ג' חשון תשפ"ב

בעצם אין ויכוח בין אנשים בכלל, כמעט על שום דבר, כי אם על נקודת המוצא ותפישת העולם ופרשנות לדברים, אבל שני הצדדים מודים, שאם נקודת המוצא היתה אכן כך, אז התוצאה היא כך, אז איפה הויכוח? שניהם מסכימים על אותם דברים בעומק… הענינים האלו מקבלים משמעות יותר, כשאנו מסוכסכים עם עצמנו, ושני קולות מהדהדים בעת ובעונה אחת, ההשלמה עם התדרים השונים כלפי כל תנודה בחיים, היא מתוך הבנה שאכן רוח היא באנוש, להיות מורכב וחסר יציבות לעיתים מתוך בחירה, ולחשוב פעם ככה ופעם ככה. וחשבתי, שאם אכן, בכל פעם שנדבר עם הזולת, נבין שהוא בעצם צודק, ולא משנה אם אתה חושב שהוא לא צודק, אבל "הוא" צודק… אז תוכל ללמוד ממנו הרבה דברים.

הפוסט 078 הויכוח בין אנשים הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

כְּשֶׁאָנוּ מְזַהִים בְּעַצְמֵנוּ רִחוּק מֵהַבְּרִיאָה, מֵהַבְּרוּאִים, מֵהַבּוֹרֵא. עָלֵינוּ לְהָבִין שֶׁהָאֶגוֹ הִשְׁתַּלֵּט עָלֵינוּ, עַד שֶׁאֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לִרְאוֹת טוֹב אֵצֶל הַזּוּלַת, מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה טוֹב אֵצֶל הַזּוּלַת, מְזַלְזֵל בִּמְצִיאוּת בְּרִיאָתוֹ שֶׁל הָאָדָם שֶׁכְּנֶגְדוֹ, לֹא יִתָּכֵן לִקְרֹא לַיְּצִירָה כָּזוֹ – רַע גָּמוּר

הפוסט ג. השתלטות האגו הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

כ"ח תמוז תש"פ

כל מה שכל אחד רוצה – שיאהבו אותו. ההרגשה הזו שהנך משמעותי בשביל אדם אחר, זו הרגשה קסומה, והאנושות, מבלי משים – שואפת אליה, כל מה שאנשים עושים, מחייכים, נימוסיים, עוזרים, פעלתניים, זה בתקוה לזכות לאיזו הכרה ואישור מהעולם בו הוא חי, גם מי שמתעלם מתכונה אנושית זו – מוצא את עצמו למבוכתו שואף לאותם דברים "ילדותיים". עלינו להבין, כי מאת ה' היתה זאת, כך ברא אותנו השם יתברך, לצד החיוב שלנו לבוא לביטול גמור אליו יתברך, ולחשוב שאין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל, אנו כן רוצים להרגיש אהובים ומתוקים בעיני האחרים. כאשר אנו מגלים שאין הדברים ממש כך, אנו עשויים להיות שבורים ועלובים מכך, אבל אז עלינו להתגבר להעמיק לחשוב, שכאשר אנו מרגישים דחיה כלשהי, זה בגלל שאנו דוחים את עצמנו, חסרה לנו האהבה העצמית, שאינה זקוקה לעזרה מאחרים, המקום האמיתי שלנו הוא מקום של הבנה, כי אם אנו לא נאהב את עצמנו, ובתכלית השלימות, נהיה זקוקים להשלמה חיצונית, שהיא צולעת ורעועה, האחרים, העסוקים דרך קבע בעצמם, יכולים לשחרר לנו בטובם רסיסי אהבות מיותרות כאלו, אבל את עצם האהבה האמיתית עלינו לרכוש בעצמנו, שאנו נאהב את עצמנו, בגלל שאנו יצירי הבורא, והשלימות שלנו נמצאת בנו, ואנו טובים ומושלמים, ככל שהשלימות העצמית תשכון בלבנו, פחות יהיה אכפת לנו אהבת זרים, הסכמתם או אישורם, משום ששלימות לא מותירה מקום לעוד… לא צריך עוד… די והותר שאני, יודע היטב שה' חי מתוכי, וכמו שהוא שלם בתכלית השלימות, גם אני שייך לשלימות ההיא. אכן, כאמור, ה' ברא אותנו יצורים חברתיים, אבל אפשר לומר שזה לכיוון ההפוך, שאנו נתן את האהבה שלנו לאחרים, לא שאנו נצפה להם, ביודענו את הנמיכות לה מגיעים אובדי הדרך המרגישים בודדים, נבין את גדולת המצוה להיות שם בשביל השני, להקשיב להמיית לבו, לתת את הכל בשביל הזולת זה לאהוב אותו, לא בשביל להשיג אהדה ממנו, אלא ממש פשוט בשביל לתת את עצמך לזולת, לעשות לו טוב, כי את זה מה שהוא צריך.

הפוסט לדעת לאהוב… הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.