שיר – מנין עשרה
מנין עשרה אֵיזֶה אֹשֶׁר זֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּמִנְיָן זֶהוּ רֶוַח עָצוּם מַמָּשׁ כְּמוֹ קִנְיָן לְהַקְפִּיד עַל זֶה וְלִהְיוֹת בָּעִנְיָן לָבוֹא כָּל בֹּקֶר לְבֵית הַכְּנֶסֶת לַעֲזֹב
מנין עשרה אֵיזֶה אֹשֶׁר זֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּמִנְיָן זֶהוּ רֶוַח עָצוּם מַמָּשׁ כְּמוֹ קִנְיָן לְהַקְפִּיד עַל זֶה וְלִהְיוֹת בָּעִנְיָן לָבוֹא כָּל בֹּקֶר לְבֵית הַכְּנֶסֶת לַעֲזֹב
וְעוֹד מְעַט… יָמִים וְשָׁנִים אֲחַכֶּה לוֹ בְּכִלָּיוֹן עַיִן בּוֹכָה לִבִּי יֶהֱמֶה עָלָיו תַּחַת שֶׁמֶשׁ וּלְבָנָה עִכּוּבוֹ הַנּוֹרָא גּוֹרֵם לִי בֶּכִי וְגַם אֲנָחָה יוֹם יוֹם
