עוֹלָמֵנוּ הַפְּרָטִי מְשֻׁפָּע בַּמַּסָּעוֹת. אֲנַחְנוּ כָּל הַזְּמַן נוֹסְעִים. גַּם אִם פִיזִית אָנוּ מְקֹרְקָעִים.

נַפְשֵׁנוּ נוֹסֶקֶת אֶל עָל וְצוֹנַחַת אֶל תְהוֹם, נָעָה לַמִּזְרָח וְנָדָה לַמַּעֲרָב. מֹחֵנוּ הֶעָמוּס, כְּבָר מִזְּמַן הָפַךְ לִהְיוֹת מַחְסָן הַמֵּכִיל אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת, הַמְּדִינוֹת, הָעֲיָרוֹת, הַתַּרְבּוּיוֹת, וּמִי יוֹדֵעַ עוֹד מַה עוֹד? אֲנַחְנוּ דְּחוּסִים, צְפוּפִים – אֵינֶנּוּ שׁוֹקְטִים עַל שְׁמָרֵנוּ.

הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה הִיא: מַה הַתַּכְלִית מִכָּל זֶה? מַה פֵּשֶׁר מַסָּעָהּ שֶׁל נְשָׁמָה אֲצִילִית, בְּעוֹלָם כֹּה חָשׁוּךְ וּמְנֻכָּר? מַה רוֹצִים מֵאִתָּנוּ? הַתְּשׁוּבָה שֶׁבּוֹשֶׁשֶׁת לָבוֹא, מוֹתִירָה אוֹתָנוּ מְתֻסְכָּלִים עַד אֵימָה, הַמַּסָּע תָּם לְקִצּוֹ רַק בַּיּוֹם שֶׁאָנוּ חֲדֵלִים לַחֲשֹׁב.

פֵּשֶׁר הַדָּבָר: אֵין פִּתָּרוֹן.

אֵיזֶה מִין מַסָּע הוּא זֶה? לְלֹא מַטָּרָה… לְלֹא מְגַמָּה… לְלֹא סִיּוּם וְתִיחוּם… סְתָם כָּךְ? נוֹסְעִים? לֹא יִתָּכֵן! אַף אֶחָד לֹא יַסְכִּים לְדָבָר שֶׁכָּזֶה, הַמֹּחַ וְהַלֵּב מִתְקוֹמְמִים – "אֵינֶנּוּ שׁוֹטִים שֶׁל אַף אֶחָד", רוֹצִים פֵּשֶׁר לְהִסְתּוֹבְבוּת הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת סְבִיב עַצְמֵנוּ.

הַמְעַנְיֵן הוּא, שֶׁכְּכָל שֶׁזֶּה נִשְׁמַע מוּזָר וְלֹא רְצִינִי, הָעִנְיָנִים יְגֵעִים לְגַמְרֵי, הַמַּסָּע שֶׁלָּנוּ בַּחַיִּים הָרְגִילִים, הוּא בְּפֵרוּשׁ בַּעַל אֹפִי שֶׁכָּזֶה, רֵיק מִתֹּכֶן וּלְלֹא סִבָּה הַנִּרְאֵית לָעַיִן. לְכוּ וְתִשְׁאֲלוּ בֶּן אָדָם מֵהַיִּשּׁוּב: "בִּשְׁבִיל מַה אַתָּה חַי"? הוּא יַחְפֹּר בְּאֵי אֵלּוּ אִידֵיאוֹת נִמְלָצוֹת, אֲבָל… לֹא תֵצְאוּ בְּרוּרִים! הָאִישׁ פָּשׁוּט לֹא יוֹדֵעַ לָמָּה הוּא חַי.

גַּם הָאֲנָשִׁים הָרוּחָנִיִּים, שֶׁמַּצְמִידִים כָּל קֶטַע בְּחַיֵּיהֶם לְתֹכֶן מֻכְתָּב מֵרֹאשׁ, בּוֹ הַכֹּל לְמַעַן הַמַּטָּרָה הַנַּעֲלֵית, לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם, גַּם הֵם לֹא יוֹדְעִים לִפְתֹּר אֶת חִידַת הַחַיִּים, וּלְבָאֵר נָכוֹן אֶת פֵּשֶׁר הַקָּוִים הַמּוֹבִילִים אֶל מַטְּרָתָם. כְּלוּם. עוֹלָם נֶעְלָם וְכָמוּס.

כָּל זֶה הָיָה טוֹב וְיָפֶה עַד הַהִתַּקְּלוּת הָרִאשׁוֹנָה עִם הַמַּסָּע הֶחָבִיב הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר אֵינוֹ מְחַיֵּךְ אֶל הַנּוֹסֵעַ כַּמְּצֻפֶּה, אָז קֹשִׁי הַחִידָה מִתְגַּבֵּר שִׁבְעָתַיִם, אַף אֶחָד לֹא מוּכָן לִסְבֹּל סְתָם… מֻכְרָח לִהְיוֹת פֵּשֶׁר לְמַּה שֶּׁקּוֹרֶה… אֲבָל מַהוּ הַפֵּשֶׁר הַזֶּה? וְלָמָּה הוּא בָּא?

בְּמַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה, אֵינֶנִּי בָּטוּחַ שֶׁהָאָדָם מְחַפֵּשׂ פֵּשֶׁר מְדֻיָּק, לֹא זֶה מַה שֶּׁמְּעַנְיֵן אוֹתוֹ, כָּרֶגַע, בְּשִׂיא עֹמֶק צָרוֹתָיו. הַפֵּשֶׁר הַחֲמַקְמָק, רַק מְגַלֶּה לוֹ, שֶׁלִּכְאוֹרָה מִתְנַכְּלִים אֵלָיו, לוּ רַק הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ אֵיזוֹ שֶׁהִיא סִבָּה, וְלֹא מְשַׁנֶּה כְּרֶגַע מַה הִיא… הָיָה נִרְגַּע. לֹא מִתְעַלְּלִים בִּי סְתָם.

בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי, מְתֹאָר מַסָּע יִשְׂרָאֵל, הָחֵל מֵהַיְּצִיאָה מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְעַד הַחֲנָיָה הַקְּרוֹבָה לִכְנִיסָתָם לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, מַסָּע מְיַגֵּעַ לְכָל הַדֵּעוֹת. מַה מִּסְתַּתֵּר בְּכָל הַתֵּאוּרִים הַלָּלוּ? גַּם אִם אֵינֶנּוּ מִתְיַמְּרִים לַעֲסֹק בְּכִבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בַּדְּבָרִים שֶׁנּוֹגְעִים לִתְפִישַׂת עוֹלָם הַסּוֹד וְהָרָז, אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְהִתְעַלֵּם מִפָּסוּק מְפֹרָשׁ, הַמַּדְגִּים לָנוּ הֵיטֵב, אִם לֹא אֶת פֵּשֶׁר הַמַּסָּע, לְפָחוֹת אֶת גּוֹלַת הַכּוֹתֶרֶת שֶׁלּוֹ.

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה'. וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם… (בַּמִּדְבָּר לג, ב), שְׁלֹשֶׁת הַמִּלִּים: עַל פִּי הַשֵּׁם! הֵן הַיְּדִיעָה הַנְּחוּצָה לְיִשְׂרָאֵל בְּמַסָּעָם, וַחֲשׁוּבָה גַּם לְכָל יָחִיד מֵאִתָּנוּ בְּמַסָּעוֹ הַלֹּא-פָּתוּר בְּעַרְבוֹת עוֹלָמוֹ הַפְּרָטִי.

רַבֵּנוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי"ע הִתְבַּטֵּא בְּשִׂיחַת קָדְשׁוֹ: 'יְהוּדִי לֹא הוֹלֵךְ… יְהוּדִי מוֹלִיכִים אוֹתוֹ!'

הַצַּעַר וְהַיָּגוֹן מֵהַפְּגִישׁוֹת הֲלֹא מְתֻכְנָנוֹת עִם אֵרוּעִים שׁוֹנִים בַּחַיִּים, פָּגִים, כַּאֲשֶׁר חָקוּק בְּלֵב הַנּוֹסֵעַ, שֶׁהַמַּדְרִיךְ שֶׁלּוֹ, הָאִישִׁי וְהַפְּרָטִי הִנּוֹ ה', הַבּוֹרֵא… זֶה שֶּׁמַּנְהִיג אֶת הַמַּסָּע.

וְאָמַר עוֹד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ: "בְּוַדַּאי נִכְתְּבוּ הַמַּסָּעוֹת בַּתּוֹרָה, לְהוֹרוֹת הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר לָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, לֵידַע הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר אֲשֶׁר יֵלֵךְ בּוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו, לִסַּע מִמַּסָּע לְמַסָּע, וְיָדוּעַ שֶׁכָּל הַמַּסָּעוֹת הֵם בְּחִינוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים"…

"וְהוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה', פֵּרוּשׁ, מֹשֶׁה כָּתַב בַּתּוֹרָה הַמַּסָּעוֹת אֵיךְ הֵם עוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִתְּחִלַּת יְצִיאַת הָאָדָם מֵרֶחֶם אִמּוֹ, עַד בּוֹאוֹ לְאֶרֶץ הַחַיִּים הָעֶלְיוֹנָה, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע הָאָדָם הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ עַל פִּי ה', אֲבָל וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם, הַיְנוּ הֵיאַךְ שִׁנּוּ אוֹתָם בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְלֹא טוֹבִים, וּלְכָךְ לֹא נֶאֱמַר כָּאן עַל פִּי הַשֵּׁם" (צִטּוּט מִנֶּכְדּוֹ הָרַב הַקָּדוֹשׁ בַּעַל דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם זי"ע).

הַחִידָה תִשָּׁאֵר חִידָה, אַךְ הַהַמְתָּקָה שֶׁלָּהּ תָּבוֹא עַל יְדֵי תּוֹבָנָה פְּנִימִית, כִּי כָּל מַה שֶּׁקּוֹרֶה עִמִּי בְּחַיָּי, הוּא פִּי ה' מַמָּשׁ. אוֹ אָז, מִתְרַחֵשׁ הַפֶּלֶא, הַשְּׁבִילִים, שֶׁהָיוּ אֲטוּמִים וּמְנֻתָּקִים, מוֹבִילִים מֵעַתָּה אֶל הָאֹשֶׁר הַנִּכְסָף… הַכֹּל כָּתוּב, הַכֹּל רָשׁוּם, צָרִיךְ לְהִתְבַּטֵּל לָאֱמֶת הַזֹּאת, וְלֹא לְנַסּוֹת לְהִתְוַכֵּחַ עִמָּהּ.

וְלֹא רַק זֹאת. הַיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל בָּא מִלְמַעְלָה, וְלֹא רַק בִּידִיעָה שִׁטְחִית וּרְדוּדָה, אֶלָּא שֶׁהַיְדִיעָה הַזֹּאת אוֹפֶפֶת אֶת כָּל כֻּלּוֹ, וְהוֹפֶכֶת לְחֵלֶק מֵחַיָּיו, זוֹכֶה גַּם לָדַעַת אֶת הַפֵּשֶׁר הָאֶפְשָׁרִי לְדַרְכּוֹ בַּחַיִּים. כָּל הַדְּרָכִים וְכָל הַמַּסָּעוֹת הָיוּ דַּרְכֵי לְמִידָה. אַתָּה סְטוּדֶנְט שֶׁל בֵּית סֵפֶר לַחַיִּים, שֵׁב וּלְמַד, אַל תִּהְיֶה תַּלְמִיד סוֹרֵר.

הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מְנַחֵם מֶענְדְל מֵרִימַנוֹב זי"ע, הִתְבַּטֵּא פַּעַם בְּקָדְשׁוֹ, כִּי לֶעָתִיד לָבוֹא תִּהְיֶה נַעֲשֵׂית תּוֹרָה שֶׁבָּהּ יִכָּתֵב: "וַיִּסְעוּ מִפְּרִיסְטִיק [מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ הַקֹּדֶם] וַיַּחֲנוּ בְּרִימַנוֹב"… כְּלוֹמַר, כָּל דַּרְכֵּנוּ וּמַסָּעֵנוּ – תּוֹרָה הֵמָּה.

וְלֹא רַק הַצַּדִּיק רַבִּי מֶענְדְל זי"ע, אֶלָּא גַּם אָנוּ, תּוֹרָה שְׁלֵמָה יֵשׁ בְּכָל עִנְיַן שֶׁלָּנוּ, הָבָה וּנְגַלֶּה אַחֲרָיוּת כְּלַפֵּי הַחַיִּים הַלָּלוּ.

הפוסט פרשת מסעי – המסע הכמוס הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

כ"ז תמוז תשע"א

קָשֶׁה לְהָבִין רוֹצֵחַ, לֹא פָּשׁוּט לְהָבִין מַהֲלַךְ כֹּה בִּלְתִּי הֶגְיוֹנִי, זֶה נִרְאֶה שֶׁהָעוֹלָם הַמְּיֻחָד שֶׁל הָרוֹצְחִים סָגוּר בְּפָנֵינוּ, אָנוּ יְכוֹלִים רַק לְגַנּוֹת, לְקַלֵּל, לִשְׁפּוֹט, אֲבָל לְהָבִין? בְּשׁוּם פָּנִים וְאֹפֶן…

אָנוּ מְחַפְּשִׂים מֵנִיעַ, כִּי אָנוּ בְּטוּחִים שֶׁאֵין רֶצַח לְלֹא מֵנִיעַ, וְאִם יֵשׁ… אָז אָנוּ נִרְגָּעִים. אֵין מֵנִיעַ? אָז הַפְּסִיכוֹפַּתְיָה בָּאָה לְעֶזְרָתֵנוּ, בֶּטַח הוּא לֹא נוֹרְמָלִי.

עַל מַה אָנוּ מְגִנִּים, כְּשֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים עַל רוֹצְחִים? מַהוּ הַמַּשֶּׁהוּ הַזֶּה, שֶׁאָנוּ נִתְקָלִים בּוֹ וְנִרְתָּעִים, אוּלַי כְּדַאי לִלְמֹד מַשֶּׁהוּ אוֹדוֹת רֶצַח, כְּדֵי לְהָבִין אֶת עוֹלָמֵנוּ הַמּוּזָר, בּוֹ קַיָּמִים אֲנָשִׁים שֶׁמִּסְתּוֹבְבִים עִם אֱמוּנָה, כִּי לַשֵּׁנִי לֹא מַגִּיעַ לִחְיוֹת.

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, פָּרָשַׁת מַסְעֵי, מוּבֵאת פָּרָשַׁת 'גּוֹאֵל הַדָּם', וְדִין הַהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג אֲשֶׁר עָלָיו לָנוּס לְעָרֵי הַמִּקְלָט, וְלִחְיוֹת שָׁם עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, כְּשֶׁהוּא מוּגָן מִפְּנֵי נִקְמַת הַדָּם. הַפֵּרוּט שֶׁנּוֹתֶנֶת הַתּוֹרָה לְמִי שֶׁשָּׁגַג לְגַמְרֵי, נוֹתֶנֶת לָנוּ הֲבָנָה מוּל הַדָּבָר הַנּוֹרָא הַזֶּה.

מִי לֹא נִקְרָא שׁוֹגֵג? לְמִי אָסוּר לְהִקָּלֵט בְּעָרֵי הַמִּקְלָט? בָּרוּר! מִי שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד, הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְבָאֶרֶת (בַּמִּדְבָּר לה, כ):

"וְאִם בִּכְלִי בַּרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רוֹצֵחַ הוּא, מוֹת יוּמַת הָרוֹצֵחַ. וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת, רוֹצֵחַ הוּא, מוֹת יוּמַת הָרוֹצֵחַ וְכוּ', אַחַר כָּךְ מַגִּיעַ תֵּאוּר נוֹסָף: וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדֳּפֶנּוּ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת"…

הַצְּדִיָּה, הַמַּאְרָב הַמְתֻכְנָן, הוּא הֶבֵּט עַל אֹפִי הַהִתְנַהֲלוּת בִּשְׁעַת הָרֶצַח, לְעֻמַּת זֹאת: הַשִּׂנְאָה, הָאֵיבָה הֵן מִדּוֹת אֹפִי הָרוֹצֵחַ עַצְמוֹ, כְּלוּם אֵין כָּאן מַשֶּׁהוּ שֶׁדּוֹרֵשׁ הֶסְבֵּר? מַה הַקֶּשֶׁר, שִׂנְאָה אוֹ לֹא?

גַּם הַשּׁוֹגֵג, שֶׁלֹּא הִתְכַּוֵּן, לֹא רָצָה, לֹא כָּשִׁיר לְעֵדוּת וְכוּ' וְכוּ' – אֲבָל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהִזְדַּמֵּן לְיָדוֹ מוֹרֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּעָיָה רְצִינִית.

הַקֶּטַע לֹא הִתְחִיל שָׁם, הַסִּכּוּן מַתְחִיל כְּשֶׁאָנוּ חַיִּים חַיֵּי שִׂנְאָה, לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׂנְאָה תְּהוֹמִית בַּלֵּב (אֲנִי רוֹצֶה לַהֲרוֹג אוֹתוֹ….) הוּא רוֹצֵחַ בְּפוֹטֶנְצְיָאל, גַּם אִם רְשׁוּיוֹת הַחֹק מַסְבִּירִים לוֹ מַסְפִּיק בִּבְהִירוּת, שֶׁזֶּה לֹא כְּדַאי לוֹ לְבִצּוּעַ מַעֲשִׂי.

אֵין שׁוֹגֵג כַּאֲשֶׁר הָיְתָה כָּאן שִׂנְאָה, גַּם אִם לֹא הִתְכַּוַּנְתָּ, הַלֵּב הַשּׂוֹנֵא שֶׁלְּךָ מוּעָד לְפֻרְעָנוּת. כְּשֶׁאָנוּ נִתְקָלִים בְּמַחֲזֶה מְזַעְזֵעַ שֶׁל רֶצַח בְּדַם קַר, אוֹ רֶצַח בְּחִמּוּם מֹחַ וּפְתִיל קָצָר, אֵינֶנּוּ צְרִיכִים לְהִתְעַסֵּק בַּפַּתוֹלוֹגְיָה הַבְּעָיָתִית שֶׁל הָעִנְיָן, אֶלָּא בְּמַהוּת הָרֶצַח, הַשּׁוֹכֵן, לְדַאֲבוֹנֵנוּ, בְּקֶרֶב לִבֵּנוּ מַמָּשׁ, רַחֲמָנָא לִיצְלָן.

אָנוּ יְכוֹלִים לְהָבִין אֶת הַסִּבּוֹת שֶׁאִמְלְלוּ אֶת הָאָדָם שֶׁיַּגִּיעַ לְשֵׁפֶל כָּזֶה, אֲבָל אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְהָבִין מַעֲשֶׂה אַכְזָר כָּזֶה. אָדָם נוֹרְמָלִי, מְנַסֶּה לְהִתְכַּחֵשׁ לְיֵצֶר הַהַכְחָדָה הַזֹּאת, לִטּוֹל חַיִּים שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר, עַל כָּל סִבָּה שֶׁלֹּא תִהְיֶה – מְזַעְזֵעַ כָּל אָדָם מִן הַיִּשּׁוּב, אַךְ לַמְרוֹת זַעֲזוּעַ זֶה, אֵינֶנּוּ נִמְנָעִים מִלִּיטוֹל אֶת חַיֵּי הָרוּחַ שֶׁל הַזּוּלַת, לְהַשְׁפִּילוֹ וּלְהַחֲנִיק אֶת מֶרְחָב מִחְיָתוֹ, סְתָם כָּךְ, כִּי אֲנַחְנוּ שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ, זֶה לֹא מְזַעְזֵעַ בְּמִדָּה שָׁוָה, אֲבָל מִבְּחִינָה מַהוּתִית, זֶה נוֹבֵעַ מֵאוֹתוֹ שֹׁרֶשׁ.

חֲכָמֵינוּ זַ"ל (בָּבָא מְצִיעָא נח, ב) הִמְשִׁילוּ אֶת הַמַּלְבִּין פָּנָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, לַמְרוֹת שֶׁהוּא בְּהֶחְלֵט יוּכַל לְהִשְׁתַּקֵם מֵהָאֵרוּעַ וְלִחְיוֹת חַיִּים לְאַחַר הַ'מָּוֶת', אַךְ מִבְּחִינַת הָרוֹצֵחַ, נַעֲשָׂה כָּאן רֶצַח בְּאֹרַח מִינוֹרִי, חֲזַ"ל מְנַמְּקִים אֶת הַחַדּוּת שֶׁבַּבִּטּוּי הַזֶּה, בְּאוֹמְרָם, שֶׁהַפָּנִים הַחִוְּרוֹת הַמִּתְחַלְּפוֹת וְנַעֲשׂוֹת אֲדֻמּוֹת, מוֹרוֹת עַל שִׁנּוּי פִיסִי בַּמְּצִיאוּת מַמָּשׁ, הָאָדָם הַזֶּה נִרְצָח, וְלוּ לִשְׁנִיָּה.

אֵין הֶבְדֵּל בֵּין אָדָם קָרוֹב לָרָחוֹק, בֵּין חָבֵר לַשּׂוֹנֵא, רֶצַח הוּא דָּבָר נִתְעָב וְרַע לְכָל דָּבָר, בְּעֵינֵי כָּל אִישׁ שָׁפוּי, וּלְהַוָּתֵנוּ, רֶצַח עֻבָּרִים בְּסִיטוֹנָאוּת מַדְאִיגָה, אֵינָהּ נִתְפֶּסֶת כְּכָזוֹ, מַתְאִים לָנוּ לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהַסִּסְמָאוֹת הַנְּבוּבוֹת, הַמְנַסּוֹת לְהַכְשִׁיר אֶת הַדָּבָר הַנּוֹרָא הַזֶּה עִם הִגָּיוֹן מְשֻׁנֶּה שֶׁכָּזֶה, אִם אֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת, וְהַהוּא מַפְרִיעַ לִי – אֲנִי אוֹרִיד אוֹתוֹ.

אִם תִּתְבּוֹנְנוּ, הַבִּטּוּי הַזֶּה, שֶׁנִּרְאֶה לָקוּחַ מִמִּלְחֶמֶת כְּנוּפִיּוֹת שֶׁל שְׁכוּנוֹת פֶּשַׁע, מְהַדְהְדוֹת בְּמִסְדְרוֹנוֹת סְטֶרִילִיִּים שֶׁל בָּתֵּי חוֹלִים, הֲלוֹא הַמֵּנִיעַ הוּא כִּמְעַט זֵהֶה, הַהוּא מַפְרִיעַ לִי? שֶׁיֵּלֵךְ! הַיּוֹדֵעַ מָהֶם חַיִּים, וּמַהִי קְדֻשַּׁת הַנֶּפֶשׁ הַשּׁוֹכֶנֶת בַּגּוּף, לְעוֹלָם לֹא תַּחֲלֹף בּוֹ מַחֲשֶׁבֶת רֶצַח, וְאַף לֹא אֶת סְנוּנִיתָהּ הָרִאשׁוֹנִית, שִׂנְאָה לְמָשָׁל.

אִם תּוֹרַת אֱלֹקִים מְדַבֶּרֶת אֶל הָעָם הַנִּבְחָר בְּמֻנָּחִים כָּאֵלּוּ, זֶה סִימָן שֶׁהָרֶצַח וּגְרוּרוֹתָיו אֵינוֹ דָּבָר זָר וּמְרֻחָק, הוּא קַיָּם, הוּא נִמְצָא, וּכְכָזֶּה, עָלֵינוּ לַעֲמֹד מוּלוֹ וּלְהַכִּירוֹ, גַּם אִם זֶה לֹא נָעִים לָנוּ.

בִּיסוֹדוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם הָאֶגוֹאִיסְט – קַיָּם רֶצַח! הוּא מוּכָן לַהֲדֹף הַצִּדָּה אֶת כָּל מִי שֶׁמַּפְרִיעַ לוֹ לִנְשֹׁם, כִּי הֲרֵי הוּא לְבַד, בָּאֶגוֹצֶנְטְרִיּוּת שֶׁלּוֹ, קַיָּם לְבַד בַּקּוֹסְמוּס נְטוּל הָאֳפָקִים שֶׁסְּבִיבוֹ, וְלָכֵן מִי זֶה הַהוּא שֶׁכָּל כָּךְ מַפְרִיעַ כָּאן בָּרַדְיוּס?

מִי שֶׁרוֹצֶה לִיצוֹר חֶבְרָה מְתֻקֶּנֶת, אֲנָשִׁים טְהוֹרֵי לֵב בֶּאֱמֶת, לֹא מֵקִים בֵּית הַסֹּהַר לַפּוֹשְׁעִים כְּדֵי לְהַרְתִּיעָם, הוּא מַחְדִּיר אֶת הַתּוֹבָנָה – כִּי לְכֻלָּם זַכָּאוּת שָׁוָה לִחְיוֹת, וְגַם אִם זֶה עוֹד לֹא מַגִּיעַ לְרֶצַח, אִם אֵין אֶת הַסּוֹבְלָנוּת לַזּוּלַת, הִתְחִיל כָּאן כְּבָר תַּהֲלִיךְ שֶׁל רֶצַח.

הַמְחֻבָּר נָכוֹן לְתוֹרַת אֱמֶת, מֵבִין אֶת הֱיוֹת הָאָדָם חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, זְהִירוּת!

הפוסט פרשת מסעי – ואם בכלי ברזל הכהו… הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.