ביאור בליקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן ה

ועל כן צריכין לחזק את המלאך, וחיזוק המלאך הוא על ידי שמחה…

רבינו הקדוש מגלה לנו, אגב אורחיה, דרך נפלאה בעבודת השם יתברך, בדברו אודות "חיזוק המלאך", שהוא על ידי שמחה, שעל ידי זה נעשה החלום על ידי מלאך ולא על ידי שד, זה בא על ידי שמחת הלב, בבחינת "לב שמח ייטיב פנים", וזה סובב והולך על מלאך, כי כתיב: מלאך "פניו" הושיעם – שנתחזק על ידי לב שמח.

מה גדלה העצה הזאת! שעל ידי שאדם שמח בשמחת אלוקות, הוא מכניע בשמחתו את הקליפה ומגדיל כח המלאך, שהוא בחינת התגלות אלוקות, ומוסיף רבינו ואומר – על כן מקום המלאכים נקרא שחקים, על שם השחוק ושמחה, כי עיקר חיזוק המלאכים על ידי שמחה.

עיקרון זה ששמחה היא הקדושה, והעצבות היא סטרא אחרא, אינו חדש כאן, כי כבר מבואר דברים אלו מפורשים בכמה מקומות בדברי רבינו ז"ל, כאן יש חידוש המסתתר בין השורות, כי אם בני העולם חושבים, ששמחה היא נחלת חלקם של אלו שטוב להם, או על כל פנים מצליחים להסתיר פניהם מהעדר הטוב, ומשלימים עם העובדה שהרי הכל לטובה, וממילא זוכים לשמחה.

בשורות הבאות מבאר רבינו ז"ל: כשחלם לאדם חלום לא טוב – התיקון הוא תענית, כי תענית הוא בחינת שמחה, כמו שכתוב "שמחנו כימות עניתנו". כלומר, ההתנתקות מהחומריות, כמה שיותר… היא מביאה לידי שמחה, "שעל ידי תענית נעשה שמחה, ועל ידי שמחה נותנים חיזוק למלאך", כלומר, איזו שמחה מסוגלת להגביר כח המלאך? השמחה שבאה על ידי הבנה כי החומר אינו טוב לנשמה, וכל מה שיכולים להתנתק ממנו – זו שמחה הגדולה ביותר.

מובן ופשוט שאין לו לאדם, להתענות תעניות של סתם, וכמצווה עלינו מפי רבינו ז"ל שלא לעסוק בתעניות, אבל המכוון האמיתי בכך, הוא עצם הידיעה העמוקה, שגם הגשמיות המגושמת אינה אלא כיסוי לאור הרוחני של הבריאה, שזו בחינת העלאת ניצוצות הקדושה, שהאוכל יודע בעת אכילתו, שהוא אוכל דבר ה'.

ודבר זה מתורת רבינו ז"ל למדנו, כי בהמשך כותב שם, מי שאין רוצה להתענות על החלום, אומרין לו המטיבין: לך אכול בשמחה לחמך, היינו שתהיה אכילתו בבחינת שמחה… כאן לא מבאר רבינו בפרטיות איזה סוג שמחה צריך באכילה זו, ומהיכן יקח שמחה, אבל ממוצא דברים אנו למדים, כי אותה שמחה שבאה מתענית, היינו מהפרישות מהבלי העולם הזה, אפשר לזכות גם על ידי אכילה ושתיה ממש, בעצם הידיעה, שניתן להיות קרוב אל הקב"ה גם באותה גשמיות, ולא להתבהם ולהתגשם כלל על ידי העיסוק בעניני העולם הזה.

וזו היא ההצלה הגדולה מהרע הגמור שיכולים המאכלים הגדלים על ידי תערובת שד לעשות לאדם, היינו לטמאו וכו', כי טבעה של הגשמיות היא לחולל שמות בלב האיש הישראלי, להרחיקו מהקדושה, ויש שתי בחינות של פרישות מכל הגשמיות, פרישות אחת על ידי תענית… ופרישות נוספת, חשובה יותר, היא הפרישות במחשבה ובפנימיות, שתוך כדי השימוש בגשמיות – "קול דודי דופק"… להיות דבוק בהשם יתברך בתכלית הדבקות, על ידי זה זוכים לקדושת המלאך – קדושת השמחה באלוקות, וזוכים להכניע את השדים שעל ידם נתקלקל החלום.

הפוסט השמחה באלוקות מכניעה הקליפות הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

יומא דהילולא ב' תמוז תש"פ

מול הכנרת ותכול שמיה הנהדרים, בעיר הקסומה טבריה של מעלה, שוכן בית עלמין קדוש ועילאי, במקום קטן כל כך, מרוכזת קדושה עצומה כל כך, עד שבלתי אפשרי להבין איך אין להב האש הזאת נכרת לעוברים ושבים, תיירים ומטיילים, תושבים וסתם נוף שקט – שוכנים שם צדיקי עליון, חלקת תלמידי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, ביניהם שוכנת מצבתו, שכמעט לא רשום עליה כלום, של הצדיק הקדוש רבי נחמן מהורדונקא זי"ע, שעלה לארץ הקודש, גר בטבריה ונטמן שם, הוא היה אבי הרה"ק רבי שמחה זי"ע, שהיה צדיק נסתר ואביו של הצדיק הקדוש רבנו נחמן מברסלב זי"ע.

כמו רוב תלמידי הבעש"ט והמגיד, שהיו בעצם מהותם ותהלוכותיהם צדיקים נסתרים של ממש, למרות היותו גדול מאד, וראשון למקבלי תורתו של הבעש"ט, ומובאות ממנו אמרות טהורות בספר תלמידו תולדות יעקב יוסף – מעטים הפרטים הידועים על חייו הקדושים, כי היה חי חיים נסתרים וגנוזים, באין אומר ואין דברים, ובלתי נשמע קולו עד דורותינו אלו, וממנו יצא גזע קודש הצדיק מוהר"ן מברסלב זי"ע הקרוי על שמו, וגחלתו הנצחית ממשיכה את קדושתו לדורות עולם.

כדי להבין את עוצם הצדקות הנפלאה שהיתה לרבי נחמן, כדאי להתעכב על סיפור אחד מהספר הקדוש 'שבחי הבעל שם טוב', וכתוב שם כדברים הללו:

פעם אחת היה הבעל שם טוב מספר בשבחו של הרב מורינו נחמן האראדאנקער בפניו, והוא היה יושב בריחוק מקום ממנו, אזי הקריב את עצמו והרכין את אזנו לשמוע. והיה בעיני העם לפלא שמרכין רבי נחמן אזנו לשמוע שבחו, ושאלו העם את הרב הבעל שם טוב על זה, ואמר להם כי הרב מורינו נחמן ביקש מהשם יתברך שיתנו לו במתנה, שלא ישמע כי אם מה שצריך לשמוע, וזה שאני מספר בשבחו אינו שומע, והוא כאשר ראה שפתי נעות וקולי לא ישמע, היה סבור שאני מדבר בדברי תורה, לכן הרכין את עצמו לשמוע מקרוב. והמופת לזה, כשאני מדבר דברי תורה אז הוא שומע אפילו מרחוק.

כלומר, מדובר באדם שזיכך את חושיו, שאינם יכולים לעשות כלום מבלי רצון השם יתברך, והנה מספרים בשבחו, ואם כל אדם היה שמח שהבעש"ט מדבר עליו דברים טובים, רבי נחמן הקדוש אינו שומע, כי כיון שאינו צריך לשמוע, הוא פשוט לא שומע, במובן הפיזי של הענין… אבל אם יש דברי תורה מושמעים, כבר לא זוכר רבי נחמן את ההבטחה האלוקית שמלווה אותו, הוא אינו סומך על אי שמיעתו הרוחנית, כי אם הוא לא שומע, הוא היה אמור להבין מעצמו שזה לא בשבילו, אבל הנה שפתיו של הבעש"ט דובבות, בודאי צריך לשמוע… המבינים אתם, פתאום את אין רבי נחמן שאינו שומע, אלא את רבי נחמן המתאמץ…

אחר פטירת הבעש"ט עוד הוסיף לקבל עצה מפיו, וידוע מה שמסופר שרצה לנסוע לארץ ישראל בחיי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, ובא בבקשת רשות מרבו, ואמר לו הבעש"ט – לך למקוה, והלך וטבל שם כמה טבילות. ושאל אותו הבעש"ט, מה ראית בטבילה ראשונה? ענה: את ארץ ישראל. ובטבילה שניה? את ירושלים. ובטבילה שלישית? את מקום המקדש. אבל את הארון לא ראיתי. והגיב הבעש"ט: הארון נמצא במזיבוז'. אבל אחר הסתלקות הבעש"ט קיבל תשובה שהוא יכול לנסוע לארץ ישראל… ואכן נסע (פעולת הצדיק).

ולעומת זאת מצאנו בסוף ספר תולדות יעקב יוסף:

וסיפר [מוהר"ן] מה שחלם לו כשהוא בא"י והיה נבוך אם לצאת לחו"ל מחמת טעמים הכמוסים לו וכו', עד שראה בחלום שאחד סיפר לו, שיש כמה רופאים הנותנים רפואות ע"י משקה מר, אך זה הרופא יותר טוב, שנותן רפואה ע"י משקה מתוק ודבש. והוא ענין הנ"ל שע"י תענית וסיגופים והתמדת לימודו גובר העצבות, ומלמד חוב על בני עולם, שאינן עושין כמעשיו ומניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה וכו', והוא רפואה ע"י מים מרים, מה שאין כן רפואה בדרך זה, שיתן לו אף בכל דבר מגונה שרואה בחבירו, שהוא לתועלת עצמו, הוא ע"י משקה מתוקה מדבש לעורר רחמים בעולם ועל כל אדם, שידע שהש"י הוא בכל דבר פרטי, ויתנהג כנ"ל, אז היא רפואה מתוקה בלי שום סיגוף, ויערב לו ויבושם ודפח"ח".

כך היה חי הצדיק הזה, כשהוא מטייל בבית כבעליה בשוה, ועליוני עליונים גלויים לפניו, מתוך חיי קדושה וטהרה אלו, חי את שארית ימי חייו הקדושים בארץ הקודש כשאיפתו, ועלה ונתעלה למעלה ביום ב' תמוז תקכ"ה, ונטמן בבית החיים העתיק בטבריה.

"ושמעתי שמת רבי נחמן בשבת קודש. וישב ר' מנדלי אצלו בלילה וקידש על היין ושתה כשיעור, וישב בבגדי שבת והלך ר' מנדלי לאכול סעודת שבת, ובעת אכילת הלפת שלח אחריו ומצא אותו גוסס, ולמד זוהר בשעת יציאת נשמתו, ומת במנחה ויצא למנוחה" (שבחי הבעל שם טוב).

הפוסט השמיעה הקדושה – רבי נחמן מהורודנקא זי"ע הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.