קידושין של יהודי – חיבור לתורה
כתובות דף ג'
הריטב"א מוסיף על דברי הרש"י והתוספות, שאומרים שלכן אומרים כדת משה וישראל, שאף אם לא אמר כך בפירוש, אעפ"כ הוא כך, משום שהוא אומדנא דמוכח, היינו מדת פנימיותו של יהודי מוכחת, שהוא מחובר ביצירת מעשה קנין הנישואין על דעתם של חכמים, ואם יש מצב שאסור שהגט יהיה גט, משום פרוצות ומשום צנועות, הרי שכבר בשעת הנישואין נלקחו השקלולים הללו בחשבון, וממילא נישואין כאלו שאינם יכולים להיות בקנה אחד עם הרצון של הבורא, הרי הם בטלים ומבוטלים בדעתו של היהודי בעת היותם, ואינם נעשים ונהיים כאשר פני הדברים כן. והלימוד העמוק מזה, הוא לידע, כי הנישואין שלנו הם אדעתא דרבנן, כל מה שקורה ונארע בחיי הנישואין, הם בבחינת דעת, כי דעת הוא חיבור, ואין החיבור והדעת של ישראל כדעתם של שאר אנשים שאינם בקדושת ישראל, כי להם אין להם אלא מקומם ושעתם, אך הנישואין של יהודי הם אדעתא דרבנן, ומה היא דעת חכמים? היא דעתו של הקב"ה, המתלבשת בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, אם יהודי יזכור, בכל מהלך ימי חיי הנישואין שלו, שקידושין, שהם הקנין המחבר בינו לבין אשתו, היא דעת התורה, היא חיבור התורה, יזהר ביותר להאציל קשר זה בקשר של אצילות קדושה מאד, כי כל היחודים והזווגים הנעשים למעלה, יש להם ביטוי כביכול, ביחוד הקדוש שלמטה, ואם חיים חיים כאלו של קדושה ודבקות, שהיא בחינת אדעתא דרבנן, יהיה לו שלום של דבקות השם, תהיה לו שלימות עם התורה, וזה שאמרו חז"ל כל השרוי בלא אשה – שרוי בלא אשה, כי להיות שרוי עם אשה לפי נוסח ישראל, הוא בחינת אדעתא דרבנן, שהוא סוד התחברות והתקשרות לצדיקים, שעל כן מצינו שיש בחינה של המשיא בתו לתלמיד חכם, כי הנישואין קשורים לדעת תורה.