מלין דִרְחִימוּתָא קודם קידוש בליל שבת פרשת וירא – כ' חֶשְׁוָן תשפ"ד

בְּכָל שַׁבָּת קֹדֶשׁ יֵשׁ אוֹר חָדָשׁ וּמְחֻדָּשׁ שֶׁל הִתְגַּלּוּת הָרָצוֹן בַּבְּרִיאָה, הֲרֵי כָּל הַבְּרִיאָה נִהְיָתָה 'מֻכְרַחַת', עַל יְדֵי שֶּׁנִּמְשַׁךְ הָרָצוֹן לִבְרֹא אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מְעִידִים עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם בִּשְׁעַת אֲמִירַת קִדּוּשׁ בְּלֵיל שַׁבָּת, שֶׁעַל כֵּן בָּא הַבִּטּוּי בְּבִרְכַּת הַקִּדּוּשׁ: "כִּי רָצָה בָּנוּ", "בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ", וְכֵן בִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה שֶׁל לֵיל שַׁבָּת קֹדֶשׁ. כִּי בְּעֵת שֶׁיֵּשׁ שִׁתּוּף בְּהִתְגַּלּוֹת הָרָצוֹן, בֵּין הָרָצוֹן לַבְּרִיאָה וּלְרָצוֹן שֶׁדַּיְקָא אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם אוֹת הִיא לְעוֹלָם עִם בּוֹרֵא עוֹלָם, אָז הוּא עֵת רָצוֹן גָּדוֹל וְנִפְלָא מְאֹד, אֲשֶׁר אָנוּ מְרֻצִּים עַל יְדֵי הַבּוֹרֵא, שֶׁדַּוְקָא אֲנַחְנוּ נָעִיד עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וּמִכֹּחַ זֶה יֵשׁ קִיּוּם לָעוֹלָם.

יְהוּדִי שֶׁעוֹמֵד בְּלֵיל שַׁבָּת, וּמַרְגִּישׁ בְּהֶרְגֵּשׁ פְּנִימִי עָמֹק, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בּוֹ, וְכָעֵת הִיא הָעֵת לְבַטֵּא אֶת נְקֻדַּת הָרָצוֹן הַזּוֹ, הוּא מִתְעוֹרֵר מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, לִבּוֹ נִמְשָׁךְ לָעֵדוּת הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ, הָעֵדוּת עַל מְלֶאכֶת ה' בְּשֵׁשֶׁת יָמִים וּשְׁבִיתָתוֹ בְּשַׁבָּת אֵינָהּ עֵדוּת נְקוּדָּתִית, הִיא עֵדוּת שֶׁמַּשְׁלֶכֶת עַל כָּל הַחַיִּים שֶׁל הָאָדָם, הִיא מַקִּיפָה אֶת כָּל כֻּלּוֹ, וְאֶת כָּל יָמָיו וְלֵילוֹתָיו, מַחְשְׁבוֹתָיו, דִּבּוּרָיו וּמַעֲשָׂיו, כִּי אִם הוּא הֵעִיד בֶּאֱמֶת עַל מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֲרֵי שֶׁהוּא בַּעַל תְּפִישַׂת מַחֲשָׁבָה שׁוֹנָה מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, כִּי הוּא זֶה שֶׁנִּבְחַר וְזָכָה לִהְיוֹת עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ – שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית.

בְּשַׁבָּת יֵשׁ הִתְחַדְּשׁוּת הַמּוֹחִין, הִתְחַדְּשׁוּת הַחִיּוּת הָרוּחָנִית שֶׁל הַיְּהוּדִי, כִּי כָּל מְצִיאוּת הַחַיִּים שֶׁל יְהוּדִי, הִיא מְצִיאוּת חַיִּים שֶׁל אֱמוּנָה, וְאֶת זֶה זוֹכִים לְקַבֵּל בְּשַׁבָּת, כִּי אָז מִתְחַדֶּשֶׁת כָּל הַבְּרִיאָה, וְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מְגַלֶּה אֶת קְדֻשָּׁתוֹ בָּעוֹלָם, וְאִם כֵּן, כָּל אֶחָד, מִכָּל מַצָּב שֶׁהוּא, יָכוֹל לְהִתְחַדֵּשׁ, וְלַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ בְּיוֹתֵר, שֶׁלֹּא הָיָה בָּעוֹלָם, וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּעוֹלָם, בִּרְגָעִים מַרְטִיטִים אֵלּוּ שֶׁל אֲמִירַת הַקִּדּוּשׁ. וּכְמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִים שֶׁאָמַר הַצַּדִּיק רַבִּי אַבְרָהָם מִסְּלָאנִים זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלֵינוּ, עַל הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מְנַחֵם מֶענְדְל מֵוִויטֶעבְּסְק זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלֵינוּ, שֶׁבְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת, הָיָה נִרְאָה עָלָיו, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיְתָה שַׁבָּת, וּמֵעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה שַׁבָּת, וְאֵין זוֹ אֶלָּא שַׁבָּת אַחַת – יְחִידִית בָּעוֹלָם וּבְחַיָּיו. וְאָכֵן, הָאֱמֶת הִיא כָּךְ, שֶׁכָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת, אֵינָהּ חוֹבֶרֶת לַשַּׁבָּתוֹת שֶׁלְּפָנֶיהָ וְאַחֲרֶיהָ, אֶלָּא הִיא הִתְגַּלּוּת חֲדָשָׁה שֶׁל אוֹר וּדְבֵקוּת שֶׁלֹּא הָיוּ בָּעוֹלָם, בִּבְחִינַת "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ". שִׁיר שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת, כַּאֲשֶׁר אָנוּ מְבִינִים בְּעֹמֶק הַנְּשָׁמָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא הַמְּצִיאוּת הַיְּחִידָה בָּעוֹלָם, וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.

הַקִּדּוּשׁ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, גּוֹרֵם מְחִילַת עֲוֹנוֹת מֻחְלֶטֶת, וּמַכְשִׁיר אֶת לֵב הַיְּהוּדִי לְעוֹד שָׁבוּעַ נָקִי שֶׁל דְּבֵקוּת בְּמִצְווֹת הַבּוֹרֵא, בְּאוֹתָהּ אַהֲבָה וּבְאוֹתָהּ שִׂמְחָה וְרָצוֹן שֶׁרָכַשׁ בְּעֵת כְּנִיסַת יוֹם הַנְּשָׁמָה הַגָּדוֹל, הוּא קִדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּחִבּוּר אֶל הַבּוֹרֵא, הַשֻּׁתָּפוּת הַנּוֹרָאָה הַזּוֹ בֵּין בּוֹרֵא לְנִבְרָא בַּבְּרִיאָה, מְעִידָה עַל הַמַּתָּנָה הַטּוֹבָה שֶׁאֵין לָהּ חֵקֶר, שֶׁמַּעֲנִיק בּוֹרֵא עוֹלָם לְשׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וּמְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי, לָכֵן כְּדַאי מְאֹד, אֲשֶׁר גַּם הַמְּקַדֵּשׁ וְגַם הַשּׁוֹמְעִים כְּעוֹנִים, לְהַקְשִׁיב הַקְשָׁבַת נְשָׁמָה לְעֹמֶק הַדְּבָרִים שֶׁאָנוּ מוֹצִיאִים מִפִּינוּ בִּזְמַן כָּזֶה, וּכְשֶׁאָנוּ אוֹמְרִים: "כִּי רָצָה בָּנוּ", עָלֵינוּ לְהַעֲמִיק לַחֲשֹׁב, מַה עֹצֶם הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁאָנוּ מְעִידִים עַל הִתְגַּלּוּת רְצוֹנוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם בָּנוּ וּבְמַעֲשֵׂינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה.

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ אָנוּ פּוֹגְשִׁים אֶת אַבְרָהָם רְחִימָא יוֹשֵׁב בְּפֶתַח הָאֹהֶל, הָעוֹלָם הַזֶּה, הוּא נִמְשַׁל לְאֹהֶל עֲרַאי, פֶּתַח הָאֹהֶל הוּא הַפֶּתַח שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר לְהָצִיץ מֵעֵבֶר לָעוֹלָם הַמַּסְתִּיר הַזֶּה, גַּם כְּשֶׁהַחַמָּה יוֹצֵאת מִנַּרְתִּיקָהּ, וָאֵשׁ בּוֹעֶרֶת בַּחוּץ, עֲדַיִן אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַעֲמֹד בַּפֶּתַח וּלְהִסְתַּכֵּל עַל מַה שֶּׁיָּבִיא לְמַרְאוֹת אֱלֹקִים, הַפֶּתַח הַזֶּה, הוּא הַפֶּתַח שֶׁל שַׁבָּת, בְּאוֹתוֹ פֶּתַח שֶׁיָּשַׁב אַבְרָהָם אָבִינוּ, וּמַה עָשָׂה? הִגְבִּיר אֶת הָרָצוֹן שֶׁלּוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, פֶּתַח זֶה הוּא רֶמֶז לְכָל פְּתִיחָה שֶׁהִיא, לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, אֲשֶׁר אִם נַעֲמֹד שָׁם וּנְבַקֵּשׁ אֶת תַּפְקִידָהּ שֶׁל הַדְּבֵקוּת הַמִּתְגַּלָּה בְּכָל פַּעַם וּבְכָל מַצָּב, בְּאֹפֶן אַחֵר וּמְיֻחָד, נִזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם אֶת הַשַּׁבָּת, הַשַּׁבָּת הִיא סוֹד הָרְאִיָּה, שֶׁאָדָם יִרְאֶה בְּאֶמְצָעוּתָהּ אֶת מְצִיאוּת הַשֵּׁם בְּחַיָּיו, גַּם אִם הַכֹּל רֵיק וְאַרְעַי, וְאֵין יְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר טוֹב בִּשְׁלֵמוּת, בְּשַׁבָּת יֵשׁ אֶת הַזְּמַן לְאַפֵּס אֶת הָרְצוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ, לְהַבִּיט מִתּוֹכָם, לִלְמֹד עַל עַצְמֵנוּ, מַה בֶּאֱמֶת הָרָצוֹן שֶׁלָּנוּ, וְאֵיךְ נִזְכֶּה לְהוֹצִיא אוֹתוֹ מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל.

בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ אָנוּ לֹא רַק שׁוֹבְתִים מִמְּלָאכָה, אָנוּ שׁוֹבְתִים מֵהָרְצוֹנוֹת הַנְּמוֹכִים שֶׁלָּנוּ, בָּרֵי הַחֲלֹף, הַשַּׁיָּכִים לְפֶתַח הָאֹהֶל הָאַרְעִי, וְאָנוּ מִתְבּוֹנְנִים מִתּוֹכָם עַל הָרָצוֹן הָאֶחָד הָאֲמִתִּי – לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלֵבָב שָׁלֵם. וְלַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, זֶה דָּבָר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים, מִשּׁוּם שֶׁאִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ אֶת הַהִתְקָרְבוּת הַזּוֹ – זֶה סִימָן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ יְכֹלֶת לְהַשִּׂיג אֶת הַהִתְקָרְבוּת הַזּוֹ, כִּי הַ'רָצָה בָּנוּ' הַזֶּה, נָטַע בָּנוּ אֶת הָרָצוֹן הַטָּהוֹר לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, אֶלָּא שֶׁבְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה – אָנוּ רְחוֹקִים מֵחֲמַת שֶׁאָנוּ שׁוֹכְחִים אֶת מְצִיאוּת ה', לְדַאֲבוֹנֵנוּ, וּבְעֵת קִדּוּשׁ שֶׁל שַׁבָּת, אָנוּ מַחְזִירִים אֶת הָרָצוֹן הַזֶּה לְמַתְכֻּנְתּוֹ.

הפוסט שיעורי אמונה 124 – כִּי רָצָה בָּנוּ! הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.

מלין דרחימותא בשבת קדש פרשת נח; ה' חֶשְׁוָן תשפ"ד

עֹצֶם מַעֲלַת שַׁבָּת־קֹדֶשׁ, שֶׁבְּהַגִּיעַ אָדָם לְשַׁבָּת, עָלָיו לְהוֹדוֹת לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ עַל כָּל הַחֲסָדִים וְרַחֲמִים שֶׁגָּמַל עִמּוֹ בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, וּלְבַקֵּשׁ לְהַבָּא, שֶׁיַּמְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִגְמֹל לוֹ טוֹבוֹת, יְשׁוּעוֹת וְרַחֲמִים, וּכְמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִים לוֹמַר בִּתְפִלַּת 'רִבּוֹן כָּל עוֹלָמִים' (אַחַר פִּיּוּט 'שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם' בְּלֵיל־שַׁבָּת־קֹדֶשׁ): "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהַי אֲבוֹתַי, עַל כָּל הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, וַאֲשֶׁר אַתָּה עָתִיד לַעֲשׂוֹת עִמִּי וְעִם כָּל בְּנֵי בֵּיתִי וְעִם כָּל בְּרִיּוֹתֶיךָ בְּנֵי בְּרִיתִי" וְגוֹ', כִּי בְּשַׁבָּת־קֹדֶשׁ יוֹרֵד אוֹר גָּדוֹל שֶׁל אֱמוּנָה עַל נִשְׁמוֹת־יִשְׂרָאֵל, לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה', וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים צב, א־ב): "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת טוֹב לְהֹדוֹת לַה'", וְעַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת מְקַבְּלִים כֹּחַ מְיֻחָד לְהוֹדוֹת עַל הֶעָבָר וּלְבַקֵּשׁ עַל לְהַבָּא, וּלְהַמְשִׁיךְ הַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת לְכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה.

וְזוֹהִי תַּקָּנַת הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי"ע, לוֹמַר בִּכְנִיסַת שַׁבָּת־קֹדֶשׁ, לִפְנֵי תְּפִלַּת מִנְחָה, מִזְמוֹר ק"ז שֶׁבִּתְהִלִּים – "הֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" וְכוּ', הַמְדַבֵּר מִן הָאַרְבָּעָה שֶׁצְּרִיכִים לְהוֹדוֹת, הוֹלְכֵי מִדְבָּרִיּוֹת, הַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים, חוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפֵּא, וְיוֹרְדֵי הַיָּם. כִּי אִם אָדָם יִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בְּכָל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, יִרְאֶה בָּרוּר שֶׁכָּל אַרְבָּעָה עִנְיָנִים אֵלּוּ, עָבְרוּ עָלָיו בְּאֵיזֶה אֹפֶן, אוֹ בְּקָטָן אוֹ בְּגָדוֹל, וְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ הִצִּיל אוֹתוֹ מִכֻּלָּם, וְלָכֵן בְּבוֹא שַׁבָּת־קֹדֶשׁ, עָלָיו לְהוֹדוֹת לַה', וּלְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל בַּאֲמִירַת מִזְמוֹר זֶה, וְדַיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁיַּכִּיר טוֹבָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל הַחֲסָדִים וְהָרַחֲמִים שֶׁל שָׁבוּעַ שֶׁעָבַר – יִזְכֶּה לִרְאוֹת יוֹתֵר יְשׁוּעוֹת וְיוֹתֵר נֶחָמוֹת בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא" (סֵפֶר הַקָּדוֹשׁ 'תּוֹךְ הַנַּחַל' תשע"ב).

הַשַּׁבָּת, הִיא בְּעֶצֶם יוֹם מְיֻחָד לְלִמּוּד אֱמוּנָה, הַלִּמּוּד הַזֶּה הוּא אִישִׁי וּמְיֻחָד לְכָל אֶחָד וְאַחַת בְּחַיָּיו, אֵין הַהִתְנַסּוּת וְהַתִּרְגּוּל שָׁוִים מֵאַחַד לְזוּלָתוֹ, לְכָל אֶחָד יֵשׁ אֶת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ, שֶׁבָּהֶם הוּא נִדְרָשׁ לְהַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתּוֹךְ נֶאֱמָנוּת וּמוֹדָעוּת פְּנִימִית, כְּשֶׁהוּא עֵר לָעֻבְדָּה, שֶׁכָּל מַה שֶׁמְּסוֹבְבִים עִמּוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, הוּא כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְהַגִּיעַ לְהַכָּרַת הַבּוֹרֵא. וְהִנֵּה בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, אָז מָארֵי דְדִינִין שׁוֹלְטִים, וְהָרוּחַ סְעָרָה בָּעוֹלָם מִתְגַּבֶּרֶת, עִקַּר עִנְיָנָהּ הוּא הַהַטְעָיָה, בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, אָנוּ יוֹתֵר רוֹאִים אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּנוּ, כַּמּוּבָן נִתְּנָה לָנוּ רְשׁוּת וְאַף חוֹבָה לִיצוֹר וְלַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֲבָל אָז אָנוּ בִּרְתִיחַת סִכּוּן, כִּי אָנוּ פּוֹעֲלִים בָּעוֹלָם, וִיכוֹלִים וַעֲלוּלִים לִשְׁכֹּחַ אֶת הָעוֹשֶׂה הַיְּחִידִי, הָעוֹשֶׂה וְהַמַּעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים, כַּאֲשֶׁר אֱמוּנָה זוֹ מִתְעַמְעֶמֶת בַּלֵּב, הָעִנְיָנִים יוֹצְאִים מִכְּלָל שְׁלִיטָה, כִּי אָנוּ בֶּאֱמֶת נִשְׁאָרִים סוֹמְכִים עַל עַצְמֵנוּ, וְאֵיךְ שֶׁלֹּא נִסְתַּכֵּל עַל זֶה – זֶה מְסֻכָּן מַמָּשׁ. בְּשַׁבָּת, אָנוּ מְקַבְּלִים מַתָּנָה טוֹבָה, אָנוּ מִתְקַשְּׁרִים בָּאֱלֹקוּת, אָנוּ מִתְחַבְּרִים לָעוֹשֶׂה הַיְּחִידִי, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁכָּעֵת מֵחֵל עַל הַיְקוּם תֶּדֶר שֶׁל שְׁבִיתָה וְלֹא שֶׁל עֲשִׂיָּה, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ מְבִינִים שֶׁהַשְּׁבִיתָה שֶׁלּוֹ הִיא לְפִי מֻשָּׂגָיו שֶׁלּוֹ, וְלֹא נַשִּׂיג וְלֹא נֵדַע מִי שֶׁלֹּא יִיעַף וְלֹא יִיגָע הִכְתִּיב מְלָאכָה לְעַצְמוֹ? אֶלָּא שֶׁכָּאן קָנְתָה שְׁבִיתָה לְכָל הָעוֹלָם, כָּל מִי שֶׁנִּכְלַל בַּשְּׁבִיתָה הַזּוֹ, נִכְלָל בַּעֲשִׂיָּה שֶׁלּוֹ גַּם, וְהַל"ט מְלָאכוֹת שֶׁלּוֹ הֵן טַ"ל אוֹרוֹת, וְהוּא נִצֹּל מִכָּל מִינֵי עַבְדוּת וְצִמְצוּם וְחֶבְלֵי מָשִׁיחַ, מִשּׁוּם שֶׁגַּם הָעֲשִׂיָּה שֶׁלּוֹ הִיא לְפִי הַמֻּשָּׂג הָאֱלֹקִי הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא הַסִּיּוּעַ לְכָל תְּזוּזָה בְּעוֹלָמֵנוּ.

אִם הָיִינוּ מְבִינִים שֶׁכָּל הַסִּפּוּר הוּא לְהָבִיא אוֹתָנוּ אֶל הַכָּרַת הַבּוֹרֵא, אָנוּ מִיָּד מַתְחִילִים לְהוֹדוֹת. לַמֻּשָּׂג לְהוֹדוֹת יֵשׁ שְׁנֵי פָּנִים, יֵשׁ לְהוֹדוֹת עַל הַמְּצִיאוּת וְיֵשׁ לְהוֹדוֹת כְּתוֹדָה וְהוֹדָאָה, אֲשֶׁר גַּם הַמִּלָּה הוֹדָאָה הִיא הוֹדָאָה בִּמְצִיאוּת… כְּשֶׁאָנוּ מוֹדִים הֵיטֵב, בְּשִׂיא הַבְּהִירוּת בִּמְצִיאוּת אֱלֹקִים חַי אֲשֶׁר שׁוֹכֵן בְּקִרְבֵּנוּ, הַדְּבֵקוּת בּוֹ מְבִיאָה לָנוּ גַּם אֶת הַחֵשֶׁק לְהוֹדוֹת לוֹ עַל הַחֲסָדִים הָאֵינְסוֹפִיִּים שֶׁעָשָׂה וְעוֹשֶׂה עִמָּנוּ בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע. קֹדֶם־כָּל, עֶצֶם הַבְּחִירָה בְּנוֹ בִּיצִּירָתֵנוּ, שֶׁכָּל זֶה הוּא לְהֵטִיבֵנוּ הֲטָבָה נִצְחִית שֶׁאֵין לְשַׁעֵר, וְעֶצֶם הַדָּבָר שֶׁאָנוּ זוֹכְרִים בּוֹ וְזוֹכִים לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים אִתּוֹ, זֶהוּ אֹשֶׁר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר בְּמִלִּים.

תּוֹדָה וְהוֹדָאָה הִיא יְסוֹד הָאֱמוּנָה, אֵין אָדָם יָכוֹל לְהוֹדוֹת לַכֹּחַ שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ, וּכְכָל שֶׁהוּא מַאֲמִין בּוֹ הוּא מוֹדֶה לוֹ יוֹתֵר, כִּי הוּא מֵבִין בְּכִוּוּן עָצוּם, בְּמֹחַ בָּרוּר, כִּי כָּאן יַד ה' מוֹבִילָה אוֹתוֹ בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע בַּחַיִּים, זֶה לֹא נִשְׁאַר בְּגֶדֶר שֶׁל אֱמוּנָה אוֹ לְמַטָּה מִזֶּה תיאוריה, זֶה הוֹפֵךְ לִהְיוֹת הַמֵּנִיעַ לַחַיִּים עַצְמָם, בְּשִׂיא הַשִּׂמְחָה וְהַהִתְרַגְּשׁוּת, לִחְיוֹת כָּל יוֹם שֶׁל חַיִּים, מִתּוֹךְ הַכָּרַת הַבּוֹרֵא, לְהַקְשִׁיב לִדְבָרָיו, לְהָבִין אֶת רְמָזָיו, הַשּׁוֹתְקִים וְהַשּׁוֹצְפִים, הַמְדַבְּרִים אֵלֵינוּ בְּכָל נְשִׁימַת אַף, וּמְעוֹרְרִים אוֹתָנוּ אֶל הַתַּכְלִית הַזּוֹ הַגְּדוֹלָה וְהָעִקָּרִית מִכָּל התכליתות – סוֹד הַכָּרַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, הַיְּכֹלֶת שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּטָּרָה שֶׁל הַבְּרִיאָה שֶׁהָיְתָה בְּגִין דְיִשְׁתְּמוֹדָעִין לֵיהּ, כְּדֵי שֶׁאֲנָשִׁים מִזֶּה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי יַכִּירוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ – הִיא יְכֹלֶת פִּלְאִית, אֵין לָזֶה פֵּשֶׁר אֶלָּא רַק הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ – כִּי רָצָה בְּנוֹ, וּבְאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ אֶת כָּל הַטּוֹב הַזֶּה.

בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ אָנוּ עוֹסְקִים בְּתוֹדָה וְהוֹדָאָה, אָנוּ מְלַמְּדִים אֶת עַצְמֵנוּ לְהוֹדוֹת עַל מְצִיאוּת ה', אָנוּ מִתְבּוֹנְנִים בְּגַדְלוּתוֹ, אָנוּ אוֹמְרִים בַּבֹּקֶר שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶשׁ אֶת תְּפִלַּת הַנִּשְׁמַת, שֶׁהוּא מָלֵא שְׁבָחִים נוֹרָאִים בְּהִתְרַפְּקוּת מֻחְלֶטֶת לְאֵל חַי, כַּמָּה נְעִימוּת וּמְתִיקוּת יֵשׁ כְּשֶׁזּוֹכִים לְהוֹדוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה וּבִתְפִלַּת יוֹצֵר וְנַקְדִּישְׁךָ שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶשׁ, קְרִיאַת הַתּוֹרָה וּקְדֻשַּׁת כֶּתֶר וְכוּ', הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל ישבחוך, כִּי זֶה יוֹם הָאֱמוּנָה, יוֹם הַתּוֹדָה וְהַהוֹדָאָה, יוֹם הַחְדָּרַת הַיְּדִיעָה שֶׁל אֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּדְבֵקוּת וּבְשִׂמְחָה, בְּשַׁבָּת־קֹדֶשׁ, כַּאֲשֶׁר בּוֹרֵא כָּל עוֹלָמִים מִתְגַּלֶּה בְּעוֹלָמוֹתָיו – הַזְּמַן מְסֻגָּל לִטְעֹם מֵהָאוֹר הַמֻּגָּשׁ בְּלִי הַסְתָּרָה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ כְּצֵידָה לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה – מָלֵא אֲסָמֵינוּ שָׂבָע רוּחָנִי, שֶׁבָּהֶם נִחְיֶה חַיֵּי הֲכָנָה לָאוֹר הַזֶּה שֶׁל שַׁבָּת, אוֹר שֶׁל הַכָּרַת הַבּוֹרֵא.

הפוסט שיעור אמונה 109 – טוֹב לְהוֹדוֹת לַה'! הופיע לראשונה ב-פשוט עמוק.