אֱלֹהַי, מַה נֶּעְלָם אַתָּה, נוֹכֵחַ וְנִסְתָּר כְּאֶחָד, אֵין כָּמוֹךָ בָּאִלְּמִים, וְאֵין כָּמוֹךָ בָּמַּרְעִישִׁים, עֶצֶם הֲוָיָתִי מִמְּךָ, אֲנִי כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן מֵפֵר בְּרִית, וְאוֹתָהּ בְּרִית לֹא תּוּפַר מִצִּדְּךָ, כִּי אַתָּה אוֹהֵב נִצְחִי, בְּחַרְתָּנוּ וְחִבַּקְתָּנוּ חִבּוּק עוֹלָמִים נִצְחִי, אֹהַב אוֹתְךָ גַּם כַּאֲשֶׁר אֶשְׂנָא אוֹתְךָ חָלִילָה, כִּי אֵין שָׂנֵאתִי אֶלָּא הֶעְדֵּר הַדַּעַת, בְּשִׂיא זֻהֲמַת פְּרִיצוּתִי אֶתְכַּסֶּה בְּאֵימָה בְּטַלִּית שֶׁל טוֹהֳרָה, בְּמִקְוֶה הַמַּעְיָן שֶׁל אַהֲבַת קְדוּמִים אֶזְכֹּר כִּי אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן, כִּי טוֹב לִי אָז מֵעַתָּה, נִשְׁמָתִי נִקְלַעַת בְּכַף הַקֶּלַע שֶׁל הָעוֹלָמוֹת הַסּוֹתְרִים, וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ מְחַיֵּךְ לְעֻמָּתִי, וּמֵבִין אֶת הַכַּוָּנָה הָעֶלְיוֹנָה, אֶשְׁתּוֹקֵק אֵלֶיךָ עַד כְּלוֹת, גַּם כַּאֲשֶׁר מַעֲשַׂי וּתְנוּעוֹתַי מוֹכִיחִים אֶת הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת אֱמֶת אֱלֹהוּתְךָ שֶׁבְּלִבִּי. אָנָּא, אֱלֹהַי, הַכְנֵס בְּלִבִּי הַיְּדִיעָה הָאֲמִתִּית, שֶׁבְּתוֹכְכֵי עֹמֶק הַהִתְרַחֲקוּת מִמְּךָ גְּנוּזוֹת פָּנֶיךָ הַקְּדוֹשׁוֹת, שֶׁאַתָּה נוֹתֵן יַד לַפּוֹשְׁעִים, יָד רחימאית אוֹהֶבֶת, לֹא יַד מַלְקָה וּמַתְרָה, כִּי הֲרֵי כְּבָר לָקִינוּ בְּכִפְלַיִם, וְכִי אֵין הַהִתְרַחֲקוּת מֵאוֹר פָּנֶיךָ הוּא הוּא הָעֹנֶשׁ עַצְמוֹ? וַהֲלֹא נְחִילֵי דְּמָעוֹת שֶׁל גַּעְגּוּעִים אָנוּ מוֹזִילִים לְהָסִיר הַלּוֹט מֵעַל הַמַּחֲבוֹא הַגָּדוֹל שֶׁלְּךָ, אַתָּה מְרַמֶּה אֶת כֻּלָּם, כִּי אַתָּה נוֹכֵחַ וְאַתָּה נִסְתָּר, אַתָּה אֵשׁ לֶהָבָה וְאַתָּה עַמּוּד עָנָן, אַתָּה אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם וְאַתָּה מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים ה' וְאֵין כְמַעֲשֶׂיךָ, וּבִתְהוֹמוֹת רוּחִי אַתָּה שׁוֹכֵן תָּמִיד, בְּנִגּוּדֶיךָ לְעֵינֵי בָּשָׂר וּבִשְׁלֵמוּתְךָ בְּעַצְמְךָ וּבִידִיעָתְךָ אֶת גָּדְלְךָ, שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מִמְּךָ כִּי אִם אַתָּה בְּעַצְמְךָ תִּתְבָּרֵךְ, וְאַתָּה בְּעַצְמְךָ מְקַיֵּם אַל תָּדוּן אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְלָכֵן אַתָּה מַגִּיעַ לִמְקוֹמֵנוּ, וְיוֹרֵד בְּרִבְבוֹת יְרִידוֹתֵינוּ, וְהוּצֵאתִי אִתְּכֶם כְּתִיב, יוֹרְדִים בְּיַחַד, וְעוֹלִים בְּיַחַד, כַּאֲשֶׁר מִתְגַּלֶּה שֶׁהַנְּקֻדָּה הָאֱלוֹקִית אֵינָהּ מִתְעַלֶּמֶת לְעוֹלָם, מתמזערת לִפְעָמִים, מִתְחַבֵּאת, נשנקת, נֶחְנֶקֶת, אַךְ בְּעֵת בּוֹא דְּבָרוֹ, וְחָשּׁוּק וְנֶחְשָׁק יִתְאַחֲדוּ, הֲרֵי שֶׁנִּיצוֹץ קָדוֹשׁ וְנוֹרָא וְנִשְׂגָּב זֶה כְּפוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ, בְּאוֹר בָּהִיר וְקָדוֹשׁ, בְּאַהֲבָה כְּמוּסָה אֵין קֵץ, בְּפֵרוּר הַשִּׂנְאָה הַכְּבוּשָׁה בֵּין שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְאָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַמְחֻדֶּשֶׁת, שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְּאוּלִים. הָאֵין כָּל זֶה כְּדַאי לְעִזּוּז שְׁכִינַת עֻזְּךָ תִּתְבָּרֵךְ וְתִתְעַלֶּה, לְקָרֵב פְּחוּתִים כָּמוֹנוּ, הָאֵין זֶה מַרְעִישׁ עוֹלָמוֹת, שֶׁדַּוְקָא מְלֻכְלָכִים כָּמוֹנוּ יַכְתִּירוּ אֶת הַכֶּתֶר שֶׁל אֵל נוֹרָא עֲלִילָה, עַל כֵּן נָאֶה לְךָ וְנָאֶה לְשִׁמְךָ לְקָרְבֵנוּ אֵלֶיךָ בְּרַחֲמִים, אָמֵן.
001 תפילות לקנין תורה – בתלמוד
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! רַחְמָן אֲמִתִּי מָלֵא רַחֲמִים, רַחֵם נָא עָלַי, וְזַכֵּנִי לְהַגִּיעַ אֶל