מתוך הספר 'פשוט עמוק' על התורה

מִדַּת הַשְּׁתִיקָה הִיא מִן הַמֻּפְלָאוֹת שֶׁבַּמִדּוֹת הַטּוֹבוֹת.

כְּשֶׁאָנוּ מְוַתְּרִים עַל הָרָצוֹן שֶׁלָּנוּ לְהָגִיב, אֶת עַצְמֵנוּ הִקְרַבְנוּ לְבוֹרְאֵנוּ… וְזֶה בִּכְלָל לֹא דָּבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ.

כִּי אָכֵן, הַחֵשֶׁק הַטִּבְעִי 'לְהַכְנִיס בַּשִּׁנַּיִם לְמִי שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ', הוּא מַמָּשׁ צֹרֶךְ קִיּוּמִי.

לְוַתֵּר עָלָיו, זֶה כְּמוֹ לְוַתֵּר עַל הַכֹּל: עַל הַכָּבוֹד, עַל הַמַּעֲמָד, עַל הַמָּקוֹם, עַל הַדְּמוּת, עַל הַכֹּל!

הָבָה וְנִזָּכֵר עַד כַּמָּה אָנוּ חָשִׁים בַּהֲנָאָה אַדִּירָה, כַּאֲשֶׁר אָנוּ זוֹכִים – – –

לְהוֹצִיא הַחוּצָה אֶת הַמֵּעִיק עָלֵינוּ… לְגַלּוֹת אֶת הָאֱמֶת אַחַת וּלְתָמִיד… לְדַבֵּר דוּגְרִי בְּלִי צֶנְזוּרָה… וְעוֹד, וְעוֹד.

לִפְעָמִים אָנוּ אַף מַרְגִּישִׁים כְּמִין סְגִירַת מַעְגָּל.

– 'נַעֲשָׂה כָּאן צֶדֶק'! ! ! אָנוּ מַכְרִיזִים בְּפַאתּוּס.

אוּלַי לְחִישָׁה אַחַת קְטַנָּה בַּלֵּב תִּלְחַשׁ בְּעַקְשָׁנוּת: זֶה לֹא נָכוֹן, מַמָּשׁ לֹא טוֹב, מְאֹד לֹא מוּסָרִי, וַהֲכִי לֹא צוֹדֵק. לֹא, לֹא, לֹא.

ה' לֹא רוֹצֶה אוֹתָנוּ כָּךְ.

הָאִידֵיאַלִיזַצְיָה שֶׁאָנוּ נַעֲנִיק לַהִתְפָּרְצוּת שֶׁלָּנוּ – תַּשְׁקִיט אֶת מַצְפּוּנֵנוּ, אָנוּ נַסְבִּיר בְּרֹב מִקְצוֹעֲנוּת, כִּי כָּךְ יוֹתֵר טוֹב, כְּשֶׁיֵּשׁ דּוּ שִׂיחַ, וְלֹא שׁוֹמְרִים אֶת הַכֹּל בִּפְנִים, נְנַסֵּחַ זֹאת בְּכָל מִינֵי תּוֹבָנוֹת עֲמֻקוֹת וְנֶהְדָּרוֹת.

הַלְּחִישָׁה הַסּוֹרֶרֶת תֻּשְׁתָּק, אֲנַחְנוּ נִהְיֶה מְרֻצִּים.

אֲבָל לֹא לְחִנָּם אָנוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה, וְלֹא בִּכְדִי הִיא מוֹסֶרֶת לָנוּ פְּרָטִים מֵהַוַּי חַיֵּיהֶם שֶׁל אִמּוֹתֵינוּ וַאֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים. וְאָנוּ לָמַדְנוּ בַּתּוֹרָה: כֵּיצַד שׁוֹתְקִים.

הַשּׁוֹתֶקֶת הָרִאשׁוֹנָה, הִיא רָחֵל אִמֵּנוּ, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם.

חֲכָמֵינוּ דּוֹרְשִׁים אֶת הַפָּסוּק (בְּרֵאשִׁית ל, כח): "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל" [כַּאֲשֶׁר נִפְקְדָה בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא] מַה זְּכִירָה זָכַר לָהּ? שְׁתִיקָתָהּ לַאֲחוֹתָהּ! בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין לוֹ אֶת לֵאָה, הָיְתָה יוֹדַעַת וְשׁוֹתֶקֶת.

הַשְּׁתִיקָה מְקַבֶּלֶת אֶת עֶרְכָּהּ הָרוּחָנִי הָרָם, דַּוְקָא כַּאֲשֶׁר כּוֹאֵב, וְלֹא סְתָם כּוֹאֵב, אֶלָּא כּוֹאֵב מְאֹד, חוֹתֵךְ אֶת הַלֵּב, הַלָּשׁוֹן כְּבָר בַּחוּץ, מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְשַׁתֵּף בַּצַּעַר הֶעָמֹק, הַלֵּב מְמָאֵן לְהָכִיל אֶת הַסֵּבֶל הָרַב, רַק לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ.

מַה? אָסוּר לִי?

כֵּן, כְּשֶׁכּוֹאֵב וְאַתְּ שׁוֹתֶקֶת, אָז אַתְּ רָחֵל…

וּמַה קּוֹרֶה אָז?

וַיִּזְכּוֹר אֱלֹקִים!

וְהִנֵּה רְשִׁימַת הַשּׁוֹתְקִים, לְפִי דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ (אֶסְתֵּר רַבָּה ו, יב):

"אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ" (אֶסְתֵּר ב, כ), מְלַמֵּד שֶׁתָּפְשָׂה שְׁתִיקָה בְּעַצְמָהּ, כְּרָחֵל זִקְנָתָהּ שֶׁתָּפְשָׂה פֶּלֶךְ שְׁתִיקָה, עָמְדוּ כָּל גְּדוֹלֵי זַרְעָהּ בִּשְׁתִיקָה. רָחֵל תָּפְשָׂה פֶּלֶךְ שְׁתִיקָה, רָאֲתָה סִבְלוֹנוֹתֶיהָ בְּיַד אֲחוֹתָהּ וְשָׁתְקָה, בִּנְיָמִין בְּנָהּ תָּפַשׂ בִּשְׁתִיקָה, תֵּדַע, שֶׁאַבְנוֹ שֶׁהָיְתָה בַּחֹשֶׁן הָיְתָה יָשְׁפֵּה, לוֹמַר יוֹדֵעַ הָיָה בִּמְכִירַת יוֹסֵף וְשׁוֹתֵק, יַשְׁפֶּה – יֵשׁ פֶּה וְשׁוֹתֵק. שָׁאוּל בֶּן בְּנָהּ: "וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ" (שְׁמוּאֵל-א י, טז). אֶסְתֵּר – אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ.

וְעַל הַכֹּל מְרַחֵף הַכְּאֵב הַחַד בַּלֵּב:

– 'רָאֲתָה סִבְלוֹנוֹתֶיהָ בְּיַד אֲחוֹתָהּ וְשָׁתְקָה'.

הִיא מְאֹרֶסֶת לְמִישֶׁהוּ בְּמֶשֶׁךְ שֶׁבַע שָׁנִים תְּמִימוֹת…

שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר בָּהֶן נִרְקְמוּ חֲלוֹמוֹת, נִבְנוּ תָּכְנִיּוֹת חַיִּים, וּבְרָמָתָהּ הָרוּחָנִית הַגְּבוֹהָה, הִיא רָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ כְּאֵם לְמַעֲרֶכֶת מְיֻחֶדֶת שֶׁל הֶמְשֵׁכִיּוּת אֱלֹקִית.

וְהַכַּלָּה זֹאת הִיא, כֻּלָּם מוּדָעִים לְכָךְ שֶׁרָחֵל נִשֵּׂאת, בָּאִים לַחֲתֻנָּה שֶׁלָּהּ, בְּנֵי הַמָּקוֹם וְהַמִּשְׁפָּחָה מִתְכּוֹנְנִים לְאֵרוּעַ הַמְּיֹעָד רַק לָהּ.

הֶחָתָן שׁוֹלֵחַ סִבְלוֹנוֹת [מַתְּנוֹת] לַכַּלָּה – רָחֵל, וְהַזְּהוּת מֻחְלֶפֶת… לֵאָה אֲחוֹתָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת הַתְּשׁוּרוֹת, הַתַּכְשִׁיטִים, הַקִּשּׁוּטִים, הַמַּתָּנוֹת, הַמֻּעֲנָקִים… וְהִיא, רָחֵל, יוֹשֶׁבֶת לְבַד, בּוֹהָה וּמִסְתַּכֶּלֶת מֵהַצַּד, אֵיךְ מִישֶׁהִי אַחֶרֶת נִכְנֶסֶת לַדְּמוּת, מִתּוֹךְ רַמָאוּתוֹ הַמְּפֻרְסֶמֶת שֶׁל אָבִיהָ, וְשׁוֹתֶקֶת…

וְהָעִקָּר חָשׁוּב לִזְכֹּר כִּי אֵין הַמְּדֻבָּר בְּאֵיזוֹ שְׁתִיקָה רוֹעֶמֶת.

לֹא, לֹא! – שְׁתִיקָה אֲמִתִּית לְגַמְרֵי.

לֹא שֶׁקֶט כּוֹעֵס, לֹא דְּמָמָה מְקַלֶּלֶת, אֶלָּא דּוּמִיָּה שֶׁל הַשְׁלָמָה, שֶׁל רָצוֹן טוֹב, שֶׁל פרגון לֹא מוּבָן.

הַמְּקוֹרוֹת מוֹסְרִים, עַל עֶזְרָה לַתַּחְבּוּלָה שֶׁבָּאָה דַּוְקָא מִצִּדָּהּ שֶׁל רָחֵל. הִיא הַצַּדֶּקֶת הַגְּמוּרָה, קִבְּלָה סִימָנִים מֵחֲתָנָהּ הַמְּיֹעָד יַעֲקֹב, לְמִקְרֶה בּוֹ תִּתְרַחֵשׁ אֵיזוֹ הַטְעָיָה. וְנֶשֶׁק זֶה הָיָה בְּיָדָהּ, עִמּוֹ הִיא יְכוֹלָה לְהַבְטִיחַ לְעַצְמָהּ חַיִּים מְיֻחָלִים עִם יַעֲקֹב הַצַּדִּיק, נְשׂוּא עֵינֶיהָ וּמַדָעֶיהָ זֶה שֶׁבַע.

בִּמְקוֹם זֶה הִיא עָשְׂתָה שִׁמּוּשׁ אַחֵר בַּסִּימָנִים הַלָּלוּ, הִיא הֶעֱנִיקָה אוֹתָם לַאֲחוֹתָהּ הַנִּשֵּׂאת. רָחֵל חָסָה עַל כְּבוֹדָהּ שֶׁל לֵאָה אֲחוֹתָהּ, רִחֲמָה עָלֶיהָ…

"אֵיךְ הִיא תַּרְגִּישׁ", חָשְׁבָה, "כַּאֲשֶׁר תִּתְרַחֵשׁ הַהִתַּקְּלוּת הַנּוֹרָאָה בֵּינָהּ לְבֵין יַעֲקֹב בְּעֵת גִּלּוּי הַתַּרְמִית הַנּוֹרָאָה"? וְאָז, בִּמְקוֹם לִשְׂמֹחַ לְאֵד, תַּחַת הַהֲנָאָה שֶׁל עֲשִׂיַּת הַצֶּדֶק לַעֲשׁוּקָה, הִיא פָּשׁוּט קָמָה וּמָסְרָה אֶת הַסִּימָנִים לַאֲחוֹתָהּ.

כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְבַּיֵּשׁ!

וּמֵאוֹתוֹ רֶגַע, הִיא אָחֲזָה בְּפֶלֶךְ הַשְּׁתִיקָה הַגְּמוּרָה, לֹא מַפְרִיעָה לְמַהֲלַךְ הַנִּשּׂוּאִין, נוֹתֶנֶת לְלֵאָה אֶת הַיָּקָר לָהּ מִכָּל, אֶת הַמִּשְׁבֶּצֶת הַיִּחוּדִית שֶׁלָּהּ, אֶת הַמָּקוֹם, אֶת הַמַּעֲמָד.

אֶת הַזְּכוּת לִהְיוֹת אִשְׁתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ!

זֹאת שְׁתִיקָה נוֹרָאָה…

יֵשׁ לָהּ קוֹלוֹת עַזִּים!

קוֹלוֹת שֶׁל תּוֹכָחָה!

כִּי הַשְּׁתִיקָה שֶׁל רָחֵל – מְהַדְהֶדֶת עַד הַיּוֹם!

הִיא נוֹטַעַת בָּנוּ, כִּיהוּדִים, אֶת הַכֹּחַ הֶעָצוּם כַּאֲשֶׁר אָנוּ נִדְרָשִׁים לְהַבְלִיג, לְוַתֵּר, לִשְׁתֹּק, לִשְׁתֹּק וְלִשְׁתֹּק.

אָמְנָם בִּדְבָרִים פְּשׁוּטִים, פְּעוּטֵי עֵרֶךְ, הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר וִתּוּר עַל הָאֹשֶׁר הַמְיֻחָל הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר…

אֲבָל גַּם בִּדְבָרִים קְטַנִּים, שֶׁל הַיּוֹם יוֹם – כַּאֲשֶׁר 'הוֹכָחַת הָאֱמֶת' נִצֶּבֶת לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, וְהִיא נוֹטֶפֶת רִיר שֶׁל נְקָמָה מְתוּקָה, אָנוּ מְסֻגָּלִים לִהְיוֹת 'רָחֵלִי'ם, וּלְהִתְנַהֵג בְּמִדָּה זוֹ.

מַה אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה? יָשִׂים אֶת עַצְמוֹ כְּאִלֵּם! (חֻלִּין פט, ב)

פֶּלֶךְ שֶׁל שְׁתִיקָה!

הפוסט פרשת ויצא – אֵם שׁוֹתֶקֶת הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

שבת פרשת ויצא תשפ"א

והִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת, כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ.

והנה אנכי עמך – הקב"ה מורה את הדרך לאדם, איך יתמודד עם העולם הנמוך הזה, מלא התמורות והתלאות, מה לו לאדם להבהל וליפול בדעתו, כאשר השם יתברך נמצא עמו, היינו שחושב תמיד ממנו יתברך, הקב"ה אומר לאדם, הרי אתה יכול לקחת אותי אתך, שאני אהיה עמך ממש, שהנוכחות האלוקית תהיה ממש נוכחת אצלך. וגם 'אנכי' מורה על התורה הקדושה, עשרת הדברות שנתנו במתן תורה, ופתח פיו בתיבת 'אנכי', הלוא תורתי בקרבך, תורתי עמך. ושמרתיך בכל אשר תלך – בשעה שאדם מחפש אחר הקב"ה, לא ברגע אחד זוכה למצאו ולפגשו, וממילא עוברים עליו ימים ושנים של חפוש ותעיה ותהיה, ומה עם השנים האלו? הלוא אפשר ליפול אז מאד, ומזה אפשר להתרחק עוד יותר ועוד יותר, וחלילה וחלילה לא יגיע אל היעד הנכסף שלו, על זה מבטיחו השם יתברך, שישמור אותו בכל אשר ילך, בכל הדרכים של החיפוש ובקשה, אם כוונתו באמת לשמים, ואם ה' עמו באמת, אזי יש עליו שמירה מעולה מן השמים, לבל יכשל כלל באותן הדרכים, אלא יגיע אל מחוז חפצו וכו'. והשיבותיך אל האדמה הזאת – זו אדמת הקדש שהיתה מקופלת תחת יעקב אבינו, כי באמת, ההתפשטות של הקדושה הגדולה מהארת ארץ ישראל הקדושה, היא סוד התשובה של הנשמה החוזרת למקור שרשה, ועל כן אומר לו והשיבותיך, ענין התשובה שלך, שתזכה לחזור לחזות באור פני מלך חיים, הוא על ידי שישיב אותו השם יתברך לארץ ישראל, סוד המלכות, סוד האמונה הפשוטה בו יתברך. כי לא אעזבך עד אשר עשיתי את אשר דברתי לך – אין הקב"ה רוצה לעזוב את יעקב, גם בכל המקומות שיתגלגל לשם, וידע יעקב, וממנו כל איש יהודי, אשר בכל הדרכים שהוא תועה שם, זה הכל מסלול ודרך שהכין לו השם יתברך, וגם בזמן שעוד לא מתקיימת ההבטחה, אז יש הבטחה אחרת, שהקב"ה אינו עוזב אותו, אף לפני עת בוא דברו, יש השגחה מיוחדת.

הפוסט פרשת ויצא – והִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

מתוך הספר 'פשוט עמוק' על התורה

יַעֲקֹב אָבִינוּ נִמְצָא בְּמִדְבַּר אֵימִים.

הַשֶּׁמֶשׁ נָטְתָה לִשְׁקֹעַ, וְהִנֵּה הָאִישׁ מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ בּוֹדֵד בַּיְּשִׁימוֹן הַמַּחְרִיד. יְלָלוֹת שֶׁל תַּנֵּי מִדְבָּר נִשְׁמָעִים בָּאֹפֶק, רוּחַ פְּרָצִים נוֹשֶׁבֶת, מַחְזִירָהּ הֵדֵי שְׂרִיקוֹת מַבְעִיתוֹת, הַשֶּׁקֶט הַנּוֹרָא מְשַׁתֵּק, הַלַּיְלָה בְּשִׂיאוֹ, מְאֻחָר מְאֹד… הִגִּיעַ זְמַן לִשְׁכַּב קְצָת.

זֶה שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁהַגּוּף הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מִתְנַזֵּר מִשֵּׁינָה, וְעַכְשָׁו, כָּאן בַּדֶּרֶךְ מִבְּאֵר שֶׁבַע בּוֹאֲכָה חָרָן, מְלַקֵּט אָבִינוּ הַקָּדוֹשׁ מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו (בְּרֵאשִׁית כח, יא). כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל הָרֹאשׁ מִפַּחַד הַחַיּוֹת הַמְקוֹמִיּוֹת…

וְהִנֵּה הַחֲלוֹם הַנּוֹרָא בּוֹ הוּא חוֹוֶה חִזָּיוֹן שֶׁל מַלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּסֻּלָּם, וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו… וְכָאן בָּאָה הַהַבְטָחָה הָאֱלוֹקִית עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַצְלָחַת זַרְעוֹ הַקָּדוֹשׁ לְעוֹלָמִים, הַבְטָחַת הַשְּׁמִירָה וְאִי הָעֲזִיבָה – – –

וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר: אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמַיִם.

בִּהְיוֹתֵנוּ נֶאֱמָנִים לַתְּפִישָֹה, כִּי אֵין סִפּוּרִים בַּתּוֹרָה, כִּי אִם הַדְּרָכוֹת מְפֹרָטוֹת כֵּיצַד לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל נוֹתֵן הַתּוֹרָה, נְנַסֶּה לְהַצִּיץ קִמְעָא בְּיֹפִי הַהִתְפַּעֲלוּת שֶׁל יַעֲקֹב, כִּבְיָכוֹל, בִּמְצִיאוּתוֹ הַנִּגְלֵית שֶׁל ה' הַנִּצָּב עָלָיו.

וְזֶה מְדֻבָּר בְּאוֹתוֹ יַעֲקֹב שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה עז, א) מַה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כָּתוּב בּוֹ (יְשַׁעְיָה ב, יא): "וְנִשְׂגָּב ה' לְבַדּוֹ", אַף יַעֲקֹב "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" (בְּרֵאשִׁית לב, כה).

הָאִישׁ אֲשֶׁר כָּל וְרִידֵי גּוּפוֹ הָיוּ מְלֵאִים בְּהַרְגָּשַׁת הַבּוֹרֵא – בָּרָמָה הֲכִי גְּבוֹהָה, בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע בְּחַיָּיו, אַחֲרֵי לִמּוּד מַעֲמִיק וּמִתְמַסֵּר בְּמֶשֶׁךְ י"ד שְׁנוֹת עָמָל וִיגִיעָה, נִצְפָּה מֻפְתָּע, כַּאֲשֶׁר ה' נִצָּב עָלָיו בַּחֲלוֹם.

וְאַחֲרֵי הַפְנָמַת שְׁלַב הַהַבְרָקָה, בָּא שְׁלַב הָעִכּוּל.

אַחֲרֵי שֶׁהוּא קָלַט אֶת הַמֶּסֶר, הִגִּיעַ שְׁלַב הַטְמָעַת הַנִּלְמָד.

אָנוּ נַעֲזֹב כָּעֵת אֶת מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁהוּא בְּעֶצֶם דְּבָרִים שֶׁכִּסָּם עַתִּיק יוֹמִין, וְנִפְנֶה לְמַעֲשֵׂינוּ שֶׁלָּנוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב.

כָּל מַה שֶּׁאָנוּ מְתָאֲרִים כָּאן, אֵינוֹ נִסָּיוֹן, אַף קַל שֶׁבַּקַּלִּים לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ עִנְיָנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, עִקַּר דְּבָרֵנוּ הוּא הַ'יַּעֲקֹב' שֶׁבָּנוּ.

אָנוּ הַהוֹלְכִים בַּמִּדְבָּר – מִדְבַּר הַחַיִּים!

מִדְבָּר חָשׁוּךְ וְאָפֵל – לְבַד, לְבַד, לְבַד.

וְהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת! הַתּוֹבָנוֹת הָאֱלֹקִיּוֹת הַיּוֹתֵר בְּרוּרוֹת לָנוּ בֶּעָבָר – נְמוֹגוֹת בִּנְשִׁיַּת הַחֹמֶר הַמַּחְשִׁיךְ.

אֵין, לֹא תִהְיֶה יוֹתֵר שֶׁמֶשׁ, הַכֹּל חֹשֶׁךְ, עֲלָטָה, אִפּוּל, הַכֹּל שָׁחוֹר מִשְּׁחֹר, לְלֹא קֶרֶן אוֹר אַחַת לִרְפוּאָה.

וְכַאֲשֶׁר שֶׁמֶשׁ הָאוֹר מְסַיֶּמֶת אֶת שְׁקִיעַת הַגְּסִיסָה שֶׁלָּהּ, הִיא מוֹתִירָה אֶת הַנְּשָׁמָה עַרְטִילָאִית, כְּאוּבָה וּפְצוּעָה, חֲבוּטָה וַחֲבוּלָה, מְדַמֶּמֶת וַחֲלָשָׁה, שִׁעוּר קוֹמָתָהּ הֻקְטַן, הִיא נוֹתֶרֶת לְלֹא הַיִּחוּדִיּוּת שֶׁלָּהּ, הַכֹּל הָרוּס וּמְנֻתָץ.

נִשְׁאַר רַק הַמֹּחַ, הַחוֹשֵׁב וְהַמַּמְצִיא, הַיְּצִירָתִי וְהַשּׂוֹרֵד, הוּא פּוֹעֵל בֵּינְתַיִם, עֲדַיִן לֹא נִשְׁבָּה בִּקְסָמָיו שֶׁל שָׂטָן הַחֹמֶר. לֹא נָגַס בִּפְרִי הַחֵטְא – – – הַכֹּל נָקִי.

אֲבָל אֵיךְ שׁוֹמְרִים עָלָיו, עַל הַמֹּחַ? אֵיךְ הוּא יִשָּׁאֵר נָקִי וְיָעִיל לְמַעַן מַטְּרָתוֹ הַמְקוֹרִית?

וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם…

לָמָּה מָקוֹם? מַה פֵּשֶׁר הָאִזְכּוּר הַזֶּה שֶׁל הַמִּלָּה 'מָקוֹם' שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּפָסוּק אֶחָד.

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם.

וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם.

וַיָּשֶׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם… הַהוּא.

כִּי הֲבָנַת מַהוּת 'הַמָּקוֹם', הִיא בְּעֶצֶם הֲבָנַת מְקוֹמוֹ הַמְדֻיָּק שֶׁל הַ'מָּקוֹם' בְּמֶרְחֲבֵי הַיְקוּם הָאֱלֹקִי הָאֵינְסוֹפִי.

אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נִמְצָא בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ, כִּי אֵין לוֹ הַגְבָּלָה וּמְדִידָה. לֹא כֵן הַמָּקוֹם, אֵיפֹה הוּא נִמְצָא? בְּתוֹךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא!

לֹא נָכוֹן לְגַמְרֵי לוֹמַר רַק, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא בְּכָל מָקוֹם.

כִּי זֶה לֹא הַכֹּל.

אֶלָּא הַנָּכוֹן יוֹתֵר, הוּא:

אֲשֶׁר 'כָּל מָקוֹם' נִמְצָא אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא.

יַעֲקֹב אָבִינוּ תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁהִיא סוֹד קִרְבַת הָאֱלֹקִים בְּחֶשְׁכַת הַלַּיִל, הַמְכַסֶּה כָּל דָּבָר מֵאִיר וּבוֹהֵק. הוּא עוֹמֵד כָּעֵת בִּפְנֵי הַפְּגִישָׁה הַגּוֹרָלִית עֲבוּר כָּל דּוֹרוֹתָיו עַד אַחֲרִית הַיָּמִים.

הַתְּנוּעוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ שָׁם, הָיוּ תְּנוּעוֹת שֶׁל נֶצַח.

אַתָּה יְהוּדִי, בְּאָסְפְּךָ מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם – תְּפִלּוֹת וְאוֹתִיּוֹת, מִמַּה שֶׁמְּקוֹמְךָ וְשַׁעַתְּךָ מַזְמִינִים לְךָ, בְּדַרְכְּךָ אֶל חָרָן הָעִיר, אֶל הַהִתְמוֹדְדוּת בְּאֵזוֹר הַחֻצְפָּה, שָׁם שׁוֹלֶטֶת בַּכִּפָּה הַהַכְעָסָה הַגְּדוֹלָה, הַמַּתְמִיהָה, אֲשֶׁר עֲשׂוּיָה לִגְרֹם לַחֲרוֹן אַף שֶׁל ה'.

אַתָּה הָרוֹצֶה לְהִתְנַעֵר מֵהָאָבָק הַנּוֹרָא הַזֶּה שֶׁדָּבַק בְּךָ, הֲפֹךְ אֶת כָּל הָאֲבָנִים הַכְּבֵדוֹת הַלָּלוּ, הַמְּפֻזָּרוֹת בְּאַדְמַת מִדְבַּר נִשְׁמָתְךָ, וּבְנֵה עִמָּן אֹהֶל לַה', שִׂים אוֹתָן לִמְרַאשֹׁתֶיךָ, קָרוֹב לִפְנִימִיּוּת הַמֹּחַ – כְּכָל שֶׁתּוּכַל, שָׁם חוֹשְׁבִים עַל ה', דְּבָרִים נַעֲלִים וְנִשְׂגָּבִים מִתְחוֹלְלִים כָּאן.

הָעִלָּפוֹן הָרוּחָנִי בּוֹ שָׁרוּי יְהוּדִי, גּוֹרֵם לוֹ לִתְהוֹת עַל מְקוֹמוֹ בַּזִּירָה הַמּוּזָרָה הַזּוֹ. הַאִם גַּם אֵלַי מִתְכַּוְּנִים? הַאִם אֵי פַּעַם אוּכַל לָחוּשׁ אֶת הַמַּמְצִיא בְּתוֹךְ הַמְצָאוֹתָיו הַמַּחְבִּיאוֹת? תְּנוּעַת הַבִּטּוּל שֶׁל הַיֵּאוּשׁ, בָּאָה כְּתוֹצָאָה מֵהַקֶּטַע הַמִּדְבָּרִי הַזֶּה.

הַשּׁוֹמֵם.

הָאָפוּף בְּחַיּוֹת רָעוֹת.

אֲשֶׁר אוֹרְבוֹת לִמְרַאשׁוֹתָיו.

אֲבָל כָּאן בָּא הָרֶגַע שֶׁהוֹרִישׁ לָנוּ יַעֲקֹב – – – רֶגַע מְכוֹנֵן בְּחַיָּיו שֶׁל כָּל אֶחָד.

וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו.

בְּהִתְבּוֹנְנוּת עֲמוּקָה וַאֲמִתִּית, הָאָדָם מַרְגִּישׁ אֶת נוֹרָאוֹת הַמָּקוֹם הַזֶּה…

אֶת בֵּית הָאֱלֹקִים הַזָּמִין וְהַנָּגִישׁ כָּל כָּךְ, וְהַמַּפְלִיא הוּא: שֶׁעִם כָּל זֶה – אָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי.

וַדַּאי שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי. שֶׁאִם יָדַעְתִּי, לֹא יָשַׁנְתִּי בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ כָּזֶה.

לֹא יָשַׁנְתִּי. כִּי הָיִיתִי מִתְעוֹרֵר, יוֹדֵעַ, מוּדָע וּמִתְחַבֵּר!

הפוסט פרשת ויצא – וּפִתְאוֹם נוֹפֵל הָאֲסִימוֹן הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

מתוך הספר 'פשוט עמוק' על התורה

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שֶׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה.

חַכְמֵי הַסּוֹד וּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, זִהוּ אֶת בְּאֵר שֶׁבַע כַּסְּפִירָה הַשְּׁבִיעִית, מִדַּת הַמַּלְכוּת, הַמְּאִירָה בְּאוֹר הָאֱמוּנָה וּדְבֵקוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר מִשָּׁם מִתְנַתֵּק הַיַּעֲקֹב שֶׁבְּכָל דּוֹר, וְנוֹסֵעַ לוֹ אֶל אֵזוֹר שׁוֹנֶה לַחֲלוּטִין – הַשּׁוֹאֵב לְתוֹכוֹ חֲרוֹן אַף שֶׁל מָקוֹם. מֻכָּר עַד אֵימָה!

בְּרַשִׁ"י בָּא לִידֵי בִּטּוּי הַהֶעְדֵּר הַגָּדוֹל שֶׁמּוֹתִיר אַחֲרָיו צַדִּיק כְּיַעֲקֹב, אֲשֶׁר בַּזְּמַן שֶׁהוּא בָּעִיר, הוּא הוֹדָהּ זִיוָהּ וַהֲדָרָהּ, כְּשֶׁיּוֹצֵא פּוֹנֶה כָּל הֶהָדָר הַזֶּה וּמִתְנַדֵּף לוֹ, לָכֵן בָּאָה הַיְּצִיאָה בְּהֶדְגֵּשׁ – 'וַיֵּצֵא' יַעֲקֹב, יַעֲקֹב עָשָׂה 'יְצִיאָה', וְעִמּוֹ כָּל הַכְּבוּדָה הָרוּחָנִית הַזֹּאת.

הָאִישׁ הַגָּדוֹל הַזֶּה, מָצָא אֶת עַצְמוֹ בְּלַיְלָה חָשׁוּךְ וְקַר, לְלֹא אַף אָדָם לְיָדוֹ, נִרְדָּף וּבוֹדֵד, עָזוּב וְעָלוּם, אֲבִי הָאֻמָּה הַיְּהוּדִית מוּל הֵד הַמִּדְבָּר הַמְאַיֵּם. כָּךְ הָיָה הַסִּפּוּר, עַל פִּי פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא.

וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו. הַמִּלִּים הָאֵלּוּ, שֶׁהֵם דֵּי נְדִירוֹת בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, בָּאוֹת לְבַטֵּא הִתְגַּלּוּת עִילָאִית שֶׁאֵין דּוֹמָה לָהּ, יַעֲקֹב הַיָּשֵׁן, עַל אַבְנֵי מִדְבָּר, הָאֲמוּרוֹת לְהָגֵן, לְפָחוֹת עַל רֹאשׁוֹ – מֵחַיּוֹת רָעוֹת, זוֹכֶה, דַּוְקָא שָׁם, בִּפְגִיעָתוֹ בַּמָּקוֹם בַּה' הַנִּצָּב עָלָיו.

זוֹ הִיא שִׂיא הַדְּבֵקוּת שֶׁיָּכוֹל יְלוּד אִשָּׁה לְהַשִּׂיג בְּעוֹלָם הַחֹמֶר.

כַּאֲשֶׁר נִבְחַן אֶת יַעֲקֹב הָעַכְשָׁוִי, לְעֻמַּת הָרִאשׁוֹן הַקַּדְמוֹן, נָבִין אֶת מוּסָר ה' הַנִּבָּט אֵלֵינוּ מִכָּל פָּסוּק וּפָסוּק, הַהִתְנַתְּקוּת מֵאוֹר הָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה, יוֹצֵר מַצָּב שֶׁל חָלָל בַּנֶּפֶשׁ הַיְּהוּדִית, הָאִישׁ נוֹסֵעַ לוֹ מִקַּדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם – לָתוּר אַחֲרֵי הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר, אַחֲרֵי עוֹלָם הַתְּמוּרוֹת וְהַנִּסְיוֹנוֹת, בְּמָקוֹם שֶׁרַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת (מִשְׁלֵי ה, ה).

'חָרָנָה', מַה זֶּה בִּכְלָל?

בְּיָמֵינוּ, חָרָנָה תּוֹפֵס כִּמְעַט אֶת כָּל מוֹחוֹ שֶׁל יְהוּדִי-יַעֲקֹב, כַּמָּה שֶׁיִּרְצֶה לְהִתְנַתֵּק מֵהַחֹשֶׁךְ שֶׁל חָרָן, הוּא שָׁם לְגַמְרֵי, קָשֶׁה לְבַד, קָשֶׁה לִהְיוֹת בַּמָּקוֹם בּוֹ הָאֱלֹקוּת מִסְתַּתֶּרֶת, מַה עוֹשִׂים? אֵיךְ מִתְמוֹדְדִים? עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדֵנוּ, אוֹי! טַאטֶע!

וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, הִנֵּה הַמַּלְאָכִים הָעוֹלִים וְהַיּוֹרְדִים, הִנֵּה הַהִתְגַּלּוּת הַגְּדוֹלָה, הָרִאשׁוֹנָה בְּמַעֲלָה, יַעֲקֹב רוֹאֶה אֶת מְשָׁרְתֵי אֵל עַל גַּבֵּי סֻלָּם קָדוֹשׁ שֶׁמַּקִּיף מְקוֹמוֹת רַבִּים בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה.

וַיִּיקֶץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ, הִנֵּה בָּאָה הַהִתְעוֹרְרוּת הַגְּדוֹלָה, אֵיךְ אֶפְשָׁר לִישׁוֹן כָּךְ אֶת הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים? אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהֵרָדֵם כְּשֶׁה' נִצָּב, מַמָּשׁ עָלָיו, הִנֵּה סָרוּ הַמַּסְתִּירִים, אֵין מַשֶּׁהוּ אַחֵר חוּץ מֵהָאֱלֹקוּת.

אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה לֹא בָּאָה לְסַפֵּר סִפּוּר כָּלְשֶׁהוּ, וּבְוַדַּאי שֶׁאֵין צְעָדָיו אֵלּוּ שֶׁל יַעֲקֹב 'בָּחוּר שֶׁבָּאָבוֹת', עוֹד סְעִיף בְּסֵפֶר תּוֹלְדוֹת חַיִּים, כָּאן לָמַדְנוּ אֶת מַהֲלַךְ הַחִזּוּק הַנִּדְרָשׁ מֵאִתָּנוּ בִּזְמַנֵּי חֹשֶׁךְ וְרִפְיוֹן, בְּמָקוֹם שֶׁהָאֲבָנִים בָּאוֹת בִּמְקוֹם כָּרִית נוֹחָה, בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת, כַּאֲשֶׁר הֵן מְרִיבוֹת: 'עָלַי יָנִיחַ צַדִּיק אֶת רֹאשׁוֹ', הַמַּאֲבָק הַצָּמוּד עַל הָרֹאשׁ, עַל הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁבַּמֹּחַ, עַל הַדֵּעוֹת וְעַל הַהַשְׁקָפוֹת.

כָּל יְהוּדִי הוּא נְצִיג הָאֱלֹקוּת בָּעוֹלָם, עַם נִבְחָר אֵינוֹ עִנְיַן לַעֲנוֹת בּוֹ בְּוִכּוּחִים עִם רְחוֹקֵי דַּעַת, הַמַּתְרִיסִים, וּמְטִיחִים בָּנוּ: – "גִּזְעָנִים, לִסְטִים אַתֶּם", הֵם יָבֹזּוּ לְכֶתֶר עֶלְיוֹן. וְאָנוּ נֵדַע, כִּי כָּאן מִתְרַחֶשֶׁת הִתְבַּטְּלוּת מֻחְלֶטֶת לְבוֹרֵא עוֹלָם, וְלֹא הִתְנַשְּׂאוּת גַּשְׁמִית, אִישִׁית, מְגֹחֶכֶת מַשֶּׁהוּ, שֶׁהִיא בְּדִיּוּק הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר מֵהַבִּטּוּל.

הַיְּהוּדִי הַזֶּה יוֹצֵא מִבְּאֵר שֶׁבַע, כִּמְעַט בְּכָל יוֹם זֶה קוֹרֶה לוֹ, הַמָּקוֹם הָרַחֲמִי הַמְגוֹנֵן שֶׁל הַטִּבְעִיּוּת הַיְּהוּדִית, שֶׁבְּצֵל שַׁדַּי תִּתְלוֹנָן, בֵּין שְׁדֵי הָאֱמוּנָה תָלִין, תֵּכֶף הוּא עוֹבֵר זִירָה, מֵהַמָּקוֹם הַחַם וְהָעוֹטֵף אֶל אֶרֶץ מַרְחַקִּים, אֶל מִתְחַם הָאוֹיֵב, אֶל מְקוֹם הַחַיּוֹת וְהַלִּסְטִים, אֲשֶׁר שָׁם מִתְגַּבֵּר חֲרוֹן אַף שֶׁל מָקוֹם.

הַהַבְטָחָה הָאֱלוֹקִית עוֹד מְהַדְהֶדֶת בְּלִבֹּותֵנוּ – הָאָדָם שֶׁיָּכוֹל לְהַבְחִין אֶת הַהוֹד שֶׁנֶּהֱפַךְ לְמַשְׁחִית, מֵרֶגַע הַיְּצִיאָה "הַחוּצָה" אֶל הַמֶּרְחָב הַצִּינִי הַלּוֹעֵג, יָכוֹל גַּם לִזְכֹּר אֶת נְקֻדַּת הַפְּתִיחָה הַמְּקֻדֶּשֶׁת, 'דַּע מֵאַיִן בָּאתָ', אֵינוֹ רַק מִטִּפָּה סְרוּחָה, גִּלּוּ צַדִּיקֵי הַחֲסִידוּת…

מֵאַיִן בָּאתָ? הַכַּוָּנָה לְהַזְכִּירְךָ, שֶׁאַתָּה נֶאֱצַלְתָּ מִמָּקוֹם עִלָּאִי וְנִשְׂגָּב שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ, נְשָׁמָה יְהוּדִית אַתָּה, קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע.

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם. חֲזַ"ל דָּרְשׁוּ (סַנְהֶדְרִין צה, ב), אֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, הִנֵּה לָנוּ מַשְׁמָעוּת מְרַגֶּשֶׁת, כְּשֶׁהַפְּשָׁט וְהַדְּרָשׁ רוֹקְדִים יַחְדָּיו, הַפְּגִיעָה לְפִי פְּשׁוּטוֹ הִיא פְּגִישָׁה, יַעֲקֹב פָּגַשׁ בַּמָּקוֹם, כִּי קָפְצָה לוֹ הַדֶּרֶךְ, אַךְ בְּמַשְׁמָעוּת פְּנִימִית וַעֲמֻקָּה, הִיא תְּפִלָּה, כָּל מַה שֶּׁיַּעֲקֹב בְּשִׂיא דַּרְגָּתוֹ 'פּוֹגֵשׁ' הוּא הוֹפֵךְ אוֹתוֹ מִיָּד אֶל תְּפִלָּה וּתְחִנָּה, הָאִישׁ הַזֶּה דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, תַּחֲנוֹת חַיָּיו, אַף הֵן צִיּוּנֵי דֶּרֶךְ לְאוֹתָהּ דְּבֵקוּת נִבְדֶּלֶת וְנִשְׂגָּבָה.

יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית (בְּרָכוֹת כו, ב), דַּוְקָא "כַּאֲשֶׁר יִנָּטוּ צִלְלֵי עֶרֶב" (יִרְמְיָה ו, ד), כְּשֶׁהַיְּקוּם אִבֵּד מִזֹּהַר חַמָּתוֹ, הַכֹּל חָשׁוּךְ וְאָפֵל, אֵין אוֹר מִתְנוֹצֵץ, הָעַצְבוּת מִזְדַחֶלֶת אֶל הַלְּבָבוֹת, הַחֲרֵדִים עַל קִיּוּמָם הַנַּפְשִׁי וְהַפִיסִי, אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת, תְּחוּשָׁה שֶׁל אָבְדַּן וְאֵין אוֹנִים מִשְׁתַּלֶּטֶת עַל כָּל הַהֲוָיָה.

וְהִנֵּה בָּא יַעֲקֹב וּמַכְרִיז: תְּפִלָּה, רַבּוֹתַי! זֶה הַתִּקּוּן הָאֲמִתִּי לְכָל הַמַּשְׁבֵּרִים, תְּפִלַּת עַרְבִית הִיא רְשׁוּת, אַךְ אֵין חוֹבָה גְּדוֹלָה הֵימֶנָּה – זֶהוּ הָאוֹר בִּקְצֵה מִנְהֶרֶת הַחֹשֶׁךְ.

הַמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה עז, א) מַשְׁוֶה אֶת "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" אֶל "וְנִשְׂגָּב ה' לְבַדּוֹ" (יְשַׁעְיָה ב, יא), הַהַשְׁוָאָה הַמַּפְעִימָה הַזֹּאת, שֶׁאָנוּ, בְּקַטְנוּתֵנוּ לֹא הָיִינוּ מְעֵזִים לַעֲרֹךְ, נֶעֶרְכָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, מַה שֶּׁמְּלַמֵּד עַל אִישִׁיּוּתוֹ הַבִּלְתִּי נִתְפֶּשֶׂת שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ.

בְּדֶרֶךְ חִזּוּק אוּלַי נִתַּן לוֹמַר, כִּי הָעֲמִידָה הָאֵיתָנָה לְמוּל נִסְיוֹנוֹת וּמַהֲמוּרוֹת חַיִּים, יְכוֹלָה לָבוֹא רַק מִתּוֹךְ הַכָּרָה עֲמוּקָה בִּדְבַר הֱיוֹת ה' הַיָּחִיד הַנִּמְצָא בָּעוֹלָם, וְהַהַשְׁוָאָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ הֲמוֹן.

הפוסט פרשת ויצא – חֹשֶׁךְ מִדְבָּר וּמַלְאָכִים הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.