עבודה של ארץ ישראל – גילוי אלוקות בעצם
ראשי פרקים מבניני חידושים, מוצאי שבת ואתחנן תש"פ
בעזרת השם יתברך, מה שחידשתי אתמול, בסערת המחשבות אודות פרשת השבוע, שיש בה כל כך הרבה דיבורים קדושים, מה שאין הפה יכול לדבר וללב לחשוב, והתחלתי להתבונן בפסוקים ראשונים של פרשת ואתחנן, איך שזהו הפלא ופלא שהפרשה מתחילה באמצע… ואתחנן אל ה' בעת ההיא, שזה לכאורה באמצע סיפור, פרשה שמתחילה בבחינת המשך, עם ואו החיבור, ולהורות בא, שזה כל הסיפור, התפלות של משה רבינו שלא נענו, ובאמת איתא במי השילוח, שהתפלות כן נענו, כי משה רבינו נשאר הרבי שלנו גם בארץ ישראל, ונמצא שהוא כן זכה להיכנס לארץ הקדושה ברוחניות. והתחיל לומר אתה החילות להראות את עבדך את גדלך, כי סוד ארץ ישראל היא בחינת גדולת השם יתברך, כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים, ארץ ישראל היא סוג האמונה הגדולה בהשם יתברך, וראיית האלוקות עין בעין, בסוד עיני ה' אלקיך בה, לראות את ארץ ישראל הוא לראות את האלוקות ממש בלי מסך המבדיל, זה מה שהיה בבסיס של הטענה של אומות העולם, לסטים אתם, כי הם רוצים שתהיה האלוקות בהשראה של יחסיות, ולא בלעדיות, זו קליפת האומות. משה רבינו רומז על זה שלפני שהוא מבקש אעברה נא ואראה, הוא מדבר על גדלות הבורא יתברך, הוא מבאר את סוד ארץ ישראל שהשיג, שהוא לראות את הבורא. ובסוף הפסוק הוא אומר, אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, והוא העבודה של חוץ לארץ, להשיג את האלוקות ביחס להעדר, לעומת סוד ארץ ישראל שהוא אלוקות בלי יחס כלל. אשר מי יעשה הוא בחינה של השוואה לאחרים, ולכן התאוה משה רבינו להכנס לארץ ישראל, לזכות להשגות אלוקות בלי יחס, כי אם אלוקות בעצם, ועל כן ביקש על ראיית ארץ ישראל, ולא הזכיר את עצם הכוונה להכנס לארץ ישראל, אעברה נא ואראה, ויתעבר ה' בי למענכם, יש בזה סוד נפלא עד מאד, שה' כעס למענכם, כדי שזה יהיה סדר העבודה שלכם, שתכניסו אותי לארץ במפעלכם, על ידי עבודת כל יחיד שתכניס את בחינת משה לארץ ישראל על ידי מעשינו, אך הקב"ה אמר למשה, שאין שומע לו, ולא שמע עלי, ואל תוסף דבר אלי, למה לא רצה שמשה יוסיף לדבר, משום שהענין של משה עד ארץ ישראל היה ביחס, אשר מי אל וכו', ואחר כך רוצה לזכות אל סוד ארץ ישראל, שהוא ללא היחס, אך הקב"ה גלה לו סוד נסתרים, שזה המשך הפסוקים, ונשב בגיא מול בית פעור, בית פעור הוא סוד האלוקות שאינה מובנת, שרואה רק רע באלוקות, פעור הוא אותיות פ"ו רע, והבן לעומק, כל האיש אשר הלך אחר בעל פעור, בעל פעור הוא מדריך שהולכים אחריו, שהוא מבאר לאנשים את האלוקות בשגיאה, אבל התיקון שמשה רבינו למד מהשם יתברך, ונשב בגיא מול בית פעור, לא לתת לבית פעור את הזכות קדימה להוביל, אלא מול בית פעור, זה לעומת זה, להשפיל את היכולת של בעל פעור, משה רבינו ידע, שרק בארץ ישראל מכניעים את בעל פעור, ואכן שם צוה ה' את הברכה, שם מאירה האלוקות בעצם, הבהירות של אלוקות, היופי הטוב והטהור, לכן ציין זאת שהם יושבים ומתעכבים להכניע את הקליפה של פעור, ואכן אחר כך הוא מבין את תשובת הקב"ה, לא שמע אלי, אל תוסף לדבר אלי, אל תעבוד יותר את השם יתברך בדרך של יחסיות, אתה נכנס לארץ, כי בניך נכנסים להחיותך שם על ידי שישמעו את תורתך ויקימוה, וזה השמידו ה' אלקיך מקרבך, מהעצם של ישראל, אין יותר עבודה של בעל פעור, אלא יש עבודה של ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.