{קדושה}

רמזי פרשת וירא (1) שבת פרשת וירא תשע"ז   [א] וַיֵּרָא אֵלָיו ה'. יְדוּעָה הַשְּׁאֵלָה, מַדּוּעַ לֹא כְּתִיב וַיֵּרָא ה' אֵלָיו, אֶלָּא שֶׁבָּא לְהוֹרוֹת, כִּי

סוֹד הַמֶּלֶךְ   וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ אֵין מַגִּיד גָּדְלוֹ וְאֵין מְתָאֵר לַחֲשׁוֹ עֲבָדָיו מְשָׁרְתָיו תְּמֵהִים לְדַעְתּוֹ לֹא יוּכְלוּן לְהַשִּׂיג קְצֵה גְּדֻלָּתוֹ כְּבָזָק בָּרָק

ישראל קדושים   אָרִים קוֹלִי בְּשֶׁבַח בְּנֵי רְחוּמָיו שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם אַחִים אֲהוּבִים מַה רַבָּה אַהֲבָתִי אֶתְכֶם אֲצִילוּת נִשְׁמַתְכֶם מֵהָעוֹלָם אֲשֶׁר מְאֹד נֶעְלָם בִּרְאוֹתִי אֶתְכֶם

מי לוקח אחריות?   "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (בַּמִּדְבָּר טו, לט) – הוּא לָאו מִן הַתּוֹרָה, שֶׁגַּם הַלֵּב וְגַם הָעַיִן, לֹא כָּל כָּךְ

בְּרִיתִי אִתְּךָ   קְשֹׁר אֶת נִשְׁמָתִי אֵלֶיךָ אֵ'ל כַּבִּיר הָכֵן אֶת רְצוֹנִי לְהִתְקָרֵב לִקְדֻשָּׁה נַקֵּנִי מְאֹד וְחַטָּאתִי אַתָּה תַּעֲבִיר מִבּוֹר גָּלוּת רְחוֹקָה חַלְּצֵנִי חוּשָׁה אֲנִי

לקבל את המתנה הזאת… טָעוּת יֵשׁ בְּלֶב אֲנָשִׁים רַבִּים, הֵם מִתְבּוֹנְנִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם וְרוֹאִים שֶׁאֵינָם עוֹלִים בְּקָנֶה אֶחָד עִם הִתְנַהֲגוּת שֶׁל אֱמוּנָה, אֲזַי הֵם בּוֹחֲרִים בְּדֶרֶךְ