בָּעוֹלָם מִתְרַחֲשִׁים כָּל מִינֵי קְשָׁרִים, הֶבְלוֹ שֶׁל עוֹלָם מָלֵא מֵהֶם, הַקְּשָׁרִים נוֹצָרִים עַל יְדֵי שִׂיחָה בֵּין בְּנֵי אָדָם, כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, מַעֲבִיר מְסָרִים בָּרֵי מַשְׁמָעוּת, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע, מְלַמֵּד (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן מג) עַל הַזְּהִירוּת הַנִּדְרֶשֶׁת מִלְּהַטְמִיעַ בְּתוֹכֵנוּ דִּבּוּרִים שֶׁל רָשָׁע, הֵם מוֹלִידִים – הוּא אוֹמֵר – תְּכוּנוֹת לֹא מוּסָרִיּוֹת וּטְהוֹרוֹת, בַּעֲלִיל, בְּנֶפֶשׁ הַשּׁוֹמֵעַ. הָאִישׁ שֶׁהָיָה טָהוֹר, וְנִשְׁמְעוּ לְאָזְנָיו דִּבּוּרִים שֶׁל אָדָם שֶׁמּוֹרַשְׁתּוֹ הִיא רִחוּק מֵהַשֵּׁם, גַּם אִם הַנּוֹשֵׂא הוּא עַל דָּא וְעַל הָא, וְלֹא חָלִילָה לְהַרְחִיק אֶת הַשּׁוֹמֵעַ מֶאֱמוּנָתוֹ וְדָתוֹ, בְּעֶצֶם הַדִּבּוּר גְּרֵידָא – הוּא מַעֲבִיר וּמַחְדִּיר אֶת הַטֻּמְאָה הַפְּנִימִית שֶׁלּוֹ לְנֶפֶשׁ מְקַבֵּל הַמֶּסֶר; חַד מַשְׁמָעִית.

וּכְמוֹ שֶׁזֶּה בַּמּוּבָן הַשְּׁלִילִי, כָּךְ הַדָּבָר בַּצַּד הַחִיּוּבִי, וּמִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, כַּאֲשֶׁר דִּבּוּרָיו שֶׁל הַצַּדִּיקִים נִשְׁמָעִים לְאֹזֶן שֶׁל יְהוּדִי, הוּא מְקַבֵּל אֶת הַשְׁפָּעַת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנּוֹבַעַת מִתּוֹךְ נִשְׁמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק, הוּא אֲשֶׁר זִכֵּךְ אֶת כָּל חוּשָׁיו וְתוֹדַעְתּוֹ, בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה וְנִשְׂגָּבָה, מֵכִיל בְּקִרְבּוֹ עָצְמָה רוּחָנִית בִּלְתִּי רְגִילָה, אֲשֶׁר בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בַּדִּבּוּרִים שֶׁל הַצַּדִּיק, כִּי הַדִּבּוּר הוּא מוֹצָא נַפְשׁוֹ הַקְּדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ זְהִירוּת מַתְרָה שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס לַמֶּרְחָב שֶׁל הַדּוֹבֵר הָרָשָׁע, מֵחֲשָׁשׁ לְהִלָּכֵד בְּקִסְמוֹ הַשְּׂטָנִי, כָּךְ יֵשׁ דִּרְבּוּן חִיּוּבִי, לְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלָּם שֶׁל צַדִּיקִים מְדַבְּרִים נִפְלָאוֹת.

הַדִּבּוּר הוּא לֹא סְתָם, הוּא סוּג שֶׁל קֶשֶׁר, שֶׁל צִנּוֹר מַעֲבִיר מֶסֶר, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא זֶהוּ סוּג שֶׁל זִוּוּג וְהִתְקַשְּׁרוּת. עֲרוּצֵי הַהִתְקַשְּׁרוּת הַלָּלוּ, תְּלוּיִים בְּמִי אָנוּ בּוֹחֲרִים לְהִתְקַשֵּׁר? אִם בְּשִׂיא הַטָּהֳרָה הַיּוֹנֶקֶת אֶת חֶבְיוֹן עוּזָּה מֵהָאוֹר שֶׁל הַבּוֹרֵא, אוֹ שֶׁמָּא בְּעֹמֶק הַטֻּמְאָה שֶׁל יוֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, רְחוֹקֵי אֱלֹקִים חַיִּים. הַבְּחִירָה פָּשׁוּט בְּיָדֵינוּ.

בִּלְעָם הָרָשָׁע, גִּלֵּם אֶת הַדְּמוּת שֶׁל הָרָשָׁע בַּעַל עָמֹק, זֶה שֶׁיָּכוֹל וּמְסֻגָּל לְהָפִיץ אֶת הַטֻּמְאָה הֲכִי נוֹרָאָה, בָּרָמָה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, בְּמוּבָן שֶׁל "זֶה לְעֻמַּת זֶה", הַסִּכּוּן לְהִפָּגֵשׁ עִם טֻמְאָה כָּזוֹ – הוּא סִכּוּן מַמָּשִׁי, שֶׁיָּכוֹל לְחַסֵּל כָּל דַּרְגָּה שֶׁל קְדֻשָּׁה אֶפְשָׁרִית, וּלְהָמִיר הַכֹּל בְּטֻמְאָה בּוֹצִית עֲמוּקָה.

כֵּיצַד הָיְתָה הַשְּׁלִיטָה הַלּוֹפֶתֶת שֶׁל בִּלְעָם בְּכָל הַסּוֹבֵב? בְּכֹחַ הַדִּבּוּר, עִם הַכֹּחַ הַזֶּה בִּקֵּשׁ לְקַלֵּל אֶת הָעָם, וּבַכֹּחַ הַזֶּה בִּקֵּשׁ לְהַכְנִיס בָּהֶם טֻמְאָה, לֹא כָּזוֹ רְגִילָה, אֶלָּא כָּזוֹ, שתצעיד אוֹתָם הַיְשֵׁר אֶל מְחוֹזוֹת הָרִחוּק הָאֲמִתִּי מֵאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים.

דָּבָר זֶה כָּתוּב בִּמְפֹרָשׁ בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, הַמְסַפֶּרֶת אֶת הָאָסוֹן הַגָּדוֹל שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁקָּרָה לָנוּ בִּגְלַל טֻמְאַת מִדְיָן, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים שֶׁקִּבְּלוּ אֶת עֲצָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, הפסוק מְסַפֵּר לָנוּ: "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל "בִּדְבַר" בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה'" (בַּמִּדְבָּר לא, טז) – בִּדְבַר דַּיְקָא, הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע בִּלְעָם, אֲפִילוּ בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא, בִּסְתָם דְּבָרִים שֶׁלִּכְאוֹרָה לֹא מַשְׁמָעוּתִיִּים, הִכְנִיסוּ הַדִּבּוּרִים בָּהֶם תַּאֲווֹת רָעוֹת וּנְמוּכוֹת, עַד אֲשֶׁר הִגִּיעוּ לַמַּדְרֵגָה הַשְּׁפֵלָה בְּיוֹתֵר שֶׁתִּתָּכֵן, לִהְיוֹת אֲזוּקִים בְּשַׂקּוֹ הֶחָשׁוּךְ שֶׁל בִּלְעָם וּמוֹרַשְׁתּוֹ הַנּוֹרָאִים.

לְמֵדִים אָנוּ מִכָּךְ, שֶׁהַמְּעִילָה בַּה' מַתְחִילָה עִם הַדִּבּוּר, עִם הַהִתְקַשְּׁרוּת לָרְשָׁעִים, וְלֹא רַק בַּדִּבּוּר, הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בָּלָק רו ע"ב) מַסְבִּיר, שֶׁלֹּא רַק דְּבַר בִּלְעָם בִּלְבַד הִזִּיק לִבְנֵי אָדָם, אֶלָּא אֲפִלּוּ הִסְתַּכְּלוּתוֹ הִזִּיקָה, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהִסְתַּכֵּל – הִמְשִׁיךְ קְלָלָה וְחֻרְבַּן. זוֹ מַשְׁמָעוּתָהּ הַקְּרִיטִית שֶׁל חוֹבַת הַהִתְרַחֲקוּת מֵהָרְשָׁעִים.

הָבָה וְנִתְחַזֵּק בִּנְקֻדָּה זוֹ – שֶׁהַדִּבּוּר הַלֹּא־תַּקִּין, בִּמְיֻחָד בְּיָמֵינוּ, שֶׁהַמֶּלֶל הַלֹּא טָהוֹר נִשְׁפַּךְ מִכָּל עֵבֶר, וּמִכָּל מַכְשִׁיר וּמַחֲזִיקוֹ – לֹא יֵאָרֵז בְּמַחְסַן מֹחֵנוּ (כִּי הוּא לֹא בֶּאֱמֶת מַחְסָן), וְלֹא נִשְׁמַע שׁוּם דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ תַּקִּין, שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר, שֶׁאֵין מְקוֹרוֹ טָהוֹר וְקָדוֹשׁ, וּלְהֵפֶךְ, אוֹתָם הַדִּבּוּרִים שֶׁל אַנְשֵׁי טֹהַר וֶאֱמוּנָה – נַכְנִיס בְּמֹחֵנוּ וְלִבֵּנוּ, לִהְיוֹת אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ.

(על פי לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן מג; תוך הנחל פרשת מטות תשע"ד)

הפוסט פרשת מטות – אל תשמעו אותם… הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

בַּפְּתִיחָה לְנוֹשֵׂא הַשְּׁבוּעָה הַפּוֹתֵחַ אֶת פָּרָשָׁתֵנוּ, פָּרָשַׁת מַטּוֹת, אָנוּ לְמֵדִים עַל כּוֹתֶרֶת-עַל, הַמְצַיֶּנֶת אֶת הָאַחֲרָיוּת הַמֻּטֶּלֶת עַל כָּל אָדָם, וַאֲשֶׁר עָלָיו לִהְיוֹת מוּדָע לְכָךְ, עוֹד בְּטֶרֶם יִפְצֶה אֶת פִּיו.

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ, לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה (במדבר ל, ג).

וְרַשִׁ"י מְפָרֵשׁ: "כְּמוֹ לֹא יְחַלֵּל דְּבָרוֹ לֹא יַעֲשֶׂה דְּבָרָיו חֻלִּין". הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁעוֹשָׂה הַתּוֹרָה בְּסִגְנוֹן שֶׁל 'חֻלִּין', כְּלַפֵּי מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ, אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי. זֶה נִשְׁמַע כְּמוֹ, שֶׁעֶצֶם הַדִּבּוּר אָמוּר לִהְיוֹת קָדוֹשׁ, וְאַתָּה הִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְחַלְּלוֹ עַל יְדֵי הִתְכַּחֲשׁוּת לְמַה שֶּׁיָּצָא מִפִּיךָ.

אֶת הַשִּׁיעוּר הַזֶּה: 'לֹא יַעֲשֶׂה אֶת דְּבָרָיו חֻלִּין', יְכוֹלִים אָנוּ לָקַחַת כְּצֵידָה לְדֶרֶךְ חַיֵּינוּ, לֹא דַּוְקָא בַּהֶקְשֵׁר שֶׁל נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת, אֶלָּא כִּמְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ, הַדִּבּוּר שֶׁל הָאָדָם קֹדֶשׁ הוּא, וְעָלָיו לְהִזָּהֵר בְּמוֹצָא שְׂפָתָיו, הַדְּבָרִים שֶׁהוּא מוֹצִיא מִפִּיו אֵינָם פְּשׁוּטִים, הֵם מְחוֹלְלִים סְעָרָה אֵי שָׁם… הִזָּהֵר בֶּן אָדָם, יֵשׁ לְךָ נֶשֶׁק בַּפֶּה.

צַדִּיקֵי הַחֲסִידוּת הִצְבִּיעוּ עַל תְּבִיעָה גּוֹרֶפֶת לְזִכּוּךְ הַפֶּה וְהַלָּשׁוֹן: "הַצַּדִּיק הַזֶּה צָרִיךְ לִרְאוֹת שֶׁלֹּא יְהֵא דְּבָרָיו חֻלִּין כְּלָל וּכְלָל, כִּי אִם קְדֻשָּׁה וּדְבֵקוּת" (נֹעַם אֱלִימֶלֶךְ)

"מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה דִּבּוּרוֹ חֻלִּין, עוֹשֶׂה תִּקּוּנִים בְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו, וְיִגְזֹר אֹמֶר וַיָּקֶם לוֹ, צַדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלֹהִים, עַל יְדֵי שְׁמִירַת בְּרִית הַלָּשׁוֹן" (קְדֻשַּׁת לֵוִי).

"אִם כָּל כַּוָּנָתוֹ בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ, לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, הָאִישׁ הַהוּא לֹא יַעֲשֶׂה דְּבָרָיו חֻלִּין, כִּי כָּל דְּבָרָיו אֲשֶׁר יְדַבֵּר, אֲפִלּוּ שִׂיחָתוֹ חֻלִּין יִהְיֶה לוֹ קִיּוּם וְהַעֲמָדָה, וְכַאֲשֶׁר יִגְזֹר כֵּן יָקוּם. כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ כְּפִי שֶׁיֹּאמַר בְּפִיו, לְמָשָׁל לְאֶחָד בָּנִים וּלְאֶחָד חַיִּים אוֹ מְזוֹנֵי, יַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ בָּרוּךְ הוּא בְּסוֹד וְתִגְזֹר אֹמֶר וַיָּקֶם" וְגוֹ' (עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל).

"עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַפֶּה תַּשִּׂיגוּ אֶת הַיִּרְאָה הָאֲמִתִּית" (בַּת עַיִן).

"מֵהַדִּבּוּרִים שֶׁל אָדָם נִבְרְאוּ מַלְאָכִים, וּכְשֶׁמְּדַבֵּר דִּבּוּר טוֹב עוֹשֶׂה מַלְאַךְ טוֹב, וְהֶהָפוּךְ בְּהֶפְכּוֹ. לָזֶה אָמַר 'לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ', רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁלֹּא יִפְגֹּם הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא דִּבּוּר, אֲפִלּוּ הָכֵי לֹא יִפְגְמֵהוּ, כִּי כָּל הַיּוֹצֵא מִפִּיו כָּךְ יַעֲשֶׂה, עֲשִׂיָּה וּבְרִיאָה, אִם מַלְאַךְ טוֹב אוֹ לְהִפּוּךְ" (עַרְבֵי נַחַל).

לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ – שֶׁלֹּא יְדַבֵּר דִּבּוּר רַע, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: מַה אִכְפַּת לִי, כֵּיוָן שֶׁאֵין בְּלִבִּי כְּלָל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַהוּא? לָזֶה אָמַר, כִּי בְּוַדַּאי עָרֵב אֲנִי בַּדָּבָר, כִּי כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה בַּסּוֹף… (שָׁם)

"כִּי כְּשֶׁמְּשַׁנֶּה דִּבּוּרוֹ הוּא דִּבּוּרוֹ חֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ". וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'לֹא יַעֲשֶׂה דְּבָרוֹ חֻלִּין'. כִּי כְּשֶׁהַדִּבּוּר הוּא בִּבְחִינַת קֹדֶשׁ אֵין בּוֹ שִׁנּוּי, כִּי קֹדֶשׁ הוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד, בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי בִּבְחִינַת הָאַחְדוּת וְהַקְּדֻשָּׁה אֵין שָׁם שִׁנּוּי" (לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת).

וּבַחֲזָרָה לָעִנְיָן הַמְּקוֹרִי שֶׁל שְׁבוּעָה וְנֵדֶר, הִתְבּוֹנְנוּת בְּעֶצֶם הַמִּצְוָה הַזֹּאת, פּוֹתַחַת לָנוּ אֲפִיקִים נִרְחָבִים לְהָבִין אֶת מַעֲלַת הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יְהוּדִי. הִנֵּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָנוּ תַּרְיַ"ג מִצְווֹת, חֵלֶק מֵהֶן הֵן מִצְווֹת עֲשֵׂה וְחֵלֶק מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. וְהִנֵּה אָדָם נִשְׁבַּע שְׁבוּעָה, כְּגוֹן שֶׁלֹּא יֹאכַל כִּכַּר לֶחֶם זֶה. הִתְוַּסְפָה לוֹ מִצְוָה חֲדָשָׁה שֶׁלֹּא הָיְתָה כְּלוּלָה בְּתַרְיַ"ג מִצְוֹת, מֵעַתָּה, אָסוּר לָאִישׁ בְּאִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה לֶאֱכֹל אֶת הַלֶּחֶם הַזֶּה, מִצְוָה חֲדָשָׁה יָצַר הָאִישׁ בְּמוֹ פִיו.

יְסוֹד הָעִנְיָן הוּא, שֶׁאֵין חֻלִּין בָּעוֹלָם בִּכְלָל. הַדִּבּוּר הוּא עִקָּרוֹ שֶׁל הָאָדָם, מוֹתָר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה, אִם הַדִּבּוּר יָכוֹל לִיצֹר מִצְווֹת חֲדָשׁוֹת, לְמַקֵּם אֶת הַדּוֹבֵר בְּמָקוֹם שׁוֹנֶה מִמַּה שֶּׁהָיָה בּוֹ קֹדֶם, לִפְנֵי הוֹצָאַת הַדִּבּוּר מִפִּיו. וְזֶה מְגַלֶּה לָנוּ, כִּי אֵין הָאָדָם, וְכָל מִכְלוֹל עִנְיָנָיו נוֹגְעִים לְעוֹלָם הַחֹמֶר וְהַחֻלִּין – כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ!

הֲלָכָה יְדוּעָה הִיא לַסּוֹפְרִים, כִּי לִפְנֵי כְּתִיבַת שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֲלֵיהֶם לוֹמַר: הֲרֵינִי כּוֹתֵב לְשֵׁם קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, כַּאֲשֶׁר לֹא נֶאֱמַר מִשְׁפָּט זֶה, הַתְּפִלִּין, הַמְּזוּזוֹת וְסֵפֶר הַתּוֹרָה – פְּסוּלוֹת, וְדִינָם לִגְנִיזָה.

נִמְצָא, כִּי הַפֶּה הוּא גּוֹרֵם לַקְּדֻשָּׁה שֶׁתָּבוֹא.

יְתֵרָה מִזֹּאת, קַיֶּמֶת הַמְלָצָה עַל פִּי הַסּוֹד, לָקַחַת אֶת הַקֻּלְמוֹס וּלְפַלְבֵּל אוֹתוֹ מְעַט בְּרֹק הַפֶּה – כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשָּׁה עַל הָאוֹתִיּוֹת… כַּמָּה מַדְהִים, כַּמָּה מְכוֹנֵן!

נָשִׂים לֵב, שֶׁכָּל צִיר הַיַּהֲדוּת מִסְתּוֹבֵב עַל הַדִּבּוּר… הַתְּפִלּוֹת, הָאֲמִירוֹת, הַלִּמּוּד, הַכֹּל, תָּלוּי בַּדִּבּוּר. "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'" (הוֹשֵׁעַ יד, ג), הַדִּבּוּרִים… הַלֹּא-מְחֻלָּלִים – יְקָרְבוּ אוֹתָנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אִם לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, אִם לֹא יְחַלֵּל הָאָדָם אֶת דִּבּוּרוֹ, יִזְכֶּה לְהִתְקָרְבוּת אֶל בּוֹרֵא עוֹלָם בְּמַאֲמָרוֹ.

הַזְּהִירוּת מֵהִתְנַסְחוּת גַּסָּה הִיא חוֹבָה יְסוֹדִית בַּיַּהֲדוּת, רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (לג, א) הִזְהִירוּ, כִּי הַמְּנַבֵּל אֶת פִּיו, אֲפִלּוּ בַּדְּבָרִים הַיְּדוּעִים לַכֹּל, מַעֲמִיקִים לוֹ גֵּיהִנּוֹם, אֵין לָעֹנֶשׁ הַזֶּה שׁוּם פְּרוֹפּוֹרְצְיָה לִכְאוֹרָה, אִם לֹא נְסַכֵּם וְנֹאמַר, שֶׁשְּׁמִירַת הַלָּשׁוֹן מִדִּבּוּרִים רָעִים הִיא עִקַּר הָעִקָּרִים בְּחַיֵּי הָאָדָם.

בְּעִיּוּן קַל בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים הַמְּנוּיִים לְמַעְלָה בְּרִפְרוּף, נַעֲלֶה, כִּי לְדַרְגּוֹת רַבּוֹת זוֹכֶה הָאָדָם הַמְזַכֵּךְ אֶת פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ מִדִּבּוּרִים אֲסוּרִים, וְהַגָּדוֹל שֶׁבַּזִּכּוּכִים, מַה שֶּׁאָמְרָה תּוֹרָה לֹא לַעֲבוֹר עַל מוֹצָא הַשְּׂפָתַיִם, לִהְיוֹת אָדָם יָשָׁר בְּפִיו וּלְשׁוֹנוֹ. חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת (שַׁבָּת נה, א). הַמְּשַׁקֵּר, פּוֹגֵעַ בְּחוֹתָם הַמֶּלֶךְ הַשֵּׁם.

הַנּוֹכְחוֹת הָאֱלוֹקִית נֶעֱלֶמֶת מִמֶּנּוּ, אֵיךְ אֶפְשָׁר לִסְבֹּל דָּבָר כָּזֶה?

כַּמָּה פְּעָמִים בְּחַיֵּינוּ אָנוּ מִתְגַּעְגְּעִים לְאֵיזוֹ סִיַּיעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת הַמְּסֻגֶּלֶת לִפְתֹּחַ לָנוּ שְׁעָרִים אֶל הַיְשׁוּעָה הַנִּכְסֶפֶת? מְחַפְּשִׂים סְגֻלּוֹת כָּאן וְהַצָּלוֹת שְׁמֵימִיּוֹת שָׁם, הִיא כָּאן, רַבּוֹתַי! לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. זֶה לֹא קָשֶׁה כָּל כָּךְ, כִּי הַמִּתְרַגֵּל לְדַבֵּר נָכוֹן, מְכֻבָּד וְאָמִין, הוֹפֵךְ אֶת הָאֱמֶת וְו לְחֵלֶק מִסִּגְנוֹן חַיָּיו. הַיְשׁוּעָה מַמְתִּינָה בְּמַהֲלַךְ הַדֶּרֶךְ… הַמֶּלֶךְ הַשֵּׁם יִשְׁקוֹד עַל מוֹצָא שְׂפָתָיו – – –

הפוסט פרשת מטות – לא לחלל את הפה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.