מתוך ספר 'פשוט עמוק' על התורה

אַבְרָהָם אָבִינוּ, אוֹהֲבוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה, הִסְתּוֹבֵב בְּאַרְמוֹן סוֹדוֹ כִּבְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, חָשַׁב עָלָיו כָּל רֶגַע בְּחַיָּיו, וְלִבּוֹ הָמָה אֶל אַהֲבָתוֹ.

נְשִׁימַת אַפּוֹ שֶׁל אָבִינוּ הָרִאשׁוֹן הָיְתָה כֻּלָּהּ הֲוָיָה עֲמוּקָה שֶׁל אֱמוּנָה בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר כְּאֵשׁ לֶהָבָה לִחֲכוּ לְשׁוֹנוֹתֶיהָ שָׁמַיִם, וּבְלַהֲבָן הַמִּתְלַהֵט צָבְעוּ אֶת מִרְקָע הָאֹפֶק בְּגַוְנָהּ הַמַּרְהִיב שֶׁל דְּבֵקוּת בִּמְחוֹלֵל הַכֹּל.

כָּךְ חַי לוֹ אַבְרָהָם הָעִבְרִי, הָעֶבֶד הָרִאשׁוֹן לַאֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלָךְ, הוּא עָלָה עַל תּוֹבָנַת הָאַדְנוּת, שֶׁהַשֵּׁם הוּא הַמֶּלֶךְ! הוּא הָאָדוֹן! וְאֵין בִּלְתּוֹ.

אֶת בְּשׂוֹרָתוֹ זֹאת דָּאַג אַבְרָהָם לְהָפִיץ בֵּין שׁוּרוֹת מַכָּרָיו, שֶׁהִתְרַבּוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם.

עַד מְהֵרָה הֵבִין אַבְרָהָם אֶת תַּפְקִידוֹ הַמַּכְרִיעַ בְּהִוָצְרוּתוֹ שֶׁל יְקוּם אֱמוּנִי אֵיתָן, הֵבִין הָאִישׁ הַגָּדוֹל הַזֶּה אֶת מְקוֹמוֹ הַנִּכְבָּד בְּאַבָהוּת חוֹבֶקֶת דּוֹרוֹת, הוּא אָבִינוּ מַמָּשׁ… וּכְאָב אֲשֶׁר מְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ, כָּךְ יְלַמְּדֵנוּ אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת דֶּרֶךְ ה' וּמִצְווֹתָיו, דֶּרֶךְ שֶׁהוּא הָרִאשׁוֹן הַדּוֹרֵךְ בָּהּ.

כִּבְיָמֵינוּ, הָיָה אַבְרָהָם נָתוּן בְּתוֹךְ עוֹלָם צִינִי וְלוֹעֵג, הַחֶבְרָה הַמֻּשְׁחֶתֶת הַסּוֹגֶדֶת לֶאֱלִילֵי עֵץ וְאֶבֶן, וַאֲשֶׁר מְיַצֶּרֶת אֱנוֹשׁוּת שֶׁל רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד (בְּרֵאשִׁית יג, יג), אֵינָהּ הַמֻּמְלֶצֶת בְּהֶחְלֵט לְאָדָם גָּדוֹל בָּעֲנָקִים (בְּרֵאשִׁית רַבָּה יד, ו), כְּאַבְרָהָם הָעֶבֶד, כָּל בִּטּוּי לְעוֹלָמוֹ הַפְּנִימִי שֶׁל אַבְרָהָם הַקָּדוֹשׁ, נִתְקָל בַּאֲטִימוּת מְרֻשַּׁעַת, לֵךְ תִּהְיֶה 'אַבְרָהָם' בְּעוֹלָם כַּפְרָנִי.

וְהִנֵּה הִתְרַחֵשׁ הַפֶּלֶא הַגָּדוֹל, אִישׁ אֶחָד, אֶחָד מַמָּשׁ! לְלֹא עוֹזְרִים וְתוֹמְכִים, אֲפִילוּ מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ הַקְּרוֹבָה, הֲכִי יָחִיד שֶׁיָּכוֹל אָדָם לִהְיוֹת בָּעוֹלָם, בּוֹדֵד!

קָם וּמַכְרִיז קֳבָל עַם וְעֵדָה: – הֲפִיכָה!

תִּהְיוּ מְעֻדְכָּנִים, רַבּוֹתַי! יֵשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם!…

טוֹב, זֶה עוֹד לֹא הַכֹּל…

הַחִדּוּשׁ הוּא: שֶׁהַצִּבּוּר הָאָמוּן עַל תַּרְבּוּת אַחֶרֶת לְגַמְרֵי, הַהֲפוּכָה בִּמְדֻיָּק מִזּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, מַכְנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ לְעֻמַּת אֲלוּמַת הָאוֹר שֶׁנָּחֲתָה לִמְחוֹזוֹתָיו. בְּנֵי הַתְּפִישָׂה הַכַּפְרָנִית נוֹהֲרִים לְאָהֳלוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הָעִבְרִי, אָב הֲמוֹן גּוֹיִם (בְּרֵאשִׁית יז, ד), לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים.

לְאוּמִּים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים, עַמִּים בַּעֲלֵי מֶנְטָאלִיּוּת מִשֶּׁלָּהֶם, כֻּלָּם מַקְשִׁיבִים בִּשְׁקִיקָה לְהַרְצָאוֹתָיו שֶׁל אַבְרָהָם אוֹדוֹת אַדְנוּתוֹ שֶׁל הַ'יֵּשׁ' הַיָּחִיד שֶׁנִּמְצָא פֹּה…

אַךְ לֹא בְּכָךְ הִסְתַּיֵּם תַּפְקִידוֹ שֶׁל אַבְרָהָם.

הוּא נָשָׂא עֵינָיו הָלְאָה, הוּא רָאָה אוֹתָנוּ, אֶת אֲבוֹתֵינוּ וְאֶת אֲבוֹת אֲבוֹתֵינוּ, אֶת בְּנֵי כָּל הַדּוֹרוֹת כֻּלָּם. אַבְרָהָם הִבִּיט נְכוֹחָה עַל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ בָּרוּר כָּל כָּךְ, עוֹלָם שֶׁמְּחַסֵּל אֶת עַצְמוֹ בִּקְלִילוּת אֱוִילִית, הוּא מְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַהִתְגַּלּוּת, לָשׂוּחַ עִם בּוֹרְאוֹ כַּדְּבָרִים הַלָּלוּ.

הִנֵּה הוֹפִיעָה עָלָיו מִמָּרוֹם, הַבְטָחָה אֱלֹקִית, עַל יְרוּשַׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

– "אֶרֶץ זוֹ אֵינָהּ אֲדָמָה וְעֵצִים בִּלְבַד, הִיא 'חַיֵּי נְשָׁמוֹת אֲוִיר אַרְצֵךְ' (רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי), הִיא הַקִּיּוּם הָרוּחָנִי שֶׁל הָעָם שֶׁעָתִיד לָבוֹא מֵחֲלָצֵי אַבְרָהָם, הִיא אֶרֶץ הָאֱמוּנָה, מִשְׁכַּן כְּבוֹד מַלְכוּת ה' בָּעוֹלָם! שׁוֹכֶנֶת בְּלִבּוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי בָּרֹבֶד הָרַעְיוֹנִי… יְהוּדִי מַאֲמִין – הוּא יְהוּדִי שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל… אֶרֶץ נוֹשֶׁמֶת בַּעֲלַת חִיּוּת וּקְדֻשָּׁה…

וְכָךְ אַבְרָהָם שׁוֹמֵעַ אֶת הַהַבְטָחָה. וּמַחֲזִיר דְּבָרִים לְמוּל הָאוֹר אֵין סוֹף:

"בַּמֶּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה"… (בְּרֵאשִׁית טו, ח)

אֵיךְ יוֹרְשִׁים אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת?

לְמִקְרָא הַפְּסוּקִים הַמְלַמְּדִים, עַל הֵעָנוּתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא, לִכְרוֹת בְּרִית עִם נִבְרָא שֶׁתָּבַע זֹאת, אָנוּ עוֹמְדִים מִשְׁתּוֹמְמִים בְּפַחַד אֵימִים – – –

– הַיְכוֹלִים אָנוּ לְתָאֵר נְכוֹנָה אֶת גֹּדֶל הַמַּעֲמָד שֶׁל 'בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים'?

בְּאוֹתוֹ זְמַן נָדִיר שֶׁאֵין לוֹ אָח וָרֵעַ, שֶׁל כְּרִיתַת בְּרִית עִם אֱלֹקִים, רָאָה אַבְרָהָם אָבִינוּ אוֹתָנוּ.

הַמִּדְרָשׁ מְלַמֵּד (בְּרֵאשִׁית רַבָּה טז, ד), כִּי הַגָּלֻיּוֹת כֻּלָּן, מְקֻפָּלוֹת בַּגָּלוּת הַמְּפֻרְסֶמֶת – 'גָּלוּת מִצְרַיִם', הִיא הָיְתָה הַגָּלוּת-הָאָב וּמִמֶּנָּה מִסְתַּעֲפוֹת הַגָּלֻיּוֹת הַשּׁוֹנוֹת שֶׁקְּרוּיוֹת עַל שְׁמָהּ.

גַּם גָּלוּתֵנוּ זוֹ – גָּלוּת הַדַּעַת וְהַקְּדֻשָּׁה…

וְכָךְ מֵאוֹתָהּ אֲוִירַת קֹדֶשׁ-הַקֳּדָשִׁים שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ נָתוּן בָּהּ מִיּוֹם עוֹמְדוֹ עַל דַּעְתּוֹ, נֶחֱשַׂף לֶעָתִיד הַמַּבְהִיל שֶׁיָּבוֹא עַל עַם אֱלֹקֵי אַבְרָהָם.

כִּבְסֶרֶט נָע, הוּא רָאָה אֶת מוּפָע הָאֵימִים שֶׁעַל בִּמַּת הַהִיסְטוֹרְיָה:

שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, צוֹרְרוּת רוֹמִית, קֵיסָרוּת רוֹדֶפֶת, שׁוֹשֶׁלֶת צַארִים עָרִיצִים וְשֻׂלְטָנִים שׂוֹטְמִים, אִינְקְוִיזִיצְיָה כּוֹפָה דַּת-הֶבֶל בְּאֵשׁ וְדַם, פּוֹגְרוֹמִים, חוּרְבָּנוֹת, רְדִיפוֹת, מַאֲסָרִים, רְצִיחוֹת, וְשׁוֹאוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁל תְּקוּפוֹת יְדוּעוֹת יוֹתֵר וִידוּעוֹת פָּחוֹת.

עֵינָיו שֶׁל אַבְרָהָם חָשְׁכוּ…

וְזֶה לֹא הַכֹּל!

הִנֵּה הִגִּיעַ הַתּוֹר שֶׁל גָּלֻיּוֹת הָרוּחַ:

'הַשְׂכָּלָה', כְּפִירָה, חִילוֹנִיּוּת, שְׁמָד, הֲמָרַת דָת, פְּרִיקַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְעוֹד נִסְיוֹנוֹת שֶׁל דּוֹרוֹת חַלָּשִׁים. אַרְטִילֶרְיָה עֲשֵׁנָה שֶׁל חֵילוֹת הַסִּטְרָא אַחֲרָא, בִּדְמוּת הָעִתּוֹנִים, הַסְּפָרִים, הַסְּרָטִים, הָאִינְטֶרְנֶט, הַתִּקְשֹׁרֶת, פְּרִיקַת הַמּוּסָר וַהֲרִיסַת הַתָּא הַמִּשְׁפַּחְתִּי… וְיִכְלֶה הַדַּף מִלְּהָכִיל.

וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו!!! (פָּסוּק ח)

קָשָׁה הִיא הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מְחִיר גָּבוֹהַּ תִּתְבַּע הָעֲמִידָה בְּצֵל הַצַּח שֶׁל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה…

אֶת הַתְּשׁוּבָה קִבֵּל אַבְרָהָם בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד.

אִי אֶפְשָׁר לִיצוֹק לְתוֹךְ דְּפוּסֵי אוֹתִיּוֹת אֶת הַהַרְגָּשָׁה הַקְּדוֹשָׁה וְהַנִּשְׂגָּבָה שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, בִּרְאוֹתוֹ, עַיִן בְּעַיִן, אֶת לַפִּיד הָאֵשׁ הָעוֹבֵר בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁהָיָה סִימָן לַהִתְגַּלּוּת הַמּוּחָשִׁית שֶׁל אַדִּיר אַדִּירֵנוּ…

מִמֶּרְחָק שֶׁל אַלְפֵי שָׁנִים, אָנוּ בּוֹהִים בְּאוֹתוֹ לַפִּיד אֵשׁ בִּלְתִּי-כָּבֶה, אֲשֶׁר מְלַוֶּה אוֹתָנוּ בִּתְקוּפוֹת שֶׁל הָאֵימָה וְהַחֲשֵׁכָה, שֶׁל חֻרְבָּן אוּשִׁיּוֹת הָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה.

הוּא מֵאִיר לָנוּ…

אוֹר ה' יָכוֹל לְהַצִּיל אוֹתָנוּ. גַּם בַּדּוֹר הֶחָשׁוּךְ הַזֶּה – מֵהָעֲלָטָה הַסְּמִיכָה שֶׁל עוֹלָם הַשֶּׁקֶר הַזֶּה, לְהָאִיר אֶת מְבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים שֶׁל נִשְׁמָתֵנוּ הַנִּרְדֶמֶת, הַמִּתְעַלֶּפֶת בִּשְׁנַת הָאֲדִישׁוּת הָרוּחָנִית.

נִהְיֶה אֲנַחְנוּ אַבְרָהָמִ'יים! בְּדוֹר מְגֹחָךְ שֶׁכָּזֶה.

וְאוּלַי גַּם אֶצְלֵנוּ יִתְרַחֵשׁ הַפֶּלֶא?! כַּאֲשֶׁר אָנוּ נָקוּם וְנַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה, נְשׂוֹחֵח עַל אֲמִתַּת הָאֱמוּנָה עִם עֲמִיתִים, בְּנֵי מִשְׁפָּחָה, חֲבֵרִים, יְדִידִים, תַּלְמִידִים, מַעֲסִיקִים, עוֹבְדִים וְקוֹלֶגוֹת.

נְכַוְּנֵן אֶת זַרְקוֹר הָאֱמֶת לְעֵינֵיהֶם הַמְמַצְמְצוֹת בְּאֵזוֹר הַדִּמְדוּמִים וְהַסָּפֵק.

נַכְרִיז, בְּעֶצֶם הַהִתְנַהֲלוּת הַנְּכוֹנָה בְּחַיִּים טְהוֹרִים: יֵשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם! נוֹכֵחַ וְעַכְשָׁוִי.

"אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה" (פָּסוּק יז) – – –

הפוסט פרשת לך לך – אֵימָה חֲשֵׁכָה נוֹפֶלֶת עָלָיו הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

שבת פרשת לך לך תשע"ז

[א] וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. הַכְּלָל הוּא, יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם מִפִּי סוֹפְרִים וּסְפָרִים, כִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא נִצְחִית וְהִיא שַׁיֶּכֶת בְּכָל אָדָם, בְּכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם, וּבְכָל מַצָּב שֶׁהוּא. וְגַם יָדוּעַ, כִּי בְּדֶרֶךְ רֶמֶז מֻתָּר לְכָל אִישׁ יְהוּדִי לְפִי בְּחִינָתוֹ, לְהוֹצִיא לְעַצְמוֹ דִּבְרֵי מוּסָר וְהִתְעוֹרְרוּת לְהִתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ – נוֹתֵן הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְרָאִיתִי לִלְמֹד אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה עַל דֶּרֶךְ עִנְיַן הֲלִיכָה מֵהַמַּצָּב הַקֹּדֶם שֶׁהָאָדָם הָיָה בּוֹ, בְּכָל פַּעַם מַמָּשׁ. וַאֲשֶׁר דָּבָר זֶה הוּא חִיּוּב גָּדוֹל לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדַרְכּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְלִהְיוֹת שָׁלֵם בֶּאֱמוּנַת אֱלֹקֵי עוֹלָם, בָּרוּךְ הוּא, שֶׁעָלָיו לָלֶכֶת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה, וּלְעוֹלָם לֹא לְהִסְתַּפֵּק בְּמָקוֹם אֶחָד.

כִּי הָאִישׁ הַכָּשֵׁר, בִּתְחִלָּה כְּשֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת עוֹבֵד הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, בּוֹעֵר מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּמַתְחִיל לַעֲשׂוֹת עֻבְדּוֹת רַבּוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה לְאֵין עֲרֹךְ, וּכְמַאֲמַר הָרוֹקֵחַ הַקָּדוֹשׁ: 'אֵין חֹזֶק בַּחֲסִידוּת כִּתְחִלָּתָהּ', אֲבָל לְאַחַר זְמַן הוּא מִתְקָרֵר מֵעֲבוֹדָתוֹ הַנִּפְלָאָה וְנִשְׁאַר עַל עוֹמְדוֹ, וְלִפְעָמִים, אַף נוֹפֵל וְכוּ', וְאַף אִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵינוֹ נוֹפֵל, אַךְ דָּא עָקָא, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת 'עוֹמֵד' וְאֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל לַעֲלוֹת מַעְלָה מַעְלָה בַּעֲבוֹדָה, שֶׁזֶּה עִקַּר תְּחִלַּת נְפִילַת הָאָדָם, כִּי עַל הָאָדָם בְּחַיֵּי חִיּוּתוֹ לִהְיוֹת תָּמִיד בִּבְחִינַת 'הוֹלֵךְ', וְזֶהוּ – לֶךְ־לְךָ.

מֵאַרְצְךָ – אָסוּר לְאָדָם לִהְיוֹת קָשׁוּר וְדָבוּק בָּאַרְצִיּוּת שֶׁלּוֹ, הַיְנוּ שֶׁיְּעָרֵב בְּעִנְיַן הִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ אֵיזוֹ פְּנִיָּה שֶׁל חָמְרִיּוּת, שֶׁתַּעֲלֶינָה עַל לִבּוֹ מַחֲשָׁבוֹת פִּגּוּל שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ אֵיזוֹ מְצִיאוּת שֶׁל רַב רַבָּנָן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְעַל זֶה רָמְזָה לָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ, שֶׁתִּסְתַּלֵּק וְתֵלֵךְ לְגַמְרֵי מִכָּל מַה שֶּׁחָשׁוּב כָּאן בָּעוֹלָם הָאַרְצִי הַזֶּה, כִּי תְּכַוֵּן רַק אֶל הָעוֹלָם הָאֲמִתִּי, וְאַף שֶׁגַּם לָעוֹלָם הַהוּא – אָסוּר לַעֲבוֹד עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, בְּכָל זֹאת, תְּחִלַּת הַהֲלִיכָה צְרִיכָה לִהְיוֹת, שֶׁעַל כָּל פָּנִים יִשְׁתּוֹקֵק לָעוֹלָם הַהוּא, כִּי בְּוַדַּאי זֶה טוֹב יוֹתֵר מִמִּי שֶׁעוֹבֵד בִּשְׁבִיל עוֹלָם הַזֶּה, וּמְגַלֶּה שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם אֱמוּנָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, חַס וְשָׁלוֹם. וְגַם הַזּוֹכֶה לֶאֱחֹז בַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, נִקְרָא שֶׁעוֹבֵד בִּשְׁבִיל – הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

וּמִמּוֹלַדְתְּךָ – אוּלַי הָרֶמֶז, שֶׁהָרוֹצֶה לְהִכָּנֵס אֶל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ – צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נוֹלָד בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְלֹא שֶׁיַּחְשֹׁב כְּאִלּוּ כְּבָר נִזְקָן בַּחֲטָאָיו, כִּי נוֹלָד לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, וְעַתָּה אֵין לוֹ כְּבָר תִּקְוָה, כִּי כְּבָר הִגִּיעַ לַחֲצִי יָמָיו, וּמִי יַעֲרֹב לוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לְהַשִּׂיג מַשֶּׁהוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְכוּ' – לֹא יֹאמַר כֵּן, חָלִילָה. כִּי יַעֲזוֹב בְּדַעְתּוֹ אֶת מוֹלַדְתּוֹ שֶׁמִּכְּבָר, וְיִהְיֶה בְּעֵינָיו כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלָד, בִּבְחִינַת "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ", שֶׁזֶּהוּ עִקַּר גָּדוֹל וְנָחוּץ בְּיוֹתֵר לְכָל הָרוֹצֶה לְהִכָּנֵס בְּשַׁעֲרֵי עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כַּמּוּבָא הַרְבֵּה בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים.

וּמִבֵּית אָבִיךָ – יֵשׁ בָּזֶה שְׁנֵי צְדָדִים, כִּי אִיתָא בְּסִפְרֵי חֲסִידוּת, כִּי אָדָם אָסוּר לוֹ לְהִסְתַּכֵּל עַל יִחוּסוֹ וּלְהַנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ עַל הָעֲבוֹדָה שֶׁעָבְדוּ אֲבוֹתָיו אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם לְהִתְאַמֵּץ מֵחָדָשׁ דַּיְקָא, הוּא בְּעַצְמוֹ לְפִי טִבְעוֹ וְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ אֶל עֲבוֹדַת הָאֱלֹקִים, כִּי אָדָם נִבְרָא יְחִידִי, וּלְכָל אֶחָד תַּפְקִיד מְסֻיָּם, שֶׁבִּקְעָה מַנִּיחִים לוֹ אֲבוֹתָיו לְהִתְגַּדֵּר בָּהּ. וּמֵאִידָךְ, לִפְעָמִים אֲבוֹתָיו הֵם אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים וְעוֹלֶה עַל דַּעְתּוֹ רַעְיוֹן כּוֹזֵב, שֶׁלֹּא שַׁיֶּכֶת אֶצְלוֹ עֲבוֹדַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא בָּא מֵאֲנָשִׁים פְּשׁוּטֵי עָם, לֹא כֵן אִם הָיָה נוֹלָד אֵצֶל אֵיזֶה צַדִּיק קָדוֹשׁ וְנוֹרָא, תַּלְמִיד־חָכָם עָצוּם, וְהָיָה מִתְגַּדֵּל מִנְּעוּרָיו אֵצֶל אַנְשֵׁי מַעְלָה – הָיָה לוֹ יוֹתֵר קַל כָּל עִנְיְנֵי עֲבוֹדָתוֹ. וְגַם זוֹ טָעוּת עֲצוּמָה, כִּי זֶהוּ פִּתּוּי הַיֵּצֶר, שֶׁרוֹצֶה שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן עָלָיו 'לָצֵאת' לְגַמְרֵי מִכָּל עִנְיְנֵי בֵּית אָבִיו, כְּדֵי לָדַעַת לַחְקוֹק הֵיטֵב בְּדַעְתּוֹ וּבְמֹחוֹ, שֶׁהָרְשׁוּת נְתוּנָה לְכָל אֶחָד לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת רַק אִם יִרְצֶה. וְעֶצֶם הַיְּדִיעָה הַזּוֹ, גּוֹרֶמֶת אֶת הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה לְהִתְקָרֵב אֶל דִּי בְּרָא כֹּלָּא לְמֶעְבַּד לֵיהּ רְעוּתָא שְׁלִים.

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ – חָשַׁבְתִּי רֶמֶז, שֶׁצָּרִיךְ מְאֹד לְהִזָּהֵר לְבַל יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ, כִּי הָעִקָּר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁלֹּא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ כְּלָל, וְיַעֲשֶׂה אֶת הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתָּה, מִבְּלִי לְחַפֵּשׂ לְעַצְמוֹ תֵּרוּצִים וְהִצְטַדְּקוּיוֹת עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה, וְכָאן נִרְמָז דָּבָר זֶה, כִּי אַתָּה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת רַק אֶת מַה שֶּׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מַרְאֶה לְךָ, וְלֹא עִנְיָנִים זָרִים שֶׁאַתָּה מְכַנֶּה אוֹתָם בְּשֵׁם 'עֲבוֹדַת הַשֵּׁם', וְזֶה שֶׁקֶר גָּמוּר. כַּאֲשֶׁר אַתָּה יוֹדֵעַ בְּעַצְמְךָ, אִם אַתָּה זוֹכֶה לְאֵיזֶה רֶגַע שָׁקֵט שֶׁל חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ אֲמִתִּי וְנוֹקֵב בְּעַצְמְךָ, וּמִי שֶׁמַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִבְחֹן כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה, שֶׁאִם יֵשׁ בְּזֶה הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶׂה וְאִם לָאו – אַל יַעֲשֶׂה (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן יב), הוּא זוֹכֶה שֶׁמַּרְאִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם מַה לַּעֲשׂוֹת תָּמִיד, כִּי יֵשׁ בְּיָדוֹ כְּלָל לִבְדּוֹק בְּכָל דָּבָר, הַאִם יֵצֵא מִפְּעֻלָּתוֹ שֶׁעוֹשֶׂה כְּבוֹד שָׁמַיִם אוֹ חָלִילָה לְהֵפֶךְ, וּמִי שֶׁחַי בְּדֶרֶךְ כָּזוֹ – זוֹכֶה שֶׁמַּרְאִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם אֶת הַדֶּרֶךְ הָאֱמֶת אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ, וְלֹא יִטְעֶה וְלֹא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם. וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יַעֲזֹר לָנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְהַרְחִיק מֵעַצְמֵנוּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַמַּפְרִיעִים לָנוּ לִהְיוֹת אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת, וְנִחְיֶה חַיֵּי עוֹלָם בִּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

[ב] וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. הַכְּלָל הוּא, שֶׁצָּרִיךְ כָּל עוֹבֵד הַשֵּׁם לָדַעַת, כִּי כָּל הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ הֵם כִּסֵּא לְגִלּוּי אֱלֹקוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּי הֲלֹא "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" כְּתִיב, וְדָבָר זֶה בָּרוּר וְנָכוֹן בְּלֶב הַמַּאֲמִינִים הַנֶּאֱמָנִים, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן, כָּל מַה שֶׁלְּמַרְאֵה עֵינֵינוּ, צָרִיךְ שֶׁנֵּדַע, כִּי הַכֹּל הֵם לִמּוּדִים וּרְמָזִים אֵיךְ לַעֲבוֹד אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּלֶב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, וְעַל זֶה צָרִיךְ עֲבוֹדוֹת וִיגִיעוֹת עֲצוּמוֹת בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ עֲצוּמָה יָמִים וְשָׁנִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בְּבִטּוּל כָּל הַתַּאֲווֹת הָרָעוֹת וּבְמִגּוּר כָּל הַתְּכוּנוֹת הַמַּגְעִילוֹת וְהַמִּדּוֹת הַמְגֻנּוֹת, וּבְקִנְיָן עָצוּם בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּהַתְמָדָה  וּבִשְׁקִידָה רַבָּה, וּבְחִזּוּק הָאֱמוּנָה וּבִנְיָנָהּ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת הַנִּרְצֵית, עַד שֶׁזּוֹכֶה לְבִטּוּל הַיֵּשׁוּת הַחָמְרִית, וּמִזְדַּכֵּךְ לִהְיוֹת כֻּלּוֹ רוּחָנִי, וְכָל אֵבָרָיו וְחוּשָׁיו נֶהֱפָכִים לְמִקְשָׁה אַחַת שֶׁל כְּלִי שָׁרֵת לְהַמְשִׁיךְ רוּחָנִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּת בָּעוֹלָם, וְכַאֲשֶׁר אוֹחֵז בְּדַרְגָּה גְּבוֹהָה זוֹ, אֲזַי כָּל הָעוֹלָם עַל כָּל טִרְדוֹתָיו הָרַבּוֹת, עִם כָּל הַהַסְתָּרוֹת וְהַהַעֲלָמוֹת הַנּוֹרָאוֹת הַמִּתְגַבְּרוֹת עָלָיו – אֵינָן מוֹנְעוֹת אוֹתוֹ מִלְּהִתְדַּבֵּק בְּבוֹרְאוֹ – חַי הַחַיִּים בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַדְּרַבָּה! מִכָּל דָּבָר גַּשְׁמִי, פְּרָטִי אוֹ כְּלָלִי, לוֹמֵד לֶקַח וְתוֹרָה שְׁלֵמָה אֵיךְ לִמְצֹא אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּכָל פְּרָט, שֶׁזּוֹ הִיא הַשְּׁלֵמוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר. וּבִשְׁבִיל זֶה בָּא אָדָם לָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה, לְקַשֵּׁר גַּשְׁמִיּוּת הָעוֹלָם הַזֶּה לְרוּחָנִיּוּת הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה רָמַז הָאָדוֹן בְּמִקְרָא קֹדֶשׁ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר לְאַבְרָהָם, הִנֵּה לְפָנֶיךָ פֵּרוּט סוּגֵי הַמְּנִיעוֹת הַנֶּעֱרָמוֹת עַל הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וּמֵהֶם תִּלְמַד אֵיךְ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה. מֵאַרְצְךָ – הָאַרְצִיּוּת הַגַּשְׁמִית, הַחֹמֶר הַגַּס מִטֶּבַע הַתּוֹלָדָה וְהָעוֹלָם הַמְּפַתֶּה וְהַמֵּסִית. מִמּוֹלַדְתְּךָ – הַמּוֹלֶדֶת, זֹאת הִיא הָרְגִילוּת שֶׁל הִתְנַהֲגוּת שֶׁל סוּגֵי מִשְׁפָּחוֹת וְעֵדוֹת וְכוּ'. וּמִבֵּית אָבִיךָ – אֵלּוּ הַתְּכוּנוֹת שֶׁהִתְפַּתְּחוּ כְּתוֹצָאָה מֵהַגִּדּוּל בְּבֵית הַהוֹרִים שֶׁהַשְׁקָפָתָם מְנֻגֶּדֶת לְדַרְכְּךָ הַטְּהוֹרָה, וְכָל זֶה מְרֻמָּז בְּשָׁלֹשׁ הַהַגְדָּרוֹת הַנִּזְכָּרוֹת בַּפָּסוּק.

וְאִם תַּעֲסֹק בְּעֵסֶק הָעֲבוֹדָה בְּאֹפֶן הַנַּ"ל, הַיְנוּ שֶׁתִּתְאַמֵּץ לְדַמּוֹת הַצּוּרָה לְיוֹצְרָהּ – לִמְצוֹא אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּכָל פְּרָט וּפְרָט, הֲרֵי שֶׁלֹּא רַק שֶׁאֵלּוּ שֶׁהַשָּׁלֹשׁ לֹא יִמְנְעוּ אוֹתְךָ, אֶלָּא אַף גַּם תְּרוֹמֵם אוֹתָן, וְתַהֲפֹךְ אֶת הַכֹּל אֶל כִּסֵּא לְגִלּוּי הָאוֹר הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ, וְאָז יִהְיֶה – אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ – שֶׁתִּרְאֶה בַּסִּיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא הָעֶלְיוֹנָה מִכָּל דָּבָר גַּשְׁמִי אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וּרְצוֹנוֹ, כִּי אֵין לְךָ דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּתֵּר תַּחַת הַלְּבוּשׁ שֶׁלְּמַרְאֵה עֵינֵינוּ. וְאַף שֶׁזֶּה דָּבָר קָשֶׁה, כִּי לֹא בְּקַלּוּת אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה, אַךְ זֶה עִקַּר הָעֲבוֹדָה, וּמִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה, לֹא רַק שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְדַרְגָּה גְּבוֹהָה בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל דָּבָר קָטָן מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הַמַּטְרִידִים – מַפְרִיעַ לוֹ, כִּי הַבַּעַל־דָּבָר עוֹמֵד מוּכָן בְּכָל רֶגַע לְהַחֲטִיא בְּנֵי אָדָם, לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם מִדֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל מָקוֹם, לַעֲקוֹר אֶת הָאָדָם מֵחַי הַחַיִּים וּלְהַפְרִידוֹ מֵהַתַּכְלִית הַנִּצְחִית, כִּי כָּאן יִצְטָרֵךְ לָלֶכֶת לְסַדֵּר עִנְיְנֵי מָמוֹן וְכָאן עִנְיְנֵי בְּרִיאוּת וְכַיּוֹצֵא, וּבְכָל פַּעַם מִתְבַּטֵּל מִסֵּדֶר הָעֲבוֹדָה לְכַמָּה שָׁעוֹת, וְלִבּוֹ נִשְׁבַּר בְּקִרְבּוֹ – הַזֹּאת נָעֳמִי, וְכִי זֹאת תַּכְלִיתִי בַּחַיִּים? וַאֲזַי מִתְיָאֵשׁ לְהַזְנִיחַ וְלַעֲזֹב הַכֹּל, בְּחָשְׁבוֹ כִּי אֵין עֲבוֹדַת הַשֵּׁם שַׁיֶּכֶת אֵלָיו כְּלָל, כִּי הוּא אָדָם בְּהַאי עָלְמָא, מָלֵא טְרָדוֹת וּבִלְבּוּלִים, לֹא כֵן הַזּוֹכֶה לַחְקֹק בְּדַעְתּוֹ, כִּי גַּם בִּרְחוֹבוֹת עִיר וּבִמְקוֹמוֹת הַסִּדּוּרִים וְהַטְּרָדוֹת נִמְצָא הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וּמִשָּׁם רוֹצִים אֶת הֶמְיַת כִּסּוּפֵי הִתְקָרְבוּתוֹ אֶל דִּי בְּרָא כֹּלָּא לְמֶעְבַּד לֵיהּ רְעוּתָא שְׁלִים, אֲזַי מִתְרַפֵּק עַל אַהֲבַת וְיִרְאַת הַשֵּׁם בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא נִמְצָא, וְכָל כְּלִי יוֹצֵר עָלָיו לֹא יִצְלַח, וּמִשָּׁם שָׁב לְתַלְמוּדוֹ בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עוֹז, וְעוֹבֵד הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ תָּמִיד לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכַאֲשֶׁר שָׁב לְתַלְמוּדוֹ, נִמְצָא שֶׁאֵינוֹ שָׁב מִמָּקוֹם שֶׁל בַּטָּלָה, אֶלָּא מְקַיֵּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב – "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל" (תְּהִלִּים פד, ח), וְלָזֶה צָרִיךְ חָכְמָה עֲצוּמָה, כִּי אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ חָכְמַת הַחַיִּים בִּשְׁבִילוֹ כְּמוֹ עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְזֶהוּ הַפֵּרוּשׁ הַפְּנִימִי לְפִי דַּרְכֵּנוּ בַּפָּסוּק – אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ – שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַרְאֶה לָאָדָם אֶת הָאָרֶץ הָאֲמִתִּית, הַפְּנִימִית, תַּחַת כָּל הַכִּסּוּיִים שֶׁל הַטְּרָדוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים. כִּי דַּוְקָא בְּמָקוֹם הַחֹשֶׁךְ הַגָּדוֹל אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל, הָאוֹר שֶׁל מֵאִיר הָעוֹלָם יִתְבָּרַךְ.

[ג] וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ. וְלִכְאוֹרָה, אִם תַּכְלִית הַמְּכֻוָּן הוּא שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, מַהוּ צָרִיךְ לוֹמַר לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, הֲרֵי פְּשִׁיטָא שֶׁאִם הוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ וּמִתְקָרֵב אֶל מָקוֹם חָדָשׁ, הֲרֵי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לוֹ מִמְּקוֹמוֹ וּמֵאַרְצוֹ. וְאֶפְשָׁר שֶׁבָּא לְלַמֵּד אֶת הָעוֹבֵד ה' שֶׁבְּכָל דּוֹר, שֶׁכַּאֲשֶׁר נָדְבָה אוֹתוֹ רוּחוֹ לָשׁוּב אֶל ה', וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הֲרֵי שֶׁלֹּא דַּי שֶׁיְּסַגֵּל לְעַצְמוֹ דְּבָרִים טוֹבִים, אֶלָּא צָרִיךְ בְּפֵרוּשׁ לְהִתְרַחֵק מִן הָרַע שֶׁהָיָה שָׁקוּעַ בּוֹ עַד עַכְשָׁו, כִּי אִי אֶפְשָׁר גַּם לִהְיוֹת עוֹבֵד הַשֵּׁם וְגַם לִהְיוֹת דָּבוּק בַּחֹשֶׁךְ שֶׁהָיָה אוֹפֵף אוֹתוֹ עַד הִנֵּה, לָכֵן הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁאָמַר הַשֵּׁם לְאַבְרָהָם – לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, עוֹד לִפְנֵי שֶׁאַתָּה מַשִּׂיג אֵיזוֹ הַשָּׂגָה אוֹ מַעְלָה עֶלְיוֹנָה, דָּבָר רִאשׁוֹן תִּתְרַחֵק מֵהַמַּצָּב הַזֶּה שֶׁאַתָּה נִמְצָא בּוֹ, כִּי בָּרֶגַע שֶׁאָדָם מַתְחִיל לָלֶכֶת, זוֹ תְּחִלַּת עֲלִיָּתוֹ וְאָז מֻבְטָח לוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַרְאֶה לוֹ דְּבָרִים יָפִים, שֶׁזֶּה סוֹד אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ – כִּי רַק לְמִי שֶׁהוֹלֵךְ מַרְאֶה ה' אֶת הָאֱמֶת!

הפוסט פרשת לך לך – הארות בפסוקי הקודש (1) הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

מתוך ספר 'פשוט עמוק' על התורה

אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת זֶה.

אִישׁ אֶחָד, עֲנָק כָּזֶה… מוּל עוֹלָם עוֹיֵן שָׁלֵם, מְנַסֶּה לְהָפִיץ אוֹר, שֶׁרַק הוּא מוּדָע לוֹ.

לְכֻלָּם יֵשׁ נוֹרְמָה מְסֻיֶּמֶת, הַבָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בְּכָל חַיֵּי הַיּוֹם יוֹם, אֲנָשִׁים הֶאֱמִינוּ בְּמַשֶּׁהוּ אַחֵר, מֻחְלָט וּבָרוּר אֶצְלָם.

וְהִנֵּה מַגִּיעַ אִישׁ צָעִיר, חָצוּף וּמוֹרֵד, מְפָרֵק וּמְפָרֵר אֶת חוֹמוֹת הַמֻּסְכָּמוֹת הַבְּטוּחוֹת, וּמַצְהִיר עַל אֱמוּנָה חֲדָשָׁה עָלֶיהָ עָמַל רַבּוֹת, וְהִיא בְּרוּרָה וַאֲמִתִּית בְּעֵינָיו, כְּמוֹ בְּהִירוּת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ.

הָאִישׁ לֹא נִרְתַּע, לֹא מִתְפַּעֵל אֶלָּא 'הוֹלֵךְ עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ', מְדַבֵּר, כּוֹתֵב, מֵפִיץ, מְשַׁדֵּר, דּוֹרֵשׁ, מְשׂוֹחֵחַ, מִתְוַכֵּחַ, מַסְבִּיר, מְשַׁכְנֵעַ, וּמְעוֹרֵר – – –

הַצִּבּוּר לֹא אָהַב אוֹתוֹ, הוּא כָּפַר בַּיָּקָר לָהֶם, נִפֵּץ אֶת אֱלִילֵי הַתְּקוּפָה, הוּא הָיָה יְחִידָנִי כָּזֶה, לֹא מִתְמַזֵּג בַּחֶבְרָה, לֹא מִתְעָרֶה בַּתַּרְבּוּת, קָשֶׁה אִתּוֹ, עִם הַמּוּזָרוּת שֶׁלּוֹ, עִם הַדְּרִישׁוֹת שֶׁלּוֹ, לְעֻמַּת הַנֶּגֶד שֶׁלּוֹ…

הוּא הָיָה נִקְרָא 'אַבְרָהָם הָעִבְרִי', כָּל הָעוֹלָם בְּעֵבֶר אֶחָד, וְהוּא בְּעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי הַנֶּגְדִּי (בְּרֵאשִׁית רַבָּה מב, ח). אַךְ לִפְנֵי עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת הָעוֹלָם הִתְחִיל, וּכְבָר שָׁכְחוּ דַּיָּרָיו אֶת זְהוּתוֹ שֶׁל הָאָדוֹן הָאֲמִתִּי – בַּעַל הַבַּיִת. הִנֵּה הִגִּיעַ הָעֶבֶד הָרִאשׁוֹן, הַנֶּאֱמָן לְלֹא גְּבוּל, וְהֵחֵל לְהַכְרִיז קָבָל עִם וְעֵדָה כִּי יֵשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם…

הִכְרִיז וְנִלְחַם, קָרָא וְנֶאֱבַק, צָעַק וּמָרַד, לִמֵּד וְהִתְקוֹמֵם. מַסֶּכֶת שְׁלֵמָה חִבֵּר – "מַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה", שָׁם קִבֵּץ לְפֻנְדָּק הַתּוֹדָעָה אֶת אַרְבַּע מֵאוֹת תּוֹבָנוֹת הָאַנְטִי-אֱלִילִיּוֹת (עַיֵּן עֲבוֹדָה זָרָה יד, א), אוֹתָן לִמֵּד לְדוֹרוֹ הַהוֹזֶה בַּהַזָּיַת הָאֱלִילוּת וְהַחֹמֶר הַטּוֹבְעָנִי.

הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַמִּבְחָנִים, הַתְּמוּרוֹת וְהַתְּהִיּוֹת, הַסְּפֵקוֹת וְהַתְּפוּנוֹת לֹא יָכְלוּ לוֹ לָאָב הַמִּיתּוֹלוֹגִי הַזֶּה, בְּכֻלָּם הוּא עָמַד בִּגְבוּרָה לֹא מֻסְבֶּרֶת, הָאֱמוּנָה הַבְּהִירָה שֶׁלּוֹ בְּקִיּוּמוֹ שֶׁל אֵ'ל אֶחָד הָיְתָה עֲמִידָה בִּפְנֵי כָּל רוּחַ סְעָרָה.

אַחֲרֵי הַהֲבָנָה הַזֹּאת אֵין מָקוֹם לְפִקְפּוּק נוֹסָף, הַכֹּל נַעֲשֶׂה כֹּה בָּהִיר וְנָהִיר, עַד שֶׁאֵין שׁוּם כֹּחַ בָּעוֹלָם הַיָּכוֹל לְעַוֵּר אֶת עֵינָיו הַמְּצִיצוֹת מוּל הוֹד וְהָדָר גָּלוּי וּמְהַמֵּם שֶׁכָּזֶה.

בְּשַׁחַר הַהִיסְטוֹרְיָה הַמִּתְחַדֶּשֶׁת הוֹפִיעַ כְּכוֹכָב זוֹרֵחַ, אִישׁ אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד, אֲשֶׁר אֶת בְּאֵר מֵימָיו אָנוּ שׁוֹתִים לָרְוָיָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, אֵלּוּ הֵם מֵי הָאֱמוּנָה הַמְפַכִּים, בְּמִדְבַּר הַצִּמָּאוֹן הָרוּחָנִי הַצָּחִיחַ, אָנוּ זוֹכִים לִרְווֹת מִמֵּי הָעֵדֶן הַנִּפְלָאִים שֶׁל הַכָּרַת הַבּוֹרֵא.

לְאוֹתָהּ עִקְּשׁוּת מְעוֹרֶרֶת הִשְׁתָּאוּת, לָעִקְבִיּוּת הַזֹּאת הַבִּלְתִּי נִתֶּנֶת לְעִרְעוּר – נִדְרָשִׁים אָנוּ כַּעֲבוֹר אַלְפֵי שְׁנוֹת עוֹלָם!

הַתַּרְבּוּת שֶׁלְּעֵינֵינוּ הִיא חוֹטֵאת וּמְפַסְפֶסֶת, הִיא יָצְרָה רֶקַע לֹא-נָכוֹן לַחַיִּים. אָמְנָם הָעוֹלָם בְּרֻבּוֹ נִמְצָא בִּמְגַמַּת אֱמוּנָה בְּאָדוֹן יָחִיד, הַדָּתוֹת כֻּלָּן הִגִּיעוּ לַקּוֹנְצֶנְזוּס הָרָחָב הַזֶּה – לְשִׂמְחָתוֹ שֶׁל עוֹלָם. אֲבָל עֲדַיִן הַמִּרְדָּף אַחַר הַכִּסּוּיִים לָאֱלֹקוּת, הַנְּהִיָּה אַחַר הַחֹמֶר הַכּוֹזֵב, גּוֹרֶמֶת לַיְּהוּדִי לְהִמָּצֵא תּוֹהֶה וְנָבוֹךְ בְּתוֹךְ יַם אֱלִילִי סוֹחֵף, לֹא אֱלִילִים מְכֹעָרִים מֵאֶבֶן פְּחוּסֵי-אַף, אֶלָּא אֱלִילִים קוֹרְצִים וּמְמַכְּרִים, אֱלִילִים דִּיגִיטַלִיִּים וַחֲזוּתִיִּים, אֱלִילֵי כֶּסֶף וּרְדִיפַת מַעֲמָדוֹת וְקַרְיֶרָה…

– אֵיפֹה הָעִבְרִי הַמְנַפֵּץ?

הוּא יֶשְׁנוֹ, רַבּוֹתַי! וְאֵלּוּ הֵן הַחֲדָשׁוֹת הַטּוֹבוֹת.

אַבְרָהָם זֶה אֲנִי, זֶה אַתָּה, זֶה אֲנַחְנוּ… כֻּלָּנוּ אַבְרָהָם! אָנוּ עִבְרִיִּים, הָעוֹלָם יֻצָּג בִּכְפִירָתוֹ וּבְהִתְחַכְּמוּתוֹ מֵעֵבֶר אֶחָד, וְאָנוּ נַעֲבֹר לַמִּתְרָס שֶׁמִּמּוּל, שָׁם נַבִּיט בְּעֵינֵי דֶּמַע קָמוֹת עַל חֹמֶר הַנִּסָּיוֹן שֶׁל הָאִישׁ בְּעוֹלָמוֹ.

גַּחֶלֶת אַבְרָהָמִ'ית זוֹ לוֹחֶשֶׁת בִּפְנִים, יוֹקֶדֶת בְּאֵשׁ קֹדֶשׁ, מְבַקֶּשֶׁת אֶת הַפְּרִיצָה הַחוּצָה, לִשְׁטֹף אֶת הָעוֹלָם הַכַּפְרָנִי וְהָאָדִישׁ, לְהָאִיר מְבוֹאוֹת אֲפֵלִים בַּאֲבוּקַת אֱמוּנָה אַדִּירָה, הַמְּרַפֵּאת, הַמְּנַחֶמֶת, הַמְתַקֶּנֶת, הַתּוֹפֶרֶת, הַמְחַבֶּרֶת וְהַמֵּיטִיבָה.

הַמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה לט, א) מַמְשִׁיל אֶת תַּפְקִידוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, בְּמִלִּים מֵהַחַיִּים:

– מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְרָאָה בִּירָה אַחַת דּוֹלֶקֶת, אָמַר, תֹּאמַר שֶׁהַבִּירָה זוֹ בְּלֹא מַנְהִיג? הֵצִיץ עָלָיו בַּעַל הַבִּירָה, אָמַר לוֹ, אֲנִי הוּא בַּעַל הַבִּירָה! כָּךְ לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם אוֹמֵר: תֹּאמַר שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא מַנְהִיג? הַצִּיץ עָלָיו הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְאָמַר לוֹ אֲנִי הוּא בַּעַל הָעוֹלָם ! ! !

הַבִּירָה הַזֹּאת דּוֹלֶקֶת – – –

הַכֹּל נִשְׂרַף, אֵשׁ הַתַּאֲווֹת הַמָּרוֹת מְכַלָּה הַכֹּל, אֶת הַבִּירָה הַיָּפָה, הָאַרְמוֹן הַמַּרְהִיב, הַכֹּל נֶאֱכָל בָּאֵשׁ הָאֲיֻּמָה שֶׁל הַכְּפִירָה וְהַפְּרִיקָה.

וְהִנֵּה עוֹבֵר לְיַד הָאֵרוּעַ אֵיזֶה 'אַבְרָהָם' טְהוֹר עֵינַיִם, וְהוּא מִשְׁתָּאֶה: וְכִי אֵין מַנְהִיג לָעוֹלָם? וְכִי עוֹלָמֵנוּ זֶה הֶפְקֵר?

הַשְּׁאֵלָה הַבָּאָה בְּכֵנוּת, מֵעֹמֶק הַלֵּב הַשּׁוֹאֵל, הַמְּבָרֵר וְהָרוֹצֶה לְהִתְחַבֵּר – מְקַבֶּלֶת מַעֲנֶה.

מַעֲנֶה כָּזֶה, שֶׁאַחֲרָיו, אֵין שׁוּם שְׁאֵלוֹת.

פִּתְאוֹם הַכֹּל מִתְבָּהֵר, עֲנֵנִי הַסָּפֵק פָּגִים וְשֶׁמֶשׁ הַוַּדָּאוּת מְאִירָה אֶת הַיְקוּם.

בַּעַל הַבִּירָה בְּעַצְמוֹ עָתִיד לְהִתְגַּלּוֹת, לְהַצִּיץ בְּהַפְתָּעָה עַל בְּנֵי עוֹלָמוֹ הַתּוֹהִים, הָרוֹצִים בּוֹ חָשִׁים בְּנוֹכְחוּתוֹ, וּמִיַּד זוֹכִים לְתֹאַר הָעִבְרִיּוּת הַמֻּעֲנֶקֶת לְמִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת בְּמָקוֹם אַחֵר, נָקִי וְזַךְ יוֹתֵר –

מְקוֹמוֹ שֶׁל אַבְרָהָם – הַמּוֹרֵד הָרִאשׁוֹן.

הפוסט פרשת לך לך – הַיְּהוּדִי הָעִבְרִי הָרִאשׁוֹן הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

מתוך הספר 'פשוט עמוק' על התורה

פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ מִתְיַחֶדֶת מִשְׁאָר פָּרָשִׁיּוֹת הַתּוֹרָה, יֵשׁ בָּהּ מַשֶּׁהוּ מְאֹד יְסוֹדִי בַּקֶּשֶׁר שֶׁבֵּין הָאָדָם לְבוֹרְאוֹ.

לָרִאשׁוֹנָה, בְּפָרָשַׁת לֶךְ לְךָ, מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה אוֹדוֹת הַמֻּשָּׂג רַב-הַמַּשְׁמָעוּת הַמְּכֻנֶּה 'בְּרִית'.

אָמְנָם נָכוֹן שֶׁגַּם בְּפָרָשַׁת נֹחַ, נִפְגַּשְׁנוּ בָּאוֹת הַבְּרִית שֶׁל (בְּרֵאשִׁית ט, יג): 'אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן'… זֹאת הַבְטָחָה שֶׁל ה' לִבְנֵי הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יַשְׁחִית עוֹד, וּמַרְאֶה הַקֶּשֶׁת אָמוּר לְהַזְכִּיר לַיְקוּם, שֶׁלּוּלֵא הַהַבְטָחָה – – – אַיי, אַיי, אַיי.

בְּכָל זֹאת בְּפָרָשַׁת לֶךְ לְךָ, הַבְּרִית בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת הָאָדָם, כָּאן אָנוּ לְמֵדִים עַל קִיּוּם חֶלְקוֹ בַּהֶסְכֵּם, בַּבְּרִית.

הַנְּקֻדָּה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל כְּרִיתַת בְּרִית בֵּין שְׁנַיִם, הִיא לְמַעְלָה מֵהֶסְכֵּם וְהַחְלָטָה מְשֻׁתֶּפֶת. הִיא אֲמוּרָה לְהוֹדִיעַ לִשְׁנֵי הַצְּדָדִים, שֶׁשּׁוּם כֹּחַ שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יָפֵר אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת, יֵשׁ כָּאן קֶשֶׁר אַקְטִיבִי בֵּין שְׁנַיִם, לֹא רַק בַּמִּישׁוֹר הַ'לֹּא-תַעֲשֶׂה', אֶלָּא קֶשֶׁר שֶׁל זִכָּרוֹן תְּמִידִי שֶׁתּוֹבֵעַ מַעֲשִׂים פְּעִילִים.

הַבְּרִית, דּוֹרֶשֶׁת רִעֲנוּן זִכְרוֹן הַקֶּשֶׁר מִדֵּי פַּעַם.

כַּאֲשֶׁר אַבְרָהָם אָבִינוּ מְבַקֵּשׁ לָדַעַת "בַּמֶּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" (בְּרֵאשִׁית טו, ח), הוּא נַעֲנָה בְּיָזְמָה שֶׁל 'כְּרִיתַת בְּרִית', כְּלוֹמַר, הָבָה נַעֲרֹךְ הֶסְכֵּם בֵּינִי לְבֵינְךָ…

מַדְהִים!

שָׁם אָנוּ קוֹרְאִים עַל דְּבַר ה' אֵלָיו וְהַבְטָחָתוֹ עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וִירֻשָּׁתָהּ.

וְיֵשׁ בְּפָרָשָׁתֵנוּ בְּרִית נוֹסֶפֶת. הִתְחַיְּבוּת אַבְרָהָם וְזַרְעוֹ, עַל כְּרִיתַת הָעָרְלָה, כִּבְרִית בֵּינוֹ לְבֵין ה' – מִצְוַת מִילָה.

מִצְוַת מִילָה הִתְיַחֲדָה בְּכָךְ, שֶׁהִיא מְמַזְעֶרֶת אֶת הַכֹּחוֹת הַתַּאֲוְתָּנִיִּים שֶׁבָּאָדָם, וְנִרְשְׁמָה בִּבְשָׂרוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ נוֹצַר, כְּלוֹמַר, כָּל הַהֲוָיָה הָאֱנוֹשִׁית מֻקְדֶּשֶׁת לְקֶשֶׁר עִם הַבּוֹרֵא – "זֹאת אוֹת הַבְּרִית"! (בְּרֵאשִׁית ט, יב). וְהַקֶּשֶׁר הַזֶּה אֵינוֹ רַק קֶשֶׁר פָּאסִיבִי, עָלֵינוּ לְקַיֵּם מִצְוָה זֹאת בְּבָנֵינוּ אַחֲרֵינוּ – עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.

לְכָל מִצְוָה יֵשׁ שָׁלָב קִיּוּם מַעֲשִׂי, וְקַיָּם עוֹד רֹבֶד פְּנִימִי רַעְיוֹנִי שֶׁנּוֹשֵׂאת בְּחֻבָּהּ הַמִּצְוָה הַמְסֻיֶּמֶת.

בָּרוּר לַחֲלוּטִין, כִּי תּוֹבָנָה וְעֹמֶק, אֵינָם בָּאִים, חָלִילָה, עַל הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁל הַקִּיּוּם הַמַּעֲשִׂי בְּפֹעַל, אֶלָּא הִיא הָאוֹר הַגָּדוֹל הַזּוֹרֵחַ מִזְּכוּת קִיּוּם הַמִּצְוָה בְּיָדַיִם מַמָּשׁ.

וּבְכֵן, אוֹר מִצְוַת הַבְּרִית, הִיא אוֹר הַהִתְקַשְּׁרוּת עִם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא!

אוֹר הַשַּׁיָּכוּת עִמּוֹ!

אוֹר הַקִּרְבָה אֵלָיו!

אוֹר הַהִתְעַנְגוּת עָלָיו!

אוֹר הָאוֹרוֹת הַמֵּאִיר אֶת כָּל מַחֲשַׁכֵּי הַנֶּפֶשׁ.

לְפִי חָכְמַת-הַקַּבָּלָה, הַ'בְּרִית', מַקְבִּילָה אֶל סְפִירַת הַ'יְּסוֹד'. כְּשֶׁהִיא מְתֻרְגֶּמֶת לְכֹחַ הַנֶּפֶשׁ הִיא נִקְרֵאת מִדַּת הַהִתְקַשְּׁרוּת, כְּלוֹמַר, "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹ'הַּ" (אִיּוֹב יט, כו), לְכָל אֵבֶר תְּכוּנָה מִשֶּׁלּוֹ הַמְעִידָה גַּם עַל הַנִּשְׁמָתִיּוּת הַגְּנוּזָה בּוֹ, בְּרִית הִיא הִתְקַשְּׁרוּת, וְהִיא גַּם הַמְּקַשֶּׁרֶת בֵּינֵינוּ לְבֵין יוֹצֵר הָאָדָם.

הַמְּצוּיִים בְּלִמּוּד הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, קוֹרְאִים רַבּוֹת עַל הַמֻּנָּח הֲכִי חָשׁוּב בַּיַּהֲדוּת הַקָּרוּי 'שְׁמִירַת הַבְּרִית', רַבִּים מְזַהִים אֶת הַמֻּשָּׂג הַזֶּה כִּפְרִישׁוּת מֵחַיֵּי חֵטְא, פְּרִיקַת מוּסָר וְרִחוּק מִתַּאֲווֹת בְּשָׂרִים, וְזֶה אָמְנָם נָכוֹן מְאֹד.

אֲבָל לֹא כָּל הָאֱמֶת!

הֲפָרַת הַבְּרִית מִתְרַחֶשֶׁת, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת כָּל הַמִּסְגֶּרֶת הַמְפֹרֶטֶת לְעֵיל. אוּלָם מֵאִידָךְ, שְׁמִירָתוֹ הָאַקְטִיבִית הִיא הַרְבֵּה יוֹתֵר מִזֶּה… הִיא דּוֹרֶשֶׁת קֶשֶׁר תְּמִידִי וְקָבוּעַ עִם נוֹכְחוּתוֹ הַמְּצִיאוּתִית שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם בְּחַיֵּי הָאָדָם, יוֹם יוֹם, שָׁעָה שָׁעָה, רֶגַע רֶגַע.

בֵּאוּר הַדְּבָרִים: יֵשׁ שְׁמִירַת הַבְּרִית בַּדַּרְגָּה הַפְּשׁוּטָה, לִפְרֹשׂ מִן הַחֵטְא. אַךְ יֵשׁ מִי שֶׁשּׁוֹמֵר עַל הַבְּרִית – בְּשֹׁרֶשׁ, הוּא נִמְצָא בְּרוּחוֹ שֶׁל הַהֶסְכֵּם הַהַתְחָלָתִי, שֶׁהוּא הַקֶּשֶׁר הַמִּתְמַשֵּׁךְ וְהַיָּזוּם בֵּינוֹ לְבֵין ה', הַבָּא לִידֵי חֵטְא, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא הֵפֵר אֶת הַבְּרִית רַק עַכְשָׁו, הוּא כְּבָר הֵפֵר אוֹתוֹ עַל יְדֵי חֹסֶר הֲבָנָתוֹ אֶת נְקֻדַּת הַהִתְקַשְּׁרוּת בֵּינוֹ לְבֵין אֱלֹקִים! הַפְּגָם, הַחֵטְא, הוּא הַתּוֹצָאָה מֵאִי הַהֲבָנָה הַזֹּאת.

אַבְרָהָם אָבִינוּ, הַכּוֹרֵת הָרִאשׁוֹן בְּרִית עִם ה', הִנְחִילָנוּ אֶת הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת בַּנֶּפֶשׁ הַיְּהוּדִית, רַק אֲנַחְנוּ, בְּנֵי יִצְחָק וְיַעֲקֹב, נִקְרָאִים 'בָּנָיו שֶׁל אַבְרָהָם', וְלֹא שְׁאָר הַיּוֹצְאִים מֵחֲלָצָיו.

וְלָמָּה?

כִּי הַהִתְקַשְּׁרוּת שֶׁלָּנוּ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ אֵינָהּ רַק הָעֲבוֹדָה הַמַּעֲשִׂית, אֶלָּא הִיא הָרַעְיוֹן הֶעָמֹק שֶׁל קִיּוּם מִצְוַת בְּרִית הַמִּילָה. אַחֲרֵי שֶׁהַנִּמּוֹל קָם מֵעֶרֶשׂ דָּמוֹ הַנִּשְׁפָּךְ, עֲדַיִן נָכוֹנָה לוֹ בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו – עֲבוֹדָה שֶׁל מַמָּשׁ, בְּקִימוּם וְקִיּוּם הַבְּרִית הַזֹּאת, שֶׁמַּהוּתָהּ הִיא הִתְקַשְּׁרוּת וְשַׁיָּכוּת מֻחְלָטוֹת בֵּינוֹ לְבֵין מְצַוֶּה הַמִּצְוָה.

כָּךְ אָנוּ מְכַבְּדִים אֶת הַהֶסְכֵּם שֶׁלָּנוּ עִם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, מֵהָרֶגַע שֶׁאָנוּ פּוֹתְחִים אֶת הָעֵינַיִם בַּבֹּקֶר, וְעַד שֶׁהֵן נֶעֱצָמוֹת לְאַחַר יוֹם עָמָל, אָנוּ קְשׁוּרִים עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, אָנוּ מְבָרְכִים אוֹתוֹ מֵאָה פְּעָמִים בַּיּוֹם (! ) אָנוּ לוֹמְדִים תּוֹרָתוֹ, וְזוֹכְרִים אוֹתוֹ בְּכָל צַעַד בַּחַיִּים.

זֹאת הִיא בְּרִית הֶסְכֵּם!

וְהֶסְכֵּמִים חַיָּבִים לְכַבֵּד.

עָלֵינוּ לֶאֱהֹב אֶת הִמָצְאוּתֵנוּ בְּזִירַת הַהֶסְכֵּם, כִּי הִיא הַמְּקַשֶּׁרֶת אוֹתָנוּ לְכֹחַ הַכֹּחוֹת, לְעָצְמַת הָעָצְמוֹת, לְתַעֲנוּג הַתַּעֲנוּגִים.

אָמְנָם, הַפְּסִיעָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הֶסְכֵּם זֶה הִיא הִמָּנְעוּת מֻחְלֶטֶת מִתַּעֲנוּגֵי הֶבֶל אֲסוּרִים. אַךְ הַדָּבָר צָרִיךְ לְהִתְבַּצֵּעַ מִתּוֹךְ יְדִיעָה עֲמוּקָה, שֶׁבְּכָךְ אָנוּ חָוִים אֶת עוֹמֶק הָעֹנֶג הַנִּפְלָא, הַגָּנוּז בְּיֵשׁוּת הַנֶּפֶשׁ הַמִּתְעַנֶּגֶת.

יְהוּדִי שֶׁעוֹבֵד לַאֲדוֹן הָעוֹלָם מִתּוֹךְ עֲבוֹדָה שֶׁל 'בְּרִית' וְ'הִתְקַשְּׁרוּת', הוּא זוֹכֶה לִמְקוֹר הָאֹשֶׁר הָעֶלְיוֹן, הַנִּשְׁפָּע עָלָיו בִּתְמִידוּת לְלֹא הֶפְסֵק.

הַתַּעֲנוּג נִמְצָא כָּאן!

אַךְ הַבְּעָיָה הִיא, שֶׁאֶת מֶסֶר הַבְּשׂוֹרָה הַזֹּאת לֹא נִתַּן לְהַעֲבִיר, אַף עַל יְדֵי הַהַסְבָּרָה הַמְּעֻלָּה בְּיוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁהַנִּמְצָאִים מִחוּץ לַגֶּדֶר הַמַּפְרִידָה בֵּין הָעוֹלָם הַקָּסוּם הַזֶּה לְבֵין הַחוּץ – אֵינָם יְכוֹלִים לַחֲווֹת זֹאת, כִּי לְשֵׁם כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּפְנִים… אִי אֶפְשָׁר מִבַּחוּץ!

בְּעֶצֶם, נִתַּן לוֹמַר, אֲשֶׁר אִי הַהֲבָנָה הִיא הַגָּדֵר הַמַּבְדִּילָה בְּעַצְמָהּ, זֹאת הִיא "לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת" (בְּרֵאשִׁית ג, כד), קָשֶׁה עַד מְאֹד – חֶרֶב נְחוּשָׁה וְנֶחְרֶצֶת, שֶׁאֵינָהּ נוֹתֶנֶת אִשּׁוּר כְּנִיסָה רַק לִמְנוּיִים…

הַיְּדִיעָה בְּמַהוּת הַהֲנָאָה שֶׁחָוִים הַנִּקְשָׁרִים בֶּאֱמֶת וּבִתְמִידוּת לְבוֹרֵא עוֹלָם, וְכָל הַזְּמַן מַמָּשׁ, הִיא הַמְּבִיאָה אֶת הַתַּעֲנוּג הֶעָמֹק הַזֶּה, תַּעֲנוּג שֶׁלֹּא נִתַּן לְהַגְדִּירוֹ וּלְהַסְבִּירוֹ בְּמֻשָּׂגִים שֶׁאֵינָם בְּרָמָתוֹ.

אָלֶ"ף – הִיא מְאַפְשֶׁרֶת לַהֶסְכֵּם הַזֶּה לִהְיוֹת רָאוּי לִשְׁמוֹ. כְּלוֹמַר, רַק כָּךְ אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹר עָלָיו, אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְכָךְ. .

בֵּי"ת – הָאִישׁ הַמְקַיֵּם אֵינוֹ סוֹבֵל מֵאֵיזוֹ מִגְבָּלָה שֶׁכְּאִלּוּ נִכְפְּתָה עָלָיו, הוּא לֹא חָשׁ שֶׁהוּא מְוַתֵּר עַל מַשֶּׁהוּ שֶׁחָשׁוּב לוֹ – – – הַהֵפֶךְ, הוּא הוֹפֵךְ לִהְיוֹת אָדָם שֶׁהַדָּבָר הֲכִי חָשׁוּב לוֹ – זוֹ הַהִתְקַשְּׁרוּת, וְאֶל מִי הַהִתְקַשְּׁרוּת הַזֹּאת?

אֶל בּוֹרֵא עוֹלָם…

תּוֹדָה רַבָּה לְךָ ה'! שֶׁהוֹאַלְתָּ לִפְתֹּחַ לָנוּ עָרוּץ קֶשֶׁר אִתְּךָ…

תּוֹדָה שׁוּב!

אֵלֶיךָ, יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן!

הפוסט פרשת לך לך – הֶסְכֵּמִים חַיָּבִים לְכַבֵּד! הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

מתוך הספר 'פשוט עמוק' על התורה

כַּאֲשֶׁר אַבְרָהָם אָבִינוּ כָּרַת בְּרִית עִם בּוֹרֵא עוֹלָם, הִתְגַּלָּה אֵלָיו ה', וְהֶעֱנִיק לוֹ מַשְׁמָעוּת מְאֹד מְיֻחֶדֶת וַעֲמֻקָּה בִּמְצִיאוּתוֹ הַבִּלְתִּי נִתְפֶּשֶׂת, כִּבְיָכוֹל.

אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁיָּגַע וְטָרַח כָּל יָמָיו בְּהַשָּׂגַת הָאֱלֹקוּת, קִבֵּל מַתָּנָה שְׁמֵימִית, אֶת הַהֲבָנָה 'מִי הוּא אֱלֹקִים', לְפָחוֹת לְגַבָּיו…

ה' אָמַר לוֹ: "אֲנִי אֵל שַׁדַּי" (בְּרֵאשִׁית לה, יא), וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים: 'אֲנִי הוּא שֶׁיֵּשׁ דַּי לְכָל אֶחָד בֶּאֱלֹקוּתִי'… כְּלוֹמַר, מִי אֲנִי? הָאֵ'ל הָעוֹטֵף אֶת כֻּלָּם בְּמִדַּת חַסְדּוֹ, בְּכָל מָקוֹם, בְּכָל מַצָּב, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יָכוֹל לְהִדַּבֵּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

הַמּוּבָן מִזֶּה, שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא שֵׁם שֶׁמַּזְמִין אֶת כָּל אֶחָד לָבוֹא וְלַחְסוֹת בְּצִלּוֹ, אֵין מִישֶׁהוּ שֶׁנִּשְׁלַךְ הַחוּצָה, כֻּלָּם מֻזְמָנִים לְהִכָּנֵס פְּנִימָה.

גַּם כַּאֲשֶׁר הַכֹּל נִרְאָה חָשׁוּךְ, וּלְגַמְרֵי… צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁהַחֹשֶׁךְ הוּא מַצָּב שֶׁל סִלּוּק אוֹר, אוֹ הִתְעַלְּמוּת מִמֶּנּוּ, אַךְ בְּכִוְּנוּן הַתְּאוּרָה לַמָּקוֹם הַנָּכוֹן, הָאוֹר שָׁב וּמֵצִיף אֶת הַמְּצִיאוּת, תִּהְיֶה אֵיךְ שֶׁתִּהְיֶה.

וּבַמִּלִּים יוֹקְדוֹת אֵלּוּ, מַנְחֶה אוֹתָנוּ הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי נָתָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע:

וְאַף עַל פִּי שֶׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם מַה שֶּׁעוֹבֵר, כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ, אַף עַל פִּי כֵן, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל וְהַנִּפְלָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קלו, ד): "לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". וְהוּא מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וּמֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ.

וְעַל כֵּן, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם, צָרִיךְ לִזְכֹּר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁהוּא אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי וּמַאֲמִין בֵּאלֹקִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (יוֹנָה ב, ח): "בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה' זָכָרְתִּי".

וְאָז יוּכַל לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אַדְמוֹ"ר (רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב) זַ"ל, שֶׁבְּכָל מָקוֹם יְכוֹלִין לִהְיוֹת סְמוּכִין אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם… וּצְרִיכִים לְהִזָּהֵר לֵילֵךְ בָּזֶה כָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הוּא יְסוֹד הַכֹּל (לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע הֲלָכָה ה').

בְּכָל מָקוֹם יְכוֹלִים לִהְיוֹת קְרוֹבִים אֵלָיו. אֵיךְ בְּדִיּוּק? הֲרֵי הַחֵטְא הַמְּסַמֵּא אֶת הָעַיִן, מַרְחִיק, מְגָרֵשׁ, מַשְׁלִיךְ, זוֹרֵק, מְנַכֵּר… אֵיךְ אֶפְשָׁר לִקְרֹא לְמַצָּב כָּזֶה מַצָּב שֶׁל 'הִתְקָרְבוּת', אֲפִילוּ עַל דֶּרֶךְ הַשְּׁאִיפָה?

הַתְּשׁוּבָה הִיא: כָּל זֶה נָכוֹן, מְדֻיָּק לַחֲלוּטִין, הָרִחוּק הוּא רִחוּק אֲמִתִּי, וְנוֹרָא מְאֹד! אַךְ כָּל זֶה מֵחֲמַת הַשִּׁכְחָה, שֶׁשּׁוֹכְחִים מֵאֲמִתּוּת מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוֹ הַמַּחֲשָׁבָה הַמִּתְגַּנֶּבֶת שֶׁהָאַהֲבָה הָאֱלוֹקִית פָּסְקָה כְּלַפַּי.

אַךְ מִצַּד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כָּתוּב: "אֲנִי הֲוָיָ"ה לֹא שָׁנִיתִי" (מַלְאָכִי ג, ו). "אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ" (אִיּוֹב לה, ו), אֵין אוֹרוֹ הַבָּהִיר נֶחְשַׁךְ מֵחֲמַת מַעֲשֶׂיךָ, הַדֶּלֶת עֲדַיִן פְּתוּחָה.

יוֹנָה הַנָּבִיא אוֹמֵר: "בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה' זָכָרְתִּי" (יוֹנָה ב, ח) – הַיְנוּ גַּם בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ מְחַפֶּשֶׂת מָקוֹם, הִיא לְגַמְרֵי מְבֻלְבֶּלֶת, הָעֵצָה הִיא: "אֶת ה' זָכָרְתִּי". לִזְכֹּר אֶת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַמְּצִיאוּת הַזֹּאת – אֲשֶׁר יֵשׁ ה' בָּעוֹלָם, וְשֶׁיֵּשׁ דַּי לְכָל אֶחָד בֶּאֱלֹקוּתוֹ, וְשֶׁכָּל אֶחָד מִכָּל מַצָּב יָכוֹל לְהִתְקָרֵב.

אַבְרָהָם אָבִינוּ, רֹאשׁ לַמַּאֲמִינִים, לֹא צָמַח בְּמָקוֹם וְרֶקַע מַתְאִים לִצְמִיחָה רוּחָנִית, הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר, הוּא הָיָה בְּבַיִת אֱלִילִי מִתְנַכֵּר לַחֲלוּטִין, הַהִתְגַּלּוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אָפְפָה אוֹתוֹ בָּרֶקַע הַטִּבְעִי שֶׁלּוֹ, לְהוֹרוֹת, שֶׁיֵּשׁ דַּי לְכָל אֶחָד…

הַבְּשׂוֹרָה שֶׁבָּזֶה הִיא, כִּי כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, בַּמְּצִיאוּת הַפְּרָטִית שֶׁלּוֹ, יָכוֹל לַחֲזֹר עַל הַתַּהֲלִיךְ שֶׁל אַבְרָהָם בֶּן תֶּרַח הַמַּגִּיעַ לִהְיוֹת אַבְרָהָם כּוֹרֵת הַבְּרִית, וַאֲשֶׁר בְּסִיּוּמוֹ שֶׁל תַּהֲלִיךְ מַגִּיעִים לְהַשָּׂגָה כִּי כָּל אֶחָד יָכוֹל, הַהַשְׁפָּעוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת הָאֱלֹקִיּוֹת אֵינָן עִנְיַן רַק לִמְיֻחָסִים אוֹ לְצַדִּיקֵי דּוֹרוֹת. כִּי אִם לְכָל יְהוּדִי פָּשׁוּט בְּעִנְיָנוֹ הוּא, כִּי יֵשׁ דַּי לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בֶּאֱלֹקוּתוֹ. יֵשׁ מַסְפִּיק לְכֻלָּם.

הַהֲבָנָה הַזֹּאת אֵינָהּ פְּשׁוּטָה כְּלָל. הַקֹּשִׁי שֶׁל אָדָם לְקַבֵּל אֶת הַמְּצִיאוּת הָאֱלוֹקִית כְּמוֹ קֹדֶם הַחֵטְא הִיא קָשָׁה מִנְּשׂוֹא, כִּי הֲלוֹא כָּל זֶה הוּא הָרַעְיוֹן הַשְּׂטָנִי שֶׁל הַבַּעַל-דָּבָר, לְהָזִיז אֶת הָאָדָם מִמְּקוֹר הָאוֹר, וּלְהוֹתִירוֹ נָבוֹךְ, תּוֹהֶה וּמְבֻלְבָּל בְּחֹשֶׁךְ סָמִיךְ וְעָב. הַתְּרוּפָה הִיא: לָגֶשֶׁת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, שָׁם נִמְצָא הָאוֹר, מֵאִיר בְּשָׁוֶה, לְלֹא כָּל הִשְׁתַּנּוּת…

וּמַמְשִׁיךְ רַבִּי נָתָן, בְּמָקוֹם אַחֵר:

"בְּוַדַּאי הִיא מְלָאכָה גְּדוֹלָה וְאֻמָּנוּת נִפְלָאָה מְאֹד מְאֹד, לְהָאִיר הַדַּעַת בַּאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה שֶׁנִּכְשְׁלוּ בַּעֲווֹנוֹת, בִּפְרָט שֶׁיֵּשׁ שֶׁנִּכְשְׁלוּ כְּמוֹ שֶׁנִּכְשְׁלוּ, רַחֲמָנָא לִצְלַן, בִּמְזִידִין גְּמוּרִים בַּעֲווֹנוֹת עֲצוּמִים.

וְהַצַּדִּיק הוּא רַחֲמָן כָּזֶה, שֶׁאֲפִלּוּ לָהֶם הוּא מֵאִיר בְּטוּבוֹ וְרַחֲמָיו הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ. כִּי בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל מוֹדִיעַ לָהֶם כִּי עֲדַיִן ה' אִתָּם, כִּי לֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ וְכוּ' וְעַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ מְגָרֵשׁ מֵהֶם הָרוּחַ שְׁטוּת בְּכָל פַּעַם, כִּי אֲפִלּוּ אִם הָאָדָם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, תֵּכֶף כְּשֶׁמּוֹדִיעִים לוֹ כִּי גַּם שָׁם נִמְצָא ה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (וַיִּקְרָא טז, טז): "הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם". כִּי אֲפִלּוּ בְּעֶשֶׂר כִּתְרִין דִּמְסָאֲבוּתָא (עֶשֶׂר סְפִירוֹת שֶׁל הַטֻּמְאָה) נִמְצָא ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבַד כָּל חִיּוּתָם וְכוּ', אֲזַי תֵּכֶף בּוֹרֵחַ הָרוּחַ שְׁטוּת בִּבְחִינַת (יְשַׁעְיָה יט, א): "וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו". וּבִבְחִינַת (שְׁמוֹת יב, יב): "וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" – וְאִתְגַּלֵּיתִי וְכוּ' אֲנִי ה' – וְלֹא מַלְאָךְ וְכוּ' אֲזַי "וְהִכֵּתִי כָל בְּכוֹר", שֶׁהוּא הַדַּעַת דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁמִּשָּׁם הָרוּחַ שְׁטוּת, כִּי מִי הוּא זֶה עָרֵב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ (לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, נְטִילַת יָדַיִם לִסְעֻדָּה).

אוּלַי דַּוְקָא לְעוֹבֵד ה' הָרִאשׁוֹן, מִי שֶׁפָּתַח בִּקְרִיאָה לַאֲדוֹן הָעוֹלָם אֲשֶׁר מָלָךְ, הִתְגַּלְּתָה דֶּרֶךְ זוֹ, מַה שֶּׁנִּקְרָא 'הַדֶּרֶךְ חֲזוֹר'…

לָדַעַת, שֶׁתָּמִיד נִתַּן לְגַשֵּׁר עַל בּוֹרוֹת שֶׁנִּפְעֲרוּ, לְהָאִיר אֶת הַחֹשֶׁךְ וּלְהִזָּכֵר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּעֵת שֶׁכְּבָר הַכֹּל נִרְאָה חָשׁוּךְ – – –

כִּי זֶה כַּרְטִיס הַכְּנִיסָה לְהֵיכָל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

הפוסט פרשת לך לך – יֵשׁ מַסְפִּיק לְכֻלָּם הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

מתוך הספר 'פשוט עמוק' על התורה

לֹא בְּיוֹם אֶחָד זֶה קָרָה…

כְּבָר זְמַן רַב הוּא מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ, אֵיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא – הוּא עֲדַיִן לֹא יָדַע, אַךְ הָיָה בָּרוּר לוֹ שֶׁחַיָּבִים לִמְצוֹא אוֹתוֹ.

מִי זֶה? אַיֵּה הוּא? מַה הוּא?

כָּל אֵלּוּ שְׁאֵלוֹת קָשׁוֹת מְאֹד.

אַךְ הַנְּחִישׁוּת לָדַעַת, הָיְתָה הַמֵּנִיעַ לְחִפּוּשׂ.

לָמָּה בִּכְלָל לְחַפֵּשׂ? וּמַה לֹא טוֹב כָּךְ, בְּחֹסֶר הַיְּדִיעָה עַל הַנֶּעֱלָם הַגָּדוֹל מִכָּל נֶעֱלָמִים?

לֹא! לֹא יִתָּכֵן לְקַבֵּל מַשֶּׁהוּ מִמִּישֶׁהוּ וְלֹא לְהַכִּיר אֶת הַמִּישֶׁהוּ הַזֶּה, זֶה מֵבִיךְ, מַטְרִיד, מַרְגִּיז… לֹא מוּסָרִי אֲפִלּוּ.

הָיוֹ הָיָה יֶלֶד אֶחָד וּשְׁמוֹ אַבְרָם, הוּא נוֹלָד בְּאוּר כַּשְׂדִּים לְאָבִיו תֶּרַח, וְהָיְתָה לוֹ מִדָּה אַחַת בּוֹלֶטֶת בִּשְׁלַל מִדּוֹתָיו הַנֶּהְדָּרוֹת: 'מִדַּת הַכָּרַת הַטּוֹב'!

הַמּוֹטוֹ שֶׁלּוֹ בַּחַיִּים הָיָה: חַיָּבִים לְהַכִּיר טוֹבָה לְמִי שֶׁנָּתַן לְךָ טוֹבָה…

יוֹם אֶחָד הוּא קִבֵּל סֻכָּרִיָּה מֵאַבָּא, וְהִיא הָיְתָה טְעִימָה וַעֲרֵבָה לַחֵךְ.

"תּוֹדָה רַבָּה, אַבָּא, שֶׁעָשִׂיתָ לִי סֻכָּרִיָּה" – נִסָּה אַבְרָם לְהַכִּיר טוֹבָה לְאָב הַמַּעֲנִיק.

"אֲנִי לֹא עָשִׂיתִי שׁוּם סֻכָּרִיָּה"… אֲנִי קָנִיתִי אוֹתָהּ מֵהַחֶנְוָנִי מִמּוּל.

רָץ אַבְרָם הַקָּטָן לַמַּכֹּלֶת, בְּעוֹדוֹ מִתְנַשֵּׁף חִבֵּק אֶת הַחֶנְוָנִי בְּחֹם, וּבְלַהַט זָעַק לְעֶבְרוֹ:

– "תּוֹדָה דּוֹד יָקָר" … שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה סֻכָּרִיּוֹת טְעִימוֹת לַיְּלָדִים.

– "שָׁטְיָא! אֲנִי עָשִׂיתִי סֻכָּרִיָּה? הֲלוֹא אֲנִי קָנִיתִי אוֹתָהּ מֵהַסִּיטוֹנַאי פְּלוֹנִי".

וְכָךְ צְעָדָיו הַמְהִירִים הוּפְנוּ לִפְלוֹנִי הַמֵּיטִיב… אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת, חַיָּבִים לְהַכִּיר טוֹבָה, אַחֶרֶת, הִרְגִּישׁ אַבְרָם הַקָּטָן, חַיָּיו אֵינָם חַיִּים.

הַפְּלוֹנִי הִתְגַּלָּה כְּחַיְכָן גָּדוֹל, הַלָּה מִלֵּא אֶת פִּיו שְׂחוֹק לִתְמִימוּתוֹ שֶׁל הַזַּאֲטוּט: – "אֲנִי? אֲנִי בּוֹרֵא סֻכָּרִיּוֹת"? וְכָאן בָּאָה הַרְצָאָה מַקִּיפָה עַל תַּהֲלִיךְ הִתְהַוּוּת הַסֻּכָּרִיָּה הַמְדֻבֶּרֶת, מֵאֵלּוּ חֳמָרִים הֻרְכְּבָה וְכוּ' וְכוּ'. "חֳמָרִים"? שָׁאַל הַנַּעַר? "אַיֵּה הֵם? מִי עֲשָׂאָם"? הָאִישׁ הִפְנָה אוֹתוֹ לַשָּׂדוֹת הַמּוֹרִיקוֹת שֶׁל מַר חַקְלָאִי, הוּא שֶׁמְּגַדֵּל אוֹתָם בִּמְסִירוּת, לוֹ יָאֲתָה הַתְּהִלָּה.

וּכְבָר הָיָה אַבְרָם בְּדַרְכּוֹ לַאֲחֻזַּת מַר-מְגַדֵּל-סֻכָּרִיּוֹת. הוּא פָּגַשׁ אוֹתוֹ עָמֵל עַל הַיְּבוּל, כְּשֶׁיָּדָיו הַגְּרוּמוֹת אוֹסְפוֹת אֶת לֶקֶט שָׂדֵהוּ. בְּפָנִים תְּמֵהוֹת הִבִּיט אֶל הַנַּעַר הָעוֹשֶׂה אֶת דַּרְכּוֹ הַיְשֵׁר אֵלָיו.

– "תּוֹדָה רַבָּה לְךָ אֲדוֹנִי" אָמַר אַבְרָם בְּהִתְרַגְּשׁוּת: "חִפַּשְׂתִּי אוֹתְךָ זֶה כַּמָּה… אַתָּה זֶה שֶׁמֵּיטִיב עִם הַיְלָדִים וְעוֹשֶׂה לָהֶם סֻכָּרִיּוֹת"?! הַכַּפְרִי הַנִּבְעָר הִשְׁקִיעַ זְמַן רַב מִדַּי לְטַעֲמוֹ, רַק בִּכְדֵי לְהָבִין אֶת הַהֶקְשֵׁר הַלֹּא-פָּתוּר שֶׁלּוֹ לְסֻכָּרְיַּת הַיֶּלֶד. וְכַאֲשֶׁר קָלַט אֶת מְקוֹר הַטָּעוּת, מִלָּא אֶת תַּפְקִידוֹ שֶׁל מוֹרֶה לְגִיל הָרַךְ, וְהִסְבִּיר לַיֶּלֶד בְּשָׂפָה פְּשׁוּטָה, אֵיךְ הַטֶּבַע עוֹבֵד, וְהַזֶּרַע נִזְרָע, וְהַשָּׁמַיִם, כֵּן הַשָּׁמַיִם… שָׁם לְמַעֲלָה, מוֹזִילִים גִּשְׁמֵי בְּרָכָה וּנְדָבָה, אֲשֶׁר יִגְרְמוּ לִשְׁתִילֵי הַצֶּמַח הַמְּיֻחָד לְהָנִיב פֵּרוֹת, וּמִשָּׁם מַתְחִיל 'מַסָּע הַסֻּכָּרִיּוֹת' לָצֵאת לְדַרְכּוֹ…

"שָׁם לְמַעְלָה"?!…

"וְאֵיךְ יוֹרֵד גֶשֶׁם"?

"וּמִי מַצְמִיחַ"?

"וְאֵיךְ זֶה גָּדֵל"?

מִסְתַּבֵּר, שֶׁהַקַּלִישָׁאָה 'טֶבַע' לֹא הָיְתָה עֲמִידָה דַּיָּהּ בִּפְנֵי חַקְרָנוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הָעִבְרִי, חֲקִירָה כֵּנָה שֶׁמְּחַפֶּשֶׂת אֱמֶת אֲמִתִּית.

אַבְרָהָם אָבִינוּ, הַיֶּלֶד שֶׁל תֶּרַח לְשֶׁעָבַר, הִגִּיעַ בְּמַסַּע הָאֱמוּנָה שֶׁלּוֹ לַמָּחוֹז הַצָּפוּי – – – הוּא פָּגַשׁ בַּמֶּלֶךְ!

מֶלֶךְ הָעוֹלָם!

הַמַּנְהִיג הַיָּחִיד לְכָל פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה.

גַּם אִם הַסִּפּוּר לָקוּחַ מֵהַדִּמְיוֹן, הַמְּנַסֶּה לְהָבִין אֶת מַבָּטוֹ שֶׁל אַבְרָהָם [שֶׁבְּכָל דּוֹר…] עַל הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ, מַבָּט הַמִּתְחַקֶּה… לֹא עַל רַק עַל דְּמוּת גַּרְמֵי הַשָּׁמַיִם אֶלָּא דַּוְקָא עַל הַמְּנַהֵל אוֹתָם, הַמְחוֹלֵל, הַמַּנְהִיג, הַמַּשְׁגִּיחַ, הַמֵּפִיחַ בָּהֶם חִיּוּת, וּלְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. אֲבָל הוּא סִפּוּר שֶׁל אֱמֶת.

בִּנְקֻדָּה זוֹ, כְּדַאי לִהְיוֹת עִם אַבְרָם הַקָּטָן-הַגָּדוֹל, הַמְחַפֵּשׂ הָאַלְמוּתִי שֶׁל הַכָּרַת הַטּוֹב לָאַחֲרַאי הָאֲמִתִּי עַל הַטּוֹבָה שֶׁהוּא חָוָה בִּגְלָלוֹ. כְּלוֹמַר, בַּבָּסִיס שֶׁל "בֶּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ" (נְדָרִים לב, א), מֻנָּח הַגַּרְעִין שֶׁל הַכָּרַת הַטּוֹב… הִיא הַשֹּׁרֶשׁ, הַיְּסוֹד, הַסִּבָּה, הָעִלָּה וְעַמּוּד הַתָּוֶךְ שֶׁל אֱמוּנַת הַבּוֹרֵא וְהַסְּגִידָה לוֹ.

לְלַמֶּדְךָ, בֶּן תֵּבֵל הֶעָתִיד לָבוֹא, כִּי הַפְנָיַת הָעֹרֶף מֵהִנְהוּן מוּל הַמֵּיטִיב, אֵינָהּ רַק חֹסֶר אֱמוּנָה, אוֹ אִי יְדִיעָה אוֹדוֹתָיו.

אֶלָּא שֶׁהַהִתְעַלְּמוּת הַמֻּפְגֶּנֶת מִמְּקוֹר הַטּוֹב, מִשֹּׁרֶשׁ הַתַּעֲנוּג, מִנְּקֻדַּת הַמּוֹצָא שֶׁל הַחַיִּים הַמּוּפָחִים בְּךָ, הִנָּם לֹא אֲחֵרִים מֵאֲשֶׁר חֹסֶר-יֹשֶׁר בְּסִיסִי… נֶהֱנְתָּנוּת לְלֹא תּוֹדָה – גּוֹעֲלִית שֶׁכָּזוֹ, מְעִידָה עַל תְּכוּנָה שְׁלִילִית שֶׁל אָדָם נְטוּל מוּסָר.

אַבְרָהָם, הָיָה תִּקּוּן כָּל הַדּוֹרוֹת, מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם, אַף אָדָם לְפָנָיו – לֹא הָיָה כָּזֶה.

הוּא רָאָה עוֹלָם, וְהֵבִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּנַּאי. הוּא נִתְקָל בַּנּוֹף וְקָלַט שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַצְמִיחַ. הוּא הִבִּיט בַּיְקוּם וְחָשַׁב מִיָּד עַל מְקַיְּמוֹ.

הוּא רָאָה אֶת עַצְמוֹ מוּזָן עַל יְדֵי אוֹתוֹ כֹּחַ נֶעְלָם וְעָצְמָתִי, וְנִבְהָל לְהִוָּכַח שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שׁוּם דָּבָר אוֹדוֹתָיו.

מִכָּאן וָאֵילָךְ הַדֶּרֶךְ הָיְתָה קְצָרָה לִמְגַמַּת הַהַכָּרָה.

חַיָּבִים לְהַכִּירוֹ, וִיהִי מַה!

אָמַר אַבְרָהָם.

הפוסט פרשת לך לך – כְּשֶׁאַבְרָהָמַ'לֶה קִבֵּל סֻכָּרִיָּה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

פרשת לך לך תשפ"ב.

לך לך מארצך, היא קריאה ללכת מהארציות, פשוט להפסיק לחשוב בדרך ארצית, מצומצמת, תוחמת, מגבילה, לארץ יש דממה מעיקה, היא לא מספרת הכל, היא פשוט נותנת לך לבחור מה שתעשה בה. כך אדם נקשר לארצו, מה שקורה בה – קורה בו, לא תמיד היא צו שרש נשמתו, לפעמים הוא נתון בארץ מסויימת כדי למלא טבלת עונשין, שמא התחייב ניצוץ אלוקי מסויים חובת גלות והוא בא לגאלו, כך שלא תמיד הארץ היא האופי האמיתי של המהות, לפעמים היא הזירה של ההתגוששות וקבלת השכר עליה, לא כן כאשר האדם מתחיל את המסע שלו, הוא מנסה וגם מצליח להתנתק מהארציות העוזקת, הוא יהיה מסוגל לחוות דברים בהיקפים יותר מזמינים מאשר בהיותו בארצו, קרי ענין המקובעות הבלתי משתכנעת שהארציות כולאת אותו בה. ההליכה היא לא חייבת להיות דווקא בעזיבה מנטלית, אלא פיזית ממש מספיק, פשוט לחיות באוירה שתתגמל אותך, ברקע המאפשר לדבר ה' להתגלות, אתה יכול לנצל את המוטיבים הארציים לקדשם בהליכה זו, הם גם ילכו עמך כאשר יבחינו שאתה רציני באמת, אדם ללא שורשים אינו אדם, אבל אדם שאינו מפרה את שרשיו – אלו למה לו? אברהם אבינו הילך בתומו צדיק, הוא הלך מהארץ המחנכת שלו, לתור אחר דבר אלוהים בעולם. כך נעשה גם אנו, כי בשביל זה מספרים לנו את זאת.

הפוסט פרשת לך לך – ללכת מהארציות עם הארציות הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.