כ"ג תשרי, יום ראשון לסדר בראשית תשפ"א

פרשת בראשית פוגשת אותנו מיד אחר החגים המאירים, הלב שלנו פתוח לקבל ולקלוט את המסר האלוקי, כאשר לבנו מלא אבק מאבק המונה של רומי, קשה לנו לקרוא נכון בדברי תורה, אבל ההתחלה שלה – באה ממקום נקי ומזוכך, להתחיל מבראשית זה להתחיל את החיים מחדש, הזמן הכי טוב זהו עכשיו, יום ראשון לסדר בראשית, הוא יום שאנו פותחים את החומש מחדש, אנו רוצים להתקרב להשם יתברך, להיות מבני היכלו ולומדי תורתו לשמה, בראשית ברא אלקים את השמים והארץ, הפסוק הראשון המכונן והמתחיל, הוא תמציתה של האומה היהודית, האמונה בחידוש העולם על ידי הקב"ה היא יסוד היסודות ועמוד החכמות, אין לנו פסוק יותר נאה מזה, לשנן ללא הרף במוחנו ובמדענו, ולחיות חיים שלמים על פיו, בראשית ברא אלקים, דבר ראשון קלוט היטב שיש אלוקים בעולם, וכל מה שאנו רואים למראה עינינו הוא המראה האלוקי הגדול שמתלבש באלפי ורבבות פרטים ופרטי פרטים, שהצד השוה שבכולם, שאין לך פריט, ולו הקטן שבקטנים בדומם צומח חי ומדבר, שאינו אלוקות גמורה ממש, ופרשת בראשית היא התיאור של כל זה, היא מכניסה אותנו לצוהר האלוקי הפנימי, לגלות לנו על התוהו ובוהו שהיתה בתחילת הבריאה, על החלל הפנוי, שמשם נמשכות כל השאלות הקיומיות שלנו, על האור אין סוף שיוצר מהחלל הפנוי אלוקות ממש, ורוח אלקים מרחפת על פני המים בשבילנו, כדי להשקות אותנו ממי התורה וממי הדעת הפנימית, כאשר אנו זוכים למשמש במו ידינו בדף אשר עליו כתוב תורת אלוקינו, ובשורתו על בריאת עולמו, אנו אמורים להזדעזע, בראשית ברא אלוקים, מה זה ברא? וכי יש מילה כזו באוצרות ההבנה האנושית שלנו? ממש לא. אנו ממש לא יכולים להסביר את המילה הזאת בחושינו המוגבלים, אין לנו דבר כזה במושגים האנושיים, ולכן אנו לומדים את התורה דווקא מתוך ידע שאנו לומדים מושגים אלוקיים בלבד, אין לנו שום פשוטו של מקרא כאשר מדובר בבריאה, כי היא אלוקית גם בהבנתה הכי פשוטה.

הפוסט 001 מתחילים מבראשית הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

כד תשרי, יום שני לסדר בראשית תשפ"א

ויאמר ה' אלקים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע. הידע האמיתי והנכון אודות טוב ורע, הוא רק אלוקים ממש, האדם אסור לו לדעת מן הרע, כי הידע האנושי אודות הרע הוא ידע שמכליל את היודע בתוך הרע, אין אפשרות אמיתית לדעת על הרע ולא להלכד בו, כאשר אדם נוגע בעץ הדעת, ומבין את התודעה של הרע והחטא הוא כבר בבעיה, הוא לא יכול להתנער מהרוע ולהחליט שהוא לא קשור אליו, הוא קשור ועוד איך, ההבדלה בין טוב לרע חיונית אך מסוכנת, כשאתה מאבד את התמימות, וזה מה שקרה לאנושות, מהיום והלאה, יש מאבק איתנים בין טוב לרע, כל אדם, באשר הוא – מוכרח לחטוא בעולם, אין צדיק בארץ אשר יעשה הטוב ולא יחטא, והחטא הזה הוא הפספוס ואי הדיוק בתהלוכות החיים, מה שנקרא – להחטיא את המטרה, כי המטרה הראשונית של בריאת העולם היתה שאדם יהיה מזוהה עם הטוב הגמור, עם התדר הנקי והנפלא של האלוקות המושלמת, לא כן לאחר חטא אדם הראשון, ניתנה לנו מתנה של בחירה, שהיא תכונתו של בורא עולמות, האדם נעשה בוחר, והכל השתנה, זהו הרצון העליון לאחר החטא, לדעת שאפשר לבחור, והייתם כאלוקים, רק בפרט הזה של חיים נצחיים – לא זכינו עדיין, והקב"ה מרחיק את אדם מהיכולת לקחת גם מעץ החיים, אבל ברוחניות כן אפשר, אפשר לחיות חיים נצחיים עם התודעה האלוקית של לדעת טוב ורע, כאשר אנו זרוקים ומושלכים הרחק מגן עדן, אנו נמצאים במקום שאנו משתמשים בתכונה אלוקית זו – לבחור בין טוב לרע, ואנו אכן כאלוקים, אני אמרתי אלוקים אתם ובני אדם כולכם, אכן כאדם תמותון, לא תגעו בעץ החיים, אבל עצם הדעת הזו של חטא עץ הדעת גרמה לכם להשתמש בהכרח בכוח האלוקי של הבחירה.

הפוסט 002 לדעת טוב ורע הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

כ"ה תשרי, יום שלישי לסדר בראשית תשפ"א

וישלחהו ה' מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם.

בעת בריאת האדם חלה הנפרדות שלו מהאדמה, האור האלוקי שאפף את כל כולו, מאן דנפח מתוכיה נפח, הפך אותו לאדם אלוקי, אני אמרתי אלוקים אתם, החטא, סימל בראש ובראשונה את היותו ארצי וחדל רוחניות. בגן עדן חווים את האלוקות מתוך עוצמה, האלוקים המתהלך בגן לרוח היום נוכח שם בתכלית, הבריאה עשתה את זה, כי זו לא אדמה וארציות כי אם אדם שהוא אדמה לעליון, כשחטא, הפך הענין למסובך לחלוטין, הנה לנו אדם רוחני, מוחו מן העליונים וכל גופו זועק חטא, משיכה איומה לתחתוניות ולאפסיות, השילוח מגן עדן אינו רק עונש, הוא רק שינוי הזירה, לא רצית לעבוד את האדמה הקדושה של גן עדן, לעבדה ולשמרה, לך החוצה, תעבוד שם, תעבד את האדמה, תזכור שגם אתה, בהיותך אדם רוחני באמת, נוצרת מן האדמה הדוממה, עליך להבין, כי אתה התיקון של האדמה, אתה האור של הארציות, לך תעשה את מה שאתה צריך, לעבוד את האדמה, ותזכור אשר לוקחת משם, שם ממש האיר עליך בורא עולם את האור הקדוש שלו, היינו שבתוך הארציות נוצרה הרוחניות הענקית הזו של אני אמרתי אלוקים אתם, אדם הראשון גורש בבושת פנים מגן עדן, אבל האם חשבנו פעם על השיעור העמוק שהוא למד שם? הלא מכאן ואילך הוא כמעט נטול בחירה, אכן, לא ממש, כי ההיפך, הנחש כבר לא חיצוני ומפטפט את עצמו לדעת, כעת כל הקונפליקטים נמצאים בפנים, בתוככי ההויה הפנימית של האדם, אך בידע האמיתי, אדם הראשון כבר למוד נסיון, חטא פירושו מוות נצחי, זה התרחש לנגד עיניו, האנושות למדה זאת בחיתוליה, שאסור להמרות את עיני כבודו אף כי באמת יש אפשרות פשוטה לעשות זאת, אבל אסור, לא כדאי, זה לא גן עדן.

הפוסט 003 וישלחהו ה' מגן עדן הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

כ"ו תשרי, יום רביעי לסדר בראשית תשפ"א.

ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים.

רש"י אומר, שהכרובים האלו הם מלאכי חבלה, שהם אוטמים את האפשרות של כניסה חזרה לגן עדן, הם חובלים ולא נותנים את הרשות. למרות שבפסוק הקודם יש וישלחהו ה' מגן עדן, כאן נוסף ביטוי חדש – ויגרש, גירוש הוא יותר משפיל, העונש הוא זה, היציאה מגן עדן היתה פשוט כי אתה כבר לא שייך לשם, העולם הקסום הזה שייך רק למצייתים, אבל הגירוש הוא עונש ממש, מאז ועד עולם, האדם תוהה ומבולבל, לא יציב ומגורש תמיד, חש את תחושת הגירוש וההשפלה הזאת, גם לאלו שהם מסודרים בחיים – יכולים להתקל בלא מעט מקרים בהם הם חשים ממש שהם נרדפים סתם, ונסתם ואין רודף אחריכם, כל זה נובע מהגירוש הקדמון של האדם, שם בחוץ יש את להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, החרב הזאת לא נותנת להכנס, אפשר לגבור עליה באמצעות התורה, כאשר יהודי דבק במקור החיים, ומתקן לפי מעשיו את חטא אדם הראשון, אורו של גן העדן יוצא אליו, החרב הזאת היא חרב החטא, חרב החותכת דבר שלם, השוברת רצף של בריאה מושלמת, החוטא מתקומם מול חוקי האלוקות השליטים ממילא בעולם, כאשר אתה חוטא – אתה פשוט נכנע תחת המציאות שאינה מציאותית, אתה נותן לחיי שקר את היכולת להשתלט עליך, אין יכולת אמיתית לאדם למרוד בהשם, משום שמרידה בהשם אינה קיימת במקום שלא ניתן למרוד, העולם הזה כאשלייה אמיתית, נותן את הרושם כאילו אתה באמת יכול להתחצף, ולמול פניה הנדהמות של הבריאה, אתה נוגס בפרי האסור למרות עיני כבודו יתברך, אבל באותו רגע עצמו אתה מאבד את הכל, את החיים שלך, את המציאות וההויה שלך, עף מגן עדן על טיל, אין לך מה לעשות פה יותר, וממילא איזו מין מרידה היא זו? התאבדות? כן, כן, זה בעצם מהותו של חטא – אשליה! הדבר הזה הוא השיעור המכונן של פרשת בראשית. אם אדם זוכר את התוצאה של טעימה ממעדן החטא – הוא מתקרב יותר ויותר לרבונו של עולם, וזה בעצמו תיקון חטא אדם הראשון. בהצלחה.

הפוסט 004 ויגרש את האדם הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

כ"ז תשרי, יום חמישי לסדר בראשית תשפ"א

והאדם ידע את חוה אשתו.

הזיווג מכונה בתורה הקדושה בלשון 'ידיעה', הקשר הזוגי בין איש לאשה, הוא מסוד הדעת, המהות של האדם אמורה להיות הרבה יותר מאשר צרכיו הפיזיים, לדבר הכי גבוה הזה, שנקרא זווג, איננו קוראים אלא בשם הכי קדוש שיש באדם האנושי, המוח החושב, היודע, המתעמק, המתלמד, הוא זה שיוצר חיים חדשים, הוא זה שבונה אל העולם. אם היינו יכולים לראות בעצמנו את אור הדעת הזה, היו הקשרים הזוגיים שלנו עם בני ובנות זוגנו – נעלים ומרוממים יותר, האדם, הוא שלימות הבריאה, הכוונה העליונה של השם יתברך בבריאה, הוא יצר באדם את תכונת הבורא הזו, בהיותו זה שמביא עוד תולדות לעולם, בריאה של ממש, אני אמרתי אלוקים אתם… ואז, אנו נדרשים לעשות זאת מתוך רוממות, מתוך הבנה קדושה שאנו כעת יוצרים עולמות, לכן הכינוי הענק הזה למעשה שהוא גשמי לכאורה, לא כתוב והאדם בא על חוה אשתי, לתאר רק את האקט המעשי, אלא היה פה הרבה יותר מזה, והאדם ידע – ידיעה איכותית. מהו ידע? מהי ידיעה? ידע הוא היכולת של אדם לאכסן במוחו דברים שקלט ולמד, או שיש ידע אחר, גבוה הימנו, אור גבוה של ידע פנימי מהרגשת הנשמה, רבים נוטים לזהות בטעות את הקיום הזוגי שלהם כדבר פשוט ומגושם, צרכים אנושיים ותו לא. התורה אינה סוברת כך, היא רואה בזווג אור של חיבור ממקום הכי גבוה בנפש, אור של דעת, של הידע הפנימי ההוא, המסוגל לברוא עולמות. לכן כל המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו, משום שהוא פועל פעולה של זווג והחדרת זרע הדעת בתלמיד, ברוחניות תלמידים חשובים כבנים. ואין זה שני דברים, זהו לא משל ונמשל, גם בזווג הגשמי הכי פשוט, יש כאן הזדמנות של נטיעת אור, של המשכה רוחנית פעילה, מי שהוא אדם אחראי, לומד את הפסוק הזה בקדושה ובטהרה, וממש יודע מה לעשות.

הפוסט 005 והאדם ידע … הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

כ"ח תשרי, ערב שבת קודש פרשת בראשית תשפ"א

ויאמר ה' אל קין, למה חרה לך ולמה נפלו פניך, הלא אם תיטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ. והלא מובן טוב לא נפלו פניו, כי ה' לא שעה אל מנחתו, ואיך באים דברי המוסר הזה כתשובה למה שנפלו פניו. בפשטות, היתה פה ביקורת על מעשיו, שבגינם הוא לא זכה להעלות נחת רוח לפני השם יתברך, אבל בדקות יש כאן יותר מזה, עצם התהיה של נברא על הנחת רוח של הבורא יתברך, היא חטא. אין לאדם להתעסק עם דרכיו של הבורא, ומאיפה ידע קין שה' לא שעה אל מנחתו? כי לא ירדה אש ולחכה את הקרבן? זו פרשנות שלו ממש, כי מי יודע דרכי המקום, וכי אי אפשר להקריב קרבנות בלי לקבל פידבק מן השמים? זו האמירה של ה' אליו, למה חרה לך, למה אתה כועס, ולמה נפלו פניך, פניך המועדות לעתיד, אתה לוקח את המקום של עבודת השם למקום של עצב ותחרות, וזו התשובה בדברי ה', הלא אם תיטיב את דרכיך, אתה תשאב את האור האלוקי מעצם הקירבה, שאת היא לשון התנשאות ורוממות, שם המקום של קרבת האלוקים, לא רק באש הזאת שנראית גם לעיניים, ואם לא תיטיב, אם לא תהיה טוב אמיתי, רק תחשוב 'לחנוף' את ההשגחה העליונה על ידי מעשים ללא פנימיות, לפתח חטאת רובץ. ההחטאה של המטרה ממש מזדמנת לפתחה, משום שאם אתה מתעסק עם הפידבק ולא עם רצון השם, זה מה שתקבל. את השיעור הזה קין לא קלט בשלימות, הוא הקשיב לקול הקנאה שפעפע בו, הוא התעסק בקטנות במקום בעיקר. ובכלל, עלינו לדעת שה' שועה אל כל מנחה שתהיה, אפילו מהפרי הגרוע, כל זמן שאנו מתעסקים בפנים הפנימיות – אנו זוכים לראות את קרבת האלוקים אלינו, אסור לנו לעשות חשבונות מעבר לכך.

הפוסט 006 למה חרה לך? הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

כ"ט תשרי, מוצאי שבת קודש פרשת בראשית תשפ"א

וישב בארץ נוד.

הקביעות היא המרחב המחבק את האדם, כשאדם יושב בקביעות בתוך בית מסודר יש לו שלות הנפש ושמחת חיים, כמו שאמרו חז"ל בירושלמי – שמחה לאדם שהוא דר בתוך שלו, לנוע ולנוד זה לא נעים, הרבה הפסדים חווה האדם כשהוא מטולטל, גם בתחום הפיזי הוא מאבד דברים היקרים והחשובים לו, ובתחום הרוחני הוא מאבד את הריכוז והמיקוד במטרת חייו, הקללה הנוראית של קין נע ונד היא הקללה של האנושות כולה. אדם שאינו מפתח את יכולותיו הרוחניות, מוצא את עצמו בהמון סערות חיים, גם הדילמות המתרחשות בחיי האדם נושאות אופי של נע ונד, אי יכולת להחליט, המקום בו אנו תועים במדבר החיים, וטועים בכל שיקול דעת אפשרי, וצוברים המון נסיון בתהיה ותעיה, זהו מסע מטורף בשדות לא מוכרים במרחב לא פתור, אנו נוסעים ובאים והולכים, ממש קללת קין – נע ונד תהיה בארץ. אך בשונה מהקללה העולמית שהיא נגזרת מהקללה של קין, נוצר מצב אצל קין שהתיישב בארץ נוד, פשוט יישב את עצמו שם, הוא ראה את חייו ככאלה, זה מה שיש לו, נע ונד תהיה בארץ. כשאנו רוצים לעדן קצת את הקללה האלוקית הזו לאנושות, עלינו לחבור אל המידע הראשוני, לחשוב את המקור שהביא תוצאה איומה כל כך, והיא הקנאה, וההסתכלות במעשה חברו, לראות את עצמו כנושא תפקיד זוהר שלא לו, זו תחילת הטעות, אדם היושב לבטח במקומו, מכיר את המרחב שלו, יודע להקשיב לעצמו ומכיר את יכולותיו, איש אשר כזה לא יפול לשבת בארץ נוד.

הפוסט 007 נע ונד תהיה בארץ הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

ל' תשרי, יום ראשון לסדר נח, א' דר"ח חשון תשפ"א.

אלה תולדת נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו.

כמה נפלא לגלות בפסוק מאיר זה, אשר תולדות שלמים של חיים שלמים מקבלים כותרת כה ממצה – צדיק תמים היה בדורותיו, אדם שחי כל החיים שלו בצדקות, זה בעצם כל הסיפור שלו, ואחר כך אפשר לדבר על הדברים הפחות עקרוניים, עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים, לדעת שרק זה נשאר מהאדם, הצדקות שלו. ובכלל, צריך להבין, על זה שנח לא נמשך אל המעשים הנוראיים שעשו אנשי דורו, זכה בתואר צדיק תמים? אף כי נתחשב שיש אכן כאלו שדורשים לגנאי, אבל המשמעות הפשוטה של צדיק תמים היה בדורותיו, היא מחמאה ענקית שכמעט ואין זוכים לה, ולימוד גדול למדה אותנו תורתינו הקדושה, שמעשים טובים אינם נמדדים ביחס, נכון שלא מגיע יישר כח גדול לאדם שאינו נואף, אבל אם הוא עשה שבירת שוויון מכל בני דורו – הוא פשוט צדיק, צדיק תמים היה בדורותיו, כי כל דבר, אפילו הכי מובן מאליו, אם הוא טוב וקדוש – גורם לעושהו להיות צדיק תמים ממש. גם המילה "אלה", מעוררת מחשבה, כי לא מדובר על מעשה אחד, או תדר אחד, הפסוק מבטא את היות נח נתון בהמון פרקי נסיון סוערים, שבהם הוצרך להתמודד עם האמת הפנימית שלו, הוא גידל ככה את המעשים הטובים כמו שמגדלים ילדים, דאג להם שישמרו בשלימותם תמיד, שיהיו עמידים בפני כל רוח, שלא תחול בהם פשרה או קרירות, הוא נאבק בהמון תדרים סותרים, כדי לכונן את הסיפא של הפסוק – את האלקים התהלך נח.

הפוסט 008 צדיק תמים בכל זאת הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

יום שני לסדר נח, א' בחשון תשפ"א

והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר צוה אותו אלקים ויסגר ה' בעדו.

במרוצת הדינים הקשים אשר מתרגשים על האדם, הוא שוכח לפעמים שהמדובר באוהב האמיתי – השם יתברך, קשה לחזק אדם שעובר עליו מה שעובר, והוא מתקשה להתמודד בחיים, המקום הכי מדוייק לחזקו הוא בהצבעה על האמת האלוקית, לדעת, שמי שעומד מאחורי כל זה הוא אלוקים חיים, ידוע שהשם הקדוש אלקים הוא מבטא את ההנהגה של מדת הדין, לעומת זאת, השם הוי"ה, הוא מבטא את ההנהגה האלוקית במדת הרחמים. לכן בא הפסוק ומלמד, שלמרות שהמצב הזה של כניסה לתיבה בכליון העולם, היה בצווי אלוקים, אך ויסגור הוי"ה בעדו, במקום מסויים, הוא הבין, כי האהבה של השם עוטפת אותו, מי שסוגר בעדו באמת הוא הקב"ה, השם של מדת הרחמים, כי אין רע בעולם כלל, וגם מה שנראה לנו כצו אלקים – דינים, הוא באמת סגירה וביטוי לשם הרחמים הוי"ה. ועוד משהו, הרי פה מדובר בהצלת אדם מן המוות, הוא היה אמור לשמוח על הענין שיש לו היכן להתחבא, אבל בכל זאת, הפעילות שלו בענין התיבה – היתה למען שמו יתברך, כאשר צוה אותו אלקים. ולא לשם הצלתו שלו גרידא, כי אם ראה בכך עבודת השם, צדיק תמים היה.

הפוסט 009 ויסגור ה' בעדו הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

יום שלישי לסדר נח, ב' בחשון תשפ"א

וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה.

ואחר כך כתוב וידע נח כי קלו המים מעל הארץ.

שינוי הלשון מ"אדמה" ל"ארץ" טעון בירור. כאשר אדם נמצא במקום מצומצם בחייו, בצרה נקודתית, הוא בסכנה של ראיית המרחב מתוך משקפי המציאות החיוורת שלו, הוא אינו רואה אלא את האדמה אשר הוא דורך עליה, הוא מתעניין רק על הדברים שמסביבו, אך כאשר הוא יכול לראות ראייה מרחבית יותר, הוא רואה שהוא חלק מתמונה כוללת. "ארץ" משמשת יותר את המושג הכוללני של יושבי תבל, המים שקלו מעל הארץ דווקא, זו הדעת החדשה שלמד נח מהסיפור, שאדם אחד אחראי על כל העולם, המשמעות של נח והתיבה היתה, שאדם אחד יכול להתחיל עולם חדש אחרי כל המהפכה והמבול.

הסיפור של נח – הוא הסיפור של כולנו, כל אחד ואחת מאתנו יוצרים בכל פעם עולם חדש, מנסים להמשיך את מה שנעצרנו בו, להשלים את החסרים שהחסרנו, אם נסתכל רק על כאן ועכשיו, על האדמה, אנחנו נמצאים בשלב התעיה והתהיה, אך אם אנו כבר מסוגלים לראות את המרחב, ואת עצמו כמשפיע אחראי על המצב – אזי אנו רואים את הכל אחרת, אנו משתדלים לחיות בצורה מאוזנת ומדוייקת יותר.

הפוסט 010 לראות את המרחב הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

כ"ג תמוז תש"פ

אדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה, שיא הוודאות של החיים, אין בו שום שמץ של סרך כלשהו על כל משהו שיהיה, אדם שינק אהבה מאלוקים חיים, איזו הרגשה טריפית זו, תכלס האיש שומע פסיעות אלוקים מתהלך בעולמו, אשכרה שומע… חי את החיי אלוקות המשכרים הללו, שיכור תמידי, תענוג מתמשך, חיי גן עדן של קודם החטא, שנמצאים גם אחריו, בתוככי הזוהמה החוצית, יש את הנסיכות הפנימית, המיישרת קו עם הריאליזם, מין הרמוניה בין החומר לצורה, בדרך שוויונית לא מסעירה, זאת שמסכימה עם פינות חושך סמויים, וקרני אור מוחנקים, אור כפוי, הארה בלבוש עלטה, אמת בלבוש של שקר, כולם מסכות, מי בא לבד? מישהו מעז להראות פניו? אנו לא לבד? ככלים במשחקו האינסופי של אלוקים בורא, שעשועי יונק על חור פתן, שעשועי המלך האופפים את ממלכתו, נתיניו בלב לבו של מהותו, הם אבודי דרך סוגדים לממלכה העויינת, מלוכה בדרך השלטה, מרידה לא רצונית יזומה מראש וחלק מהסיפור.

איך אפשר להתהלך בעולם ריק, אדם ראשוני כזה, עוד לפני תורה שלימה של קין והבל, במקום שבו לא נכתבה התורה באותיות כי אם באורות, זהו עולם של תיקון בלי הקדמה של תוהו, אורות בלי כלים, אורות שמאירים רק מרחבים ושוכחים מפינות. אור מיוחד להן לפינות, האור חוזר שמהן הוא גבוה מהאור השוטף המרכזי, אהבות זרות כסא לאהבות אמת לאלוהות, אהבות של מוות, עזה כמות אהבה, חיים פורצים המתגברים על מות, אדם הראשון בראשית הויתו לא נועד למות, כי לא נועד לחטוא, לפי חוקי הבחירה, היתה צריכה להיות אפשרות מוחלטת בעולמו של הבורא שלא יחטא אדם כלל, ותורת ה' מה תהיה עליה, אז חייב להיות כתוב בחוקי תורת חיים שאין חטא כלל, זהו חיי נצח. ואיפה יש ביטוי לצד הזה בהחלטת הבריאה כביכול, האם יכולה להיות טעות, אדם כבר לא נועד לחיות? וכי יש שני מצבים אצל אחד הפשוט האמיתי, מצב של קודם החטא, מצב של אחר החטא? לא ולא! חייב להיות, מבחינתו יתברך כמו קודם החטא.

מסתובב לו אדם בעולם אלוקי, אחר החטא וקודם החטא משמשים בזכרונות נשמתו בערבוביה במקרה הנמוך, בהרמוניה במקרה הגבוה, השלמות ושילובים, סכסוכי עמדות והתמזגויות, ויתורים והשלמות, מילויי תשוקות וחסרונן. אור של אחר החטא מוכרח להיות גם הוא אור, כי אם הוא אחר החטא גמור ואמיתי – הוא חסר את הבחירה החדה האמיתית האינסופית, הלא משתנה… אז הוא יכול לבחור כמו בתדר של קודם החטא, אז הוא שם קודם החטא, בשורש הוייתו לא ארע דבר, והוא יכול להתחיל דרך מהתחלה גם כשהוא באמצע, כתפישת דרך מתהווה, מתעופפת בענני הסתרה וקרני גילוי מסנוורים, דרך לא דרך בה איש, שבילי הזכרון של טירוף החושים של קודם החטא, הכמיהות הדמיוניות לטוב מזוייף שאיננו, שרק החטא יכול לפוצץ את הבועה החנפנית שלהם. שקר היאוש הוא כמו כזב התקוה, שניהם משקרים והתקוה לפחות צודקת. חושי הנפש לא ניזונים מזיופים, תנועות התודעה כן, רעבה היא התודעה, היא שוכחת ששקר לא מזין באמת, כי אם אוטם את וורידי דם החיים התוסס, תודעת שקר היא תודעת הכחשה עצמית, אמת ושקר הן מאותה משפחה, האמת שקרנית אף היא, קולטת את השקר שהוא בן משפחתה… אמת שמכירה שקר לא אמת היא, אמת שלא מכירה שקר אף היא לא אמת, להכיר ולא להתחבר, לא להפוך את האמת לשקר…

הפוסט 0100 אדם הראשון – עולם של גילוי הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

יום רביעי לסדר נח, ג' בחשון תשפ"א

צא מן התבה אתה אשתך וכו'.

ידוע שהבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו זי"ע, פירשו ש'תיבה' היא מלשון 'מילה', צוהר תעשה לתיבה – להאיר את המילה של התפילה, ואם כן, איך נפרש את "צא" מן התיבה. פשוט מאד, לצאת לחיים מן התיבה, שהחיים יהיו נובעים מן התפילה, כי אדם שמתפלל על החיים שלו – החיים שלו נראים אחרת, אף אם יש דברים שבאים סתם כך בחיים בהשגחה פרטית מרצונו של הקב"ה, אף אם אדם לא התפלל עליהם, אך כבר אמרו צדיקים, שיש הבדל גדול בין דבר שבא ללא תפילה לבין דבר שבא עם תפילה, לכן צא מן התיבה, שהיציאה שלך לעולם תהיה עם התפילה שהתפללת כשהיית סגור כל כך בתיבה, ומשווע לעזרתו וסיועו של הקב"ה. האדם העומד להתפלל, נשטף במחשבות זרות, מחשבות טורדות, קשה מאד מאד להתפלל ולהתרכז כראוי, צוהר תעשה לתיבה. הרי המילה הזו שאתה עומד ומנסה לומר אותה בשלימות לפני השם יתברך, היא המקום בו אתה מתחבא מפגעי העולם, השידורים המידיים שאתה משדר לפני קוב"ה הם המתנות שנותן לך הקב"ה להתרפק על חיקו כאשר משהו לא מסתדר לך בחייך, מאיזה מבול כלשהו שאתה בורח ממנו, אך אם התיבה פרוצה, היא נאמרת סתם כך ללא מחשבה וכוונה, אין לה את הכח לשרוד במים הזידונים של המבול האישי שלך, כשאתה כבר כן נמצא בתוכה, ואתה שורד את המבול, אתה פשוט מתפלל, הודף כל מחשבה וכל גל עכור, אתה אמור להיות אפוף בה לגמרי, גם כאשר אתה זז ממנה, ופונה להתמודד עם נחשולי המבול, איפה היא התיבה ההיא שכה חיממה אותך? היא לא פגה ואורה לא עומעם, אתה אמור לצאת מן התיבה, מתוכה, כמו שאתה עטוף באדרתה המחממת מפני העולם החדש שלאחרי המבול.

הפוסט 011 לחיות את חיי התפילה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

יום חמישי לסדר נח, ד' בחשון תשפ"א

את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ.

הקשת רבת הגוונים, היא הברית שבין אלוקים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ, הברית הזו היא הסכם בין השם יתברך לכל חי, בפסוקי הקודש לא רשומים פרטי התנאים של הברית הזו, מה ועל מה הסכימו לאחר המבול, והאם זכרון הקשת מעורר את זעמו כרגע של הקב"ה, אז היא התראה ולא ברית. כדי להבין מהי ברית, צריך להקדים ולומר, שבכלל, מצד הסברא, אין יכולת לכרות ברית בין השם יתברך לבין הברואים מחמת הפער שביניהם, כלומר, איך יכול ילוד אשה לכרות ברית עם השם יתברך או להפך, כאשר הוא בידו יתברך, ורוחו ונפשו בידו תלויים. אך כיון שאנו רואים שיש כן ברית בינו לבין הברואים, הרי שכנראה הפנייה היא למציאות האלוקית שבתוככי הברואים, הקשת מרמזת על המציאות הזו, כאשר אחד מהברואים רואה את הקשת, ומבין שהוא קשור בעצם ובמהות בבורא יתברך, אשר מחיה, מקיים ומהווה אותו בכל רגע ממש, הדיבור הוא על הארץ, על הארציות הזו שאנו רואים אותה מולנו, דורכים עליה ופועלים לפיה, היא אלוקית לגמרי, היא מציאות רוחנית, זו שהיא מסתירה את האמת בכל רגע נתון, זה בגלל המראה המגושם שלה, המסתיר והמחביא, מי שמשתכנע מהיותה משדרת שדר של אטימות מוחלטת – הפסיד את עולמו הרוחני, הוא לא קלט את כללי המשחק הללו, הברית הזו באה להורות, שיש רשות, יכולת והזדמנות לכל אדם בעולם להתקרב אל השם יתברך, להדוף את דמיון הארציות ולראות בארץ ובתבל כסא לגילוי אלוקותו יתברך והשגחתו הפרטית.

הפוסט 012 הקשת בענן הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

ערב שבת קודש פרשת נח, ה' בחשון תשפ"א

אין היכולת שלנו לתאר מה שצריך או מה שלא צריך, כי אנו חיים בתדרים שונים ומתחלפים, פעמים שאנו נוכחים לראות את חללה של רשות בשיא הבהירות, אך לעיתים השמש שוקעת והיא ממש נתפשת כמתעללת, ואז אנו מכחישים ומוצאים את עצמנו כאחרוני עובדי האלילים, האמת האלוקית היא כנה לגמרי, לא יכול להיות בה שקר או סטיה, והיא גם אוהבת להיות בלעדית ויחידה, אינטרסים לצד האמת הם כמו אחיות צרות נשואות בבית אחד, אין אפשרות לראות את האלוקים בעולם הזה, אבל אפשר להיות בעולם הזה ולראות את אלוקים.

כי העולם הזה כמהות הוא שקרי מיסודו, כמקום אירוח ארעי הוא מוזר מאד, ההשתלטות שלו על האורחים העשירים כבר מגוחכת, נפש חופשיה עובדת עבודת אמה נחרפת, עד מתי תשעבדו את האדם אשר אלוקים בלבו, אלו אשר נגע אלוקים בלבבם אמורים לשוט על פני התהום ולרחף במרומים מתוך הזדהות עם האמת הבלתי מושגת, מטבעם אין יצורי האור הללו יכולים להשתעבד, גם כאשר האדונים המדומיינים מרעים להם מאד, חופשיים הם ברוחם ובגופם, משייט מוחם בהיכלות אמת ומדיר את רגליו ממרתפי דמיון, העולם הזה הוא מציאות של דמיון, ובעולם הבא הוא דמיון של מציאות, כי אין שום מציאות כלל, מציאות היא כסא למשהו גבוה יותר, שהוא האמת שלשמו כל המבוכה הזו, החי בעולם האמת לא מבין את שפתם של משעבדיו, הם נראים מוזרים בעיניו, ואינם ברי משא ומתן, המשועבדים האחרים נדים בראשם למסכנים המאושרים, כאילו יש פה ויכוח בכלל מי מאושר יותר.

וגם במחוז המלאכיים כבר יש מסגרת ומוסדות של בלתי מאושרים שמדברים בשפת האושר הקולחת ולבם מת. כאשר עושים מציאות מהביטול והאין זה דומה למלתא דשטותא, משל לאחד שמתחפש בבגד לא לו, הפנימיות יכולה רק להתפעם מזה ולא יותר מכך, כשאנו בהירים עם האלוקות ומקשיבים לה – אנו מסוגלים לחוש בעונג של הרכנת הראש למולה, אך כאשר סדקי הזמן נוגסים בה, אל לנו להתכחש להתכחשות מציאותו, אלא לרוץ כרץ את ריצת חייו להתרפק שוב אל האלוקות מתוך אמת שבלב.

הבהירות של האלוקות קיימת תמיד, יש בה די מן החוצפה להיות נוכחת גם במקום שלא רוצים בה לחלוטין, הנוכחות של האין סוף ברוך הוא היא לא ממושמעת ליחצנים העומדים בדלת לסלקציה, הוא היה נוכח במרתפי האינקוויזיציה כמו שהיה נוכח בבית המקדש ביום הכיפורים, הוא היה פעיל בקרמטוריום של אושוויץ כשם שהיה פועל ישועות על ים סוף, רק רחמן בלתי סופי כמו השם יתברך יכול לבצע שואה כשרק הוא יודע את הטובה העצומה לאין קץ שנעשה על ידי זה, רק אור קדוש כזה יכול להאיר לבבות של אנוסי ספרד, והדומים להם עד סוף כל הדורות.

משום כך הדבקות בו היא היות הנפש בת חורין אמיתית, נטולת עול ודאגה ברמה הכי עמוקה שישנה, כמלכי העולם נדמה, וכנסיכי ארץ אשר לא יחסר לנו כל, כי אכן כך הם פני הדברים, מה שקורה אתנו לא קשור אלינו – זה קשור אליו, אל המנהיג אותנו ללא בחירתינו, סוד הבחירה בא אחר כך, ברקע זה הוא ורק הוא, ואין עוד מלבדו בכל התדרים כולם, אתה יכול לכתוב ספרים באותיות רש"י מרשימות, אך במציאות אין אלוקים בלבבך, אפשר לגלגל עינים לשמים ותוך כדי לגלגל חוטא בכל המדרגות לשם שמים, ואין דורש את השם בעומק לבבו, אין המביט על אהבתו האינסופית לברואים, לסליחתו שאין לה קץ.

וגם אם נחרד מאד על דברו ונדון את עצמנו ונשוב, אך לא נוכל לשפוט את הזולת, אלא נתעצם במדתו האוהבת האינסופית, לא אותיות מרשימות וכרכי סוגיות מדהימים אלא פשטות ענווה כזו המחבקת את כל הבריאה ואשר בה ללא משוא פנים, כך גם צריך ללמוד תורה מתוך הכנעת אמת ויראת הרוממות, לא לומדים תורה כדי להיות משהו חשוב, אסור לעבוד את אלוהים אחרים ועוד לקרוא לזה מוסדות חסידיים, האור של התורה הוא אור פשוט מאד, לא אוהב גינונים וכותרות רעשניות, כל מה שצבעוני מדאי חשוד מדאי, לתורה יש תדר נקי ולבן, והיא אוהבת אנשים שמעריצים אותה עם ברק בעינים, היא לא רוצה הרבה מדאי אבל היא רוצה להיות בהכל, אי אפשר לקרוא תורה בשפה של שוק, הפסוקים כתובים במימד אלוקי עמוק, כשאנו קוראים בראשית ברא אלוקים, ואנו לא עוצרים להרהר במשמעות של המלה ברא, מהי בריאה, והאם אנו יכולים להבין שאין תובנה אנושית בסיסית במושג "לברוא"? כך שבהכרח אינך רשאי לקרוא את זה כספר המספר, אלא כקודים רוטטים של אמת, שלהבות אש המאירות, ותוכנית הבריאה לפרטיה ולפרטי פרטיה, הסילודין של קדם תורה, מוכרחים גם להבנתה, הנגיעה הרומנטית של יהודי כשר בקטיפת הפרוכת של התורה – היא המקור לקיום ההלכה, אתה לא יכול להיות יהודי אם אתה לא מתרגש.

יהדות היא אמת רוקדת לא שוקטת, הפשטות התורנית מסכימה שתכניס את תכניה לכלים המיוחדים שלך, תהיה אתה, תפער פה קולט אבל הפה שלך, כך אתה יכול להיות איפה שתהיה ותורתו בתוך מעיך, אין סוף להתערבות שלה, הנוגע בה יקדש, כל גופו עטוף בה, ודמו מהול בה, כי התורה היא אור האורות של מציאות הכי מציאותית, לכן היא לא מפחדת להכתב בשפת סיפורים, כי זה לא לטפשים בכלל, יהב חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי בינה, זהו מועדון סגור בפני קלי עולם, גם רהוטי העברית אינם רשאים לקרוא תנ"ך, כי זה לא כתוב בשפה אלא בלשון הקודש, לשונו של אלוהים חיים ומלך עולם.

האם באמת הכופרים חושבים שיש לחז"ל אינטרס לקדש את התנ"ך לולא ידעו כי הוא אור אינסוף ברוך הוא ממש, ההעלבה הזו מצד החוצחזלים אינה נובעת מרוע, הם באמת כך, רדודי קריאה, יודעים להתייחס ליופי הכתוב ולא לנשמת הכותב, אנא נפשי כתבית יהבית, כל פסוק הוא אור של רבבות פירושים, ללא סוף ממש, זהו אוסף נדיר הדור בכליל שלמותו, שנאסף לתוך ספר אחד, מה שהיה ומה שיהיה, לפרטי פרטים, כל התדרים, בכל התחומים עם כל הפירושים בכל התקופות, הכל רשום מרומז נלקט ומתלהט מתוך התורה.

התכנית של הבורא נמצאת בידינו, אדם הראשון כבר שמע את המשפט להיות יוצרי עולמות כמותו, זה לא ממש שקר, זה רק לשון הרע, זה גילוי הסוד, והנה היא בידים שלנו ואפילו מותר לנו לרקוד אתה בשמחת תורה, ומותר לנו לפרש אותה בשבעים פנים לתורה, איזו תכונה מופלאה לאגד שבעים תדרים בחבילה אחת, כשההלכה גם לה שבעים פירושים, היא לא מתעלמת משום צורך ומאף תדר, היא פשוט נמצאת במסקנה הקדושה של האינסופיות.

הריכוז הבלתי אפשרי של כל הדרכים המנסות להוביל לאור, נמצא בהלכה הפשוטה של התעטפות בטלית והנחת תפילין, ריכוז של מישהו שכבר הכין לך הכל, לא יוצאים לדרך בלעדיו, הכל מסודר לנו, דרך סלולה אל האור עם לוותר על טעויות של טירונים, אפשר להניח שיש מסלולים קשים שבסופם האמת פשוט מחבקת אותך כשאתה כבר מתעלף, אך אין זה מן ההכרח ללכת בהם, משום שקודם כל – אנו כבר די מסובכים במסלולי מסלולים, שנית כל – למה לטרוח אם אפשר בקלות, כל כך קשה לפתוח את העינים? איזו התבוננות קלה בלתי משוחדת, אין דברים כאלה? החטא הוא תוצאה של התבוננות לא טובה, התיקון הוא להתחיל לחיות את כל זה, ללא תירוצים, כי כבר אין.

הפוסט 013 כאשר הבהירות שוקעת הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

שבת פרשת נח תשפ"א

את האלקים התהלך נח.

נח הצדיק, היחיד בדור, בדור מלוכלך מאד, מלא חטאים ופריקת עול המוסר ומרידה במלכות שמים, היה רק אדם אחד יחיד, שאותך ראיתי צדיק בדור הזה, הדבר מפליא ביותר, שגם אם בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, בכל זאת הוא צדיק תמים בדורותיו, היינו שאדם יודע את האחריות העצומה שיש עליו בכל מקום שהוא חי בעולם, עליו לשנן ולשחזר ללא הרף, שעלי עומד העולם. נתאר לעצמנו את נח, שאם לא היה רואה את האחריות שיש עליו, והיה מתייאש באמרו, שממילא הוא לא כמו בדורו של אברהם וכו', אלא הוא ממש ממש רגיל, 'רק' אינו חוטא בחטאים הזוועתיים שחטאו אנשי דורו – היה מפסיד את כל האנושות שיצאה ממנו, והיה בטל מההצלה שהציל אותו השם יתברך בתיבת המבול, והדברים נפלאים מאד, שדייקא במקום הזה, שאין לזה כל כך חשיבות לכאורה, אבל כשמסתכלים על הסתכלות רחבה יותר – רואים את העומק של עמידת אדם יחיד נגד כל העולם כולו. זה הלימוד הנפלא שאנו לומדים מפרשת נח.

הפוסט 014 אדם יחיד בדור הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

יום ראשון לסדר לך לך, ז' חשון תשפ"א

דור הפלגה רצו לעשות מגדל וראשו בשמים. הם רצו להיות נוכחים בעולם, הם מצאו בקעה, ושם רצו לבנות את המגדל, במקום לחפש הר, הם רצו להמציא את עצמם מחדש, לא האמינו באפסיות האדם, ייחסו לו אלמותיות מוגזמת, מבלי הבט על המציאות, הם ראו בעצמם נפרדות מאלוקים חיים, הם חשבו שאם הם מתחצפים לרבונו של עולם הם מציאות בפני עצמם, וזה בדיוק הטעות שלהם, כי ההיפך הוא הנכון, ככל שאתה מתחבר אל האלוקות, אל עוצמת החיים שנמצאת בעולם הזה, אתה יותר נוכח ויותר נצחי, לכן בא העונש שלהם שפזרו אותם מן האחדות, הם כבר לא יכלו להכיר איש את שפת רעהו, הם נידונו בנפרדות כי את זה הם ביקשו ואת זה הם עוללו. כאשר אנו רואים את עצמנו כחלק אלוק ממעל ממש, פחות מפריעים לנו דברים, אנו פחות רוצים נוכחות, כי אנו מבינים שהנוכחות האמיתית שלנו היא הדבקות בחי החיים, השקט של האיש שחי בעולם טהור, נשאר יותר נוכח מהבלגניסטים העולמיים, שתהלת העולם שלהם חלפה ללא שוב. דור הפלגה לימד אותנו לבלי נתפלג שוב.

הפוסט 015 מגדל וראשו בשמים הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

יום שני לסדר לך לך, ח' בחשון תשפ"א

כשהתודעה שלך נפתחת – פחות מפריעים לך דברים שבעבר מאד הפריעו, הקטנוניות נראית מגוחכת להפליא, ואתה מבין כמה אתה ילד כשאתה ממש כועס על דברים מסויימים, פתיחת התודעה היא הסכמה לחשוב, קצת לסטות מהקופסה הממסגרת ויותר להיות קשוב לתדרים שונים, לתת פירושים נוספים למציאות זו פתיחות, הפירוש הקטנוני ממזער את מסר השיעור הנשגב ומעניק לו מעמד של מקרה עצוב, הפירוש הכוללני הוא הרבה יותר מכיל, העוצמה והאמת נמצאים בו, הוא בטוח במה שקורה, כי אין כאן חציית שום קו ציפיה, האמת ברורה מראש – אף אחד לא חייב לי כלום, אבל אני יכול לבחור את התדר וזה מה שחשוב, ואם תפתח התודעה ותראה בה כעס ומרירות, אל תאמין לפתיחה זו שבאה רק כחרך אל האור ואינה האור עצמה, כי באור אין חושך, ובטוב אין רוע, ותודעה – שכל אלוקי היא ואינה מכילה אכזבות וחמיצות של חיים, בתודעה הגבוהה החיים הם תדר אלוקי פשוט שאין בו כתמי מציאות, השאיפה שלנו לדעת את התשובות חוסמת את התודעה מלחוות את שינויי הזירה, ההכתבה האלוקית דורשת יותר מסגנון פעולה אחד, וכשעוברים מסגנון אחד למשנהו יש סכנת משבר, וכשצולעים בעת שטסים על הגשר לעבר המטרה, הצליעה הזו גובה מחיר כבד, אז מתוודעים לעומק התהום של החדלון, בקו התפר שבין המובן לשאינו מובן, שם הקטנוניות חוגגת, היא עצמה סותמת את התודעה האנושית הפשוטה, מכל שכן דברי נפש עדינים ועתיקי שמועה, מרום מדרגות ההויה עד גלגולי נשמות שונים, להבין תדר אלוקי נקי צריך נפש נקיה ומקשיבה, לפתוח את התודעה לבד אין זה די, אלא צריך לעורר בה את האמת הצרופה, שאין יודעים כלום, ועלינו לשחרר את האחיזה האלמותית שלנו במה שאין לנו באמת אפשרות לשנות או לפעול משהו, משום שאנו עדים למסלול תהליכי אלוקי מתרחש.

הפוסט 016 פתיחת התודעה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

ט' במרחשון תשפ"א

בעצם המהות אין כל הבדל בין המשתנים השונים בעולמנו, משום שאם הכל אחדות פשוטה אזי הכל מהות אחת, המיקוד שלנו מול הטוב והרע, החושך והאור הוא לעיני המתבונן בלבד, במציאות האמיתית לא ארע כאן כלום, אבל עצם הזיהוי שלנו את הרע כמהות אחרת, אנו עובדי עבודה זרה בטהרה, משום שבשורש לא קיים הבדל בין מהויות, והתוצאה של החטא נובעת דווקא כאשר אתה מזהה את החטא כמקור איום עליך, או כמחסן תענוגות שהועלם ממך, כאשר מיאוס החטא ברור כמו דבר מאוס באמת, לא מתרחש הקרב, במקום שיש מתח מול חטא – קיים בבירור חטא, התיקון הפנימי יכול על החטא יותר מהתיקון החיצוני, למרות שאסור לוותר עליו, התיקון הפנימי משרש את הרע ומראה את פרצופו האמתי, כשהרע מזוהה כלא גמור, אזי האחדות מתפשטת והודפת את העמדת הפנים של הרע כיש בעולמו של הטוב הגמור, ושוב, כל זה אחר השתלשלות הטעות הראשונית של זיהוי מהות הרע כרע, אזי מוטלת עלינו עבודת המיאוס והלוחמה הבלתי מתפשרת עם הלא טהור, אך בשורש הבנת הענין אין רע באמת, המקום פה מלא מאלוקות, והיא מתעתעת באי נראותה, היא כה רועשת ומחייכת מול המתכחשים לה, אור זרוע לצדיק אך כולם נהנים מהחושך, ואינם מבינים כי תכליתו של החושך הוא אור. מי יכול להחשיך אור אלוקי, וכי חטא יכול להסתיר את האמת, אלא מאי עוורים אנו מלראות, לא האור חשוך אלא אנו חשוכים, אך ה' צוה אור לחשוכים, בחינת כי אשב בחושך ה' אור לי, והלואי שיפעל האור את תפקידו.

הפוסט 017 תכליתו של החושך הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.