י"ז בְּתִשְׁרֵי תשפ"ד

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל סֻכּוֹת, מוֹפִיעַ בְּסֻכּוֹת יִשְׂרָאֵל הָאֻשְׁפִּיזִין הַקָּדוֹשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ, בָּחוּר שֶׁבָּאָבוֹת, הַשְּׁלֵמוּת מִכָּל שְׁלֵמוּת, יַעֲקֹב שְׁלִימְתָּא. אָנוּ נִקְרָאִים עַל שְׁמוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם וָעֶד, וְהוּא יְסוֹד אֱמוּנָתֵנוּ לְדוֹרוֹת, תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, הוּא מְגַלֶּה אֶת הָאֱמֶת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּנָיו מַמְשִׁיכִים אֶת הָאֱמוּנָה הַזּוֹ וּמַנְחִילִים אוֹתָהּ לִבְנֵיהֶם, בְּכֹחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָב זָקֵן יִשְׂרָאֵל סַבָּא.

בְּעֵת פְּטִירָתוֹ מִן הָעוֹלָם, אָמַר לְשִׁבְטֵי יָהּ: "הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם" (בְּרֵאשִׁית מט, ב), רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי פִּנְחָס רַבִּי יוּדָן אָמַר: שִׁמְעוּ לְאֵל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם. עִנְיָנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב כְּפִי שֶׁהִצִּיגוֹ בִּפְנֵי בָּנָיו הָיָה – שִׁמְעוּ לָאֵל! לָאֵל שֶׁל אֲבִיכֶם, בְּלִי הֲמוֹן הִתְחַכְּמוּת וְהִתְפַּלְסְפוּת, כִּי כָּךְ קִבַּלְתִּי מֵאֲבוֹתַי, וְלֹא הִנְחִילוּ לִי אֲבוֹתַי שֶׁקֶר, וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם. אִם רְצוֹנְכֶם בָּנַי לָדַעַת מִי אָנֹכִי, אֲנִי כָּל כֻּלִּי גִּלּוּי אֱלֹקוּת, הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁלִּי כַּאֲבִיכֶם הִיא – "שִׁמְעוּ לְאֵל שֶׁל אֲבִיכֶם". וְרַבִּי פִּנְחָס אָמַר: אֵל הוּא! יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם… מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת – אַף אֲבִיכֶם בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת, מַה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְחַלֵּק עוֹלָמוֹת – אַף אֲבִיכֶם מְחַלֵּק עוֹלָמוֹת.

הַדָּבָר הַזֶּה נוֹרָא וְאָיוֹם, אִלְמָלֵא מִדְרָשׁ מְפָרֵשׁ לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לוֹמַר דְּבָרִים שֶׁכָּאֵלֶּה, אֶלָּא שֶׁכָּאן מַצְבִּיעַ לָנוּ הַמִּדְרָשׁ עַל עֹמֶק הַהִתְכַּלְלוּת שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ בָּאֱלֹקוּת, הוּא רָאָה אֶת עַצְמוֹ כְּשַׁגְרִיר שֶׁל הָאֱלֹקוּת בָּעוֹלָם, כִּשְׁאָר אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, וְהוּא הַבָּחוּר שֶׁבְּכֻלָּם, הוּא גִּלָּה אֶת הַסּוֹד שֶׁל הַתְּפִלָּה, שֶׁאֵינָהּ רַק בִּבְחִינַת הַר וְשָׂדֶה, דְּבָרִים מֻפְשָׁטִים וּרְחוֹקִים, עַד שֶׁכָּל הָרוֹצֶה לַעֲסֹק בַּמֻּשְׂכָּלוֹת צָרִיךְ לִפְרֹשׂ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה לְגַמְרֵי, אַךְ יַעֲקֹב קְרָאוֹ בַּיִת, הוּא עָשָׂה בַּיִת לָאֱלֹקוּת בָּעוֹלָם, כָּל עִנְיָנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הָיָה לְהַחְדִּיר אֱמוּנָה בְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וּמִשָּׁם לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, עַד שֶׁיֵּדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ,

הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, חָיָה וְקַיֶּמֶת לְעוֹלָם, כִּי יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת, כַּאֲשֶׁר אֱמוּנָתוֹ מְפַעֶמֶת בְּלֵב זַרְעוֹ הֲרֵי שֶׁהוּא לֹא מֵת לְעוֹלָם, אִם יְהוּדִי הַיּוֹם יוֹדֵעַ שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲסֹק בִּתְפִלָּה כְּדֵי לְהִתְקָרֵב לָרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ עֲדַיִן מְלַמֵּד אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, כָּל חֻקֵּי הַטֶּבַע לֹא חָלִים וְלֹא עֲמִידִים בִּפְנֵי הָאֱלֹקוּת וְנוֹשְׂאֵי דִּגְלָהּ, לוחמיה וְלוֹמְדֵי תּוֹרְתָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא הַיָּחִיד שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָמוֹת, וַעֲדַיִן הוּא בּוֹרֵא אוֹתָם דֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים, דֶּרֶךְ הַצַּדִּיק בְּחִינַת יַעֲקֹב שֶׁהוּא מְמַלֵּא אֶת עולמותיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעוֹלָם שֶׁל גִּלּוּי אֱלֹקוּת, הַבִּטּוּל הֶעָצוּם שֶׁזָּכָה הַצַּדִּיק בְּחַיֵּי חַיּוּתוֹ, עַד שֶׁגַּם כְּשֶׁמֵּת אֵינוֹ מֵת, הוּא דַּרְגָּה שֶׁזָּכָה לָהּ יַעֲקֹב בִּקְדֻשָּׁתוֹ, לָכֵן דִּמּוּ אוֹתוֹ לָאֵל אֲשֶׁר יְצָרוֹ, כִּי נִכְלָל וְנִתְבַּטֵּל בּוֹ לְגַמְרֵי עַל יְדֵי הַדְּבֵקוּת הַבְּהִירָה בֶּאֱמוּנָה בְּרוּרָה וּמְזֻכֶּכֶת בּוֹ יִתְבָּרַךְ.

כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ נִדְרָשׁ בְּחַיָּיו לִבְרֹא עוֹלָמוֹת, לָתֵת לְעוֹלָם הַמַּעֲשֶׂה אֶת הַגָּוֶן הַנָּכוֹן שֶׁלּוֹ, אֶת הַצֶּבַע שֶׁבּוֹ צוֹבְעִים עוֹלָם יָפֶה שֶׁבָּרָא אֱלֹקֵינוּ, הַצֶּבַע הַזֶּה הוּא הַחְדָּרַת הַמֵּידַע הַנָּחוּץ לְמִי שֶׁחַי פֹּה, שֶׁהַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל הוּא אֱלֹקוּת, וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ מַמָּשׁ, וְכָל מַה שֶּׁקּוֹרֶה וְנֶאֱרַע אִתָּנוּ, הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים וְהַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים – הַכֹּל מַמָּשׁ בְּיָדוֹ הַמְנַהֶלֶת אֶת הַכֹּל, כִּי אֵין פְּרָט אֶחָד בַּבְּרִיאָה שֶׁאֵין לוֹ הַשְׁגָּחָה עֶלְיוֹנָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ.

וְהַמִּדְרָשׁ שָׁם מַמְשִׁיךְ וְאוֹמֵר: אֶלְעָזָר בֶּן אָחוּי אָמַר: מִכָּאן זָכוּ יִשְׂרָאֵל לִקְרִיאַת שְׁמַע בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ נִפְטַר מִן הָעוֹלָם קָרָא לִשְׁנֵים עָשָׂר בָּנָיו אָמַר לָהֶם שִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֲבִיכֶם שֶׁמָּא יֵשׁ בִּלְבַבְכֶם מַחֲלֹקֶת עַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אָמַר לוֹ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ מַחֲלֹקֶת עַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ מַחֲלֹקֶת, אֶלָּא ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד אַף הוּא פֵּרֵשׁ בִּשְׂפָתָיו וְאָמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. נוֹרָא נוֹרָאוֹת!

כָּל הַלּוֹמֵד אֶת הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה, מֵבִין שֶׁכָּאן גָּנוּז שֹׁרֶשׁ אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל, הַהַעֲבָרָה הַזּוֹ מֵאָב לִבְנוֹ, בְּדֶרֶךְ פְּשׁוּטָה וּבְהִירָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִבְּךָ עִם מַחֲלֹקֶת עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁתָּבִין מֵהַהַתְחָלָה שֶׁהַחַיִּים כָּאן הֵם חַיִּים מוּנְהָגִים עַל יָדוֹ, אֵין לְךָ אֶת הַכֵּלִים לְהָבִין אֶת הַהֵפֶךְ מֵהַהִתְנַהֲלוּת הָאֱלוֹקִית, אַתָּה אָמוּר לִסְמֹךְ עָלָיו לְגַמְרֵי, ה' בּוֹרֵא עוֹלָם אֲבָל גַּם מַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם, בְּכָל רֶגַע בַּבְּרִיאָה, בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל מַצָּב, הַכֹּל זֶה רַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִמֵּילָא אַחֲרֵי הַהַצְהָרָה שֶׁל בְּנֵי אֵל חַי, שֶׁאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ – ה' אֱלֹקֵינוּ הוּא ה' אֶחָד, הָאַחְדוּת שֶׁלּוֹ הִיא בְּכָל דָּבָר, אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לִחְיוֹת עִמּוֹ בְּלֵב חָצוּי, כְּשֶׁהַכֹּל אַחְדוּת פְּשׁוּטָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, אֵין רַע אוֹ טוֹב כְּשֶׁהָאֱלֹקוּת הִיא הַסִּבָּה לְהַכֹּל, מִשּׁוּם שֶׁאִם זֶה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, אֵין לָנוּ חִלּוּק וּמַחְלֹקֶת וְשִׁנּוּי בֵּין מַצָּבִים, אָנוּ תָּמִיד אֹתוֹ וְתָמִיד בְּיָדוֹ, זֶה שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה שֶׁעָלֵינוּ לִנְטֹעַ נָכוֹן בְּלִבֵּנוּ.

מִלְּבַד עֶצֶם הָעִנְיָן שֶׁאָנוּ לוֹמְדִים מִזֶּה, שֶׁהַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁבִּקֵּשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ לָדַעַת מִבָּנָיו, בְּרִגְעֵי הַפְּרֵדָה שֶׁלּוֹ וְהַסִּכּוּם מֵחַיִּים שְׁלֵמִים שֶׁל אֱמוּנָה וּדְבֵקוּת, הַאִם אֵין בְּלִבְּכֶם מַחֲלֹקֶת עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַאִם אֵינְכֶם לוֹקִים, חַס וְשָׁלוֹם, בִּפְגַם הָאֱמוּנָה, שֶׁזֶּהוּ הַסַּרְטָן הַמְכַרְסֵּם אֶת הַנְּשָׁמָה, זֶהוּ הַפְּגָם הַנּוֹרָא שֶׁיְּלוּד אִשָּׁה יָכוֹל לִפְגֹּם בְּעַצְמוֹ – לְהִתְנַתֵּק מִמְּקוֹר הַחַיִּים וְהָאֱמוּנָה, כְּשֶׁאָדָם אֵינוֹ מַכִּיר בְּבוֹרְאוֹ, הֲרֵי שֶׁהַנִּבְרָא הַזֶּה אֻמְלָל מֵאֵין כְּמוֹתוֹ, כִּי זֶה שֶׁהוּא נִבְרָא זוֹ עֻבְדָּה, אַךְ אֵין הָעֻבְדָּה הַזּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בּוֹרֵא, וְלַבּוֹרֵא יֵשׁ סִבָּה לִבְרִיאָתוֹ, מְדַבֶּרֶת אֵלָיו, וְזֶה כְּמוֹ חוֹלֶה מַמָּשׁ, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת מַצָּבוֹ וְהַמַּחֲלָה אוֹכֶלֶת בּוֹ בְּכָל פֶּה.

וְהָיָה יָרֵא אָבִינוּ יַעֲקֹב, שֶׁאֶת הַיְּרוּשָׁה הַזּוֹ, שֶׁתְּחִלָּתָהּ בְּאֵיתָן הָאֶזְרָחִי, אַבְרָהָם אוֹהֲבִי, וְהֶמְשֵׁכָהּ בְּפַחַד יִצְחָק, עוֹלָה תְמִימָה, וְהַהַכְרָעָה וְהַתַּמְצִית שֶׁלָּהּ בִּדְמוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שְׁלִימְתָּא, הַבָּחוּר שֶׁבָּאָבוֹת, לֹא יִזְכּוּ בָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים לָרֶשֶׁת, לָכֵן הוּא בִּקֵּשׁ לְבָרֵר, הַאִם הִצְלַחְנוּ בַּמְּשִׂימָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַחְדָּרַת תּוֹדָעַת מַלְכוּת ה' בָּעוֹלָם, הַאִם בָּנֵינוּ שֶׁלָּנוּ יפגינו אֶת הַנֶּאֱמָנוּת הַזּוֹ לְשׁוֹכֵן שְׁחָקִים כְּשֶׁהֵם נָעִים וְנָדִים עַל פְּנֵי הָעוֹלָם. וְהֵם הִכְרִיזוּ וְאָמְרוּ – ה' אֱלֹקֵינוּ, ה' אֶחָד הוּא! אִם הוּא אֶחָד, הֲרֵי שֶׁכֹּחוֹ אֶחָד, וְאֵין עוֹד כּוֹחַ אַחֵר מִלְּבַדּוֹ, וְאֵיךְ יִהְיֶה לָנוּ מַחֲלֹקֶת עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

שָׂמַח מְאֹד קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, וְאָמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, הַמַּלְכוּת אֱמוּנָה מַמְשִׁיכָה לָנֶצַח, אִם כָּאן בָּעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה הַגַּשְׁמִי הַזֶּה, זוֹכִים אֲנָשִׁים לָדַעַת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֲרֵי שֶׁכְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וֶאֶמוּנָתוֹ לָעַד קַיֶּמֶת, שֶׁעַל זֶה אָנוּ אוֹמְרִים בְּקִדּוּשׁ שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה: וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד, וְזֶהוּ עַל יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁל הַתַּחְתּוֹנִים בְּהַאי עִלָּאָה מֵעַל כָּל עִלָּאִין.

הפוסט שיעור אמונה 074 – מַחֲלֹקֶת עַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

שבת פרשת ויחי תשפ"ב

וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ

שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת אָנוּ לְמֵדִים פֹּה. א. שְׁכִיבָה. ב. נְשִׂיאָה. ג. קְבוּרָה בִּקְבוּרָתָם. וְעָלֵינוּ לִלְמֹד אֶת תּוֹרַת ה'. הֲרֵי כְּשֶׁאָנוּ קוֹרְאִים אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה, אָנוּ מְגַלִּים כִּי הִשְׁכִּיבָה הִיא מְצִיאוּת שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, וְלֹא מְצִיאוּת מַעֲשָׂיו שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק. הַיְנוּ, בְּפֵרוּשׁ הַפָּשׁוּט הוּא אוֹמֵר לוֹ כַּאֲשֶׁר אֶשְׁכַּב עִם אֲבוֹתַי אֲזַי תַּעֲשֶׂה כָּךְ, תִּשָּׂא אוֹתִי מִמִּצְרַיִם וְכוּ'. אַךְ בְּהִתְבּוֹנְנוּת מְחֻדֶּשֶׁת מְגַלִּים כָּאן דָּבָר נִפְלָא מְאֹד, הַשְּׁכִיבָה הַזּוֹ מְעִידָה עַל עַצְמָהּ, שֶׁמִּצַּד עַצְמָהּ הִיא שְׁכִיבָה עִם אֲבוֹתַי. אֲנִי יַעֲקֹב, בָּא לְהַהִסְתַּלְּקוּת שֶׁלִּי נָקִי לְגַמְרֵי, וְכָל מַה שֶׁאֲבוֹתַי הִכְנִיסוּ בֵּי – נִמְצָא אִתִּי בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן הַזֶּה, וְהוּא זֶה אֲשֶׁר יְקַדֵּשׁ אֶת מִשְׁכָּבִי לָנֶצַח.

זֶהוּ אֵינוֹ רַק סֵדֶר הַדְּבָרִים, אֶלָּא הוּא הַסִּבָּה לִנְשִׂיאָתוֹ מִמִּצְרַיִם. הַנְּשִׂיאָה הַפִיזִית שֶׁל מִטַּת הַקֹּדֶשׁ מְגַלָּה עַל הַהִתְנַשְּׂאוּת שֶׁל אָדָם שֶׁהִתְרוֹמֵם, עַד שֶׁאֵין מִצְרַיִם זַכָּאִית לוֹ, לְהִתְנַשֵּׂא מֵעַל מִצְרַיִם, מֵעַל הַחֹשֶׁךְ הַזֶּה, שֶׁאֲנִי בְּאוֹרִי מְנֻשָּׂא וּמְרוֹמָם הֵימֶנּוּ עַד לְאַחַת. אַךְ אֶפְשָׁר שֶׁטָּמוּן פֹּה רֶמֶז נוֹסָף, וּנְשָׂאתַנִי, הַנְּשִׂיאָה הַזּוֹ, עָלֶיךָ לִלְמֹד אוֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ בְּדַרְכִּי, אַתָּה מְנַשֵּׂא אֶת הַמּוֹרֶשֶׁת שֶׁלִּי, שֶׁהִיא הַחֲשׁוּבָה, וְהִיא הַתַּכְלִית הַנִּצְחִית, אֲבָל תֵּדַע לְךָ, שֶׁזֶּהוּ מִמִּצְרַיִם, אַל תִּבְרַח מִנִּסְיוֹנוֹת מִצְרַיִם עַל יְדֵי ההטמעות בָּהֶם, תְּגַלֶּה אֶת הַנְּקֻדָּה שֶׁבָּהּ אַתָּה מִתְנַשֵּׂא, וְאֵיךְ זוֹכִים לָזֶה – מִמִּצְרַיִם, עַל יְדֵי הָעֲמִידָה בַּנִּסְיוֹנוֹת שֶׁל מִצְרַיִם. וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבוּרָתָם, נָכוֹן שֶׁהַמְּדֻבָּר אוֹדוֹת הַשָּׂמַת גּוּפוֹ לְיַד גּוּפָם. אַךְ בִּפְנִימִיּוּת תִּזְכֹּר, כִּי חָבֵר אֲנִי לְאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם, אֲנִי נִקְבַּר אִתָּם מַשְׁמַע אֲנִי בְּאַחְדוּת אִתָּם. הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל זֶה, שֶׁהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, חֶסֶד, גְּבוּרָה וְתִפְאֶרֶת, אֲמוּרִים לִהְיוֹת מִקְשָׁה אַחַת בְּלִי פֵּרוּד כְּלָל. קְבוּרָה שֶׁל אָדָם שֶּׁקָבַר בְחַיָּיו אֶת כָּל תַּאֲווֹתָיו, מְזַכֶּה אוֹתוֹ לִהְיוֹת בְּחֶבְרַת אֵלּוּ שֶׁעָשׂוּ זֹאת לְפָנָיו.

וְאֵלּוּ שְׁלֹשֶׁת הָעִנְיָנִים אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בַּעֲבוֹדָתֵנוּ אֶת ה', הַדֻּגְמָה שֶׁל שְׁכִיבָה עִם אֲבוֹתֵינוּ, הִיא לְהִצָּמֵד לִקְדֻשָּׁתָם גַּם בִּבְחִינַת שְׁכִיבָה, נְפִילָה וְקַטְנוּת הַמּוֹחִין, בְּחִינַת מִיתָה, גַּם כשחווים עִנְיְנֵי מִיתָה רוּחָנִית אוֹ גַּשְׁמִית מֵחֲמַת תְּלָאוֹת הַחַיִּים, עָלֶיךָ לִזְכֹּר, שֶׁאֵין זֶה סְתָם, אֶלָּא זֶהוּ קֶשֶׁר הַמְּקַשֵּׁר אוֹתְךָ יְשִׁירוֹת לַעֲבוֹדַת הָאָבוֹת, שֶׁגַּם הֵם חָווּ נִסְיוֹנוֹת לְאֵין שִׁעוּר, בִּהְיוֹתָם מְכוֹנְנִים הֵיכַל הַקְּדֻשָּׁה בְּתוֹךְ יַם שֶׁל עִרְבּוּב הַדּוֹר שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִים בְּתוֹכוֹ. הַנְּשִׂיאָה מִמִּצְרַיִם בַּעֲבוֹדָתֵנוּ, הִיא הַהִתְנַשְּׂאוּת מִכָּל עִנְיְנֵי מִצְרַיִם, דַּוְקָא בָּהֶם וּבְתוֹכָם, בִּבְחִינַת קַדֵּשׁ עַצְמְךָ – בַּמֻּתָּר לְךָ. שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים, זְכֹר כִּי אֵינְךָ מִצְרִי, וְאַתָּה מְנֻשָּׂא וּמְרוֹמָם מֵחֲמַת אדיקותך בְּשֹׁרֶשׁ יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבוּרָתָם. כְּשֵׁם שֶׁהִסְבַּרְנוּ שֶׁהַקְּבוּרָה שֶׁל הַגּוּף הוּא לְשָׁקְעוּ בָּאָרֶץ, וְאַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרַיִם, אַל תִּתֵּן לִנְקֻדַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּךָ לִהְיוֹת מְשֻׁקַּעַת בְּמִצְרַיִם, כְּמוֹ כֵן אָנוּ אוֹמְרִים עַל הַהֵפֶךְ, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבוּרָתָם, תַּשְׁקִיעַ אֶת נְקֻדַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּךָ, בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן – בִּקְדֻשַּׁת הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם וַיִּצְחָק, אַהֲבָה וְיִרְאָה, עַד שֶׁתִּתְגַּלֶּה הַתִּפְאֶרֶת שֶׁלְּךָ בִּדְמוּת דְּיוֹקְנִי, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵנוּ ה' אֶחָד.

וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִּדְבָרֶיךָ, הַיְנוּ כָּךְ אֶתְנַהֵג בְּחַיָּי, בָּעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה שֶׁלִּי, בְּחַיַּי הַגַּשְׁמִיִּים, אֶשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת תָּמִיד כִּדְבָרֶיךָ, לִזְכֹּר אֶת כָּל שְׁלֹשֶׁת הַהֶיבֶּטִים הַנִּזְכָּרִים. מִלְּבַד קִיּוּם צִוּוּי הַקְּבוּרָה הַגַּשְׁמִית, אֶעֱשֶׂה בְּחַיַּי – כִּדְבָרֶיךָ, כְּמוֹ הַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁדִּבַּרְתָּ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְגִלִּיתָ אֶת יְסוֹד הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה לְבָנֶיךָ, שֶׁאָמְרוּ אַחֲרֶיךָ, ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד. נְקֻדָּה זוֹ – אַשְׁקִיעַ אוֹתָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּסוֹד הָאֱמוּנָה, אֶת כָּל דְּמוּתְךָ וּמַהוּתְךָ אֶצֹּק לְתוֹךְ הֵיכְלֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבִּלְבָבִי, שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה.

הפוסט פרשת ויחי – וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ! הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

לְכָל הַפָּחוֹת לְדַקְדֵּק בִּקְרִיאַת שְׁמַע הַנֶּאֱמָר פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, לְאוֹמְרָהּ בְּלִי מַחֲשָׁבָה זָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְהוּא דָּבָר גָּדוֹל לְאֵין עֵרֶךְ. וְסִימָנָךְ 'כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ מַזִּיקִין בְּדֵלִין' וְכוּ' (ברכות ה, א), מַזִּיקִין הַיְנוּ כָּל הֶזֵּקִים שֶׁבָּעוֹלָם, הֵן בְּגוּפָם הֵן בְּנַפְשָׁם. הֲגַם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל בְּלִי מַחֲשָׁבָה זָרָה, יַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּלִי מַחֲשָׁבָה זָרָה בַּתְּחִלָּה.

*

הִנֵּה אַף שֶׁלְּכַתְּחִלָּה צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל וְלוֹמַר אֶת כָּל דְּבָרָיו לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ־הוּא בְּמַחֲשָׁבָה זַכָּה וּנְקִיָּה, בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאֵר לְמַעְלָה (סִימָן טו), אַךְ בִּתְחִלַּת הָעֲבוֹדָה, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחִיּוּב עַל כָּל יְהוּדִי, שֶׁנִּצְטַוָּה בְּמִצְוַת קַבָּלַת־עֹל־מַלְכוּת־שָׁמַיִם, וּבְוַדַּאי כְּשֶׁמְּקַבְּלִים עֹל שֶׁל מֶלֶךְ הַצּוֹפֶה וּמַבִּיט נִסְתָּרוֹת וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב, אִם אֵין מַכְנִיעִים רְעוּתָא וְלִבָּא לְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא – אֵין זוֹ קַבָּלַת עֹל כְּלָל, וְעַל־כֵּן לְכָל הַפָּחוֹת לְדַקְדֵּק כָּרָאוּי בִּקְרִיאַת־שְׁמַע, הַנֶּאֱמָר פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם – עַרְבִית וְשַׁחֲרִית, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בְּדִקְדּוּק לְאוֹמְרָהּ בְּלִי שׁוּם מַחֲשָׁבָה זָרָה, חַס וְשָׁלוֹם – כִּי בְּאוֹתוֹ זְמַן הוּא מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל־מַלְכוּת־שָׁמַיִם, וְאָז אָסוּר לְעָרֵב שׁוּם גּוֹרֵם חִיצוֹנִי, כִּי מַאן דְכָפִית בְּאַחֲרָא [שֶׁכָּפוּת וְקָשׁוּר בְּאָדוֹן אַחֵר] אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת עֶבֶד לַאֲדוֹנוֹ, כַּיָּדוּעַ מֵהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פָּרָשַׁת בְּהַר קח ע"א), וְהוּא דָּבָר גָּדוֹל לְאֵין עֵרֶךְ, וְסִימָנְךָ – אִם רְצוֹנְךָ לֵידַע מַה גָּדְלָה מַעֲלַת קְרִיאַת־שְׁמַע בְּכַוָּנַת הַלֵּב בְּלִי מַחֲשָׁבָה זָרָה כְּלָל, וּבִדְבֵקוּת נִפְלָאָה לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, סִימָן לַדָּבָר הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת ה' ע"א): 'כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת־שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ מַזִּיקִין בְּדֵלִין הֵימֶנּוּ' – וְרוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁהוּא סִימָן עַל כְּלָלוּת עִנְיַן קְרִיאַת־שְׁמַע, וְלֹא רַק עַל קְרִיאַת־שְׁמַע־שֶׁעַל־הַמִּטָּה, שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ לִקְרִיאַת־שְׁמַע לְהַרְחִיק אֶת כָּל מִינֵי הַמַּזִּיקִין, הַיְנוּ הֶזֵּקִים שֶׁבָּעוֹלָם, הֵן בְּגוּפָם הֵן בְּנַפְשָׁם – הַיְנוּ שֶׁאִם יִקְרָא קְרִיאַת־שְׁמַע בִּשְׁלֵמוּת הַכַּוָּנָה, יְסַלֵּק דָּבָר זֶה מִמֶּנּוּ אֶת הַנְּזָקִים הָרוּחָנִיִּים שֶׁמּוֹנְעִים אוֹתוֹ מִלְּהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה בִּכְלָל, וְלִהְיוֹת דָּבוּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם, וְהַכֹּל בְּכֹחַ קְרִיאַת־שְׁמַע. וְעַכְשָׁו אוֹמֵר לְגַבֵּי הָעִנְיָן שֶׁל תְּפִלָּה בְּכַוָּנָה, הֲגַם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל בְּלִי מַחֲשָׁבָה זָרָה – כִּי אֵלּוּ מִן הַדְּבָרִים שֶׁאֵין אָדָם נִצּוֹל מֵהֶם בְּכָל יוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יִתְיָאֵשׁ מִלְּהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, אֶלָּא יַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּלִי מַחֲשָׁבָה זָרָה בַּתְּחִלָּה – שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת בִּתְחִלַּת הַתְּפִלָּה יִתְאַמֵּץ מְאֹד בִּשְׁלֵמוּת הַכַּוָּנָה, וְלֹא יִתְבַּלְבֵּל כְּלָל אִם לֹא זָכָה בִּשְׁלֵמוּת, כֵּיוָן שֶׁתְּחִלַּת מַחְשַׁבְתּוֹ הָיְתָה לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה. [וּמוּבָא בְּשֵׁם הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִבֶּעלְזְא זי"ע, שֶׁפֵּרֵשׁ אֶת הַפָּסוּק: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֵיכֶם", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, אֲפִלּוּ אֵין בָּכֶם אֶלָּא זְכוּת אֶלָּא קְרִיאַת־שְׁמַע בִּלְבַד, כְּדַאי אַתֶּם שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם. וְהַכַּוָּנָה בְּפַשְׁטוּת הִיא, כִּי עִקַּר מַה שֶּׁבָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָעוֹלָם, הוּא כְּדֵי לְיַחֵד אֶת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן כַּאֲשֶׁר יַעֲזֹר לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שנייחד אֶת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה תַּכְלִית כַּוָּנַת הַבְּרִיאָה, מִמֵּילָא יַכְנִיעַ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ אֶת אוֹיְבֵינוּ לְפָנֵינוּ; עַד כָּאן. וְאֶפְשָׁר לְהוֹסִיף עַל פִּי דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁזֶּה סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ גַּם עַל הָאוֹיְבִים בְּרוּחָנִיּוּת, שֶׁעַל יְדֵי קְרִיאַת שְׁמַע כָּרָאוּי מְנַצְּחִים אֶת מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר, כַּמּוּבָא].

הפוסט צוואת הריב"ש סימן יט – לְדַקְדֵּק כָּרָאוּי בִּקְרִיאַת־שְׁמַע הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

ערב שבת קודש פרשת ויחי תשפ"א

בפרשת ויחי, אנו תמהים תיכף על השם שלה, משום שהיא מסכמת חיים ומדברת המון על הפטירה, ועל הרגעים האחרונים, לזה קוראים ויחי יעקב, איפה כל עשרות שנות ההתמודדות, איפה חיים שלמים, מה יש במות הזה, במות קדושים המבוטא כל כך, שיש בו ענין לעסוק בו. החיות של אדם היא האמת שבו, כל מה שאנו משקרים, אנו מוצאים תוצאות מתות, המקום המפעם בלבנו באהבה גמורה, זה המקום, הקטן יחסית, שבו איננו משקרים, פשוט מודים על האמת בהרכנת ראש, החיות הנשאבת מרגעי אמת, היא באמת תלויה במי שחי אותה, החיות הזו נארגת מאינספור אמיתות חיות, נושמות, מפכות חיים שלמים, ככל שהאדם זכה לאסוף יותר זרעי אמת, יותר חיים קיבל, האריך פשוט את חייו, הכל מבינים, שאם יש משמעות לחיים זה לא בדיוק האוכל הדי טעים שאכלנו אתמול, אלא משהו מעבר, משהו גדול יותר, משהו שברגע זה אנו שואפים אליו, הרצון שלנו לחיות נובע מנקודת אמת שבנו, זו נקודה אלוהית, כי רק הוא אמת, מי שלא יודע אותו לא יודע אמת מעולם, מי יכול לדייק כמוהו ולדעת את האמת של עוד שניה, אלא מה, אנו שוכחים כמה איננו חיים באמת, תחשבו כמה פעמים עשיתם דברים ללא משמעות, רק בגלל שכך אמרו לכם, או פחדתם, או מה יגידו, אבל באותם רגעים התעסקתם באמת בחיים של אחרים לא שלכם, לא יכולתם להתחבר אל האור של החיים של עכשיו ממש, האדם שרואה את אלוהיו בכל רגע נתון, הוא קולט את התרמית המסתירה, דווקא החידה הזו מסעירה אותו, הוא שואב חיים מכל רגע של חיים, כי חיים זו הכרה, חיים זו תבונה, חיים זו דעת, ללא כל אלו, מה באמת שוים החיים, צאו וראו אלו שנסתתרה בינתם, איך יחיו את חייהם, ואם כן, ברור לכולם שחיים זה דעת, ומהי דעת? אוסף נתונים? דעת היא תורת הלב, הידיעה הפנימית האמיתית במהות, השואבת אמת במקום שאינה מאויימת, יעקב אבינו, תתן אמת ליעקב נאמר עליו, הוא סוד האמת היהודית, הוא סיכם את חייו באותם רגעים שהיה ליד שערי גן עדן, אז היה דחוף לו לוודאות, אם הגיע ליעד, אם חייו יחשבו מעתה לנצחיים, הוא בירר אם חיי יעקב נחשבים אצל מישהו כמו אחד ששותה חלב בבוקר, או שיש מעבר, חיי אומר יעקב, הם רק שמע ישראל, מישהו מבין אותי? והם, הצדיקים האלו, היו שלמים איתו, הבינו את הקטע, ככה ממשיכים את החיים, ויחי יעקב, זה אכן התעסקות במורשת של החיים, לא רק בחיים עצמם שיש בהם המון יופי ואמת כשמציצים למשמעות שלהם, אלא בעיקר יותר אם הובן המסר מהחיים האלו, שאינם אלא מסע חיפוש של האמת.

הפוסט פרשת ויחי – ענין של חיות הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

יוֹם רִאשׁוֹן לְסֵדֶר בַּמִּדְבָּר, כ"ח בְּאִיָּר תשע"ח

הָבָה וְנַמְשִׁיךְ לִלְמֹד אֱמוּנָה, וְהַיּוֹם נִלְמַד אֶת הָעִקָּר הֶחָשׁוּב – שֶׁהוּא תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, כִּי הֲלוֹא זֹאת נְקֻדַּת הַמּוֹצָא שֶׁלָּנוּ בְּקִיּוּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וּבִקּוּר בְּהֵיכַל ה', כִּי כָּל מַה שֶּׁאָנוּ רוֹצִים לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא מֵחֲמַת שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים וְאָנוּ מַאֲמִינִים בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי הַתּוֹרָה הַמְצוּיָה עַתָּה בְּיָדֵינוּ הִיא הַנְּתוּנָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם מִפִּי הַגְּבוּרָה, וְהִיא יְסוֹד הַיְסוֹדוֹת שֶׁל הָאֱמוּנָה הַיְּהוּדִית, וְגַם יְסוֹד עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, לָדַעַת מַהִי תּוֹרָה, וּמַה עִנְיָנָהּ בְּקֶשֶׁר לְהִתְקָרְבוּת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְהֶעָרָה אַחַת עָלֵינוּ לְהָעִיר, כִּי עֶצֶם הָאֱמֶת הַזֹּאת, שֶׁהַתּוֹרָה הִיא מִן הַשָּׁמַיִם, אָנוּ יוֹדְעִים אוֹתָהּ בִּידִיעָה מֻחְלֶטֶת, בְּקַבָּלָה אֲמִתִּית מֵאֲבוֹתֵינוּ, שֶׁעָמְדוּ רַגְלֵיהֶם לְמַרְגְּלוֹת הַר סִינַי, וְרָאוּ בְּמוֹ עֵינֵיהֶם אֶת נְתִינַת הַתּוֹרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה, וְכָל מַה שֶּׁאָנוּ אוֹמְרִים זֹאת בִּלְשׁוֹן אֱמוּנָה, כִּי זֹאת עֲצַת פִּתּוּי הַיֵּצֶר, לְהַכְנִיס מֹרֶךְ בַּלְּבָבוֹת, וְאָסוּר לְדַבֵּר עִם אֶפִּיקוֹרְסִים כָּאֵלּוּ, כִּי אַף שֶׁמַּה שֶׁהֵם אוֹמְרִים הוּא הֶבֶל מוּכָח, אַךְ כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל דִּבְרֵי כְּפִירָה לְחַלְחֵל בַּלְּבָבוֹת, וּלְהַצְדִּיק אֶת הָרֶשַׁע הַיּוֹשֵׁב בֵּין מִפְתְּחֵי הַלֵּב, וְרוֹצִים לְעַרְעֵר עַל אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, לָכֵן אָנוּ מִתְאַזְּרִים גַּם בְּכֹחַ הָאֱמוּנָה, וְאֵין אָנוּ מַכְנִיסִים בְּדַעְתֵּנוּ שׁוּם שְׁטוּת אַחֶרֶת, אֶלָּא אֶת הָאֱמֶת כִּי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עִם כָּל אוֹתִיּוֹתֶיהָ – יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם, כְּלוּלָה בְּאֵשׁ שְׁחוֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה.

וּכְבָר אָמַרְנוּ, שֶׁכָּל שְׁלֹשָׁה עָשָׂר עִקְּרֵי הָאֱמוּנָה, מִלְּבַד שֶׁהֵם יְסוֹדוֹת הֲכִי חֲשׁוּבִים בְּבִנְיָן אִישׁ יְהוּדִי, וְאִם לֹא הֵם – הֲרֵי הוּא כּוֹפֵר, חַס וְשָׁלוֹם, מִלְּבַד זֹאת, טְמוּנִים בָּהֶם עִקָּרִים וְשָׁרָשִׁים אֵיךְ יִתְקָרֵב אָדָם אֶל בּוֹרְאוֹ, וּמֻנָּחוֹת בָּהֶם עֵצוֹת נִפְלָאוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּכָל דַּרְגָּה שֶׁהִיא, שֶׁיּוּכַל לְהִתְקָרֵב אֶל בּוֹרְאוֹ. [וְאַגַּב, רָאִיתִי בְּכִתְבֵי הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבֵּנוּ פִּנְחָס מִקָּארִיץ זי"ע, שֶׁאֲמִירַת י"ג עִקָּרִים בְּכָל יוֹם הִיא סְגֻלָּה לְפַרְנָסָה, וְלָנוּ בָּרוּר הָעִנְיָן, כִּי הָאֱמוּנָה הַחֲזָקָה פּוֹתַחַת אֶת כָּל שַׁעֲרֵי הַהַצְלָחָה וְהַשֶּׁפַע].

כְּמוֹ כֵן בְּעִקָּר זֶה שֶׁל תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, כַּאֲשֶׁר אָנוּ מַאֲמִינִים, שֶׁכָּל דִּבּוּר שֶׁל תּוֹרָה הוּא אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, וְגַם הַמִּצְווֹת שֶׁאֵינָן שַׁיָּכוֹת בִּפְרָטִיּוּת לְאָדָם זֶה אוֹ בִּזְמַן זֶה, כְּבָר בְּעֵת נְתִינָתָם דִּבְּרוּ אֶל כָּל הַזְּמַנִּים וְהָעִתִּים, הַמְּקוֹמוֹת וְהַמַּצָּבִים, שֶׁיִּתָּכְנוּ בְּחַיֵּי הָאִישׁ הַיְּהוּדִי, וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ אֵיךְ לַעֲבוֹר אֶת הַחַיִּים עִם דְּבֵקוּת אֲמִתִּית בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וּפַעַם שָׁמַעְתִּי בִּטּוּי מִפֶּה קָדְשׁוֹ שֶׁל מוֹרִי הַגְּרַ"ש וָאזְנֶר זַצַ"ל, שֶׁאָמַר בִּשְׁנוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת בִּדְרָשַׁת שַׁבָּת הַגָּדוֹל – כָּל פָּסוּק מֵהַתּוֹרָה מֵרִיחַ אֲמִתַּת אֱלֹקוּת. וְהִיא הָאֱמֶת, שֶׁמִּי שֶׁלּוֹמֵד בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, הַתּוֹרָה מִתְגַּלָּה אֵלָיו וְרוֹאֶה נִפְלָאוֹת מִן הַשָּׁמַיִם מִתּוֹךְ הַתּוֹרָה עַצְמָהּ.

וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, וְהַיְּסוֹד הַשְּׁמִינִי הוּא – תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם. וְהוּא, שֶׁנַּאֲמִין שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הַזּוֹ הַנִּמְצֵאת בְּיָדֵינוּ הַיּוֹם הַזֶּה הִיא הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לְמֹשֶׁה, וְשֶׁהִיא כֻּלָּהּ מִפִּי הַגְּבוּרָה, כְּלוֹמַר שֶׁהִגִּיעָה עָלָיו כֻּלָּהּ מֵאֵת ה' הַגָּעָה שֶׁקּוֹרִים אוֹתָהּ עַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה דִּבּוּר, וְאֵין יוֹדֵעַ אֵיכוּת אוֹתָהּ הַהַגָּעָה אֶלָּא הוּא עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר הִגִּיעָה אֵלָיו, וְשֶׁהוּא בְּמַעֲלַת לַבְלָר שֶׁקּוֹרִין לְפָנָיו וְהוּא כּוֹתֵב כֻּלָּהּ תַּאֲרִיכֶיהָ וְסִפּוּרֶיהָ וּמִצְוֹתֶיהָ, וְכָךְ נִקְרָא מְחוֹקֵק. וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּין "וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן" (בראשית י, ו), וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד, אוֹ אָנֹכִי ה', וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, הַכֹּל מִפִּי הַגְּבוּרָה וְהַכֹּל תּוֹרַת ה' תְמִימָה טְהוֹרָה קְדוֹשָׁה אֱמֶת.

וְלֹא נַעֲשֶׂה מְנַשֶּׁה אֶצְלָם כּוֹפֵר וּפוֹקֵר יוֹתֵר מִכָּל כּוֹפֵר אַחֵר אֶלָּא לְפִי שֶׁחָשַׁב שֶׁיֵּשׁ בַּתּוֹרָה תּוֹךְ וּקְלִפָּה, וְשֶׁאֵלוּ הַתַּאֲרִיכִים וְהַסִּפּוּרִים אֵין תּוֹעֶלֶת בָּהֶם, וּמֹשֶׁה מִדַּעְתּוֹ אֲמָרָם, וְזֶהוּ עִנְיַן אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, אָמְרוּ שֶׁהוּא הָאוֹמֵר שֶׁכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא חוּץ מִפָּסוּק אֶחָד שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶלָּא מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ, וְזֶה הוּא "כִּי דְבַר ה' בָּזָה" (בַּמִּדְבָּר טו, לא) – תַּעֲלֶה ה' מִמַּה שֶׁאוֹמְרִים הַכּוֹפְרִים – אֶלָּא כָּל אוֹת שֶׁבָּהּ יֵשׁ בָּהּ חָכְמוֹת וְנִפְלָאוֹת לְמִי שֶׁהֵבִינוֹ ה', וְלֹא תּוּשַׂג תַּכְלִית חָכְמָתָהּ, "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם" (אִיּוֹב יא, ט). וְאֵין לְאָדָם אֶלָּא לְהִתְפַּלֵּל כְּמוֹ דָּוִד מָשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב שֶׁהִתְפַּלֵּל: "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תְּהִלִּים קיט, יח).

וְכֵן פֵּרוּשָׁהּ הַמְּקֻבָּל גַּם הוּא מִפִּי הַגְּבוּרָה, וְזֶה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים הַיּוֹם צוּרַת הַסֻּכָּה וְהַלּוּלָב וְהַשּׁוֹפָר וְהַצִּיצִית וְהַתְּפִלִּין וְזוּלָתָם – הִיא עַצְמָהּ הַצּוּרָה שֶׁאָמַר ה' לְמֹשֶׁה וְאָמַר לְהוּ, וְהוּא רַק מוֹבִיל שְׁלִיחוּת נֶאֱמָן בְּמַה שֶּׁהֵבִיא, וְהַדִּבּוּר הַמּוֹרֶה עַל הַיְּסוֹד הַזֶּה הַשְּׁמִינִי הוּא אָמְרוֹ: "בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי וְכוּ' כִּי לֹא מִלִּבִּי" (בַּמִּדְבָּר טז, כח).

יְסוֹדוֹת חֲשׁוּבִים לִמֵּד אוֹתָנוּ הָרַמְבַּ"ם וְרָאוּי שֶׁנְּעַיֵּן בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, קֹדֶם כָּל בְּמַה שֶּׁאָמַר – הַהַגָּעָה שֶׁנִּקְרֵאת דִּבּוּר, כִּי אֵין אָנוּ מַשִּׂיגִים כְּלָל וּכְלָל מַהוּת הַדִּבּוּר הָאֱלֹקִי, מַה הוּא עִנְיַן וַיְדַבֵּר ה' בִּכְלָל, וּבָזֶה רָצָה הָרַמְבַּ"ם לְהַרְחִיק תַּכְלִית הַהַרְחָקָה מִן הַגַּשְׁמוּת הַמְּיֻחֶסֶת לֶאֱלֹקִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם, הַדִּבּוּר שֶׁנִּדְבַּר לְמֹשֶׁה, אֵינוֹ מֻשָּׂג לָנוּ, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, רוֹמְמוּת כְּתִיבַת הַתּוֹרָה בְּמָקוֹם שֶׁנִּכְתְּבָה, הִיא לְאֵין עֲרֹךְ, וְאָנוּ מַאֲמִינִים כִּי כָּל נְקֻדָּה בַּתּוֹרָה, גַּם תַּאֲרִיךְ הִתְרַחֲשׁוּת סִפּוּר כָּלְשֶׁהוּ – הוּא דְּבַר אֱלֹקִים חַיִּים, וְאֵינוֹ כּוֹתֵב רַק אֶת הַסִּפּוּר אֶלָּא בָּרְבָדִים עֲמוּקִים, מְגַלֶּה נוֹרָאוֹת נִפְלָאוֹת וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית [נַמְשִׁיךְ לְמָחָר לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָרַמְבַּ"ם].

הפוסט שיעור אמונה 036 – תורה מן השמים (א) הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

יוֹם שֵׁנִי לְסֵדֶר בְּהַר ט"ו אִיָּר תשע"ח

מִצְוָה גְּדוֹלָה לוֹמַר בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה אֶת שְׁלֹשָׁה עָשָׂר עִקָּרֵי אֱמוּנָתֵנוּ, לוֹמַר אוֹתָם בִּשְׁבִיל הִתְחַזְּקוּת וּבִשְׁבִיל יְשׁוּעָה וּבַעֲבוּר קִרְבַת אֱלֹקִים, מִלְּבַד זֹאת צָרִיךְ לְהַעֲמִיק בָּהֶם וּבְפֵרוּשָׁם, לַחְקוֹק אוֹתָם בַּלֵּב עַד שֶׁיִּתְיַשְּׁבוּ הֵיטֵב הֵיטֵב, כִּי הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא הַפּוֹגֶמֶת בְּמַשֶּׁהוּ, אִם אֵינָהּ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְלָכֵן עָלֵינוּ לְשַׁנְּנָהּ הֵיטֵב וּלְהָבִין אֶת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַדְּבָרִים, וְהַיּוֹם נִלְמַד אֶת הָעִקָּר הַשֵּׁנִי, בְּסִיַּיעְתָּא דִּשְׁמַיָּא.

וּמִקֹּדֶם עָלֵינוּ לְהִתְבּוֹנֵן בַּמִּלִּים – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְכִי אֱמוּנָה שֶׁאֵינָהּ שְׁלֵמָה – אֱמוּנָה הִיא? אֶלָּא הַנִּרְאֶה, שֶׁיֵּשׁ דַּרְגוֹת אֵין סוֹף בֶּאֱמוּנָה, וּבְעֶצֶם הַפֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט הוּא, שֶׁתִּהְיֶה הָאֱמוּנָה – שְׁלֵמָה לְגַמְרֵי בְּלִי שׁוּם סְפֵקוֹת, וְשׁוּם בִּלְבּוּלִים, וְרוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמַּאֲמִינִים מְאֹד, אֲבָל כְּשֶׁבָּא לִידֵי נִסָּיוֹן פּוֹלֵט מִפִּיו מִלִּים שֶׁאֵינָן מַתְאִימוֹת לְבַעֲלֵי אֱמוּנָה, וְכַאֲשֶׁר שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ – הֲלוֹא אַתָּה מַאֲמִין, אוֹמֵר: כֵּן, אֲבָל… אָז צָרִיךְ לָדַעַת, כִּי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, הִיא אֱמוּנָה בְּלִי 'אֲבָל', אֶלָּא בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כָּזֹאת שֶׁפּוֹעֶלֶת בְּכָל יוֹם וּבְכָל מַצָּב שֶׁבַּחַיִּים.

וְהִנֵּה הָעִקָּר הַשֵּׁנִי הוּא – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא יָחִיד וְאֵין יְחִידוּת כָּמוֹהוּ בְּשׁוּם פָּנִים. וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֹהֵינוּ. הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה – זֹאת הִיא אֱמוּנַת הַיִּחוּד, שֶׁאָנוּ מְיַחֲדִים שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה בְּכָל יוֹם תָּמִיד וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד, פָּסוּק זֶה שֶׁהוּא הַחֲקִיקָה הַנִּצְחִית בַּלֵּב וְלָשׁוֹן שֶׁל כָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל מִגְּדוֹלִים וְעַד קְטַנִּים, וְכָל יֶלֶד שׁוֹמֵעַ זֹאת מֵאִמּוֹ תֵּכֶף שֶׁבִּינָתוֹ מַתְחִילָה לִגְדֹּל, וְכַמָּה יְהוּדִים אוֹמְרִים זֹאת בְּצֵאת נִשְׁמָתָם, וְאַף אֵלּוּ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ וְיִחוּד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, הָיוּ מְלַחֲשִׁים פָּסוּק זֶה בְּאַהֲבָה טְהוֹרָה, זוֹ הִיא עֲבוֹדָה פְּנִימִית שֶׁל כָּל יְהוּדִי, לַחְקוֹק בְּכָל רֶגַע אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.

שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא יָחִיד – הוּא יָחִיד בְּכָךְ שֶׁהוּא בּוֹרֵא, וְהוּא יָחִיד בְּכָל מִינֵי יְחִידוּת, אֵין דָּבָר אוֹ כֹּחַ בָּעוֹלָם הַדּוֹמֶה לוֹ כְּלָל, וְהוּא אַחְדוּת פְּשׁוּטָה לְגַמְרֵי, וְאֵין יְחִידוּת כָּמוֹהוּ בְּשׁוּם פָּנִים – אֵין לְהַשְׁווֹת אֵלָיו אֵיזוֹ יְחִידוּת אַחֶרֶת, וְהוּא אֵינוֹ יָחִיד הַמֻּרְכָּב, וְלֹא יָחִיד הַמִּין וְהַסּוּג, אֶלָּא יָחִיד וּמְיֻחָד מִכָּל צַד וּפִנָּה, וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַעֲמִיק בָּזֶה, וְלִבּוֹ שָׁקֵט וְשָׁלֵו עָלָיו, עָלָיו לָשֶׁבֶת עִם הַמַּחֲזוֹר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלוֹמַר אֶת שִׁיר הַיִּחוּד הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, וַהֲלֹא דָּבָר הוּא שֶׁרַק בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ נְקִיִּים לְגַמְרֵי – אָנוּ אוֹמְרִים זֹאת בְּלֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, כִּי לָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ, לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת יִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ – לָזֶה צָרִיךְ נְקִיּוּת הַנְּשָׁמָה מִכָּל מִינֵי תַּאֲווֹת רָעוֹת.

וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֹקֵינוּ – בָּרוּר לְכָל בַּר דַּעַת שֶׁאֵין אֱלֹקִים כֵּאלוֹקֵינוּ, וִיתֵירָה מִזֹּאת, אֵין אֱלֹקִים כְּלָל, כִּי אִם אֱלֹקִים אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד, אֲבָל לֹא רַק שֶׁאֵין אֱלֹקִים – אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ מַמָּשׁ, אֵין שׁוּם דָּבָר חוּץ מֵאֱלֹקִים, כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ הִיא אֱלֹקוּת מַמָּשׁ, שֶׁהִתְלַבֵּשׁ בְּכָל פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה, וְאֵין לָהּ חִיּוּת כִּי אִם מֵחַיּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל כֵּן יִתְפָּרֵשׁ – וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֹקֵינוּ – שֶׁאֵין לָנוּ אֱלֹקִים מִבִּלְעָדָיו, וְעוֹד – הוּא לְבַדּוֹ אֱלֹקֵינוּ – שֶׁמַּה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ הוּא רַק לְבַדּוֹ אֱלֹקֵינוּ, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.

הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה – זֹאת אֱמוּנָתֵנוּ הַנִּצְחִית, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא קַדְמוֹן לְכָל קְדוּמִים, וְאָסוּר לְהַרְהֵר כְּלָל בְּמַחְשָׁבוֹת שֶׁל שְׁטוּת וְכוּ' שֶׁאֵינִי רוֹצֶה לְפָרֵט בִּכְלָל, אֶלָּא לָדַעַת, שֶׁאֵין שׁוּם מְצִיאוּת אַחֶרֶת מִבַּלְעֲדֵי מְצִיאוּתוֹ הַנִּצְחִית, שֶׁהָיְתָה וְהִיא הֹוָה כָּעֵת וְהִיא תִּתְקַיֵּם לְעוֹלָמִים, וְחוּץ מִמֶּנּוּ אֵין שׁוּם נִמְצָא בָּעוֹלָם שֶׁהוּא קַדְמוֹן, וְאֵין שׁוּם טֶבַע מֻטְבָּע וּמֻכְרָח וּמְחֻיָּב הַמְּצִיאוּת, כִּי אִם הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ מְחֻיָּב הַמְּצִיאוּת, וְכָל הַבְּרִיאָה הִיא אֶפְשָׁרִית הַמְּצִיאוּת, אִם לֹא הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בּוֹרֵא אֶת הַבְּרִיאָה – לֹא הָיְתָה מְצִיאוּת.

וְאַף שֶׁאֵלּוּ הֵם דְּבָרִים פְּשׁוּטִים בְּיוֹתֵר, וְאֵין אִישׁ בַּעַל שֵׂכֶל מִסְתַּפֵּק בָּהֶם בִּכְלָל, אַךְ צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁזֶּה הַנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּחַיֵּי הָאָדָם, שֶׁעוֹלוֹת עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ סְפֵקוֹת וּבִלְבּוּלִים, וְנִדְמֶה כִּי עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ, כִּי "אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר" (יְשַׁעְיָה מה, טו), וְאֵין עוֹד הַעֲלָמָה כְּהַעֲלָמַת אֱלֹקוּת, כִּי בְּדֶרֶךְ כְּלָל שֶׁיֵּשׁ הַעֲלָמָה עַל אֵיזֶה עִנְיַן, הָעִנְיָן הַזֶּה מֻסְתָּר וְנֶעְלַם בֶּאֱמֶת, וְרַק הַיּוֹדֵעַ – מְגַלֶּה אֶת הַהַסְתָּרָה, לֹא כֵּן בְּהַעֲלָמַת אֱלֹקוּת, זֶהוּ פֶּלֶא הֲכִי גָּדוֹל, שֶׁאֵין עוֹד פֶּלֶא כָּזֶה בָּעוֹלָם, שֶׁהָאֱלֹקוּת כְּלָל אֵינָהּ מִסְתַּתֶּרֶת אֶלָּא גְּלוּיָה בְּתַכְלִית הַגִּלּוּי לְעֵין כָּל חַי, וְאַף עַל פִּי כֵן, הִיא נֶעֱלֶמֶת וְנִסְתֶּרֶת בְּאַלְפֵי הַעֲלָמוֹת וְכִסּוּיִים עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית.

עֲבוֹדַת אִישׁ יְהוּדִי, לְהִתְלוֹנֵן בְּצֵל שַׁדַּי, בְּצֵל הַצַּחְצָחוֹת שֶׁל הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה, לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינָיו גִּלּוּי שְׁכִינָה, לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ ה' בָּעוֹלָם, וְשֶׁהוּא יָחִיד וְשֶׁאֵין יְחִידוּת כָּמוֹהוּ בְּשׁוּם פָּנִים, וְכָל הַכֹּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם כּוֹחוֹת אֱלֹקִיִּים, וְכָאן צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בְּרֶמֶז אֶת גִּלּוּי הַיִּחוּד שֶׁדִּבֵּר עָלָיו הָרַמְחַ"ל זי"ע, הָאֱמוּנָה שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה ה' הוּא אֶחָד בְּאַחְדוּת נִפְלָאָה, וְאֵין שָׁם שְׁנִיּוּת כְּלָל, אֵין רַע וְטוֹב וּדְבָרִים מְנֻגָּדִים, כִּי אִם הַכֹּל אוֹר אֱלוֹקִי שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ לְפִי הַכֵּלִים וּלְפִי הֲכָנַת הָאָדָם, וְהָעִקָּר לָדַעַת, שֶׁכָּל מַה שֶּׁקּוֹרֶה בָּעוֹלָם, הוּא תַּכְלִית הַטּוֹב וְגִלּוּי הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם הָאֲמִתִּי, וּבְכָךְ חַיִּים אֶת הַחַיִּים בִּנְעִימוּת נִפְלָאָה לָדַעַת אֶת הַטּוֹב הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

הפוסט שיעור אמונה 023 – אני מאמין באמונה שלימה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.