אֱלֹהַי, רְאִיתִיךָ בַּחֹשֶׁךְ, וּבִצְלָלִים נָגַהּ עָלַי אוֹרְךָ, בִּפְנִימִיּוּת אֲפֵלַת חַיַּי – נֵר בָּהִיר הָיִיתָ לִי, נֵר הַמִּתְפַּשֵּׁט וְהָיָה לַאֲבוּקָה, הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת וְהָיְתָה לִמְדוּרָה, עַד אֵין סוֹף הֶאָרָה וּשְׂרֵפַת הַקַּיָּם, חִדּוּשׁ הַמְחַדֵּשׁ אַתָּה, וְעָלֶיךָ אֶסְמֹךְ גַּם כַּאֲשֶׁר אציעה שְׁאוֹל, בְּמִדְבַּר חַיַּי הָיִיתָ לִי אֵשׁ בּוֹעֶרֶת, אֵשׁ הַמַּתְרָה וְגַם מְנַחֶמֶת, תִּקְוָתִי אַתָּה מִנְּעוּרָי וְגַעְגּוּעַי בַּהֹוֶה, אוֹתְךָ אֶדְרוֹשׁ גַּם בְּטָעוּתִי כִּי רַבָּה, כִּי מוּבָל אָנֹכִי וְאֵינִי מוֹלִיךְ וְאַף לֹא מוֹבִיל, אֶצְבְּעוֹתֶיךָ מְזִיזוֹת אוֹתִי, בְּמָקוֹם שֶׁאַתָּה שָׁם אֲנִי שָׁם, וּבַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי שָׁם אַתָּה שָׁם, אַתָּה וַאֲנִי זֶה אַחְדוּת אַחַת, אֱלוֹהַּ, בְּקִרְבִּי תִּשְׁכּוֹן תָּמִיד, וְאֶת אוֹרְךָ לֹא יָכוֹל שׁוּם דָּבָר לְכַבּוֹת בְּלִבִּי, כִּי אוֹרְךָ הוּא אֵינְסוֹפִי וְשׁוּם חֹשֶׁךְ לֹא יָכוֹל לְגָרְשׁוֹ, גַּם הָעֲלָטָה הַסְּמִיכָה בְּיוֹתֵר, לֹא תוּכַל לָהּ לְאוֹתָהּ הֶאָרָה קַדִּישָׁא, כִּי מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן חֹשֶׁךְ, וְאַתָּה מַה אַתָּה? הֲלוֹא כֻּלָּךְ אַהֲבָה אֵינְסוֹפִית, אַהֲבָה שֶׁל חַיִּים, אַהֲבָה שֶׁל נְתִינָה, אֶחָד בְּגִימַטְרִיָּא אַהֲבָה, כִּי אחדותך הָאַהֲבָה, וְאַתָּה מֵזִין אֶת כָּל הַבְּרוּאִים בְּאַהֲבָה, וְאַיֵּה אַהֲבָתְךָ בִּימֵי הַשִּׂנְאָה הַכְּבוּשִׁים, וּמַה לוֹ לְנָחָשׁ בְּתוֹךְ המתאהבים, התעלסות הַנְּשָׁמָה בָּאֱלֹקוּת וְהִתְרַפְּקוּת אינקץ, לָמָּה לֹא תְּאַפְשֵׁר אֶת הָאַהֲבָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלְּךָ לִשְׁכּוֹן בְּתוֹכִי, אֱלֹהַי, רְאִיתִיךָ גַּם בַּחֹשֶׁךְ, כִּי גַּם כָּל חֹשֶׁךְ לֹא יַחֲשִׁיךְ אוֹתְךָ מֵעַצְמְךָ הַמְּאִירָה לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ, וְאֵין הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ אֶלָּא בחווייתנו, כִּי אַתָּה גָּדוֹל מִכָּל הַגְדָּרָה, וְאַף הַגְדָּרוֹת אוֹר וְחֹשֶׁךְ לֹא נִמְצָאִים בְּךָ, אַשְׁרֵי אִישׁ הַמְּדַבֵּק בְּךָ, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אוֹר וְחֹשֶׁךְ כִּי אִם אֱמֶת גְּבוֹהָה וְאַמִּיצָה, אֱמֶת אֵינְסוֹפִית מֻדְחֶקֶת מֻרְגֶּשֶׁת חֲמַקְמַקָה, מְתוּקָה חמצמצה, מוֹחֶה וּמְקָרֶבֶת, בּוֹרַחַת וּמִתְלַבֶּשֶׁת בִּלְבוּשׁ שֶׁקֶר, הוֹי אֲמִתְּךָ אֱלֹהַי, מַה פְּשׁוּטָה הִיא, וּמַה נִלְחֶמֶת הִיא, כִּמְעַט לֹא שׂוֹרֶדֶת בְּחַיַּי, אוֹתְךָ אֲנִי רוֹאֶה וּמִמְּךָ אֲנִי בּוֹרֵחַ, ובריחתי פּוֹגֶשֶׁת אוֹתְךָ, שָׁם מַמְתִּין וּמְחַכֶּה וּמְחַבֵּק, תְּשׁוּבוֹת אֲרָעִיּוֹת, קַבָּלוֹת טוֹבוֹת הַחוֹלְפוֹת כְּעַנְנֵי בֹּקֶר, תְּהִיָּה וּנְהִיָּה בְּאֵזוֹר הַמַּאֲבָק, מַה לֹא בָּרוּר מִי לֹא נִצַּח פֹּה? בְּוַדַּאי שֶׁאֲנִי נִמְצָא בְּעוֹלָם הַתֹּהוּ, שָׁם הַצִּמְצוּם נִרְאֶה שֶׁהוּא כִּפְשׁוּטוֹ, אֲבָל בְּוַדַּאי אֵינוֹ כִּפְשׁוּטוֹ, וַאֲהָהּ, אֲנִי בְּהַסְתָּרָתִי רוֹאֶה אוֹתוֹ כִּפְשׁוּטוֹ, וְחַי חַיִּים כִּפְשׁוּטוֹ, מְלֵאִים שֶׁקֶר וֶאֱמֶת, אוֹר וְחֹשֶׁךְ, עִרְבּוּבְיָה נוֹרָאָה שֶׁל תְּדָרִים סוֹתְרִים, וְאָנֹכִי מַה אֲנִי הַקָּטָן שֶׁאַכְרִיעַ, אֲנִי רוֹצֶה אוֹתְךָ בִּפְשִׁיטוּת, בְּהִתְגַּלּוּת, בְּיֹפִי וְהָדָר אֲצִילִי אֵינְסוֹפִי, הַתְּשׁוּקָה שֶׁלִּי אֶל הָאֱלֹהוּת, עֲמוּקָה מִנֵּי תֵּאוּר, כִּי הִיא הַנּוֹכַחַת כָּל כָּךְ בְּכָל מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֵׂה שֶׁל הַמִּלְיָארְדִים, שֶׁהַיָּד הָעֶלְיוֹנָה הַמַּסְפִּיק גְּדוֹלָה לְכֻלָּם, מְכַוֶּנֶת אוֹתָנוּ אֶל הָאֱמֶת הַקּוֹסְמִית הַיְּחִידִית, הָאַחְדוּת הַפְּשׁוּטָה הַיְּחִידָה שֶׁמַּחְלִיטָה, אֵיזֶה עוֹלָם יִהְיֶה כָּאן, וּמִי יִהְיֶה שַׁיָּךְ וְשֻׁתָּף אֶל גִּלּוּי הַמַּלְכוּת, וְאַתָּה תִּתְבָּרֵךְ אֱלוֹהַּ, עִם כָּל הָאֱמֶת הַזּוֹ, נָתַתָּ לָנוּ בְּחִירָה, הִתְעָרְבוּת בֶּאֱלֹהוּת, כִּנּוּן הֶעָתִיד עַל יְדֵי מַעֲשֵׂינוּ, הוֹרָדַת וּמְנִיעַת הַשֶּׁפַע, עַל יְדֵי תְּנוּדוֹת אֲנָשִׁים חוֹמְרִיִּים תַּחְתּוֹנִים, וְכָאן הַלֵּב זוֹעֵק זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה אֵלֶיךָ, אֱלֹהַי אָבִי, מַה יִהְיֶה וְאֵיךְ יִהְיֶה, אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ, חַבֵּק אוֹתִי בַּמְּקוֹמוֹת הַשְּׂמֵחִים שֶׁלְּךָ, עֲשֵׂה אוֹתִי מְשָׁרֵת אֲמִתִּי וְנִצָּב הָגוּן בתסריט הָעֲתִידִי, שֶׁאֶהְיֶה בַּצַּד שֶׁל הַטּוֹבִים, בִּדְבֵקוּת הָאֲמִתִּית אֵלֶיךָ תִּתְבָּרֵךְ וְתִתְעַלֶּה.
001 תפילות לקנין תורה – בתלמוד
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! רַחְמָן אֲמִתִּי מָלֵא רַחֲמִים, רַחֵם נָא עָלַי, וְזַכֵּנִי לְהַגִּיעַ אֶל