מתוך הספר 'פשוט עמוק' על התורה

אֶחָד הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיִינוּ רוֹצִים לִהְיוֹת בָּהֶם, הוּא הָאֹהֶל שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.

רַק לַמַּחְשָׁבָה אוֹדוֹת הַמָּקוֹם הַמַּדְהִים הַזֶּה, שֶׁעָלָיו גָּדַלְנוּ וְאָנוּ חָוִים אוֹתוֹ בְּמַדָעֵנוּ מִדֵּי שָׁנָה וְשָׁנָה – אֲנִי מִתְרַגֵּשׁ.

לִבִּי כָּמֵהַּ לְמִתְחָם נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ זֶה, שֶׁהוּא, אֵיךְ נִקְרָא לוֹ? אוּלַי אֹהֶל הָאֱמוּנָה, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן, בֵּית הַכְּנֶסֶת הַקַּדְמוֹן, מְקוֹם כִּנּוּן הָאֱמוּנָה, מָכוֹן לְפִרְסוּם הָאֱלֹקוּת, מֶרְכָּז עוֹלָמִי לַהֲפָצַת טָהֳרָה, הִתְגַּלְּמוּת אַהֲבַת הַבּוֹרֵא לַבְּרוּאִים, אוֹ אֵיךְ שֶׁתִּקְרְאוּ לָזֶה.

זֹאת הָיְתָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת חֲוָיָה אֲמִתִּית – הַאֲמִינוּ לִי…

עוֹד מֵהַתְּקוּפָה שֶׁהָיִיתִי יוֹשֵׁב עַל הַסַּפְסָל בַּחֵידֶר הָיִיתִי מְדַמְיֵן אֶת זֶה.

הָבָה נִכָּנֵס לְשָׁם.

הִנֵּה אֹהֶל מְפֹאָר הַמִּשְׂתָּרֵעַ עַל מָקוֹם גָּדוֹל וְנִרְחָב. בַּעַל הָאֹהֶל אַבְרָהָם, הוּא הַמַּצְבִּיא הַגָּדוֹל שֶׁל מִלְחֶמֶת הָאֱמוּנָה בַּכְּפִירָה, הַיְנוּ גַּם גָּדוֹל בְּמִקְנֶה וְאֹהָלִים, מִילְיַארְדֶר בְּמֻשָּׂגִים שֶׁל הַיּוֹם, אֲשֶׁר לוֹ מִכָּל טוּב אֲדוֹנָיו – מְחוֹלֵל הַכֹּל.

הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵן בַּמָּקוֹם הַזֶּה דָּאַג לְמַקֵם אֶת יְשִׁיבָתוֹ בָּאֵזוֹר הַמִּדְבָּרִי הַצָּחִיחַ הַזֶּה, בַּמּוּבָן הַגַּשְׁמִי וְגַם הָרוּחָנִי, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לְקָרֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת הַסּוֹבְבוֹת אוֹתוֹ – לִמְדוּרַת הָאֱמוּנָה שֶׁבּוֹעֶרֶת בְּקִרְבּוֹ.

הִנֵּה אַרְבָּעַת הַפְּתָחִים, שֶׁכֹּה רַבּוֹת שָׁמַעְנוּ עֲלֵיהֶם… לְכָל כִּוּוּן בָּעוֹלָם, פֶּתַח, שַׁעַר אֹהֶל מַזְמִין שֶׁכָּזֶה, כִּמְעַט צוֹעֵק לְעוֹבֵר וְשָׁב: "בּוֹא הִכָּנֵס, הַבַּיִת הַזֶּה הוּא שֶׁלְּךָ".

וְשָׁם בִּפְנִים, בְּלִיל שֶׁל קוֹלוֹת, תַּעֲרֹבֶת אֲנָשִׁים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים, שָׂפוֹת וּלְשׁוֹנוֹת חוֹפְפוֹת, אֲנָשִׁים מַחְלִיפִים דֵּעוֹת – – – הָרֹאשׁ מִסְתַּחְרֵר.

מִי הֵם חַבְרֵי הַמּוֹעֲדוֹן הַזֶּה?

בְּנֵי אֵיזֶה עַם?

מַה קּוֹרֶה כָּאן?

אֵינֶנּוּ מַסְפִּיקִים לְהִתְאוֹשֵׁשׁ מֵהָרַעַשׁ וְהַהֲמֻלָּה הַהוֹמִיָּה, וּכְבָר מְשָׁרְתִים פּוֹנִים לְעֶבְרֵנוּ בְּנִצּוּחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הָאַגָּדִי, הָדוּר הַפָּנִים וְנוֹרָא הַהוֹד, מִין מֶלֶךְ כָּזֶה, אַבָּא שֶׁל כֻּלָּם!

אָנוּ מֻזְמָנִים לִסְעֻדּוֹת מְלָכִים, כְּאִלּוּ כָּל הַתְּכוּנָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת – נוֹצְרָה כָּאן מַמָּשׁ בִּשְׁבִילֵנוּ, וּמַמְתִּינָה לְבוֹאֵנוּ.

אָנוּ מִתְרַוְּחִים, אוֹכְלִים, שׁוֹתִים, נֶהֱנִים מִמַּשַּׁב הָרוּחַ הַנָּעִים הַחוֹדֵר לָאֵזוֹר הַמַּלְכוּתִי וְהַיֻּקְרָתִי הַזֶּה, וּכְבָר תְּמֵהִים אָנוּ – – –

לְמִי מְיֹעֶדֶת הַפְּתִיחוּת הַזֹּאת?

מַה פֵּשֶׁר אַרְבָּעַת הַפְּתָחִים?

כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהִכָּנֵס מִכָּל רוּחַ?

זֶה הַכֹּל?

וְכִי לֹא יוּכַל הָאוֹרֵחַ אוֹכֵל-הַחִנָּם (!) לָנוּעַ קְצָת בְּדַרְכּוֹ לְעֵבֶר הַדֶּלֶת הָרָאשִׁית? עַד כְּדֵי כָּךְ לְפַנֵּק בְּנֵי אָדָם?

הַתְּשׁוּבָה הַפְּשׁוּטָה מְעֻגֶּנֶת בָּעֻבְדָּה הַמַּדְהִימָה, כִּי בְּעֵינֵי אַבְרָהָם הָעִבְרִי, הַכְנָסַת אוֹרְחִים אֵינָהּ אִלּוּץ שֶׁל הַשְׁקָטַת בַּלּוּטַת הָרַחֲמִים הָאֱנוֹשִׁית.

הַכְנָסַת אוֹרְחִים בְּמִשְׁנָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, כָּמוֹהָ כְּקִיּוּם הַמַּטָּרָה שֶׁלִּשְׁמָהּ הִגִּיעַ אַבְרָהָם לָעוֹלָם, הוּא אֵינוֹ מַאֲכִיל כָּאן רַק רְעֵבִים, הוּא עוֹסֵק פֹּה, בָּאֹהֶל הָאֱלֹקִי הַזֶּה, בְּשִׂיא הַשִּׂיאִים שֶׁל מִדַּת הַחֶסֶד, בְּדַרְגָּתָהּ הָעֶלְיוֹנָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר – – – הֲכִי הֲכִי שֶׁאֶפְשָׁר, אִם הִגִּיעַ אֵיזֶה בֶּן שֵׁבֶט הֲרָרִי, הֲרֵי זֶה בְּעֵינֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ, מַמָּשׁ, כְּאִלּוּ הַמֶּלֶךְ, בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, נֵאוֹת לְהַגִּיעַ, וַהֲרֵי לֹא מַתְאִים לָתֵת לוֹ לִטְרֹחַ, וְאַף אוּלַי לַחְשֹׁב פַּעֲמַיִם, הַאִם כְּדַאי לוֹ לְהַטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ קְצָת בִּשְׁבִיל אֲרוּחַת גּוּרְמֶה עֲנָקִית…

אֲבָל בְּיָשְׁבִי שָׁם, בַּצֵּל הַחַמִּים שֶׁל עֲנָק הָאֱמוּנָה הַזֶּה, אִישׁ הָאֱלֹקִים הַדָּגוּל, וַאֲנִי, מַבִּיט אָנֶה וְאָנָה, וְרוֹאֶה אֶת דְּבַר הֱיוֹת אַבְרָהָם 'אַב הֲמוֹן גּוֹיִם' (בְּרֵאשִׁית יז, ד), שֶׁהִצְבִּיעוּ כֻּלָּם בָּרַגְלַיִם, וְהִגִּיעוּ בְּאַלְפֵיהֶם לַעֲשׂוֹת אֶת דַּרְכָּם לְנוֹשֵׂא לַפִּיד הַבְּשׂוֹרָה הָאֱלוֹקִית הַחֲדָשָׁה. נוֹלָד בְּקִרְבִּי רַעְיוֹן שֶׁיּוֹצֵק לְתוֹךְ אֶפֶקְטְ הָאַרְבָּעָה פְּתָחִים – תֹּכֶן מְחֻדָּשׁ וּמְכוֹנֵן.

בְּמֶרְחַק שֶׁל אַלְפֵי שָׁנָה, וְאָנוּ "עַם לְבָדָד יִשְׁכּוֹן" (בַּמִּדְבָּר כג, ט), לֹא עוֹד הֲמוֹן גּוֹיִם שֶׁסֵּרְבוּ בְּעַזּוּת לְקַבֵּל תּוֹרָה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲנַחְנוּ לְבַד, בָּרוּךְ הַשֵּׁם! עַד כָּאן הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה.

אַךְ עֲדַיִן אָנוּ 'הֲמוֹן' בְּתוֹךְ עַם אֶחָד, הַמֻּשָּׂג 'אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ', 'אֲנַחְנוּ', 'הֵיימִישֶׁע', 'קְבוּצָתֵנוּ', 'חֲבוּרָתֵנוּ', 'יְשִׁיבָתֵנוּ', 'חֲסִידוּתֵינוּ', 'קְהִלָּתֵנוּ'… וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה – טְרֶמִינוֹלוֹגְיָה שְׁלֵמָה, הַמַּגְדִּירָה, מַבְדִּילָה, תּוֹחֶמֶת וּמְצַיֶּנֶת. מַה שֶּׁנִּקְרָא 'אוּנְזֶערֶע'…

זֶה כְּבָר לֹא זֶה.

הֲלֹא אָנוּ, לֹא הָיִינוּ מַכְנִיסִים לְבֵיתֵנוּ אֶת הַשּׁוֹנֶה, הַנִּבְדָּל, הַבִּלְתִּי נִסְבָּל וְהַמֵּעִיק בְּנוֹכְחוּתוֹ.

הוֹי אַבְרָהָם!

אֶת כֻּלָּם מָצָאתִי בְּבֵיתְךָ, אֶת כֻּלָּם מַמָּשׁ.

לֹא מִיַּנְתָּ, לֹא סִוַּגְתָּ, לֹא בָּדַקְתָּ, לֹא חָקַרְתָּ, לֹא דָּרַשְׁתָּ, לֹא הִגְדַּרְתָּ, לֹא הִבְדַּלְתָּ, לֹא הֶעֱמַדְתָּ יַחְצָנֵ"י שַׁעַר… אֵין כָּאן מִבְחַן קַבָּלָה – כֻּלָּם שָׁוִים!

– "הַדְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת, רַבּוֹתַי"! כְּמוֹ שָׁאֲגוּ הַפְּתָחִים הַפְּעוּרִים, לַחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם.

מִי שֶׁתָּאֵב לְהִכָּנֵס לַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, מֻזְמָן, הַבַּיִת הוֹפֵךְ לְשֶׁלּוֹ.

הַאִם אָנוּ מְסֻגָּלִים לְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ אֶת הַמַּחֲזֶה הַנִּפְלָא הַזֶּה?

הֲמוֹן הֲמוֹן גּוֹיִים, בַּעֲלֵי דֵּעוֹת קְדוּמוֹת נְטוּלֵי אַבְרָהָמִ'יזְם, בָּאִים לְאֹהֶל שֶׁל אָדָם אֶחָד מְיֻחָד בְּמִינוֹ, עִם רַף דְּרִישׁוֹת גָּבוֹהַּ לַחַיִּים נֻסָּח שִׁיטָתוֹ…

אֵיךְ הֵם הִסְתַּדְּרוּ בִּמְחִצָּתוֹ?

אֵיךְ לֹא נִתְקַע לָהֶם הָאֹכֶל?

אַבְרָהָם הָעִבְרִי, צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, מַזְמִין אֶת כֻּ-לָּ-ם הַבַּיְתָה, לְאֹהֶל בֵּיתוֹ?

בְּדִיּוּק, זֶה הַסּוֹד!

כָּךְ, וְרַק כָּךְ… נוֹלָד 'עַם אֱלֹקֵי אַבְרָהָם'! (תְּהִלִּים מז, י)

זֶה הָיָה אוּלַי, הָרַעְיוֹן הֶעָמֹק בְּכִנּוּן אַרְבַּעַת הַפְּתָחִים הַפְּתוּחִים – רַעְיוֹן שֶׁמְּסַמֵּל אֶת אַרְבַּעַת זָוִיּוֹת הָעוֹלָם.

"אֲלֵיכֶם הוּא הִתְכַּוֵּן, אֲנָשִׁים"!

לֹא מְשַׁנֶּה מֵאֵיפֹה בָּאתֶם, וּלְאָן פְּנֵיכֶם מֻעָדוֹת, מַה מַסַּע חַיֵּיכֶם, מֵאַיִן הוּא מַתְחִיל וְאָן יִסְתַּיֵּם. "אַחַת הִיא לִי" – אָמַר הָעִבְרִי, "כָּאן, בִּנְקֻדַּת הָעוֹלָם הַזֹּאת, הַמַּהֲלָכִים שֶׁלָּכֶם עוֹצְרִים"!

כָּאן הִיא נְקֻדַּת הַפְּתִיחָה שֶׁל כָּל יְצִיר נוֹצָר.

מִכָּאן הִנְּכֶם מַתְחִילִים אֶת דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה וְהַכָּרַת הַבּוֹרֵא, שֶׁאֲכַלְתֶּם מִשֶּׁלּוֹ.

כִּי כֻלְּכֶם,

מֵאַרְבָּעַת הַכַּנְפוֹת,

מֻזְמָנִים לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו שֶׁל אֱלֹקִים!

הפוסט פרשת וירא – אֹהֶל רַב־טִפּוּסִי הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

מתוך הספר 'פשוט עמוק' על התורה

"עֲזֹב אוֹתִי עַכְשָׁו, אַתָּה לֹא רוֹאֶה שֶׁאֲנִי מִתְפַּלֵּל"?

נְזִיפָה דֵּי מֻכֶּרֶת.

הַגְּבִיר הַמְּקוֹמִי לַמַּתְּרִים הַתּוֹרָן.

לִפְעָמִים קְרִיאַת פָּרָשַׁת שָׁבוּעַ כִּפְשׁוּטָהּ, עוֹד לִפְנֵי הַ'וָּוארְטִים' הַנִּפְלָאִים וְהַפַּרְפְּרָאוֹת הַנָּאוֹת, רַק מִלּוֹת הַפָּסוּק כִּפְשׁוּטָן, יְכוֹלוֹת לִגְרֹם לָנוּ צְמַרְמוֹרֶת וְטַלְטֵלַת הִתְעוֹרְרוּת אֲמִתִּית.

כָּךְ קוֹרֶה לָנוּ בְּפָרָשַׁת וַיֵּרָא.

שָׁמַעְתִּי פַּעַם, שֶׁהַקַּדְמוֹנִים שִׁבְּחוּ אֶת כֹּחַ הַדִּמְיוֹן וְהַצִּיּוּר, מִשּׁוּם שֶׁעִמּוֹ נִתַּן לָחוּשׁ אֶת הַחֲוָיוֹת הָרוּחָנִיּוּת בְּכֹחוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּנוּ.

הָאִם פַּעַם יָשַׁבְנוּ וְחָשַׁבְנוּ אוֹדוֹת אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְעַל גְּאוֹנוּתוֹ הַמַּבְהִילָה בַּתְּחוּם שֶׁל חֶסֶד וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים? הָאִישׁ הַזֶּה הָיָה פָּשׁוּט גָּאוֹן מְקוֹרִי.

וְזֶה עוֹד רַק עַל פִּי הַפְּשָׁט.

הַאִם חָוִּינוּ פַּעַם נִתּוּחַ? מַכִּירִים מִישֶׁהוּ שֶׁעָבַר דָּבָר כָּזֶה? בְּדֶרֶךְ כְּלָל הַמְּנֻתָּח לֹא מְאוּפָּס, לֹא לִפְנֵי הַנִּתּוּחַ, לֹא אַחֲרֵי, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַנִּתּוּחַ, לֵךְ דַּבֵּר אֵלָיו אָז… לֹא הָיִיתִי מַצִּיעַ לָכֶם.

הָאָדָם בִּכְאֵבוֹ, הוּא מְעֻרְטָל מֵהֲמוֹן הֲגָנוֹת וְנִמּוּסִים.

וְהִנֵּה יוֹשֵׁב אַבְרָהָם בִּכְאֵב נוֹרָא שֶׁל הַמִּילָה, מְנַסֶּה לְהַדְבִּיק שׁוּב אֶת הַתַּחְבֹּשֶׁת שֶׁהִתְמַלְּאָה בְּדָם (כָּךְ אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ). יוֹם חַמְסִין נָדִיר שׂוֹרֵר בָּעוֹלָם, אֵין אוֹרְחִים. זוֹ הִזְדַּמְּנוּת מְצֻיֶּנֶת לָנוּחַ מְפֻרְקָד בָּאֹהֶל הַמֻּצָּל, מְשָׁרְתָיו הָרַבִּים לָבֶטַח יְפַנְּקוּ אֶת הָאָדוֹן הַחַסְדָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְמִילָתוֹ כְּשֶׁהַכְּאֵב מִתְגַּבֵּר, יֵטִּיבוּ לוֹ אֶת הַכָּרִית, יָחִישׁוּ לוֹ מִיצִים מַבְרִיאִים, יַשְׁקִיטוּ אֶת בְּנֵי הַבַּיִת, יִלְחֲשׁוּ בְּשֶׁקֶט מְכַבֵּד זֶה לָזֶה:

– 'הַסּוּ… הָאִישׁ מִתְאוֹשֵׁשׁ מִיִּסּוּרָיו'!

אַךְ דּוֹמֶה שֶׁפָּנָיו הַמִּתְעַוְּתוֹת מִכְּאֵב, לֹא כָּאֲבוּ אֶת כְּאֵב הַחֶתַּךְ בַּבָּשָׂר, עֵינָיו הֵצִיצוּ הַחוּצָה כִּמְחַפֵּשׂ דְּבַר מַה, הוּא חִפֵּשׂ אוֹרְחִים… יוֹם בְּלִי חֶסֶד – אֵינוֹ יוֹם! גָּרַס. יֵשׁ שֶׁמֶשׁ וְאֵין אוֹרְחִים, אֵיזֶה יוֹם עָצוּב, כּוֹאֵב… אוּלַי הוּא הָיָה מְשֻׁעֲמָם? מַה פִּתְאוֹם! הוּא זָכָה בְּאוֹתוֹ יוֹם לְבִקּוּר מְיֻחָד בְּמִינוֹ, בִּקּוּר חוֹלִים! מִי בָּא? הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ! הָיְתָה זוֹ הַהִתְגַּלּוּת הָאֱלוֹקִית הֲכִי גְּדוֹלָה בָּאֱנוֹשׁוּת:

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – זֶה שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה.

לִתְפִישָׂתִי בְּעָנְיִי, הַזְּמַן הַמְּרוֹמָם הַזֶּה עוֹלֶה עַל אוֹתָם רְגָעִים שֶׁאַבָּא נִמְצָא בְּאֶמְצַע עֲמִידָה לִבְרָכוֹת בְּעֵת הַבְּרִית לִבְנוֹ הָרַךְ הַנִּמּוֹל… מַה הָיָה קוֹרֶה אִם הָיָה מַבְחִין דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן בְּאֵיזֶה אִישׁ רָעֵב, נוּ, מַה עוֹשִׂים אָז? פּוֹשְׁטִים אֶת הַטַּלִּית וְרָצִים לְהָבִיא לוֹ סֶנְדְבִיץ'?

אַבְרָהָם אָבִינוּ יוֹשֵׁב עִם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, יִחוּד נִפְלָא שֶׁל רֹאשׁ לַמַּאֲמִינִים עִם הַמְבַקֵּר חוֹלִים הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, הַכְּאֵב גָּדוֹל, הַדָּם זָב לְלֹא רַחֵם, הַזִּקְנָה מֻפְלֶגֶת, הַחֹם מֵבִיא קָרוֹב לְעִלָּפוֹן, אֲבָל מַה לַּעֲשׂוֹת, שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, לֹא בְּדִיּוּק לָמֶ"ד וָ"וְ'נִיקִים… הַסִּדְקִי, הַנַּוָּט וְהָעַרְבִי, הוּא רָאָה שֶׁהֵם אֲנָשִׁים מְהֻגָּנִים (בְּרֵאשִׁית רַבָּה מח, ט), הָיִינוּ מְצַפִּים שֶׁאַבְרָהָם יָרִים קוֹל מְצַוֶּה לִמְשָׁרֵת מִזְדַּמֵּן: – "לֵךְ וְהָבֵא לָהֶם שְׁתִיָּה קָרָה"! "הָכֵן לָהֶם סֶנְדְבִיצִ'ים", וְכוּ' וְכוּ'.

מַה פִּתְאוֹם?

אַבְרָהָם רָץ אֲלֵיהֶם מִשְׁתַּחֲוֶה וּמִתְחַנֵּן (זְהִירוּת! הַתַּחְבֹּשֶׁת… ) – וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, שָׁלוֹשׁ לְשׁוֹנוֹת בְּחַרְדָּל, לֹא מַסְפִּיק לָשׁוֹן מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁלֹשֶׁת הָעֲרֵלִים, פַּר אֶחָד לְאִישׁ.

הִגִּיעוּ לְכָאן נִכְבַּדֵּי הָעוֹלָם… הַגָּאוֹן בְּחֶסֶד, בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל נִתּוּחַ קָשֶׁה וְחַדְשָׁנִי [הָרִאשׁוֹן בָּעוֹלָם], הֵכִין לָהֶם כִּסְעֻדַּת שְׁלֹמֹה בִּשְׁעָתוֹ, סְלִיחָה, כִּסְעֻדַּת אַבְרָהָם בִּשְׁעָתָהּ…

אֲבָל הַמֶּסֶר עָמוֹק יוֹתֵר, יֵשׁ כָּאן לִמּוּד לָנוּ, לוֹמְדֵי הַפָּרָשָׁה, כַּאֲשֶׁר אָנוּ נִמְצָאִים עִם עַצְמֵנוּ, מְכַבְּדִים אֶת הַפְּרָטִיּוּת שֶׁלָּנוּ, כְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הַיָּקָר בְּיוֹתֵר בַּחַיִּים, וְזֶה דֵּי לְגִיטִימִי, מֻתָּר לָנוּ… זֶה אֱנוֹשִׁי… אֲבָל נִזְכֹּר תָּמִיד, שֶׁלֹּא סְתָם לִמֵּד אוֹתָנוּ בּוֹרֵא עוֹלָם אֶת פָּרָשַׁת וַיֵּרָא, אֵיךְ מִתְנַהֲגִים עִם אוֹרְחִים. גַּם כְּשֶׁזֶּה עַל חֶשְׁבּוֹן הַנְּסִיקָה הָרוּחָנִית שֶׁלָּנוּ. בְּמִלִּים קְצָרוֹת:

'גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִים יוֹתֵר מִקַּבָּלַת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה'! (מ"מ)

וְאִם פַּעַם נִהְיֶה הַגְּבִירִים שֶׁל הַשְּׁכוּנָה…

וְיָבוֹא אֵלֵינוּ מִישֶׁהוּ בְּאֶמְצַע שֶׁנִּהְיֶה 'דְּבוּקִים' בַּה'. אוֹ שֶׁקְּצָת דַּם יְטַפְטֵף לָנוּ בְּאֵיזֶה מָקוֹם בַּגּוּף, גַּם אָז נָרוּץ לַעְזוֹר לְנִזְקָק לְעֵזֶר.

כִּי לָמַדְנוּ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא.

הפוסט פרשת וירא – גַּם כְּשֶׁהַדָּם מְטַפְטֵף הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

שבת פרשת וירא תשע"ז

[א] וַיֵּרָא אֵלָיו ה'. יְדוּעָה הַשְּׁאֵלָה, מַדּוּעַ לֹא כְּתִיב וַיֵּרָא ה' אֵלָיו, אֶלָּא שֶׁבָּא לְהוֹרוֹת, כִּי טֶרֶם הִתְגַּלּוּת ה' אֶל הָאָדָם, צָרִיךְ לִהְיוֹת כְּלִי מֻכְשָׁר לְקַבֵּל אֶת הַקְּדֻשָּׁה, כִּי אֵין ה' שׁוֹרֶה בְּמָקוֹם טֻמְאָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְרַק מִי שֶׁמְּזַכֵּךְ אֶת גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ, לִהְיוֹתוֹ דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַדְּבֵקוּת, הוּא זוֹכֶה אֶל הַקְּדֻשָּׁה הַגְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם. כִּי זֹאת עָלֵינוּ לָדַעַת, כִּי כָּל אָדָם, יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְרַק הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה מְעַכֵּב, הַיְנוּ שֶׁגּוּפוֹ הַחוֹמְרִי מְכַסֶּה וּמַסְתִּיר אֶת הָאוֹר הָאֱלֹקִי, וּכְכָל שֶׁיְּזַכֵּךְ וִיזַקֵּק אוֹתוֹ מִכָּל שֶׁמֶץ רַע, עַד שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה רוּחָנִי לְגַמְרֵי, יִהְיֶה נַרְתִּיק אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְיִזְכֶּה לִרְאוֹת אוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים מַמָּשׁ, וְזֶהוּ וַיֵּרָא אֵלָיו ה', אַחֲרֵי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מַה שֶּׁהָיָה, נִרְאֶה אֵלָיו ה'. וְלָכֵן הִתְיַחֵס קֹדֶם אֵלָיו וְאַחַר כָּךְ ה'.

וְהָבֵן לְעֻבְדָּה וּלְמַעֲשֶׂה, עַד שֶׁתִּזְכֶּה לְהִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּת, כִּי הָעִקָּר תָּלוּי בְּכָךְ שֶׁאָדָם יַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ בּוֹ, וְאִם יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לִהְיוֹת מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה – יִזְכֶּה לְכָךְ, וַיֵּרָא אֵלָיו ה'. וּקְצָת מִזֶּה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי הָ'אוֹר־הַחַיִּים' הַקָּדוֹשׁ, עַל פָּסוּק זֶה, עַיֵּן שָׁם. וְהָעִקָּר שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם זֹאת לְעֻבְדָּה וּלְמַעֲשֶׂה לִהְיוֹת כֵּלִים לְאוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַמְצַפֶּה לִשְׁכּוֹן עָלֵינוּ בְּרַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים.

[ב] וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. הִנֵּה יָדוּעַ, כִּי יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁהֵם מְסֻגָּלִים לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁדּוֹחִים רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, וְהַמָּקוֹם הַזֶּה אֵלוֹנֵי מַמְרֵא הָיָה מָקוֹם מְסֻגָּל וְקָדוֹשׁ בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה מְאֹד, וְאַבְרָהָם אָבִינוּ בָּדַק מָקוֹם לִישִׁיבָתוֹ, וְהָיָה הוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם, וְאִם רָאָה אֲנָשִׁים שֶׁמְּזַלְזְלִים בֶּאֱמוּנָה וּבִקְדֻשָּׁה – הָיָה מִתְרַחֵק מֵהֶם, אוֹ שֶׁהָיָה רוֹאֶה כָּאֵלּוּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם מֵאוֹרוֹ הַקָּדוֹשׁ, הָיָה מֵבִין שֶׁאֵין כָּאן מָקוֹם לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה וְכוּ'. וְהִנֵּה מָצָא יְדִיד אֶחָד בְּשֵׁם מַמְרֵא, שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אוֹר וְדַעַת, וְהֵבִין כִּי אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַהוּא, וְשָׁם תָּקַע אָהֳלוֹ וְעָבַד אֶת עֲבוֹדָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְלָכֵן נִגְלָה אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. וְהִנֵּה בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מוּבָא עַל הָעֵץ הַמְּיֻחָד שֶׁעִמּוֹ הָיָה בּוֹדֵק אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת הָאוֹרְחִים, וְזֶהוּ מַמָּשׁ מַתְאִים עִם 'אֵלוֹנֵי' מַמְרֵא, כִּי הָעֵצִים הַלָּלוּ הָיוּ מוֹרִים שֶׁכָּאן גָּר אָדָם שֶׁהוּא מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה, וְהוּא מַמָּשׁ כִּדְבָרֵינוּ הַנַּ"ל, וְנִפְלָא הוּא.

וְהַכְּלָל, שֶׁגַּם הַדּוֹמֵם נִתְעַלֶּה אוֹ יוֹרֵד לְפִי מַעֲשֵׂי בְּנֵי אָדָם הַשּׁוֹכְנִים בּוֹ, וְרַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁפּוֹגֵם בְּמַחְשָׁבָה מְטַמְטֵם אֶת הֶחָלָל שֶׁל הַבְּרִיאָה (עַיֵּן לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן מט), וּמִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, שֶׁעַל יְדֵי מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל דְּבֵקוּת וְכִסּוּפִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִתְעַלֵּית כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וְזוֹ אַחֲרָיוּת גְּדוֹלָה לָאִישׁ הַכָּשֵׁר, שֶׁבְּמַעֲשָׂיו הוּא מַעֲלֶה אֶת כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁסְּבִיבוֹ לְמָקוֹם גָּבוֹהַּ, וּמְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ לִקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה, וּלְהֵפֶךְ – לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, וּבִידִיעָה זוֹ יִזָּהֵר מְאֹד בְּכָל מַעֲשָׂיו, וְדֻגְמָה לָזֶה, הוּא מַאֲמָר חֲכָמֵינוּ זַ"ל (חֲגִיגָה טז ע"א): 'שֶׁמָּא תֹּאמַר מִי מֵעִיד בִּי? אַבְנֵי בֵּיתוֹ וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם הֵם מְעִידִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (חֲבַקּוּק ב, יא): "כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה". וְכֵן רָאִינוּ בְּמַהֲלַךְ הַדּוֹרוֹת, שֶׁמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלֵּל אוֹ לָמַד בּוֹ צַדִּיק, אוֹ אֲפִלּוּ חַי שָׁם אֶת חַיָּיו הַגַּשְׁמִיִּים שֶׁהָיוּ רוּחָנִיִּים לְגַמְרֵי – הִשְׁאִיר אַחֲרָיו בַּמָּקוֹם הַהוּא רְשִׁימוּ דִּקְדֻשָּׁה נוֹרָאָה לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים, וְכָל מִי שֶׁבָּא לְשָׁם הִתְעוֹרֵר מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כַּיָּדוּעַ. וְאִם לְאַחַר כַּמָּה דּוֹרוֹת כָּךְ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁעוֹבְדִים שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּסְתּוֹפֵף בְּשַׁעֲרֵי הַצַּדִּיקִים – מְזַכֵּךְ אֶת חַיָּיו מְאֹד, וְזֶה הָיָה עִנְיַן אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁבָּחַר לוֹ לְחֶלְקוֹ מָקוֹם קָדוֹשׁ, וְעַל כֵּן נִגְלָה אֵלָיו שָׁם הָאֱלֹקִים.

[ג] וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. אוֹ יֹאמַר לְאִידָךְ גִּיסָא, וְהוּא בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, כִּי 'אֵלוֹנֵי' לְשׁוֹן חֹזֶק, וּמַמְרֵא הוּא לְשׁוֹן הַמְרָאָה, שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ נִמְצָא בְּכָל מָקוֹם מַמָּשׁ, וְאֵין מָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, מֵהַמָּקוֹם שֶׁהוּא נִמְצָא שָׁם, אַף שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהַמָּקוֹם הוּא רָחוֹק מְאֹד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ – עָלָיו לָדַעַת, כִּי יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַהוּא, וְאַף שֶׁמַּמְרִים אֶת ה' בְּחֹזֶק גָּדוֹל חַס וְשָׁלוֹם, יָכוֹל הָאָדָם לְהִתְחַזֵּק כָּל־כָּךְ עַד שֶׁיִּתְגַּלֶּה אֵלָיו ה'. וְיִזְכֶּה לְכָל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁיָּכוֹל אָדָם לִזְכּוֹת בְּהַאי עָלְמָא שְׁפֵלָה.

וְהִנֵּה אָמְרוּ חֲזַ"ל: 'הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה', כִּי אַף אִם אָדָם עוֹבֵד ה' וְעוֹשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אֵינוֹ מֻכְרָח שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּת, כִּי אוֹרַיְתָא לֹא אִתְגַלְיָא אֶלָּא לְמַאי דְּרָחִים לָהּ, וְצָרִיךְ לְהַקִּיז דָּמִים מַמָּשׁ עַל מִזְבֵּחַ הָאַהֲבָה הַזּוֹ, וּלְוַתֵּר עַל כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ. וְשׁוּם תְּשׁוּקָה שֶׁבָּעוֹלָם לֹא עוֹמֶדֶת מוּל הַתְּשׁוּקָה לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וִידִידוֹ מַמְרֵא הָיָה אוֹמֵר לוֹ, אִם אַתָּה רוֹצֶה לִזְכּוֹת לְהִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּת מַמָּשׁ, פָּנִים בְּפָנִים, עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁל מְסִירוּת נֶפֶשׁ, לֹא רַק בְּאֹפֶן שֶׁל מִיתָה כְּמוֹ שֶׁכְּבָר עָשָׂה אַבְרָהָם שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, אֶלָּא הַשְּׁלֵמוּת הַנִּרְצֵית הִיא – לִחְיוֹת חַיֵּי מְסִירוּת נֶפֶשׁ בִּדְבֵקוּת אֱלֹקִית. וְהוּא שֶׁנָּתַן לוֹ הָעֵצָה עַל הַמִּילָה, כִּי הַמִּילָה הוּא סוֹד מְסִירוּת נֶפֶשׁ, שֶׁגַּם כְּשֶׁעוֹשִׂים אוֹתָהּ נִשְׁפַּךְ הַדָּם וְיֵשׁ כְּאֵב וְכוּ', אֲבָל אַחַר־כָּךְ, כָּל יְמֵי הָאָדָם עָלָיו לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית כָּרָאוּי, שֶׁזּוֹ בְּחִינַת חַיֵּי מְסִירוּת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, וּבָזֶה מְתֹרֶצֶת קֻשְׁיַת הָעוֹלָם, וְכִי אַבְרָהָם צָרִיךְ סְעָד מִמַּמְרֵא לְקִיּוּם רָצוֹן ה' שֶׁאָמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ לָמוּל אֶת עַצְמוֹ וְכוּ', אֶלָּא שֶׁמֵּאוֹתָהּ עֵצָה שֶׁל יְדִידוֹ, הֵבִין אֶת עֹמֶק מִצְוַת מִילָה, וְאֶת מַעֲלָתָהּ בְּעַבְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו הַקְּדוֹשִׁים, כִּי מִצְוָה קְדוֹשָׁה זוֹ הַחֲתוּמָה בִּבְשָׂרוֹ, תְּזַכֶּה אוֹתוֹ לְהִתְגַּלּוּת אֱלֹקִית קְבוּעָה וְקַיֶּמֶת, שֶׁיִּרְאֶה עַיִן בְּעַיִן אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, תָּמִיד, כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְעַל כֵּן נִגְלָה אֵלָיו בְּחֶלְקוֹ, כִּי הָיָה צוֹדֵק מַמְרֵא זֶה, שֶׁכְּשֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אֶת הַבְּרִית הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ, נִכְנַס לְעוֹלָם שֶׁל מְסִירוּת נֶפֶשׁ גְּמוּרָה, וְהָיָה בָּטֵל וּמְבֻטָּל אֶל הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, לְלֹא שִׁיּוּר, וְעַל כֵּן וַיַּרְא אֵלָיו ה'. וּמִכָּאן נִקַּח לִמּוּד וְהִתְעוֹרְרוּת אֶל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, שֶׁנִּזְכֶּה לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר אֶת עַצְמֵנוּ כָּרָאוּי, וְלִמְסֹר אֶת נַפְשֵׁנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי לֹא בְּיָמִים מוּעָטִים זוֹכִים לָזֶה, אֶלָּא אַחַר יְגִיעָה גְּדוֹלָה שֶׁל הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר וְהַמְשָׁכַת הָאוֹר הָעֶלְיוֹן עַל עַצְמוֹ, וְהַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִים בְּיָדוֹ – לִזְכּוֹת לְכָל הַקְּדֻשּׁוֹת וְהַטָּהֳרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, וְהַכֹּל עַל יְדֵי תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה מֵעֹמֶק לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ, בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רַב, עַד שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּתְגַּלֶּה אֵלָיו ה' בְּחֶלְקוֹ בַּחַיִּים.

[ד] וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ עַל דֶּרֶךְ צַחוּת, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּתָם שֶׁל הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, וּשְׁלֵמוּת הַדּוֹרוֹת כֻּלָּם הַהוֹלְכִים בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם, הוּא שֶׁהָיוּ מְשִׂיחִים וּמִתְבּוֹדְדִים בֵּין הָאִילָנוֹת, כִּי שָׁם מְקַבְּלִים אֶת הַשְּׁלֵמוּת הַגְּדוֹלָה, כַּאֲשֶׁר שִׂיחַ הַשָּׂדֶה נִכְלָל בְּתוֹךְ תְּפִלָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל, וְזֶהוּ וַיֵּרָא אֵלָיו ה' – אֵיפֹה זוֹכִים לְהִתְגַּלּוּת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וְלִדְבֵקוּת הָאֲמִתִּית בּוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּאֵלוֹנֵי – בֵּין הָאִילָנוֹת. שֶׁשָּׁם יָכוֹל הָאָדָם לְהִתְלוֹנֵן וְלַעֲשׂוֹת כִּבְיָכוֹל וִכּוּחִים עִם קוֹנוֹ שֶׁדַּיְקָא יְקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ, וְרָאוּי לוֹ לְקָרְבוֹ וְכוּ', וְאֵין נָאֶה לְעָזְבוֹ וְכוּ', כַּיָּדוּעַ, וְזֶהוּ מַמְרֵא, שֶׁכִּבְיָכוֹל, נִרְאֶה שֶׁדִּבּוּרִים אֵלּוּ מַמְרִים מוּל הַדְרַת כְּבוֹדוֹ, אֲבָל זֶהוּ שַׁעֲשׁוּעָיו וְתַעֲנוּגָיו יִתְבָּרַךְ, כְּשֶׁאָדָם בּוֹכֶה לִפְנֵי אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם כְּמוֹ תִּינוֹק הַמִּתְרַפֵּק אֶל אָבִיו וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה שׁוּם חֶשְׁבּוֹנוֹת אֲחֵרִים, שֶׁאָז יִזְכֶּה לְהִתְגַּלּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַשְׁרֵי לוֹ וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ. וְזֶהוּ סוֹד עֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת וּבִפְנִימִיּוּת, וְרַק כָּךְ אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, כַּיָּדוּעַ.

[ה] וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם (יח, א). הִנֵּה הַשַּׁיָּכוּת בֵּין תְּחִלַּת הַפָּסוּק לְסוֹפוֹ, כִּי לִכְאוֹרָה הֲלוֹא כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁב, לְצַיֵּן אֶת מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ אִם בְּפֶתַח הָאֹהֶל וְאִם בְּתוֹכוֹ, וְאִם הַיּוֹם חַם אוֹ קַר. וְרַשִׁ"י הַקָּדוֹשׁ הִרְגִּישׁ בָּזֶה, וְכָתַב, שֶׁזֶּה מְרַמֵּז עַל רְצוֹנוֹ וְחֶפְצוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים.

וְיֵשׁ לוֹמַר עוֹד בְּסִיַּיעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, אֲשֶׁר דָּבָר גָּדוֹל לִמֵּד אוֹתָנוּ אֲדוֹן הָעוֹלָם בְּמַאֲמָרוֹ הַנָּעִים, כִּי כָּל סִבַּת הַהִתְגַּלּוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁזָּכָה לָהּ אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיְתָה, עַל יְדֵי שֶׁעָשָׂה כְּלִי עַל יְדֵי מִצְוָה, כִּי אֵין הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּמָקוֹם רֵיק, וְאַף אִם יֵשׁ זְכוּת לָאָדָם, לִפְעָמִים הַמָּקוֹם גּוֹרֵם, אוֹ שֶׁאֵין אֶת הַכְּלִי לְקַבֵּל בְּתוֹכוֹ אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל, וְאֵצֶל אַבְרָהָם אָבִינוּ, הָיוּ שְׁנֵי הַדְּבָרִים הַלָּלוּ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת. כִּי הַמָּקוֹם שֶׁנִּגְלָה אֵלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה. וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מִתְגּוֹרֵר בְּחֶבְרַת אֲנָשִׁים שֶׁמְּזָרְזִים אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, הֲרֵי שֶׁהַמָּקוֹם הָיָה מָקוֹם מְקֻדָּשׁ, מָקוֹם שֶׁל הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה.

וְגַם שֶׁהוּא הָיָה עוֹסֵק בְּמִצְוָה קְדוֹשָׁה וְנוֹרָאָה – פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם – שֶׁכְּבָר יָצָא מִבֵּיתוֹ כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה וְלַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ, כִּי לִפְעָמִים אֵין יְכֹלֶת בְּיַד הָאָדָם לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, עַל כֵּן נִמְנַע וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה גַּם מַה שֶּׁהָיָה בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת, כְּגוֹן שֶׁחוֹשֵׁשׁ שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת לֹא יִהְיֶה מִנְיָן, הֲרֵי שֶׁאֵינוֹ מְנַסֶּה בִּכְלָל לָלֶכֶת שָׁמָּה, וְלִבְדֹּק הַאֻמְנָם לֹא יִהְיוּ עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיָּכוֹל  לְהִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם כָּרָאוּי, אֲבָל אִם הוּא בַּר לֵבָב, יָכוֹל לוֹמַר לְנַפְשׁוֹ: הֵן אֱמֶת, שֶׁיִּתָּכֵן וְכַאֲשֶׁר אֶתְאַמֵּץ וְאָבוֹא לְבֵית ה' – לֹא יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה, אֲבָל שְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדִי, עָלַי לַעֲשׂוֹת אֶת מַה שֶּׁאֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרַחֲמָיו יִתֵּן אֶת הַחַיִּים לִרְאוֹת הַאִם אוּכַל לַעֲשׂוֹת בִּשְׁלֵמוּת אִם לָאו; וּבְדֶרֶךְ כְּלָל הַבָּא לִטָּהֵר שֶׁמְּסַיְּעִין בְּיָדוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ בְּרֹב הַפְּעָמִים, שֶׁאֵין הֲלִיכַת אָדָם לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה לָרִיק כְּלָל.

כְּמוֹ כֵן כָּאן, אַבְרָהָם אוֹהֲבוֹ שֶׁל מָקוֹם וְאוֹהֲבָן שֶׁל בְּרִיּוֹת, גַּם בִּהְיוֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל פְּנִימָה – יָדַע הֵיטֵב כִּי חַם הַיּוֹם, וְאֵין שׁוּם אֶפְשָׁרוּת וִיכֹלֶת לְאַף אָדָם לָלֶכֶת עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר הַצָּחִיחַ וְהַחַם מְאֹד, בְּיוֹם שֶׁבּוֹ הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַחַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, וְאִם כֵּן, לָמָּה לוֹ לְנַסּוֹת? אֶלָּא שֶׁעֶבֶד ה' אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל הַמְּצִיאוּת, אֶלָּא עַל הַתַּפְקִיד שֶׁלּוֹ, הֲרֵי שֶׁאִם לֹא הָיָה הַיּוֹם חַם – הָיָה בְּוַדַּאי הוֹלֵךְ אֶל פֶּתַח הָאֹהֶל כְּדֵי לִקְרֹא לָעוֹבְרִים וְשָׁבִים, וְאִם כֵּן, גַּם בְּיוֹם כָּזֶה, אֶת מִקְצָת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת – עָשָׂה בִּשְׁלֵמוּת, וְהִתְיַשֵּׁב שָׁם, בְּשִׂיא כְּאֵבוֹ וְיִסּוּרָיו כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֵלֶק הַזֶּה שֶׁל הַמִּצְוָה, לַעֲמוֹד בַּפֶּתַח וּלְהַמְתִּין לָאוֹרְחִים. וְאָמְנָם זָכָה לְהַמְשִׁיךְ בִּקְדֻשָּׁתוֹ אֶת הַבִּקּוּר שֶׁל אוֹרְחֵי מַעְלָה לְבֵיתוֹ מֵחֲמַת עֲשִׂיַּת הַכְּלִי שֶׁלּוֹ. וְלוּלֵא דְמִסְתַּפִינָא מְאֹד הָיִיתִי אוֹמֵר, כִּי דֵּין גְּרָמָא לוֹ לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַהֶאָרָה הַנּוֹרָאָה מְאֹד שֶׁל הִתְגַּלּוּת כְּבוֹד שָׁמַיִם בְּבֵיתוֹ – לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, כִּי עָשָׂה כְּלִי שֶׁל מִצְוָה, בְּפֹעַל מַמָּשׁ, וְעַל כֵּן זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה, וְנִמְצָא שֶׁהַפָּסוּק מוּבָן מֵרֹאשׁוֹ לְסוֹפוֹ כָּרָאוּי, וְהָבֵן לְמַעֲשֶׂה.

[ו] וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה, לְפִיכָךְ נִגְלָה אֵלָיו בְּחֶלְקוֹ. וּבֶאֱמֶת, כְּבָר הִקְשׁוּ כֻלָּם, וְכִי אַבְרָהָם רְחִימָא צָרִיךְ עֵצוֹת לְקַיֵּם רָצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא שֶׁאֶפְשָׁר לוֹמַר, שֶׁבֶּאֱמֶת, עַל הָאָדָם הַנִּלְבָּב לִבְדּוֹק סְבִיבוֹ, מִי הֵם הַשְּׁכֵנִים שֶׁלּוֹ, וּבְאֵיזוֹ חֶבְרָה הוּא מִסְתּוֹבֵב, כִּי הַרְבֵּה שְׁכֵנִים הָרָעִים עוֹשִׂים, וְכַאֲשֶׁר גִּלָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁמַּמְרֵא הַלָּז, לִבּוֹ עֵר לְאֵל חָי, וְנוֹתֵן עֵצוֹת אֵיךְ לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנָתַן לוֹ עֵצָה אֵיךְ לְקַיֵּם מִצְוַת הַשֵּׁם בָּרָה מְאִירַת עֵינַיִם בְּהִתְלַהֲבוּת וּבִדְבֵקוּת גְּדוֹלָה מְאֹד, מִיָּד אִוָּה אַבְרָהָם לְמוֹשָׁב לוֹ בִּסְמִיכוּת לְמַמְרֵא זֶה, וְאוּלַי לָשׁוֹן מַמְרֵא, שֶׁמַּמְרֵא אֶת פִּי הַיֵּצֶר, וְעוֹשֶׂה דַּוְקָא לְהֵפֶךְ מִמַּה שֶׁמְּקֻבָּל בָּעוֹלָם.

וְעוֹד, כִּי מִטֶּבַע הָאָדָם, אִם הוּא לֹא זָכָה לְאֵיזוֹ הַשָּׂגָה, הֲרֵי שֶׁאִם רוֹאֶה אֵצֶל אַחֵר הַשָּׂגָה מְסֻיֶּמֶת הוּא מִתְמַלֵּא קִנְאָה, וּמְבַקֵּשׁ לְהַפְרִידוֹ מִזֹּאת הַהַשָּׂגָה בְּתוֹאֲנוֹת שׁוֹנוֹת, וְגַם עוֹשֶׂה לֵיצָנוּת שֶׁזֶּה רַק דִּמְיוֹן וְכוּ', וְאֵין דְּבָרִים כָּאֵלּוּ וְכוּ', וְהַכֹּל מֵחֲמַת שֶׁהוּא לֹא זָכָה לְהַשִּׂיג אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ כְּלָל. כִּדְאִיתָא בְּסֵפֶר הַקָּדוֹשׁ (שִׂיחוֹת הָרַ"ן סִימָן קיט): כְּשֶׁאוֹחֲזִין בָּזֶה וְכוּ', וְהִפְלִיג בִּתְנוּעָתוֹ לְמַעְלָה גְּדוֹלָה מְאֹד כְּשֶׁאוֹחֲזִין בְּזֶה. דְּהַיְנוּ כְּשֶׁאוֹחֲזִין בְּזֶה שֶׁהוּא מְרֻצֶּה וְחָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד שֶׁחֲבֵרוֹ יִהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר וְצַדִּיק אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא יִהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם זֶהוּ מַעְלָה גְּדוֹלָה מְאֹד. גַּם נִזְכַּרְתִּי שֶׁאָמַר אָז זֶה הַלָּשׁוֹן; שֶׁהוּא מְרֻצֶּה אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי אֵינִי זוֹכֶה חַס וְשָׁלוֹם לַעֲבֹד אֶת ה' עַל כָּל פָּנִים יַעֲבֹד יִשְׂרָאֵל הַשֵּׁנִי אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. זֶהוּ דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד כְּשֶׁאוֹחֲזִין בָּזֶה. [וְכָתַב מוֹהַרְנַ"תְּ שָׁם]: כָּךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ; וּלְפִי דַּעְתִּי נִדְמֶה לִי שֶׁזֶּהוּ דָּבָר פָּשׁוּט מְאֹד. כִּי בְּוַדַּאי אֲנִי רוֹצֶה וְחָפֵץ מְאֹד וּמִשְׁתּוֹקֵק וּמִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד שֶׁיִּהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרִים וְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, אֲפִלּוּ אִם לֹא אֶזְכֶּה אֲנִי לָזֶה עַל כָּל פָּנִים יִהְיֶה חֲבֵרַי בְּנֵי גִּילִי וְכָל יִשְׂרָאֵל צַדִּיקִים נוֹרָאִים אֲמִתִּיִּים. כִּי זֶה עִקַּר הָאַהֲבָה וְהָרַחֲמָנוּת שֶׁצְּרִיכִין לְרַחֵם אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּזְכֶּה לְתַכְלִית הָאֲמִתִּי לִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת שֶׁזֶּהוּ עִקַּר טוֹבָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְכַמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם וְכוּ' (בְּסִימָן ז לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא) עַיֵּן שָׁם; אֲבָל יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁכְּשֶׁהֵם נוֹפְלִים חַס וְשָׁלוֹם מֵעֲבוֹדַת ה', מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן אוֹתָן שֶׁנִּכְשָׁלִין בְּאֵיזֶה תַאֲוָה רָעָה אוֹ בַּעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, הֵם שׂוֹנְאִים וּמִתְגָּרִים בְּמִי שֶׁעוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת ה', וְרוֹצִים לְהַפִּילוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וּמַחְלִישִׁים אֶת דַּעְתּוֹ מְאֹד, וּמְבַזִּים אוֹתוֹ בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת. וְגַם אוֹמְרִים לוֹ שֶׁגַּם הוּא יִפֹּל כְּמוֹ שֶׁנָּפַל הוּא רַחֲמָנָא לִצְּלָן. כְּמוֹ שֶׁרָאִיתִי כַּמָּה מֵהַחֲסִידִים שֶׁל עַכְשָׁו שֶׁלִּפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים הִתְחִילוּ קְצָת בַּעֲבוֹדַת ה' וְאַחַר כָּךְ נָפְלוּ לְמַּה שֶּׁנָּפְלוּ כָּל אֶחָד לְפִי נְפִילָתוֹ רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁרָאוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים הָרַכִּים בַּשָּׁנִים שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ בַּעֲבוֹדַת ה' וְהִתְחִילוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת בְּלֵב שָׁלֵם וּלְהַתְמִיד בְּלִמּוּדוֹ וְכוּ', כַּאֲשֶׁר מָצוּי עַכְשָׁו כַּמָּה בְּנֵי הַנְּעוּרִים הַכְּשֵׁרִים הַמִּשְׁתּוֹקְקִים מְאֹד מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמַתְחִילִים לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל לֵב בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וְכוּ', וּכְשֶׁרוֹאִים אֵלּוּ הַחֲסִידִים הַנְּפוּלִים אוֹתָם, הֵם שׂוֹחֲקִים מְאֹד מֵהֶם וּמְבַזִּים אוֹתָם וּמַחְלִישִׁים אֶת דַּעְתָּם מְאֹד מְאֹד וְאוֹמְרִים לָהֶם שֶׁאֵין מַמָּשׁ בַּעֲבוֹדָתָם וְכוּ'. כָּל זֶה מֵחֲמַת קִנְאָה. מֵחֲמַת שֶׁהֵם נָפְלוּ, הֵם רוֹצִים חַס וְשָׁלוֹם שֶׁגַּם הַשְּׁאָר יִהְיוּ כְּמוֹתָם רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וּבֶאֱמֶת צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּהֵפֶךְ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל; עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וְהִנֵּה מַמְרֵא לֹא אִיתָא שֶׁהוּא מָל בְּעַצְמוֹ, אֶלָּא הוּא נָתַן לוֹ עֵצָה, הוֹי אַבְרָהָם רְחִימָאִי, אִם זָכִיתָ לְמַדְרֵגָה כָּזֹאת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בּוֹרֵא הָעוֹלָם דּוֹבֵר אֵלֶיךָ, וּמְצַוֶּה אוֹתְךָ לָמוּל אוֹתְךָ וְאֶת בְּנֵי בֵּיתְךָ וְכוּ', הֲרֵי שֶׁבְּוַדַּאי אַתָּה קָרוֹב וְסָמוּךְ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, לֵךְ עֲשֵׂה זֹאת וְזָרֵז עַצְמְךָ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן קוֹנְךָ.

וְעַל יְדֵי חֲבֵרִים כָּאֵלּוּ אֶפְשָׁר לְהִתְעַלּוֹת. וְעַל כֵּן נִגְלָה אֵלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא, כִּי שָׁם הַמָּקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לְהִתְעַלּוֹת, לֹא כֵן אִם נִמְצָאִים בֵּינֵי לֵיצָנִים אַף אִם רְאוּיִים לְאֵיזוֹ הִתְגַּלּוּת – הֲרֵי שֶׁבָּאָה מִדַּת הַלֵּיצָנוּת וּמְכַסָּה אֶת כָּל הָאוֹרוֹת הַנִּפְלָאִים, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (פְּסָחִים קיב ע"ב): 'צִוָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אֶת בָּנָיו אַל תָּדוּר בִּשְׁכֶנְצִיב מִשּׁוּם דְלֵיצָנֵי הָווּ וּמָשְׁכוּ לְךָ בְּלֵיצָנוּתָא'. עַל כֵּן צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁבְּלִי סָפֵק הַרְבֵּה מֵהִתְנַהֲגוּת הָאָדָם נוֹבַעַת מִמַּה שֶׁאֲחֵרִים נוֹטְעִים בּוֹ אֶת דַּעְתָּם, וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד עִם מִי מְדַבְּרִים וְעִם מִי מְקַבְּלִים דַּעַת וּתְבוּנָה, כִּי זוֹ סַכָּנָה גְּדוֹלָה, כִּי אַף אִם יִהְיֶה רָאוּי לְאֵיזוֹ מַעְלָה – יְכוֹלָה לֵיצָנוּת שֶׁל זוּלָתוֹ לְקַלְקֵל הַכֹּל.

הפוסט פרשת וירא – הארות בפסוקי הקודש (1) הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

שבת פרשת וירא תשע"ז

[ז] וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה, לְפִיכָךְ נִגְלָה אֵלָיו בְּחֶלְקוֹ. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר, בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה, שֶׁהוּא קִבֵּל מֵאַבְרָהָם אֶת קְדֻשַּׁת הַמִּצְוָה הַזֹּאת, וְהוּא, מַמְרֵא, הִתְעוֹרֵר מְאֹד מִמַּעֲשֵׂהוּ שֶׁל אַבְרָהָם. וְזֶה שֶׁלְּפִי פְּשׁוּטוֹ הוּא נָתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה, כַּמְּבֹאָר לְעֵיל, זֶה הָיָה רֶמֶז לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, כִּי יָדוּעַ מַה שֶּׁאִיתָא בְּשֵׁם הָאֲרִ"י, שֶׁהַשְּׁכֵנִים שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם בְּהַאי עָלְמָא יִהְיוּ עִמּוֹ בְּעָלְמָא דִּקְשׁוֹט, וּבְפַשְׁטוּת הַכַּוָּנָה, שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לוֹ שַׁיָּכוּת עִמָּם, הֲרֵי שֶׁהוּא מְחֻיָּב לְהַחְדִּיר בָּהֶם דַּעַת אֱמֶת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי לֹא לְחִנָּם שְׁלָחוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְשֵׁם, וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לְעוֹרְרָם בְּכָל מִינֵי הִתְעוֹרְרוּת לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם וְחֵפֶץ צוּרָם. בְּיוֹדְעוֹ כִּי אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים – הֵם מִשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ וְכוּ'. וְעַל כֵּן כֵּיוָן שֶׁנִּגְלָה אֵלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה אַבְרָהָם רְחִימָא חֶשְׁבּוֹן בְּנַפְשׁוֹ, מַהוּ הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, שֶׁדַּיְקָא בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא נִגְלָה אֵלַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיָבִין מִזֶּה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה, הֲרֵי שֶׁהוּא כְּלִי מוּכָן לְקַבֵּל אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, עַל כֵּן נִגְלָה אֵלָיו בְּחֶלְקוֹ כְּדֵי שֶּׁיָּשִׂים אֶל לִבּוֹ אַבְרָהָם לְקָרֵב אוֹתוֹ מַמְרֵא וְלַעֲשׂוֹתוֹ כְּלִי מוּכָן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וּמִזֶּה יִלְמַד כָּל אָדָם, בְּהַבְחִינוֹ בָּאָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה צוּרַת כְּלִי לְקַבֵּל בְּתוֹכוֹ אוֹר הָאֱמוּנָה וְהַדְּבֵקוּת הַנִּרְצֵית בּוֹ יִתְבָּרַךְ – לֹא יַחֲסֹךְ כְּלָל בַּעֲמַל וִיגִיעָה לְקָרְבוֹ וּלְהַנְחוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ זוֹ יֵלֵךְ, לְהִתְקָרֵב אֶל דִּי בְּרָא כֹּלָּא וּלְמֶעְבַּד לֵיהּ רְעוּתָא שְׁלִים, כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא לְעֵת כָּזֹאת הִגִּיעַ לְהִתְקָרֵב אֶל אוֹתוֹ אָדָם, וּמַה תַּפְקִיד הַיְּדִידוּת הַזֹּאת, וְזֶה דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד – לִזְכֹּר זֹאת תָּמִיד; כִּי אֵין דָּבָר רֵיק בָּעוֹלָם כְּלָל, וּבְכָל מִפְגָּשׁ שֶׁבַּחַיִּים – מַמְתִּינָה אוֹתָהּ שְׁלִיחוּת עֲלוּמָה, כְּדֵי לְפַרְסֵם אֶת כְּבוֹד קְדֻשָּׁתוֹ בָּעוֹלָם.

[ח] וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו. וְלִכְאוֹרָה מַה הָיָה חָסֵר הַמִּקְרָא כְּלוּם, אִם הָיָה כָּתוּב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, וּמַהוּ 'וְהִנֵּה'? וְיֵשׁ לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ הָרֶמֶז וְהַהִתְחַזְּקוּת, כִּי תֵּכֶף שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה הִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁל רָצוֹן וְכִסּוּפִים אֶל הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁמִּשְׁתּוֹקֵק וְחָפֵץ לַעֲשׂוֹת, אַף שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנִיעָה בְּרוּרָה עַל זֶה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לְקַיֵּם אֶת רְצוֹנוֹ, וּבְכָל זֹאת עֲדַיִן אֵינוֹ מֵנִיחַ אֶת הַחֵפֶץ וְאֶת הָרָצוֹן, אֲזַי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מְסַיְּעוֹ לְהַגִּיעַ לָזֶה. וְכֵן כָּאן אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, יָדַע שֶׁאֵין עוֹבֵר אֹרַח בְּרַגְלוֹ בָּא בְּיוֹם חַם כָּזֶה – שֶׁהוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַמָּה מִנַּרְתִיקָהּ, אַךְ בְּכָל זֹאת 'וַיִּשָּׂא עֵינָיו" לְחַפֵּשׂ אוֹרְחִים מִבְּלִי הַבֵּט עַל הַמְּצִיאוּת שֶׁל הַמְּנִיעָה, וְתֵכֶף, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו – מַה שֶּׁלֹּא הָיוּ נִצָּבִים לִפְנֵי שֶׁנָּשָׂא עֵינָיו לִרְאוֹת, וּבָזֶה נָבִין שֶׁגַּם עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הוּא כָּךְ, שֶׁהַתֵּבָה 'וְהִנֵּה' בָּאָה לוֹמַר, שֶׁאֵינָם עוֹבְרֵי אֹרַח בֶּאֱמֶת, אֶלָּא בָּאוּ לְפֶתַע פִּתְאֹם כְּדַרְכָּם שֶׁל מַלְאָכִים, וְהָבֵן.

[ט] מִצְטַעֵר שֶׁלֹּא הָיוּ אוֹרְחִים בָּאִים. אָמְרוּ חֲזַ"ל (מִדְרַשׁ תְּהִלִּים קי) אַרְבָּעָה פְּתָחִים הָיוּ לוֹ לְבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְהָיוּ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, וְכָל מִי שֶׁנִּכְנַס בְּפֶתַח זֶה יוֹצֵא בְּפֶתַח אַחֵר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי עוֹבְרֵי דְּרָכִים; עַד כָּאן. וְנִרְאֶה לְבָאֵר עִנְיַן נִפְלָא זֶה, מִלְּבַד הַפָּשׁוּט, שֶׁזֶּהוּ לִמּוּד עָמוֹק וְנִפְלָא מְאֹד – עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים? אֵיךְ מְקָרְבִים הֲנָאַת הַחֶסֶד לְנֶהֱנִים מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי מְנִיעַת כָּל טִרְחָה וְעָגְמַת נֶפֶשׁ, שֶׁזֶּהוּ סוֹד שְׁלֵמוּת מִדַּת חַסְדּוֹ שֶׁל אָבִינוּ הֶחָסִיד הַקַּדְמוֹן, עָלָיו הַשָּׁלוֹם. מִלְּבַד זֹאת חָשַׁבְתִּי עַל פְּנִימִיּוּת הָעִנְיָן הַזֶּה, כִּי הֲרֵי זֶה שִׁבְחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה אָב הֲמוֹן גּוֹיִים, וְכָל עִנְיָנוֹ הָיָה רַק לְקָרֵב אֶת כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְפַרְסֵם לְכָל בָּאֵי עוֹלָם אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וּפָעַל וְעָשָׂה שֶׁיַּזְנִיחוּ אֶת אֱלִילֵי הֶבְלֵיהֶם וְכוּ'. וְעַל כֵּן הָיְתָה לוֹ שַׁיָּכוּת לְכָל סוּגֵי בְּנֵי אָדָם. וְלֹא הָיָה אִישׁ מִכָּל טִבְעֵי וְסוּגֵי הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי שֶׁהָיָה מוֹצֵא הִסְתַּיְּגוּת וְרִחוּק מִמֶּלֶךְ הָאָרֶץ אוֹהֵב וּמְחַסֵד הַבְּרִיּוֹת כֻּלָּן. וְעַל כֵּן מְרַמֵּז שֶׁדַּלְתוֹת בֵּיתוֹ הָיוּ פְּתוּחוֹת לְכָל רוּחוֹת הָעוֹלָם, שֶׁמִּכָּל רוּחַ שֶׁבָּא אֵיזֶה אָדָם עִם טִבְעוֹ הַשּׁוֹנֶה מֵהַזּוּלַת וְעִם דַּעְתּוֹ הַמְסֻיֶּמֶת הָיָה יָכוֹל לְהִכָּנֵס אֵצֶל אַבְרָהָם רְחִימָא, וּלְהִתְחַזֵּק בְּהִתְחַזְּקוּת הַמֻּתְאֶמֶת לְשֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ, וְזֶהוּ לִמּוּד גָּדוֹל בִּשְׁבִילֵנוּ – לְקָרֵב וּלְהָכִיל כָּל אָדָם.

[י] וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחוֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים כָּל הַשּׁוֹמֵעַ יִצֲחַק לִי. בְּרַשִׁ"י, וּמִדְרָשׁ אַגָּדָה, הַרְבֵּה עֲקָרוֹת נִפְקְדוּ עִמָּהּ, הַרְבֵּה חוֹלִים נִתְרַפְּאוּ בּוֹ בַּיּוֹם, הַרְבֵּה תְּפִלּוֹת נַעֲנוּ עִמָּהּ, וְרַב שְׂחוֹק הָיָה בָּעוֹלָם. וּלְפִי דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, צָרִיךְ לְהָבִין, מַה הַפֵּרוּשׁ שֶׁל כָּל "הַשּׁוֹמֵעַ", הֲרֵי לֹא בִּשְׁמִיעָה תַּלְיָא מִילְּתָא, אֶלָּא רַב צְחוֹק בָּעוֹלָם, הָיָה מֵחֲמַת הַיְשׁוּעוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁשִּׂמְחוּ אֶת כֻּלָּם, וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר לִכְאוֹרָה  – הַכֹּל יִצְחֲקוּ עִמִּי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְיֵשׁ לוֹמַר בְּדֶרֶךְ אֶפְשָׁר, שֶׁבְּוַדַּאי הָיְתָה עֵת רָצוֹן גְּדוֹלָה בַּשָּׁמַיִם אָז, וְכָל הַתְּפִלּוֹת הַשְּׁגוּרוֹת בְּפֶה כָּל הַנֶּאֱנָקִים בְּכָל מִינֵי יִסּוּרִים קָשִׁים נַעֲנוּ תֵּכֶף וּמִיָּד בְּכֹחַ הַשִּׂמְחָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁשָּׁרְתָה בַּעֲלֹץ צַדִּיקֵי עוֹלָם אַבְרָהָם וְשָׂרָה, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם,  בְּשִׁנּוּי הַטֶּבַע הַנִּפְלָא הַלָּזֶה, אַךְ זֶה יָדוּעַ שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל הָרוֹצֶה שֶׁתִּתְקַבֵּלְנָה בַּקָּשׁוֹתָיו, מִלְּבַד זֶה שֶׁצָּרִיךְ לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה – צָרִיךְ גַּם לְהַאֲמִין בְּכֹחַ הַתְּפִלָּה, אֵיךְ שֶׁדַּיְקָא תְּפִלָּתוֹ יֵשׁ לָהּ כֹּחַ לִפְעֹל, וְדָבָר זֶה קָשֶׁה מְאֹד לְהַשִּׂיג, וְעַל כֵּן עַל פִּי רֹב תְּפִלּוֹת בְּנֵי אָדָם אֵינָן כָּל כָּךְ עִם אֱמֶת. לֹא כֵן כַּאֲשֶׁר מִתְפַּלְּלִים אַחֲרֵי שֶׁנּוֹכְחִים לִרְאוֹת אֶת עֹמֶק כֹּחַ פְּעֻלַּת הַתְּפִלָּה, אֲזַי הַתְּפִלָּה הִיא עִם חֵשֶׁק נִמְרָץ לְהַעְתִּיר וּלְהַפְצִיר עוֹד וְעוֹד בְּעַד כָּל הָעִנְיָנִים הַנִּצְרָכִים, וְעַל כֵּן מְבֹאָר הֵיטֵב הַפָּסוּק הַזֶּה, כִּי אֵיךְ בֶּאֱמֶת נִפְקְדוּ כָּל בָּאֵי עוֹלָם, וְרָבְתָה הַשִּׂמְחָה בָּעוֹלָם? עַל יְדֵי שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת הַנֵּס הַמְּפֻרְסָם הַזֶּה, וְעַל כֵּן נָתְנוּ לִבָּם לְהִתְפַּלֵּל הֵיטֵב וְנִפְקְדוּ כֻּלָּם לְטוֹבָה, וְזֶהוּ כָּל הַשּׁוֹמֵעַ דַּיְקָא – יִצֲחַק לִי, יִשְׂמַח עַמִּי בִּפְקִידָּתִי לְטוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י זַ"ל, וְהַכֹּל עַל נָכוֹן, וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן.

[יא] וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחוֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים כָּל הַשּׁוֹמֵעַ יִצֲחַק לִי. וְיֵשׁ לְבָאֵר עַל דֶּרֶךְ הָרֶמֶז, בְּהֶקְדֵּם פֵּרוּשׁ עַל מַה שֶּׁאָנוּ מְזַמְּרִים בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ: הַמִּתְאַבְּלִים בּוֹ אָחוֹר נְסוֹגִים כִּי יוֹם שְׂמָחוֹת הוּא וּתְשַׂמְחֵנִי, וְהָעִנְיָן, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהוּא מַפְסִיד הֶפְסֵד נוֹרָא שֶׁל (תְּהִלִּים עג, כח): "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב", וּמְמַעֵט בְּקִיּוּם מִצְוַת עֹנֶג שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נח, יג): "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד", אֶלָּא אַף גַּם זוֹ – שֶׁחָלָה אֶצְלוֹ יְרִידָה בְּכָל הָעִנְיָנִים הָרוּחָנִיִּים – שֶׁכֻּלָּם תְּלוּיִים בִּקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת־קֹדֶשׁ, שֶׁזּוֹ בְּחִינַת "הַמִּתְאַבְּלִים בּוֹ אָחוֹר נְסוֹגִים", כִּי שִׂמְחַת הַשַּׁבָּת קֹדֶשׁ הִיא שִׂמְחַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וְחַס וְשָׁלוֹם מַרְאֶה לָדַעַת, כִּי אֵינוֹ קָרוֹב אֶל ה', וְכַאֲשֶׁר אֵין לְבַר יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ עֲלִיָּה בְּהִתְקָרְבוּת אֶל דִּי בְּרָא כֹלָּא – יֵשׁ לוֹ נְסִיגָה לְאָחוֹר, כִּי אֵין דֶּרֶךְ עֲמִידָה בְּזֶה הָעוֹלָם. וְעַל כֵּן אָנוּ מְבַקְשִׁים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יְשַׂמַּח אוֹתָנוּ בְּיוֹם הַשִּׂמְחָה שֶׁלּוֹ, כִּי רַק אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ יֵשׁ אֶת הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ".

וְאֶת זֶה אֶפְשָׁר לְהַעֲמִיס בְּפָסוּק קֹדֶשׁ דְּנַן – צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים – הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית יְכוֹלָה לָבוֹא רַק אִם הִיא קְשׁוּרָה וְאָחוּדָה עִם שִׂמְחַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה – כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצֲחַק לִי – שְׁמִיעָה הִיא בְּשֵׁם ס"ג עוֹלָם הַבִּינָה, סוֹד אִימָּא עִלָּאָה, סוֹד הַתְּשׁוּבָה, הַיְנוּ שֶׁשָּׂרָה, בְּחִינַת הַמַּלְכוּת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין זוֹכִים לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים וְכָל מִינֵי עִנְיָנִים בִּלְתִּי רְצוּיִים הַמַּרְבִּים עֶצֶב וַאֲבֵלוּת בָּעוֹלָם, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁחוֹזְרִים אֶל הַשֹּׁרֶשׁ, וְשֹׁרֶשׁ הַדִּינִים, [בְּחִינַת מַלְכוּת – שָׂרָה], הִיא בִּינָה, [וְעַיֵּן גַּם בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (חֵלֶק א' דַּף עט ע"ב): 'נִשְׁמָתָא אִתְעָרָא בִּתְשׁוּבָה דְאִתְקְרֵי בִּינָה, וְאִקְרֵי שָׂרָה']; וְשָׁם זוֹכִים לִתְשׁוּבָה אֲמִתִּית הַמְּבִיאָה לְאָדָם הַשָּׁב שִׂמְחָה אֲמִתִּית וַעֲמֻקָּה, וּמִקְרָא מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב: "וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (תְּהִלִּים צז, יא), הַיְנוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לְיַשְׁרוּת הַלֵּב, בְּלִי שׁוּם עַקְמוּמִיּוּת, הוּא זוֹכֶה לְשִׂמְחָה. וְזֶהוּ דַּיְקָא כָּל הַשּׁוֹמֵעַ וְחוֹזֵר בִּתְיוּבְתָא סַגְיֵיתָא, הוּא זוֹכֶה אֶל "יִצֲחַק לִי" – לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה אֲמִתִּית וּלְהַמְתָּקַת הַדִּינִים הָרוֹמְזִים בִּבְחִינַת שָׂרָה.

[יב] וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה. וְכָל הָעוֹלָם מַקְשֶׁה מְאֹד עַל זֶה, הֲיִתָּכֵן שֶׁשָּׂרָה הַצַּדֶּקֶת תְּכַחֵשׁ מוּל הַדְרַת גְּאוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ? הִנֵּה כָּל אָדָם צָרִיךְ לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה עִמּוֹ נִסִּים נִגְלִים וְלֹא יַחְשֹׁב רֶגַע אֶחָד כְּאִלּוּ אֵינוֹ רָאוּי לָזֶה וְכוּ', כִּי בָּזֶה כְּאִלּוּ תַּשׁ כֹּחַ הַנִּסִּים, חַס וְשָׁלוֹם, וּמַחֲשַׁבְתּוֹ הַפְּגוּמָה בְּעַצְמָהּ, מְמַעֶטֶת אֶת הָאֱמוּנָה, וּמִמֵּילָא, גּוֹרֶמֶת לַנֵּס שֶׁלֹּא יָבוֹא, הָיָה לֹא תִהְיֶה.

וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ: וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה, תְּכַחֵשׁ אוֹתִיּוֹת תַּ"שׁ כֹּ"חַ. כִּי מֵרֹב עֲנָוָה, הָיְתָה חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְנִסִּים כְּלָל, וְעַל כֵּן הִתְפַּלְּאָה מְאֹד עַל שֶׁאֵרַע לָהּ נֵס גָּדוֹל וְעָצוּם כָּזֶה, וְלֹא חָשְׁבָה זֹאת לִצְחֹק, חַס וְשָׁלוֹם, וְאָמַר לָהּ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ – לֹא כִּי צָחָקְתְּ. כִּי זִלְזַלְתָּ, כִּבְיָכוֹל, בְּכֹחַ הַגָּדוֹל וְהֶעָצוּם שֶׁל נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה שֶׁנִּמְצֵאת בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכָּל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת מְיֻעָדוֹת לָהּ.

וְזֶהוּ לִמּוּד נִפְלָא בִּשְׁבִילֵנוּ, שֶׁלִּפְעָמִים אָדָם שׁוֹפֵךְ לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל בְּלִבּוֹ פְּנִימָה הוּא חוֹשֵׁב, הַאִם מַקְשִׁיבִים לִי? הַאִם יֵעָשֶׂה לִי נֵס גָּלוּי? וּמַחֲשָׁבָה זוֹ עַצְמָהּ מַחֲלִישָׁה אֶת הַכֹּחַ הֶעָצוּם שֶׁל הַתְּפִלָּה, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא הִתְחַבְּרוּת מֻחְלֶטֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִכְלָל לְגַמְרֵי בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵין שׁוּם מָסָךְ הַמַּבְדִּיל בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, וְשׁוּם דָּבָר לֹא נִמְנַע מִמֶּנּוּ, בְּסוֹד "הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר". וּבְדָבָר זֶה צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּיוֹתֵר, כִּי הוּא סוֹד הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, לָדַעַת כֹּחַ הַקֶּשֶׁר בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

[יג] וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם. בְּרַשִּׁ"י, לְשַׁלְּחָם, לְלַוּוֹתָם, כְּסָבוּר אוֹרְחִים הֵם. וְאִם כֵּן, קָשֶׁה, לָמָּה לֹא כְּתִיב בְּפֵרוּשׁ לְלַוּוֹתָם? וְיֵשׁ לוֹמַר, שֶׁזֶּהוּ לִמּוּד עָמוֹק בִּשְׁבִילֵנוּ, כִּי כָּל עִנְיָנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה הֲפָצַת אוֹר הָאֱמוּנָה בָּעוֹלָם, וְהָיָה עוֹסֵק כָּל יָמָיו – לְהַכִּיר לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, וְכָל אָדָם שֶׁנִּפְגָּשׁ עִמּוֹ – הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ לְשָׁלִיחַ לְהַעֲבִיר הָלְאָה אֶת לַפִּיד הָאֱמוּנָה הַזֶּה, וְכֵיוָן שֶׁסָּבַר שֶׁהֵם אוֹרְחִים, כְּמוֹ כָּל הָאוֹרְחִים שֶׁהָיוּ מַכְנִיס בְּכָל פַּעַם, הָיָה הוֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם, לְהָפְכָם לִשְׁלוּחִים שֶׁלּוֹ לַהֲפָצַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי כֻּלָּם נוֹעֲדוּ בְּהַאי עָלְמָא לְתַפְקִיד קָדוֹשׁ זֶה.

וְלָכֵן גַּם הָיָה הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם, כִּי כֵּן דֶּרֶךְ תַּלְמִיד הַצַּדִּיק שֶׁהוֹלֵךְ לְפַרְסֵם אֶת הַלִּמּוּד שֶׁל רַבּוֹ בָּעוֹלָם, וּמְכַתֵּת אֶת רַגְלָיו מֵעִיר לְעִיר וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמְבַזֶּה אֶת עַצְמוֹ, וּמוֹסֵר אֶת כְּבוֹדוֹ וּשְׁמוֹ, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁבָּא מֵרִים כַּשּׁוֹפָר בְּקוֹלוֹ קוֹל עוֹז, כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת לִמּוּד הָאֱמוּנָה בְּכָל פִּנּוֹת שֶׁהוּא פּוֹנֶה, אֲזַי הוּא מְקַבֵּל אֶת כֹּחַ רַבּוֹ לְהַצְלִיחַ בִּשְׁלִיחוּתוֹ. וְזֶהוּ וְאַבְרָהָם – הוּא סוֹד הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, מְקוֹר הָאֱמוּנָה, הוֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם, הוּא נוֹטֵעַ בָּהֶם אֶת הַכֹּחַ שֶׁל הַשְּׁלִיחוּת. וְהַשֵּׁם יַעַזְרֵנוּ לְפַרְסֵם אֶת הָאוֹר הָאֱלֹקִי לְכָל מְיֻדָּעֵנוּ, וְנִזְכֶּה וְנִהְיֶה בְּעַצְמֵנוּ בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים מז, י): "עַם אֱלֹקֵי אַבְרָהָם", אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

[יד] אֵרֲדָה נָא. בְּרַשִׁ"י, אֵרְדָה נָא לְסוֹף מַעֲשֵׂיהֶם. הַיְנוּ שֶׁבַּעַל הָרַחֲמִים, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה מַמָּשׁ, הוּא מְצַפֶּה לְתִקְוָה וְסִכּוּי טוֹב, שֶׁיָּשׁוּב הָאָדָם מֵחֶטְאוֹ, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁבֵּאֵר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק שֵׁנִי, סִימָן ט): וְדַע, שֶׁיֵּשׁ פְּתָחִים הַרְבֵּה בַּחשֶׁךְ הַזֶּה לָצֵאת מִשָּׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (יוֹמָא לח ע"ב): 'הַבָּא לִטָּמֵּא, פּוֹתְחִין לוֹ יֵשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה'; נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ פְּתָחִים הַרְבֵּה בַּחשֶׁךְ גַּם לָצֵאת מִשָּׁם; וְהוּא פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת. וְזֶהוּ חִזּוּק עָצוּם, שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּא הָאָדָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, עָלָיו לָדַעַת שֶׁהוּא שָׁב לִמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן, שֶׁכְּבָר הָיָה צוֹפֶה וּמַבִּיט עַל זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְזֶה בְּעַצְמוֹ מְעוֹרֵר מְאֹד לִתְשׁוּבָה. הָרַחֲמָן יְזַכֵּנוּ לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת.

[טו] וְאִם לֹא אֵדָעָה. הַיְנוּ שֶׁאִם לֹא עַד כְּדֵי כָּךְ, כְּבָר אֵדַע אֵיךְ לְהַעֲנִישָׁם. וְיֵשׁ לוֹמַר, כִּי הִנֵּה הַחֵטְא נִגְרַם מֵחֹסֶר הַדַּעַת, וְכַאֲשֶׁר בָּאִים הָעֳנָשִׁים עַל הָאָדָם, בִּדְמוּת יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ וְגוּף, כָּל עִקַּר סִבָּתָם הוּא לְהַחְדִּיר דֵּעָה בָּאָדָם, שֶׁיֵּדַע מַה פָּגַם וּכְנֶגֶד מִי פָּשַׁע, כִּי לֹא יַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ וָחָיָה, וּדְבָרִים אֵלּוּ נַעֲלָמִים מִבְּנֵי אָדָם, וְרַק מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת, מְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו יִסּוּרִים, כְּדֵי לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ וְאִם לֹא – אִם לֹא הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְכַלּוֹתָם, אֵדָעָה – אַכְנִיס בָּהֶם דַּעַת דִּקְדֻשָּׁה עַל יְדֵי הַיִּסּוּרִים, כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ בְּאֶמְצָעוּת הַדַּעַת.

וְלָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לְהָעִיר דַּעְתּוֹ בְּשָׁעָה זוֹ, כִּי בְּעֵת קַטְנוּת הַמּוֹחִין, יָכוֹל הַבַּעַל דָּבָר לִרְכֹּב עַל הָאָדָם וּלְסַמֵּא אֶת עֵינָיו, וּמְחַפֵּשׂ כָּל מִינֵי דְּרָכִים לְהַסְבִּיר לָמָּה עוֹבֵר עָלָיו כָּךְ, וְלָמָּה הִפְסִיד כָּךְ וְכוּ', אֲבָל מִי שֶׁזּוֹכֶה – מֵבִין בְּדַעְתּוֹ, שֶׁאֵלּוּ רְמָזִים לְהַחְיוֹתוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל, שֶׁאֵין מְרַחֲקִים אֶת הָאָדָם כְּלָל, כִּי כָּל הַהִתְרַחֲקוּת הִיא תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת, כִּי מִן הַשָּׁמַיִם מְנַסִּים אֶת כָּל אָדָם בְּכָל עֵת וְשָׁעָה, אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָדַעַת זֹאת בֶּאֱמֶת וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד.

[טז] וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. הִנֵּה יָדוּעַ עִנְיַן נִסָּיוֹן הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרוֹמֵם אֶת הָאָדָם בְּכָךְ שֶׁבּוֹחֵן אוֹתוֹ לִרְאוֹת אִם לִבּוֹ אֱמֶת עִם ה' אֱלֹקָיו וְאִם יַעֲבֹד אוֹתוֹ גַּם בִּזְמַן הַקֹּשִׁי וְהֶסְתֵּר הַפָּנִים.

וְהִנֵּה דָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל עַל הַפָּסוּק: וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל שָׂטָן, כִּי כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לְמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה, אֲזַי מִתְגָּרִים בּוֹ מִי שֶׁמִּתְגָּרִים, וְהוּא צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁכָּעֵת כְּשֶׁיַּעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן הוּא זוֹכֶה אֶל דַּרְגָּה עֶלְיוֹנָה בְּיוֹתֵר, וְלֹא שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזוֹ יְרִידָה עַכְשָׁו. כִּי לִפְעָמִים, דַּיְקָא אַחַר עֲבוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת שֶׁזּוֹכֶה לָהֶן הָאָדָם, הוּא מַרְגִּישׁ פִּתּוּיֵי הַיֵּצֶר קָשִׁים וּמָרִים, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָשִׁית עֵצָה בְּנַפְשׁוֹ, וְחוֹשֵׁב שֶׁנָּפַל מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת וְאֵין רוֹצִים בּוֹ בַּשָּׁמַיִם, וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁזּוֹ טָעוּת גְּדוֹלָה, כִּי אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל שָׂטָן – הָאֱלֹקִים נִסָּה – שֶׁיֵּשׁ כָּעֵת מַדְרֵגָה גְּדוֹלָה לְהִתְרוֹמֵם אֵלֶיהָ [וּלְהָעִיר שֶׁשֵּׁם אֱלֹקִים הוּא הַשֵּׁם שֶׁל מִדַּת הַדִּין, וְגַם בְּמִדַּת הַדִּין יֵשׁ הֲרָמָה וְהִתְנַשְּׂאוּת בִּפְנִימִיּוּת, כַּיָּדוּעַ], וְאַדְרַבָּה! כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת מַרְאִים שֶׁפָּעַל מַה שֶּׁפָּעַל, וְכָעֵת רוֹצִים לְקַדֵּם אוֹתוֹ אֶל אוֹר גָּדוֹל מְאֹד.

וְכָךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת – וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי – לְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא לְהִתְרַחֵק חָלִילָה כְּשֶׁרוֹאֶה קֹשִׁי בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא לִזְכֹּר לוֹמַר הִנֵּנִי, אֲנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם בְּעֵת קַטְנוּת מוֹחִין גַּם כַּאֲשֶׁר אֵין רוֹאִים כְּלוּם, וְהַכֹּל חֹשֶׁךְ, כְּמוֹ אֵצֶל אַבְרָהָם, שֶׁאַחַר כָּל הַהִתְגַּלּוּת הַנִּפְלָאָה, וּבִשְׂרוּ לוֹ שֶׁיִּוָּלֵד לוֹ בֶּן לְאַחַר מֵאָה שָׁנָה מְקַבֵּל מִן הַשָּׁמַיִם מִצְוָה לְהַעֲלוֹתוֹ לְעוֹלָה, וְהָיָה יָכוֹל לִפּוֹל לְגַמְרֵי, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהוּא אָמַר הִנֵּנִי עוֹד לִפְנֵי שֶׁשָּׁמַע מַה רוֹצִים מִמֶּנּוּ, הַיְנוּ שֶׁהָיָה מְרֻצֶּה לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל דָּבָר וְעִנְיָן – זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה, וּזְכוּת הָעֲקֵדָה תַּעֲמֹד לָנוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל יְמִינוֹ, וְלָכֵן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר לְהַקְפִּיד לוֹמַר בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה אֶת פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה וְלֹא לְדַלֵּג עָלֶיהָ כְּלָל, כִּי הִיא אֵם כָּל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּבִשְׁעַת הָאֲמִירָה לַחֲשֹׁב הֵיטֵב, שֶׁהוּא מוּכָן וּמְזֻמָּן לִמְסֹר נַפְשׁוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּבִפְרָט עִנְיַן זֶה – לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַצָּב שֶׁיִּהְיֶה לְפָנָיו. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִמְסֹר נַפְשׁוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וְלוֹמַר לוֹ "הִנֵּנִי".

הפוסט פרשת וירא – הארות בפסוקי הקודש (2) הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

מתוך הספר 'פשוט עמוק' על התורה

סְדוֹם וַעֲמוֹרָה. שְׁתֵּי עָרִים קַדְמוֹנִיּוֹת אֲשֶׁר מֵאָז, שְׁמָן נִקְשָׁר עִם כָּל מַעֲשֶׂה תוֹעֵבָה רַע וָמָר, הָיוּ עָרִים קַיָּמוֹת. לֹא מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ מָשָׁל. הֵן הָיוּ עֲיָרוֹת בָּהֶן הִתְגּוֹרְרוּ אֲנָשִׁים וּמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם, קָמוּ בַּבֹּקֶר לַעֲבוֹדָה, הָלְכוּ לִישׁוֹן אַחֲרֵי יוֹם מְפָרֵךְ, זֹאת הָיְתָה מְצִיאוּת אֱנוֹשִׁית חַיָּה וְנוֹשֶׁמֶת, שֶׁאִבְּדָה אֶת זְכוּת קִיּוּמָהּ, כַּאֲשֶׁר חֲרוֹן אַף הָאֱלֹקִים עָלָה מֵאוֹתוֹ אֵזוֹר וְהַכֹּל הָפַךְ לְקִיטוֹר עָשָׁן.

הַהַשְׁוָאָה הַמַּגְדִּילָה אֶת תְּהוֹם הַהֶבְדֵּלִים בֵּין צִדְקוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לְבֵין אַנְשֵׁי סְדוֹם הָרָעִים וְהַחֲטָאִים, מְעוֹרֶרֶת אוֹתָנוּ לְמַחְשָׁבָה נוֹסֶפֶת.

מַדּוּעַ קָשַׁר הַמִּקְרָא אֶת הַשְּׁנַיִם? מִלְּבַד עֶצֶם הַגִּלּוּי לְאַבְרָהָם 'אֶת אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה', קַיֶּמֶת כָּאן אֲרִיכוּת כָּלְשֶׁהִי, שֶׁהוּא יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְכוּ' – – – מַה עִנְיָנוֹ לְכָאן, לַתָּכְנִית הָאֱלוֹקִית שֶׁל הַהֲפִיכָה הַגְּדוֹלָה וְהָאַיֻמָה, לְהַמְטִיר גָּפְרִית וָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם?

וְהִנֵּה לוֹט, קְרוֹבוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, צַדִּיק בִּסְדוֹם, יַחֲסִי מְאֹד, מְמֻלָּט מִן הַסְּעָרָה בְּגִין זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, הָעֻבְדָּה הַזֹּאת נִרְמֶזֶת לוֹ, הוּא מִצְטַוֶּה שֶׁלֹּא לִרְאוֹת בְּרָעַת שְׁכֵנָיו 'אֲשֶׁר הִרְשִׁיעַ עִמָּהֶם', כְּדִבְרֵי רַשִׁ"י. סִפּוּרָן שֶׁל סְדוֹם וַעֲמוֹרָה, שֶׁל אַבְרָהָם וְלוֹט, שֶׁל הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר כִּלְתָה הַכֹּל – תּוֹרָה שְׁלֵמָה הִיא! וְלִלְמֹד אָנוּ צְרִיכִים.

הַפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ מַתְחִילָה דֵּי טוֹב.

הִיא מַקְסִימָה אוֹתָנוּ בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים מַפְתִּיעָה, בְּהִתְחַשֵּׁב בַּנְּסִבּוֹת הַקָּשׁוֹת בָּהֶן שָׁרוּי הַמְּאָרֵחַ הַגָּדוֹל, אוֹתִיּוֹת קְדוֹשׁוֹת רַבּוֹת שֶׁל תּוֹרַת אֱמֶת מְסַפְּרוֹת לִפְרָטֵי פְּרָטִים אֶת הָאֵרוּחַ הָעֲנָק הַזֶּה.

בַּפְּסוּקִים הַבָּאִים, אָנוּ נוֹכְחִים בְּרַחֲמֵי אַבְרָהָם עַל הַמִּתְנַהֲגִים לְגַמְרֵי הַהֵפֶךְ מִמֶּנּוּ, כַּאֲשֶׁר הוּא פּוֹתֵחַ בְּלִמּוּד זְכוּת מְיֻחָד אֲשֶׁר מְעוֹרֵר הִשְׁתָּאוּת, כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ. לְאַחַר מִכֵּן אָנוּ קוֹרְאִים עַל הַכְנָסַת אוֹרְחִים נוֹסֶפֶת בְּמַהֲדוּרַת לוֹט, שֶׁלֹּא כְּאַנְשֵׁי עִירוֹ – כֵּן מַכְנִיס אוֹרְחִים. וְהִנֵּה…

רֹעַ שֶׁכָּזֶה! תּוֹעֵבָה גְּמוּרָה מְעוֹרֶרֶת בְּחִילָה – סְמוּכָה וּמוּקֶשֶׁת לְפָרָשָׁתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְאוֹרְחָיו הַנִּבְדָּלִים?

עַד הַשְּׂרֵפָה הַגְּדוֹלָה הַמַּכְרִיזָה עַל אָבְדָנָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם שֶׁאִבְּדוּ צֶלֶם אֱנוֹשׁ לַחֲלוּטִין.

לוֹט מוּל אַבְרָהָם… שְׁתֵּי דְּמוּיוֹת, שְׁנֵי מַכְנִיסֵי אוֹרְחִים, קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה.

וְלֹא… מַשֶּׁהוּ חָסֵר כָּאן.

אוֹתוֹ אַבְרָהָם הָעִבְרִי, גַּם הִתְגּוֹרֵר בֵּין שְׁכֵנִים עוֹבְדֵי אֱלִילִים וּנְחוּתֵי דַּרְגָּה, גַּם הוּא הָיָה אֶחָד וְיָחִיד בִּבְשׂוֹרַת הַחַסְדָנוּת הַנְּדִירָה שֶׁלּוֹ, אֲבָל סְבִיבוֹ שָׁרְתָה הָרוּחַ! הָאֲוִירָה הַטְּהוֹרָה שֶׁיָּצַר סְבִיבוֹ – הִדְבִּיקָה אֶת יְדִידָיו. עַל אֶחָד מֵהֶם – 'מַמְרֵא', אָנוּ קוֹרְאִים שֶׁיָּעַץ לוֹ לְהִתְקַדֵּם בְּקִיּוּם רָצוֹן ה', מְדֻבָּר כָּאן בְּהַטְמָעַת הַדַּעַת הַקְּדוֹשָׁה בְּמוֹחוֹת הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ – עַם אֱלֹקֵי אַבְרָהָם!

לוֹט לְעֻמָּתוֹ, הִתְחַשֵּׁב דֵּי יָפֶה עִם הַשְּׁכֵנִים, נִסָּה לִהְיוֹת אָדָם טוֹב בְּבֵיתוֹ, אֲבָל בְּהִתְחַשֵּׁב עִם הָרֹעַ הַשְּׁכוּנָתִי, חִשֵּׁב וּמָצָא, כִּי עָלָיו לְהַסְתִּיר אֶת דְּבַר הֱיוֹתָם אֶצְלוֹ, בְּאִי רְחִיצַת רַגְלֵיהֶם. מוּטָב שֶׁיִּתְעַכְּבוּ כָּאן בַּאֲבַק רַגְלֵיהֶם… כְּלוֹמַר, הַכֹּל בְּכָפוּף לַתַּקָּנוֹן, חֻקֵּי סְדוֹם, גַּם אִם אֵינָם מְיֻשָּׂמִים, הֵם חָלִילָה מֻבָּעִים בְּרַעְיוֹנָם. וּבְמַהוּתָם הֵם מֻרְגָּשִׁים בַּבַּיִת…

שִׁיטַת לוֹט!

רַבּוֹתַי! סְדוֹם וַעֲמוֹרָה זֶה כָּאן!

אֵינֶנּוּ תְּמִימִים כָּל כָּךְ לַחֲשֹׁב, כִּי הָרֹעַ הַהוּא, הָאַגָּדִי כָּל כָּךְ, הִנּוֹ מְנָת חֶלְקָם שֶׁל בְּנֵי עַם רַע וְעוֹיֵן אֱנוֹשׁוּת. יֵשׁ לְהָנִיחַ, כִּי לַחֻקִּים הַסְּדוֹמִיִּים הָיוּ סְבָרוֹת מְשַׁכְנְעוֹת מְאֹד, זֹאת לֹא הָיְתָה גַּחְמַת פּוֹשְׁעֵי שְׁכוּנָה – זֹאת הָיְתָה תַּרְבּוּת!

כָּךְ חִנְּכוּ יְלָדִים, כָּךְ גָּדְלוּ הַנְּעָרִים, וְכָךְ הָיוּ לְבוֹגְרִים וַאֲנָשִׁים – רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד!

לְדֻגְמָה קַלָּה, כַּאֲשֶׁר נִזְכֶּה וְנִחְיֶה, וְנִרְאֶה אֶת עוֹלָם הַתִּקּוּן, וְנַנִּיחַ, יִכְתְּבוּ אֵיזֶה סֵפֶר מִמַּעַלְלֵי הַגָּלוּת, אָנוּ נִתְקַשֶּׁה לְהַסְבִּיר לְצֶאֱצָאִים תְּמִימִים, כִּי הָיֹה הָיוּ אֲנָשִׁים נוֹרְמָלִיִּים שֶׁשָּׁחֲטוּ עֻבָּרִים בִּמְעֵי אִמָּם כְּשֶׁהַמֵּנִיעַ הוּא… וְשִׂימוּ לֵב: – 'זְכוּת הָאִשָּׁה עַל גּוּפָה'! אַכְזָרִיּוּת מְעוֹרֶרֶת גִּחוּךְ… וּבְיוֹתֵר כְּשֶׁהִיא נֶאֱמֶרֶת בְּמַבַּע פָּנִים נְעִימוֹת שֶׁל אָדָם מִן הַשּׁוּרָה.

וְלֹא צָרִיךְ לָלֶכֶת הָלְאָה, רָחוֹק כָּל כָּךְ… וְגַם לֹא כְּדַאי לְהַכְבִּיר בְּמִלִּים קָשׁוֹת וּמַעֲצִיבוֹת, אֲבָל אָנוּ חַיִּים בְּעוֹלָם שֶׁכָּל תּוֹעֵבָה אֶפְשָׁרִית אוֹ לֹא אֶפְשָׁרִית, קִבְּלָה לֶגִיטִימַצְיָה וְיִצּוּג מְכֻבָּד לְמַדַּי בַּתַּרְבּוּת הָעוֹלָמִית, הַפְּתוּחָה, הַחָפְשִׁית, רַחֲבַת הָאֳפָקִים וְהַמִּתְקַדֶּמֶת… [יֵשׁ עוֹד מִלִּים?]

אָנוּ, בְּנֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הַשּׂוֹחִים בְּיַמָּהּ הַזַּךְ שֶׁל אֱמוּנַת ה', זוֹכִים לְאֵיזוֹ שֶׁהִיא הֲגָנָה מְסֻיֶּמֶת, מֵהַטֵּרוּף הַסְּדוֹמִי הַמִּשְׁתּוֹלֵל, נַנִּיחַ… אֲבָל הַאִם אָנוּ דּוֹגְלִים בְּשִׁיטַת אַבְרָהָם הַמֵּפִיץ אוֹר סְבִיבוֹ, וּמִתְקוֹמֵם נֶגֶד חֻקֵּי חֶבְרָה לֹא מְתֻקָּנִים? אוֹ שֶׁמָּא אָנוּ לוֹטִיִים… מוּכָנִים לִהְיוֹת טוֹבִים, וַאֲפִלּוּ טוֹבִים מְאֹד, אוּלָם הַכֹּל בְּתוֹךְ הָאֲוִירָה הַמְּקוֹמִית הָרָעָה וְהַמֻּשְׁחֶתֶת?

לֹא מַסְפִּיק לִהְיוֹת טוֹבִים.

עָלֵינוּ לְהִתְקוֹמֵם.

לִבְדּוֹק אֶת רְסִיסֵי הַפִּ‍גּוּעַ הָרוּחָנִי הַלּוֹפֵת אֶת כַּדּוּר הָעוֹלָם. הַאִם פָּגַע בָּנוּ? בְּמֹחֵנוּ? בְּלִבֵּנוּ? בְּעֵינֵינוּ? בָּאֵבָרִים הַחִיּוּנִיִּים שֶׁל הַנְּשָׁמָה?

הִנֵּה אַבְרָהָם דּוֹאֵג לָעוֹלָם… אוּלַי יֵשׁ צַדִּיקִים, אוּלַי לֹא תִהְיֶה הַשְׁחָתָה?!

כַּאֲשֶׁר נוֹכָח שֶׁאֵין צַדִּיקִים – "אַבְרָהָם שָׁב לִמְקוֹמוֹ", לַעֲבוֹדַת הַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ, לְנִקְיוֹן הַחַיִּים הַטְּהוֹרִים לַעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ הַיָּחִיד.

וְהִנֵּה סְדוֹם נֶהְפֶּכֶת וְנִשְׂרֶפֶת.

וְלוֹט?

יַיִן, הוֹלְלוּת, חַיֵּי תַּעֲנוּגוֹת בְּשָׂרִיִּים.

זֶה הַמֶּסֶר? אֵלּוּ חַיִּים נְטוּלֵי סְדוֹמִיּוּת? אוּלַי – – – אֲבָל וַדַּאי שֶׁאֵינָם עִלָּה לְהַצָּלָה! אַתָּה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת יָחִיד זַכַּאי בֵּין הָרַבִּים הַטּוֹעִים, "אַתָּה הִרְשַׁעְתָּ עִמָּהֶם".

הָבָה אַחִים, נַצִּיל אֶת עוֹרֵנוּ מֵהַגָּפְרִית וְהָאֵשׁ הַמִּשְׁתּוֹלְלוֹת בְּחוּצוֹת חַיֵּינוּ. אֶת הַהֶבְדֵּל הַכֹּה-בּוֹלֵט בֵּין הָאִישִׁים הַלָּלוּ הַמָּצוּי בִּתְכוּנוֹת נַפְשֵׁנוּ, בְּעִרְבּוּב וּבְסַעֲרַת מַאֲבַק הַיְּצָרִים – נִלְמַד וְנַפְנִים.

וְנֵדַע…

כִּי אָנוּ בּוֹרְחִים מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה.

מִסְּדוֹם.

הפוסט פרשת וירא – הַבְּרִיחָה הַגְּדוֹלָה מִסְּדוֹם הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

ערב שבת קודש פרשת וירא תשפ"א

וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום.

כאשר אנו קוראים בתורה הקדושה, סיפור התגלות כזה, ללא שום הרחבות וביאורים, מה באמת כוללת ההתגלות הזו, באיזו מדרגה היא, מה באמת הכוונה וירא אליו ה', ומי יכול לתרגם את המלים הללו לשפת ימינו, לחוות ממש את פירושו המילולי של פסוק צופן סוד שכזה, כאשר אברהם אבינו יושב פתח האהל כחום היום, ואין ההתגלות אלא בחוץ, שם פגש אותו האלוקים, דווקא כאשר אברהם מפנה את פניו החוצה, מול האמת של הקב"ה, שלפי גירסתו הוא חייב להעצים אותו כדי שתהיה נחלת הכלל. כי אברהם אבינו לא חווה דברים לבד, הוא היה אידיאולוג שכשמצא אוצר, היה חייב לשתף את כל בני תבל באוצר המיוחד הזה. האוצר של אמונה באל החי היה נגלה לעין כל הברואים, אבל רק אדם אחד ידע לקרוא לו בשם, ויקרא בשם ה', קריאה זו הכניסה אותו לפני ולפנים, אל תוך דבקות הבורא ברמה הכי גבוהה של המושג, התבטלות מוחלטת של איש אחד, אחד היה אברהם, מול ונגד כל העולם כולו. וירא אליו ה', לא כתוב וירא ה' אל אברהם, כרגיל בפסוקי התנ"ך, אלא אליו, בלשון נסתר ובלתי ידוע, על מי מדברים? מדברים על מי שאינו בעולם, מי שכבר זכה להתבטל לגמרי, ששמו נכלל בשמו יתברך, וירא ה' אליו. אלוני ממרא, גם מורה על משהו פנימי משמעותי למדי, הרי ממרא היה איש שהאחוזה היתה שלו, והאיזכור של התורה על המקום ושמו מעוררת דרשני, ואכן רש"י דיבר על הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה אליו בחלקו. קודם כל משמע, שיש משמעות למקום, אם השם בחר להתגלות במקום מסויים, יש זכות למקום, וממרא הזה היה בר שיח של מקיים המצווה, השתתפות במצווה של הזולת זה גם התמיכה, על שמו נקראת לדורות ההתגלות המיוחדת הזו, התגלות שהפסוק מנדב לה מילה אחת בלבד, ויותר מרחיב על העזיבה הפתאומית של אברהם את ההתגלות לעבר המצוה של הכנסת האורחים. עצם החיבור בין ההתגלות החד פעמית בהסטוריה האנושית, שהשם מבקר את החולה באופן מוחצן וברור, כשהחולה בכלל יושב בפתח האוהל לחפש אורחים, יש בו מן הענין, כי הכנסת אורחים היא סוג של התערות בחברה האנושית למען התפקיד המיוחד. אין להשוות את פעילותו של אברהם לפעילות של המרת דת או החזרה בתשובה אפילו. הרי מדובר באדם שיכל לעזוב את שיא המדרגות שלו בשביל לעשות את הנכון… אברהם היה עם עינים יוקדות ואמת פנימית בוערת, ונשמה אלוקית מזוככת, עצם המפגש שלו עם האנושות יצר את "עם אלוהי אברהם", כשאדם מאמין באמת הוא לא צריך לדבר הרבה, הוא מביא את בר שיחו לפתיחת תודעה מסוג פנימי יותר, נדיבי עמים נאספו עם אלוקי אברהם, הנדיבות היא לא דבר שאפשר להחיל עליה כללים, זו הוצאה של כל הטוב מהלב של האדם, ההתקרבות האמיתית להשם יתברך לא באה משטיפת מוח אלא מהטוב הפנימי, שהוא סודו של הגן המיוחד של אברהם אבינו, ראש למאמינים, בכתבי הקבלה מובא שהאורח, הוא אור ח', אור הבינה, האורחים של אברהם אבינו שתו מבאר הבינה הזאת, הוא ראה בכל יציר נוצר, ואפילו באלו שצריכים לרחוץ את רגליהם מעבודה זרה שבידם – את הכלי לגילוי אלוקות, בחינת וידע כל פעול כי אתה פעלתו. וירא אליו ה', הוא סוד כמוס, אבל כלימוד עלינו להבין, שהדרישה הבלתי מתפרשת ובלתי מסתיימת של אברהם אבינו אחר הבורא והאל האמתי, הביאה אותו לראות את זה בעינים ממש, ואם זה נכתב בתורת אמת, הרי שזו האמת שלנו גם, אחר החיפוש האמיתי, וההבנה שזו צריכה להיות נחלת הכלל, זו עת ההתגלות הגדולה, שאנחנו כבר די בשלים להפיץ את האור, לדעת את האמונה בידיעה כזו, שבכוחה לחדור ללבבות של הלא יודעים. ממרא רמז למרידה והמראה, כשיהודי נמצא בעולם שכולו מעביר מסר של להמרות את פי ה', והוא מוצא את עצמו נבוך מהמציאות הזו, עליו לזכור כי שם, באלוני ממרא, בתוקף של הממרא, שם נגלה ה' גם למי שיושב בחוץ, ובתנאי שיודע היטב את התפקיד שלו – להאיר את החוץ לגמרי.

הפוסט פרשת וירא – וירא אליו ה' הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

מתוך הספר 'פשוט עמוק' על התורה

הַגְּאוֹנוּת הַמַּפְעִימָה שֶׁל אַבְרָהָם, אָבִינוּ הָעִבְרִי, בְּמִדַּת הַחֶסֶד הָאַדִּירָה שֶׁלּוֹ – פָּנִים רַבּוֹת לָהּ.

כְּבָר קָרָאנוּ עַל הַטִּרְחָה, הַיְגִיעָה, הֶעָמָל, הַמַּאֲמָץ, הַהַקְרָבָה, הַנְּדִיבוּת, הָאַהֲבָה וְהַחֶסֶד. אֲשֶׁר כָּל אַחַת מֵהַתְּכוּנוֹת הַלָּלוּ הָיוּ בְּאוֹצַר מִדּוֹתָיו שֶׁל אַבְרָהָם בְּשִׂיא הַשְּׁלֵמוּת, אֲבָל יֵשׁ עוֹד הֶבֵּט שֶׁעוֹלֶה עַל כֻּלָּם.

סֵדֶר הָעֲדִיפוּיוֹת ! ! !

הָבָה נַרְגִּישׁ הַרְגָּשׁוֹת מְסֻיָּמוֹת לְגַבֵּי הַהִתְרַחֲשׁוּת שֶׁהָיְתָה אָז בְּאוֹתוֹ אֹהֶל, שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ בָּעוֹלָם.

'וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא'.

אַבְרָהָם אָבִינוּ זָכָה לְהִתְגַּלּוּתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא אוֹתוֹ חִפֵּשׂ מִקַּטְנוּת. אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים עַל מַהוּתָהּ שֶׁל הִתְגַּלּוּת זוֹ, עִנְיָנָהּ וּפִשְׁרָהּ, אִלּוּ יָדַעְנוּ אֶת אַבְרָהָם וְסוֹדוֹ, הָיִינוּ הוּא עַצְמוֹ… [בִּבְחִינַת 'אִלּוּ יְדַעְתִּיו – הָיִיתִיו'], אֲבָל בְּוַדַּאי הָיְתָה זוֹ רָמַת שִׂיא שֶׁל יְכֹלֶת רוּחָנִית שֶׁל יְלוּד אִשָּׁה – לַעֲמֹד פָּנִים בְּפָנִים מוּל הֲדָרוֹ יִתְבָּרַךְ.

הָיְתָה זוֹ הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בְּגַדְלוּת שֶׁלֹּא הִכִּיר אַבְרָהָם עַד עַכְשָׁו. זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא אִישׁ מָהוּל, מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' כְּשֶׁהוּא תָּמִים.

לָבֶטַח הָיָה אַבְרָהָם נִמְצָא אָז בְּשִׂיא אוֹשְׁרוֹ, בְּחַיָּיו הַטְּהוֹרִים וְהָרוּחָנִיִּים הוּא לֹא חָוָה חֲוָיָה שֶׁכָּזוֹ מֵעוֹלָם. כְּכָל שֶׁנְּנַסֶּה, לֹא נַצְלִיחַ לְהַרְגִּישׁ אֶפֶס קָצֶהָ שֶׁל הַרְגָּשָׁה זוֹ, בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים עג, כח): "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב".

אֲפִלּוּ בְּחִירַת הַמִּקּוּם בּוֹ הָיְתָה הַהִתְגַּלּוּת הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, לֹא הָיְתָה סְתָמִית.

אֵלוֹנֵי מַמְרֵא! 'הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה'.

וְהַהִתְגַּלּוּת עַצְמָהּ? הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה? עַיִן לֹא רָאֲתָה!

וְכָךְ אוֹר ה' חוֹפֵף בִּמְלֹא עֻזּוֹ עַל אָבִינוּ הָרִאשׁוֹן לְאַחַר מַעֲשֶׂה הַמִּילָה, "וְהוּא יוֹשֵׁב בְּפֶתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם", אוֹר פָּנָיו הַקְּדוֹשׁוֹת לוֹהֵט בְּמַרְאֶה שֶׁלֹּא מֵעָלְמָא הָדֵין, בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַחִזָּיוֹן הַנִּשְׂגָּב, דַּם הַמִּילָה שׁוֹתֵת, הַכְּאֵב חַד וְחוֹתֵךְ, מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הַיָּשִׁישׁ בֶּן הַמֵּאָה הִגִּיעָה לְשִׂיאֵי שִׂיאִים – יוֹם שְׁלִישִׁי לְמִילָתוֹ הָיָה וּבָא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה.

יֵשׁ לָנוּ מֻשָּׂג לְפֵשֶׁר הַמִּלִּים הָאֵלּוּ?

יְדִידוּת הֲדוּקָה עִם בּוֹרֵא עוֹלָם, שֶׁפָּשׁוּט, כִּבְיָכוֹל, בָּא לְבַקֵּר אֶת יְדִידוֹ הַסּוֹבֵל.

וְהִנֵּה בְּכָל יְקִידַת-הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, מַבְחִין הוּא בִּשְׁלֹשָׁה בְּנֵי-עַם, לֹא מוּדָע לַמַּלְאָכִיּוּת שֶׁל אֵלּוּ, מְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחַת הַבּוֹרֵא הַמְּבַקֵּר, וְרָץ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְמוּלָם, מְבַקֵּשׁ, מִתְחַנֵּן, שֶׁיּוֹאִילוּ בְּטוּבָם לְהַגִּיעַ אֵלָיו הַבַּיְתָה, לֶאֱכוֹל, לָלוּן וּלְהִתְרַוֵּחַ.

מַדְהִים!

נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ, לְצֹרֶךְ הָעִנְיָן, אַבָּא הָעוֹשֶׂה בְּרִית לִבְנוֹ, וְהֵכִין אֶת עַצְמוֹ כָּל הַלַּיְלָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה לִקְרַאת הַיּוֹם הַגָּדוֹל, בּוֹ הוּא זוֹכֶה לְהַכְנִיס אֶת בְּנוֹ 'לִבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ', וְהִגִּיעָה הַשָּׁעָה הַמְיֻחֶלֶת, הָאוֹרְחִים כְּבָר הִגִּיעוּ, הַמּוֹהֵל מַתְחִיל בַּמִּצְוָה, וְהִגִּיעַ הַזְּמַן לַעֲשׂוֹת 'עֲמִידָה לִבְרָכוֹת' וּלְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן.

וְהִנֵּה הָאִישׁ רוֹאֶה מֵהַחַלּוֹן שְׁלוֹשָׁה אֲנָשִׁים… זָרִים… וּמַרְגִּישׁ שֶׁהֵם רְעֵבִים…

פּוֹשֵׁט אֶת הַטַּלִּית, מְבַקֵּשׁ מֵהַקָּהָל לִדְאֹג לְסִיּוּם הָעִנְיָן בְּטוֹב.

וְדוֹהֵר בְּמוֹרָד הַמַּדְרֵגוֹת לְעֵבֶר הַחוּץ…

לִדְאֹג לָאוֹרְחִים הַחֲדָשִׁים – לָתֵת לָהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת.

מְשֻׁגָּע!

אֲבָל אַבְרָהָם, כַּיָּדוּעַ, הָיָה שִׂיא הַשְּׁלֵמוּת, וְלֹא הָיָה מֻנָּע עַל יְדֵי גַּחֲמוֹת, מִשְׁנָתוֹ הָיְתָה סְדוּרָה עָלָיו.

זֹאת הָיְתָה דֶּרֶךְ חַיָּיו.

אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, רָאָה בְּמִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים אֶת שִׂיא הַשִּׂיאִים שֶׁל קִיּוּם הָעוֹלָם. גִּלּוּי הַשֵּׁם בְּבֵיתוֹ בִּשְׁעַת בִּקּוּר חוֹלִים לֹא הָיָה עָדִיף בְּעֵינָיו כְּגִלּוּי הַשְּׁכִינָה בְּעֵת בּוֹא הָאוֹרֵחַ לְבֵיתוֹ, וְהַטִּפּוּל הַמָּסוּר בִּצְרָכָיו – – –

דַּוְקָא שָׁם רָאָה אַבְרָהָם אֶת שִׂיא הַהִתְגַּלּוּת, וְלֹא בְּבִקּוּר הַחוֹלִים שֶׁעָרַךְ לוֹ ה'.

לֹא הַפֶּצַע הַפָּעוּר הַמַּצְרִיךְ שְׁקִיעָה בְּכֻרְסָה נוֹחָה, וַאֲפִלּוּ שְׁכִיבָה בְּמִטָּה מְרֻוַּחַת. לֹא הַחֻלְשָׁה שֶׁאָפְפָה אוֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הַמַּכְאִיב. וְאַף לֹא הַהִתְגַּלּוּת הַשְּׁמֵימִית הַנְּדִירָה. כְּלוּם! לֹא מָנְעוּ אֶת אַבְרָהָם לֶאֱחֹז בְּעַמּוּד הַחֶסֶד רַב-מְמַדִּי שֶׁכָּזֶה, כִּי כָּזֶה הוּא הָיָה, אַבְרָהָם אִישׁ הַחֶסֶד.

מִכָּאן אָנוּ מְצִיצִים בַּהֲבָנָה לַמִּתְרַחֵשׁ בְּאֹהֶל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה בְּלֵב מִדְבַּר הָעַמִּים… שָׁם לֹא נִתְלוּ מוֹדָעוֹת בְּנֻסַּח: 'בַּעַל הַבַּיִת עָבַר נִתּוּחַ, נָא לְהִתְכַּבֵּד לְבַד'… אַבְרָהָם לֹא הִתְכַּנֵּס פְּנִימָה כְּמִתְעַטֵּף בִּכְאֵבָיו הַנּוֹרָאִים לְעֵת זִקְנָה מַתֶּשֶׁת. הוּא כָּאַב כְּאֵב מִסּוּג אַחֵר:

– "לָמָּה לֹא בָּאִים אוֹרְחִים"?

לָמָּה נִפְסְקוּ פְּעִילוּיוֹת הָ'אִרְגּוּן-לַהֲפָצַת-תּוֹדָעַת-הָאֱלֹקוּת-בָּעוֹלָם'?

לָמָּה?

אוּלַי אֵינִי אָחוּז מַסְפִּיק בְּשֹׁרֶשׁ הַשָּׁרָשִׁים שֶׁל מִדַּת הַחֶסֶד? וְלָכֵן נִמְנַע מִמֶּנִּי לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ?

הַכְּאֵב הַנּוֹרָא הַזֶּה הֶאֱפִיל עַל הַכְּאֵב הַפִיזִי מִן הַמִּילָה הַמַּחְלִישָׁה.

וְתֵכֶף כַּאֲשֶׁר שָׂמַח לְהִתְבַּדוֹת – – – עָזַב הַכֹּל, כָּל עֲבוֹדָה שֶׁהִיא, כָּל פְּרָס שְׁמֵימִי, רוּחָנִי כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה.

וְטָס לְעֵבֶר הַמַּטָּרָה.

הַמַּטָּרָה הָיְתָה בְּרוּרָה: רַק כָּךְ מִתְקָרְבִים לַה', בְּבִטּוּל הָרְצוֹנוֹת הָאִישִׁיִּים, הַצְּרָכִים הָעַצְמִיִּים אֵינָם תּוֹפְסִים מָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ בְּמַסֶּכֶת חַיִּים מְפֹאֶרֶת זוֹ שֶׁל אַבְרָהָם – לֹא כְּאֵב וְלֹא הִתְגַּלּוּת.

עַכְשָׁו מִתְקָרְבִים לַה', וְזֶה הָעִקָּר!

וְלִכְבוֹד הַמִּצְוָה הַנְּדִירָה, הוּכְנָה סְעֻדַּת מְלָכִים לֹא מֻכֶּרֶת לָנוּ, נִשְׁחֲטוּ שְׁלֹשָׁה פָּרִים רַק בִּשְׁבִיל לְלַפֵּת אֶת לְשׁוֹנָם בְּחַרְדָּל, לְהַגִּישׁ לִפְנֵי נְשׂוּאֵי הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה, שֶׁהֶחְזִירָהּ אֶת אַבְרָהָם לְשֹׁרֶשׁ מִדַּת חַסְדּוֹ.

וְאָכֵן הָיָה זֶה בִּקּוּר גּוֹרָלִי.

שֵׁב, וְאַתָּה סִימָן לְבָנֶיךָ.

אָמַר הַשֵּׁם.

הפוסט פרשת וירא – חַכֵּה אֱלֹקִים, בְּבַקָּשָׁה… יֵשׁ לִי אוֹרְחִים! הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

הכנסת אורחים – מדתו של אברהם אבינו, קצת נדירה בימינו, משום שהאפשרות להגיע הביתה בסיומו של כל יום מפרך – זמינה למדי, ואין מצב רגיל, שאדם יתאזרח בביתו של פלוני, סתם כך כי הוא נתקע.

אבל בפרשת השבוע, בו מתואר יום אחד בחייו של אברהם אבינו, שמביע גאונות ויצירתיות מדהימה איך מפנקים עוברי אורח, ואיך עוזבים את השראת השכינה כדי לתת לאנשים בני-בלי-שם את הטובה שבארוחות, ועם חולי וזקנה המקשים כל תנועה – אנו למדים להיות אנשים אחרים.

ההדגשה של תורת אמת על כל הפרטים ופרטי פרטים שנלוו לאותו אירוח – באה ללמד, כי אין המצוה של רחמים וחסדים נובעת מהתחממות תכונת הרחמים שבאדם, כאשר נפגש בצרה של זולתו. אלא היא, בכוונת מכוון, סוג של מטרה בחיים, האדם הגדול בענקים – אברהם אבינו, פשוט מחפש למי לעזור, הוא חייב שיהיו אורחים, גם כשהם אינם.

ההיבט המכונן ביותר אודות הכנסת האורחים הלזו, מקבל משמעות עמוקה יותר, כשזה בא על חשבון המאחר, בפירוש. כל אדם אוהב להיות טוב ומטיב, בעיקר למי שלא גורם שיתעבו אותו (!), אך מעטים יסכימו להטיב לאנשים שאין להם קורת רוח בחברתם, מבחינת תכונות או דעות. קל וחומר, כאשר זה עתה עברנו ניתוח, והפצע עוד מדמם.

נניח, שכבר הוחלט לאחר למרות החולי הקשה, אבל למה לא מספיק שתתלה מודעה בחדר האוכל – מבקרים נכבדים! בעל הבית לא מרגיש כל כך טוב (כבר ברית היום), נא להתכבד, יש סנדביצ'ים על השולחן, ושתיה קרה במקרר… למה צריך – ואל הבקר רץ אברהם, ולמה שלש לשונות בחרדל, ולושי ועשי עוגות. מה קרה? האם לא מספיק להחיות שלשה עוברי אורח באוכל רגיל, כזה משביע?

אך זהו הענין, אברהם אבינו לא שירת את רחמיו האנושיים הפשוטים, הוא היה עבד למלכו של עולם, ואם המצוה היא להאכיל רעבים – אל נא תעבור מעל עבדך, בוא והכנס, ואתה המצוה שלי כעת – קבל נא ארוחת גורמה, שאין כמוה.

*

מזמן חשבתי על הטעות הרווחת, שמציידים את ילדנו בחוברת מן החיידר, בה מצוייר אברהם רחימא כההוא טייעא, עם אהל במדבר… כזה אהל של נופשים בהרי מירון… אברהם, שהיה כבד מאד במקנה ובכל דבר, הקים אהל ענקי שאין דוגמתו, שמחמת גדלו הענק – מצריך ארבעה פתחים כדי שמכל איזור יוכלו להכנס אליו, שם התקיים בית המלון החינמי הגדול בתבל, והיחיד בהסטוריה, למיטב הידיעה.

עלינו לספר לילדנו על האיש הגדול הזה, שהיה עשיר בכל קנה מדה, והיה נבדל ברוממותו וברמת חייו בגשמיות וברוחניות מכל האנשים שבעולם, ולמרות כל הפער הגדול הזה – הכניס את כולם ביד רחבה. בכל מצב ובכל תנאי.

*

בדור האחרון שלפני השואה וקודם לו קצת, חי ופעל בהונגריה צדיק פלאי – רבי ישעיה'לה קרסטירר זצוק"ל, שהיה עמוד הצדקה והכנסת אורחים בדורו, היו תקופות אפלות ששרר רעבון מופלג באיזורים ההם, שנות מלחמה קשות וקרבות אוטמי דרכים, ואילו בעיירה של ר' ישעיהלה לא פגע הרעב. כל דכפין ייתי ויאכל, כל דצריך ייתי מכאן ועד הזמן בו יחליט ללכת למקום אחר.

רבי ישעיהלה, הלך בנתיבות הצעדים היהודיים העתיקים של עשיית חסד מזן אחר, הגישה היהודית לחסדנות אינה בודקת בציציות האנשים הבאים, אין בודקים למזונות, כולם באים – כולם מקבלים! רבים הסיפורים המדהימים המתהלכים עד ימינו אנו, כל חסדנותו של רבי ישעיהלה. התיאור ששמענו מזקני הדור ההוא, מותח קו על אדם שהקדיש את כל חייו למען יותר מזולת אחד. באופן עקבי ויומיומי, הסתובב הרבי הזה, כשהוא נטול מלבוש עליון, מבלה במטבח עם הרבנית הצדקת, ואופים ומבשלים ומכינים אינספור מנות, למאות יהודים, שאכלו על שולחנם יום יום.

האנלוגיה למדתו של אברהם – מצאתי בסיפור אחד מני רבים, לצד מדת הפזרנות שאין דומה לה, שאפיינה יותר מכל את רבי ישעיהלה, היה הוא רבי שמנהל חצר חסידית עם טישים וכו', והיו המסתופפים בצלו,, דאוגים על הצביון של החצר, שאין לה מנעול ואין לה ועדת פקוח, מי בא ומאין הוא… ואכן, גם דלי שכל ונפגעי נפש מצאו את מקומם באותו בית חסד. והיה פעם, שהגיע בחור אחד, לקוי בשכלו, ובעיצומו של יום השבת מצאו מעשן על גגו של הבית. האנשים רתחו, המה ראו כן תמהו על הבלגתו הבלתי נגמרת של הרבי. "הרי הוא לקוי בנפשו" – תמה הרבי. "הלא אינו מבין מה שהוא עושה" – ניסה להניאם מלהרחיקו. ואודות כבוד הבית… נו, נו.

בנסיון דל לתאר את הבית של "אב המון גוים", שמכניס את כולם הביתה, קשה להרגיש את החיבור בין "אברהם אוהבי" לבין בליל העמים והמון הגוים שהתכנס בביתו נאוה קודש של ראש למאמינים, אך אולי זה היה הפשר הפנימי, המשמעותי של ארבעת הפתוחים לרווחה, לומר לכולם – מאיזה רוח שהנך רק בא – תמצא מקום אצל אבא אברהם.

נדיבי עמים נאספו, עם אלקי אברהם.

הפוסט פרשת וירא – יום בחייו של אברהם אבינו הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

ערב שבת קודש פרשת וירא תשפ"א

"וירא אליו" – לבקר את החולה (ב"מ פו) אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו.

צריך להבין את דרכי התבטאותו של רש"י הקדוש במקרה הזה, למה היה צריך לכתוב פתיח לבקר את החולה, מה חסר בהמשך, יום שלישי למילתו היה וכו', הרי ברור מזה, שהיה פה ביקור חולים. אלא שאחרי שאדם עושה מסירות נפש עצומה להקב"ה, אין עדיין את הביטוח שהוא באמת שם בפנים, יכול להיות שאחרי המעשה המתרגש – יחכוך בדעתו ויצטער, אך כשגבר החולי על אברהם אבינו, והוא בשלו, מחכה בחוץ לבדוק את האפשרויות לעשות מצוות כפי שהיה רגיל, זהו המוסר נפש האמיתי אשר אז בא הקב"ה ושואל בשלומו, האם יש לו שלום עם מעשהו, עם יש הרמוניה פנימית בין התדרים, והמאבק מול האמת הסתיים… ואילו הפתיח לבקר את החולה, מבטא את האור הפנימי של עובד ה', אשר נפשו חולת אהבתו יתברך, והקב"ה בא לבקר את החולי הזה, לראות אם הוא נמצא במצב הרצוי של השתוקקות וגעגועים אינסופיים אל הקב"ה, האם הדם שניגר מהברית מילה של אברהם הוא דם של אהבה, האם החולי הזה הוא חולי של אהבה, לבקר את החולה, מלשון ביקורת, הבוחנת את המציאות, לאן היא שייכת, האם סתם לפצע בגוף, או ברית כרותה עם השם במקום הכי פנימי בנשמה. הקב"ה שמלא כל הארץ כבודו, מבצע פעולה השייכת לבני אדם התחתונים, הוא, כביכול, מצמצם את עצמו אל היכלו המואר של אברהם אבינו, כדי להורות לדורות עולם את הקירבה הענקית שמפגין בורא עולם לאהובו יחידו, ויתירה מזאת, הוא בודק, ולרגעים יבחננו, את מדת ההשתוקקות של האדם, ולכן בשיא הכאב, כשהמוח קצת טרוד בדם הנוזל, ובקשיים הפיזיים הנלוים, שם מתבצעת הביקורת, האם לבו שלם עם השם אלוקיו, מעשה אבות סימן לבנים. במקום הכי נמוך וכואב שלנו, נמצא את האלוקים מתגלה אלינו בשיא הרוממות שלו, כביכול.

הפוסט פרשת וירא – יום שלישי למילתו היה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

מתוך ספר 'פשוט עמוק' על התורה

כָּל יוֹם אֲנִי חוֹזֵר עַל הַפְּסוּקִים הַלָּלוּ.

לֹא מְסֻגָּל לְוַתֵּר עֲלֵיהֶם, לֹא מַצְלִיחַ לְדַפְדֵּף לִפְסוּקֵי 'הוֹדוּ', וּלְדַלֵּג עַל פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה שֶׁבִּתְחִלַּת הַסִּדּוּר.

אִם הָיָה לִי זְמַן, הָיִיתִי נִשְׁאַר שָׁם… בִּפְסוּקֵי הַגְּבוּרָה הָאַחַת בָּעוֹלָם, שֶׁאֵין דּוֹמֶה וְאֵין תּוֹאֵם לָהּ…

הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי נִשְׁאָב לְתוֹךְ הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת, לִהְיוֹת 'מֻנָּח' בָּעֲקֵדָה, הֲכִי הֲכִי עָמוֹק שֶׁאֶפְשָׁר, וְהַלְוַאי שֶׁאֶחְיֶה כָּךְ, עָקוּד וְקָשׁוּר אֶל זוֹכֵר עֲקֵדַת יִצְחָק.

דּוֹמַנִי, כִּי הַחַיִּים בְּצֵל הָעֲקֵדָה, הֵם יְסוֹד הַיַּהֲדוּת!

כִּמְעַט מִכָּל צַד שֶׁתִּסְתַּכְּלוּ עַל 'עֲקֵדַת יִצְחָק' זוֹ, תַּבְחִינוּ בִּנְתוּנִים עֲמוּקֵי-מַשְׁמָעוּת, שֶׁהַיַּהֲדוּת, זוֹ שֶׁלָּנוּ, הַיּוֹמְיוֹמִית – מַטִּיפָה לָהֶם.

וְקֹדֶם הָעֻבְדּוֹת.

הָעוֹקֵד – – –

הָיָה זֶה אַבְרָהָם שֶׁקִּדֵּשׁ מִלְחֶמֶת חָרְמָה נֶגֶד הַפֻּלְחָנִים הַמּוּזָרִים. הוּא זֶה שֶׁהֵרִים עַל נֵס אֶת דֶּגֶל הָעִיּוּן בַּמֻּשְׂכָּלוֹת הָאֱלוֹקִיּוֹת, לְגַיֵּס לֵב וּמֹחַ לִדְבֵקוּת ה', וְלִחְיוֹת חַיֵּי טֹהַר מִתּוֹךְ אֱמוּנָה בְּיִחוּדוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם.

– "אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חָפֵץ בְּקָרְבָּנוֹת אָדָם"! – הִטִּיף הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב.

– "הַקְרִיבוּ אֶת עַצְמְכֶם, אֶת רְצוֹנוֹתֵיכֶם, אֶת כָּל מַאֲוָיֵכֶם"! – אָמַר תָּמִיד.

אֶחָד הַמּוֹפְתִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהֵרִימוּ אֶת הַנֵּס הַמִּתְנוֹסֵס שֶׁל חַיֵּי הָאֱמוּנָה, לָהֶם הִטִּיף 'אַב הֲמוֹן גּוֹיִים', הָיָה קִיּוּמוֹ שֶׁל בְּנוֹ יִצְחָק שֶׁנּוֹלַד לוֹ, בְּדֶרֶךְ עַל-טִבְעִית, אַחַר יֵאוּשׁ, בְּגִיל מֵאָה. בְּנוֹ זֶה הָיָה לְמַמְשִׁיכוֹ, נְטִיעָה שֶׁל קַיָּמָא לַהֲפָצַת הָאֱמוּנָה הַמִּתְחַדֶּשֶׁת בְּדוֹר הַהֶמְשֵׁךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית כא, יב): "כִּי בְּיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע".

וְהִנֵּה יוֹם בָּהִיר אֶחָד, מִתְרַחֵשׁ אֵרוּעַ אֲשֶׁר יָכוֹל הָיָה לְמוֹטֵט אֶת בִּנְיָן הַשְׁפָּעָתוֹ הָרוּחָנִית לַחֲלוּטִין.

הָאִישׁ הַזָּקֵן קִבֵּל שֶׁדֶר שְׁמֵימִי בָּרוּר, עָלָיו לְהַעֲלוֹת אֶת בְּנוֹ יִצְחָק לְעוֹלָה, וְהוּא אֵינוֹ מְהַסֵּס לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ – פְּשׁוּטָהּ כְּמַשְׁמָעָהּ.

אֵינוֹ מִתְוַכֵּחַ עִם הַמִּצְוָה, לֹא מְחַפֵּשׂ הֶסְבֵּרִים הַקְּשׁוּרִים בְּתוֹרַת הָעֹמֶק וְהַסּוֹד, אוּלַי דֶּרֶךְ מָשָׁל? שֶׁמָּא זֶהוּ רֶמֶז מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁעַל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְהִתְחַנֵּן עַל נֶפֶשׁ בְּנוֹ? לְפָחוֹת שֶׁיַּעֲלֶה זֹאת בְּדַעְתּוֹ… אַךְ כְּלוּם!

וִיתֵירָה עַל זֹאת, הִגִּיעַ הַיּוֹם הַמְיֻחָל (?), לְקִיּוּם הַמִּצְוָה, אוּלַי לְמָחֳרָת הַצִּוּוּי… וְאַבְרָהָם אֵינוֹ מַמְתִּין לְאוֹת נוֹסָף, אוּלַי יִתְרַחֵשׁ אֵיזֶה 'נֵס' שֶׁיִּגְרֹם לְ'בִטּוּל הַגְּזֵרָה'… הַהֵפֶךְ, בְּעֵינָיו, מַשְׁמָעוּת הָעֲקֵדָה הָיְתָה לֹא גְּזֵרָה נוֹרָאָה שֶׁל כִּלּוּי הֶמְשֵׁכִיּוּתוֹ… לֹא וָלֹא! אֶלָּא מַשְׁמָעוּת שֶׁל פְּרָס אֱלוֹקִי. לְדִידוֹ, הוּא זָכָה לַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה הַקַּיֶּמֶת בָּאֱנוֹשׁוּת, כַּאֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ לוֹ הַמִּלִּים – (בְּרֵאשִׁית כב, ב): "וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעוֹלָה"!

בְּעַרְבוֹ שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם, נִשְׁכָּב אַבְרָהָם לִישׁוֹן בְּמִטָּתוֹ, בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת, לֹא נְדוּדֵי שֵׁנָה הָיוּ מְנָת חֶלְקוֹ בְּאוֹתוֹ לַיְלָה גּוֹרָלִי, הַהֵפֶךְ, חִיּוּךְ שְׂבַע רָצוֹן הָיָה חָתוּם עַל שְׂפָתָיו – הוּא הָיָה אָפוּף שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה!

"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר", הֲכִי מֻקְדָּם שֶׁאֶפְשָׁר, כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה הַנּוֹרָאָה הַזּוֹ – – –

עָלֵינוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם 'כֹּחַ הַצִּיּוּר'.

– לְהַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר? לָבֶטַח, אָנוּ לֹא הָיִינוּ עוֹצְמִים שְׁמוּרַת עַיִן בְּמֶשֶׁךְ אוֹתוֹ לַיְלָה…

וְכָךְ הִתְנַהֵג הָאִישׁ, אֲשֶׁר הִמְתִּין בְּמֶשֶׁךְ כְּמֵאָה שְׁנוֹת חַיִּים לַחֲבוֹק יֶלֶד מִשֶּׁלּוֹ בְּחֵיקוֹ, יוֹם יוֹם, שָׁבוּעַ שָׁבוּעַ, חֹדֶשׁ חֹדֶשׁ, שָׁנָה שָׁנָה, עָשׂוֹר אַחַר עָשׂוֹר… עַד שֶׁבְּגִיל מֵאָה (! ) זָכָה לְבֶן שֶׁמִּלֵּא אֶת לִבּוֹ וַחֲלַל עוֹלָמוֹ, בִּצְחוֹק וְשִׂמְחָה – – –

הוּא הוֹלֵךְ לִישׁוֹן רָגוּעַ כְּדֵי לְהַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר בְּשִׂמְחַת מִצְוַת-שְׁחִיטָתוֹ. זוֹ דְּמוּת 'הָעוֹקֵד'.

וְהַנֶּעֱקָד – – –

יִצְחָק אָבִינוּ, לְעֻמַּת אָבִיו, לֹא קִבֵּל שׁוּם מֶסֶר מִן הַשָּׁמַיִם, כְּלוּם, שְׁלוֹשִׁים וְשִׁבְעָה שְׁנוֹתָיו עָבְרוּ עָלָיו בַּנְּעִימִים, לְלֹא שׁוּם רֶמֶז עַל הַמִּתְרַחֵשׁ לִהְיוֹת.

כָּכָה בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, הוּא שָׁמַע לָרִאשׁוֹנָה, כִּבְדֶרֶךְ אַגַּב, עַל מַה שֶּׁנִּדְרַשׁ מִמֶּנּוּ, "אָנוּ הוֹלְכִים לְהַקְרִיב קָרְבָּן לֹא יָדוּעַ", לָחַשׁ לוֹ אָבִיו הַנֶּעֱרָץ, ה' אָמַר לִי לְהַעֲלוֹת 'אוֹתְךָ' לְעוֹלָה… מִיָּד "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּיו".

לֹא סִפְּרוּ לָנוּ עַל שׁוּם מַשָּׂא וּמַתָּן בֵּין יִצְחָק לְאָבִיו, אֵיזֶה וִכּוּחַ, בַּקָּשַׁת אוֹת, כְּלוּם! יִצְחָק, הַקָּרְבָּן בְּעַצְמוֹ, הִתְנַדֵּב בִּמְלֹא שִׂמְחָתוֹ לְהִשָּׁחֵט עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

'יַחְדָּיו' – הַנֶּעֱקַד זֵהֶה בִּמְנִיעָיו לָעוֹקֵד, אֵין בֵּינֵיהֶם חִלּוּק רָצוֹן, הָרָצוֹן הַטִּבְעִי לִחְיוֹת, מְעֻגָּן הָיָה בְּרָצוֹן ה', וְאִם רָצוֹן הַשֵּׁם בַּחַיִּים בְּזִירַת עוֹלָם אַחֵר, אֲנִי שָׁם!

זֶהוּ 'הַנֶּעֱקַד'!

וְזוֹ הִיא עֲקֵדַת יִצְחָק!

כָּךְ מְסַפֵּר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ אוֹדוֹת הִתְרַחֲשׁוּת הָעֲקֵדָה, וְשֶׁעַל כֵּן מְכֻנָּה הִיא עֲקֵדַת 'יִצְחָק'… בְּמִלִּים הַנִּרְאוֹת פְּשׁוּטוֹת, מֵבִיא אוֹתָנוּ הַזֹּהַר לַחֲזוֹת בַּמַּעֲמָד הַמַּרְטִיט וְהַמְּיֻחָד הַזֶּה, בּוֹ אוֹמֵר הַבֵּן הַצָּעִיר וְאֵיתָן הַכֹּחַ לְאָבִיו הַשָּׂב וְלֵאֶה-הַשָּׁנִים:

אָב יָקָר! הֲלֹא פּוֹחֵד אֲנִי שֶׁבְּרֶגַע הָעֲקֵדָה אָזִיז אֶת גּוּפִי, וּשְׁחִיטָתְךָ לֹא תַעֲלֶה יָפֶה וְאֶפְסֹל אֶת הַקָּרְבָּן, עַל כֵּן "עֲקוֹד נָא אֶת יָדִי וְאֶת רַגְלִי", לְמַעַן אֲקַיֵּם אֶת דְּבַר הָאֵ'ל בִּשְׁלֵמוּת.

מַדְהִים!

בַּקָּשָׁה אַחֲרוֹנָה:

קְשֹׁר אוֹתִי!

זֶהוּ.

מִיּוֹם עָמְדִי עַל דַּעְתִּי, הִתְרַגַשְׁתִּי לִשְׁמוֹעַ אֶת קוֹל בַּעַל-הַקּוֹרֵא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, בִּקְרִיאַת הַיּוֹם, בִּנְעִימָה הַמְּיֻחֶדֶת וְהַנּוּגָהּ, אֶת מַעֲשֵׂה הָעֲקֵדָה… אוֹתוֹ אָנוּ נִדְרָשִׁים לִקְרֹא יוֹם יוֹם, חוֹל, שַׁבָּת וּמוֹעֵד.

הַלְוַאי וְנָבִין, כִּי אִם אֶת דְּמוּתָם הַבִּלְתִּי נִתְפֶּשֶׂת שֶׁל הָעוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד אֵין מַדָעֵנוּ הָאֱנוֹשִׁי הָרָגִיל יָכוֹל לְהָכִיל. אַךְ אֶת הָעֲקֵדָה, כֵּן!

כְּלוֹמַר, הִיא צַו חַיֵּינוּ.

עַל יָדֵינוּ, מַמְשִׁיכֵי מוֹרֶשֶׁת אַבְרָהָם וְיִצְחָק, נִפְתְּרָה הַתַּעֲלוּמָה שֶׁאַבְרָהָם לֹא הִרְהֵר בָּהּ כְּלָל, אֵיךְ יִתְקַיֵּם 'כִּי בְּיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע' לְצַד 'וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעוֹלָה'? אֵיךְ?

הַתְּשׁוּבָה הִיא אֲנַחְנוּ.

אֲנַחְנוּ, זַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק, הַשָּׁבִים וְחוֹזְרִים יוֹם יוֹם עַל פַּרְשִׁיַּת הָעֲקֵדָה הַנּוֹרָאָה הַזּוֹ, נִקְרָאִים לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁכָּאֵלּוּ.

חַיֵּי הַקְרָבָה וְקָרְבָּן…

חַיִּים מְלֵאִים וִתּוּרִים וְהַבְלָגוֹת, אָנוּ נִדְרָשִׁים לִחְיוֹת חַיִּים מְעֻגָּנִים בְּרָצוֹן חַי הַחַיִּים – – –

אָנוּ הָעֲקֵדָה.

הפוסט פרשת וירא – עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהָעֲקֵדָה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

שבוע פרשת לך לך תשע"ז

[ד] וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ. בְּרַשִׁ"י, לַהֲנָאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ, וְשָׁם אֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וְכָאן אִי אַתָּה זוֹכֶה לְבָנִים (רֹאשׁ הַשָּׁנָה טז ע"ב). וְעוֹד, שֶׁאוֹדִיעַ טִבְעֲךָ בָּעוֹלָם. כָּתַב כָּאן שְׁתֵּי בְּחִינוֹת, הֲנָאָה וְטוֹבָה. הַהֲנָאָה הִיא הַשִּׂמְחָה וְסִפּוּק הַנֶּפֶשׁ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּגִּיעַ אֶל תַּכְלִית רְצוֹנוֹ, וְטוֹבָה הִיא טוֹבָה עַצְמִית, שֶׁגַּם אִם אָדָם אֵינוֹ מַרְגִּישׁ שֶׁהִיא טוֹבָה, אִם הִיא הַטּוֹבָה הָאֲמִתִּית, הֲרֵי שֶׁזָּכָה לַטּוֹבָה. וְהִנֵּה אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה עָנָיו בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, וְלֹא הֶחֱזִיק אֶת עַצְמוֹ לִכְלוּם, וְהָיָה הוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת בְּכָל יָמָיו לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְהָיָה דָּבוּק בְּתַכְלִית הַדְּבֵקוּת בַּחִיּוּת הָרוּחָנִית, וְעִקָּר הַשִּׂמְחָה שֶׁל אַבְרָהָם הָיָה כְּשֶׁיִּזְכֶּה לְפַרְסֵם אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בָּעוֹלָם, וְזֶה בְּחִינַת וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יִשְׂמַח אַבְרָהָם בְּחַיֵּי בְּשָׂרִים בְּמוֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁיִּהְיוּ לוֹ הַרְבֵּה יְלָדִים וְכוּ', כִּי מַה יֵּשׁ לוֹ מִזֶּה, אֶלָּא כָּל שִׂמְחָתוֹ הִיא, שֶׁכָּל אֵלּוּ יְעִידוּן וְיַגִּידוּן שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל, כִּי יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו אַחֲרָיו וְכוּ', וְזוֹ הֲנָאָה גְּדוֹלָה וּמֻפְלֶגֶת לָאִישׁ הַכָּשֵׁר שֶׁרוֹאֶה בְּעֵינֵי רוּחוֹ אֵיךְ הֶעֱמִיד לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חֵילוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים, אַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדַע שֶׁלֹּא רַק הַחִנּוּךְ שֶׁל אַבְרָהָם הוּא פִּרְסוּם אֱמוּנַת אֱלֹקֵי עוֹלָם, אֶלָּא אַף מַהוּתוֹ בְּעַצְמוֹ, שֶׁהָיָה מֶרְכָּבָה לְמִדַּת הַחֶסֶד, וְהָיָה צַדִּיק הַדּוֹר, וְכָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ, אוֹ רוֹאֶה תֹּאַר צוּרַת פָּנָיו הַקְּדוֹשׁוֹת – מִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּקָה עֲצוּמָה אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ.

וְגִלָּה לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, תֵּדַע לְךָ, שֶׁיֵּשׁ טוֹבָה גְּדוֹלָה שֶׁיֵּדְעוּ מִמְּךָ בָּעוֹלָם, שֶׁאוֹדִיעַ טִבְעֲךָ בָּעוֹלָם, וְאַף שֶׁאַתָּה אֵינְךָ רוֹאֶה בָּזֶה הֲנָאָה וְשִׂמְחָה, כִּי מֵרֹב בִּטּוּל גָּמוּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֵינְךָ רוֹאֶה כְּלָל אֶת גֹּדֶל מַעֲלַת הוֹדָעַת טִבְעֲךָ בָּעוֹלָם, תֵּדַע עַל כָּל פָּנִים שֶׁהִיא טוֹבָה גְּמוּרָה גַּם לְךָ, כִּי מִי שֶׁבִּזְכוּתוֹ אֲנָשִׁים מִתְעוֹרְרִים לֶאֱמוּנָה וּדְבֵקוּת, וּמֵעֶצֶם הִמָּצְאוֹ בָּעוֹלָם מַחְדִּיר קְדֻשָּׁה בָּעוֹלָם הַחָמְרִי וְהַגַּשְׁמִי, נִמְשֶׁכֶת לוֹ טוֹבָה עֲצוּמָה בְּרוּחָנִיּוּת, שֶׁמִּתְעַלֶּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַרְסֵם אֶת הַצַּדִּיק בְּכָל הָעוֹלָם, יְכוֹלִים בְּנֵי הָעוֹלָם לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְנִמְצָא שֶׁמַּשְׁלִים בָּזֶה אֶת כַּוָּנַת הַבְּרִיאָה. וּבְוַדַּאי זוֹ טוֹבָה עֲצוּמָה בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ.

וְלָכֵן רָאִינוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת, אֵיךְ שֶׁהַצַּדִּיקִים הָיוּ מוֹרִידִים אֶת עַצְמָם אֶל אַנְשֵׁי הָעוֹלָם, וְהָיוּ מְבַקְשִׁים וּמְחַפְּשִׂים שֶׁיִּרְבֶּה גְּבוּלָם בְּתַלְמִידִים, לֹא לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדָם, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הָיוּ בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁלֹּא הָיוּ מַרְגִּישִׁים כְּלָל אֶת מְצִיאוּתָם, כִּי כָּל חַיֵּיהֶם הָיוּ דְּבוּקִים רַק בְּרוּחָנִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכָל הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהֶם עִם בְּנֵי אָדָם הָיָה לְהַגְדִּיל דַּעְתָּם בִּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא, כִּי עַל יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק מְקָרֵב אֲחֵרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, נִמְשֶׁכֶת לוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה עַל יְדֵי זֶה, וְהַשֵּׁם יְזַכֵּנוּ לִהְיוֹת מִתַּלְמִידֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וְלִזְכּוֹת לְהָאִיר עַל נַפְשֵׁנוּ אוֹר וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

[ה] וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. הִנֵּה בְּהִתְבּוֹנְנוּת רִאשׁוֹנָה עַל הַנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה, שֶׁהוּא בֵּין עֲשֶׂרֶת הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁהִתְנַסָּה בָּהֶם אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְעָמַד בְּכֻלָּם – אָנוּ רוֹאִים אֶת עֹמֶק הַשַּׁיָּכוּת שֶׁבִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּהְיֶה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ עִמּוֹ, עַד שֶׁיָּסוּרוּ מִמַּדָּעָיו כָּל מִינֵי שַׁיָּכוּת שֶׁבָּעוֹלָם. כִּי לֹא זוֹ אַף זוֹ, שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְרַחֵק מִכָּל מַה שֶּׁהָיָה שַׁיָּךְ לוֹ עַד עַכְשָׁו, לָלֶכֶת מֵאַרְצוֹ – שֶׁהוּא הַהֶרְגֵּל לִחְיוֹת כְּדֶרֶךְ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ שֶׁמִּמֶּנָּה בָּא, וְלִשְׂרֹף מֵאַחֲרָיו כָּל הַקֶּשֶׁר שֶׁהָיָה לוֹ לִימֵי יַלְדּוּתוֹ, שֶׁאָדָם מְסַגֵּל לְעַצְמוֹ הֶרְגֵּלִים מִנְּעוּרִים, וְקָשֶׁה לוֹ מְאֹד לִפְרֹשׁ מֵהֶם, וּמְבַקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ, לִהְיוֹת כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ כְּמוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁהַיּוֹם נוֹלָד.

וְאוּלַי בָּא כֶּפֶל הַלָּשׁוֹן, לֶךְ לְךָ – שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה חָדָשׁ בְּעַצְמוֹ, בְּלִי שׁוּם שַׁיָּכוּת אֶל הֶעָבָר שֶׁלּוֹ, וְכָל מַה שֶּׁיִּקְנֶה בְּנַפְשׁוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם – יִהְיֶה שֶׁלְּךָ, שֶׁלּוֹ מַמָּשׁ, וּמִבֵּית אָבִיךָ – שֶׁכָּל מַה שֶּׁקִּבֵּל מֵאָבִיו, וְהֵם הָעִנְיָנִים הַבִּלְתִּי רְצוּיִים, שֶׁיִּתְרַחֵק תָּמִיד לָלֶכֶת מֵהֶם. וְכָל זֶה, הָיָה אֶפְשָׁר לַהֲבִינוֹ בְּשֵׂכֶל, אֲבָל שֶׁאָדָם יַעֲזוֹב הַכֹּל, וְאֵין יָדוּעַ לוֹ לְאָן הוּא פּוֹנֶה וּמַה מְקַבֵּל בִּתְמוּרָה – זֶהוּ נִסָּיוֹן גָּדוֹל מְאֹד, כִּי לֹא אוֹמֵר לוֹ לְאָן הוּא מַגִּיעַ, וּמַה הוּא מְקַבֵּל בִּתְמוּרָה לְוִתּוּר עַל הֶעָבָר [אַף כִּי בַּהֶמְשֵׁךְ מַבְטִיחַ לוֹ וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְכוּ', מִכָּל מָקוֹם, הָיָה יָכוֹל לְהַקְשׁוֹת בְּלִבּוֹ, כִּי מַה מּוֹנֵעַ אֶת הַכֹּל יָכוֹל לְהֵיטִיב עִמּוֹ בִּמְקוֹמוֹ כָּעֵת], אֶלָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ – הַיְנוּ שֶׁאַתָּה כְּבָר תִּרְאֶה אֶת עֹמֶק הַטּוֹב שֶׁתִּזְכֶּה לוֹ עַל יְדֵי שֶׁתֵּלֵךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.

וְהוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְרַחֵק מִכָּל הֶעָבָר הַבִּלְתִּי רָצוּי שֶׁלּוֹ, וּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ, מִכָּאן וּלְהָלְאָה לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֵין מַבְטִיחִים לוֹ שֶׁיִּזְכֶּה בִּמְהֵרָה לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל הַמֵּאִיר לְעוֹבְדֵי וְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם לְהֵפֶךְ, כְּשֶׁאָדָם נִכְנַס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, אֲזַי הַדֶּרֶךְ שֶׁמַּרְאִים לוֹ הִתְרַחֲקוּת (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב' סִימָן מח), וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (סֵפֶר הַמִּדּוֹת אוֹת תְּשׁוּבָה סִימָן עו): הַמַּתְחִיל לַעֲבֹד אֶת ה', הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר לוֹ: יוֹדֵעַ אֲנִי, שֶׁחֶפְצְךָ וּרְצוֹנְךָ לַעֲבֹד אוֹתִי, אֲבָל מַה הוּא הַבְּטוּחוֹת שֶׁמָּא לְמָחָר תַּעֲזֹב אוֹתִי, אִם כֵּן אֵיךְ אֲקָרֵב אוֹתְךָ בִּשְׁבִיל הָרָצוֹן שֶׁרָצִיתָ, וְאֵיךְ אֲגַלֶּה לְךָ תֵּכֶף דְּבָרִים נִסְתָּרִים, אֶלָּא כֵּן תַּעֲשֶׂה: בַּתְּחִלָּה אֱהַב אוֹתִי כָּךְ וְתַעֲשֶׂה מִצְווֹתַי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַמִּצְוָה, וַעֲבֹד אוֹתִי פָּשׁוּט בְּלֹא חָכְמוֹת, וּכְשֶׁתַּעֲבֹד אוֹתִי כַּמָּה זְמַנִּים, אֲזַי אַאֲמִין לְךָ וַאֲגַלֶּה לְךָ טַעַם וְשֵׂכֶל שֶׁל כָּל דָּבָר וְדָבָר וַאֲקָרֵב אוֹתְךָ בְּכָל מִינֵי הִתְקָרְבוּת, כִּי הַזְּמַן הָרַב שֶׁעָבַדְתָּ אוֹתִי מִקֹּדֶם הוּא בְּטוּחוֹת, שֶׁלֹּא תַּעֲזֹב אוֹתִי'; עַד כָּאן.

וּבַזְּמַן הָרַב הַזֶּה, שֶׁאָדָם מַמְתִּין עַד עֵת בּוֹא דְּבָרוֹ, שֶׁהִיא תְּקוּפַת הַמִּבְחָן שֶׁלּוֹ, אִם בֶּאֱמֶת לִבּוֹ נָכוֹן עִם ה' אֱלֹקָיו – יֵשׁ  לוֹ נִסָּיוֹן גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁמִּצַּד אֶחָד דּוֹרְשִׁים מִמֶּנּוּ לָלֶכֶת מִכָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לָלֶכֶת מִמֶּנּוּ – וּמֵאִידָךְ, לְהִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת וַאֲרִיכוּת אַפַּיִם – לְהַמְתִּין וּלְחַכּוֹת עַד שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיַּרְאֶה לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה.

אֲבָל כְּנֶגֶד כָּל הַבִּלְבּוּלִים הָעֲצוּמִים שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם בִּשְׁעַת נִסָּיוֹן, עָלָיו לֵידַע, כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַבְטִיחַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד – אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ- אַל תַּחְשֹׁב כְּרֶגַע, כִּי אַתָּה מַפְסִיד אֵילּוּ חַיִּים טוֹבִים, כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל הַחַיִּים הָרוּחָנִיִּים וְהַנִּצְחִיִּים, אֶלָּא אֲנִי מַּבְטִיחַ לְךָ, שֶׁאִם תַּעֲשֶׂה אֶת כָּל הַתַּהֲלִיךְ שֶׁל הַ'הֲלִיכָה' הַזֹּאת, זְמַן זְמַנִּים טוּבָא בְּמַשְׁמַע, אֲזַי תִּזְכֶּה לְהַגִּיעַ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ – הַיְנוּ שֶׁיִּתְגַּלֶּה אֵלֶיךָ כְּבוֹד מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְתִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, בְּהֶאָרָה בְּרוּרָה וּמְאִירָה מְאֹד, וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַרְאֶה לְאָדָם אֶת הָאוֹר – אֲזַי זוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ עֲרֵבוּת נְעִימוּת יְדִידוּת זִיו קִרְבַת אֱלֹקִים, שֶׁאֵין תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה.

[ו] אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ מֵהַמָּקוֹם הַלֹּא טוֹב, עֲדַיִן אֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁהוּא רוֹצֶה וְחָפֵץ בַּטּוֹב, אֶלָּא יִתָּכֵן שֶׁלֹּא נֹחַ לוֹ הַמַּצָּב הַהוּא, לָכֵן לֹא גִּלָּה ה' לְאַבְרָם אֶת הָאָרֶץ מִיָּד, אִם אָדָם הוֹלֵךְ לוֹ מֵאַרְצוֹ וְכוּ', אֶל אֶרֶץ בִּלְתִּי נוֹדַעַת, זֶהוּ סִימָן שֶׁנַּפְשׁוֹ כְּמֵהָה אֶל הַטּוֹב הַגָּנוּז הָאֲמִתִּי.

[ז] וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל. בְּרַשִׁ"י יֵשׁ שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים, הָאֶחָד, שֶׁבַּעֲבוּר כִּי הַדֶּרֶךְ מְמַעֶטֶת פִּרְיָהּ וּרְבִיָּה, אֲזַי מַבְטִיחוֹ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּזְכֶּה לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִהְיוֹת לְעַם גָּדוֹל וְרַב, וּפֵרוּשׁ שֵׁנִי, זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים – אֱלֹקֵי אַבְרָהָם. וְיֵשׁ לוֹמַר, כִּי שְׁנֵי הַפֵּרוּשִׁים עוֹלִים בְּקָנֶה אֶחָד, כִּי מַה מַטְּרָתוֹ שֶׁל "אַבְרָהָם אֹהֲבִי", בְּהַרְבּוֹת עַם כְּחוֹל הַיָּם, אַךְ וְרַק כְּדֵי לְפַרְסֵם אֶת כְּבוֹד גְּדֻלָּתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל יוֹצֵר עוֹלָמִים בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ, וְאִם כֵּן, הֲרֵי זֶה שֶׁהַדֶּרֶךְ מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, יֵשׁ לוֹמַר בִּשְׁנֵי אוֹפַנִּים, יֵשׁ לוֹמַר, כִּי הִיא מְמַעֶטֶת אוֹתָם בְּכַמּוּת כַּמּוּבָן מֵהַפְּשָׁט, וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁמְּמַעֶטֶת בְּאֵיכוּת, כִּי מֵחֲמַת שֶׁנּוֹסְעִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הֲרֵי שֶׁתּוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים – מַעֲשִׂים טוֹבִים, וְהַתַּלְמִידִים חֲשׁוּבִים כְּבָנִים, וְהֵם מִתְמַעֲטִים, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִים אֶת הַמַּשְׁפִּיעַ, אֵין דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים כָּרָאוּי, וְכָל עִקַּר רְצוֹנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וּשְׁאָר צַדִּיקִים, לְהוֹלִיד יְלָדִים בָּעוֹלָם שֶׁיֵּדְעוּ מִשְּׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל כֵּן הִבְטִיחוֹ, שֶׁלֹּא רַק שֶׁתִּזְכֶּה לְבָנִים, אֶלָּא אַתָּה תִּזְכֶּה לְבָנִים כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם יִהְיוּ עַם אֱלֹקֵי אַבְרָהָם – שֶׁיְּגַלּוּ וִיפַרְסְמוּ אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם.

וּמִזֶּה יָכוֹל כָּל אֶחָד לְהוֹצִיא מוּסָר וְהִתְחַזְּקוּת, כִּי כָּל יְהוּדִי הוּא בִּבְחִינַת אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁהוּא חַיָּב לְפַרְסֵם אֶת בּוֹרֵא עוֹלָמִים בְּעוֹלָמוֹ, וְצָרִיךְ לְהַתְחִיל עִם הַיְלָדִים בַּבַּיִת, שֶׁהַדֶּרֶךְ שֶׁל הַאי עָלְמָא לֹא תְּמַעֵט אוֹתָם, וְלֹא יִכָּשְׁלוּ בָּרוּחוֹת הַזָּרוֹת הַמְנַשְּׁבוֹת  בַּחוּץ, וְיִזְכּוּ כָּל יוֹצְאֵי חֲלָצָיו וְתַלְמִידָיו לָלֶכֶת בַּדְּרָכִים הַיְּשָׁרוֹת הַלָּלוּ, שֶׁל גִּלּוּי אֱמוּנָה וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא, וְיִזְכּוּ לוֹמַר 'אֱלֹקֵי אַבְרָהָם', שֶׁהָיָה רֹאשׁ לַמַּאֲמִינִים, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא: אִישׁ סָחוּ אַחֲרָיו ה' הוּא אֱלֹקִים, שֶׁזָּכָה לְהַרְבּוֹת כְּבוֹד שָׁמַיִם, וְעֶצֶם מוּסָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר הִקְשִׁיבוּ כְּמֵהִים – הֶחְדִּיר בַּאֲנָשִׁים אוֹר אֱמוּנָה קְדוֹשָׁה מְאֹד. וְכָל אֶחָד צָרִיךְ שֶׁבָּנָיו אַחֲרָיו יְקַיְּמוּ אֶת הַמִּקְרָא – "דַּע אֶת אֱלֹקֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ".

[ח] וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָּבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ. וְיֵשׁ לוֹמַר בְּדֶרֶךְ אֶפְשָׁר, כִּי הַפָּסוּק אוֹמֵר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהָיָה רָעָב בָּאָרֶץ, עַל כֵּן יָרַד אַבְרָהָם מִצְרַיְמָה – לְהָבִיא אֹכֶל לִמְקוֹמוֹ לְהַשְׂבִּיעַ אֶת הָרְעֵבִים, אֲבָל אִם רַק לְשֵׁם כֵּן, הֲרֵי הָיָה יָכוֹל לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ עִם הָאֹכֶל שֶׁיָּבִיא מִמִּצְרַיִם, וְעַל כֵּן חָזַר וְאָמַר – לָגוּר שָׁם, וְאַל תִּתְמַהּ עַל כָּךְ שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ הִשְׁתַּקֵעַ שָׁם, כִּי הַסִּבָּה הָיְתָה – כִּי כָּבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ, וְעַל כֵּן לֹא סַגִּי לֵיהּ בְּכָךְ שֶׁיִּקַּח עִמּוֹ בָּר וְאֹכֶל לִמְקוֹמוֹ, כִּי לֹא יוֹעִיל הַדָּבָר כְּלָל, כִּי הָרָעָב כָּבֵד שָׁם, וְאַחֲרֵי שֶׁיֹּאכְלוּ – מַה יִּהְיֶה עִמָּם, וְלָכֵן הָיָה חַיָּב לָגוּר שָׁם, וְהוּא פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט.

[ט] וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָּבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ. וְיֵשׁ לוֹמַר בְּדֶרֶךְ אֶפְשָׁר, שֶׁבָּא לְרַמֵּז עַל הָרָעָב הָרוּחָנִי, כְּמוֹ בְּעֵת שֶׁיִּתְקַיֵּם הַיִּעוּד (עָמוֹס ח, יא): "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אֱלֹקִים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'"; וְהַנֶּפֶשׁ הַקְּדוֹשָׁה, כַּאֲשֶׁר מַרְגִּישָׁה רַעֲבוֹן וְאֵינָהּ מוּדַעַת לְעֹמֶק הַחִסָּרוֹן שֶׁלָּהּ, הִיא נוֹפֶלֶת לְעֹמֶק שֶׁל בְּחִינַת מִצְרַיִם. וְזֶהוּ וַיֵּרֶד אַבְרָם – רֶמֶז לְבַר יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִגְרֶמֶת לוֹ יְרִידָה עֲצוּמָה, מִצְרַיְמָה – כַּאֲשֶׁר יוֹרֵד לִבְחִינַת מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה טז, ד): 'כָּל הַגָּלֻיּוֹת מְכֻנּוֹת עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל'. וְהִיא כְּלָלִיּוּת הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִים שֶׁסּוֹבֶלֶת נְשָׁמָה יְהוּדִית בִּהְיוֹתָהּ בְּמָקוֹם נָמוּךְ כָּזֶה, אֲבָל הַנְּשָׁמָה הַזֹּאת שֶׁבָּאָה לָגוּר שָׁם מִלְּשׁוֹן גֵּרוּת וְאַרְעַי, וְכֵיוָן שֶׁנִּשְׁקְעָה שָׁם – אֲזַי כָּבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ, כִּי עֶצֶם הַיְרִידָה לְשָׁם, גּוֹרֶמֶת יְרִידָה נוֹסֶפֶת וְהַכְבָּדָה, כִּי גּוֹרֶרֶת וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁיְּרִידָה אַחַת קְטַנָּה גּוֹרֶמֶת עוֹד יְרִידָה וְכוּ', וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ הָרֶמֶז.

[י] וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָּבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ. וְיֵשׁ לוֹמַר בְּדֶרֶךְ אֶפְשָׁר, כִּי לִכְאוֹרָה קָשֶׁה, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר וַיְהִי כִּי כָּבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, וּמַדּוּעַ חִלְּקוֹ לִשְׁנֵי פְּסוּקִים? אֶלָּא שֶׁבָּא לְהַדְגִּישׁ, כִּי לֹא יָרַד אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לְאֶרֶץ מִצְרַיִם הַטְּמֵאָה – עֶרְוַת הָאָרֶץ, כִּי אִם רַק אַחֲרֵי שֶׁהָיָה כָּבֵד הָרָעָב, וּבַתְּחִלָּה לֹא רָצָה לָרֶדֶת תֵּכֶף וּמִיָּד לְשָׁם, אַךְ לְאַחַר שֶׁהָיָה הָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ אָז יָרַד מִצְרַיְמָה, וְעַל כֵּן פָּסְקָא פְּסוּקָא בְּסַכִּינָא חֲרִיפָא, לְהוֹרוֹת דֶּרֶךְ יְשָׁרָה, מִדַּרְכּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁכָּל עוֹד שֶׁהָיָה יָכוֹל – הָיָה מַחֲזִיק מַעֲמָד שֶׁלֹּא לֵירֵד, וְרַק אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁלֹּא הָיְתָה בְּרֵירָה – הָלַךְ מִשּׁוּם פִּקּוּחַ נְפָשׁוֹת שֶׁהָיוּ בָּרָעָב, וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ הַדְּרָשׁ.

[יא] וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָּבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ. וְיֵשׁ לוֹמַר בְּדֶרֶךְ אֶפְשָׁר, כִּי הִנֵּה יָדוּעַ, שֶׁ'אֶרֶץ' הִיא בְּסוֹד הַמַּלְכוּת, וְכַאֲשֶׁר אֵין הַסְּפִירוֹת מַשְׁפִּיעוֹת שֶׁפַע לַמַּלְכוּת – לֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם, וְאַבְרָהָם הוּא בְּסוֹד מִדַּת הַחֶסֶד. וְכַאֲשֶׁר אַבְרָהָם יוֹרֵד לְמִצְרַיִם לְהַעֲלוֹת בֵּרוּרִים וּלְתַקֵּן הַמַּלְכוּת – לָגוּר שָׁם, כִּי הוּא אָזֵיל עִם כּוּלְּהוּ יוֹמִין, וּמִצְרַיִם, הִיא מַלְכוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וְכַאֲשֶׁר מַכְנִיעִים אוֹתָהּ עַל יְדֵי בְּחִינַת אַבְרָהָם – מְתַקְּנִים סוֹד הַמַּלְכוּת. וְזֶהוּ כִּי כָּבֵד – בְּגִימַטְרִיָּא כ"ו, כַּמִּסְפָּר שֵׁם הֲוָיָ"ה הַקָּדוֹשׁ. הָרָעָ"ב – רַ"ב נִיצוֹצִין, וְהָע' הוּא גְּבוּרוֹת, שֶׁכָּל הַסְּפִירוֹת הִמְשִׁיכוּ אוֹרוֹת לַמַּלְכוּת, וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן; וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד.

[יב] וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. וִיבֹאַר עַל פִּי דַּרְכֵּנוּ, כִּי הִנֵּה הַזּוֹכֶה לָדַעַת תָּמִיד, אֶת הַשֵּׁם שַׁדַּי הַקָּדוֹשׁ וְעִנְיָנוֹ עַל דֶּרֶךְ הָרֶמֶז,  שֶׁהוּא עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שַׁדַּי – שֶׁיֵּשׁ דֵּי לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בֶּאֱלֹקוּתוֹ, הַיְנוּ שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַשְׁפִּיעַ לוֹ שֶׁפַע בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע, וְאֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ אֲפִילוּ לְרֶגַע מֵהַיְּדִיעָה הַזֹּאת, וּשְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְרַצֵד לִפְנֵי עֵינָיו כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת, וְכָל כֻּלּוֹ בִּפְנִימִיּוּתוֹ – הוּא אֵשׁ לֶהָבָה לִבְעֹר אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אָדָם כָּזֶה – שֶׁאוֹחֵז בְּמַדְרֵגוֹת נִשְׂגָּבוֹת כָּאֵלּוּ, אוֹ עַל כָּל פָּנִים לִבּוֹ חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק וּמִתְגַּעְגֵּעַ לִזְכּוֹת לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגָה כָּזֹאת, וְכָל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ אֲחוּדִים וּדְבוּקִים בִּדְבֵקוּת אֲמִתִּית בְּאֵל חָי – אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, עָלָיו נִמְשֶׁכֶת רוּחַ קְדוֹשָׁה נוֹרָאָה מְאֹד, וְהוּא גָּדֵל וּמַצְלִיחַ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּמַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת חֲדָשׁוֹת נִפְלָאוֹת בְּכָל פַּעַם. וְהַהַשָּׂגוֹת הָאֵלּוּ, הֵן בְּחִינַת חִדּוּשִׁים שֶׁהֵם בְּחִינַת פִּרְיָהּ וּרְבִיָּה בְּרוּחָנִיּוּת. וּקְדֻשָּׁה מוֹשֶׁכֶת קְדֻשָּׁה, שֶׁנִּשְׁמַר מִכָּל סְרַךְ שֶׁל הֵפֶךְ הַקְּדֻשָּׁה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי פְּגַם כָּלְשֶׁהוּ בְּאוֹת קַיָּמָא קַדִּישָׁא, חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, רַחֲמָנָא לִשֵׁזְבָן, וְאִיתָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן (חֵלֶק א' סִימָן כט): 'וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין שֶׁהוּא הַבְּרִית קֹדֶשׁ, 'שַׁדַּי', עַל שֵׁם שֶׁשָּׁדֵי וְיוֹרֶה כְּחֵץ – לַבְנוּנִית וְתִקּוּנִים לְכָל פְּרָט וּפְרָט כְּפִי צָרְכּוֹ, וַאֲפִלּוּ לַמְּקוֹמוֹת הַצָּרִים וְהַדַּקִים; וְזֶה מַה שֶּׁקּוֹרֵא הַפָּסוּק אֶל הָאִישׁ הַכָּשֵׁר הַנִּלְבָּב: אֲנִי אֵל שַׁדַּי – אֲנִי אֵל כָּזֶה, שֶׁאִם תִּהְיֶה דָּבוּק בִּי, וּשְׁמִי שַׁדַּי, אַתָּה תִּזְכֶּה לְהִתְרוֹמֵם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בִּבְחִינַת פְּרֵה וּרְבֵה – שֶׁתִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת בְּהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ [וּמִכָּאן גַּם רֶמֶז לִפְקִידַת עֲקָרוֹת]. הִתְהַלֶּךְ לְפָנַי – אִם תִּזְכֶּה, שֶׁדְּבֵקוּתְךָ הָעֲצוּמָה תָּבִיא אוֹתְךָ לְמַצָּב כָּזֶה, שֶׁכָּל הִלּוּךְ וְהִלּוּךְ שֶׁלְּךָ בְּזֶה הָעוֹלָם יִהְיֶה בִּבְחִינַת "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָּמִיד", וְתִתְהַלֵּךְ תָּמִיד לְפָנַי, כְּבִהְיוֹתְךָ בְּמוֹשָׁב הַמֶּלֶךְ, אֲזַי – וֶהְיֵה תָמִים, תִּהְיֶה מִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת וּבִשְׁלֵמוּת שְׁמִירַת הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה. וּמִכָּאן גַּם רֶמֶז, שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָלֶכֶת בְּמִדַּת הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְאֵינוֹ מֵגִיס לִבּוֹ לָלֶכֶת בִּגְדוֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנּוּ, לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדוֹת גְּבוֹהוֹת, שֶׁהֵן לְמַעְלָה מֵהַשָּׂגָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ, רַק מִתְאַמֵּץ לְהַכְנִיס פְּנִימִיּוּת בְּכָל עֲבוֹדָה פְּשׁוּטָה שֶׁעוֹשֶׂה, וּמְבָרֵךְ כָּל בְּרָכָה בְּכַוָּנַת הַלֵּב כְּדֶרֶךְ הַצַּדִּיקִים [בְּיוֹדְעוֹ, כִּי אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הִיא לְכָל בְּרִיָּה וּבְרִיָּה, וְאֵינָהּ רַק לְמוּרָמִים מֵעָם וְכוּ'], וְכֵן תְּפִלּוֹת וְלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְכוּ', בְּאֹפֶן כָּזֶה יִזְכֶּה לְשַׁבֵּר מֵעַצְמוֹ כָּל מִינֵי מְקַטְרְגִים עַל קְדֻשַּׁת נִשְׁמָתוֹ, וְהָאוֹרְבִים לְהַפִּילוֹ בִּמְצוּדַת שַׁחַת, רַחֲמָנָא לִיצְלָן. וְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר שֶׁנִּזְכֶּה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת, הֱיוֹת וְאָנוּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל זֶה שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ מִמָּרוֹם – הִתְהַלֶּךְ לְפָנָי וֶהְיֵה תָמִים; אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

[יג] וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל. בְּרַשִׁ"י, הוּא נִמְרוֹד, שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם פּוֹל לְתוֹךְ כִּבְשָׁן הָאֵשׁ. הִנֵּה דַּוְקָא עַל יְדֵי אוֹתוֹ רָשָׁע, נִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם, וְנִמְצָא, שֶׁכָּל הַנִּיצוֹץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהָיָה בּוֹ, הָיָה רַק דָּבָר זֶה – שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ יִתְגַּלֶּה כְּבוֹד שָׁמַיִם, וְלָכֵן קָרָא לוֹ כָּעֵת בִּשְׁמוֹ זֶה, כִּי זוֹ מַהוּתוֹ, וְאַף שֶׁהוּא הִתְכַּוֵּן לְרָעָה, אֲבָל תּוֹרַת אֱמֶת קוֹרֵאת בַּשֵּׁם הַהוּא, שֶׁעִמּוֹ נִתְגַּלָּה יִּחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם.

[יד] בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר. וּבְרַשִׁ"י, וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא זֶה מִן הַחֵמָר הֶאֱמִינוּ בְּאַבְרָהָם לְמַפְרֵעַ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה מב, ז). וְהִנֵּה זֶה הָיָה נֵס בְּתוֹךְ נֵס, כִּי הַנֵּס הָרִאשׁוֹן הָיָה שֶׁהֵם רָאוּ אֶת הַנֵּס בְּעֵינֵיהֶם, הַיְנוּ שֶׁאֵרַע דָּבָר שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, וְהַנֵּס הַשֵּׁנִי, שֶׁהוּא גָּדוֹל מִן הָרִאשׁוֹן, שֶׁרָאוּ בָּזֶה אֶת יַד ה', וְלֹא קִלְקְלוּ לוֹמַר שֶׁזֶּהוּ מִקְרֶה וְכוּ', חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל יְדֵי אֱמוּנָתָם בַּנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לְמֶלֶךְ סְדוֹם, וּכְבָר עָלוּ לְדַרְגַּת אֱמוּנָה, יָכְלוּ לְהָכִיל בְּקִרְבָּם אֶת הָאֱמוּנָה הַגְּדוֹלָה בַּנֵּס וָפֶלֶא הֶעָצוּם שֶׁיָּצָא אַבְרָהָם אָבִינוּ מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, כַּאֲשֶׁר רָצוּ לְהַכְחִישׁ נִמְרוֹד וַאֲנָשָׁיו. וּמִזֶּה לוֹקְחִים עֵצָה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כִּי אִם נַשְׂכִּיל לְהִתְבּוֹנֵן בַּדְּבָרִים שֶׁקּוֹרִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, וְהֵם שִׁנּוּי הַטֶּבַע, וְנֵדַע שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרָא בְּכָךְ לְיוֹשְׁבֵי תֵּבֵל שֶׁיָּשִׂימוּ לִבָּם לַאֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ, אֲזַי נִתְעַלֶּה בְּדַרְגָּה גְּבוֹהָה יוֹתֵר, וְנַשְׂכִּיל לְהָבִין אֶת אֲמִתַּת הַנִּסִּים הַנּוֹרָאִים שֶׁעָשָׂה ה' לְעַמּוֹ הַכְּתוּבִים בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וְנִזְכֶּה לֶאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה, וְכָל הַטֶּבַע כֻּלּוֹ הוּא הַשְׁגָּחָה נוֹרָאָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם טֶבַע כְּלָל, כִּי הַכֹּל כִּסֵּא לָאוֹר הָאֱלֹקִי הַמֵּאִיר אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְכָל עֲבוֹדָתֵנוּ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ הִיא לְגַלּוֹת זֹאת תָּמִיד.

[טו] וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם. בְּרַשִׁ"י, מִי גָּרַם לוֹ זֹאת, יְשִׁיבָתוֹ בִּסְדוֹם. וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁהַתּוֹרָה שִׁנְּתָה כָּאן בַּלָּשׁוֹן, לִכְתֹּב לָשׁוֹן מְיֻחָד, שֶׁהוּא לְשׁוֹן 'יוֹשֵׁב', עִנְיַן עַכָּבָה וּשְׁהִיָּה, כִּי יֵשׁ חִלּוּק בֵּין וַיָּגָר, שֶׁהוּא לְשׁוֹן דִּירָה וְהִתְגוֹרְרוּת, אֲבָל הוּא מִלְּשׁוֹן גֵּרוּת, לִלְשׁוֹן יְשִׁיבָה שֶׁהִיא קְבִיעוּת יוֹתֵר, וְזֶהוּ הַחִלּוּק בֵּין אַבְרָהָם לְלוֹט, שֶׁאַבְרָהָם רָאָה בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא גֵּר וְאוֹרֵחַ נוֹטֶה לָלוּן, וְעַל כֵּן הָיָה יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגוֹת רָמוֹת בְּהַאי עָלְמָא שְׁפֵלָה, כִּי כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא כְּלֹא מוּל הַקְּדֻשָּׁה הַגְּדוֹלָה שֶׁצָּרִיךְ לִזְכּוֹת אֵלֶיהָ, וּבַמֶּה נֶחְשָׁב כָּל הָעוֹלָם וַהֲבָלָיו לְמוּל הָאֱמֶת הָאֲמִתִּית הַזֹּאת, לֹא כֵן לוֹט, יָשַׁב בִּסְדוֹם, כַּאֲשֶׁר בָּא לִסְדוֹם נַעֲשֶׂה חֵלֶק מֵהַמָּקוֹם, וְדֵין גְּרָמָא לֵיהּ בִּישׁוּתָא. וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, כָּל עוֹד שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ כִּשְׁלִיחַ בָּעוֹלָם, שֶׁאֵינוֹ מִתְעַנְיֵן בַּדְּבָרִים שֶׁקּוֹרִים כָּאן סְבִיבוֹ אֶלָּא לִבּוֹ לְמַעְלָה, לְאֵל נוֹרָא עֲלִילָה, שֶׁנִּשְׁלַח לְהָבִיא לוֹ אֶת הַסְּחוֹרָה שֶׁנִּדְרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ, אֲזַי הוּא זוֹכֶה לַהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת, אֲבָל כַּאֲשֶׁר יוֹשֵׁב וְכוּ', הָרַחְמָנוּת גְּדוֹלָה עָלָיו, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנוּ לִהְיוֹת דְּבוּקִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד. וְנִזְכֹּר תָּמִיד שֶׁאָנוּ כָּאן חַיִּים בָּעוֹלָם עֲרַאי, וְלֹא יִהְיֶה אִכְפַּת לָנוּ כָּל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַמְצַעֲרִים וְהַמַּטְרִידִים אוֹתָנוּ מִשִּׂמְחַת הָאֱמוּנָה וְהַדְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ.

[טז] עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ. כָּל הָעוֹלָם מָלֵא מַחֲלוֹקוֹת וּמְרִיבוֹת, וְאֵיךְ יושוו כֻּלָּם בַּשָּׁלוֹם הַכְּלָלִי, כַּאֲשֶׁר יַכִּירוּ הַכֹּל כִּי הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ – מֶלֶךְ הָעוֹלָם, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, אָז יַשְׁווּ כֻּלָּם אֶת דֵּעוֹתֵיהֶם, וְאַף אֵלּוּ שֶׁנִּלְחֲמוּ אֵלּוּ בְּאֵלּוּ לְמַעַן דָּבָר זֶה גּוּפוֹ, לָדַעַת מַהוּ רָצוֹן הַמֶּלֶךְ, וְאֵיךְ מַשְׁכִּינִים שְׁכִינַת עֻזּוֹ בָּעוֹלָם בֶּאֱמֶת, וְאִם הָיְתָה כַּוָּנָתָם לַשָּׁמַיִם, אֶל עֵמֶק הַמֶּלֶךְ – יִתְקַיֵּם בָּהֶם וְאֶת וָהֵב בְּסוּפָה, שֶׁלֹּא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה, וְזֶהוּ עֵמֶק שָׁוֶה – הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ. וְעַל כֵּן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שִׂנְאָה וּמַחְלֹקֶת הַסִּימָן הוּא שֶׁלֹּא הִשְׁווּ אֶת לִבָּם לַעֲבֹד אֶת הַמֶּלֶךְ.

וְיֵשׁ לוֹמַר עוֹד, שֶׁגַּם בַּעֲבוֹדַת הָאָדָם יֵשׁ בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת שֶׁהַמְּנִיעוֹת מוֹנְעוֹת אוֹתוֹ מִן הָעֲבוֹדָה וְנִלְחָמוֹת בּוֹ וְהִיא בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל. וְהָעֵצָה עַל זֶה, לִמְסֹר הַמִּלְחָמָה לַה', הַיְנוּ לְהַכְנִיס בְּדַעְתּוֹ אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיַחְקוֹק בְּדַעְתּוֹ אֵיךְ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַדּוֹ נִמְצָא וְכוּ', וְאָז יִתְבַּטְּלוּ מִמֶּנּוּ כָּל הַמּוֹנְעִים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיִזְכֶּה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, כִּי זוֹ הַשְּׁלֵמוּת הַנִּרְצֵית, לִהְיוֹת דָּבוּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהַשְּׁלֵמוּת הָעֲתִידָה שֶׁאָנוּ מְחַכִּים אֵלֶיהָ, שֶׁלֹּא יִהְיוּ חִלּוּקִים בֵּין אָדָם לְעַצְמוֹ וּבֵין אָדָם לְזוּלָתוֹ, אֶלָּא תִּהְיֶה עֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּהִירָה בְּתַכְלִית הַבְּהִירוּת, יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ בְּקָרוֹב, אָמֵן וְאָמֵן.

[יז] וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה. וְיֵשׁ לוֹמַר, עַל פִּי מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (שִׂיחוֹת הָרַ"ן סִימָן לד): אֱמוּנָה חָשׁוּב כִּצְדָקָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה", וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְבָנִים. אֱמוּנָה בְּגִימַטְרִיָּה בָּנִים; עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְיֵשׁ לְבָאֵר זֹאת, כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה הוּא לְגַלּוֹת לַאֲחֵרִים וּלְפַרְסֵם אֶת הָאֱמוּנָה לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, וְזֶהוּ סִימָן מֻבְהָק, שֶׁהָאָדָם הַזֶּה אוֹחֵז בֶּאֱמוּנָה, כִּי לֹא יְגַלֶּה וִיפַרְסֵם אֶת הָאוֹר אָדָם שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, וְכֵיוָן דְּטָרִיד לְמִפְלָט סִימָן שֶׁהוּא מָלֵא מֵאוֹר הָאֱמוּנָה, כַּנּוֹדָע.

וְיֵשׁ לוֹמַר עוֹד, אֲשֶׁר וְהֶאֱמִן יֵשׁ לוֹ מַשְׁמָעוּת שֶׁגּוֹרֵם לַאֲחֵרִים לְהַאֲמִין, וַיַּחְשְׁבֶהָ לוֹ צְדָקָה, שֶׁזּוֹ הַצְּדָקָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, לְהוֹרוֹת לַאֲחֵרִים אֶת דַּרְכֵי הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, כִּי אֵין אֻמְלָל יוֹתֵר גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁאֵין אֱמוּנָה שְׁלֵמָה לְגַמְרֵי, וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַשְׂכִּיל אֲחֵרִים – זוֹ הַצְּדָקָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, וְזֶהוּ סוֹד מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁזּוֹ סְגֻלָּה לְבָנִים, כִּי הַבָּנִים הֵם בְּסוֹד תַּלְמִידִים, בִּבְחִינַת לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה וְכוּ', וּמִי שֶׁמְּגַלֶּה אֶת הָאֱמוּנָה לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, נִמְצָא שֶׁיּוֹצֵר לְעַצְמוֹ בָּנִים בְּרוּחָנִיּוּת, וְיָדוּעַ אֲשֶׁר הַתַּלְמִידִים נִקְרָאִים בָּנִים, וְלָכֵן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, מֵבִיא לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּנִים מִשֶּׁלּוֹ, וּכְמוֹ כֵן, מִי שֶׁמְּזַכֶּה אֲחֵרִים, יִזְכֶּה שֶׁגַּם בָּנָיו אַחֲרָיו יֵלְכוּ בְּדֶרֶךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לָזֶה, וְנִהְיֶה דְּבֵקִים בֶּאֱמוּנָה בְּעַצְמֵנוּ, וּנְגַלֶּה אוֹתָהּ לַאֲחֵרִים, וְתִהְיֶה לָנוּ נַחַת דִּקְדֻשָּׁה בִּרְאוֹתֵנוּ אֶת בָּנֵינוּ אַחֲרֵינוּ דְּבֵקִים בְּאִילָנָא דְּחַיֵּי, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

הפוסט פרשת לך לך – הארות בפסוקי הקודש (2) הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.