ו' חֶשְׁוָן תשפ"ד

רַבִּי נַחוּם זְאֵב מִקֶּלֶם זַצַ"ל אָמַר, קַבְּצָן שֶׁחָזַר עַל הַפְּתָחִים, וּבְתוֹךְ הִלּוּכוֹ פָּגַשׁ בְּבַיִת שֶׁל גְּבִיר עָצוּם, וְנִכְנַס אֶצְלוֹ וְנָתַן לוֹ נִדְבָתוֹ. אָמַר לוֹ הַקַּבְּצָן, הֲלוֹא שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ, שֶׁאַתָּה מְסַדֵּר לָאֲנָשִׁים אֶת כָּל הִצְטָרְכוּתָם, מַדּוּעַ לִי אֵינְךָ נוֹתֵן אֶת כָּל מַה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ? עָנָה לוֹ הַגְּבִיר: הֲלוֹא אַתָּה מְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, תַּמְשִׁיךְ כָּכָה… אֲבָל אִם בָּא אִישׁ נִכְבָּד לַגְּבִיר וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת כָּל מַה שֶׁהוּא צָרִיךְ, וְהַגְּבִיר יַגִּיד לוֹ, תֵּלֵךְ לְעוֹד אֲנָשִׁים שֶׁיַּעַזְרוּ לְךָ, וְהוּא יַעֲנֶה לוֹ: אֲדוֹנִי הַגְּבִיר, אֲנִי אִישׁ נִכְבָּד, אֲנִי לֹא אֲחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, אִם אַתָּה לֹא תִּתֵּן לִי אֶת הַכֹּל – אָמוּת וְלֹא אֲחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, מַה יָכוֹל הַגְּבִיר לַעֲשׂוֹת אִתּוֹ? הוּא מֻכְרָח לַעֲזֹר לוֹ.

כָּךְ גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָאָדָם שֶׁמְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, הוּא בּוֹטֵחַ בַּאֲנָשִׁים, מִזֶּה הוּא מְבַקֵּשׁ כֶּסֶף, וּמִזֶּה הוּא מְבַקֵּשׁ כָּבוֹד, הוּא הוֹלֵךְ תָּמִיד עִם תַּרְמִילִים, כְּמוֹ עָנִי הַמְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, אָז אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תַּמְשִׁיךְ הָלְאָה כָּכָה, אֲבָל אִם אָדָם בָּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אַתָּה לֹא תִּתֵּן לִי – אָמוּת וְלֹא אֲחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, אָז מֻכְרָח, כִּבְיָכוֹל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְמַלֵּא אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹתָיו.

אֶת הַיְּסוֹד הַזֶּה, לָגֶשֶׁת אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתּוֹךְ הֲבָנָה הֲכִי בְּסִיסִית, שֶׁאֵין שׁוּם אֶפְשָׁרוּת אַחֶרֶת, וְזֶה מַה שֶׁמֵּבִיא אֶת הַהֶאָרַת פָּנִים מִלְּעֵילָא, שֶׁהָעִנְיָן הַזֶּה גּוּפוֹ מִתְגַּלֶּה בַּהֲדָרוֹ, בְּהִתְגַּלּוּת וְשֶׁלֹּא בְּהַסְתָּרָה, לָמַד מִתּוֹךְ דִּבְרֵי הַגְּמָרָא (שַׁבָּת פט ע"ב): דָּרַשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב "לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה'" (ישעיה א, יח), "לְכוּ נָא"?! "בּוֹאוּ נָא" מִיבָּעֵי לֵיהּ! "יֹאמַר ה'"?! "אָמַר ה'" מִיבָּעֵי לֵיהּ! לֶעָתִיד לָבֹא יֹאמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: לְכוּ נָא אֵצֶל אֲבוֹתֵיכֶם וְיוֹכִיחוּ אֶתְכֶם, וְיֹאמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אֵצֶל מִי נֵלֵךְ? אֵצֶל אַבְרָהָם שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ "יָדֹעַ תֵּדַע" (בראשית טו, יג), וְלֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ? אֵצֶל יִצְחָק שֶׁבֵּרֵךְ אֶת עֵשָׂו "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד" (שם כז, מ), וְלֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ? אֵצֶל יַעֲקֹב שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ  "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה" (שם מו, ד), וְלֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ? אֵצֶל מִי נֵלֵךְ עַכְשָׁו, יֹאמַר ה'?! אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הוֹאִיל וּתְלִיתֶם עַצְמְכֶם בִּי – "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (ישעיה א, יח). רוֹאִים מִזֶּה אֶת הַיְּסוֹד הַנַּ"ל, אִם רוֹאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁתּוֹלִים רַק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא בְּאַחֵר, אֲזַי הוּא מְמַלֵּא אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹת הַלֵּב לְטוֹבָה. כִּי עִקַּר כָּל הָעִנְיָן עַד כַּמָּה שֶׁתּוֹלֶה הָאָדָם אֶת כָּל בִּטְחוֹנוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, לֹא רַק כְּעִדּוּד בִּשְׁעַת הַדְּחָק, אֶלָּא קֹדֶם כָּל וְאַחַר הַכֹּל, אֵין אָדָם יָכוֹל לְהָנִיעַ אֶצְבַּע מִבְּלִי הַכְרָזָתוֹ יִתְבָּרַךְ בַּמְּרוֹמִים. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, הָעֵינַיִם הַתּוֹלוֹת רַק בּוֹ אֶת בִּטְחוֹנָן – רוֹאוֹת אֶת הַיְשׁוּעָה!

הַתְּלִיָּה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, הַמֻּחְלֶטֶת לְגַמְרֵי, הִיא עֲבוֹדָה שֶׁצָּרִיךְ לָהּ זַכּוּת הַלֵּב וְהָרַעְיוֹן מְאֹד מְאֹד, כִּי הֲרֵי מְדֻבָּר בִּשְׁנֵי הֲפָכִים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד, מִצַּד אֶחָד הָאָדָם חַי בָּעוֹלָם וּמִשְׁתַּדֵּל בְּכָל עִנְיָנָיו וּצְרָכָיו, וְתוֹךְ כְּדֵי הוּא עָשׂוּי לְהַפְנִים אֶת הַיְּדִיעָה שֶׁאֵין הוּא עוֹשֶׂה שׁוּם דָּבָר כְּלָל, וְאִם כֵּן, מַה מַהוּתָהּ שֶׁל הַהִשְׁתַּדְּלוּת הַמַּסְתֶּרֶת אֶת אוֹר הַהַשְׁגָּחָה, לִכְאוֹרָה, וְאֵיךְ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ נָכוֹן בָּעוֹלָם שֶׁלָּנוּ.

וְכָתַב הַסַּבָּא מִקֶּלֶם זי"ע: כַּאֲשֶׁר חָטָא אָדָם בְּחֵטְא עֵץ הַדַּעַת, הוֹסִיף לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲבוֹדָה רַבָּה מְאֹד, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲסֹק דַּוְקָא בְּזֶה הַצַּד שֶׁנִּשְׁרַשׁ בּוֹ בְּטֶבַע קָדוּם, הַיְנוּ בְּזֵעַת אַפְּךָ תֹאכַל לֶחֶם (בְּרֵאשִׁית ג, יט), וְאִם כֵּן, הֲרֵי יִתְחַזֵּק הַטֶּבַע הָרַע, וְעִם כָּל זֶה יְכַוֵּן הַמִּדָּה כְּמִדָּתָהּ, בֵּין בְּמַעֲשֶׂה בֵּין בְּמַחְשָׁבָה.

בְּמַעֲשֶׂה – שֶׁלֹּא יַרְבֶּה הָעֵסֶק בְּכַמּוּת בַּזְּמַן וּבְרֹב הַסְּחוֹרָה יוֹתֵר מִדַּאי, בְּאֹפֶן שֶׁיִּתְרַפֶּה מֵעֲמַל הַתּוֹרָה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן חַס וְשָׁלוֹם מִקְּבִיעַת עִתִּים כַּנָּכוֹן בְּעִיּוּן הֵיטֵב [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּמְסִלַּת יְשָׁרִים (פֶּרֶק ה): הָעֵסֶק מֻכְרָח הוּא לְאָדָם לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָתוֹ, אַךְ רִבּוּי הָעֵסֶק אֵינוֹ מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה כָּל כָּךְ גָּדוֹל, עַד שֶׁלֹּא יַנִּיחַ לוֹ מָקוֹם אֶל עֲבוֹדָתוֹ, עַל כֵּן נִצְטַוֵּינוּ לִקְבֹּעַ עִתִּים לַתּוֹרָה].

בְּמַחְשָׁבָה – הַיְנוּ שֶׁלֹּא לִשְׁכֹּחַ כְּלָל בְּעֵת עִסְקוֹ, שֶׁכָּל חֲרִיצוּתוֹ וּמַחְשְׁבוֹתָיו בָּעֵסֶק הוּא בֶּאֱמֶת נִסִּי – מְדֻמֶּה בְּטֶבַע, כְּמוֹ שֶּׁבֵּאַרְנוּ מֵאֱלִישָׁע שֶׁשָּׂם פִּיו עַל פִּי הַיֶּלֶד לְהָחֵם בְּשָׂרוֹ (מְלָכִים ב' ד, לְד), וְזֶה דָּבָר נִפְלָא לִזְכֹּר זֹאת דַּוְקָא, כִּי בְּלֹא זֶה אֵין לָנוּ צִיּוּר, אֵיךְ הוּא נֵס מְלֻבָּשׁ בְּטֶבַע, וְעִנְיָן שֶׁל אֱלִישָׁע מְחַיֶּה זֶה הַצִּיּוּר.

וְהִנֵּה זֶה מַמָּשׁ שְׁנֵי הֲפָכִים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד, הוּא עוֹסֵק בַּעֲמַל מַחְשַׁבְתּוֹ וּמִתְיַגֵּעַ לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת, פַּעַם כָּךְ וּפַעַם כָּךְ, לִשְׁקוֹל בַּפֶּלֶס מִשְׁקַל הַמִּסְחָר, וּמִכָּל מָקוֹם עָלָיו לְהַאֲמִין, כִּי כָּל זֶה נֵס מְלֻבָּשׁ בְּטֶבַע. קָשֶׁה מְאֹד מְאֹד לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ, כִּמְעַט אַף לְצַיֵּר זֹאת אִי אֶפְשָׁר, וְרַק מַעֲשֶׂה אֱלִישָׁע יְקָרֵב לָנוּ אֶת הַצִּיּוּר, וִיחַיֵּב לָנוּ אֶת דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה בְּזֶה, כִּי לֹא לְחִנָּם נִכְתַּב זֹאת בַּתּוֹרָה…

וּבְפֵרוּשׁ חִיְּבָה לָנוּ הַתּוֹרָה בֶּאֱמוּנָה הַזֹּאת דַּוְקָא, כִּי אָמְרָה (דְּבָרִים ח, יזַ־יח): "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה; וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל"; הֲרֵי מוּבָן, כִּי זוֹ כַּוָּנַת הַכָּתוּב. וּמִי לֹא יָבִין, כִּי זֶה תָּלוּי רַק בְּרַעְיוֹן, וּמִי יַעְצֹר אֶת הָרַעְיוֹן לֵאמֹר עַד פֹּה תָּבוֹא? תָּבוֹא טֶבַע וְתֵכֶף־וּמִיָּד אַחַר כָּךְ נֵס?! כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, נֵס וְטֶבַע מְמֻזָּגִים זֶה בְּזֶה, וְאֶחָד לֹא יִכָּנֵס בִּגְבוּל חֲבֵרוֹ; עַד כָּאן לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ.

כְּשֶׁאָנוּ יוֹדְעִים שֶׁבְּכָל טֶבַע יֵשׁ נֵס, [שֶׁהוּא מְחַסֵּל אֶת 'הַטֶּבַע' מִלְּהִקָרְאוֹת כָּזֶה], אֲזַי אָנוּ מְבִינִים שֶׁאֵין כָּאן אֶלָּא דְּבַר הֲוָיָ"ה בִּרְצוֹתוֹ מַטְבִּיעַ וּבִרְצוֹתוֹ מְבַטֵּל הַטֶּבַע, וְאֵין לָנוּ אֶלָּא רְצוֹנוֹ, לָדַעַת שֶׁבְּתוֹךְ הַטֶּבַע עַצְמוֹ, אֵין שׁוּם הַגְבָּלָה לְרָצוֹן ה' לְבַטְּלוֹ כָּלִיל, כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. הַיְּדִיעָה הַזּוֹ, הִיא מַדְרִיכָה אוֹתוֹ בִּנְתִיבוֹת הַחַיִּים, לָדַעַת אֵיךְ צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הִשְׁתַּדְּלוּת, וּלְמִי פּוֹנִים בֶּאֱמֶת? הַאִם לְמִי שֶׁיָּכוֹל לַעְזוֹר אוֹ לְמִי שֶׁלֹּא רוֹצֶה וְלֹא יָכוֹל… אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בְּךָ.

הפוסט שיעור אמונה 110 – הוֹאִיל וּתְלִיתֶם עַצְמְכֶם בִּי הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

עֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ לְסֵדֶר בַּמִּדְבָּר, ד' סִיוָן תשע"ח

כָּעֵת כְּשֶׁאָנוּ בְּפִתְחוֹ שֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת, וְעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ, שֶׁתִּהְיֶה הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר, עָלֵינוּ לְהַכְשִׁיר הַלְּבָבוֹת לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מֵחָדָשׁ, שֶׁהִיא תּוֹרַת הָאֱמוּנָה שֶׁלָּנוּ, כִּי כָּל מִצְווֹתֶיךָ אֱמוּנָה (תְּהִלִּים קיט, פו), וְכָל פָּסוּק בַּתּוֹרָה הוּא גִּלּוּי נוֹרָא וְנִפְלָא לְאוֹר הָאֱמוּנָה, הַמִּסְתַּתֶּרֶת בְּכָל תָּג וְתָג מִתּוֹרַת אֱמֶת שֶׁנִּתְּנָה לָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְעַל יְדֵי שֶׁנָּכִין הַלְּבָבוֹת – נִזְכֶּה לְאוֹר קַבָּלַת הַתּוֹרָה.

בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת נוֹהֲגִים לִהְיוֹת נֵעוֹרִים כָּל הַלַּיְלָה, וְהַטַּעַם מוּבָא בַּפּוֹסְקִים וּבַקַּדְמוֹנִים, כִּי בְּעֵת שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה – הָיוּ יְשֵׁנִים אָז, וְהֻצְרַךְ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם – לְעוֹרְרָם, וּלְתַקֵּן אֶת הַפְּגָם הַזֶּה, אָנוּ נֵעוֹרִים, וְיֵשׁ לְעַיֵּן בָּזֶה, שֶׁהֲלֹא מַה שֶּׁהָיָה חָסֵר אָז הִיא הַהֲכָנָה דְּרַבָּה, הַהִתְעוֹרְרוּת הַנִּדְרֶשֶׁת לִמְקַבֵּל הַתּוֹרָה, לִפְתֹּחַ אֶת הַלֵּב שֶׁלּוֹ לְגַמְרֵי, לִהְיוֹת שָׁם בְּכָל רְמַ"ח וּשְׁסָ"ה בְּתַכְלִית הָעֵרָנוּת וְהַבְּהִירוּת, וְאִם כֵּן, לֹא דַּי בְּלִהְיוֹת נֵעוֹר בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת, אֶלָּא לַחֲזֹר אַחַר הַטַּעַם הַפְּנִימִי שֶׁלּוֹ – לְהִתְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה הָרוּחָנִית שֶׁלָּנוּ.

כָּל אָדָם בָּעוֹלָם, נִדְרָשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּשְׁבִיל וּבִנְתִיב הַחַיִּים שֶׁהוֹעִיד לוֹ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וּבַמָּקוֹם שֶׁלּוֹ, עִם הַכִּשְׁרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, עִם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ, וּבְכָל הַדְּבָרִים הַפְּרָטִיִּים שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם, הַכֹּל מְדֻיָּק בִּשְׁבִיל גִּלּוּי הַמַּלְכוּת, שֶׁיִּהְיֶה אָדָם זוֹכֶה לְהַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, וְכִלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ן הַקָּדוֹשׁ, הַיָּדוּעַ (שְׁמוֹת יג, טז): וְאֵין אֵל עֶלְיוֹן חָפֵץ בַּתַּחְתּוֹנִים מִלְּבַד שֶׁיֵּדַע הָאָדָם וְיוֹדֶה לֵאלֹהָיו שֶׁבְּרָאוֹ, וְכַוָּנַת רוֹמְמוֹת הַקּוֹל בִּתְפִלּוֹת וְכַוָּנַת בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת וּזְכוּת תְּפִלַּת הָרַבִּים, זֶהוּ שֶׁיִּהְיֶה לִבְנֵי אָדָם מָקוֹם יִתְקַבְּצוּ וְיוֹדוּ לְאֵל שֶׁבְּרָאָם וְהִמְצִיאָם וִיפַרְסְמוּ זֶה וְיֹאמְרוּ לְפָנָיו בְּרִיּוֹתֶיךָ אֲנַחְנוּ.

תַּכְלִית כָּל הַמַּטָּרָה שֶׁל בְּרִיאַת הָעוֹלָם הָיְתָה לְמַעַן הַיּוֹם הַזֶּה – יוֹם קַבָּלַת הַתּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְהָעֵדוּת שֶׁאָנוּ מְעִידִים וּמַאֲמִינִים בְּתַכְלִית הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה וְהַתְּמִימָה – שֶׁהַתּוֹרָה נִתְּנָה מִן הַשָּׁמַיִם, זוֹ מַטְּרַת כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וְעָלֵינוּ לְהִתְעַסֵּק בָּהּ הַרְבֵּה, כִּי הוּא קִיּוּם הָעוֹלָם מַמָּשׁ, וְכָל הַהַצְדָּקָה שֶׁל הִמָּצְאוּת בְּרִיּוֹת בָּעוֹלָם – הִיא רַק בַּעֲבוּר זֶה, שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם, לִזְכּוֹת לַחֲשֹׁב מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְלִזְכֹּר אוֹתוֹ בְּכָל חַיֵּי הַיּוֹם יוֹם שֶׁלָּנוּ, וְזוֹ הַהֲכָנָה הַנִּדְרֶשֶׁת מֵאִתָּנוּ בְּעֵת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת. וּבְעֶצֶם בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִימֵי חַיֵּינוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל – בְּכָל יוֹם וָיוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים, כְּאִלּוּ הַיּוֹם נִתְּנָה תּוֹרָה מֵהַר סִינַי, וְנִמְצָא, שֶׁחַג הַשָּׁבוּעוֹת, הוּא חַג שֶׁנָּחֹג עַל יָדֵינוּ בִּפְנִימִיּוּת בְּכָל יוֹם וָיוֹם, בִּהְיוֹתֵנוּ יְהוּדִים שֶׁמַּאֲמִינִים בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְיוֹדְעִים הֵיטֵב שֶׁהַתּוֹרָה הַזֹּאת שֶׁנִּתְּנָה לְעַם יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם ו' בְּסִיוָן עַל הַר סִינַי, הִיא הַסִּבָּה לְקִיּוּם כָּל תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ.

מֵאֵת הַשֵּׁם הָיְתָה זֹאת, שֶׁאוֹתוֹ דּוֹר דֵּעָה, נִרְדַּם בְּאוֹתוֹ לַיְלָה גּוֹרָלִי, כִּי אָז לָמַדְנוּ דָּבָר חָשׁוּב מְאֹד, שֶׁיָּכוֹל לַעְזוֹר לָנוּ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת, גַּם אִם הָאָדָם הָיָה רָדוּם עַד כֹּה, וְהָיָה צָרִיךְ שֶׁהַצַּדִּיק בְּחִינַת מֹשֶׁה יְעוֹרְרוֹ, שֶׁלֹּא יִשָּׁבֵר לְבָבוֹ וְלֹא תִּפּוֹל רוּחוֹ מִמַּצָּבוֹ, אֶלָּא יֵדַע, שֶׁכָּל עוֹד שֶׁהוּא מֵעִיד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – בְּרִיּוֹתֶיךָ אֲנַחְנוּ! הוּא מְמַלֵּא אֶת שְׁלֵמוּת מַטְּרַת הַבְּרִיאָה, וְיֵשׁ נַחַת רוּחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִידִיעָה וּמַחְשָׁבָה זוֹ, וְכָל תַּרְיַ"ג הַמִּצְווֹת, הַנִּקְרָאוֹת בִּלְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ – תַּרְיַ"ג עֵצוֹת, הֵן הֵן הָעֵצוֹת הַנְּכוֹנוֹת אֵיךְ לְהַגִּיעַ אֶל הָאֲמִירָה הַנִּצְחִית הַזּוֹ – בְּרִיּוֹתֶיךָ אֲנַחְנוּ, וְשֶׁזֶּה יִהְיֶה מִתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַלֵּב בֶּאֱמֶת.

רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע, בֵּאֵר, כִּי בִּזְמַן קַבָּלַת הַתּוֹרָה, הָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִמְצָאִים בְּנִסְיוֹנוֹת שֶׁל חָכְמוֹת וְהַשְׂכָּלוֹת, אֵלּוּ הַגַּשְׁמִיּוּת וְהַמְשֻׁחָדוֹת, שֶׁהָיוּ בְּנֵי קֶדֶם מְשֻׁפָּעוֹת בָּהֶן, וְעִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיְתָה עַל יְדֵי שֶּׁהִשְׁלִיכוּ שִׂכְלָם וְחָכְמָתָם הַמְּדֻמָּה, וְהָלְכוּ בְּדַרְכֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בִּתְמִימוּת וּבִפְּשִׁיטוּת, וְאִם לֹא – גַּם הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים הֲכִי בְּרוּרִים לֹא הָיוּ עוֹזְרִים, כְּמוֹ שֶׁהַיּוֹם נִמְצָאִים כּוֹפְרִים בַּדְּבָרִים הֲכִי פְּשׁוּטִים וּגְלוּיִים, וְלָכֵן צָרִיךְ לִזְכֹּר, כִּי קַבָּלַת הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, הִיא קַבָּלָה בְּלִי שׁוּם קֻשְׁיוֹת כְּלָל, וּבְלִי שׁוּם חֲקִירוֹת שֶׁל הֶבֶל, רַק לִסְמֹךְ בֶּאֱמֶת עַל קַבָּלַת אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁהֵם עָמְדוּ לְמַרְגְּלוֹת הַר סִינַי, וְצָעֲקוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וְאַחַר כָּךְ כָּפָה עֲלֵיהֶם ה' הַר כְּגִיגִית, לְמַעַן שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה הֵן בְּאַהֲבָה וְהֵן בְּיִרְאָה, וְגַם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלָּנוּ הָיוּ שָׁם בְּאוֹתוֹ יוֹם נוֹרָא עֲלִילָה.

וְכָעֵת שֶׁמִּתְעוֹרֵר הַזְּמַן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה, עָלֵינוּ לְהִתְמַלֵּא אוֹר בַּיּוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וּבָעֵת שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְשׁוֹמְעִים אֶת בַּעַל הַקּוֹרֵא – קוֹרֵא בְּעֹז וּבְתַעֲצוּמוֹת, אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ וְכוּ', עָלֵינוּ לְהַכְנִיס אֶל הַלֵּב אֱמוּנָה זַכָּה בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, וּכְאִלּוּ אָנוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַקּוֹל מְדַבֵּר אֵלֵינוּ מֵהַר סִינַי, וְלֹא רַק בְּעֵת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת, אֶלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִיְּמוֹת הַשָּׁנָה, עָלֵינוּ לִהְיוֹת מֵאֵלּוּ הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קוֹרֵא – מְקַבְּלֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְה' יְזַכֵּנוּ לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, וַאֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים.

הפוסט שיעור אמונה 041 – התגלות אלוקות במתן תורה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.