מאמרים בנושא חלק אלוה ממעל | פשוט עמוק

089 אגרות לב בשר

שלמה ברוך בלוי — Wed, 28 Oct 2020 11:42:14 +0000

מכתב שמונים ותשעה

בעזרת השם יתברך, יום שלישי לסדר נח, ב' בחשון תשפ"א.

לכבוד חברי וידידי היקר, המשתוקק להאיר על נפשו מהארת הנחל נובע מקור חכמה זי"ע, ה"ה ר' … שליט"א.

רצוני לעורר היום על נקודה קדושה של התחזקות מפרשת השבוע, שכל הענין של נח היה בסוד נייחא, היינו שהיה פחות במלחמות ויותר במנוחה, ואף שבדור כזה שהיה מלא גזל וניאוף וכו', היה קשה לשרוד ללא מלחמה גדולה וכבדה, ללחום עם הרע פנים אל פנים, אעפ"כ נח זכה לבחינה של נייחא, שמרוב שהיה דבוק באלוקים חיים, את האלוקים התהלך נח, היה יכול ומסוגל להיות מעל כל זה, היינו שהיה ברור לו שהוא אינו חוטא, כי מי יוכל לחטוא כאשר הוא מתהלך עם האלוקים.

וענין התהלכות זו עם אלוקים, איני יודע מהי, האם היו לו אז מצוות תורה מסיני? והלוא לא היתה תורה בעולם, ואיך התהלך עם האלוקים, אלא שהיה לומד נח תורה, ומהי תורה, דאורי ומגלי מאי דהוה סתים מיניה ולא אתידע (זוהר מצורע נג:), היינו שהיה מגלה את הסתומות, ומחפש איך נמצא בורא אחד יחיד ומנהיג לעולמו בתוך כל ההסתרה הנוראה הזו, את האלקים התהלך נח, הוא זכה למדרגה נפלאה, שנעשה יחיד בדור ממש, עד שכל אנשי הדור שלו לא עלו בשם ונמחו לגמרי, ובעצם, זו אמירה של "נעשה אדם נאמר בעבורך", שהוא היה בבחינת אדם הראשון שממנו נוסד העולם, וכל האנשים שבעולם הם בני נח, והכל מחמת שבדורו התאפק שלא לילך אחר משא שוא ומדוחים, וכל אלו שכן חטאו בדור המבול, מה היתה אחריתם? הבל וריק, והנאתם חלפו והם נמחו לגמרי מחיי שעה וחיי נצח.

כך גם הדורות שלנו, שאנו נמצאים בתוך הסתרה שבתוך הסתרה, ואין אנו יודעים כלל שום נבואה ורוח הקודש, ויש לנו רק אמונה פשוטה בו יתברך, וכל העולם מלא כפירות, גזל וניאוף, ממש כמו דור המבול, ויותר מזה, בעונותינו הרבים, ומי שיישאר קיים לחיי עד, לחיי נצח, הוא רק הצדיק האמת, ששומר את בריתו בדור שפל כזה, בדור עמוק כזה, ומקדש את מחשבתו שלא לחשוב מחשבות בלתי רצויות, וממשיך רצונו ואהבתו ותשוקתו אליו יתברך בתכלית האמת, זהו יישאר קיים לנצח. ומה יעשו אלו החוטאים, שפגמו בבריתם והלכו אחרי שרירות לבם, הם ימחו מן העולם ולא ישאר מהם כלום. והנה ברור, שכל יהודי הוא בסוד שומר הברית, והוא יכול בשעתא חדא וברגעא חדא להכלל בדבר הגדול והנורא הזה, אבל אי אפשר לזכות לזה, כי אם על ידי אחד היה אברהם שגילה לנו רביז"ל, וגם נח היה יחיד ומיוחד, כמו שכתוב: אותך ראיתי צדיק בדור הזה, וגם בניו זכו בגינו להנצל, וכל העולם ניצול על ידו ועל ידי תיבתו, כך במבול הזה של כפירות, מינות ואפיקורסות, אין מי שינצל רק מי שישים את עצמו כיחיד בדורו, ויבין כל יצור שממנו הושתת העולם, ובו תלוי העולם, ומה גדלה אחריותו הרובצת על כתפיו.

תדע אחי, שכל הענין של רבינו ז"ל הוא לעשות תיבת נח בתוך מימי המבול, כי הוא מגלה עצות כאלו, עד אשר אפילו מי שנשקע במצולות ים ממש חס ושלום, יכול להתעלות משם אל תכלית מדרגה העליונה, והוא על ידי תיבת התפילה, שיפרש את כל שיחתו ואת כל מה שעובר עליו אליו יתברך, וימשיך את כל רצונותיו ובחירתו אל השם יתברך, לידע שאין כלום בעולם כי אם השם יתברך, וכל מה שאנו רואים למראה עינינו, דומם, צומח, חי ומדבר הכל כאשר לכל אלוקות גמור הוא, ואז, גם אם עובר מה שעובר, והבעל דבר הרשע אינו שוקט לרגע ונלחם חזיתית עם האדם, פנים אל פנים, בכל עת ובכל שעה ובכל רגע ממש, אבל אם אדם חי עם השם יתברך, עם האלוקים הוא מתהלך כנח בשעתו, הוא ניצול ממי המבול הזידונים, וזו עצתו העיקרית של רבינו ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו, שאדם זוכה להכלל בו יתברך, ואין לו אלא שעתו ומקומו, היינו שאף שברגע הקודם היה מה שהיה, אבל ברגע זה הוא מדבק את עצמו בו יתברך בשיחה זו תפילה. וידוע לך מה שרביז"ל כתב, שהדיבור נקרא אם, שהולכת עם בנה למקומות המטונפים… היינו שרואים בחוש, ילד מתוק וחמוד, וכל אחד מנשק ומחבק אותו, וכולם מתפארים בו וכו', אבל תיכף כשמלכלך את עצמו וכו', אין אחד נפנה לטפל בו אלא אמו, שהולכת עמו לבית הכבוד ומחלפת את בגדיו ורוחצת אותו כדבעי, עד שמחזירה אותו למתכונתו הראשונה, כמו כן האדם שהוא פאר היצירה של הבריאה, כביכול, והוא חלק אלוק ממעל, אך כאשר בשטותו הוא מלכלך את עצמו בזוהמת החטאים והעונות, אזי אין לו שום עצה אחרת, אלא לפתוח את פיו, במקום ובמצב שהוא נמצא שם, אל אביו שבשמים, האוהב אותו, ושוקד על שפתיו, ומחכה לחבקו ולאהבו בכל מיני חיבוקין ואהבות שבעולם, וזו בחינת בינה אימא עלאה, סוד התשובה, שהוא ההתרפקות הגמורה של בן לאמו, וכאיש אשר אמו תנחמנו.

כאשר רביז"ל נולד בעולם, אמר דודו הרה"ק הרבי ר' ברוכ'ל ממעזיבוז' זי"ע, זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו, ואיתא במדרש, זה ינחמנו, למה נקרא שמו נח ולא נחמן וכו', עיין שם, ונמצא שעל השם נחמן אפשר בפשטות לומר זאת, וזה היה סוד נח, שההתחזקות הגדולה של הצדיק האמת בתוך דור של מבול ושל טומאה, היא הנחמה של הבריאה מהאדם שהרשיע ומרשיע מאד, וכך מתנהגים הדברים, שכל העולם כולו חיים כמו עיוורים ואינם רואים כלל כלום, שום דבר לא, וחיים את החיים שלהם בתוך תדר אטום כזה, ללא טיפת הבנה מה הם חיים, ואיך חיים את החיים הללו וכו' וכו', אבל אם יש אחד שזכה להאיר על נפשו התכללות אלוקות, ומבין היטב שהוא חלק אלוק ממעל ממש, בסוד אני אמרתי אלקים אתם, הוא זוכה לכל המדרגות שבעולם, והוא חי עם הקב"ה ממש, ואין לתאר ולשער את עוצם נעימות החיים הללו, עד אין סוף ואין תכלית.

אהובי אחי, זכרתי ימים מקדם, איך שהיינו הולכים לילה אחר לילה אל השדה לצעוק אל השם יתברך, וכל הבריאה השתתפה אז בתפילות הליליות הללו, מי יתננו ירחי קדם, לילות מאירים כאלו, שרואים ממש בחוש איך שכל הבריאה נכללת בו יתברך, ואין עוד מלבדו ממש, וכל תפילה עולה ועולה עד אין סוף ואין תכלית, לא נאה לך אחי לעזוב את דרך עבודה קדושה וטהורה זו, כי נורא נוראות פועלים על ידי התבודדות, שזו ממש סוד תיבת נח ממי המבול השוצפים וזועפים, ואף שלא תמיד יש פעלד ועצים וכו', אבל להתבודד תמיד אפשר, אפילו בשבתך בביתך, בתכלית הפשיטות היכן שאתה נמצא, פתח פיך ויאירו דבריך למעלה ולמטה, ותמצא חן בעיני אלוקים ואדם, כמו נח שכתוב בו: ונח מצא חן בעיני ה'.

הכ"ד ידידך דורש שלומך וטובתך כל הימים לעולם

חברך שלמה ברוך בלוי

הפוסט 089 אגרות לב בשר הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

015 מגדל וראשו בשמים

שלמה ברוך בלוי — Tue, 27 Oct 2020 11:37:48 +0000

דור הפלגה – איבדו נוכחות

יום ראשון לסדר לך לך, ז' חשון תשפ"א

דור הפלגה רצו לעשות מגדל וראשו בשמים. הם רצו להיות נוכחים בעולם, הם מצאו בקעה, ושם רצו לבנות את המגדל, במקום לחפש הר, הם רצו להמציא את עצמם מחדש, לא האמינו באפסיות האדם, ייחסו לו אלמותיות מוגזמת, מבלי הבט על המציאות, הם ראו בעצמם נפרדות מאלוקים חיים, הם חשבו שאם הם מתחצפים לרבונו של עולם הם מציאות בפני עצמם, וזה בדיוק הטעות שלהם, כי ההיפך הוא הנכון, ככל שאתה מתחבר אל האלוקות, אל עוצמת החיים שנמצאת בעולם הזה, אתה יותר נוכח ויותר נצחי, לכן בא העונש שלהם שפזרו אותם מן האחדות, הם כבר לא יכלו להכיר איש את שפת רעהו, הם נידונו בנפרדות כי את זה הם ביקשו ואת זה הם עוללו. כאשר אנו רואים את עצמנו כחלק אלוק ממעל ממש, פחות מפריעים לנו דברים, אנו פחות רוצים נוכחות, כי אנו מבינים שהנוכחות האמיתית שלנו היא הדבקות בחי החיים, השקט של האיש שחי בעולם טהור, נשאר יותר נוכח מהבלגניסטים העולמיים, שתהלת העולם שלהם חלפה ללא שוב. דור הפלגה לימד אותנו לבלי נתפלג שוב.

הפוסט 015 מגדל וראשו בשמים הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

'לסבול' אנשים

moshe — Sun, 17 May 2020 09:32:04 +0000

החיים המשותפים, הן בבית בין איש לאשתו, והן בתקופה הטרום זוגית – בין אחים ואחיות, או אף גם בהמשך החיים תחת קורת גגו של מקום העבודה והלימוד – מזמינים לפתח זירת חיינו, נסיונות של ממש… אנו מוצאים את עצמנו, לעיתים, חורקים שיניים על שהותו של פלוני תחת אותו אויר עולם…

קשה לסבול אדם שונה מאתנו, בדעות, בהתנהגויות, בפער אינטלקטואלי או בעוד כמה הבדלים, משמעותיים או שלא, טבע האדם הוא להתרחק מהשונה, לאייב אותו ולהכלילו כלא טוב לגמרי. זה טבעי ואנושי. טבעי אך לא תקין. ומפני כמה סבות, קודם כל, אנחנו לא מכירים את הזולת – וכבר שונאים אותו… שימו לב, כמה
פעמים אנחנו נתקלים באי מי ומסווגים אותו תחת איזו כותרת שצצה בראשינו באותו רגע, על פי התניה אסוציאטיבית גרידא, ללא יכול לשפוט באמת – מה המניע
לסלידה או לריחוק.

אחת התכונות היפות שאנחנו יכולים לקנות בעבודת המידות, היא תכונת "קבלת האחר ללא שיפוטיות"… לא רק אצילות המידות תהיה מנת חלקנו, כי אם חיים יותר קלים. וכי מי רוצה לסבול?

אין דבר כה שגרתי כמו המפגש עם האחרים, השונים, החריגים, השנואים, הבלתי נסבלים. הם צצים בכל פינה, בבית הכנסת, בתחבורה הציבורית, במפגש בקופת חולים, בעת קניות, סידורים ממשלתיים, מקומות השתלמות ולימוד, במשפחה, בחברה, בעבודה – ובכל מקום.

היכולת להישאר רגוע במפגשים כאלו, יכולה להביא את האדם למוצלחות נדירה בהשתלבותו בחברה, אחרי הכל, כל אלו שאתה עשוי לשנוא אותם, הם רובה ככולה של החברה כולה, אם לא תאהב את החברה – היא תשיב לך כגמולך, זה לא דבר שהיית מאחל לעצמך, להיות ה'שונה' שלהם, זה ש'הם' מסווגים כמוזר ולא רצוי, מה ששנוי עליך, אל תעשה "לעצמך"…

איני מכיר דרך מסוימת להשגת האושר הזה – להיות משוחרר מנטיות סווגניות, כי אם על ידי שינוי התפישה האנושית כלפי העולם בכלל וכלפי בני אדם בפרט… האדם, נזר הבריאה, אמור להיות בעינינו משהו מיוחד ביותר, נגזר ממקום גבוה מאד בתוכנית האלוקית, וככזה, עלינו לרחוש לו כבוד – למרות, ואולי דווקא מפני, שונותו ויחודיותו. הזירה הפרטית המוענקת לכל אחד מאתנו – אינה סוגיה של איש מלבדנו, כשם שהמתערבים בחיינו האישיים נתפשים בעינינו כרעים מאין כמותם, כך נהיה אנחנו, בעצם, אם לא נהיה מסוגלים להביט על אנשים לא-לאור-נסיונותיהם-בחיים.

נשמת האדם, היא חלק אלוק ממעל, היא אמורה להשאר כזו, למרות שנושאיה הוא לא בדיוק מאותו סוג ומין שכמוני, הן אמת, לא צריך וגם אי אפשר להתיידד עם כל אחד, וייתכן שאף אין זה רצוי ונורמלי, אך כאשר אנו בתהום הסיווג, הבה ונעלה את דבר חשיבותו של האדם לנס – אדם הוא וזכאי הוא לכבוד.

קשה לזכות למידה זו, כאשר כל קשרינו עם אנשים מתאפיינים ברמה הריווחית האישית שלנו מקשרים אלו, אלו שהם נימוסיים עד להחריד ככל שהם מסוגלים להפיק תועלת מנימוס זה, לעולם לא יכולים לקבל את האדם שמולם, ללא הבט על בגדיו, צורת גופו, דעותיו, כשרונותיו הקוגנטיביים והבינאישיים – הם רואים בזולת את עצמם ואמונתם בלבד.

הדרך להצליח באהבת הבריות, ולפחות לסבול אותם לפי ערך, היא רק התפישה האומרת, שאין האדם אלא אור אלוקי המשרת את בוראו בדרך המסוימת הלזו, ואז, גם אם לא נסכים לדרכיו, נתהה על אמיתותן, עדיין הבסיס יהיה "כבוד" ויכולת קבלה. נמצינו אומרים, המקבל את הזולת, מכבד את בוראו!

הפוסט 'לסבול' אנשים הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.