הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ דּוֹמִים לְמִדְבָּר, כָּל מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, הַדּוֹמְמִים, הַצּוֹמְחִים, הַחַיִּים וְהַמְּדַבְּרִים אֵינָם רֶלֶוַנְטִיִּים, מִשּׁוּם שֶׁאֵינָם קְשׁוּרִים בְּעֶצֶם הֲוָיָתֵנוּ, הֵם נוֹעָדוּ, אוֹ לְהוֹעִיל לְהִתְקָרְבוּתֵנוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אוֹ לְהַסְתִּיר אוֹתוֹ לְמַעַן נְגַלֶּה אוֹתָנוּ בַּעֲבוֹדָתֵנוּ הָאֶתְגָרִית. חוּץ מִזֶּה, הַכֹּל כְּמוֹ רֵיק, אֵין כְּלוּם!

נַסּוּ לְתָאֵר אֶת מַעֲמָד קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּכֹחַ הַצִּיּוּר הֲכִי חָזָק שֶׁלָּכֶם, וְלֹא בַּמַּעֲמָד הָאֲמִתִּי שֶׁל שִׁשִּׁים רִבּוֹא, אֶלָּא בְּמַעֲמַד אִישִׁי וּפְרָטִי, אַתֶּם, הַתּוֹרָה וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!

אֵיזוֹ עָצְמָה עֲנָקִית!

אֵיזוֹ גַּדְלוּת גְּדוֹלָה!

כָּל הָעוֹלָם שָׁקֵט, דּוֹמֵם, עוֹצֵר נְשִׁימָתוֹ וְהִנֵּה רַק הַתּוֹרָה נִמְצֵאת כָּאן, אֵין עוֹד שׁוּם דָּבָר.

לֹא בְּחִנָּם גִּלָּה לָנוּ הַמִּדְרָשׁ אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁלֹּא נִתֶּנֶת לִתְפִישָׂה אֱנוֹשִׁית כְּלָל, שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם, כִּבְיָכוֹל, הִסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּבָרָא עוֹלָם (זֹהַר ח"ב קסא, ב), כְּמוֹ אוֹתוֹ מְהַנְדֵּס הַמְּעַיֵּן בְּפִנְקָסָיו לִפְנֵי תְּחִלַּת הַבְּנִיָּה (בְּרֵאשִׁית רַבָּה א, א).

נוֹרָא נוֹרָאוֹת!

אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהָבִין דָּבָר שֶׁכָּזֶה?

גַּם אִם אֵינֶנּוּ מְחַטְּטִים בְּיָדֵינוּ הַמְגֻשָּׁמוֹת בְּמִסְתָּרָיו שֶׁל צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַךְ נוּכַל לְהִתְחַמֵּם לְאוֹר הָעֻבְדָּה, כִּי עוֹלָמֵנוּ זֶה, עַל כָּל אֲשֶׁר בּוֹ, הוּא מֻנְהָג עַל פִּי הַתּוֹרָה, כָּךְ בִּמְדֻיָּק, כָּל אִוְשַׁת עָלֶה הִיא תּוֹרָתִית, כָּל מְאֹרָע, כָּל סִפּוּר, בְּנִיָּה וְחֻרְבַּן – הַכֹּל 'תּוֹרָה', מִלְּשׁוֹן 'הוֹרָאָה', לְהוֹרוֹתֵנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נִנְהַג בָּהּ.

הַוִּכּוּחִים אוֹדוֹת מִדַּת יְעִילוּתָם שֶׁל לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה כְּדֵי לְהוֹכִיחַ אֶת הַמְכַנִּים אוֹתָם 'פָּרָזִיטִים', הֵם מְגֹחָכִים מְאֹד, כִּי לֹא רַק שֶׁהֵם יְעִילִים, וְלֹא רַק שֶׁהֵם לֹא פָּרָזִיטִים – הֵם מְקַיְּמִים אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, מַמָּשׁ. וּמִי שֶׁלֹּא מַאֲמִין בָּזֶה, אֵין אֶפְשָׁרוּת לְהַסְבִּיר לוֹ אֶת הַגְּדֻלָּה שֶׁל הַתּוֹרָה.

גַּם אִם לֹא נוּכַל לְהַסְבִּיר לְזָרִים, לְצַעֲרֵנוּ, אֶת מַעֲלַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אַךְ לְפָחוֹת אָנוּ, אֲשֶׁר זָכִינוּ לָדַעַת זֹאת, עָלֵינוּ לְהַפְנִים אֶת הַמֶּסֶר הַחַד וְהַבָּרוּר הַזֶּה, שֶׁבְּסִיס קִיּוּמוֹ שֶׁל כָּל רֶגֶב אֲדָמָה בְּעוֹלָמֵנוּ – הוּא הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּמִדְבַּר סִינַי, הַגֶּשֶׁם שֶׁיּוֹרֵד, הָאֲוִיר שֶׁנִּנְשֹׁם, הַכֹּל לַכֹּל – תּוֹרָה הִיא! אִם אֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע זֹאת, גַּם לֹא נוּכַל לְהַסְבִּיר שׁוּם דָּבָר לַאֲחֵרִים, גַּם אִם בֶּאֱמֶת לֹא צָרִיךְ.

הַהֲבָנָה בִּקְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, וּבְמַהֲלַךְ הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל "מִדְבָּר", הֵם קְרִיטִיִּים וּנְחוּצִים בְּיוֹתֵר, לוּלֵא זֹאת, לֹא נוּכַל לְהָבִין אֶת מַטְרָתֵנוּ בָּעוֹלָם, לִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ, לֹא יוּכַל לַעֲבוֹר מִסְּתָם שַׁעֲשׁוּעַ יוֹמִי אִינְטֶלֶקְטוּאָלִי לְצַו חַיִּים, רַק אִם נָבִין, שֶׁעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ עוֹמֵד עַל לִמּוּדֵנוּ הַמַּתְמִיד וְהַיּוֹמְיוֹמִי, וְכָךְ אוֹמְרִים חֲזַ"ל בַּמִּדְרָשׁ (בַּמִּדְבָּר רַבָּה יט, כו): "מִי מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה? מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כַּמִּדְבָּר"!

אֵיךְ אֲנָשִׁים עוֹשִׂים אֶת עַצְמָם כַּמִּדְבָּר?

מַה זֶה מִדְבָּר?

הַמִּדְבָּר, הוּא מָקוֹם טִבְעִי, רֵיק, שׁוֹמֵם, בְּרֵאשִׁיתִי. הַנּוֹף הוּא חַדְגּוֹנִי, חֲסַר יוֹמְרוֹת, לְלֹא צֹרֶךְ בִּכְלוּם, בְּשׁוּם דָּבָר נוֹסָף, הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, לְלֹא עוֹד דְּבָרִים.

הַמִּדְבָּר, הוּא מְקוֹמָם שֶׁל אֲנָשִׁים לְלֹא בַּיִת, לְלֹא חִבּוּר הָדוּק לָעוֹלָם, בַּמִּדְבָּר יֵשׁ הָרִים וּמוֹרָדוֹת, מִישׁוֹרִים וְגֵיאָיוֹת, בַּמִּדְבָּר רוֹאִים רַק אֶרֶץ נוֹשֶׁקֶת לַשָּׁמַיִם, אִיֵּי מִדְבָּר, נוֹרָא, שֶׁקֶט מִסְתּוֹרִי, מַפְחִיד… נוֹכְחוּתוֹ שֶׁל הַיּוֹצֵר מַשְׁמָעוּתִית, כִּמְעַט מְהַדְהֶדֶת, מַדְרִיכָה אֶת מְנוּחַת הַשֶּׁקֶט.

הַקּוֹשֵׁר אֶת חַיָּיו עִם אַהֲבַת הַתּוֹרָה, אֵינוֹ עִוֵּר וְחֵרֵשׁ, אַף שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כְּכָזֶה, אָדָם נוֹרְמָלִי הִנּוֹ, הוּא כֵּן רוֹאֶה מַרְאוֹת וְשׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת, אַךְ בִּהְיוֹתוֹ מֻנָּח בְּאוֹתָהּ אַטְמוֹסְפֵירָה מְיֻחֶדֶת שֶׁל אֲוִיר הַנְּשָׁמוֹת – אֶרֶץ הָעֶלְיוֹנָה וְהַשָּׁמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים, בַּמַּדְרֵגוֹת הַגְּבוֹהוֹת וְגַם וְהַנְּמוּכוֹת שֶׁל מִדְבַּר הַחַיִּים, מִתְעַלֵּם הִנּוֹ, הוּא עָסוּק בְּמַשֶּׁהוּ נַעֲלֶה לְאֵין עֲרֹךְ, הוּא עָסוּק בְּתוֹרַת הַחַיִּים, עֹנֶג הָעִנּוּגִים הַכְּמוּסִים שֶׁל נַפְשׁוֹת הַתּוֹרָה שׁוֹכְנֵי הַמִּדְבָּר.

בַּמִּדְבָּר אֵין בַּיִת וְאֵין מַשְׁכַּנְתָּא, אֵין יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ מִגִּנָּה לֹא מְטֻפַּחַת וְאֵין צַעַר מִצֶּבַע מִתְקַלֵף, הַכֹּל נוֹשֵׁם שָׁם שְׁלֵמוּת מַרְגִּיעָה, הַכֹּל טוֹב, הִנֵּה שָׁמַיִם נוֹשְׁקִים לָאָרֶץ, נִתַּן לִחְיוֹת בְּדֶרֶךְ שְׁמֵימִית חָפָה מִתּוֹבְעָנוּת חָמְרִית חוֹנֶקֶת, אֵיזֶה אֹשֶׁר בִּלְתִּי נִתְפַּשׂ?

מִדְבָּר.

כָּךְ הִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, נִתְּנָה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְצֻיָּן עַל יְדֵי יְהוּדִים כְּמָקוֹם קָדוֹשׁ…

וַהֲלֹא זֶה פֶּלֶא! אוֹתוֹ אֲתַר בּוֹ נִהְיֵּנוּ לְעָם, כַּאֲשֶׁר קִבַּלְנוּ תּוֹרָה בְּאוֹתוֹת נוֹרָאִים וּבְמוֹפְתִים גְּדוֹלִים, לֹא מִקֵּד אֶת תְּשׂוּמֶת לִבָּם שֶׁל אַף אֶחָד מִגְּדוֹלֵנוּ בְּמַהֲלַךְ הַדּוֹרוֹת, וְאַף בַּמְּקוֹרוֹת, אֵין שׁוּם אִזְכּוּר לַחֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם, עַד כִּי הָפַךְ בִּלְתִּי יָדוּעַ בִּמְדֻיָּק, לַחֲלוּטִין. וּלְמַעֵט אֵי אֵלּוּ אֲנָשִׁים מְטַיְּלִים וְאוֹהֲבֵי צְפוּנוֹת – הַדֶּרֶךְ לְשָׁם שׁוֹמֵמָה.

לָמָּה?

הַסִּבָּה הִיא פְּשׁוּטָה, הַתּוֹרָה אֵינָהּ עִנְיָן לְיֵּשׁוּת הַתְּלוּיָה בְּאִישׁ, מָקוֹם וּבִזְמַן מַגְבִּיל וּמֻגְבָּל, אֵין עֵרֶךְ לְהַר סִינַי כְּמִיקוּם גֵּאוֹגְרָפִי, אֲבָל יֵשׁ עֵרֶךְ לְמִדְבַּר סִינַי כְּעֵרֶךְ רַעְיוֹנִי מַהוּתִי.

הַכֹּל יוֹדְעִים אֶת הַהִתְרַחֲשׁוּת כְּמוּסַת הַמֵּימָד שֶׁהָיְתָה בֵּין קְרִיאָתָם שֶׁל הֶהָרִים הַשּׁוֹנִים, הַגְּבוֹהִים, הָרָמִים, הַנָּאִים וְהַמִּתְנַשְּׂאִים שֶׁאֲדוֹן הָעוֹלָם יִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה עַל יָדָם, וַאֲשֶׁר נִבְחָר לְכָךְ רַק הַר סִינַי הַקָּטָן וְהַנָּמוֹךְ חֲסַר הַיּוֹמְרוֹת. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מִתְמַקֶמֶת בְּמַהוּתָהּ עַל הַנָּמוּךְ וַחֲסַר הַשְּׁאִיפוֹת הָאִישִׁיּוֹת לְעָצְמָה חָמְרִית מִתְנַשֵּׂאת.

וְאוּלַי דַּוְקָא לָכֵן קוֹרְאִים אָנוּ אֶת פָּרָשַׁת בַּמִּדְבָּר לִפְנֵי חַג הַשָּׁבוּעוֹת, לְנַטְרֵל אֶת הַהִתְנַשְּׂאוּת הָאִישִׁית בְּלִמּוּד תּוֹרָה.

אֵינֶנּוּ לוֹמְדִים כְּדֵי לְהַצְלִיחַ בַּחַיִּים, אָנוּ לוֹמְדִים כְּדֵי לְהִדָּבֵק בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זֶה שֶׁמְּקָרְבֵנוּ אֵלָיו כַּאֲשֶׁר אָנוּ הוֹגִים בְּדִבְרֵי קָדְשׁוֹ, אֲבָל רַק בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת, כְּמִדְבָּר חֲסַר כֹּל, וְאֵין לוֹ כְּלוּם מִלְּבַד אֶרֶץ וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם – – –

הפוסט פרשת במדבר – ההתגלות במקום הפקר הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

ערב שבת פרשת במדבר תש"פ

פרשת השבוע מסתיימת במלים: "ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו", הפסוק מזהיר מהתגלות מיותרת של כלי המשכן בעת מסע המחנה, המעשה הזה גורם עונש גדול מאד. לצד פשוטו של מקרא, אנו למדים כאן רמז להתנהלות שלנו בחיים. המוות שהוא הפך החיים, נגרם כאשר אין יודעים להתחזק בשעת המכסה והתחבאות האור. כלי המשכן, הקודש, קדש הקדשים, הם הכלים של השראת השכינה, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

גם בחיי האדם, יש השראת השכינה, האלוקים רוצה לשכון על כל יחיד בעולם, היחיד הזה עובר תקופות שונות ומשונות, לפעמים הוא חי חיים של התגלות, ולפעמים הוא חווה רגעי חושך איומים, בהם לא נותר לו אלא לעבוד את השם בחשיכה, ללא שום יכולת לראות משהו, להבין משהו, להשיג השגה כלשהי, באותו זמן על האדם "להסכים" לכסות את הקודש, לתת את המקום שלהם, לא תמיד ה' רוצה שהכל יהיה גלוי, יש בחינה של "בנסוע המחנה", לא צריך להתעקש לרצות דווקא לראות מתי שאסור, במקום שאסור, במצב שלא נותנים לך לראות.

העיקשות של אנשים לחוות תמיד אור, גם במחיר של התנגדות לרצון האור הזה עצמו – נקרא "כבלע את הקודש", ההתקדשות מצידנו יכולה וחייבת להתמיד כל עוד אנו חיים, אך לא תמיד יתנו לנו לראות את האור כמו שהוא. עלינו להזהר, שבאותה עת שלא נותנים לראות, בתקופה הכהה של החיים, לא לעזוב את הקדושה, לא להגיע למצב של מיתה עקב הדחיה שאנו חשים מול האור הגדול של השראת השכינה, במלים ברורות יותר: בלע את הקודש, זהו כיסוי הקודש, לא להתייחס לכיסוי הזה ככיסוי אמיתי, אלא כנסיון ומשימת עבודה שהוטלה על שכמנו, להסיע את כלי המשכן שלנו, את השראת השכינה הפרטית שמגיעה לנו, גם בתקופה ובמצב כאלו.

הפוסט פרשת במדבר – כבלע את הקודש… הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

בְּיָמִים נוֹרָאֵי הוֹד אֵלּוּ, יְמֵי הַהֻלֶּדֶת שֶׁל עַמֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הַנִּבְחָר, הָאֱלֹקִי וְהַטּוֹב, גַּם אָנוּ בְּדוֹרֵנוּ הָאַחֲרוֹן הַזֶּה – נוֹלָדִים מֵחָדָשׁ, מַמָּשׁ כָּךְ.

כְּפִי הַמּוּבָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁכָּל מַעְגַּל זְמַן הַסָּב עַל צִירוֹ מֵבִיא בִּכְנָפָיו אֶת אוֹתָם אוֹרוֹת נִשְׂגָּבִים שֶׁהֵאִירוּ אָז. וּבְכֵן, הַפַּעַם מְדֻבָּר בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה עַל יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זֶה קוֹרֶה כָּאן וְעַכְשָׁו.

אַךְ מַשֶּׁהוּ שׁוֹנֶה יֵשׁ בְּחַג הַזֶּה לְעֻמַּת הַחַגִּים הָאֲחֵרִים, אִם מוֹעֲדֵי יִשְׂרָאֵל נִבְחֲרוּ לְצַיֵּן הִתְגַּלּוּת אֱלֹקִית מְסוּיֶימֶת שֶׁאֵרְעָה בְּאוֹתוֹ זְמַן, הֲרֵי שֶׁקַּבָּלַת הַתּוֹרָה, הִנָּהּ מֻטֶּלֶת עָלֵינוּ לְצִיּוּן וַחֲוָיָה בְּכָל יוֹם וְיוֹם, הֲרֵי כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ: (פסיקתא זוטא דברים ו, ו) 'בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים, כְּאִלּוּ הַיּוֹם בָּאתָ עִמּוֹ בִּבְרִית, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כִּדְיוּטְגָמָא [צַו מַלְכוּתִי] יְשָׁנָה שֶׁאֵין אָדָם סוֹפְנָהּ' וְכוּ' וְכוּ'.

הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּנוּ, מִתְחַדֶּשֶׁת בְּכָל לַיְלָה, שָׁם בִּמְקוֹרָהּ, הִיא מוֹסִיפָה חִיּוּת קְדוֹשָׁה הַקְּשׁוּרָה לְלִמּוּד וּקְנִיַּת הַיֶּדַע שֶׁסִּגְלָה אוֹתָהּ נֶפֶשׁ כַּאֲשֶׁר הָיְתָה נְעוֹרָה בְּמַהֲלַךְ הַיּוֹם. הַנֶּפֶשׁ נוֹלֶדֶת מֵחָדָשׁ, הִיא מֵעוֹלָם הַהִתְחַדְּשׁוּת, אֵין לָהּ קֶשֶׁר לְהִתְיַשְּׁנוּת כָּלְשֶׁהִי, כִּי אָכֵן, הִיא חֲדָשָׁה בְּכָל יוֹם וָיוֹם.

עַל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מֻטֶּלֶת חוֹבָה לָלֶדֶת נְפָשׁוֹת בְּכָל יוֹם, וְזֹאת עַל יְדֵי הֲפָצַת אֱמוּנַת הַשֵּׁם בְּעוֹלָמוֹ, כָּל אָדָם הַחַי כָּאן בְּתוֹךְ הַטֶּבַע הַמַּסְתִּיר, נִמְצָא כָּאן שֶׁלֹּא בִּכְדִי, תַּפְקִידוֹ לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת, לֹא רַק מִבְּחִינָה גַּשְׁמִית, לְהָבִיא צֶאֱצָאִים לָעוֹלָם וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת הַדּוֹרוֹת. אֶלָּא לְהוֹלִיד נְשָׁמוֹת מֵחָדָשׁ, עַל יְדֵי לִמּוּד וְהַפְרָיַת יֶדַע.

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, פָּרָשַׁת בַּמִּדְבָּר, קוֹרְאִים אָנוּ בַּפָּסוּק (בַּמִּדְבָּר ג, א): "וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֵּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי". כְּשֶׁמַּמְשִׁיכִים לְעַיֵּן בַּהֶמְשֵׁךְ, נוֹכְחִים לִרְאוֹת, שֶׁאֵין הַתּוֹרָה מַזְכִּירָה כְּלָל תּוֹלָדוֹת מִלְּבַד אֵלּוּ שֶׁל אַהֲרֹן, וּמַדּוּעַ הַכּוֹתֶרֶת הַמְבַשֶּׂרֶת עַל תּוֹלְדוֹת מֹשֶׁה? רַשִׁ"י מְפָרֵשׁ: – "לְפִי שֶׁלִּמְדָן תּוֹרָה. מְלַמֵּד, שֶׁכָּל הַמְּלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה כְּאִלּוּ יְלָדוֹ".

הִנֵּה לֵידָה מִסּוּג אַחֵר!

כָּךְ מוֹלִידִים נְפָשׁוֹת…

שֶׁמָּא תֹאמְרוּ, כִּי לֹא כָּל אֶחָד נֵחַן בְּכֹשֶׁר הַעֲבָרַת שִׁעוּרִים וּמְסִירַת הַרְצָאוֹת, הַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי בְּכִשָּׁרוֹן אֶלָּא בְּכֹחַ רָצוֹן. מֹשֶׁה רַבָּן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָהָ  אֶלָּא אִישׁ שֶׁהָיָה כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, לוֹמַר לְדוֹרוֹת, לֹא הָיָה זֶה אִישׁ עִם כֹּשֶׁר רֵטוֹרִי מֻצְלָח שֶׁסָּחַף הֲמוֹנִים, הָיְתָה זוֹ רוּחַ ה' שֶׁפִּעֲמָה בּוֹ.

גַּם בַּפָּסוּק הַזֶּה, נִתְקָלִים אָנוּ בְּבִטּוּי שֶׁלֹּא רָגִיל בַּתּוֹרָה: דִּבֵּר ה' אֶת מֹשֶׁה, לָמָּה לֹא "דִּבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה"? אֶלָּא שֶׁהַמִּלָּה 'דִּבֵּר' הִיא מִלָּשׁוֹן הַנְהָגָה וְדִרְבּוּן, כְּמוֹ (תְּהִלִּים מז, ד): "יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּנוּ", אוֹ כִּלְשׁוֹן חֲזַ"ל (סַנְהֶדְרִין ח' ע"א): דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר וְכוּ'.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִנְהִיג אֶת מֹשֶׁה.

דְּבַר ה' בֶּקַע מִגְּרוֹנוֹ, וְהוּא לֹא הָיָה זָקוּק לְלִטּוּשִׁים רִטוֹרִיִּים, תֵּיאַטְרַלִיִּים אוֹ עוֹבְרֵי-בָּמָה, לְשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ הָאֱמֶת הַלּוֹהֶטֶת לִחֲכוּ אֶת הַנְּפָשׁוֹת וְקֵרְבוּ אוֹתָן לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מֻנַּחַת בְּתוֹכְכֵי הֲוָיָתוֹ שֶׁל אִישׁ יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא, הַמִּנּוּחַ הַמִּקְרָאִי (שְׁמוֹת יד, לא): "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ", נוֹתַר חַי וְקַיָּם בָּנוּ, אֶחָד מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה הָעִקָּרִים הוּא בִּדְבַר אֲמִינוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וּנְבוּאָתוֹ, כְּלוֹמַר, מֹשֶׁה זָכָה לִהְיוֹת חֵלֶק מִסֵּדֶר יוֹמוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי. תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה נִקְרֵאת: "תּוֹרַת מֹשֶׁה".

קְדֻשָּׁה זוֹ מְבַקֶּשֶׁת לְבַצְבֵּץ הַחוּצָה כָּל אֵימַת שֶׁאָנוּ נִפְגָּשִׁים עִם יְהוּדִי נוֹסָף, הַלָּה, גַּם אִם רָמָתוֹ הָרוּחָנִית נֶעְדֶּרֶת אוֹתָהּ הִלָּה הַנִּדְרֶשֶׁת מִיהוּדִי-שֶׁל-מֹשֶׁה, אֲבָל כָּזֶה הִנֵּהוּ לְלֹא הַבֵּט עַל מֶחְדָּלָיו הָרוּחָנִיִּים, כָּאֵלוּ וַאֲחֵרִים.

נְקֻדַּת מֹשֶׁה נִמְצֵאת בּוֹ, כַּאֲשֶׁר הַנְּקֻדּוֹת נִפְגָּשׁוֹת, נִדְרֶשֶׁת תּוּשִׁיָּה שֶׁל מַמָּשׁ, לְחִבּוּר אֲמִתִּי לְמַעַן כְּבוֹדוֹ שֶׁל בּוֹרְאֵנוּ, כִּי לְכָךְ נוֹצַרְנוּ.

הָעִסּוּקִים בְּקֵרוּב יְהוּדִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (בְּכַוָּנָה נִזְהַרְתִּי שֶׁלֹּא לִכְתֹּב קֵרוּב 'רְחוֹקִים', כִּי אֵין יְהוּדִי רָחוֹק), יְכוֹלִים לְהָעִיד, וְלֹא מִפֶּרֶץ שֶׁל הִצְטַנְּעוּת וַעֲנָוָה, כִּי אֵין מִישֶׁהוּ שֶׁמְקָרֵב מִישֶׁהוּ לְתוֹרָה, הַמִּפְגָּשׁ הַנּוֹרָא הַזֶּה בֵּין שְׁנֵי חֶלְקֵי קְדֻשָּׁה, הוּא זֶה שֶׁיּוֹצֵר אֶת הָאוֹר הַמֵּאִיר, מַדְהִים.

אִם הָיִינוּ מוּדָעִים לַשְּׁלִיחוּת שֶׁלָּנוּ בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָיִינוּ עֲסוּקִים בִּמְגַמָּה זוֹ כָּל יָמֵינוּ. גַּם כַּאֲשֶׁר אָנוּ נִמְצָאִים בַּמָּקוֹם בּוֹ נִתְבַּקַּשְׁנוּ לְהִתְמוֹדֵד בְּסַעֲרַת הַחַיִּים, אִישׁ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, עֲדַיִן נוֹצָרִים הַמִּפְגָּשִׁים הַלָּלוּ, יְהוּדִים פּוֹגְשִׁים יְהוּדִים, וְיֵשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁמְּחַכֶּה לְךָ שֶׁתַּעֲשֶׂה עִם זֶה מַשֶּׁהוּ.

רֹב הַיְהוּדִים, כַּיּוֹם, מְצַפִּים לִשְׁמוֹעַ דְּבַר ה', נָקִי וְחַף מִכָּל אִינְטֶרֶסַנְטִיּוּת נוֹסֶפֶת, דְּבַר הָאֱלֹקִים יָקָר בָּעִתִּים הַלָּלוּ, הַשִּׂנְאָה וְהַבּוּז אֵינָם מְעִידִים עַל רִחוּק, כִּי אִם עַל הַהֵפֶךְ, הַכַּעַס בָּא מֵחֹסֶר הֲבָנָה לָרֹעַ שֶׁאָנוּ נֶחֱשָׁדִים בּוֹ. אִם הָיִינוּ עֲמֵלִים לְלֹא לֵאוּת לְהָרִים אֶת דֶּגֶל הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ, מֵעַל קַו הָאֶפְשָׁרוּת לְמַגַּע אֱנוֹשִׁי חַמְדָנִי, הָיִינוּ מְרִימִים בְּכָךְ אֶת הַנְּשָׁמוֹת הַצְּמֵאוֹת לְמַיִם זַכִּים בְּמִדְבַּר הַחַיִּים.

לֹא בְּחִנָּם נִתְּנָה הַתּוֹרָה בַּמִּדְבָּר, רַבּוֹתֵינוּ לִמְּדוּנוּ, שֶׁהִיא מֻנַּחַת בְּקֶרֶן זָוִית, לְלֹא מָקוֹם מֻגְדָּר בְּבַעֲלוּת מִישֶׁהוּ, הַתּוֹרָה הִיא הֶפְקֵר לַכֹּל, הִיא לֹא שֶׁל עֵדָה זוֹ אוֹ מִגְּזַר זֶה אוֹ אַחֵר, אֵין סֶקְטוֹר בַּעֲלָנִי עַל תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הֶחָבוּי בְּלֵב כָּל אִישׁ, אֲשֶׁר בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל מְכֻנֶּה.

עָלֵינוּ לְהַכְרִיז בְּקוֹל רָם עַל אֱמֶת זוֹ.

'יְהוּדִי שֶׁל תּוֹרָה' הוּא כָּךְ מִשּׁוּם שֶׁה' בָּחַר בּוֹ שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ, וְכֵיוָן שֶׁכָּךְ, עָלֵינוּ לְמַלְּאוֹת אֶת חֶלְקֵנוּ בִּשְׁלִיחוּת זוֹ, לְשׂוֹחֵחַ עִם מִי שֶׁאָנוּ נִפְגָּשִׁים (!) אוֹדוֹת חוֹבָתֵנוּ בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, נוֹלִיד נְשָׁמוֹת וְנוֹלִיךְ אוֹתָן אַחֲרֵינוּ לְמִדְבַּר הַתּוֹרָה, נַרְאֶה לָהֶן, אֶת הַתּוֹרָה הַמְבֻיֶּשֶׁת הַמַּמְתִּינָה לַחִבּוּק בֶּן אַלְפַּיִם הַשָּׁנִים, וְזֶה כּוֹלֵל אֶת כָּל אֶחָד, לֹא רַק מִי שֶׁעוֹבֵד בַּחוּץ…

אֶלָּא שֶׁבְּכָל מָקוֹם וְעִם כָּל אֶחָד.

הפוסט פרשת במדבר – לידת הנפשות הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.