{דינא קשיא}

התעוררות ליום הגדול והנורא

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה, מוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ הָאֲרִיזַ"ל כִּי אָז דָּנִים אֶת הָעוֹלָם בְּדִינָא קַשְׁיָא, דִּין קָשֶׁה, לְעֻמַּת הַיּוֹם הַשֵּׁנִי בּוֹ דָּנִים בְּדִינָא רַפְיָא, דִּין רָפוּי, קַל יוֹתֵר.

כָּתוּב בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דָּנִים אֶת הָאָדָם בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת, בִּבְחִינָה אַחַת עִנְיָנָיו הַגַּשְׁמִיִּים, וּבִבְחִינָה נוֹסֶפֶת עִנְיָנָיו הָרוּחָנִיִּים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַל הָרוּחָנִיּוּת שֶׁלּוֹ, וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי עַל הַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁלּוֹ.

כַּאֲשֶׁר עֵינֵינוּ נְשׂוּאוֹת אֶל יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, יוֹם רִעֲנוּן הַתַּקְצִיב, וּבוֹ נִכְתָּבִים הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ לְמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי הַשָּׁנָה, לִבֵּנוּ מַחְסִיר פְּעִימָה, נִזְכָּרִים אָנוּ בְּכָל הַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר מָצְאוּ אוֹתָנוּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה, לִבֵּנוּ הוֹמֶה בִּתְפִלָּה חַמָּה לְאֵל נוֹרָא עֲלִילָה, אָנָּא הַשֵּׁם! דַּי… תֶּן לָנוּ שָׁנָה טוֹבָה יוֹתֵר.

אֲבָל בָּרוּר שֶׁבַּמֻּשָּׂגִים הַקַּטְנוּנִיִּים שֶׁלָּנוּ, שָׁנָה טוֹבָה יוֹתֵר הִיא שָׁנָה שֶׁל שִׂגְשׂוּג כַּלְכָּלִי, שָׁנָה שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ שַׁלְוָה בַּהֲמוֹן תְּחוּמִים וּשְׁטָחִים, אֲנַחְנוּ מוֹאֲסִים בְּהִתְמוֹדְדוּיוֹת בִּלְתִּי פּוֹסְקוֹת, אָנוּ רוֹצִים רֶצֶף שֶׁל אֵרוּעִים טוֹבִים וּמְשַׂמְּחִים, לֹא רוֹצִים יוֹתֵר בְּעָיוֹת.

אַךְ שֹׁרֶשׁ כָּל הַבְּעָיוֹת שֶׁלָּנוּ, נָעוּץ אֵי שָׁם בַּמָּקוֹם הַבִּלְתִּי יָדוּעַ לָנוּ, דַּוְקָא בַּמִּישׁוֹר הָרוּחָנִי, שָׁם מִתְחוֹלְלוֹת הַסְּעָרוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת, הֵן הַסִּבָּה הַמְנִיבָה אֶת הַתּוֹצָאוֹת הַמְעִיקוֹת, בַּמַּטָּרָה הָעִקָּרִית שֶׁלִּשְׁמָהּ בָּאנוּ לְעוֹלָמֵנוּ הַשָּׁפֵל, שָׁם מִתְגַּלְּעִים חֲסֵרִים גְּדוֹלִים, אָנוּ רוֹצִים אֶת הַטָּפֵל וּמַזְנִיחִים אֶת הָעִקָּר. הַדִּינָא קַשְׁיָא הוּא שָׁם, בַּמַּהוּת.

וְכִי יֵשׁ לָנוּ הַשָּׂגָה מַה אוֹמֵר הַדָּבָר הַזֶּה דִּינָא קַשְׁיָא? בּוֹרֵא עוֹלָם בְּעַצְמוֹ דָּן אֶת הָעוֹלָם בְּדִין קָשֶׁה וְעַז מְאֹד, וְכִי יָכוֹל מִישֶׁהוּ לוֹמַר לָנוּ, שֶׁלֹּא אִכְפַּת לוֹ הָעִנְיָן הַזֶּה? וְאָז עַל מַה דָּנִים אֶת הָאָדָם? עַל רוּחָנִיּוּת, עַל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, עַל נְקֻדַּת הַחִיּוּת שֶׁל הַנְּשָׁמָה.

כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא רוּחָנִי, הַגַּשְׁמִיּוּת הִיא הַחִיצוֹנִיּוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, אֲבָל יֵשׁ לוֹ פְּנִימִיּוּת, וְלָכֵן אָנוּ רוֹאִים שֶׁאֲנָשִׁים נִמְצָאִים הֵיטֵב בְּחִיצוֹנִיּוּת הָעוֹלָם, יֵשׁ לָהֶם כָּל טוּב, אַךְ הֵם שְׁבוּרִים וּרְצוּצִים לְלֹא שִׁיעוּר וְעֵרֶךְ. וְלָמָּה? כִּי לֹא הֵזִינוּ אֶת רוּחָנִיּוּת חַיֵּיהֶם, וְהִיא תּוֹבַעַת אֶת שֶׁלָּהּ.

לוּ הָיִינוּ יוֹדְעִים עַד כַּמָּה הָאַחֲרָיוּת גְּדוֹלָה עָלֵינוּ, דַּוְקָא בַּמִּישׁוֹר הַהוּא, הַנּוֹרָא וְהָאָיּוֹם, הָיִינוּ זוֹעֲקִים בְּמַר לִבֵּנוּ, וַחֲרֵדִים מִיּוֹם הַדִּין הַזֶּה דַּוְקָא, אֶת הַפַּרְנָסָה וְהַבְּרִיאוּת הָיִינוּ מַנִּיחִים לְהִתָּמֵךְ עַל הַדִּינָא רַפְיָא, אַךְ הַדִּינָא קַשְׁיָא מַה יִּהְיֶה עָלָיו? הֲלוֹא שָׁם תָּלוּי הַכֹּל, הַחִיּוּת שֶׁל הַחַיִּים, הָרוּחָנִיּוּת שֶׁלָּהֶם, עַל זֶה דָּנִים אוֹתָנוּ, אִם יִהְיֶה לָנוּ אֹשֶׁר וְחִיּוּת בַּחַיִּים אוֹ שֶׁמָּא הֵם יַעַבְרוּ מָרִים כְּלַעֲנָה לְלֹא שׁוּם קֶשֶׁר לִרְוָחָה חָמְרִית כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת, כִּי כָּאָמוּר, הַחִיּוּת הָרוּחָנִית מְקוֹרָהּ טָהוֹר בְּשִׂיא הַשִּׂיאִים שֶׁל הַדְּבֵקוּת הָאֱלוֹקִית, וְהִיא מַתַּת שָׁמַיִם, וְעָלֶיהָ נִכְתַּב וְנֶחְתָּם בְּדִינָא קַשְׁיָא שֶׁלָּנוּ, גִּיוַואלְד.

מִי שֶׁלֹּא חָוָה מֵעוֹדוֹ חַיִּים שֶׁל רוּחָנִיּוּת, הוּא נָתוּן בְּתוֹךְ מַעֲבֶה הַחֹשֶׁךְ שֶׁל הַחַיִּים, כָּל סִפּוּק רִגְשִׁי שֶׁהוּא זוֹכֶה לוֹ, מִיָּד מוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו עוֹד סִפּוּק שֶׁלֹּא מוּלָא, הוּא לָבֶטַח גַּם לֹא יָבִין אֶת הַנֶּאֱמָר כָּאן, כִּי אוֹתוֹ דָּנִים כְּבָר שָׁנִים לְאַלְתַּר לְמִיתָה רוּחָנִית, נָנוּד לוֹ בְּרַחֲמִים, אֲבָל אָנוּ כֵּן יוֹדְעִים, טָעַמְנוּ פֹּה וְשָׁם חִיּוּת אֱלֹקִית, נַפְשֵׁנוּ כְּמֵהָה אֶל הָאֱמֶת הַזֹּאת, וְאָנוּ לֹא נוֹתְנִים לָהּ זֹאת, כִּי לֹא זָכִינוּ לְהִכָּתֵב לְחַיִּים.

אָדָם שֶׁמַּאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאֵינוֹ חוֹוֶה אֶת הַתַּעֲנוּג שֶׁבִּדְבֵקוּת בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, הוּא הָאֻמְלָל הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר עֲלֵי אֲדָמוֹת, כִּי הוּא גַּם עוֹבֵד וְגַם לֹא מְשֻׁלָּם כָּרָאוּי לוֹ, הַתַּשְׁלוּם עֲבוּר הַיְגִיעָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בָּא מִיָּד, כְּשֶׁאָנוּ חוֹוִים אֶת קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב, שָׁם נִמְצֵאת הַנְּקֻדָּה שֶׁל אֹשֶׁר הַנְּשָׁמָה, הַאִם הִיא תִּזְכֶּה לָזֶה.

הַדִּינָא קַשְׁיָא פּוֹתֵחַ אֶת עֲשֶׂרֶת יְמֵי הַתְּשׁוּבָה, כְּנֶאֱמָנִים לְדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ הָאוֹמֵר שֶׁבִּתְחִלַּת בְּרִיאַת הָעוֹלָם רָצָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין, כָּךְ בֶּאֱמֶת מִתְרַחֵשׁ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה מֵחָדָשׁ, פּוֹתֵחַ בְּדִין קָשֶׁה מְאֹד.

הַהַמְתָּקוֹת הַנִפְלָאוֹת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים לוֹ, אֵינָם מַפְחִיתוֹת מֵעֹמֶק הַדִּין, הַשִּׁתּוּף בְּמִדַּת הָרַחֲמִים נַעֲשֶׂה עַל יָדֵינוּ, עַל יְדֵי דבקותנו בַּדִּין הַזֶּה, בְּמַהֲלַךְ שֶׁל הַהִתְחַבְּרוּת שֶׁלָּנוּ אֶל הָאֱמֶת הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל הַבְּרִיאָה שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ מַמָּשׁ.

אוֹי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֶת הָרֹאשׁ לֹא מְאַבְּדִים לְעוֹלָם, הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ דּוֹמִינַנְטִי בְּכָל פְּעִילוּת הָאֵבָרִים כֻּלָּם, הַמּוֹחִין שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲמוּרִים לְלַוֹות אוֹתָנוּ לְמֶשֶׁךְ כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, לִהְיוֹת חֵלֶק מִמָּהוּתֵנוּ, יְהוּדִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יְהוּדִים שֶׁל דִּינָא קַשְׁיָא מְמֻתָּק לְגַמְרֵי.

הַבְּכִיָּה שֶׁל גַּעְגּוּעִים בִּשְׁעַת הַתְּפִלּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הֵן בְּכִיּוֹת שֶׁל כְּמִיהָה אֶל הָאֱמֶת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֶל הַמְּלוּכָה הָאוֹפֶפֶת כָּל רֶגֶב בַּבְּרִיאָה, הַהִתְגַּלּוּת שֶׁל נְשָׁמָה יְהוּדִית כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ מַמָּשׁ, הִיא סוֹד הַחִיּוּת הָרוּחָנִיּוּת שֶׁל יְהוּדִי, כֹּחַ הָרֹאשׁ הַשָּׁנָה אָנוּ פּוֹעֲלִים בַּכִּוּוּן, וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בִּמְיֻחָד. לְמַעַנְךָ אֱלֹקִים אָנוּ מְבַקְשִׁים חַיִּים, חַיִּים בִּרְצוֹנְךָ, אֵין לָנוּ חַיִּים אֲחֵרִים, כִּי כָּאֵלּוּ הַמְנֻתָּקִים מֵהֶאָרַת אוֹר פָּנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים אֵינָם נִקְרָאִים חַיִּים, וַאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים טוֹב טוֹב שֶׁכָּכָה זֶה. לְשָׁנָה טוֹבָה נִכָּתֵב וְנֵחָתֵם לְחַיִּים טוֹבִים אֲמִתִּיִּים וּלְשָׁלוֹם, אָמֵן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אבינו מלכנו

הוּא אַבָּא שֶׁלָּנוּ – הַמֶּלֶךְ בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא

אהה! דינא קשיא

דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת לְיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה   בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ

דמעות של ראש השנה

הִרְהוּרֵי דְּבָרִים לִקְרַאת יום הדין רֹאשׁ הַשָּׁנָה. זְמַן שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת. הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹאֵף לְהִתְהַוּוּת מֵחָדָשׁ,

דמעות של ראשית השנה…

התחדשות של ראש השנה   רֹאשׁ הַשָּׁנָה. זְמַן שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת. הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹאֵף לְהִתְהַוּוּת מֵחָדָשׁ,

זהותו המפתיעה של השופט

כַּאֲשֶׁר הַשּׁוֹפֵט בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הוּא מֻשָּׂא חֲלוֹמוֹתָיו שָׁנִים שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ, מֵאָז שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל בַּגְרוּת

כי הייתי לישראל לאב!

הוּא אַבָּא שֶׁלָּנוּ – הַמֶּלֶךְ   בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר

לחשוף את הקשר

אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם י"ד אלול תש"פ   ביום ראש השנה, אנו נדרשים

רגע אחד, מי בדיוק השופט?

כַּאֲשֶׁר הַשּׁוֹפֵט בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הוּא מֻשָּׂא חֲלוֹמוֹתָיו   שָׁנִים שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ, מֵאָז שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל

קטגוריות