִּׁלְטוֹן אֲשֶׁר שׁוֹלֵט תּוֹךְ כְּדֵי שִׁמּוּשׁ בְּכֹחַ – מְלוּכָה מוֹלֶכֶת עַל יְדֵי רָצוֹן וְחֵשֶׁק הַנִּמְלָכִים, הִיא נִתְמֶכֶת בְּהִתְבַּטְּלוּתָם הַבִּלְתִּי מְסֻיֶּגֶת וּבִמְסִירַת עַצְמִיּוּתָם אֶל הַמּוֹלֵךְ.

אֵין הַמֶּלֶךְ מוֹלֵךְ לְלֹא הָעָם, עָנִי וְדַל הוּא לָהֶם הוּא צָרִיךְ, מַלְכוּתוֹ אֵין לָהּ מֵעַצְמָהּ כְּלוּם!

הַמַּלְכוּת כֻּלָּהּ מְיֻסֶּדֶת עַל שֶׁלָּהֶם, עַל מַה שֶּׁהֵם מְבִיאִים מִמְּחוֹזוֹתֵהֶם, תְּרוּמָה וְהַפְרָשָׁה לְשֶׁטַח הָאָדוֹן הַמּוֹלֵךְ אֶת כָּל עַצְמִיּוּתָם.

מֵעֵת הַהַמְלָכָה הֵם מְבֻטָּלִים לַמֶּלֶךְ, הֵם מַעֲנִיקִים לוֹ אֶת הַיְקָרָה שֶׁבָּהַעֲנָקוֹת, אֵין כָּאן 'הֵם וְהוּא'… אֶלָּא רַק יְחִידָה אַחַת שֶׁל מוֹלֵךְ וְנִמְלַךְ כְּאֶחָד, לְבַדּוֹ יִמְלוֹךְ!

וְהִנֵּה זֶה תֵּימָה – "מִי הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד?!", שֶׁהוּא נִיהוּ מְקוֹר כָּל הַמַּמְלָכוֹת וְהַמֶּמְשָׁלוֹת? –

הֲלוֹא הוּא הַנֶּעֱלָם הַגָּדוֹל, אֵ'ל מִסְתַּתֵּר! בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ…

אֵיךְ יִהְיֶה זֶה כָּךְ? אֲשֶׁר הֵעָלְמוּת שֶׁכָּזֹאת תִּהְיֶה נִגְלֵית דַּוְקָא עַל יָדֵינוּ! וַהֲלֹא אַף מֵאִתָּנוּ הוּא נֶעְלָם וְנִסְתָּר…

אֵין שׁוּם בְּרֵירָה אַחֶרֶת, אָנוּ שׁוֹמְרֵי הַכֶּתֶר, עָלֵינוּ מֻטֶּלֶת חוֹבַת הַהַכְתָּרָה, וְאַף כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים עַד מַה – אֶת מִי אָנוּ מַכְתִּירִים וְכֵיצַד אָנוּ מַכְתִּירִים… בְּרַם, בְּעֶצֶם יְדִיעַת הַהַמְלָכָה, בַּנְכוֹנוּת שֶׁלָּנוּ הַמַּסְכִּימָה לְהַכְתִּירוֹ וּלְהַמְלִיכוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן – הוּא יֻכְתַּר, כִּבְיָכוֹל, כִּי אָז נַצְלִיחַ לְסַלֵּק אֶת הַמַּעֲרֶכֶת בַּת שְׁנֵי צִדֵּי הַמִּתְרָס, נָזוּז כְּאִלּוּ מִמַּצַּב 'הָעֲמִידָה מוּלוֹ'… וְנִצָּמֵד אֵלָיו מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, נִדַּבֵּק בּוֹ, נִתְאַחֵד עִמּוֹ, נִהְיֶה כֻּלָּנוּ 'הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ', כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ מַמָּשׁ.

אֵלּוּ הֵם הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה…

הִרְהוּרֵי עֹמֶק אוֹדוֹת הַמְלָכַת אֲדוֹנֵינוּ, מְבִיאוֹת אוֹתָנוּ לְרוֹמְמוּת נִשְׁמָתִית. הָעֲמִידָה בְּחַד-סְטַר עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ הוֹרֶסֶת אֶת מְחִיצוֹת הַתְּמִיהָה מוּל אִי-הַסִּימֶטְרִיוּת שֶׁל יָדֵינוּ הַמְּגֹאֶלֶת לְמוּל 'הוּא בַּהֲדָרוֹ', כִּי אָנוּ לֹא פֹּה בִּכְלָל. לֹא יָדֵינוּ הֵן הַמַּכְתִּירוֹת, אֶלָּא אָנוּ מְסַלְּקִים אֶת כָּל-יְכֹלְתָהּ הַכּוֹזֶבֶת שֶׁל יֵשׁוּתֵנוּ הַכּוֹזֶבֶת, וְיוֹדְעִים וּמְעִידִים שֶׁאֵין כָּאן כְּלוּם חוּץ מִמֶּנּוּ.

וְהַמְּלוּכָה וְהַמֶּמְשָׁלָה לְחַי הָעוֹלָמִים…

שַׂמְתֶּם לֵב מִי מַפְרִיעַ לְהִתְגַּלּוּת מַלְכֵּנוּ?

דְּחִקָתֵנוּ אֶת רַגְלֵי שְׁכִינַת עֻזּוֹ יִתְבָּרַךְ!

בְּעֶצֶם גַּאֲוַת גַּסּוּתֵנוּ, הַמְעַוֶּרֶת אֶת עֵינֵי נִשְׁמָתֵנוּ מִלְּהַבִּיט בְּנוֹכְחוּת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה…

אָז פּוֹנֶה הָרַעַד הֶעָצוּם לִשְׁכּוֹן בְּקִרְבֵּנוּ – – –

רַעַד שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, פַּחַד יִצְחָק, פַּחַד נוֹרָא וְאָיוֹם! וְכִלְשׁוֹן הַפַּיִט: "וּמֵאֵימַת הַדִּין נַפְשִׁי תַּבְחִיל"!

כִּי עַל מַה דָּנִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה?

עַל נְקֻדַּת פְּרִיקַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, עַל אִי-בִּטּוּל לַמֶּלֶךְ, עַל הֱיוֹתֵנוּ יֵשׁוּת דּוֹחֶקֶת שְׁכִינָה, הֲרֵי זוֹ אַהֲבָה מְעֹרֶבֶת בְּיִרְאָה.

אִם אָנוּ נִבְחַרְנוּ לְהַמְלִיךְ מַלְכֵּנוּ – הֲרֵי אַהֲבָה.

אִם אָנוּ הַגּוֹרְמִים לְהֶעְלֵם הֲדַר גְּאוֹן עֻזּוֹ – הֲרֵי יִרְאָה.

וּמִי גֶּבֶר אֲשֶׁר מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת אֵלּוּ תְּרַחֵפְנָה בְּמַדָּעָיו בְּבוֹאוֹ לִפְקֹד אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּיוֹם הַכֶּסֶא, וְלֹא יֶהֱמֶה לִבּוֹ מֵרֹב אַהֲבָה? הִתְרַגְּשׁוּת וְיִרְאָה נוֹרָאָה מִפַּחַד הַשֵּׁם וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ, וְכָאן מַגִּיעַ תּוֹרָן שֶׁל דְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת.

"וּצְרִיכִין לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. גַּם צְרִיכִין לִבְכּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה", קָרָא רַבִּי נַחְמָן בִּנְשִׁימָה אַחַת (שִׂיחוֹת הָרַ"ן סִימָן כא).

וְאָמַר עוֹד (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן קעה): "עִקַּר מַעֲלַת הַבְּכִיָה הוּא כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְחֶדְוָה. וַאֲפִלּוּ הַחֲרָטָה טוֹב מְאֹד שֶׁתִּהְיֶה מֵחֲמַת שִׂמְחָה, שֶׁמֵּרֹב שִׂמְחָתוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא מִתְחָרֵט וּמִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד עַל שֶׁמָּרַד נֶגְדּוֹ בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, וּמִתְעוֹרֵר לוֹ בְּכִיָּה מֵחֲמַת רֹב הַשִֹּמְחָה, וְזֶה עִקַּר מַעֲלַת הַבְּכִיָּה, שֶׁתִּהְיֶה מֵחֲמַת שִׂמְחָה, וְזֶה בְּכִיָּה הוּא רָאשֵׁי-תֵּבוֹת בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם (תְּהִלִּים פט, יז) – שֶׁעִקַּר הַבְּכִיָּה שֶׁתִּהְיֶה מֵחֲמַת שִׂמְחָה בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ".

אוֹ אָז, בְּיוֹמָא דְּדִינָא רַבָּה, כְּשֶׁהַכֹּל מַתְחִיל מֵחָדָשׁ, וְגַם אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ רוֹצִים לִהְיוֹת חֲדָשִׁים לְגַמְרֵי כְּדֻגְמַת הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, אָנוּ נִזְכָּרִים בַּמִּדְבָּר הַשּׁוֹמֵם פְּרִי הִתְנַהֲגוּתֵנוּ…

שָׁם נִמְצָא לְהַוָּתֵנוּ – יְשִׁימוֹן שׁוֹמֵם לְלֹא תַּמְרוּרֵי הַמְלָכָה, מָקוֹם שֶׁאֵין יוֹדְעִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, זֶה מָקוֹם פְּנִימִיּוּתֵנוּ הַתּוֹבַעַת שִׁנּוּי, הַכְּמֵהָה אֶל בִּנְיָן מְחֻדָּשׁ שֶׁל בּוֹנֵי הַמְּלוּכָה.

הַכְּאֵב הַמְלֻוֶּה לְתוֹדָעָה זוֹ, עִם תּוֹבָנָה שֶׁל קִרְבָה נֶאֱדֶרֶת בַּקֹּדֶשׁ אֶל הָאֱלֹקוּת, מְבִיאִים אוֹתָנוּ אֶל דְּמָעוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּמָעוֹת שֶׁל כְּאֵב וְגַעֲגוּעִים, בֶּכִי שֶׁל כְּמִיהָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ, וְהִתְיַּפְּחוּת שֶׁל כִּסּוּפִין, לִהְיוֹת נִכְלָל בֵּין מַכְתִּירֵי-מֶלֶךְ, בְּתוֹךְ מְבֻטָּלֵי עַצְמִיּוּת – לְמוּל נוֹכְחוּתוֹ הַמְּצִיאוּתִית שֶׁל אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלָךְ.

אִי לָכֶם מַלְאֲכֵי מָרוֹם, אֲשֶׁר קִטְרַגְתֶּם עַל 'אֱנוֹשׁ כִּי יִזָּכֵר', הַאִם אַתֶּם נִמְצָאִים בַּאֲזוֹרֵי הַחֻצְפָּה? הַאִם מִשְׁכַּנְכֶם בְּאֶרֶץ הַבְּחִירָה, בּוֹ יָכוֹל קָרוּץ מֵחֹמֶר לוֹמַר מוּל הַמְּצִיאוּת מַמְּצִיאַת הַנִּמְצָאִים "אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד", וַאֲשֶׁר רַק בְּמָקוֹם כָּזֶה תִּכּוֹן מַלְכוּת ה' בָּעוֹלָם?

אַיֵּה אַתֶּם וְאַיֵּה הַמְלָכַתְכֶם?!

וּמַלְאָכִים בּוֹ יֵחָפֵזוּן, וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן, וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין – – –

שָׁמַיִם וָאָרֶץ כִּמְעַט מִתְמוֹטְטִים מֵאִיּוּם הַהֶעְדֵּר… מֵהַבְּרִיאָה הַמְבַקֶּשֶׁת לְהִתְאַפֵּס לְרֵאשִׁיתָהּ… מֵהַנִּצְרָכוּת שֶׁלָּהּ אֶל עַם קָדוֹשׁ יוֹדְעֵי תְּרוּעָה אֲשֶׁר בְּאוֹר פָּנָיו הַמְאִירוֹת יְהַלֵּכוּן.

הֵמָּה אֶרְאֶלֵּי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר שׁוֹכְנִים רוּם-מַעַל, יוֹדְעִים לַאֲמִתָּה שֶׁל דַּרְגָּתָם חֲלָלָהּ שֶׁל אֵימָה זוֹ, אֲשֶׁר מִשְׁתַּלֶּטֶת עַל עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְלָכֵן זוֹחֲלִים וְרוֹעֲדִים מִיּוֹם בּוֹאוֹ יִתְבָּרַךְ.

לֹא כֵן אָנוּ, אֲשֶׁר לִבֵּנוּ פָּשׁוּט וְתַם, סוּמִין אֲשֶׁר לֹא רָאוּ מְאוֹרוֹת מִימֵיהֶם, בֶּאֱמוּנָה אָנוּ עוֹשִׂים! אֱמוּנָה זוֹ לִכְשֶׁתִּתְעַצֵּם וְתִנְסֹק אֶל רוּם דַּרְגָּתָהּ תָּבִיא בִּכְנָפֶיהָ זַעֲזוּעַ שֶׁל חִלְחוּל וּמוֹרָא.

קִרְבָתֵנוּ אֶל ה' נוֹבַעַת מֵאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה, כְּאוֹתוֹ חַקְלָאִי אֲשֶׁר נִצָּב אֶל הַכְתָּרַת מַלְכּוֹ כְּשֶׁהוּא נוֹטֵף מֵעֲבוֹדַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לוֹ.

רְעָדָה אֲחָזָתַנוּ בְּשָׁמְעֵנוּ קוֹל שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, חֶרְדַת הַדִּין אוֹפֶפֶת אוֹתָנוּ "בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם" (אִיּוֹב לז, ז). מַעֲשֵׂינוּ הַמַּכְרִיעִים לְהִתְגַּלּוּת מֶלֶךְ הַכָּבוֹד אוֹ הֶפְכָהּ, חַס וְשָׁלוֹם.

הָבָה אַחִים, בּוֹאוּ וְנַחְשׂב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אוֹדוֹת מַהוּתוֹ שֶׁל יוֹם, עַל עֹמֶק הַדִּין וְשַׁיָּכוּתֵנוּ אֵלָיו, נְסַלֵּק אֶת קַטְנוּת רְצוֹנוֹתֵינוּ לְמוּל הָאַחֲרָיוּת הָרוֹבֶצֶת עָלֵינוּ – לְהַוּוֹת נְצִיגִים נֶאֱמָנִים לִשְׁלִיחוּתֵנוּ עָלַי אֲדָמוֹת לְהָנִיף אֶל עָל אֶת דֶּגֶל הַמְּלוּכָה.

"אִמְרוּ לְפָנַי מַלְכֻיּוֹת" בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ בְּמַלְכוּתוֹ,

– "כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם".

הפוסט דמעות של ראשית השנה… הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

שָׁנִים שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ, מֵאָז שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל בַּגְרוּת וְאֵינֶנּוּ עוֹד קָטִין, הוּא בְּעִקְבוֹת שָׁרָשָׁיו הָאֲבוּדִים, מִי הוּא הָאַבָּא שֶׁלִּי, זוֹהִי שְׁאֵלָה שֶׁהוּא שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ זֶה עִידָּן וְעִדָּנִים, כְּבָר הָפַךְ אֶבֶן עַל אֶבֶן בְּחִפּוּשִׂים, לְאָן לֹא הִגִּיעַ? אֶת מִי לֹא טִרְטֵר? מִי זֶה וְאַיֵּה הוּא?

הָיְתָה רַק פַּעַם אַחַת, בּוֹדֵדָה, קְטַנָּה, שֶׁל רְגָעִים סְפוּרִים שֶׁהוּא כִּמְעַט פָּגַשׁ אוֹתוֹ, כָּל הַסִּימָנִים הוֹכִיחוּ שֶׁזֶּה הוּא, הוּא רָאָה אֶת הַתֹּאַר שֶׁלּוֹ, אֶת צְדוּדִיתוֹ֣, עָלֶיהָ חָלַם יוֹם וָלַיְלָה בְּהָקִיץ וּבְשֵׁנָה, וְהִנֵּה זֶה כִּמְעַט הָיָה בְּהֶשֵּׂג יָד, כִּמְעַט נִגַּשׁ לוֹמַר כַּמָּה מִלִּים, לְהִתְרָאוֹת לְפָנָיו וּלְהֵחָשֵׂף:

אֲנִי הַבֵּן שֶׁלְּךָ וְאַתָּה הָאַבָּא שֶׁלִּי…

כְּשֶׁהוּא נֶעְלָם, לֹא יָדַע עוֹד מְנוּחָה, יָדַע שֶׁהַכֹּל מַתְחִיל מֵהַהַתְחָלָה, מִנְּקֻדַּת הַאֶפֶס, כְּאִלּוּ לֹא חִפֵּשׂ מֵעוֹלָם. צִמְאוֹנוֹ לִפְגֹּשׁ אֶת הָאִישׁ שֶׁיּוּכַל לוֹמַר לוֹ 'אַבָּא'! – לֹא יָדַע רְוָיָה, הוּא מְחַכֶּה לָרֶגַע הַנִּפְלָא הַזֶּה, שֶׁהוּא יִהְיֶה זַכַּאי לוֹמַר לְאֵי מִי אַבָּא! שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת תְּמִימוֹת וַהֲבָרָה אַחַת פְּשׁוּטָה, זֶה כָּל חֲלוֹם חַיָּיו, הֲיִזְכֶּה לְכָךְ?

מֵאָז שֶׁהוּא רָאָה אוֹתוֹ, הוּא מְחַפֵּשׂ אֶת הַדְּמוּת הַזֹּאת, אֶת הָאוֹר שֶׁבָּקַע מֵעֵינָיו, אֶת מַה שֶּׁהוּא רַק שֶׁלּוֹ, מֵאָז לֹא חָדַל לְדַמְיֵן כָּל רֶגַע נָתוּן אֶת אוֹתוֹ רֶגַע שֶׁהוּא יִהְיֶה חָבוּק בִּזְרוֹעוֹתָיו, הוּא יַגִּיד לוֹ אַבָּא וְהוּא יַחְזִיר לוֹ בְּנִי… זֶה יִהְיֶה עֲנָק, אֵין סוֹפֵר שֶׁיָּכוֹל לְתָאֵר זֹאת, רַק הַמְּצִיאוּת בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ.

מֵרֹב שֶׁהוּא חַי אֶת הַדְּמוּת הַמְיֻחֶלֶת, שֶׁהֵנִיעָה אוֹתוֹ לַהֲפֹךְ עוֹלָמוֹת וּלְפָגְשָׁהּ, וְלוּ פַּעַם אַחַת נוֹסֶפֶת, אַחַת וִיחִידָה וְלוֹמַר אֶת הַמִּלִּים, וְלָחוּשׁ בַּקִּרְבָה…

יוֹם אֶחָד הוּא הִסְתַּבֵּךְ, מַשֶּׁהוּ לֹא נָעִים בִּמְיֻחָד, וְהִנֵּה הִגִּיעָה הַהַזְמָנָה לַמִּשְׁפָּט, מַעֲטָפָה חוּמָה מְעוֹרֶרֶת חַלְחָלָה, אַתָּה מֻזְמָן בְּיוֹם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי לְהִתְיַצֵּב בְּמוֹסָד הַצֶּדֶק, הָאִישׁ נִרְתַּע, הִתְחַלְחֵל, הִזְדַּעֲזַע, אַךְ מַה הָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת? קוֹרְאִים לוֹ לְדִין.

בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ עָמַד שָׁם בֵּין הַנִּדּוֹנִים בְּפִיק בִּרְכַּיִם וּבְעֵינַיִם קָמוֹת, שְׁעוֹן הַחוֹל אָזַל בִּמְהִירוּת, עוֹד מְעַט מַגִּיעַ תּוֹרוֹ… הִנֵּה הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט, אַךְ מַה הוּא רוֹאֶה? מִי הַשּׁוֹפֵט? הַדְּמוּת – – – הָאִישׁ בַּחֲלוֹמוֹתָיו, כֵּן, כֵּן, אוֹתוֹ מַרְאֶה, אוֹתוֹ חִיּוּךְ מֻכָּר, הִנֵּה הַפְּגִישָׁה לָהּ יִחֵל, וּבִנְסִיבּוֹת כֹּה מוּזָרוֹת, מְיֻחָדוֹת…

אֲפִלּוּ הָאַבָּא שֶׁלִּי הַשּׁוֹפֵט, מַה אֲנִי צָרִיךְ יוֹתֵר מִזֶּה?

הֵיכַל בֵּית הַמִּשְׁפָּט לֹא רָאָה מֵעוֹדוֹ מַחֲזוֹת כָּאֵלּוּ, הַנֶּאֱשָׁם חָבוּק בִּידֵי הַשּׁוֹפֵט, שֶׁגַּם הוּא מִתְרַגֵּשׁ, וְכָל הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט הָפַךְ לַחֲגִיגַת מִפְגָּשׁ בֵּין אָב לַבֵּן, כֻּלָּם הָיוּ בָּעִנְיָן הַזֶּה, הָיְתָה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, זֶה בִּכְלָל לֹא הָיָה נִרְאֶה מִשְׁפָּט, כָּכָה זֶה כְּשֶׁאָנוּ מִתְמַקְּדִים יוֹתֵר בְּאַבָּא הַשּׁוֹפֵט מֵאֲשֶׁר בְּמִשְׁפָּטוֹ.

הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אָבִינוּ, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, גַּם אָבִינוּ וְגַם מַלְכֵּנוּ, הוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹפֵט וְדָן אוֹתָנוּ, וְלֹא עוֹד, הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה מִתְגַּעְגַּעַת לְלֹא גְּבוּל לִרְאוֹת אֶת אָבִיהָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְהִנֵּה אָנוּ רוֹאִים אֶת הַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, אָנוּ מַסִּיחִים דַּעַת מֵעִנְיַן מְצִיאוּתֵנוּ הַפְּרָטִית, וְנִשְׁאָבִים אֶל מַלְכוּתוֹ הָאוֹפֶפֶת אֶת כָּל הַיְקוּם לְבַדּוֹ יִמְלוֹךְ נוֹרָא.

רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ הוּא מַתָּנָה מִן הַשָּׁמַיִם, זֶהוּ יוֹם הִתְגַּלּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְעֵינֵי כָּל הַיְקוּם, כָּל גַּרְגִּיר חוֹל, כָּל נְקֻדָּה קְטַנָּה בָּעוֹלָם, תּוֹבַעַת אֶת גִּלּוּיֶהָ עַל יְדֵי בּוֹרֵא עוֹלָם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אֲנַחְנוּ אֵלּוּ שֶׁנָּעִיד, שֶׁנַּכְתִּיר שֶׁנִּזְעַק בְּפֶה מָלֵא כִּי יֵשׁ אֱלֹקִים שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל.

וְכָאן בָּאָה הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה, עַל כָּל הָעוֹלָם אָנוּ מַמְלִיכִים אוֹתוֹ, אֲבָל מַה אִתָּנוּ? עִם רְמַ"ח הָאֵבָרִים וּשְׁסָ"ה הַגִּידִים שֶׁלָּנוּ, אֵיךְ אָנוּ מִתְנַהֲגִים בְּאֹפֶן שֶׁהוּא בְּדִיּוּק הַהֵפֶךְ מֵהַמְלָכָה, אָנוּ כֻּלָּנוּ, בַּנֹּהַג הַנִּפְסָד שֶׁלָּנוּ בְּדִיּוּק הַהֵפֶךְ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כָּל תְּנוּעָה שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ זוֹעֶקֶת הֵפֶךְ הַמְּלוּכָה, רַחֲמָנָא לִיצְלָן.

רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵינוֹ רַק זְמַן קָדוֹשׁ מִזְּמַנֵּי הַשָּׁנָה, רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא רַעְיוֹן, רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא הַמְשָׁכַת מוֹחִין לְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, שֶׁהַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלָּנוּ תִּהְיֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה'דִיג, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ צַדִּיקִים, עַל מַאֲמָרָם זַ"ל: אִמְרוּ לְפָנַי מַלְכֻיוֹת כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם, הַיְנוּ שֶׁתֹּאמְרוּ בְּכָל כָּךְ כַּוָּנָה עַד שֶׁהַמְּלוּכָה תִּהְיֶה עַל יְדֵיכֶם, כָּל כָּךְ לְהַגִּיד מַלְכֻיּוֹת בְּכַוָּנָה, שֶׁלֹּא תִשָּׁאֵר פִּנָּה אַחַת בַּנֶּפֶשׁ לְלֹא מַלְכוּת, זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

מִסְגֶּרֶת שֶׁל 'מַלְכוּת' אֵינָהּ סוֹבֶלֶת דָּבָר אַחֵר עִמָּהּ, נוֹסָף, מִתְחָרֶה… כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִתַּן לִהְיוֹת בֶּן לְכַמָּה אָבוֹת, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת עֶבֶד לִשְׁנֵי מְלָכִים, אֵין זֶה מִדַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם.

בְּיוֹמָא דְּדִינָא רַבָּה, נְנַסֶּה לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַאִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִתְפַּשׂ בְּתוֹדַעְתֵּנוּ כְּאַבָּא מַמָּשׁ, וּכְכָזֶּה נָבוֹא שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה גַּם בְּעֵת הַמִּשְׁפָּט וְהַדַּיָּן.

"חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" נֶאֱמַר עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הַחֶדְוָה שֶׁל ה' בָּנוּ, הוּא הָעֹז שֶׁלָּנוּ, בְּיוֹדְעֵנוּ שֶׁכְּכָל שֶׁהַמִּשְׁפָּט שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא אָיוֹם וְנוֹרָא אַךְ הַשּׁוֹפֵט בְּעַצְמוֹ מָלֵא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה בְּבָנָיו הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר נוֹטְלִין שׁוֹפָרוֹת וְתוֹקְעִין, וְאֵין שׁוּם שָׂטָן וּמַשְׂטִין אָז, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹקָיו.

וְהָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ, לְהִשָּׁאֵב לָאֱמֶת הַזֹּאת, לַחֲשֹׁב בִּשְׁתֵּי הַיְּמָמוֹת הַלָּלוּ מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת וּטְהוֹרוֹת שֶׁל דְּבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, לִהְיוֹת שָׁם אֵצֶל אָבִינוּ, וּבְמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, כִּי אֵין הַבֵּן מִתְרַחֵק מֵאָבִיו לְעוֹלָם, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ.

הפוסט זהותו המפתיעה של השופט הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא (ירמיה לא, ח)

מְשָׁלִים רַבִּים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ לְהַמְחִישׁ אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּין אָדָם לְבוֹרְאוֹ הִשְׁתַּמְּשׁוּ לְעִתִּים בְּאַנַלוֹגְיָה מֵעוֹלָם הַמְּלָכִים וּנְתִינֵיהֶם, וּפְעָמִים בַּהַקְבָּלָה שֶׁבֵּין אָב לִבְנוֹ.

כַּיּוֹם, כְּשֶׁהַמֻּשָּׂג 'מַלְכוּת' אֵינוֹ מֻכָּר לָנוּ וּמָצוּי לְדִידֵנוּ רַק בְּאַגָּדוֹת עֲמָמִיּוֹת, אָנוּ נִדְרָשִׁים לְחַפֵּשׂ דִּמּוּיִם שׁוֹנִים מֵעוֹלָמֵנוּ, הָעַדְכָּנִי יוֹתֵר, לְפָחוֹת כְּשֶׁהַמְּדֻבָּר בְּהֶקְשֵׁר שֶׁל מֶלֶךְ וּנְתִינִים.

אַךְ בְּנוֹגֵעַ לְדִמּוּיִים בְּהִתְנַהֲגוּת שֶׁל אָב כְּלַפֵּי בְּנוֹ, כְּכָל שֶׁמְּדֻבָּר בִּתְשׁוּבָה, עֲדַיִן הַהַקְבָּלוֹת הָעַתִּיקוֹת תְּקֵפוֹת, יָפוֹת לְעִיּוּן וְנָאוֹת לְהַשְׁוָאָה.

כִּי לַיַּחַס שֶׁבֵּין אִישׁ לֶאֱלֹקִים אַחֲרֵי סִרְחוֹן הַחֵטְא אֵין הַקְבָּלָה אַחֶרֶת מִלְּבַד לְקַשֵּׁר שֶׁבֵּין אָב לִבְנוֹ. אַבָּא מִתְגַּעְגֵּעַ לִבְנוֹ הַשָּׁב אֵלָיו, זוֹ הִיא שִׁיבָה זוֹ הִיא בִּיאָה.

אִם הָיִינוּ חָשִׁים בְּאַבְהוּתוֹ הָעוֹטֶפֶת שֶׁל אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן הָיִינוּ יְכוֹלִים לְהָבִין, אֲפִלּוּ בַּהֲבָנָה מוּעֶטֶת סוֹדָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, רָז הָרָזִים הַכְּמוּסִים בְּיוֹתֵר שֶׁבַּבְּרִיאָה.

כִּי אֵין לָהּ פֵּרוּשׁ עַל פִּי פְּשָׁט!

כִּי הַדָּבָר הֲכִי מַפְלִיא, לֹא מוּבָן, לֹא מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת, לֹא הֶגְיוֹנִי הוּא דְּבַר הַתְּשׁוּבָה!

לַמִּילָה 'תְּשׁוּבָה' בְּעַצְמָהּ – אֵין מַשְׁמָעוּת מוּבֶנֶת.

זוֹ לֹא חֲרָטָה, לֹא תִּקּוּן דֶּרֶךְ וְגַם לֹא נִקּוּי עָבָר, רַק שִׁיבָה לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ כְּבָר הָיִינוּ. כְּשֶׁאָנוּ שָׂחִים אוֹדוֹת הַמֻּשָּׂג תְּשׁוּבָה, כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁהָיִינוּ פַּעַם טוֹבִים, וּמַה שֶּׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת הוּא רַק לָשׁוּב לְשָׁם… .

כְּדַאי לְהַעֲמִיק קְצָת בַּקֶּשֶׁר שֶׁבֵּין אָב לַבֵּן. בִּמְיֻחָד כְּשֶׁהַקֶּשֶׁר הַזֶּה עוֹלֶה עַל שִׂרְטוֹן.

הִנֵּה הַמָּשָׁל. הַבֵּן בָּרַח מֵהַבַּיִת, בַּהַתְחָלָה זֶה הָיָה קוֹסֵם וְקוֹרֵץ, הוּא נִתֵּק אֶת הַכֶּבֶל הָאוֹזֵק אוֹתוֹ אֶל מִשְׁמַעַת, נִחוֹחַ הַחֹפֶשׁ הַמְּשַׁכֵּר מַכֶּה בְּאַפּוֹ, הָעוֹלָם פָּתוּחַ! אֹשֶׁר מְיֻחָד אוֹפֵף אֶת כָּל יֵשׁוּתוֹ הָאוֹמֶרֶת: 'עַצְמָאִי אָנֹכִי, לַחֹפֶשׁ נוֹלַדְתִּי'.

אַחַר זְמַן לֹא רַב, הַבָּרָק פָּג, הַבֵּן הֵחֵל לִלְמֹד בְּבֵית הַסֵּפֶר הַמְּעֻלֶּה שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת – קְשָׁיֵי הַחַיִּים, מֵבִין שֶׁלְּכָל מֵמִיר יֵשׁ מְחִיר, אֵין בְּלִי עֹל, אֵין חֹפֵשׂ אֲמִתִּי בָּעוֹלָם יֵשׁ רַק הַחְלָפַת בַּעֲלוּת, אֵין כֶּסֶף לְאָדוֹן זֶה אֲבָל יֵשׁ כֶּסֶף לְאָדוֹן אַחֵר…

הַתְּהִיּוֹת מְכַרְסְמוֹת בְּכָל פֶּה, הַזִּכְרוֹנוֹת הַכּוֹאֲבִים מֵהַבַּיִת הַחַמִּים וְהַנָּעִים מַכִּים בְּעֹז, בְּכָל תְּנוּחָה וּפְנִיָּה בָּאָה הַהַשְׁוָאָה הַבִּלְתִּי נִמְנַעַת בֵּין הַשָּׁהוּת בְּבֵית הָאָב הַמְגוֹנֵן לְבֵין הָעַצְמָאוּת הַמְּדֻמָּה, עֲלוּבַת הַתֹּכֶן.

הַקֶּשֶׁר נֻתַּק כָּלִיל. הַזִּכְרוֹנוֹת מִתְעַמְּמִים וּמַרַתּוֹן הַחַיִּים מַמְשִׁיךְ בִּתְעֻזַת מְרוּצוֹ, דּוֹמֶה שֶׁהַבֵּן כְּבָר מַתְחִיל לְהַשְׁלִים עִם הַשִּׁגְרָה שֶׁנִּכְפְּתָה עָלָיו בְּאוֹתָהּ דַּקָּה שֶׁל רוּחַ שְׁטוּת.

וְהִנֵּה בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד… הָאָב הַנּוֹאָשׁ מְשַׁדֵּר מֶסֶר אוֹהֵב וּמְקַבֵּל לַבֵּן הַמִּתְרַחֵק.

הַשִּׁגּוּר תָּפַס אֶת הַבֵּן מֻפְתָּע עַד אֵימָה, לֹא מוּכָן, לֹא יוֹדֵעַ מַה עוֹשִׂים… הֲיִתָּכֵן כַּדָּבָר הַזֶּה? הַאִם זֶה לֹא חֲלוֹם?

כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ שְׁלַב הַהִתְעַשְׁתּוּת, הַבֵּן מַחְלִיט לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, אַף כִּי עֲדַיִן שְׁבִילֶיהָ לֹא נְהִירִים לוֹ, אַךְ הַגַּעֲגוּעִים גּוֹבְרִים, הַבֵּן כְּבָר לֹא מְסֻגָּל לְהִתְאַפֵּק.

וְכָךְ הַמֶּרְחָק מִתְקַצֵּר, הַחֲלוֹם הַכָּמוּס מִתְגַּשֵּׁם, עוֹד מְעַט תִּתְרַחֵשׁ הַפְּגִישָׁה, הַחִבּוּק הַמְיֻחָל הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי עַד עַכְשָׁו.

מַה הֵם הָרְגָשׁוֹת הַהוֹמִים בְּלֶב הַבֵּן? מַה הוּא חָשׁ? הַאִם פַּחַד? עֶצֶב? בִּלְבּוּל?

'חֶדְוָה תְּקִיעָא בְּלִבָּאֵי בְּסִטְרָא דָּא וּבְכִיָּה בְּסִטְרָא דָּא' שִׂמְחָה תְּקוּעָה בְּלִבִּי מִצַּד אֶחָד, וּבְכִי מִצַּד נוֹסַף.

הַבֶּכִי הוּא עַל שָׁנִים לְלֹא-אָב שֶׁחָלְפוּ לְלֹא סִבָּה, עַל מְשׁוּבַת נְעוּרִים שֶׁהֵסֵבָה צַעַר כֹּה רַב לִשְׁנֵי הַצְּדָדִים, עַל רִחוּק אֵימְתָנִי מֵהָאָב שֶׁכָּל כָּךְ אָהַב…

בֶּכִי שֶׁל חֲרָטָה, בֶּכִי שֶׁל תּוֹבָנָה, בֶּכִי שֶׁל הַכָּרָה בַּטָּעוּת, בֶּכִי נוֹרָא וְאָיוֹם!

עִם הַדֶּרֶךְ, הַבֶּכִי מְשַׁנֶּה צִבְיוֹן, הַכִּוּוּן מַצְבִּיעַ עַל בֶּכִי מִתְגַּעְגֵּעַ, בֶּכִי מְנַקֶּה, בֶּכִי מְטַהֵר, בֶּכִי מְחַטֵּא… בֶּכִי שֶׁל הִתְקָרְבוּת, בֶּכִי מִתְפַּיֵּס וּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה!

כָּל יְגוֹן הַהִתְרַחֲקוּת הָאֲיֻּמָה מֵאוֹר פְּנֵי הָאָב מִתְנַקֵּז לְנָהָר שֶׁל גַּעְגּוּעִים וּכְמִיהַת הִתְפַּיְסוּת.

הַנָּהָר הַזֶּה הוּא מֵי הַדַּעַת הַפְּנִימִית, שֶׁלְּפֶתַע הַבֵּן מַכִּיר בְּעֶרְכּוֹ שֶׁל קֶשֶׁר-אָב, וּמַתְחִיל לְנַקּוֹת אֶת לִבּוֹ מֵהָרְעָלִים שֶׁהִצְטַבְּרוּ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הָרַב הַזֶּה.

אֱלֹקִים הוּא אַבָּא שֶׁלָּנוּ! יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן! אֲבַק הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי הִצְטַבֵּר וְעִמְעֵם אֶת יָפְעָתָהּ שֶׁל נִשְׁמַת שַׁדַּי שֶׁבָּנוּ, אָנוּ הָיִינוּ נְזוּפִים וּכְעוּסִים. הִתְרַחֲקוּת גָּרְרָה הִתְרַחֲקוּת, סִכְסוּךְ וְקֶרַע בֵּינֵינוּ לְבֵין אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ!

לְשָׁם אָנוּ שָׁבִים!

שָׁם מְקוֹרֵנוּ, שָׁם הָיִינוּ, וְעַתָּה שָׁבִים אָנוּ לְצוּר מַחֲצַבְתֵּנוּ, לָשֶׁבֶת בְּצֵל כְּנָפָיו יִתְבָּרַךְ, בַּבַּיִת הַחַמִּים וְהַנָּעִים שֶׁל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ.

כִּבְסֶרֶט נָע חוֹלְפִים בִּיעָף 'הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ בַּחֹשֶׁךְ', לְבַד, לְלֹא אָב, מְנֻתָּקִים מִמְּקוֹר הָעָצְמָה הָאֱלוֹקִית.

טִפְּשִׁים שֶׁכָּאֵלּוּ… לְוַתֵּר עַל בַּיִת שֶׁל אַבָּא?!

וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַמֶּסֶר הַשְּׁמֵימִי: דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב. אֵימָתַי הוּא קָרוֹב? אֵלּוּ יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים.

אֵיזוֹ הוֹדָעָה מַרְעִישָׁה!

הָאַבָּא עוֹבֵר כָּאן, לְיַד הַבַּיִת, כָּל כָּךְ קָרוֹב…

צָרִיךְ רַק לִדְרוֹשׁ אוֹתוֹ, לְחַפְּשׂוֹ, לְבַקְשׁוֹ וּלְהַגִּיעַ עַד אֵלָיו, לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ לְפָנָיו, לְהוֹשִׁיט זְרוֹעוֹת מִתְחַנְנוֹת – אָנָּא אַבָּא! הוֹבִילֵנִי לְבֵיתְךָ, 'בְּתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם'… הֲרֵי שָׁם מְקוֹמִי הַטִּבְעִי, שָׁם הָיִיתִי מֵאָז וּמִתָּמִיד, וּלְשָׁם אֲנִי שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ.

– "מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹקִים".

זֶה סוֹד הַתְּשׁוּבָה, הַבִּלְתִּי מוּבָן כָּל כָּךְ, אַחֲרֵי מְרִידָה שֶׁכָּזוֹ, בְּמֵזִיד, בְּמֶרֶד וּבְמַעַל.

אַהֲבָה שֶׁכָּזוֹ, קִרְבָה מֻחְלֶטֶת לְגַמְרֵי…

לָמָּה? מַה קָּרָה פִּתְאוֹם?

זֶהוּ רַק מַשֶּׁהוּ פְּנִימִי – קֶשֶׁר בֵּין אָב לְבֵן.

– בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ.

הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הָאַבָּא, מַמְתִּין לָנוּ, אָנוּ בָּאִים אֵלָיו בִּבְכִי מְטַהֵר וּמְנַקֶּה, וְהוּא מוֹבִיל אוֹתָנוּ בְּקַבָּלַת הַתַּחֲנוּנִים אֶל הַמַּיִם הַמְּזַכִּים שֶׁיַּרְווּ אֶת הַנְּשָׁמָה הַמְּעֻלֶּפֶת.

וְלָמָּה?

כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב!

כִּי הַקֶּשֶׁר הַפְּנִימִי שֶׁל יְהוּדִי לַה', הוּא קֶשֶׁר שֶׁבֵּין אָב לַבֵּן. אָנוּ שָׁבִים אֵלָיו וְהוּא מְחַכֶּה לָנוּ.

הַהֲבָנָה הַזֹּאת, הִיא נְקֻדַּת עֹמֶק נִפְלָאָה בְּמִצְווֹת הַתְּשׁוּבָה, לָדַעַת שֶׁאָנוּ בָּנָיו וְהוּא אָבִינוּ, לְהָבִין שֶׁלֹּא טוֹב לָנוּ לִהְיוֹת רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, לִזְכֹּר שֶׁזֶּה מַצָּב לֹא טִבְעִי, שֶׁזֶּה לֹא אֲנַחְנוּ, שֶׁבְּעֶצֶם, בִּפְנִים, אֵינֶנּוּ מְסֻכְסָכִים עִמּוֹ, שֶׁאָנוּ קְרוֹבִים אֵלָיו וְהוּא קָרוֹב אֵלֵינוּ.

אָנוּ הַיְלָדִים שֶׁלּוֹ!

בְּלִי זֶה אֵין לַתְּשׁוּבָה שׁוּם פֵּרוּשׁ בָּהִיר.

הפוסט כי הייתי לישראל לאב! הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

י"ד אלול תש"פ

ביום ראש השנה, אנו נדרשים לבוא אל הכתרת מלכנו, יתברך שמו, הדבר המפעים הזה, שבורא כל עולמים, אשר מלכותו ואמונתו לעד קיימת, שאין לה שום צורך כלל בנו כדי שתהיה פעילה ודינאמית בעולמו של הקב"ה, הוא נורא הוד, ולעולם אין אנו יכולים לרדת לסוף הבנת הפלא הזה, שבורא כל עולמים, שנפשנו אצלו והוא שליט ברוח וכו', ואין לו שום צורך בעולמו כדי להיות מלך עולמים ב"ה, ואעפ"כ הוא רוצה בהמלכת התחתונים, כמו שאנו אומרים: ואביתה תהלה מגושי עפר וקרוצי חומר וכו'.

אחת המטלות הנעימות של החג הזה – זו תפלת המוספין של ראש השנה, בה אומר יהודי בשמונה עשרה כפי תקנת חז"ל את שלשה פסוקי מלכויות, שלשה פסוקי זכרונות, ושלשה פסוקי שופרות, האמירה הזו מגלמת בחובה את יסוד היסודות של היהודי, הקשר האלמותי והאמיתי עם בורא עולמים, הגמרא בביטוי העז שלה – כדי שתמליכוני עליכם, מבטאת איזו שהיא אמירה, כי אנו נדרשים להמליך את הקב"ה עלינו, אנו מתבקשים ממש על ידו, כביכול, שאכן נעשה את הדבר הזה, הכי טוב שאנו יכולים.

וכאן נשאלת השאלה, מה היא המלכה של יציר נוצר ליוצרו בעוד שהוא לגמרי מולך עלינו גם בלי רשותנו וגם בלי המלכתנו, אז מה התפקיד שלנו בהמלכה הזו, מה קורה בפועל אז? ומה הם הדברים שעלינו ללמוד לפני ראש השנה, כאשר עוד מעט אנו נמליך אותו יתברך. הכונה היא עלינו, לבדו ימלוך נורא גם בלי רשותנו, אך מה יהיה אתנו? כיצד נזכה להיות חלק מההכתרה הזו, אבנים טובות בכתר מלך העולם, הרי שעלינו להעמיק בענין הנורא הזה של מלכות השם ולהתבונן כיצד להתחבר אליה.

ה' הוא מלך זה ודאי, אבל לפי גדלו ותפארתו העצומים, לא שייך לכנותו בשם מלך, כי הוא מרומם ומנושא גם מהדבר הזה, אי אפשר לצמצם אותו בשם מלך, כי בודאי הוא לא רק מלך, ואין שום דבר מעניני העולם שייכים בו, אפילו אחרי האמירה המתנצלת – לשבר את האוזן, עדיין אנו יודעים שכל ההתגלות שלו בעולם העשיה הגשמי כמלך, הוא רק למען הקשר שלנו איתו, הוא רוצה במלכות, ולכן הוא יצר אותנו, כביכול בסוד המלכות, וזה כל הענין של ראש השנה, לחשוף את הקשר בין הממליכים כביכול לבין הנמלך במהות ובעצם, אשר לו דומיה תהלה.

הפוסט לחשוף את הקשר הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

שָׁנִים שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ, מֵאָז שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל בַּגְרוּת וְאֵינֶנּוּ עוֹד קָטִין, הוּא בְּעִקְבוֹת שָׁרָשָׁיו הָאֲבוּדִים, מִי הוּא הָאַבָּא שֶׁלִּי, זוֹהִי שְׁאֵלָה שֶׁהוּא שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ זֶה עִידָּן וְעִדָּנִים, כְּבָר הָפַךְ אֶבֶן עַל אֶבֶן בְּחִפּוּשִׂים, לְאָן לֹא הִגִּיעַ? אֶת מִי לֹא טִרְטֵר? מִי זֶה וְאַיֵּה הוּא?

הָיְתָה רַק פַּעַם אַחַת, בּוֹדֵדָה, קְטַנָּה, שֶׁל רְגָעִים סְפוּרִים שֶׁהוּא כִּמְעַט פָּגַשׁ אוֹתוֹ, כָּל הַסִּימָנִים הוֹכִיחוּ שֶׁזֶּה הוּא, הוּא רָאָה אֶת הַתֹּאַר שֶׁלּוֹ, אֶת צְדוּדִיתוֹ֣, עָלֶיהָ חָלַם יוֹם וָלַיְלָה בְּהָקִיץ וּבְשֵׁנָה, וְהִנֵּה זֶה כִּמְעַט הָיָה בְּהֶשֵּׂג יָד, כִּמְעַט נִגַּשׁ לוֹמַר כַּמָּה מִלִּים, לְהִתְרָאוֹת לְפָנָיו וּלְהֵחָשֵׂף:

אֲנִי הַבֵּן שֶׁלְּךָ וְאַתָּה הָאַבָּא שֶׁלִּי…

כְּשֶׁהוּא נֶעְלָם, לֹא יָדַע עוֹד מְנוּחָה, יָדַע שֶׁהַכֹּל מַתְחִיל מֵהַהַתְחָלָה, מִנְּקֻדַּת הַאֶפֶס, כְּאִלּוּ לֹא חִפֵּשׂ מֵעוֹלָם. צִמְאוֹנוֹ לִפְגֹּשׁ אֶת הָאִישׁ שֶׁיּוּכַל לוֹמַר לוֹ 'אַבָּא'! – לֹא יָדַע רְוָיָה, הוּא מְחַכֶּה לָרֶגַע הַנִּפְלָא הַזֶּה, שֶׁהוּא יִהְיֶה זַכַּאי לוֹמַר לְאֵי מִי אַבָּא! שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת תְּמִימוֹת וַהֲבָרָה אַחַת פְּשׁוּטָה, זֶה כָּל חֲלוֹם חַיָּיו, הֲיִזְכֶּה לְכָךְ?

מֵאָז שֶׁהוּא רָאָה אוֹתוֹ, הוּא מְחַפֵּשׂ אֶת הַדְּמוּת הַזֹּאת, אֶת הָאוֹר שֶׁבָּקַע מֵעֵינָיו, אֶת מַה שֶּׁהוּא רַק שֶׁלּוֹ, מֵאָז לֹא חָדַל לְדַמְיֵן כָּל רֶגַע נָתוּן אֶת אוֹתוֹ רֶגַע שֶׁהוּא יִהְיֶה חָבוּק בִּזְרוֹעוֹתָיו, הוּא יַגִּיד לוֹ אַבָּא וְהוּא יַחְזִיר לוֹ בְּנִי… זֶה יִהְיֶה עֲנָק, אֵין סוֹפֵר שֶׁיָּכוֹל לְתָאֵר זֹאת, רַק הַמְּצִיאוּת בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ.

מֵרֹב שֶׁהוּא חַי אֶת הַדְּמוּת הַמְיֻחֶלֶת, שֶׁהֵנִיעָה אוֹתוֹ לַהֲפֹךְ עוֹלָמוֹת וּלְפָגְשָׁהּ, וְלוּ פַּעַם אַחַת נוֹסֶפֶת, אַחַת וִיחִידָה וְלוֹמַר אֶת הַמִּלִּים, וְלָחוּשׁ בַּקִּרְבָה…

יוֹם אֶחָד הוּא הִסְתַּבֵּךְ, מַשֶּׁהוּ לֹא נָעִים בִּמְיֻחָד, וְהִנֵּה הִגִּיעָה הַהַזְמָנָה לַמִּשְׁפָּט, מַעֲטָפָה חוּמָה מְעוֹרֶרֶת חַלְחָלָה, אַתָּה מֻזְמָן בְּיוֹם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי לְהִתְיַצֵּב בְּמוֹסָד הַצֶּדֶק, הָאִישׁ נִרְתַּע, הִתְחַלְחֵל, הִזְדַּעֲזַע, אַךְ מַה הָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת? קוֹרְאִים לוֹ לְדִין.

בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ עָמַד שָׁם בֵּין הַנִּדּוֹנִים בְּפִיק בִּרְכַּיִם וּבְעֵינַיִם קָמוֹת, שְׁעוֹן הַחוֹל אָזַל בִּמְהִירוּת, עוֹד מְעַט מַגִּיעַ תּוֹרוֹ… הִנֵּה הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט, אַךְ מַה הוּא רוֹאֶה? מִי הַשּׁוֹפֵט? הַדְּמוּת – – – הָאִישׁ בַּחֲלוֹמוֹתָיו, כֵּן, כֵּן, אוֹתוֹ מַרְאֶה, אוֹתוֹ חִיּוּךְ מֻכָּר, הִנֵּה הַפְּגִישָׁה לָהּ יִחֵל, וּבִנְסִיבּוֹת כֹּה מוּזָרוֹת, מְיֻחָדוֹת…

אֲפִלּוּ הָאַבָּא שֶׁלִּי הַשּׁוֹפֵט, מַה אֲנִי צָרִיךְ יוֹתֵר מִזֶּה?

הֵיכַל בֵּית הַמִּשְׁפָּט לֹא רָאָה מֵעוֹדוֹ מַחֲזוֹת כָּאֵלּוּ, הַנֶּאֱשָׁם חָבוּק בִּידֵי הַשּׁוֹפֵט, שֶׁגַּם הוּא מִתְרַגֵּשׁ, וְכָל הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט הָפַךְ לַחֲגִיגַת מִפְגָּשׁ בֵּין אָב לַבֵּן, כֻּלָּם הָיוּ בָּעִנְיָן הַזֶּה, הָיְתָה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, זֶה בִּכְלָל לֹא הָיָה נִרְאֶה מִשְׁפָּט, כָּכָה זֶה כְּשֶׁאָנוּ מִתְמַקְּדִים יוֹתֵר בְּאַבָּא הַשּׁוֹפֵט מֵאֲשֶׁר בְּמִשְׁפָּטוֹ.

הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אָבִינוּ, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, גַּם אָבִינוּ וְגַם מַלְכֵּנוּ, הוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹפֵט וְדָן אוֹתָנוּ, וְלֹא עוֹד, הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה מִתְגַּעְגַּעַת לְלֹא גְּבוּל לִרְאוֹת אֶת אָבִיהָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְהִנֵּה אָנוּ רוֹאִים אֶת הַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, אָנוּ מַסִּיחִים דַּעַת מֵעִנְיַן מְצִיאוּתֵנוּ הַפְּרָטִית, וְנִשְׁאָבִים אֶל מַלְכוּתוֹ הָאוֹפֶפֶת אֶת כָּל הַיְקוּם לְבַדּוֹ יִמְלוֹךְ נוֹרָא.

רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ הוּא מַתָּנָה מִן הַשָּׁמַיִם, זֶהוּ יוֹם הִתְגַּלּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְעֵינֵי כָּל הַיְקוּם, כָּל גַּרְגִּיר חוֹל, כָּל נְקֻדָּה קְטַנָּה בָּעוֹלָם, תּוֹבַעַת אֶת גִּלּוּיֶהָ עַל יְדֵי בּוֹרֵא עוֹלָם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אֲנַחְנוּ אֵלּוּ שֶׁנָּעִיד, שֶׁנַּכְתִּיר שֶׁנִּזְעַק בְּפֶה מָלֵא כִּי יֵשׁ אֱלֹקִים שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל.

וְכָאן בָּאָה הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה, עַל כָּל הָעוֹלָם אָנוּ מַמְלִיכִים אוֹתוֹ, אֲבָל מַה אִתָּנוּ? עִם רְמַ"ח הָאֵבָרִים וּשְׁסָ"ה הַגִּידִים שֶׁלָּנוּ, אֵיךְ אָנוּ מִתְנַהֲגִים בְּאֹפֶן שֶׁהוּא בְּדִיּוּק הַהֵפֶךְ מֵהַמְלָכָה, אָנוּ כֻּלָּנוּ, בַּנֹּהַג הַנִּפְסָד שֶׁלָּנוּ בְּדִיּוּק הַהֵפֶךְ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כָּל תְּנוּעָה שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ זוֹעֶקֶת הֵפֶךְ הַמְּלוּכָה, רַחֲמָנָא לִיצְלָן.

רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵינוֹ רַק זְמַן קָדוֹשׁ מִזְּמַנֵּי הַשָּׁנָה, רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא רַעְיוֹן, רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא הַמְשָׁכַת מוֹחִין לְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, שֶׁהַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלָּנוּ תִּהְיֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה'דִיג, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ צַדִּיקִים, עַל מַאֲמָרָם זַ"ל: אִמְרוּ לְפָנַי מַלְכֻיוֹת כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם, הַיְנוּ שֶׁתֹּאמְרוּ בְּכָל כָּךְ כַּוָּנָה עַד שֶׁהַמְּלוּכָה תִּהְיֶה עַל יְדֵיכֶם, כָּל כָּךְ לְהַגִּיד מַלְכֻיּוֹת בְּכַוָּנָה, שֶׁלֹּא תִשָּׁאֵר פִּנָּה אַחַת בַּנֶּפֶשׁ לְלֹא מַלְכוּת, זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

מִסְגֶּרֶת שֶׁל 'מַלְכוּת' אֵינָהּ סוֹבֶלֶת דָּבָר אַחֵר עִמָּהּ, נוֹסָף, מִתְחָרֶה… כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִתַּן לִהְיוֹת בֶּן לְכַמָּה אָבוֹת, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת עֶבֶד לִשְׁנֵי מְלָכִים, אֵין זֶה מִדַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם.

בְּיוֹמָא דְּדִינָא רַבָּה, נְנַסֶּה לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַאִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִתְפַּשׂ בְּתוֹדַעְתֵּנוּ כְּאַבָּא מַמָּשׁ, וּכְכָזֶּה נָבוֹא שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה גַּם בְּעֵת הַמִּשְׁפָּט וְהַדַּיָּן.

"חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" נֶאֱמַר עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הַחֶדְוָה שֶׁל ה' בָּנוּ, הוּא הָעֹז שֶׁלָּנוּ, בְּיוֹדְעֵנוּ שֶׁכְּכָל שֶׁהַמִּשְׁפָּט שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא אָיוֹם וְנוֹרָא אַךְ הַשּׁוֹפֵט בְּעַצְמוֹ מָלֵא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה בְּבָנָיו הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר נוֹטְלִין שׁוֹפָרוֹת וְתוֹקְעִין, וְאֵין שׁוּם שָׂטָן וּמַשְׂטִין אָז, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹקָיו.

וְהָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ, לְהִשָּׁאֵב לָאֱמֶת הַזֹּאת, לַחֲשֹׁב בִּשְׁתֵּי הַיְּמָמוֹת הַלָּלוּ מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת וּטְהוֹרוֹת שֶׁל דְּבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, לִהְיוֹת שָׁם אֵצֶל אָבִינוּ, וּבְמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, כִּי אֵין הַבֵּן מִתְרַחֵק מֵאָבִיו לְעוֹלָם, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ.

הפוסט רגע אחד, מי בדיוק השופט? הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.