אמונת חכמים בדור ציני
האם אתם מכירים את הסגנון התשובה של הנשאל המצוי:
– "למה הוא מצפצף על הוראת הרבנים"?
תמיד אהבתי להסתכל בפרצוף של זה שעונה:
"עזוב אותך מהרבנים האלו"…
ממש כך, בלי להתבלבל.
באותה שעה אני מדמה לראות בו קלסתרון של האפיקורוס הקלאסי – – – בבואה לדור כופרים אידיאולוגים שהולך ונכחד…
הרבנים האלה…
לא, אני לא מדבר כעת על פלאפון או על אינטרנט וכיוצא בזה, מה שאסרו ויאסרו רבנים בעבר, בהוה ובעתיד, זה כבר סעיף בי'ת של הענין, אני מדבר על הסגנון… שם הבעיה האמיתית.
על החופשיות הבזויה הזאת לבוז למורי הדרך בקלות בלתי נסבלת שכזו. ואני שוכח לרגע, שהלא מאז ומעולם היו אנשים שיצאו מכלל ישראל על ידי גישה כזאת, ואם לא הם… אז ילדיהם נתנו את התשובה לתהיה של סובביהם, מה עושה זר שכזה בינינו.
לפעמים, ואת זה אני מוכרח לומר ללימוד זכות, הגישה המזלזלת הזאת בתלמידי חכמים שמדירים שינה מעיניהם מהידרדרות הדור היתום, נובעת פשוט מחוסר ידע, מאי הכרה בחומרת המבזה תלמידי חכמים – ואפילו בעיקום חוטם או בניד ראש…
חז"ל אומרים במסכת סנהדרין שהאומר – מאי אהנו לן רבנן [מה מהנים אותנו החכמים, אינם מועילים לנו] יש לו דין אפיקורוס. זה שהנוגע ביין שלך הוא פוסל אותו משתיה – – – מזכיר לך מישהו מהסובבים אותך?
לי כן.
חטא קטן הוא לעבור על דברי חכמים, לעומת החטא הגדול מאד לבוז להם!
האיש אשר לא גורס כלל את 'הלכות כבודם של תלמידי חכמים' הוא חשוד בודאי על זלזול ביסוד היסודות של היהדות, התורה והעסק בה אינם חשובים בעיניו, הוא שייך לעולם אחר. מסכן הכופר הזה זה השם שלו.
פעמים רבות נתקלתי בחבורות של מלהגים אודות השלטון של הרבנים… בזלזול מופגן ובביזוי נורא ואיום, לא תמיד המחאה היא במקומה, לפעמים כדאי למנף את התופעה להתבוננות מחודשת על המצב הזה, על החינוך החרדי בכללותו, או על הצלה מתהום האפיקורסות שנפערת למולנו… ללמוד כיצד 'אין להתנהג'! ! !
– בלי 'הרבנים' אין לנו שולחן ערוך. ואין המשך יהודי.
אולי כדאי לצטט על דברי בעל ספר החינוך (מצוה תצה): 'לשמוע בקול בית דין הגדול, ולעשות כל מה שיצוו אותנו בדרכי התורה באסור ומותר, וטמא וטהור, וחייב ופטור, ובכל דבר שיראה להם שהוא חיזוק ותיקון בדתנו, ועל זה נאמר (דברים יז, י): "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך", ונכפל בסמוך (שם, יא) לחיזוק הדבר "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה". והעובר על זה, ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו, מבטל עשה זה. וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת'.
וכה כתב איש האלוקים, הרמב"ן הקדוש בפירושו לתורה (דברים יז, יא):
'כי על הדעת שלהם הוא נותן לנו התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול'.
צאו ובדקו בכל אלו שעזבו את מקור החיים האמיתיים, ותגלו עד נקלה, כי בבית משפחתם הגרעינית שרר לעג גלוי בגדולי תורה. ביקורת על מנהיגים רוחניים. לצון סרקאזי על אדמורי"ם ורבנים… בטוח!
איך תוכל מחר להטיף לילדך על ציות מוחלט לתקנות חכמים שנהגו לפיהן כל ישראל, זה דורות, כשתפישת עולמו של ילדך המוזנת מהרוח הנושבת בביתך, והיא מורעלת בניכור עמוק בין הרוח הטהורה הנושבת מבתי המדרש של מנהיגי הדורות.
פעם, כאשר מישהו, חכם קטן וטיפש גדול, החל להסביר לי אודות הרבנים האלו שכל הכוונה שלהם היא כסף וכבוד וכו' – – – וכך כאשר כל גופי נעשה חידודין חידודין, הצלחתי להשחיל משפט, ובררתי את דעתו על גדול ישראל ידוע ומפורסם בעמודי ההוראה של הדור, היושב בפרישות מוחלטת מכל הויות עולם הזה, ללא שמץ של נהנתנות כלשהי ועוסק בתורה במשך עשרות שנים, לפני שאביו של הרכלן, לדוגמה, הגיח לעולמנו ושאלתי: האם גם דבריו של אותו צדיק קשיש נידונים לזלזול ובזיון?
התשובה שהגיעה מכיוונו של 'איש האמת' הציגה את המבלבל באור נלעג וקטנוני, היא היתה הזויה לגמרי.
וצורמת מאד.
והכי כואב, שאין המדובר באנשים רעים וחטאים.
האפיקורסים של היום הם חברך לכולל, שותפיך לספסל הלימודים בשיעורי תורה ותפלה. הבל הפה הקוטל באחת את המשכיות עמידה על משמר הטהרה והנקיות, והבזה למניפים את דגל האותנטיות היהודית ברמה הוא הרעל שפוזר על ידי כוחות האופל למגר את השפעת הקדושה בעולם.
המתפתה להניף בחופזה יד מבטלת מול הוריו ומוריו יֵדַע נָא, כי הוא טבעת בשלשלת הכופרים שפרשו מדרכי התורה, לא גילוח הזקן והפאות הוא תמיד השלב בו עוברים לתחומו של שטן-הכפירה. לפעמים התובנה אשר 'לי הכל מותר', מסוכנת יותר. כי לא, לא מותר לך הכל. אתה טועה.
דומני, שדי בפחד הברור מלהיכלל בסטאטוס של 'אפיקורסות', כדי לתרגל סגנון עדין ומכובד יותר כלפי אנשים מורמים מעם, אשר כוח הפסיקה בידם, וניתנה להם רשות מן השמים להנהיג את הדור. אותם אתם שואלים שאלות בהלכה ובהשקפה. אל תהיה כה חכם בעיניך… הקשיים שלך לקיים את דבר ה' אינם תירוצים לגיטימיים לבוז, לבטל ולהתחצף.
אולי המלחמות על הקירות מיותרות, הקרב האמיתי הוא בפנים, במעוז הפרטי שלנו, שם מתחוללת המלחמה על הדעות הכוזבות, כי מי שבכי של זקן שקנה חכמה אינו מזיז לו, הוא נגוע בשיא השיאים של הדעות הכוזבות. אשר כל באיהן לא ישובון.
הבכי הנורא על האובדן העצום של השגיאה בביב השופכין המיוצר חדשים לבקרים בעולמנו הדיגיטלי.
כותב טור זה אינו קרבן הקיצוניות הסוערת, אני ניצב, להוותי, בצומת הדרכים המנוגדות, בהכירי לעומק את תופעת הנשירה והנטישה, יודעני בודאי, כי ברוב המקרים, אם לא בכולם, המניע הגדול של הקרירות לכל דבר שבקדושה הינו הקו הלא ברור של ההתייחסות אל רבנים וכלי קודש.
הקו הבוזה.
המזלזל.
המתווכח.
המחציף.
מחפשי השלימות בזולת, ימרטו את שער ראשם ביום מן הימים כי יבוא, ואז עיניהם התמהות למול אי שלמותם של מחונכיהם תפקחנה להיווכח בטעות הענקית שעשו – – – בחטא שחטאו בזלזול הורים ומורים.
זהירות!
כאן סכנה!