לכבוד אור נפשי, היקר והנעלה, נשמה נשמתית מאירה … נרו יאיר ויזרח.

אף שאני עייף ויגע מאד, ואין מוחי מסודר כעת לכתיבה, לא יכולתי להתאפק ולכתוב לך מלין דרחימותא, חבורה תחת חבורה, תחת אשר קנאת לאלוקיך, ותכפר על נפשות שנינו, כי בקראי את דבריך הכי יקרים, נרעשתי מאד, ופלגי מים ירדו עיני, ואש תבערה של געגועי נפש בערה בי, ועדיין היא לוחשת ולוחכת הכל, כי המיית לבך שפכת, וקול זעקתך השמעת, ויהי הקול הלוך וחזק מאד, אתה תדבר והאלקים יענך בקול, ואם היו הבריות שומעין קול צעקתך, לא היה יכול כל העולם לסבול את קול הצעקה הזאת… קול צעקת הנפש הנענה, קול ענות אנכי שומע, קול לו קול אליו, אהה, אדני אלהים, רחם נא ברחמנות האין סוף שלך על בנך יחידך אשר אהבת. ומתוך עומק לבי, אפנה אליך, אהובי, אחי, רעי, יקירי אשר כנפשי, דע לך, כי מסובב הנך באור, אור בהיר מאד, יש לך שייכות ודבקות בחי החיים, שאין ערוך לדבר זה. ועיקר הצער והיסורים, וכאב געגועי הנפש, ויסורי הנשמה בנפילותיה, שאתה חווה לאחרונה, ואולי גם לא לאחרונה, באים מחמת כי בעולם השקר הנוראי הזה, אי אפשר להתענג על ה' מבלי לסבול, אי אפשר לעלות אם לא תיפול מקודם… וגזירה היא מלפניו, ואין לך רשות להרהר אחריה, וגם אם תהיה לך רשות, לא תוכל להרהר כלל, כי מהו הרהור במקום אציליי כזה, עליון ונשגב… של הרגש הנשמה, מאין היא באה, ומה היא באמת, והיכן היא מושלכת כעת… אבוי, אוי ואבוי, אוי, אוי, אוי, אוי. מי יסבול צעקת הנשמה, מי יכילנה ומי יבין אותה, כאשר היא בעצמה אינה מבינה את עצמה. אבל אפיל תחינתי לפניך ידיד נפשי, ואור חיי, עצום עיניך לרגע קט, החיה את הנשמה שלך באוירא דכיא דהאי שעתא, ומחוק נא מלוח לבך כל מיני עבר ועתיד, ואף את ההוה אל תזכור… שכח מהכל, כי שכחה דקדושה היא סוד כל הסודות. החיה את עצמך בחיות חדשה, חיות שאין בה שום אכזבה ושום תקוה, שום צער ושום ציפיה, כי אם הווה גמור שאף הוא איננו, אלא לחיות את חיי עד של הבורא, שחי מתוכך, נשום את נעימות האור הזה, אור נשמתך… שמח שמחה גדולה בקרבת האלוקים אשר בך, והמסר אליו גם בזירת הפצעים הללו. איני רוצה להסביר ולבאר לך ענין פנימי זה, כי בטחתי, שהנך מבין לעומק במה הדברים אמורים, וגם אם תבין לפי דרכך, הרי שבאתי ללמד ונמצאתי למד… תחיה בשמחה …. ואל תשאל אותי איך עושים את זה? ולמה זה סתם מלים, כי ככה זה… המשך לצעוק צעקות מרות, מחה נמרצות נגד כל נסיון להפרידך מהאור האמת, אבל אל תשכח, את מאמר דוד המלך המדוייק: אני אמרתי אלוקים אתם… אל תשכח שאתה בעצמך אלוקות ממש… ואין דרכה של אלוקות להתעצב, כי עוז וחדוה במקומו.

אוהב נפשך מעומק העמקים הכי כמוס שבלבי

שלמה ברוך בן רבקה

הפוסט אגרת התחזקות 030 – אני אמרתי אלקים אתם! הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

בעזרת השם יתברך, מוצאי שבת קודש לסדר בלק, י"ב תמוז תש"פ.

לכבוד האברך היקר והנעלה ר' …. שיחיה.

הנה עברה עלינו השבת קודש פרשת בלק בטוב ובנעימים, וברוך השם, למרות הסגר וכו', זכיתי לשמוע קריאת התורה מביתי, ואני מאד אוהב קריאת התורה, כי אז אנו לומדים תורה לשמה ממש, אנו מקשיבים לקריאה רק בשביל שהקב"ה צווה, וזה דבר נדיר, שכל יהודי יכול לזכות ללמוד תורה לשמה, שהוא דבר לא פשוט, כידוע, ובפרט פסוקי הקודש של פרשה זו, עם הברכות האלוקיות ששם ה' בפה בלעם, שהוא דבר נורא ביותר, אשרינו מה טוב חלקינו, ששם חלקנו בחיים, בתורת אמת, שירדה מן השמים.

עלינו להתחיל ללמוד בעומק הרעיון את פסוקי התורה, ולפרש אותם בכל פעם, כמו הוראה לחיינו, כי התורה היא מלשון הוראה, ואין פסוק אחד שאינו מלמד אותנו חוקים ומשפטים צדיקים, רק עלינו להטות אוזן ולהקשיב באמת לנשמה שלנו המלמדת אותנו דרך התורה הקדושה, חוקי חיים לעשות רצונו יתברך בלבב שלם. אבל לזה צריך ללמוד בקדושה וטהרה, היינו מתוך רצון פנימי להתקרב להשם יתברך, וכשלומדים כך, אזי לא נופלים מן הלימוד ומשיעורים כסדרן כלל וכלל, כי כבר אין מדובר בקנין איזו חכמה, אלא בלימוד רוחני המביא אותנו להתקרב אל השם יתברך.

כי זאת עליך לידע, כי הנשמה, אינה רוצה כלום, כי אם להתקרב אל הקב"ה, אך לא תמיד היא יודעת זאת, ולכן היא מסתובבת בעולם, מחפשת את הטוב שלה כאן או שם, ועובר עליה מה שעובר, ואין לה שום יכולת לזכור זאת, כי אם ברחמי ובחסדי ה', ובפרט אם זוכה להיות מהיראים והשלמים הרוצים ללכת בדרכי התורה, אזי יש סיכויים גבוהים שהנשמה תתעורר, ותחשוב באמת על התכלית שלה בזה העולם, כי הכל יודעים שהיא נמצאת כאן רק בינתיים, והגוף, אפשר היום בא יומו… וזה געוואלד ממש, איך כולם יודעים זאת הכי בבירור, ועם כל זאת, הם עוורים וסומים, ומדחיקים את האמת הזו, ומה תהיה אחריתם? אבל החדשות הטובות הן, שתיכף שהנשמה מתחילה לנגוע בדברים הללו, היינו ברוחניות חיות אלוקות, היא מתחילה להנות מיד, והאדם זוכה לסיפוק אדיר שאין כמותו בכלל בכל עניני העולם הזה, והתיגמול הזה, מחדיר בו את החשק והרצון לעבודת השם כראוי, כי מזהה את התשוקה של הנשמה להכלל בו יתברך.

עלינו לדעת, כי כל הדברים הגבוהים והרמים שכתובים בספרים הקדושים, שייכים לכל אחד מאתנו, ובפרט כל החרדה הגדולה שחרד עלינו השם יתברך וקרבנו לאור האורות, רבינו הקדוש מוהר"ן זי"ע, אי אפשר לומר שיש איזה דבר קטן בספרי רבינו שלא שייך אלינו, אכן, בתחילת ההתקרבות, האדם נבהל מאד, כי רואה שרוצים לעשות ממנו צדיק אמיתי במהירות הכי אפשרית… כי בכל שיחה ותורה, רבינו ז"ל מביא את האדם אל התכלית הנצחית בעומק עצום, והוא חושב בסתר לבו, וכי מי אני בכלל, שקוע בכל כך הרבה הבלים ושטותים, ואיך אני יכול באחת להיות איש כשר באמת.

התשובה על כך, שזה מה שנקרא התקרבות באמת, אם לא היתה לנו שייכות אל הקדושה הגדולה שרבנו ז"ל רוצה להביא אותנו אליה, לא היינו מתקרבים בכלל, כי איך יכול מין להתקרב אל שאינו מינו, וכל ענין שמבקשים מאדם לזכות אל קרבת אלוקים לו טוב, הוא מחמת ששורה אצלו אור אלוקי ממש, והוא בבחינת: "אני אמרתי אלקים אתם", כי אם לא היינו ממין אלוקות – לא היינו יכולים להתקרב אל השם יתברך בשום פנים ואופן, ולכן גם גויי האומות, כשרוצים לזכות להתקרבות אמיתית, אין די שילמדו תורה וכו', אלא עליהם להתגייר ממש, ולמול את עצמם עם הטפת דם ברית, כדי שיהיו ממין אלוקות, ועל ידי זה יוכלו להתקרב להשם יתברך וכו', ואין כאן המקום להאריך בזה.

על כל פנים, זהו כל פנימיות עומק ענין ההתקרבות לצדיק, אם לא היתה בנו נקודת הצדיק, מחמת מהותנו ועצמיותנו הקדושה לבד, לא היינו יכולים להתקרב לשום צדיק, כי מה השייכות בין צדיק עליון שעבד את הקב"ה במסירות נפש, עד שזכה לתכלית הביטול אליו יתברך, ולא היתה לו שום הסתכלות בזה העולם עם אנשים מגושמים כמונו? אלא בעל כרחנו אנו ממין הצדיק. ולכן כל הקדושות שהוא מדבר עליהן – שייכות גם לנו ולחלקנו, ולכן זיכה אותנו הקב"ה להתקרב אל הקדושה הזו.

והנפקא מינה הוא לעובדה ולמעשה, שעלינו ללמוד את תורתו הקדושה כמו שאנו רואים איזה מתכון לחיים הנכונים שלנו, ולא בשביל לדעת עוד איזה דרוש או מאמר, אלא ממש לראות את עצמנו מקיימים את הדברים והולכים לאורם, אף בדברים הנראים קשים מנשוא, כי מרוב גשמיותינו, אנו רוצים לחיות חיים של הפקר, עם עוד קצת אור שישקיט את המצפון, אנו מדברים גבוהה גבוהה. והסיבה לזה, כי איננו יודעים לכמה טוב נזכה אם נלך באמת בדרך התורה והצדיקים. שים לב למה שנכתב פה, שהם דברים עיקריים ביותר בחיים, ובמשך הזמן עוד נראה זאת.

ממני אוהבך כל הימים שלמה ברוך.

הפוסט 024 אגרות לב בשר הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.