עדיין מרחשות השפתיים
חודש מרחשון הנושק לחודש תשרי, הוא מהווה השלמה נפלאה, ככלים המכילים את האור, אותו קנינו בירח האיתנים, שאיתן במצוות, בתשובה ובתפלה. בשמו של החודש מרחשון שהוא מאותיות מרחשן שפתיה – עדיין מרחשות השפתים, מרומזת ההארה היושבת עדיין בחדרי הלב, כל עוד אנו נתונים תחת הרושם העמוק שרשמנו בנפשותינו, החל מיום הדין של ראש השנה, בעת הקיבוץ הקדוש, עד אחר שמחת תורה.
באותם ימים קדושים, היינו בבית ספר מיוחד, בו למדנו את דרכי קרבת ה', זיככנו את הנפש שלנו, התרגלנו למציאות שונה – מציאות של קודש, כל מועד וחג, הביא בכנפיו אור וקדושה, הנפש התרגלה לחיות מתוך מציאות חדשה של תשובה ואמונה, אך כעת בפתחו של חודש חשון, אנו נפגשים עם מציאות שונה וחדשה, מאיימת קמעא – חודש של חול, חיים ללא חגים… אך יש גם חדשות טובות.
אותן שפתיים שהרגילו את עצמן להיות דובבות בתפלה ובתחנונים, למדו היטב את דרכו של עולם, את הסוד של קרבת אלקים לי טוב, שאיננה כי אם על ידי התפלה, שהיא השער שדרכו נכנסים להשם יתברך, הן כבר לא יכולות להתנתק מאותה גדולה, הן ממשיכות לרחוש ולמלמל תפלות וקדושות גם כאשר מגיעים ימים של חשוון, ימים של חורף ארוך ומתמשך.
כלומר, אם בחודש תשרי "למדנו" כיצד לנהוג, עכשיו, בחודש חשון, מתחילים אנו בחודש היישום, הלכה למעשה מה שלמדנו בבית מדרשו של תשרי! להתפלל, להתפלל ושוב להתפלל. ובמיוחד בחודש הפותח את חדשי החורף – "עיקר עבודת איש הישראלי הוא בחורף – לקום בחצות הלילה" (שיחות הר"ן סימן שא). כלומר, הגענו לעיקר! בחודש מרחשון, למרות שאין בו לא חג ולא מועד, אבל יש בו את עיקר עבודת השם של האיש הישראלי – לקום בחצות הלילה, לעסוק בתורה הקדושה, ולקיים קומי רוני בלילה לראש אשמורות.
היו אנשי שלומנו נוהגים לחזור על אמרתו של הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע, שהיה מכנה את לילות החורף בשם לילות הזהב, משום שבלילות אלו, המתמשכים מאד, ניתן לקנות את העליה הגדולה של עבודת השם, ליישם את הקדושה הגדולה ביותר שקיימת עלי אדמות – נוכח פני ה'.
סיפורי מופת הרואיים מועברים מדור לדור, על העובדים הגדולים שבתוך אנשי שלומנו חסידי ברסלב, ל"ו צדיקים שבדור, שהיו עושים את לילותיהם ימים, והיו בוערים בלהבות משולהבות באש הגדולה של עבודת השם: תיקון חצות, ליקוטי תפלות, התבודדות ושיחה בינם לבין קונם ושיעורים כסדרן… הזמן המתאים לכך הוא לילות החורף הארוכים, הקדושים בקדושת חול המועד (בשם צדיקים), אז הנה כי כן – יש מועדים קדושים בחודש חשון – כל לילה ולילה.
בחודש חשון מזכירים על הגשמים, הלימוד הנפלא מכך הוא מהותו של כל החודש. הרי המתפלל הראשון על הגשמים היה אדם הראשון, שלמד מנסיונו – שללא תפילה אין כלום! כך אחרי חודש תשרי, היינו הלומים ושכורים מיינה של הקדושה שנמסכה בעצמותנו בשפע אדיר, ימי ראש השנה הקדושים, עשרת ימי תשובה, יום הכפורים, ארבעת הימים שבין יו"כ לסוכות, ימי הסוכות הקדושים, הושענא רבה, שמחת תורה ושמיני עצרת. כל יום ויום מהרשימה הזאת כולל בו אורות נפלאים המביאים את האדם להתקרבות ודבקות בהקב"ה. אך את הפירות קוצרים כעת. כאשר יהודי יודע שאין שום דבר אחר חוץ מתפילה, גם הגשמים, שהוא טבעו של עולם, באים לעולם בזכות המתפללים, ואדם אין לעבוד את האדמה. האדם, בהיותו עובד ה' באדמת העולם, הוא מעניק לגיטימציה לקיומו של העולם.
יחד עם האיחולים לחודש בריא וחסון, עלינו לאחל לעצמנו ולחברנו, שהחודש הזה, עם הקרירות הנושבת בו, יהפוך לנו לימי קודש של עבודת השם עמוקת עומק, בהם אנו יכולים להתרגל לחיים של קדושה גם כשאיננו עטופים בקיטל או אוחזים במינים הקדושים, ככה סתם, בימי החול החורפיים והאפרוריים – יבהיק אור בהיר בשחקים, אור של עבודת השם בלילות הזהב.