מאמרים בנושא חימה שפוכה | פשוט עמוק

שיעור אמונה 090 – אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ

שלמה ברוך בלוי — Wed, 11 Oct 2023 16:54:26 +0000

אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ

כה תשרי תשפ"ד

לאור המאורעות הקשים רח"ל מעתה

בִּזְכוּת הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבַּארְדִיטְשׁוֹב זי"ע, שֶׁהָיָה מֵלִיץ יֹשֶׁר וּמְלַמֵּד זְכוּת עַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וּבְוַדַּאי כְּשֵׁם שֶׁבְּחַיָּיו הַקְּדוֹשִׁים הָיָה עוֹמֵד וּמְסַפֵּר שִׁבְחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַבּוֹרֵא, כְּמוֹ כֵן עַתָּה, בַּמְּרוֹמִים, כַּאֲשֶׁר רַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַזְכִּירִים בְּיוֹם זֶה אֶת דְּמוּת קָדְשׁוֹ, וּמְסַפְּרִים סִפּוּרִים נִפְלָאִים אוֹדוֹת עֲבוֹדָתוֹ בַּקֹּדֶשׁ, וּבְוַדַּאי מַזְכִּירִים אֶת אֲשֶׁר שְׂפָתָיו דּוֹבְבוֹת עֲדַיִן בַּקֶּבֶר, יְעוֹרֵר הַדָּבָר הַזֶּה רַחֲמִים בַּשָּׁמַיִם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ צַדִּיקִים, שֶׁרַק אִם מַזְכִּירִים אֶת הַשֵּׁם בַּארְדִיטְשׁוֹב נַעֲשֶׂה חֲסָדִים וְרַחֲמִים שֶׁל לִמּוּד זְכוּת בַּשָּׁמַיִם, וְכָעֵת אֲשֶׁר נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל נִמְצָאִים בְּצָרָה וּבְצוּקָה, בִּשְׁבִי וּבְבִזָּה, עָלֵינוּ לְהַזְכִּיר זְכוּת הַצַּדִּיק הַזֶּה שֶּׁהַיּוֹם הַיָּארְצַייט שֶׁלּוֹ, וּמֵאֵת הַשֵּׁם נְבַקֵּשׁ שֶׁיִּתֵּן לָנוּ דִּבּוּרִים אֲמִתִּיִּים לְחַזֵּק וּלְעוֹדֵד אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהִבְטִיחַ לָהֶם הַבּוֹרֵא כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, הֲרֵי שֶׁזַּרְעוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת קַיָּם לְנֶצַח נְצָחִים כִּי דְּבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד.

בִּימֵי מִלְחָמָה וְאֵימִים, יֵשׁ הִזְדַּמְּנוּת נִפְלָאָה לְכָל יְהוּדִי לְהַחְדִּיר אֶת אֱמוּנָתוֹ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בִּבְחִינַת מַקִּיף אֶלָּא תַּעֲטֹף אֶת כָּל הֲוָיָתוֹ הַפְּנִימִית וְתִהְיֶה אֶצְלוֹ פְּנִימִי דפנימי. כָּל אֶחָד מְדַבֵּר מֵאֱמוּנָה, חַי חַיִּים שֶׁל אֱמוּנָה, אֲבָל עֲדַיִן לֹא זָכִינוּ לִקְשֹׁר אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ עִם אֱמוּנָה, כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ זְמַן נִפְלָא, שֶׁמְּבִינִים מַמָּשׁ בִּפְשִׁיטוּת, בְּלִי הַרְבֵּה הֶסְבֵּרִים וּפִלְפּוּלִים, כִּי גַּם צָבָא חָזָק וּמְיֻמָּן, כַּאֲשֶׁר נכרז בַּמְּרֹמִים אַחֶרֶת, הֲרֵי שֶׁפִּרְצָה שֶׁפָּרְצוּ, לַמְרוֹת שֶׁמַּפְלִיאָה הִיא, אֵינָהּ מַפְתִּיעָה, כִּי בִּדְבַר ה' נַעֲשֶׂה הַכֹּל, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, הֲרֵי שֶׁכָּל הַשִּׁרְיוֹן הָאֲמִתִּי שֶׁלָּנוּ הוּא הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִתְעַטְּפִים בְּעֹמֶק הַדַּעַת, בַּהֲבָנָה הֲכִי פְּנִימִית, שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ מַמָּשׁ, הֲרֵי שֶׁאָנוּ זוֹכִים לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמֵנוּ מְצִיאוּת אַחֶרֶת, שֶׁבָּהּ אֵין יַד זָרִים שׁוֹלֶטֶת.

צָרִיךְ לְהָבִין וּלְחַדֵּד אֶת זֶה טוֹב. יֵשׁ מְצִיאוּת רֵיאָלִית שֶׁנֶּחְשַׂפְנוּ אֵלֶיהָ, וְהִיא מְצִיאוּת אַכְזָרִית וּמַפְחִידָה, אֲבָל כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִתְבּוֹנְנִים עַל הַמְּצִיאוּת, אָנוּ מַמְשִׁיכִים לְהַעֲמִיק וּלְהָבִין כִּי לַמְּצִיאוּת הַזּוֹ יֵשׁ יַד מְכַוֶּנֶת, כְּלוֹמַר, הִיא אֵינָהּ מְצִיאוּת בֶּאֱמֶת, אֶלָּא הִיא סִפּוּר שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁמְּסַפֵּר אוֹתוֹ, וְהוּא הַבּוֹרֵא, הַמַּנְהִיג, הַמְּנַהֵל, הַמַּשְׁגִּיחַ, הַמַּטְרִיף, הַמְּפַרְנֵס, הַמְחַיֶּה, הַמְקַיֵּם וְהַמְּהַוֶּה, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה. לְפִיכָךְ, עִקַּר הַהַכְוָנָה צְרִיכָה לִהְיוֹת אֶל יָדוֹ הַפְּרוּשָׂה אֵלֵינוּ, לְקָרְבֵנוּ בְּרַחֲמָיו, [כִּי גַּם הַדִּינִים הַקָּשִׁים הֵם גְּבוּרוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְתִּיקָן בַּשֹּׁרֶשׁ שֶׁהוּא לְלֹא דִּין כְּלָל], כִּי אִם יֵשׁ מִי שֶׁמַּמְצִיא אֶת הַמְּצִיאוּת, הֲרֵי שֶׁהוּא הַמְּצִיאוּת, וְלֹא הַמְּצִיאוּת שֶׁאָנוּ רוֹאִים… וְאִם אָנוּ נִסַּע וְנֵלֵךְ לַמְּצִיאוּת הָאֲמִתִּית, הֲרֵי זֶה כְּמוֹ שֶׁאֶחָד יוֹרֶה עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֲיִתָּכֵן כָּזֹאת?

לְהֵיכָן אָנוּ רוֹצִים לִבְרֹחַ, אָנוּ רוֹצִים לִבְרֹחַ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים בְּמִדְרָשׁ (שְׁמוֹת רַבָּה כז, ו): מָשָׁל לְצַיָּד, שֶׁהָיָה צָד צִפֳּרִים. צָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה, בָּא לָצוּד אֶת הַשְּׁנִיָּה, הָלְכָה וְיָשְׁבָה לַה עַל אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ. עָמַד לוֹ הַצַּיָּד תּוֹהֶא בָּהּ, אָמַר לַה: אִם אֶזְרֹק עָלֶיהָ אֶבֶן אֲנִי מִתְחַיֵּב בְּנַפְשִׁי. וְאִם אֶתֵּן אֶת הַקָּנֶה מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלֹּא יִגַּע בְּאִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ אֵינִי יוֹדֵעַ מַה אוֹמַר לָךְ, אֶלָּא לְמָקוֹם יָפֶה בָּרַחַתְּ וְנִפְלַטְתְּ.

כְּשֶׁיֵּשׁ צַיָּד, עָלֵינוּ לִנְקֹט בַּפְּעֻלָּה הַחֲכָמָה שֶׁל הַצִּפּוֹר, לָלֶכֶת וְלָשֶׁבֶת עַל אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ, הַצַּיָּד יָכוֹל לִירוֹת לְעֵבֶר אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ, הוּא יִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ! לְשָׁם לֹא יוֹרִים, שָׁם אֵין שׁוּם יְכֹלֶת לִפְגֹעַ בְּאַף אֶחָד, בְּהֵיכַל הַדְּבֵקוּת וְהָאֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שָׁם אָדָם מֻגָּן תַּחַת הַכּוֹתֶרֶת אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ אֶפֶס זוּלָתוֹ.

יַקְשֶׁה הַשּׁוֹאֵל, הֲלוֹא כַּמָּה צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים מֵתוּ בְּדוֹרוֹת שֶׁל שְׁמָד, וְאֵיךְ לֹא אֶפְחָד שֶׁמָּא יִקְרָאֵנִי אָסוֹן? הַפַּחַד הַטִּבְעִי, הוּא פַּחַד מוּבָן, כָּל אָדָם מְפַחֵד עַל קִיּוּמוֹ, וְזֶה רָצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא שֶׁהָעִנְיָן הוּא לֹא לְשַׁכְנֵעַ אֶת הָאָדָם שֶׁאִם הוּא יַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – הוּא יִזְכֶּה לְהִנָּצֵל בְּוַדַּאי, אֶלָּא פָּשׁוּט, שֶׁאִם עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לְהַחֲיוֹתֵנוּ, הַסִּכּוּי הַיָּחִיד שֶׁל הֲגָנָה, הִיא לִתְפֹּס חָסוּת אֵצֶל אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ, וְזֶה עָמֹק לְמִי שֶׁמְּבִינוֹ, וּפָשׁוּט לְמִי שֶׁמְיַשְׂמוֹ.

אִם אֲנִי הָיִיתִי חַיָּל, שֶׁנֶּאֱלַץ לְהָגֵן עַל עַצְמוֹ וְעַל חַיָּיו, בַּסַּכָּנוֹת הֲכִי גְּדוֹלוֹת, הָיִיתִי מֵבִין בְּיוֹתֵר, שֶׁבֶּאֱמֶת הַכֹּל נָעוּץ בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, כְּכָל שֶׁהָיִיתִי יוֹתֵר בּוֹטֵחַ וְסָמוּךְ עַל הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, יוֹתֵר הָיָה קַל לִי לְהִלָּחֵם… עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הַיּוֹשְׁבִים בַּבָּתִּים, שֶׁאֵינָם רוֹאִים סַכָּנָה לְחַיֵּיהֶם וּלְקִיּוּמָם, אֶלָּא הַזִּכְרוֹנוֹת, הַמַּעֲשִׂיּוֹת, הַסִּפּוּרִים וְהַחֲדָשׁוֹת, בְּנוֹסָף לְכָל מִינֵי דֵּעוֹת וַחֲקִירוֹת עַל דַּרְכֵי הַמָּקוֹם, אוֹ אִם רְאוּיִים לְנֵס, וּמַהִי שְׁעַת סַכָּנָה? בִּפְשִׁיטוּת אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם לְאַף אֶחָד, כִּי בֶּאֱמֶת אָנוּ בְּיָדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכָל זֶה הוּא הֵפֶךְ הַתְּמִימוּת הַנִּדְרֶשֶׁת מִיהוּדִי, לְהַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ בְּלִי וִכּוּחִים, תַּחַת הָאִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ, לְמַלְּאוֹת אֶת עַצְמוֹ עִם אֱמוּנָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהַדִּבּוּר יִהְיֶה רַק אוֹדוֹת הַמְסַבֵּב וְלֹא אוֹדוֹת הַסִּבּוֹת.

יֵשׁ בְּחִינָה שֶׁל "בְּחֵמָה שְׁפוּכָה אֱמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם", אֲבָל יֵשׁ בָּזֶה בְּשׂוֹרָה טוֹבָה, שֶׁאָנוּ מְבִינִים לָמָּה וּמַדּוּעַ הַכֹּל קּוֹרֶה, כִּי הַמְּצִיאוּת, שֶׁהוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, רוֹצֶה בָּנוּ מְאֹד, וְחָפֵץ לִמְלֹךְ עָלֵינוּ, וְאִם אִי אֶפְשָׁר בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, הֲרֵי שֶׁזֶּה בָּא בְּחֵמָה שְׁפוּכָה, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, עַל כֵּן אָנוּ אוֹמְרִים לְאָבִינוּ אוֹהֲבֵנוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לַמֵּד אַתָּה עָלֵינוּ זְכוּת בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן הַזֶּה, מַלֵּא אוֹתָנוּ עִם מְלוּכָה בְּלִי חֵמָה, כִּי כְּבָר נִשְׁפְּכָה הַחֵמָה וּמֵעַתָּה אָנוּ רוֹצִים לְהָבִין אֶת רְמָזֶיךָ וְלָשׁוּב עָדֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, אָמֵן.

הפוסט שיעור אמונה 090 – אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

שיעור אמונה 088 – בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ

שלמה ברוך בלוי — Wed, 11 Oct 2023 16:47:07 +0000

בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ

כה תשרי תשפ"ד

לאור המאורעות הקשים רח"ל מעתה

אָנוּ נִמְצָאִים בְּעֵת אֲשֶׁר עָלֶיהָ נֶאֱמַר: "עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִּוָּשֵׁעַ", הָעֵת צָרָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁהָיְתָה לַיִּשּׁוּב בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, וְכָל יְהוּדִי בָּעוֹלָם עֵינָיו נְשׂוּאוֹת בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל לַאֲחֵיהֶם הַנְּתוּנִים לִמְשִׁיסָה, וְהַפְּחָדִים גְּדוֹלִים מְאֹד, וְכָעֵת הַמִּצְוָה גְּדוֹלָה מְאֹד לְחַזֵּק אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל בְּמַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד, כִּי כַּאֲשֶׁר חֶרֶב מוּנֶפֶת עַל יְרוּשָׁלַיִם, בְּשִׂנְאָה שֶׁלֹּא הָיְתָה כְּמוֹתָהּ, כָּל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָאֱמוּנָה, מֵרִים עֵינַיִם לַשָּׁמַיִם, וּפוֹנֶה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ: הוֹשַׁע נָא, רַק אַתָּה תוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ, כִּי רַק אַתָּה יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ, וְגַם אַתָּה הַיָּחִיד שֶׁרוֹצֶה לְהוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאָנוּ רוֹצִים לְהִוָּשַׁע.

עִקַּר הַבִּלְבּוּל בִּזְמַן כָּזֶה, הוּא הַנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל בֶּאֱמוּנָה, אֵין דַּי לוֹמַר שֶׁהַכֹּל עוֹשֶׂה ה', אֶלָּא צָרִיךְ גַּם לִבְטֹחַ בּוֹ וּבְמַעֲשָׂיו, וּלְקַיֵּם בְּתַכְלִית הַפְּנִימִיּוּת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ אֶת הַפָּסוּק: "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי", לְהָשִׂים אֶת כָּל הַמִּבְטָח רַק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, לַמְרוֹת הַהִשְׁתַּדְּלוּת הַבִּלְתִּי נִמְנַעַת הַנִּרְאֵית לָעַיִן, דַּוְקָא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וּמֵבִין אֵיךְ פָּרְצָה הָרָעָה הַזּוֹ, רוֹאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁאֵין הַדַּעַת סוֹבֶלֶת שֶׁהַהִשְׁתַּדְּלוּת יְכוֹלָה בֶּאֱמֶת לְהוֹעִיל בְּעֵת מְתִיחַת מִדַּת הַדִּין. כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עִוֵּר לְגַמְרֵי, רוֹאֶה אֵיךְ שֶׁרָצוּ לְעוֹרֵר אוֹתָנוּ מִן הַשָּׁמַיִם. אֲבָל אִם כָּל הַדָּבָר הַזֶּה מוֹלִיךְ אוֹתָנוּ בְּמִבְחָן קָשֶׁה כָּל כָּךְ, בְּצֵרוּף וּבֵרוּר וְלִבּוּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, הֲרֵי שֶׁהַנְּקֻדָּה שֶׁל סַכָּנָה אֶצְלֵנוּ, הִיא בָּעִנְיָן זֶה עַצְמוֹ, כִּי אִם חָלִילָה וְחָלִילָה, נַעֲסִיק אֶת מֹחֵנוּ בְּמִבְטָח בּוֹגֵד שֶׁל הִסְתַּמְּכוּת עַל כֹּחַ הַפְּעֻלָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֲרֵי שֶׁאָנוּ בֶּאֱמֶת בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה וַאֲיוּמָה, וְנוֹרָאָה עַד מְאֹד.

"בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ" (תְּהִלִּים כב, ה). יְרוּשָׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ הַבִּטָּחוֹן הַגָּמוּר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֶהוּ לֹא דָּבָר שֶׁבָּא לְאָדָם טִבְעִי, כִּי הָאָדָם גָּדֵל בְּהַרְגָּשָׁה שֶׁחַיָּיו הַמְּסוּרִים לוֹ מִיַּד הַבּוֹרֵא, הֵם כְּמוֹ מוּבָנִים מֵאֵלָיו, גַּם הַהֲגָנָה וְהַבִּטָּחוֹן וְהַשְׁקֵט וְהַשַּׁלְוָה, כָּל אֵלּוּ חוֹבְרִים אֶל שִׁגְרָה מְבֹרֶכֶת, שֶׁהָאָדָם הַשָּׁלֵו מִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר, לֹא תָּבוֹא אֵלַי הָרָעָה… עֶצֶם בִּטְחוֹנוֹ זֶה, צָרִיךְ בֵּרוּר, הַאִם הוּא תּוֹלֶה אֶת מַצָּבוֹ בַּטֶּבַע הַמֻּכְרָח, אוֹ שֶׁמָּא הוּא תּוֹלֶה עֵינַיִם צוֹפִיּוֹת וּמוֹדוֹת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ הוּא, אִם הוּא בֶּאֱמֶת מַצְלִיחַ לְהָבִין שֶׁמִּי שֶׁמְּנַהֵל אוֹתוֹ בָּעוֹלָם, עַד רָמָה שֶׁל נְשִׁימַת אַף הוּא רַק הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְשׁוּם הִשְׁתַּדְּלוּת לְכָאן אוֹ לְכָאן – לֹא תָּפֵר אֶת רְצוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ, וִיתֵירָה מִזֹּאת, אַהֲבַת עוֹלָם אוֹהֵב הוּא אֶת כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְגַם מִי שֶׁלֹּא עָלְתָה לוֹ טוֹב, לְפִי דַּעְתֵּנוּ, הֲרֵי שֶׁבְּוַדַּאי גָּנוּז בָּזֶה תִּקּוּן גָּדוֹל וְעָצוּם לְנַפְשׁוֹ, אֶלָּא שֶׁעָלֵינוּ נָפְלָה הַחוֹבָה, לְהָגֵן עַל עַצְמֵנוּ בְּדֶרֶךְ זוֹ, שֶׁפָּשׁוּט לֹא נַסִּיחַ דַּעַת מֵהַהֲגָנָה שֶׁרוֹצֶה הַבּוֹרֵא לְהָגֵן עָלֵינוּ, שֶׁנַּכְנִיס אֶת עַצְמֵנוּ בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁגַּם אִם יָעוּפוּ כָּל הַטִּילִים שֶׁבָּעוֹלָם, אִם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לֹא יִרְצֶה בְּכָךְ – לֹא יוּכְלוּ לִנְגֹּעַ בִּי, כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ רוֹקְדִים כְּנֶגֶד הַלְּבָנָה, כָּךְ לֹא יוּכְלוּ כָּל אוֹיְבֵינוּ לִנְגּוֹעַ בָּנוּ לְרָעָה, וְחָלִילָה, אָנוּ מְבַקְשִׁים, שֶׁגַּם לֹא יִרְאוּ אוֹתָנוּ, אֲפִלּוּ לֹא כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים אֶת הַלְּבָנָה, וְיִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם, כְּמַשְׁמָעוּתוֹ הַבְּרוּרָה שֶׁל הַפָּסוּק.

הַהֲגָנָה הַזּוֹ הִיא לֹא נֹחַם פְּסִיכוֹלוֹגִי, לְהַרְגִּיעַ נְשָׁמוֹת מְפֻחָדוֹת, הַהֲגָנָה הַזּוֹ יוֹצֶרֶת כִּפַּת בַּרְזֶל חֲזָקָה בְּיוֹתֵר, כְּשֶׁיְּהוּדִי מְסֻבָּב עִם הַיְּדִיעָה הָעֲמֻקָּה שֶׁבֶּאֱמֶת "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" מַמָּשׁ, וַהֲכִי בִּפְשִׁיטוּת שֶׁל הַמֻּשָּׂג הַמּוּבָן מֵאוֹתִיּוֹתָיו, שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, אֵין עוֹד כֹּחַ מִלְּבַדּוֹ, אֵין רַעַשׁ בְּעוֹלָמוֹ מִלְּבַד רְצוֹנוֹ הַמִּתְגַּלֶּה, וְאִם הָרַעַשׁ הַזֶּה הוּא אָיוֹם וְנוֹרָא, עָלֵינוּ לְהַקְשִׁיב לְמִי שֶׁמְּנַהֵל אֶת הָרַעַשׁ הַזֶּה, וּמַה רוֹצִים מֵאִתָּנוּ בָּרַעַשׁ הַגָּדוֹל הַזֶּה.

זֶהוּ מַאֲבַק לֹא פָּשׁוּט, כְּשֶׁאָדָם מִתְעַנְיֵן מַה הַצָּבָא עָשָׂה, וּבְלִבּוֹ מִתְגַּנֶּבֶת אֶנְחַת רְוָחָה, שֶׁאַחֲרֵי הַכֹּל, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהֵם יְנַצְּחוּ, וְנַפְשֵׁנוּ תִּהְיֶה לְשָׁלָל. זוֹ מַחֲשָׁבָה טִבְעִית, אַךְ פְּסוּלָה, וּבוֹנָה בִּנְיְנֵי חֹסֶר אֱמוּנָה בַּנֶּפֶשׁ, וִיתֵירָה מִזֹּאת, הִיא גַּם מְסֻכֶּנֶת, מִשּׁוּם שֶׁהִיא יְכוֹלָה לִיצוֹר בֶּאֱמֶת מַצָּב עָגוּם שֶׁנִּשָּׁעֵן עַל מִשְׁעֶנֶת קָנֶה רָצוּץ, וְאֶת הַהֲגָנָה הָאֲמִתִּית שֶׁל שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל הַחוֹתֵךְ חַיִּים לְכָל חַי, אָנוּ מְלַוִּים בַּאֲדִישׁוּת וּמַקְנִים לָהּ מָקוֹם מֻדְחָק בַּנֶּפֶשׁ, וַהֲלוֹא הִיא כָּל הָאֱמֶת, שֶׁרַק לוֹ יִתְבָּרַךְ יֵשׁ אֶת הַהֲגָנָה שֶׁל חַיֵּינוּ וְחַיֵּי יַקִּירֵנוּ, וְחַיִּים בִּרְצוֹנוֹ.

אֵין זוֹ הִתְעַלְּמוּת מִסַּכָּנַת הַחַיִּים, אֶלָּא זֹאת הִיא בִּטּוּלָהּ שֶׁל סַכָּנָה זוֹ. כַּאֲשֶׁר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מַרְאֶה פָּנִים שֶׁל "חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹקִים אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם" (יְחֶזְקֵאל כ, לג) – עָלֵינוּ לְהַשְׂכִּיל לְהִזְדָּרֵז לְהִכָּנֵס תַּחַת עֹל מַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ, בְּתוֹר תַּלְמִידִים הֲגוּנִים הַמְּבִינִים שֶׁהַחֵמָה בָּאָה מֵחֲמַת הַדְּחִיפוּת לַמַּלְכוּת, כִּי פְּרִיקַת הָעֹל כְּבָר לֹא מִתְקַבֶּלֶת יוֹתֵר, וְהַבּוֹרֵא רוֹצֶה אֶת בָּנָיו אֶצְלוֹ, וְעַל כֵּן הוּא מַרְאֶה פָּנִים שֶׁל זַעַם, וְהַתִּקּוּן הָאֲמִתִּי לָזֶה, לֹא לָלֶכֶת אַחַר רְהָבִים וְשָׂטֵי כָּזָב, כִּי אִם לְהַגְבִּיר אֶת כֹּחַ הָאֱמוּנָה שֶׁיֵּשׁ בָּנוּ מִמֵּילָא, בָּנוּ וּבְכָל הַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ, לְדַבֵּר רַק דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה בְּשִׂמְחָה וּבְבִטָּחוֹן, כִּי אֵין אָנוּ אוֹמְרִים אֶלָּא אֶת הָאֱמֶת, שֶׁבֶּאֱמֶת "אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר" (תְּהִלִּים קכז, א), וְאִם ה' יִשְׁמֹר עִיר, אֲזַי יֵשׁ רְשׁוּת לַשּׁוֹמֵר לִשְׁמֹר אֶת שְׁמִירָתוֹ, וְיֵדַע הֵיטֵב, כִּי אַף שֶׁהַכֹּל מִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוֹמְרִים בְּנֵי אָדָם, אֲבָל מִלְּבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, לֹא יוּכַל שׁוּם אִישׁ אוֹ בְּרִיָּה לִשְׁמֹר עָלֵינוּ, כִּי רַק אָז הוּא יַצְלִיחַ.

כְּשֶׁיֵּשׁ הֶסְתֵּר פָּנִים, עָלֵינוּ לַחְתֹּר אֶל גִּלּוּי פָּנִים, עָלֵינוּ לְהִמָּשֵׁךְ אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּעֵת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי עַכְשָׁו הוּא זוֹעֵק שֶׁהוּא רוֹצֶה אוֹתָנוּ, וְיֵשׁ עֵת רָצוֹן שֶׁל קִרְבַת אֱלֹקִים, בִּבְחִינַת וּפַרְעֹה הִקְרִיב, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים: שֶׁהִקְרִיב לִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה, וְזוֹ הָיְתָה קִרְבָתוֹ לְסוֹפוֹ הַמַּר, כִּי אָז נִסְתַּיֵם הַשִּׁעוּר שֶׁמַּעֲבִיר הַבּוֹרֵא אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, אַף אָנוּ, אִם בִּמְקוֹם לִפֹּל מִן הָאֱמוּנָה מֵהַמַּשְׁגִּיחַ הָאֱמֶת, נִתְחַזֵּק לְמַלֵּא אֶת הַלֵּב בִּמְצִיאוּתוֹ וּבְהַגָּנָּתוֹ, הַשִּׁעוּר הַכּוֹאֵב הַזֶּה יַגִּיעַ מַהֵר לְסִיּוּמוֹ, בִּמְהֵרָה מַמָּשׁ.

הַנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל שֶׁל אֱמוּנָה, הָעוֹבֵר כְּחוּט דַּק בִּלְתִּי נִרְגָּשׁ, הוּא מַרְאֶה לָדַעַת, שֶׁבְּאֹפֶן כְּלָלִי, עָלֵינוּ לָצֵאת מֵהַמִּלְחָמָה הַזּוֹ, לֹא רַק חָיִּים וְקַיָּמִים מְלֵאֵי הַרְחָבָה וְטוֹב, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא עָלֵינוּ לַעֲבֹר אֶת הַשִּׁעוּר הַמְזַכֵּךְ הַזֶּה בֶּאֱמוּנָה, שֶׁמִּלְּבַד שֶׁזּוֹ הִיא הַהַצָּלָה שֶׁלָּנוּ מִכָּל מִינֵי פְּגָעִים רָעִים, אֶלָּא הִיא גַּם סִבַּת הַמְאֹרָעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהָאֱלֹקִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו, וְיִרְאָה זוֹ הִיא הָאֱמוּנָה וְהַדְּבֵקוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם; שֶׁנִּשְׁמָע וְנִתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת.

הפוסט שיעור אמונה 088 – בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.