מתוך הספר 'פשוט עמוק' על התורה

הַתֵּאוּר הַמְּפֹרָט שֶׁל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁהִתְרַחֵשׁ בֵּין אַבְרָהָם לְעֶפְרוֹן עַל אֲחוּזַת הַקֶּבֶר מְעוֹרֵר צֹרֶךְ לְהַעֲמִיק

– קְנִיַּת חֶלְקַת קֶבֶר לְאָדָם שֶׁנִּפְטַר הִנּוֹ עִנְיַן כֹּה גָּדוֹל לַעֲנוֹת בּוֹ?

הַקִּנְיָן, הַפְּגִישָׁה הַחֲשׁוּבָה בֵּין עֶפְרוֹן הַבּוֹס לַקּוֹנֶה, אַבְרָהָם הָאָבֵל, מְתֹאָר בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה לִפְרוֹטְרוֹט.

מַה שֶּׁבָּרוּר. 'תּוֹרָה הִיא וְלִלְמֹד אָנוּ צְרִיכִים'.

מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, הִנָּהּ אֲחוּזַת קֶבֶר לְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם. מוּבָא, אֲשֶׁר הַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת בְּדַרְכָּן לְגַן הָעֵדֶן לְהִסְתּוֹפֵף בְּצֵל הַצַּחְצָחוֹת שֶׁל עֹנֶג הַשְּׁכִינָה, מוּבָלוֹת הֵן בְּדַרְכָּן שָׁמָּה, לַמָּקוֹם הַנִּשְׂגָּב הַזֶּה, בּוֹ 'יְשֵׁנִים' [כַּבִּטּוּי הַשָּׁגוּר בְּפִי חֲכָמֵינוּ] 'יְשֵׁנֵי' חֶבְרוֹן.

הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, הָיָה מְקֻדָּשׁ עוֹד לִפְנֵי שֶׁאַבְרָהָם נָתַן אֶת עֵינָיו בְּמִגְרָשׁוֹ שֶׁל עֶפְרוֹן, שָׁם נִקְבַּר אָדָם הָרִאשׁוֹן וְחַוָּה יְצִירֵי כַּפָּיו שֶׁל הָאֱלֹקִים. הַשָּׂדֶה הַחֶבְרוֹנִי הַזֶּה מְיֹעָד הָיָה, אֵיפֹה, לִקְבוּרָה…

בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מוּבָא עוֹד, כִּי הַגִּלּוּי אוֹדוֹת הָאֲתַר הַנִּבְחָר לִמְנוּחָתָם שֶׁל אֲבוֹת הָעוֹלָם הִתְרַחֵשׁ, בִּהְיוֹת אַבְרָהָם רָץ אֶל הַבָּקָר, לְהַאֲכִיל אֶת מַלְאָכָיו-אוֹרְחָיו, הַלָּה נִשְׁמָט וּבָרַח, אַבְרָהָם הַנּוֹטֵף דַּם בְּרִית – דָּהַר בְּעִקְּבוֹתָיו. הַבָּקָר נֶעְצָר פִּתְאֹם, זֶה הָיָה שָׁם בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם, "אֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם" – "אֶל הַקֶּבֶר רָץ אַבְרָהָם".

בְּהַגִּיעוֹ חֶבְרוֹנָה, מִשְׁתּוֹמֵם אַבְרָהָם לְפֵשֶׁר הֵעָצְרוּתוֹ הַפִּתְאוֹמִית שֶׁל בֶּן הַבָּקָר הַסּוֹרֵר, אוֹ אָז נָחָה עָלָיו הָרוּחַ הַקְּדוֹשָׁה, וְהֵבִין בְּאוֹרוֹ הַבּוֹהֵק שֶׁל הַמָּקוֹם הַגָּדוֹל הַזֶּה.

מַמְשִׁיךְ סֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְאוֹמֵר, אֲשֶׁר עֶפְרוֹן, בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁבְּחֶלְקוֹ עָלָה מָקוֹם הַמְּיֹעָד לִגְנִיזַת גּוּפוֹת נִשְׁמָתִיּוֹת נוֹרָאוֹת-הוֹד שֶׁכָּאֵלּוּ, חָוָה רַק חֹשֶׁךְ וַעֲלָטָה רוּחָנִית בְּמָקוֹם זֶה.

עֶפְרוֹן לֹא אָהַב אֶת הַמָּקוֹם, הָיָה זֶה אַנְטִי-רוּחוֹ, הוּא קֻרָץ מֵחֹמֶר אַחֵר מֵאֲשֶׁר הַקּוֹנֶה הַפּוֹטֶנְצְיָאלִי שֶׁלּוֹ, הַמָּקוֹם הַזֶּה נִשְׁמָתִי הוּא, לֹא מְיֹעָד לְסוֹחֲרֵי נַדְלָ"ן אוֹ לְמִשְׁתַּכְּנִים כָּלְשֶׁהֵם. עַל כֵּן 'תְּקוּמָה הָיְתָה לוֹ' – לְשָׂדֶה קָדוֹשׁ זֶה, עִם הָעֵץ שֶׁסְּבִיבוֹ, כְּתֵאוּרָהּ הַמַּפְעִים שֶׁל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה.

הִנֵּה לָנוּ תְּחוּם מַתְאִים אֲשֶׁר בּוֹ תְּשׁוֹטֵט מַחְשַׁבְתֵּנוּ, חֲזוֹר וְהַעֲמֵק.

הַמְּדֻבָּר עַל דָּבָר אֶחָד, אֲשֶׁר לוֹ שְׁנֵי כִּוּוּנֵי מַבָּט!

הִנֵּה הָאֶחָד רוֹאֶה בְּמָקוֹר הָאוֹרָה חֹשֶׁךְ סָמִיךְ וְטוֹרְדָנִי, וְזוּלָתוֹ נִשְׁאָב אֶל חֹם הָאוֹר הַבּוֹהֵק בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת וּכְמִיהָה, הַמְּנִיעָתוֹ לְהוֹזִיל כֶּסֶף מָלֵא עַל אַדְמַת טְרָשִׁים פְּשׁוּטָה, אֲשֶׁר הָרָז הַכָּמוּס מֵנִיף אֶת עֶרְכּוֹ לִגְבָהִים – זֶהוּ מָקוֹם גְּנִיזַת הַגּוּף שֶׁנּוֹצַר בִּידֵי ה'.

בְּעוֹלָמֵנוּ זֶה, אָנוּ נוֹכְחִים בַּהֲמוֹן 'מְעָרוֹת-מַכְפַּלִיּוֹת' נוֹשְׂאוֹת בְּשׂוֹרַת רָזִים, עוֹלָמוֹת קְסוּמִים שֶׁל 'קִרְבַת אֱלֹקִים' – – – הַיְצִירוֹת הַמַּדְהִימוֹת הַלָּלוּ שַׁיָּכוֹת רַק לַמְּסֻגָּלִים, לְעַם אַבְרָהָם הָעַכְשָׁוִי, אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי הָעֵינַיִם הָרוּחָנִיּוֹת, הַפְּקוּחוֹת לְהַבִּיט נְכוֹחָה בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם.

לְעֻמַּת זֹאת, עוֹמְדִים מִנֶּגֶד 'עֶפְרוֹנִיִּים' רַבִּים, אֲשֶׁר רוֹאִים בְּכָל הַפְּלָאוֹת הַלָּלוּ תְּהוֹם פְּעוּרָה שֶׁל יְשִׁימוֹן מַשְׁמִים, וּמוֹרֵט עֲצַבִּים.

חֲבָל.

זְכוּרָנִי, שֶׁפַּעַם בִּקַּרְתִּי בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, שָׁם שׂוֹחַחְתִּי מְעַט עִם חַיָּל שׁוֹמֵר בַּמִּלּוּאִים, כְּשֶׁהִבַּעְתִּי לְפָנָיו אֶת קִנְאָתִי בּוֹ עַל שֶׁהוּא מֻצָּב בְּמָקוֹם מְעוֹרֵר הַעֲרָצָה. הֲלֹא הָאִישׁ, פָּשׁוּט, יוֹשֵׁב בְּשַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן… עֵינָיו הִתְעַגְלוּ בְּתַדְהֵמָה. פַּעַם רִאשׁוֹנָה, לָבֶטַח, מִישֶׁהוּ מְקַנֵּא בּוֹ עַל שְׁהוּתוֹ הֲלֹא-יְעִילָה, בְּמָקוֹם הֲכִי לֹא אַטְרַקְטִיבִי. הוּא כִּמְעַט 'מֵת' מִשִּׁעְמוּם.

הַכֹּל עִנְיַן שֶׁל תּוֹבָנָה וּמוֹדָעוּת.

רַק לָדַעַת 'מַה עוֹשִׂים', וְהַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה.

בְּקוֹרְאֵנוּ אֶת עֲמִידָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם מוּל גְּדוּד הָעֶפְרוֹנִיִּים, נָבִין, כִּי בְּסִימָן לְדוֹרוֹת, הִתְחוֹלְלָה כָּאן הַחֲלוּקָה הַבְּרוּרָה בֵּין אַנְשֵׁי הַמַּכְפֵּלָה, קְרִי, הַנּוֹשְׁמִים אֶת הָרוּחַ לְבֵין אַנְשֵׁי הַשָּׂדֶה, הַחֹמֶר, הַחֹשֶׁךְ… הֵם עוֹמְדִים וּמִתְוַכְּחִים עַד הַיּוֹם, עַד הָרֶגַע הַזֶּה מַמָּשׁ. הַאִם לִהְיוֹת שָׁם אוֹ לַחְדֹּל.

אַבְרָהָם עָמַד אָז לִקְנוֹת אֶת קִבְרוֹ שֶׁלּוֹ… לְיָמִים גּוּפָתוֹ הֻבְלָה לְשָׁם. יְכוֹלִים אָנוּ לְתָאֵר אֶת הַסְּעָרָה שֶׁמַּדָּעָיו הָיוּ שְׁרוּיִים בָּהּ, כְּשֶׁעָמַד אִישׁ הָאֱמוּנָה לְיַד הַחֶלְקָה הַנִּצְחִית הַזֹּאת, אֲשֶׁר דֶּרֶךְ שָׁם עוֹלִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת.

בְּקָרְאֵנוּ פְּסוּקִים אֵלּוּ, הִנֶּנּוּ לוֹמְדִים עַל עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה בְּחַיֵּינוּ:

– "לִרְאוֹת 'אוֹר אַבְרָהָם', וְלֹא חֹשֶׁךְ עֶפְרוֹנִי".

הפוסט פרשת חיי שרה – הוֹלְכִים לִקְנוֹת קֶבֶר הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

מתוך ספר 'פשוט עמוק' על התורה

שֵׁם הַפָּרָשָׁה – 'חַיֵּי שָׂרָה', מַפְתִּיעַ וּמַפְלִיא כְּאֶחָד.

הֲרֵי בְּפָרָשָׁה זוֹ, מְדֻבָּר, מַמָּשׁ לֹא, מֵחַיֶּיהָ שֶׁל שָׂרָה אִמֵּנוּ.

הַהֵפֶךְ, בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה בִּלְבַד, מְסַפֶּרֶת הַתּוֹרָה דַּוְקָא עַל מוֹתָהּ שֶׁל שָׂרָה אִמֵּנוּ, עַל הֶסְפֵּד אַבְרָהָם עָלֶיהָ, קְנִיַּת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לִגְנִיזַת גּוּפָתָהּ וְעַל קְבוּרָתָהּ.

לֹא עַל חַיֶּיהָ.

מִכָּאן עוֹלָה הַתְּמִיהָה, הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת מֵאֵלֶיהָ.

אֵלּוּ הֵן חַיֵּי שָׂרָה?

הַקֶּטַע הָאַחֲרוֹן בְּמַהֲלַךְ הַחַיִּים-מָוֶת?

זֶהוּ זֶה?

רַשִׁ"י מְלַמֵּד עַל הַפָּסוּק: 'וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וּשְׁבַע שָׁנִים' – לְכָךְ נִכְתַּב 'שָׁנָה' בְּכָל כְּלָל וּכְלָל, לוֹמַר לְךָ, שֶׁכָּל אֶחָד נִדְרָשׁ לְעַצְמוֹ. בַּת מֵאָה כְּבַת עֶשְׂרִים לְחֵטְא, מַה בַּת עֶשְׂרִים לֹא חָטְאָה שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ בַּת עוֹנְשִׁין, אַף בַּת מֵאָה בְּלֹא חֵטְא. וּבַת עֶשְׂרִים כְּבַת שֶׁבַע לְיֹפִי.

כְּלוֹמַר, חַיֶּיהָ שֶׁל שָׂרָה הִתְמַשְּׁכוּ בְּהֶמְשֵׁךְ אֶחָד אָחִיד, הַיֹּפִי הַטָּרִי, הַמּוּסָר הָאִישִׁי, לֹא הִשְׁתַּנּוּ וְהוּמְרוּ בְּתַהְפּוּכוֹת הַחַיִּים, הֵם נוֹתְרוּ בְּעֵינָם, נֶהְדָּרִים וּמַרְשִׁימִים לְלֹא שִׁנּוּי וּתְפוּנָה.

אֵיךְ זוֹכִים לִחְיוֹת כָּךְ?

מַה סּוֹד הַשָּׁנִים שֶׁשָּׁווֹת לְטוֹבָה בְּרָמָה כֹּה גְּבוֹהָה וּמַפְתִּיעָה?

קַיֶּמֶת מִלַּת קֶסֶם אַחַת, שֶׁהַלּוֹמֵד עָלֶיהָ וּמֵבִין אֶת מַשְׁמָעוּתָהּ זוֹכֶה לְהַגְרָלַת חַיָּיו.

הַשְּׁאִיפָה לִזְכּוֹת לְכֶתֶר הַתְּכוּנָה הַזֹּאת – מְרוֹמֶמֶת אֶת הָאָדָם לְשִׂיא הַשִּׂיאִים, בְּמִסְגֶּרֶת 'שָׁוִים לְטוֹבָה', לָהּ זָכְתָה שָׂרָה אִמֵּנוּ.

הַמִּלָּה הִיא:

– 'הִתְחַדְּשׁוּת'.

הַזִּקְנָה, אוֹמֵר רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב, גַּם אִם הִיא מַהֲלַךְ טִבְעִי שֶׁל הִזְדַקְנוּת הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, אָסוּר לַנֶּפֶשׁ הָרוּחָנִית לְהָבִיא לִידֵי בִּטּוּי הִזְדַּהוּת כָּלְשֶׁהִי עִם זִקְנָה זוֹ.

"אָסוּר לִהְיוֹת זָקֵן" – – – הִכְרִיז רַבֵּנוּ נַחְמָן .

הֱיֵה חָדָשׁ, הִתְנַעֵר מֵהֶעָבָר שֶׁאֵינֶנּוּ, הַיּוֹם שֶׁנּוֹלַד לְךָ – הוּא בְּעֶצֶם לֵידָתְךָ שֶׁלְּךָ… הָבֵן לֵידָה זוֹ.

נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ בְּשָׁעָה שֶׁל שֶׁקֶט, לוּ לֹא הָיָה לָנוּ עָבַר… לֹא אֶתְמוֹל… וְלֹא פַּעַם…

כְּלוּם! רַק הַיּוֹם! יוֹם חָדָשׁ! חַיִּים חֲדָשִׁים!

אֵיזֶה אֹשֶׁר נְגוֹהוֹת, הוּא זֶה?

הָעִנְיָן הוּא, שֶׁכָּכָה זֶה בֶּאֱמֶת. 'אֵין שׁוּם עָבָר'! אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהִתְיַחֵס בְּמֻשָּׂגִים שֶׁל 'נֶצַח' לְמַה שֶּׁנָּגוֹז חִישׁ כַּעֲנַן בֹּקֶר, לְזִכְרוֹנוֹת עֲמוּמִים מִמַּה שֶּׁקָּרָה לָנוּ, אוֹ דַּמְיְנוּ שֶׁקָּרָה אִתָּנוּ. מַעֲשִׂים שֶׁעָשִׂינוּ אוֹ שֶׁלֹּא עָשִׂינוּ.

זֶה לֹא אֲמִתִּי.

שֵׁם הַמִּשְׂחָק שֶׁל הַהַצְלָחָה הוּא 'הִתְחַדְּשׁוּת'.

חָדָשׁ. חָדָשׁ לְגַמְרֵי.

אָנוּ פּוֹגְשִׁים אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְרַפְּקִים בְּנוֹסְטַלְגִיָּה עַל עָבָר תָּמִים וְחַמִּים, שְׁנוֹת נְעוּרִים נְקִיִּים לְלֹא רְבָב, עַתִּירֵי תּוֹרָה וּמַדָּע, מַעֲשִׂים טוֹבִים וְטָהֳרָה. בְּהַבִּיטָם עַל גּוּף גָּרוּם וּמְגֻשָּׁם מַפְלִיטִים אֶנְקַת אֲנָחָה מִלֵּב שָׁבוּר… כְּאוֹמְרִים, מַה שֶּׁהָיָה… לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה עוֹד.

הֵם טוֹעִים. מְפַסְפְסִים אֶת נְקֻדַּת הַחַיִּים שֶׁל 'הַכֹּל שָׁוִין לְטוֹבָה'.

הַשִּׁיטָה שֶׁל שָׂרָה אִמֵּנוּ, תְּפִישַׂת הַחַיִּים שֶׁלָּהּ, אֲחֵרוֹת הָיוּ.

גַּם הַזָּקֵן, עִם הַוְּרִידִים הַבּוֹלְטִים וְהַגּוּף הֶחָלוּשׁ – – – יָפֶה הִנֵּהוּ, כִּי הַגּוּף יָכוֹל לִהְיוֹת זָקֵן וּמְקֻמָּט, אַךְ לֹא הַנֶּפֶשׁ.

הִיא, מִפְּאַת מַהוּתָהּ הָאֱלוֹקִית, מִתְחַדֶּשֶׁת לְגַמְרֵי בְּכָל יוֹם.

וְעִמָּהּ הַמּוּדָעִים לָהּ, וּלְהִתְחַדְּשׁוּתָהּ.

וה בַּת הַשֶּׁבַע, הַיָּפָה וְהַנְּעִימָה, שֶׁל חַיִּים מְצַחְקְקִים וּקְלִילִים, נוֹתְנֵי הָאֵמוּן בְּתִקְוַת חַיִּים מְלֵאַת הַתֹּכֶן, אֲמוּרָה לְלַוּוֹת אוֹתָנוּ גַּם בְּגִיל שֵׂיבָה יְשִׁישָׁה, אֵין כָּל הֶבְדֵּל, כִּי הַכֹּל בָּרֹאשׁ שֶׁלָּנוּ. צָרִיךְ לְהִתְחַדֵּשׁ לִהְיוֹת כְּבַת שֶׁבַע.

תִּשְׁעִים שָׁנָה חִכְּתָה שָׂרָה לְיֶלֶד, הַהִתְחַדְּשׁוּת הַטְּרִיָּה שֶׁלִּוְּתָה אוֹתָהּ בְּחַיֶּיהָ רוֹמְמָה אֶת אֱמוּנָתָהּ לִגְבָהִים, יַחַד עִם אַבְרָהָם, הַמֶּלֶךְ הַיְּהוּדִי הָרִאשׁוֹן, חָוְתָה אֶת נִסְיוֹנוֹת הָאֱמוּנָה הָעַזִּים. גַּם פְּטִירָתָהּ מֵאֲסוֹן שְׁמִיעַת 'טְרַגֶדְיַת' הָעֲקֵדָה הָיָה, לְפִי תְּפִישַׂת הַחֲסִידוּת, הִדָּבְקוּת נוֹרָאָה בְּאוֹר הָאֵין-סוֹף, וְלֹא מִצַּעַר חָלִילָה.

וְאָנוּ, הֲלֹא, מַאֲמִינִים אָנוּ לְסִפְרֵי הַחֲסִידוּת.

שָׂרָה, אִמֵּנוּ הַגְּדוֹלָה, הִגִּיעָה לְשִׂיא הַשִּׂיאִים בַּמֻּשָּׂג הַנַּעֲלֶה שֶׁשְּׁמוֹ 'חַיִּים'.

וְאָכֵן, בַּעֲזִיבָתָהּ אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא הָיָה זֶה מָוֶת אַבְדוֹנִי. הָיוּ אֵלּוּ חַיִּים! כִּי שָׁם, בַּנְּקֻדָּה הַהִיא – הֻשְׁלְמָה הַמַּטָּלָה הַזֹּאת, לְהָבִיא אֶת הַחַיִּים שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לִשְׁמָם.

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה.

הפוסט פרשת חיי שרה – מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע שָׁנִים דּוֹמוֹת הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.