ג' חשון תשפ"ד

מוּבָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, (בְּשֵׁם הָרוּזִ'ינֶער זי"ע) שֶׁחֹדֶשׁ מַרְחֶשְׁוָן נִקְרֵאת עַל שֵׁם (בְּרָכוֹת): 'רְחוּשֵׁי מְרַחֲשָׁן שִׂפְוָותֵיהּ', כִּי עַכְשָׁו יָצְאוּ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל מִימֵי תִּשְׁרֵי הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁעָסְקוּ כָּל הַחֹדֶשׁ בְּרִבּוּי תְּפִלּוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הָחֵל מִימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַקְּדוֹשִׁים, עַד שְׁמִינִי עֲצֶרֶת וְשִׂמְחַת תּוֹרָה, וְלָכֵן עֲדַיִן הַשְּׂפָתַיִם רוֹחֲשׁוֹת מֵעַצְמָם, וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא, שֶׁאֲפִלּוּ אַחַר שֶׁגָּמַר אָדָם מִלְּהִתְפַּלֵּל, אָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו עַד שֶׁיַּמְתִּין הִלּוּךְ ד' אַמּוֹת, כִּי עֲדַיִן שִׂפְתוֹתָיו מְרַחֲשָׁן תֵּבוֹת הַתְּפִלָּה, וְכֵן הוּא בְּחֹדֶשׁ מַרְחֶשְׁוָן,  שֶׁאָז עֲדַיִן מְרַחֲשׁוֹת שִׂפְתוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֶת רִבּוּי הַתְּפִלּוֹת, הַפִּיּוּטִים, וְהָאֲמִירוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁדָּבְקוּ בְּנִשְׁמָתָם בְּהָנֵי יוֹמִין עִלָּאִין.

אֶלָּא שֶׁתָּכְפוּ עָלֵינוּ הַצָּרוֹת, דַּיְקָא בְּחֹדֶשׁ זֶה, שֶׁהוּא חֹדֶשׁ חָרִיף מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי וְכוּ', וְהַהַמְתָּקָה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, תִּהְיֶה גַּם כֵּן גְּדוֹלָה וּמֻפְלָגָה מְאֹד, אַךְ עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד אֶת הַמַּתָּנָה הַטּוֹבָה הַזּוֹ, אֶלָּא עָלֵינוּ לְהַפְרִיד אֶת עַצְמֵנוּ מִמַּה שֶּׁנַּעֲשָׂה בָּעוֹלָם, וְדַיְקָא בִּזְמַן כָּזֶה, לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַהֶאָרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים, הֶאָרָה שֶׁהֵאִירָה בָּנוּ יָפֶה כָּל כָּךְ, וְהַכֹּל הָיָה נֶחְמָד וְנָעִים וְנוֹרָא וּמְתֻקָּן וְטוֹב וְיָפֶה, עַד שֶׁהֵעִירוּ אוֹתָנוּ מִן הַשָּׁמַיִם, אַךְ אֲנִי הֲוָיָ"ה לֹא שִׁנִּיתִי, וְכָל הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל לֹא פָּגָה וְלֹא זָעָה מִן הָעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, בְּעֵת כָּזֹאת, עִמּוֹ אָנֹכִי בְּצָרָה, וְהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה מְנַחֶמֶת אוֹתָנוּ מִתּוֹךְ הַגָּלוּת שֶׁלָּהּ, וְאַךְ הַשְּׂפָתַיִם שֶׁלָּנוּ צְרִיכוֹת לְהַמְשִׁיךְ לְדוֹבֵב תְּפִלּוֹת, שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, כִּי הֵם הַמָּגֵן וְהַצִּנָּה מִכָּל אוֹיְבֵנוּ, שֶׁקָּמִים עַל ה' וְעַל עֲדָתוֹ.

רַחַשׁ הַשְּׂפָתַיִם מוֹרֶה עַל רָצוֹן הַמִּתְפָּרֵץ, עַל הַגַּעֲגוּעִים הַשּׁוֹכְנִים בַּלֵּב וּמְבַקְּשִׁים לְהִתְפָּרֵץ וְלָצֵאת הַחוּצָה, כְּשֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ אֵיזוֹ תְּנוּעָה שֶׁל קִרְבַת אֱלֹקִים, אֵין לוֹ לְהַדְחִיק אֶת הָעִנְיָן, אֶלָּא לְהַקְשִׁיב לְמַה שֶּׁקּוֹרֶה לוֹ בַּלֵּב, לְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת הַמְּבַעְבַּעַת מִתּוֹכוֹ וּמְבַקֶּשֶׁת אֶת תַּפְקִידָהּ לְהִתְגַּלּוֹת דַּרְכּוֹ, כִּי הֲלוֹא בִּשְׁבִיל זֶה הוּא בָּא לְזֶה הָעוֹלָם – כְּדֵי לְגַלּוֹת וּלְפַרְסֵם אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל כָּל פָּנִים בְּמוֹחוֹ וּבְדַעְתּוֹ, עָלָיו לִהְיוֹת אִישׁ קֹדֶשׁ לַה', אֲשֶׁר מוֹחוֹ נָקִי מִכָּל מִינֵי קַטְנוּת וּשְׁטוּת שֶׁל עֲבֵרָה וְרֵיקָנוּת, וּמְחַשֵּׁב בָּעֶלְיוֹנִים וְחֵי בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ מַלְאָךְ קָדוֹשׁ, הַמְּסֻבָּב בְּכָל מִינֵי תְּלָאוֹת הָעוֹלָם, אַךְ הוּא מִבְּנֵי הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, אַשְׁרֵי אָדָם כָּזֶה, "אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם" (תְּהִלִּים פד, ו).

כַּאֲשֶׁר דַּם יִשְׂרָאֵל נִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם, וְכָל הַיִּשּׁוּב בְּסַכָּנָה, וְנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל מְשַׁוְּעִים לְאֵיזוֹ הִתְגַּלּוּת, עָלֵינוּ לְבַקֵּשׁ אֶת הִתְגַּלּוּת כְּבוֹד שָׁמַיִם, כִּי הֲלֹא מַה מְרַחֲשׁוֹת הַשְּׂפָתַיִם שֶׁלָּנוּ בְּעִידָן שֶׁלְּאַחַר יְמֵי הָאוֹר? אָנוּ מפזמים אֶת הַלָּשׁוֹן שֶׁל הַתְּפִלָּה – מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ וְהִנָּשֵּׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרֶךָ, הַהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁלָּנוּ לְהִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ – הִיא הִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁרוֹצָה לְהִתְגַּלּוֹת כָּעֵת, גַּם בַּזְּמַן אֲשֶׁר בְּחֵמָה שְׁפוּכָה מוֹלֵךְ עָלֵינוּ, אָנוּ זוֹכְרִים אֶת אַהֲבָתוֹ, כִּי מַלְכוּתוֹ הִיא אַהֲבָתוֹ וְהִיא אֱמוּנָתוֹ, וְהוּא רוֹצֶה אוֹתָנוּ בִּפְנִים, בְּתוֹךְ הַהֶאָרָה הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ שֶׁל קְדֻשַּׁת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הַמִּתְיַחֶדֶת עִם דּוֹדָהּ. כְּמוֹ שֶׁאָז בִּקַּשְׁנוּ אֶת הִתְגַּלּוּת מַלְכוּת ה' מִתּוֹךְ הֶאָרָה שֶׁל קְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְכוּ', מִתּוֹךְ הִתְרוֹמְמוּת וְשִׂמְחַת הַשִּׁיר, וּדְבֵקוּת הַלֵּב וְהַמַּחְשָׁבָה בְּאֵל חַי הַמְּבַקֵּשׁ לִמְלֹךְ עַל הָעוֹלָם, וְאָנוּ מִתְבַּקְּשִׁים  – תְּנוּ עוֹז לֵאלֹקִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ, עַל יִשְׂרָאֵל גְּדֻלָּתוֹ, כָּךְ כָּעֵת, מִתּוֹךְ הַרְגָּשַׁת הָאִי יְדִיעָה, מֵהָעֲרָפֶל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר מְכַסֶּה לְאֻמִּים, עָלֵינוּ לְהַמְשִׁיךְ לְבַקֵּשׁ עַל כְּבוֹד שָׁמַיִם, כִּי כָּל הַסִּפּוּר הוּא הִתְגַּלּוּת כְּבוֹד שָׁמַיִם, לִרְצוֹת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא יִמְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם וְתִנָּשֵּׂא מַלְכוּתוֹ.

אֲנָשִׁים שֶׁסְּבִיבֵנוּ, עַמִּים רַבִּים, מִכָּל הַסּוּגִים וְהַמִּינִים – לֹא יָדְעוּ אֶת הַשֵּׁם, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וּבְשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ, אַף שֶׁהֵם אוֹמְרִים בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם שֶׁהֵם מִתְכַּוְּנִים לַבּוֹרֵא הָעוֹלָם, וְהֵם כְּאִלּוּ מִתְפַּלְּלִים אֵלָיו, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאֵינָם מַכִּירִים בּוֹ בֶּאֱמֶת, הֵם סוֹגְדִים לַדִּמְיוֹן שֶׁלָּהֶם, שֶׁבְּעֵינֵיהֶם כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַתְּכוּנוֹת הָרָעוֹת שֶׁלָּהֶן, נִבְנֵית מִזֶּה תּוֹרָה שְׁלֵמָה, וְהֵם מְיַחֲסִים זֹאת בַּחֲצִיפוּת לְמִי שֶׁבָּרָא אֶת הַכֹּל. אֱלֹקִים חַיִּים בָּחַר לְהִתְגַּלּוֹת בָּעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה, אַךְ פַּעַם אַחַת וִיחִידָה לְעֵינֵי כָּל הָעוֹלָם, בְּתוֹר אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל! וְלֹא זוּלַת. נִמְצָא, שֶׁכָּל מַה שֶׁמְּדַבְּרִים עַל אֱלֹקִים, בְּכָל מִינֵי שָׂפוֹת, בְּכָל מִינֵי דֵּעוֹת, בְּכָל מִינֵי יִחוּסִים, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין הִתְגַּלּוּת כִּי אִם כְּבוֹד שָׁמַיִם שֶׁהִתְגַּלָּה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, וּמֵאִתָּנוּ תֵּצֵא אוֹרָה לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

כָּל מִי שֶׁמֵּקִים אֶת עַצְמוֹ וְאֶת שִׂנְאָתוֹ כְּנֶגֶד הַצִּנּוֹר הַיָּחִיד הַזֶּה שֶׁל הִתְגַּלּוּת כְּבוֹד שָׁמַיִם, הוּא כְּפוֹגֵעַ בְּבָבַת עַיִן הָעֶלְיוֹנָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְדִינוֹ נֶחְרָץ מֵעַצְמוֹ, וְהוּא עַצְמוֹ גַּבְרָא קְטִילָא, אֶלָּא שֶׁהָעִנְיָן שֶׁלָּנוּ צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּרְמָזִים שֶּׁשּׁוֹלְחִים לָנוּ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁאִם כֵּן הַדְּבָרִים, הֲרֵי שֶׁהַשְּׁלִיחוּת שֶׁלָּנוּ בָּעוֹלָם חֲשׁוּבָה כָּל כָּךְ, שֶׁאֵין עֲרֹךְ לְתָאֲרָהּ, שֶׁהַמֶּלֶךְ ה' רוֹצֶה בָּנוּ, וְהוּא מְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ שֶׁנְּמַלֵּא אֶת תַּפְקִידֵנוּ לְהַמְלִיךְ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל עַצְמֵנוּ, עַל הַסְּבִיבָה שֶׁלָּנוּ, וְעַל כָּל צִנּוֹרֵי הַהַשְׁפָּעָה שֶׁלָּנוּ, וּבֶאֱמֶת לְבַקֵּשׁ וּלְבַקֵּשׁ עַל עַמּוֹ שֶׁל אֱלֹקֵינוּ, כִּי הַמִּתְפַּלֵּל בְּעַד חֲבֵרוֹ, וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר – הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה. וּפֵרְשׁוּ הַצַּדִּיקִים, שֶׁהוּא נַעֲנָה תְּחִלָּה בִּתְפִלָּתוֹ זֹאת שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ, כִּי תְּפִלָּה כָּזוֹ הִיא נְקִיָּה וְזַכָּה כָּל כָּךְ, שֶׁהוּא מֵסִיר מֵעַצְמוֹ אֶת הָאֱנוֹכִיּוּת שֶׁלּוֹ, וְהוּא מִתְפַּלֵּל רַק בְּעַד הָאַחֵר, וְהִנֵּה חֲבֵרְךָ הוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כַּמּוּבָא -"רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב" (משלי כז, י), וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, שֶׁדָּרְשׁוּ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַמִּתְפַּלֵּל בְּעַד חֲבֵרוֹ, בְּעַד הַהִתְחַבְּרוּת וְהַדְּבֵקוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא צָרִיךְ – הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה, שֶׁזּוֹכֶה לִרְאוֹת בְּהִתְגַּלּוּת כְּבוֹד שָׁמַיִם, גַּם בְּעֵת הַהֶסְתֵּר וְהַחֹשֶׁךְ, וְהוּא זוֹכֶה לְהַמְתִּיק דִּינִים לִישׁוּעָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

הפוסט שיעור אמונה 101 – רְחוּשֵׁי מְרַחֲשָׁן הַשְּׂפָתַיִם הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

(שיח בין השבת לנותן השבת)

ערב שבת נחמו תשפ"ג

מאת אנה גרינפלד תחי'

אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים
קוֹל דִּנְדוּנֵי פַעֲמוֹנַיִךְ הַגּוֹלְשִׁים מִן הַגִּלְעָד
כָּרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת בֵּין הֶעָלִים.

אֶגְלֵי טַל עֲתוּר מִצְחֵךְ.
שְׂפָתַיִךְ אֹדֶם, הַשָּׁנִי וְהָאַרְגָּמָן.
צַוָּארֵךְ יוֹנִים
רַגְלַיִךְ עַמּוּדֵי שְׁלוֹמוֹ
וְעֵינַיִךְ עִלּוֹת.

"אַל לְךָ לִשְׁתֹּק דּוֹדִי
דּוֹדֶיךָ טוֹבִים מִיָּיִן".

רֵיחֵךְ קְטֹרֶת בְּשָׂמִים
עוֹרֵךְ עִנְבָּר
קוֹלֵךְ פַּעֲמוֹנִים
יָדַיִךְ מְלַטְפוֹת דּוֹדִים
צְלִיל נְגִינָתֵךְ אִיבְשָׁה בֵּין הָעֲנָפִים

בֵּיתֵךְ – אָהֳלֵי שְׁבָא
כִּרְדִידֵי מֶשִׁי
מַרְבַדֵּי בָּרֶקֶת וְטוּפָז עָנוּד

"דּוֹדִי מַחֲמַדִּי אַתָּה לִי"

קְדֻשָּׁתֵךְ עֲנוּגָה לִי מִיָּיִן.

הפוסט שיר – שִׁירַת דּוֹדִים הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

הושענא רבה, היא ההתפרצות של הנפש היהודית, שכבר נמאס לה והיא צועקת במר נפשה, בהושענא רבה אנו מתעסקים עם הערבה – עם המקום הנמוך שבנו, אנו מאמינים שגם את המקומות הללו אפשר להעלות ולזכך, להפוך את כל העצבות לשמחה. ברם, הצעקה האמיתית היא של זה שאכן חש שהוא רחוק, ולמרות זאת הוא קרוב, והוא באגודה אחת עם המינים האחרים, עם האתרוג הדומה ללב, וערבה דומה לשפתים, שפתים שיודעות להביע געגועים לה'.

הפוסט ו. הושענא רבה הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.