שאלות ותשובות

כבוד הרב שלום!
רבינו מדבר בתורה ו' קמא מדרכי התשובה, והוא מסביר שם, שאין דבר כזה שחוזרים בתשובה וזהו. זה לא משהו חד פעמי, זה דרך חיים. לא גומרים לחזור בתשובה, עולים שוב ושוב ממדרגה ומדרגה ועושים תשובה על תשובה על תשובה. זאת אומרת, שצדיק, במילים אחרות הוא בעל תשובה עצום. כמה שיותר שהאדם הוא בעל תשובה – הוא יותר צדיק, הוא במדרגה יותר גבוהה. אז אם כן, מה פירוש במאמר חז"ל, במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד?
מה זה בעלי תשובה? מה הגדרתם?
מי שלא שמר שבת וכיום החליט לשמור, הוא בעל תשובה?
ומי שלא אמר קרי"ש בזמנו בבוקר והתחיל לומר?
מי שקיבל על עצמו להתפלל מנחה בציבור?
כלומר, איזו עבירה אדם עושה, וכשהוא חוזר בתשובה הוא מקבל את התואר בעל תשובה?
ועוד, האם הצדיק אינו בעל תשובה? האם התואר צדיק הוא אדם שלא חטא כלל? והרי כתוב אין אדם בארץ שלא יחטא? הרי אנו אנשים? מי שחטא פעם אחת וחזר בתשובה, האם הוא צדיק או בעל תשובה?
אחזור למאמר חז"ל – במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד?
מה זה בעלי תשובה?
מה זה צדיקים גמורים?
למה הם לא יכולים לעמוד שם?
אשמח לתשובה מהירה, תודה כבוד הרבה על כל השיעורים וההסרטות.

היה לי חשבון פייסבוק, שהיה פעיל שנים רבות, אך כיון שרציתי להתחזק – השבתתי אותו לצמיתות, אך אם בתוך שלושים יום אני מבטל את המחיקה – הכל חוזר. ההתמכרות שלי אל הפייסבוק היתה קשה, וההתנערות ממנו היתה ממש נוראית, כוחות רבים הייתי צריך לגייס כדי לעשות זאת. אך אני ממש מרגיש שזה חסר לי, ובכל יום אני רוצה לבטל את ההשבתה, איך מקבלים כח.

לפני שנים חטאתי כלפי אי מי, אך הלה הודיע לי שאינו מסוגל לסלוח בלב שלם, ואף נמנע ממני מלפנות אליו בערב יום הכיפורים, אני מרגיש שאין תשובתי שלימה, למרות שחזרתי וביקשתי ממנו סליחה שוב ושוב, והוא גם אמר שסולח פעם, אך אחר כך התברר שנושא הוא בלבו טינה עלי, מה עושים? איך מקבלים את סליחת יום הכיפורים?

שלום וברכה כבוד הרב. ראשית, אודה לכם מאוד על כל מכתבי התשובות המלאים חיזוק ויראת שמים. רציתי לשאול, יש לי הרבה חברים המשתייכים לחסידות ברסלב. והנה אני רואה בימים אלו, את כולם עסוקים מאוד, כן אומן, לא אומן…. נוסעים חודש מראש, מסתובבים מגבול לגבול, שוהים בכל מיני חורים באירופה.. רציתי לשאול, (ובפרט ששמעתי שכבוד הרב בעצמו הינו חסיד ברסלב…) על מה הרעש הגדול הזה?? קודם כל, מה ענין אומן בכלל? איני מבין.. דבר שני, היתכן כזאת שמשאירים את האשה, ילדים, כל כך הרבה זמן לבד, (השנה בפרט… חודש!). ויש הרבה אנשים שאני מכיר אישית ששקועים בחובות עד צווארם, ומשלמים הון תועפות על נסיעה זו… וכל השנה עסוקים בלשלם את זה. ולסיום, איך אפשר לומר, שאין דבר גדול מזה, בו בזמן שכל כך הרבה צדיקים וגדולים לא היו שם?… אשמח אם תעשה לי סדר בראש ותסביר לי מה זה חסידי ברסלב בכלל, ואומן ראש השנה בפרט. תודה רבה מחכה לתשובה. (אני חסיד בחסידות גדולה במרכז הארץ).

אני אומר הרבה תהלים, אך אני מרגיש, שהיות ואני לא כל כך יודע את פירוש המלים של כל הפסוקים, מחשבתי עפה לכאן ולכאן, אני שואל, האם לא עדיף לומר תהלים עם הבנה בפירושים המצויים, מעט יותר מהרבות שלא בכוונה? והאם יש ערך לאמירת הרבה תהלים גם כשלא מבינים? אשמח לתשובה מעשית.

אני ב"ה נשואה באושר לבעל נפלא ומקסים. בעלי אדם ערכי עם המון עומק ותובנה לחיים. אבא אוהב ובעל תומך עד בלי די. השאלה שלי, כמה ואיך מותר לבן זוג להסתיר ממני בלי שזה יפריע לי? עד כמה זה תקין שבעלי מסתגר בחדר ומדבר בטלפון בלי שיהיה לי מותר להקשיב? אני כן מאמינה ויודעת שבעלי איש אמין ביותר ולא מסתיר ממני דברים נוראים. אך עדיין התופעה הזאת מפריעה לי. האם זה בסדר שזה מפריע לי או אני חופרת בפרטיות שלו? אולי אני צריכה לשנות את הגישה שלי? אולי מותר לבן זוג פרטיות מבלי לשתף את השני? מה הגבול? מה הנורמה, ? עד כמה מותר שזה יפריע לי? ובכלל האם לעשות משהו, או לחיות את החיים איך שהם? ואולי אלו חברה לא טובים? האם אני בכלל יכולה להיות אחראית על המעשים של בעלי? ואם לא.. זה בסדר…האם מותר לבן זוג להסתיר דברים? לי למשל אין סודות מבעלי. כלום!!!

שלום לכבוד הרב. קשה לי להתפלל במנין, וכמה מאמצים שאני עושה על כך – לא עולים בידי, גם כשאני מגיע מוקדם לבית הכנסת יחסית, אני מוצא את עצמי מתפלל ללא הציבור, או בגלל שבאתי לא מיד בהתחלה, או בגלל שאני מרגיש דחף לפתוח עם ספר אחר… לא זוכר את הפעם האחרונה שהתפללתי שמונה עשרה עם המנין, עוצה לי עצה מה עלי לעשות.

ביני לבין אבי יש חסימה מסויימת, הוא אדם טוב ונעים, אבל לי יש משקעי ילדות שמונעים ממני להתקרב אליו כרגיל בין אב לבנו, אני מקנא במשפחות אחרות שבהן האבא והבן ממש חברים, אני כבר התחתנתי, היחסים בינינו טובים, אבל אין את הקירבה הנכספת, וגם אני לא יכול שלא לראות את אבא שלי בעין ביקורתית.

אני יודע את מעלת שמירת העינים, ואני משתוקק לזכות לזה, אבל במציאות אני ממוכר למדיה, וכמה שאני רוצה להפסיק – אני ממש לא יכול, ושם כידוע, ענין שמירת העינים לא מתקיים כראוי, ולא שלא ניסיתי המון פעמים להפסיק מלצפות וכו', מה עושים?

הבת שלנו, צעירה ותמימה, החלה מתכתבת דרך הרשת עם אדם שהתחזה כידיד, לבסוף הוברר שהוא אדם מבוגר, וטענתו שהוא רוצה לקרב אותה ליהדות ולאמונה. אנו מרגישים שזה לא הגון שגבר מתידד עם נערה, גם בתואנה רוחנית כלשהי, מה עושים?

אני רוצה להיות יהודי טוב, ולקיים את כל הלכות השולחן ערוך, אבל אני מרגיש שכל זה כפוי, למה אי אפשר לעבוד את אלוקים בלי הגבלות כל כך רבות?

אנו מצויים על אהבת השם, כנאמר "ואהבת את השם אלוקיך", אך בהמשך נאמר שצריך למסור את הנפש,"בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" ודרשו חז"ל, אפילו נוטל את נפשך וממונך. ולכאורה במבט פשוט זה נוגד את האהבה. כי אהבה זה דבר שמביע שמחה הדדית של האוהבים, ואילו כאן זה מתבטא, בהיפך לכאורה, במסירת נפש וממון.
מה הפשט?

אני מרגיש מאד יובש בתפלות, אין לי את הכח להתרכז, האם זה נקרא תפילה בכלל? נראה לי שלפני המלך צריכים המלים להיות אמיתיות לגמרי, עם כל הלב והמח, איך אזכה לזה?