הקטן את עצמך כהר סיני

וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר. הקדוש ברוך הוא מדבר ליהודי שהוא סוד הדעת דמשה, בהר סיני, במקום שצריך להמעיט ולהקטין את עצמו כהר סיני, כי רק אז שורה עליו השכינה הקדושה, והוא שומע את קול ה' הדובר אליו. לא כן אם אדם מתגאה ואינו מכיר את מיעוט ערכו והוא מלא ישות וגיאות – אין הקול הקדוש של האלוקות בוקע את חדרי לבבו. וזהו וידבר ה' אל משה – דיבור לשון קשה, כי לוקח זמן עד שזוכים להיות בבחינת הר סיני, ואחר כך, אחר "בהר סיני" אז הוא לאמר, אמירה רכה, שאפשר לדבר דיבורים קדושים במתיקות גדולה מאד. כי כל זמן שעביות האדם מכסה את האור של הנשמה שלו, אין דיבורי ה' יכולים להצטייר אצלו בבחינת אמירה.

מצוות במסירות נפש

וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר. רש"י הביא את התורת כהנים, מה ענין שמיטה אצל הר סיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה, פרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני. ולכאורה, למה לא הדגיש זאת במצוה אחרת אלא במצות השמיטה, והדרא כעין קושיא לדוכתא. אלא שענין השמיטה הוא ענין מסירות נפש, שרואה שדהו בורה ושותק, וצריך להיות גבורי כח עושי דברו, והיא כלליות כל התורה, שכדי להגיע לקיום המצוות כראוי, צריך באמת לעשות מסירות נפש אמיתית, שיהיה מוכן לוותר על כל אשר לו כדי לעשות את רצון השם יתברך.

שלשה שלבים במצוות

או יאמר, בעבודת האדם יש שלש שלבים. יש את 'כללותיה' – לדעת באפן  כללי שאני מקיים מצוה, כי זהו רצון העליון ית"ש, ויש את 'פרטותיה' – היאך מקיימים את המצווה על פי שולחן ערוך וכו', ויש את 'דקדוקיה', הדרך שעמה אני מתקרב להשם יתברך על ידי אותה המצוה, שמדקדק למצוא בה טעמים ואורות שמתחדשים לו, כי כל מצוה היא בשביל לקרב את האדם לבוראו.

האור האלוקי

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם. אחר שיהיה ברור להם שהם בני ישראל, בני הקב"ה, על ידי שתדבר ותנהיג אותם בצורה כזו שיהיה ברור להם מעלתם ומקומם בעולם, על ידי זה תוכל "ואמרת אליהם", כי אי אפשר להחדיר בזולת את האור האלוקי, אלא כאשר יודע מקומו ומעלתו, ואת תפקידו הרם במערכת הבריאה.

הפוסט פרשת בהר – מצוות שנאמרו בהר סיני הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לִכְבוֹד הַתַּלְמִידִים הָאֲהוּבִים וְהוֹרֵיהֶם הַיְּקָרִים.

שָׁלוֹם רַב.

הִנֵּה זָכִינוּ שׁוּב לְהָרִים אֶת דֶּגֶל הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה, בְּעִיר בְּרֶסְלֶב, שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁל מוֹהֲרָא"שׁ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהִיא תִּהְיֶה עִיר שֶׁל תּוֹרָה, הַבַּחוּרִים שָׁבוּ לַחֲבֹשׁ אֶת סַפְסַלֵּי הַלִּמּוּדִים, כְּיוֹנִים אֶל אֲרֻבּוֹתֵיהֶם, בִּשְׁקִידָה כָּזֹאת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָאֲרָהּ כְּלָל. וְאֶפְשָׁר מַמָּשׁ לְהָעִיד עַל בְּנֵי הַיְּשִׁיבָה הַזֹּאת, שֶּׁמְּקַיְּמִים רְצוֹנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל – שֶׁנִּכְסַף לְהַמְשִׁיךְ הָעוֹלָם אֶל עֲשִׂיָּה, הַבִּטּוּי הֶעָשִׁיר הַזֶּה, שֶׁרַבֵּנוּ זַ"ל מְגַלֶּה אֶת כִּסּוּפוֹ (!) לְהַמְשִׁיךְ אֶת בְּנֵי הָעוֹלָם אֶל עֲשִׂיָּה שֶׁל לִמּוּד קָבוּעַ יוֹם יוֹמִי, בָּא לִידֵי בְּהִירוּת כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים אֶת הַתַּלְמִידִים שׁוֹקְדִים עַל לִמּוּדָם וְגִרְסָתָם בֵּין בְּעֵת שֶׁיֵּשׁ יְשִׁיבָה וּבֵין בְּעֵת שֶׁאֵין יְשִׁיבָה עִם מִסְגֶּרֶת, אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּאִים מִכָּאן וְתַלְמוּדָם בְּיָדָם, וְאֵינָם פּוֹסְקִין מִן הַלִּמּוּד לְעוֹלָם.

וְאַתֶּם, הַמְּבֻגָּרִים שֶׁבֵּינֵינוּ, יְדַעְתֶּם הֵיטֵב עַד כַּמָּה הָיָה רְצוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל מְכוֹנֵן בֵּית חַיֵּינוּ – מָרָן מוֹהֲרָא"שׁ זי"ע, לְהָקִים דּוֹר נָאֶה כָּזֶה, שֶׁיֵּלְכוּ בְּדַרְכֵי רַבֵּנוּ זַ"ל וּמוֹהַרְנַ"תְּ זַ"ל, שֶׁיַּעַסְקוּ בִּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת, וְיַכְנִיסוּ עַצְמָם בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה, עַד שֶׁיִּגְדַּל דּוֹר שֶׁיִּהְיֶה בָּקִי בְּכָל חַדְרֵי הַתּוֹרָה, וַהֲרֵי שֶׁלָּכֶם לִפְנֵיכֶם.

*

הַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁלָּנוּ, דּוֹמֶה לְמַה שֶׁרַבֵּנוּ זַ"ל לִמֵּד אוֹתָנוּ אוֹדוֹת עִנְיַן הַתְּפִלָּה (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן צט), שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בֵּין בִּדְבֵקוּת וּבֵין שֶׁלֹּא בִּדְבֵקוּת… כְּמוֹ כֵּן עִנְיַן הַלִּמּוּד, בְּכָל מַצָּב שֶׁהוּא, בְּכָל אֶפְשָׁרוּת שֶׁרַק תִּהְיֶה – אָנוּ לוֹמְדִים וְלוֹמְדִים וְלוֹמְדִים.

מוּבָא בְּסֵפֶר הַקָּדוֹשׁ וְהַטָּהוֹר 'אֹרַח לַחַיִּים' פָּרָשַׁת בְּהַר (בַּקֶּטַע הָאַחֲרוֹן) וְזוֹ לָשׁוֹן קָדְשׁוֹ: 'הִנֵּה הָרַב בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא מֹהַ"ר דֹּב בֶּער זללה"ה (הַמַּגִּיד מִמֶּעזְרִיטְשׁ) אָמַר, שֶׁמָּצִינוּ בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שַׁבָּת פח.) שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ הוּא כָּפָה עַל יִשְׂרָאֵל הַר כְּגִיגִית. וְאָמַר, אִם תְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה מֻטָּב, וְאִם לָאו – שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם, וְלָמָּה הֻצְרַךְ לְכָךְ? הֲלֹא יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וּמֵרְצוֹנָם קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה! אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל אָז בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה כָּזוֹ, בְּמוֹחִין גְּדוֹלִים, וְאָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, שֶׁאָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – מִי גִּלָּה לְבָנַי רָז זֶה, לָשׁוֹן שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְכוּ' (שַׁבָּת שָׁם), הֶרְאָה לָהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאַחַר כָּךְ יִפְּלוּ מִמַּדְרֵגָתָם, וְיִפְּלוּ הַמּוֹחִין שֶׁלֹּא יֵעָשׂוּ עַצְמָן חָפְשִׁי מִן הָעֲבוֹדָה וְהַמַּצּוֹת, וְכָפָה עֲלֵיהֶם הַר כְּגִיגִית, לוֹמַר שֶׁהֵם מֻכְרָחִים בָּעֲבוֹדָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן נֶהֱנִין מִן הָעֲבוֹדָה – שֶׁאֵין לָהֶם מוֹחִין, צְרִיכִים לַעֲבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּפִי יְכָלְתָּם וּמַדְרֵגָתָם בְּמָקוֹם שֶׁהֵם, עַד כָּאן דְּבָרָיו, וְדִבְרֵי פִּי חָכָם חֵן'; עַד כָּאן לָשׁוֹן סֵפֶר הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל.

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ – פָּרָשַׁת בְּהַר, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל – "כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עֶבֶד"; וְאִיתָא בְּדִבְרֵי מוֹהַרְנַ"תְּ זַ"ל, שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מַזְהִירָה אֶת כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיִּזָּהֵר מִלִּהְיוֹת 'עֶבֶד', כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת וְחֵרוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (שַׁבָּת סז ע"א) כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם, וְרַבֵּנוּ זַ"ל סִפֵּר בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ וְהַשִּׁפְחָה שֶׁנֶּחְלְפוּ, וּבֶן הַמֶּלֶךְ חָשַׁב שֶׁהוּא בֶּן הַשִּׁפְחָה, וְלָכֵן לֹא הָיָה אִכְפַּת לוֹ לְהִתְנַהֵג כְּמוֹ בֶּן שִׁפְחָה… שֶׁזֶּה סוֹד שֶׁל כָּל יְהוּדִי שֶׁלֹּא זָכָה לְהִתְקָרֵב אֶל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְעַל כֵּן אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ, וּמַזְהִירִים אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִפּוֹל לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבָה פְּסוּלָה כְּאִלּוּ הוּא עֶבֶד, כְּאִלּוּ הוּא לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת. דָּבָר זֶה עָלֵינוּ לִנְטֹעַ בַּתַּלְמִידִים מִיַּלְדּוּתָם, וְהַתַּלְמִידִים גַּם עֲלֵיהֶם לִחְיוֹת בִּתְחוּשָׁה כָּזֹאת, אֲנַחְנוּ בְּנֵי מְלָכִים! אֲנַחְנוּ חֲשׁוּבִים מֵאֵין כָּמוֹנוּ! אֵין לָנוּ לְהִתְבַּיֵּשׁ מֵאַף אֶחָד שֶׁבָּעוֹלָם… הַכָּבוֹד הָעַצְמִי הַזֶּה הַמַּגִּיעַ לִבְנֵי תּוֹרָה שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, מֵבִיא אוֹתָם לִהְיוֹת חֲדוּרִים בְּהַכָּרָה שֶׁאֵינָם בְּחִינַת 'עֲבָדִים', סוֹד הָעַצְלוּת וְהָעַצְבוּת, אֶלָּא הֵם בְּנֵי מְלָכִים – הַשְּׁלֵמִים בְּכָל מִינֵי שְׁלֵמוּת.

הַיְּשִׁיבָה שֶׁלָּנוּ מֻשְׁתֶּתֶת עַל כְּבוֹד הַתַּלְמִיד, כָּל הַחֲשִׁיבָה שֶׁל אַנְשֵׁי הַצֶּוֶת הַבְּרוּכִים שֶׁיִּחְיוּ הִיא כְּדֵי שֶׁהַתַּלְמִידִים יִהְיוּ מְכֻבָּדִים בְּעֵינֵי עַצְמָם וּבְעֵינֵי אֲחֵרִים, הַכָּבוֹד הַזֶּה, שֶׁהוּא אֵם כָּל חַי, הוּא כְּבוֹד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אַשְׁרֵי מִי שֶׁתּוֹמֵךְ בִּישִׁיבָה קְדוֹשָׁה כָּזֹאת, שֶׁאֵין כָּמוֹהָ.

וּלְסִיּוּם, אֲבַקֵּשׁ מִמִּי שֶׁיָּכוֹל לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה עַל הַצְלָחַת הַיְּשִׁיבָה – שֶׁיַּרְבֶּה בִּתְפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים שֶׁנִּזְכֶּה לְהַרְבּוֹת פְּעָלִים לְתוֹרָה, כִּי הִיא חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ.

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת.

אוֹהֲבְכֶם בֶּאֱמֶת

שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ בְּלוֹי

רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה

הפוסט מכתב 002 – גם כשאין חשק הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.