לכבוד אהובי אחי היקר, האברך היקר ר' … שליט"א.

הנה אני יושב כעת באתרא קדישא מעזיבוז',  במקום קדוש ונורא מאד, סמוך ונראה לאהל הקדוש, קודש הקדשים של מרן הבעש"ט הק' זי"ע, ורבינו ז"ל אמר שטוב מאד להיות על קברו, ואנו נזכה לזה השבת קודש הלזה, בעת שהעולם נטרף לגמרי בשגעון, וממש כל הכוחות של הסטרא אחרא נלחמים באור של אומן, ורוצים להכרית הקיבוץ הקדוש, ומתעללים בגעגועים אינסופיים בכל מיני תואנות של בריאות וכו', שכל אחד מבין השקר שבזה, אבל אנו אנשים מאמינים, ואנו יודעים שהכל ממנו יתברך, ויש לזה תפקיד גדול לעורר הגעגועים הגדולים של המאור הקטן שזה אנחנו אל המאור הגדול שהוא רבנו ז"ל הקדוש, וכעת אני יושב כאן והמוחין שלי רועשים מהדבר הגדול והנורא הזה, שהיינו יכולים להיות מאנשים אחרים שלועגים על כל הענין, וחושבים שמדברים בשם קדושת ארץ ישראל, כאילו אנו לא יודעים מרבינו על קדושת ארץ ישראל, ובכל מיני טענות ומענות. ואנו, מה נגיד להם? רק דבר אחד, טעמו וראו… מי שלא טעם טעם הצדיק האמת, ואת היופי והחן שהוא מכניס בנשמות שלנו – אין שום אפשרות להסביר לו, ואסור לדעתי אפילו להתווכח על הדברים הללו, כי זה שיח של חרשים ממש, כי אנו יודעים את האמת כבר, ואין לנו שום בחירה על הענין הזה, ולכן אני שותק כבר כמה שנים על כל מיני עלבונות שבענין, כי אם הם היו יודעים ומרגישים מה שאנו מרגישים – היו הם כמונו ממש, משתוקקים ומתגעגעים וכו'. וכל זה אני כותב לך שתבין את גודל הזכות והחסד חנם שאנו יודעים מרבי כזה ומאורות נשגבים כאלו שאי אפשר אפילו להסביר אותם למי שלא זכה לטעום אותם.

ועליך אהובי אחי אני רוצה לצעוק צעקה גדולה מאד, בשיא האהבה ופנימיות החיבה, איך עוברים עליך הימים והשנים בלי ללמוד ספרי רבינו ז"ל, הרי כל יום שאפשר לקנות ממנו חכמה ודעת ואין אנו עושים זאת – זהו הפסד נורא, איך אפשר לחיות את החיים הללו ללא רבינו? הרי אי אפשר. ממש אי אפשר. מי שחושב שאפשר – זה סימן שלא למד ספרי רבינו, כי מי שטעם קצת, הטעם הטוב של ליקוטי הלכות, והמכתבים הארוכים באשר בנחל, ועצם העיון במאמריו הקדושים של רביז"ל בליקוטי מוהר"ן, עומד נבהל ומשתומם מול מה שקורה בעולם, ומול עצמו ממש, איך שיש בידו אורות כאלו שהוא שוכח אותם ומתפנה לדברים אחרים.

אהובי אחי, אין עולם בלי רבינו, אין כלום ממש, הכל דמיונות, האור של רבינו הוא אור המאיר את החיים, צריך להתעסק בכל יום בתורתו, וללמוד דף אחד דף בשקידה וברגש, מתוך השתוקקות עצומה להשם יתברך, שתדע שאין שום דבר חוץ ממנו יתברך, ושום דבר לא יפריע לך ממה שעבר ועובר עליך, ותסכים עם כל מה שהשם יתברך עושה, ולא תיפול בדעתך כלל לעולם, כי הכל לטובה, ואין שום רע יורד מן השמים, והכל אמת לאמיתה, וצריך לראות את זה בעינים, ולחשוב מחשבות קדושות איך להכלל בו יתברך, איך ההשתוקקות שלנו תביא אותנו אל קרבת אלקים לי טוב, אל אור פנימי כזה שירגיע את הלב הסוער שלנו, ושנהיה שמחים עם השם יתברך ועם תורתו הקדושה.

אני מקוה שאתה לומד חומש ורש"י ותרגום, ובכל פעם כשאתה לומד פסוק, תחשוב עליך, איך הוא מלמד אותך דרכים ועצות בחיים, כי התורה הקדושה היא תורת חיים, ואין שם פסוק אחד שאינו מלמד אותנו משהו, אך לא תמיד אנו זוכים לדעת את הדבר הזה, אבל ברוב שקידה על דלתי תורה יתגלה לנו האור הקדוש של החיים, כי התורה והחיים אחת הם, ויש עוד הרבה לדבר מזה.

אקוה לקבל ממך תמונת אות, ולשמוע איך שאתה מתחזק.

אל תפול בדעתך על איחור עד הנה של ההריון, כי מעתה יתחיל להיות טוב מאד, ואני מתפלל עליכם שיהיה הכל לטובה ובנקל, רק תרשום לי את שמה המדוייק של אשתך, שאשא בעדכם תפילה אצל הקברים הקדושים הללו, שהאויר פה הוא נח וזך מאד, והתפלה מתקבלת.

ראה לשמור על עיניך ביותר בזמן קדוש כזה, וזה יביא לך הרבה ישועות… [אין צריך לומר שתברח מכל מיני תכנים ברשת שהם היפך הנ"ל], וכמו כן תרבה בתפלה אליו יתברך, כי מה שתפלה פועלת שום דבר לא פועל, והכל בתמימות ובפשיטות, כדבר הבן האוהב אל אביו האוהב, ותראה זאת גם לזוגתך תחי', שענין התפילה ליד הדלקת הנרות הוא נורא מאד, והכל הוא פשוט כמו שמספרים את מה שמעיק על הלב למי שהכי אוהב אותך.

הדורש שלומך מאד וחפץ בטובתך כל הימים

ידידך עוז

שלמה ברוך בן רבקה

הפוסט 044 אגרות לב בשר הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לכבוד ידידי היקר לי מאד, היושב בחדרים הכי פנימיים שבלבבי – הרה"ח ר' … שיחי'.

שמת לב שאנשים אוהבים את חנוכה? המצוה הזאת נעשית בעסק גדול אצל רוב אחינו בני ישראל ומגיעה עד הרחוקים ביותר, הסיבה היא, כי אור הוא דבר שיכול להגיע לכל אחד, אם נשפוט לפי מעשינו – הרי שהמצב ביש ביותר, אבל כאשר מדברים על אור, הכל נעלם, האדם מתחבר מיד. וזו דרך בעבודת השם, שבמקום להתעסק עם העבר ועם הקשיים, מתחילים להאיר. משל למה הדבר דומה, לאחד שנכנס לחדר חשוך, ומועד ונופל, כי הוא לא רואה כלום, ונפצע מארון ושולחן וכסא, ולא יודע מה לעשות, ונראה לו המקום כמו גיהנם, אבל תיכף ומיד כשמדליקים את האור – הכל נהיה כל כך אחרת, כל המכשולים שהיו לו מתגלים כרהיטים מועילים וכו'.

כך בזה העולם האדם נמצא בחשך ממש, ונכשל בזה ובזה, וכועס ומתעצב על זה ועל זה, והכל נראה לו מוזר, כאילו אי אפשר להתקדם בחיים, אי אפשר להשתנות, אי אפשר לחיות אחרת, אבל תיכף ומיד כשמאירים לו את הנשמה – הכל נהיה אחרת, הכל מתחיל להאיר לו והוא מרגיש שכל הדברים שחשב שהם מכשולות הם בעצם הצינורות שדרכם הוא יוכל להגיע אל שלימותו.

הנה אנו אומרים נרו, ולכאורה, למה לא עשו זאת מיד, למה אחר כך, למה התעקשו להדליק מיד, דבר ראשון להדליק? תסדרו את בית המקדש, תחזירו את הכל למקום הראשון, ואז תראו איך מתקדמים, אלא העיקר הוא כמו שאמרנו לעיל, שקודם כל דבר – מתחילים להאיר, לא משנה עם מה… אפילו עם כד אחד, קטן ובודד – העיקר שיהיה אור, אחר כך אפשר לעשות את כל העבודות שבעולם.

היום למדנו בחומש שהוא קרא לשני בניו מנשה ואפרים, נשני את כל עמלי – לשון שכחה, ואחר כך הפרני – לשון חיובית, של עשיה והפרחת השממה, וכך היא עבודת השם, מקודם צריך לשכוח את כל העבר, את כל הצרות, את כל המשברים, ואחר כך אפשר להפרות ולהרבות דברים טובים, ויש בזה עוד אריכות גדולה, אבל אין הפנאי מסכים כעת.

הרי כאלו דברי אוהבך מאד, ומתפלל בעדך תמיד

שלמה ברוך בלוי

הפוסט 023 מכתבי נשמה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.