סימן ט

וְאִם יָבוֹא לוֹ הִרְהוּר תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה יַרְחִיק מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ, וִיבַזֶּה הַתַּאֲוָה עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׂנְאוּי וּמָאוּס אֶצְלוֹ, וְיַרְגִּיז יֵצֶר הַטּוֹב עַל הַיֵּצֶר הָרַע וְתַאֲוָתוֹ, וּבָזֶה יַכְנִיעֵם. וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ עַצְבוּת כְּלָל כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא אַדְּרַבָּא, יִשְׂמַח מְאֹד בַּמֶּה שֶׁהוּא זוֹכֶה לְהַכְנִיעַ תַּאֲוָתוֹ לְשֵׁם כְּבוֹד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל (שבת פח, ב) וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים.וּבָזֶה, כַּאֲשֶׁר לֹא יִמָּשֵׁךְ אַחַר תַּאֲוָתוֹ אֲפִילוּ בְּמַחֲשָׁבָה וִיבַזֶּה אוֹתָהּ, יַכְנִיעַ מְאֹד הַקְּלִפּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּזֹּהַר (ח"א ק, ב) וּבַר לֵבָב (תהלים כד, ד) דְּלָא אַמְשִׁיךְ רְעוּתֵיהּ וְלִבֵּיהּ בָּתַר סִטְרָא אַחֲרָא.

*

וְאִם יָבוֹא לוֹ הִרְהוּר תַּאֲוַת עוֹלָם הַזֶּה – יַרְחִיק מִמַּחְשַׁבְתּוֹ. וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן רלג): 'הַכְּלָל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם שֶׁיִּהְיוּ שְׁתֵּי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּפַעַם אֶחָד. עַל כֵּן בְּקַל יְכוֹלִין לְגָרֵשׁ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת רַק בְּ'שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה', דְּהַיְנוּ, שֶׁלֹּא לַחֲשֹׁב אוֹתוֹ הַמַּחֲשָׁבָה, רַק לַחֲשֹׁב אֵיזֶה מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת בְּתוֹרָה אוֹ עֲבוֹדָה אוֹ אֲפִלּוּ מַשָּׂא וּמַתָּן, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּשׁוּם אֹפֶן'; עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְכָאן מְחַדֵּשׁ לָן הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב הַקָּדוֹשׁ, שֶׁגַּם מַחֲשֶׁבֶת הִרְהוּר תַּאֲוַת עוֹלָם הַזֶּה, הַיְנוּ שֶׁמִּתְאַוֶּה לְאֵלּוּ תַּעֲנוּגִים גַּשְׁמִיִּים, צָרִיךְ לְהַרְחִיק מְאֹד מִמַּחְשַׁבְתּוֹ, כִּי הַהִתְגַּשְּׁמוּת שֶׁל הָרְדִיפָה אַחַר תַּאֲוַת עוֹלָם הַזֶּה, מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְכָל רָעוֹת וְצָרוֹת רַבּוֹת. וִיבַזֶּה הַתַּאֲוָה – כִּי בֶּאֱמֶת הַתַּאֲוָה לְדָבָר חוֹלֵף וְעוֹבֵר הוּא בָּזוּי מְאֹד, וּבְכֹחַ הַשֵּׂכֶל אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת הֶבֶל הַתַּאֲוָה. עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׂנְאוּי וּמָאוּס אֶצְלוֹ – שָׂנְאוּי מִצַּד שֶׁהַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִית הִיא נֶגֶד רְצוֹן הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וּמָאוּס מֵחֲמַת פְּחִיתוּת הַתַּאֲוָה מִצַּד עַצְמָהּ, שֶׁהִיא נִפְסֶדֶת וְאֵין לָהּ שׁוּם עֵרֶךְ, וְאַדְרַבָּה וְכוּ'. וְיַרְגִּיז יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרַע וְתַאֲוָתוֹ (עַיֵּן בְּרָכוֹת ה' ע"א) – בְּפַשְׁטוּת, לֹא רַק לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ אֵלָיו, וְלַחְשֹׁב שֶׁהוּא מַפְסִיד אֵיזֶה עִנְיָן עָרֵב וּמוֹעִיל, אֶלָּא לְכַתְּחִלָּה לָצֵאת לְמִלְחָמָה עֲקֻבָּה מִדַּם נֶגֶד הַיֵּצֶר, וְלַעֲשׂוֹת דַּיְקָא עִנְיָנִים וּמַעֲשִׂים שֶׁמַּכְנִיעִים אֶת הַיֵּצֶר עַד חָרְמָה, כִּי הַלָּשׁוֹן שֶׁל חֲזַ"ל הוּא רַק 'לְהַרְגִּיז יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרַע', אֲבָל כָּאן מוֹסִיף 'וְתַאֲוָתוֹ', שֶׁגַּם עֶצֶם הַהִתְאַוּוּת אֶל הַיִּצְרִין רָעִים הוּא לֹא־טוֹב וּמְגַשֵּׁם מְאֹד, גַּם אִם לֹא נִכְשָׁל, חָלִילָה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן וְכוּ' וְכוּ', וְלָכֵן צָרִיךְ לִלְחֹם עִמּוֹ בְּיוֹתֵר, כְּדֵי לְמָאֲסוֹ בְּכָל מִינֵי מִאוּס, וּבָזֶה יַכְנִיעֵם – אֶת הַקְּלִפּוֹת וְהַתַּאֲווֹת הַמּוֹשְׁכוֹת אוֹתוֹ אֶל זֻהֲמַת הָעוֹלָם הַזֶּה. כִּי בְּעֶצֶם הַפְּרִישׁוּת מֵהֶן אֵינוֹ מֻבְטָח שֶׁהִכְנִיעָם, מִשּׁוּם שֶׁבְּכָל פַּעַם מִתְנַסֶּה בָּהֶן, וְרוֹצוֹת לְהַכְרִיתוֹ מִן הַשֹּׁרֶשׁ, אֲבָל אִם יִשְׂנָא אוֹתָן בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה, יִפְרֹם אֶת כָּל הַהִתְקַשְּׁרוּת הַטִּבְעִית שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֲלֵיהֶן. וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ עַצְבוּת כְּלָל כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ תַּאֲוַת עוֹלָם הַזֶּה – זֶה הַסִּימָן אִם זָכָה לְהִתְנַתֵּק לְגַמְרֵי גַּם בְּלִבּוֹ פְּנִימָה מֵהַהִתְקַשְּׁרוּת אֶל הָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי זֶה יָדוּעַ לַכֹּל, שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ עַל בּוּרְיוֹ, וְאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵינוֹ חָסֵר אֵיזֶה עִנְיָן בְּעוֹלָמוֹ הַגַּשְׁמִי, וְדֶרֶךְ בְּנֵי־אָדָם לְהִצְטַעֵר בְּיוֹתֵר כְּשֶׁאֵין לָהֶם אֶת תַּאֲוָתָם, וְעוֹד מְקַנְּאִים בְּאֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם, אֲבָל מִי שֶׁלֹּא רוֹאֶה תַּכְלִית בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, אֵינוֹ מִצְטַעֵר כְּלָל עַל אֵלּוּ הַחֶסְרוֹנוֹת. אֶלָּא אַדְּרַבָּא! יִשְׂמַח מְאֹד בַּמֶּה שֶּׁהוּא זוֹכֶה לְהַכְנִיעַ תַּאֲוָתוֹ לְשֵׁם כְּבוֹד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ – כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ אוּלַי הָיָה מַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ אַחַר תַּאֲוָתוֹ, אֲבָל כְּשֶׁהִזְדַּמֵּן לוֹ כָּךְ מִן הַשָּׁמַיִם, בְּוַדַּאי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ הִצִּילוֹ מִן הַתַּאֲוָה, וּמַרְגִּישׁ זְכוּת שֶׁל מַמָּשׁ שֶׁזָּכָה לְהַכְנִיעַ אֶת הַתַּאֲוָה לְשֵׁם כְּבוֹד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן שְׁנֵי שְׁלַבִּים, הַשָּׁלָב הָאֶחָד, לֹא לְהִצְטַעֵר כַּאֲשֶׁר הַתַּאֲוָה נִמְנְעָה מִמֶּנּוּ. וְאַחַר כָּךְ בַּשָּׁלָב הַשֵּׁנִי – יְקַשֵּׁר מַחְשַׁבְתּוֹ, שֶׁהַפְּרִישׁוּת הַזּוֹ הִיא לִכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי כֵּיוָן שֶׁהוּא שָׂמֵחַ מְאֹד שֶׁאֵין לוֹ תַּאֲוָה, נִמְצָא, שֶׁכָּעֵת בּוֹחֵר בִּבְחִירָתוֹ לַעֲשׂוֹת הַכֹּל לְשֵׁם־שָׁמַיִם, וּבְשִׂמְחָה עֲצוּמָה. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (שַׁבָּת פח ע"ב): 'וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים', בָּזֶה – כִּי אִם יִסְּרוּ אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם וְהוּא שָׂמֵחַ עַל זֶה, עָלָיו נֶאֱמַר מַה שֶּׁאָמְרוּ שָׁם (שׁוֹפְטִים ה, לא): "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ", שֶׁהוּא נֶחְשָׁב לְאוֹהֵב אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְזוֹ הַדַּרְגָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁאָדָם צָרִיךְ לִשְׁאֹף לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ בְּחַיָּיו בְּעָלְמָא הָדֵין – לִזְכּוֹת אֶל אַהֲבַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, בְּתַכְלִית הַדַּרְגָּה הָעֶלְיוֹנָה, עַד שֶׁכָּל הָאַהֲבוֹת שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה תִּהְיֶינָה בְּטֵלוֹת לְמוּל הָאַהֲבָה הָעֶלְיוֹנָה. וּמִכָּתְלֵי דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים אַתָּה לָמֵד, כִּי מִדָּה זוֹ שַׁיֶּכֶת בְּכָל אָדָם, כִּי בְּוַדַּאי הַצַּדִּיק הַמֻּפְלָג אֵינוֹ מַרְגִּישׁ יִסּוּרִים כְּלָל בִּמְנִיעַת הַתַּאֲווֹת, חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא בָּא לְדַבֵּר אֶל הָאִישׁ הַפָּשׁוּט, שֶׁאַף אִם הַמְּנִיעָה הַלֵּזוּ הִיא יִסּוּרִים מַמָּשׁ אֶצְלוֹ, הַיְנוּ שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מִמַּדְרֵגַת צַדִּיק, אֲבָל יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אִם הוּא שָׂמֵחַ שֶׁהִקְרָה ה' לוֹ אֶת הַקְּדֻשָּׁה הַזֹּאת, אֲזַי נֶחְשָׁב גַּם הוּא 'שָׂמֵחַ בְּיִסּוּרִים', כַּנַּ"ל; וְזֶה חִזּוּק גָּדוֹל לָנוּ, שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לִזְכּוֹת לְדַרְגָּה עֶלְיוֹנָה זוֹ, לְעֻבְדָּה וּלְמַעֲשֶׂה, כִּי אֵלֵינוּ דִּבֵּר הַנָּבִיא. כַּאֲשֶׁר לֹא יִמָּשֵׁךְ אַחַר תַּאֲוָתוֹ – לֹא מִבַּעֲיָא בְּמַעֲשֶׂה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלֹּא יִמָּשֵׁךְ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים בְּכֹחַ הַתַּאֲוָה הָרָעָה, רַחֲמָנָא־לִיצְלָן, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּמַחֲשָׁבָה יִהְיֶה רָחוֹק מִן הַתַּאֲוָה בְּמַחְשַׁבְתּוֹ, וִיבַזֶּה אוֹתָהּ בְּלִבּוֹ, וּבְכָךְ יַכְנִיעַ 'מְאֹד' אֶת הַקְּלִפּוֹת – צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, כִּי הָעִקָּר הוּא קְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה, וְיֵשׁ הַרְבֵּה טוֹעִים בְּיוֹתֵר, בְּחָשְׁבָם כִּי כַּאֲשֶׁר פּוֹרְשִׁים בִּמְצִיאוּת מִן הַתַּאֲווֹת, 'קָדוֹשׁ יֵאָמַר לָהֶם', וְאַף שֶׁאַשְׁרֵי חֶלְקָם עַל מַה שֶּׁזָכוּ לִחְיוֹת חַיֵּי טֹהַר לְלֹא הִתְגַּשְּׁמוּת בְּפֹעַל, עִם כָּל זֹאת, הֲלֹא 'כּוּלָּא בְּמַחְשָׁבָה אִתְבְּרִירוּ' (זֹהַר פְּקוּדֵי רנד ע"ב), שֶׁאִם אָדָם נִמְשָׁךְ אַחַר תַּאֲוָתוֹ בְּמַחְשָׁבָה – מְטַמְטֵם אֶת הֶחָלָל שֶׁל הַבְּרִיאָה (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן מט), וְלֹא רַק שֶׁאֵין לְהִמָּשֵׁךְ אַחַר הַתַּאֲוָה בְּמַחֲשָׁבָה, אֶלָּא צָרִיךְ כָּל־כָּךְ לְזַכֵּךְ אֶת עַצְמוֹ, עַד שֶׁיַּרְגִּיל אֶת מַחְשַׁבְתּוֹ לְבַזּוֹת תֵּכֶף־וּמִיָּד בְּלִבּוֹ אֶת הַתַּאֲוָה, עַד שֶׁכִּמְעַט יָקִיא אֶת נַפְשׁוֹ לְמוּל הַתַּאֲוָה. וְעַל־יְדֵי־זֶה יַמְשִׁיךְ עַל הַבְּרִיאָה קְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה וְנִשְׂגָּבָה, וְכַמָּה חֵילוֹת שֶׁל קְלִפּוֹת נִכְרָתִין וְנִכְלִין עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה [בְּעֵת הִתְגַּבְּרוּת], וּמִזֶּה יוּכַל כָּל אָדָם לִקַּח מוּסָר לְעַצְמוֹ וְחִזּוּק גָּדוֹל בְּעֵת הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲוָה, כִּי הֲלֹא אִם אֶזְכֶּה לְהַכְנִיעַ אֶת מַחֲשֶׁבֶת הַמְשָׁכַת הַתַּאֲוָה, הֲרֵי אֲנִי מַכְנִיעַ אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וּמִי גֶּבֶר לֹא יִרְצֶה בָּזֹאת?! כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (וַיֵּרָא ק' ע"ב): עַל הַפָּסוּק (תְּהִלִּים כד, ד): "וּבַר לֵבָב" –  [וְלִבּוֹ בָּרוּר בְּיִרְאַת ה' וְלֹא מִפַּחַד אָדָם (מְצוּדוֹת)], מִי הוּא הָאִישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ 'לֵב בָּרוּר' וְזַךְ, לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ? זֶהוּ אוֹתוֹ אָדָם דְּלֹא אַמְשִׁיךְ רְעוּתֵיהּ וְלִבֵּיהּ בָּתַר סִטְרָא אַחֲרָא – אֶלָּא לְאִתְמַשְׁכָא בָּתַר פּוּלְחָנָא דְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא [שֶׁלֹּא מַמְשִׁיךְ אֶת רְצוֹנוֹ וְלִבּוֹ אַחַר הַצַּד הָאַחֵר – הַמִּתְנַגֵּד לַקְּדֻשָּׁה, אֶלָּא לְהַמְשִׁיכוֹ רַק אַחַר עֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא]. וּמִן דִּבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הַלָּלוּ לְמֵדִים אָנוּ, כִּי לֹא רַק קְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁלֹּא לַחֲשֹׁב בִּדְבָרִים שְׁפֵלִים – מְזַכָּה אֶת הָאָדָם בְּתֹאַר 'בַּר לֵבָב', אֶלָּא בְּעִקַּר מִי שֶׁאֵין לוֹ מְשִׁיכַת הָרָצוֹן וְהַלֵּב אַחַר הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, מֵחֲמַת שֶׁלִּבּוֹ הַטִּבְעִי – שֶׁזִּכֵּךְ וּבֵרַר אוֹתוֹ כָּרָאוּי – מִתְרַחֵק מֵהֶם, וּבָז לָהֶם בְּלִי שׁוּם נִסָּיוֹן וּמַאֲבָק, אָז זֶהוּ סִימָן שֶׁזָּכָה לִבְרִירוּת הַלֵּב כָּרָאוּי, וְ"עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד" (תְּהִלִּים לב, ו) וְכוּ', אַשְׁרֵי לוֹ. [וְצָרִיךְ לְהָבִין, כִּי כָּאן מְדַבֵּר בְּאֶחָד שֶׁמָּנְעוּ אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם מִלְּהִמָּשֵׁךְ אַחַר הַתַּאֲוָה, וְהוּא בִּזְכוּתוֹ – אֵינוֹ מִצְטַעֵר עַל אִבּוּד הַתַּאֲוָה, כִּי אִם שָׂמֵחַ בְּזֶה, וְשִׂמְחָה זוֹ הִיא הַסִּימָן שֶׁהוּא מִתְנַקֶּה מֵהַתַּאֲוָה, וְאֶפְשָׁר, שֶׁהַשִּׂמְחָה הַזּוֹ גּוֹרֶמֶת לְהִתְנַתֵּק, כְּשֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ אֶת הַשִּׂמְחָה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל הִתְרַחֲקוּת מֵהַתַּאֲוָה, אֲזַי הוּא צוֹעֵד בְּבִטְחָה בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ].