{מלכות}

בני השכינה נקראים אל הדגל… א' תמוז תש"פ   הדבר שאנו הכי בטוחים בו, שאין הקב"ה עושה דבר מיותר בעולם, ואם הוא הביא אותי לעולם,

טז. וְעוֹד, לָשׁוֹן הָאֱמוּנָה מוֹרֶה עַל גִּדּוּל וּצְמִיחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיְהִי אֹמֶן אֶת הֲדַסָּה", שֶׁפֵּרוּשׁוֹ מְגַדֵּל וּמַצְמִיחַ, וּכְמוֹ כֵן הִיא מִדַּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ,

למרוד כן, אך בה' לא…. מוצאי שבת פרשת שלח, תש"פ   מרעיש הענין הזה, איך שאי ההסתמכות על ה' היא מרידה בו, המלים המהדהדות הללו,

אסון ניגוד האינטרסים שבין החניך למחנך את החינוך הטוב ביותר לא ניתן להעניק, כאשר הרקע לגדילתו של הנער הינו רקע הרסני. הורים שמתקוטטים בביתם, או

הוּא אַבָּא שֶׁלָּנוּ – הַמֶּלֶךְ בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא (ירמיה

הִרְהוּרֵי דְּבָרִים לִקְרַאת יום הדין רֹאשׁ הַשָּׁנָה. זְמַן שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת. הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹאֵף לְהִתְהַוּוּת מֵחָדָשׁ, הַכֹּל עוֹמֵד לְבִקּוֹרֶת מְחֻדֶּשֶׁת, הַבְּרוּאִים כֻּלָּם מְנֹעָרִים וְנִבְדָּקִים מֵחָדָשׁ. חַי