בעזרת השם יתברך, יום ראשון לסדר ויקהל, יט באדר א' תשפ"ב.

לכבוד אהובי חתני כבני, ר' …, נרו יאיר ויזרח.

אני מצטער על עיכוב החברותא המקורית, כי המון טרדות ובלבולים עדו עלי לאחרונה, אבל כיון שממנו אנו שואבים את החיות שלנו, אמרתי להמשיך.

הר'בה ממשיך ללמד אותנו:

עַכְשָׁו בָּעִתִּים הַלָּלוּ – כיון שיש הסתרה גדולה בעולם, והרוצה להתרכז בעבודת השם באמת, מתקשה לשלב את העולם עם הרקע המפריע שלו עם עבודתו הטהורה, ולכן קָשֶׁה מְאֹד – לא באפן רעיוני, אלא במציאות זה דבר קשה, שֶׁיִּהְיֶה מָעוֹת לְאִישׁ כָּשֵׁר – ולכן רואים בפרט בדורות האחרונים, שהאנשים כשרים מבוזים מאד, ואין בידם לפעמים כלל כסף לצרכם ומחייתם, והסבה לכך היא, כִּי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה גְּדוֹלָה מְאֹד, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁיַּשִּׂיג מָעוֹת – כיון שהעולם הזה לא מחשיב את התכלית, ועקר תכלית בני אדם איך הם מתפתחים בעולם הזה, ומי שאין לו כסף בעולם הזה – אינו חשוב כלל, ואף מי שאין לו כסף אבל יש לו שוה כסף – הוא חשוב בעולם, ולכן במקום שעושים כסף – נמצאים שם כל האנשים האלו, שכל שיחם ושיגם עוקר את האיש כשר מתכליתו הקדושה, וכיון שהוא בא ביניהם, הוא עשוי לרדת מאד, לחשוב כמחשבתם ואפילו לעשות כמעשיהם, ואף המקום שבו הוא מסתובב, אף אם יהיה לבדו, הוא מלא אוירים של התרחקות מהבורא, וזה משפיע עליו, עד שרבינו אומר בלשון קשה כזו – ירידה גדולה מאד, היינו שלא דבר של מה בכך, כי המקום והחברה גורמים, ולא רק ירידה מהסובב אלא גם עצם ההתעסקות בכסף, גם אם יעשה גבול, הוא מושך את האדם מאד אל ענינו, עד שהאדם שוכח מהתכלית וחווה ירידה גדולה ועצומה. וַאֲפִלּוּ אַחַר הַיְרִידָה, חַס וְשָׁלוֹם מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ – וחושב שהנה כבר מוכרח, וכבר עושה מה שעושה בשביל שיהיה לו מעות, הירידה לא עוזרת לו באמת, הוא נמצא בעולם התוהו, מצד אחד הוא עדיין נמשך אל התכלית שלו, כי הוא איש כשר, ומצד שני הוא מתבהם, וההליכה בשני העולמות, לא מרכזת אותו באף כיוון, והוא יכול למצוא את עצמו גם בלי הכשרות שלו, וגם בלי המעות שקיווה להשיג, כי עֲדַיִן לָאו כָּל אֶחָד מַשִּׂיג מָעוֹת – רק מי שהכריזו עליו בשמים, ולא תועיל שום השתדלות יתירה, כִּי גַּם הָרְשָׁעִים וְקַלֵּי עוֹלָם – שכל ענינם הוא חומר וכל מה שסובב אותו, ואף שהם שקועים באספת הון כל ימיהם, הרי זה דבר שרואים בחוש, שלמרות כל הכשרון וההתמקדות בעשיית הון, לָאו כָּל אֶחָד מַשִּׂיג מָעוֹת – כמו שהוא היה רוצה, ולפחות שיצדיק את העמל חיים שלו, אֲבָל אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת – רבינו מדגיש שהמדובר באיש כשר באמת, שאם הוא אכן כך, רָחוֹק מְאֹד שתהיה מציאות כזו שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֲשִׁירוּת – יתכן והוא ישיג כסף בעבודה או במשרה, אבל כסף רב שיצדיק את התואר עשירות – את זה אין לאיש כשר. ורבינו מלמד את הסיבה לכך, כִּי דַּע – ידיעה זו נצרכת לנו ביותר, משום שבכך נשנה את הגישה שלנו מול החומר והכסף, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – והוא היה תפארת ישראל, וכל השפע היה שיך לישראל ולצד הקדושה, אבל כיון שגברה יד אכזרית והחריבה את בית מקדשנו, התערבב העולם, ונָפַל הָעֲשִׁירוּת בְּעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת – ולכן העשירות ביותר מצויה אצל אנשים ששבויים בשבי הקליפות ולא אצל אנשים כשרים כמו שהיה צריך להיות, בִּבְחִינַת "וַתֵּרֶד פְּלָאִים" (אֵיכָה א, ט) – שהפרוש הפשוט הוא, שכנסת ישראל ירדה ירידה כזו, עד שכל אחד משתאה ומתפלא לגודל הירידה, וכמו כן גנוז בפסוק זה סוד נפלא, כי התיבה 'פְּלָאִים' היא אותן אוֹתִיּוֹת של התיבה 'אֲלָפִים'. ורבינו מפרש, שהפסוק בא לרמוז על ירידת העשירות, הַיְנוּ שֶׁהָאֲלָפִים שֶׁל עֲשִׁירוּת יֵרֵד פְּלָאִים. דְּהַיְנוּ יְרִידָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה – כי זה פלא עצום, ששפע של הבורא לא יגיע לעבדי הבורא הנאמנים, האנשים הכשרים באמת, אין זאת אלא כי בעת אשר תרד פלאים בחרבן בית המקדש, ירדה העשירות פלאים ונמשך השפע לסטרא אחרא. עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חַס וְשָׁלוֹם יְרִידָה גְּדוֹלָה מְאֹד קֹדֶם שֶׁבָּא לַעֲשִׁירוּת דְּהַיְנוּ אֲלָפִים מְזֻמָּנִים וַעֲדַיִן הוּא סָפֵק כַּנַּ"ל – כי כיון שהעשירות נמצאת בקליפות, הרי שמי שחוגר מתניו לרדת לשם לקחתה לו לאשה, הוא פוגש במקומה היום, שהוא מקום הקליפות והסטרא אחרא. אֲבָל אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת – שאינו משתדל לעשות לעצמו את הירידה הגדולה הזו, קָשֶׁה לוֹ מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֲשִׁירוּת – הדבר הזה יהיה קשה 'לו' מאד, כי הוא יפול וירד וזה יקשה עליו לאבד את תוארו הכשר והישר. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָאִים גַּם צַדִּיקִים וַאֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָעוֹת – ואם כך, למה שלא יהיה להם עוד מעות ועוד מעות עד שיזכו לעשירות ממש, אומר רבינו, שגם המעות שאנו רואים שיש להם, אינו בא בנקל אֲבָל הוּא כָּבֵד וְקָשֶׁה מְאֹד מְאֹד – כי על כל המעות שיש להם, לפי ערך המעות כך ערך הירידה. וְגַם הָעֲשִׁירוּת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לַצַּדִּיקִים הוּא מַזִּיק לָהֶם לַעֲבוֹדָתָם – וגם אלו הצדיקים העשירים, הם צריכים לרדת בכל פעם ממדרגת עבודתם להתעסק עם הכסף, לשמור עליו ולחשוב עליו וכו', ועצם הדבר שהעשירות שהיא כיום בת הסט"א קשורה בו שלא לצרך הרבים וכו', זה מגשם אותו ומפריע לעבודתו את השם יתברך. גַּם בֶּאֱמֶת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה מְעַט עֲשִׁירוּת אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן אֵין לָהֶם עֲשִׁירוּת גָּדוֹל מְזֻמָּן כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְהַקַּלֵּי עוֹלָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת אֲדֻמִּים מְזֻמָּנִים – כי לא תמצא צדיק מליונר, ששקוע באמת בהררי הון, כמו העשירים המפורסמים בעולם, ולכן ראו צדיקים תלמידי הבעל שם טוב, שהיו מכלים את כל ממונם לצדקה, וגם מסופר על הרבי ר' אלימלך, שהיה קשה לו לישון אם נשאר בביתו מעות בלילה ועוד סיפורי צדיקים כאלו, כִּי עַכְשָׁו קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לְהַכְּשֵׁרִים עֲשִׁירוּת כַּנַּ"ל – לכן לא נראה עשירות מוגזמת עולמית אצל צדיקי אמת וכשרים אמיתיים, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בְּשֵׁם רַבִּי נַחְמָן מהורידענקא זְקֵנִי זַ"ל, שֶׁאָמַר עַל מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ" (מִשְׁלֵי ג, טז), וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת סג.) אֹרֶךְ יָמִים אִיכָּא עֹשֶׁר וְכָבוֹד לֵיכָּא, וְאָמְרוּ כָּל שֶׁכֵּן עֹשֶׁר וְכָבוֹד. וְאָמַר רַבִּי נַחְמָן זַצַ"ל שֶׁהוּא רַק כָּל שֶׁכֵּן, הַיְנוּ שֶׁבְּוַדַּאי הוּא קַל וָחֹמֶר וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁרָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם עֹשֶׁר וְכָבוֹד, אֲבָל לֹא בְּפֵרוּשׁ. כִּי אַף עַל פִּי כֵן אֵין לָהֶם מְזֻמָּנִים כַּמָּה אֲלָפִים אֲדֻמִּים וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל – בציטוט הזה שציטט הרבי מסבו, אנו למדים על המהלך הזה, שאכן אם ראוי שיהיה לכל איש כשר כל הטובות שבעולם, ואכן רואים לפעמים ששומרי הברית זוכים לשפע, כיון שלא קלקלו וכו', אבל המעות שלהם באות להם בדרך של הסתרה, בסופו של דבר יתכן ויהיה להם מה שהם צריכים, אבל לא במהלך של שפע ממש, מזומנים, כסף לבזבוז וכו', כי גם אם זה מגיע להם מספרית, ובסוף זוכים למה שצריכים, אבל זה בא בדרך העלמה וכל שכן ולא בפירוש. המסקנה מכל זה, שצריך איש כשר לחיות חיים של שלוה, בלי חובות ועינים גדולות בכסף, ולהסכים עם המהלך האלוקי שההמשכות אליו יתברך, תגרום בפירוש חוסר התענינות במעמד גבוה של עשירי עולם.

בברכה ובאהבה

שלמה ברוך בלוי

הפוסט 167 אגרות לב בשר הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

עַכְשָׁו בָּעִתִּים הַלָּלוּ קָשֶׁה מְאֹד מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה מָעוֹת לְאִישׁ כָּשֵׁר. כִּי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה גְּדוֹלָה מְאֹד, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁיַּשִּׂיג מָעוֹת. וַאֲפִלּוּ אַחַר הַיְרִידָה, חַס וְשָׁלוֹם, מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ עֲדַיִן לָאו כָּל אֶחָד מַשִּׂיג מָעוֹת. כִּי גַּם הָרְשָׁעִים וְקַלֵּי עוֹלָם לָאו כָּל אֶחָד מַשִּׂיג מָעוֹת, אֲבָל אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת רָחוֹק מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֲשִׁירוּת. כִּי דַּע, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נָפַל הָעֲשִׁירוּת בְּעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת בִּבְחִינַת: "וַתֵּרֶד פְּלָאִים" (אֵיכָה א, ט), 'פְּלָאִים' אוֹתִיּוֹת 'אֲלָפִים'. הַיְנוּ שֶׁהָאֲלָפִים שֶׁל עֲשִׁירוּת יָרַד פְּלָאִים, דְּהַיְנוּ יְרִידָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה. עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חַס וְשָׁלוֹם יְרִידָה גְּדוֹלָה מְאֹד קֹדֶם שֶׁבָּא לַעֲשִׁירוּת דְּהַיְנוּ אֲלָפִים מְזֻמָּנִים, וַעֲדַיִן הוּא סָפֵק כַּנַּ"ל. אֲבָל אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת קָשֶׁה לוֹ מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֲשִׁירוּת וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָאִים גַּם צַדִּיקִים וַאֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָעוֹת, אֲבָל הוּא כָּבֵד וְקָשֶׁה מְאֹד מְאֹד. וְגַם הָעֲשִׁירוּת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לַצַּדִּיקִים הוּא מַזִּיק לָהֶם לַעֲבוֹדָתָם. גַּם בֶּאֱמֶת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה מְעַט עֲשִׁירוּת, אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן אֵין לָהֶם עֲשִׁירוּת גָּדוֹל מְזֻמָּן כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְהַקַּלֵי עוֹלָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת אֲדֻמִּים מְזֻמָּנִים, כִּי עַכְשָׁו קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לְהַכְּשֵׁרִים עֲשִׁירוּת כַּנַּ"ל.‏‏ וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בְּשֵׁם רַבִּי נַחְמָן זְקֵנִי זַ"ל, שֶׁאָמַר עַל מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת סג.): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ" וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, אֹרֶךְ יָמִים אִיכָּא עֹשֶׁר וְכָבוֹד לֵיכָּא? וְאָמְרוּ כָּל שֶׁכֵּן עֹשֶׁר וְכָבוֹד! וְאָמַר רַבִּי נַחְמָן זַצַ"ל שֶׁהוּא רַק כָּל שֶׁכֵּן, הַיְנוּ שֶׁבְּוַדַּאי הוּא קַל וָחֹמֶר וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁרָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם עֹשֶׁר וְכָבוֹד אֲבָל לֹא בְּפֵרוּשׁ. כִּי אַף עַל פִּי כֵן אֵין לָהֶם מְזֻמָּנִים כַּמָּה אֲלָפִים אֲדֻמִּים, וְכַנַּ"ל.

*

השיחה הזו של רבנו ז"ל, מעוררת את האדם להביט נכוחה על הכסף שמצטרך לו, הגישה לראות בכסף – שאיפה לעשירות, נשללת על ידי רבינו, משום שכיום, העשירות נמצאת ביד הקליפות, ואף אם היא במציאות נמצאת במקום חיובי, בפועל, אצל צדיקים מסוימים, זה כן מפריע להם לעבודת השם, ואם כן, האם מותר לנו לרצות להתרחב, שיהיה לנו את כל מחסורנו.

לפי מה שכתוב בשיחה, מותרת הרחבות אבל נשללת העשירות, כלומר, היא איננה אצל האיש הכשר, גם זה המשיג מעות, אבל המזומנים, הנגישות, היכולת לעשות הכל בחסות הכסף – נשללת מהאיש הכשר, משום שותרד פלאים, האלפים ירדו למקום נמוך, וצריך ירידה כדי לזכות בהם.

האם אדם יוותר על משהו חשוב למען משהו פחות חשוב? כנראה שלא, אם האיש הכשר באמת, זקוק להגיע לאיזו שהיא ירידה, כאשר הוא צריך כסף, הוא יחשוב פעמיים, אם לרדת. מן הנימה הזאת, נראה, כי היעד האמיתי שלנו בחיינו, אמור להיות שקט ושלות נפש, העשירות, לעומת זאת מטרידה את הנפש, וגורמת לאדם, ובפרט לאיש הכשר, לחיות בנוחות. ותחת אשר הכסף יביא לו את האושר, הוא מביא לו את הטרדה העולמית, את הכעסים והצמצומים בחיים, כי הרי לא הכל זה כסף.

אבל יש פרנסה, שהיא שקטה וטובה, האדם חי לפי מה שיש לו, רבנו שיבח במקום אחר את התנועה הזו, לחיות ממה שיש, ולא לעשות חובות כלל, להתפלל ולבקש על מה שצריכים, ופשוט לא לשאוף אל העשירות, שהשגתה כרוכה בירידה, ותחזוקה מורידה לפעמים המון, כידוע דבר זה, אבל פרנסה בשפע ובהרחבה, נקוה שיהיה לכל עם ישראל.

הפוסט 004 שיחות הר"ן – קשה שיהיה מעות לאיש כשר הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.