שאלות ותשובות

כל היום אומרים לי שה' אוהב אותנו הכי בעולם ומפנק אותנו ושאנחנו הבייבי שלו. באמת אני ככה מאמינה. אם ה' כל כך אוהב אותנו למה הוא שולח לנו כל כך הרבה נסיונות וצרות? אם השם רוצה שנתקרב אליו הוא הרי יכול לגרום שנתקרב אליו מתוך הטוב ולא מתוך הקושי והכאב? האם ה' אוהב שאני בוכה הרבה כי כואב לי משהו? לא ! למה הוא מלכתחילה לא מונע מהבן־אדם את הצער? ולמה יש אנשים שכל כך סובלים? או למשל אנשים שאין להם מה לאכול?! הוא הרי אוהב אותנו כל כך? תודה.

שלום וברכה. אני אשה בת ארבעים, אמא לחמשה ילדים בין הגילאים עשרים ואחת לשש, יש לי הריונות קשים מאד, אבל אני אשה בריאה ברוך השם. בעלי מאד רוצה עוד ילד אבל אני פוחדת. פוחדת מההריון עצמו ומהגידול אחר כך ולכן אני דוחה את המחשבה כל חודש מחדש. האם אני מתנהגת בסדר או יש מצב שהשם כועס עלי? יכול להיות שאני סובלת קשיים בבית כגון שידוכים או פרנסה כי השם מקפיד עלי? ואם כן איך אוכל לשכנע את עצמי להביא עוד ילד. אציין שבשנים האחרונות לא שאלתי רב או דיין איך להתנהג. באמונה שלי אני לא חושבת שרב או דין יכולים להחליט על החיים שלי איך להתנהג בהקשר של ילודה. אשמח לשמוע תשובה. בברכה.

שלום רב, רציתי לדעת האם אתה רואה את דרך רבינו נחמן שונה מדרך שאר תלמידי הבעל שם טוב הקדוש, וכן מהי ההתבודדות הזו בדרך ובצורה של חסידי ברסלב, ועוד כמה ספקות שאני לא מבין את נחיצות הענין להתפלל דווקא באופן ובצורה הזו, וכן איני סובל ביטויים קיצוניים של ללמוד שמונה עשרה שעות ביממה וכו', וכן לילות שלמים בשדה וכו', אשמח אם תשיב ענינית לשאלותיי

אחד הבנים הבוגרים שלי התחיל לאחרונה לגלות סימני הידרדרות, ואיני יודעת כיצד לנהוג, האם לקרבו על חשבון שאר הילדים, או שמא להרחיקו, כי כבר התחלתי לראות סימנים מדאיגים אצל האחים הקטנים.

שלום לכבוד הרב, כל שבוע אני נהנה מחדש לקרוא את הפינה שלך בגליון … ההנאה מתגברת כשאני מיישם את מה שכתבת, ורואה שזה גם מצליח… אני יכול להביא לדוגמא את שולחן השבת. מאז שהורדנו את הלחץ והכללים, ומי שרוצה להשתתף, שיבוא ויהנה, פתאום כל הילדים באים מיוזמתם, שרים מיוזמתם, פשוט מעין עולם הבא… אולי יש לך גם טיפים איך לגרום לילדים לקום ולהתכונן מהר כל בוקר?

נקלענו למצב לא נעים. הבן שלנו, בן ה-6 נתפש בגניבה ואנחנו מבקשים לדעת כיצד עלינו להתמודד עם סיטואציה מביכה זו. מה עלינו לומר לו וכיצד עלינו להגיב, בחומרה או בסלחנות?

הלימוד המשותף שלי עם בני בשבת, הופך לסיוט, אני מנסה לבחון אותו על הנלמד במשך השבוע, והוא נרגז ונרגן, איזה פיתרון יש לתופעה מרגיזה זו?

הבן שלנו הגיע מהתלמוד תורה בוכה, פגוע. המחנך פגע בו… מה התפקיד שלנו בסיטואציה כזאת? להיות בעדו? בעד המחנך? נראה שמה שלא נעשה אנחנו עלולים לעלות על מוקשים. מה עושים?

שולחן השבת בביתנו רחוק מלהיות נעים, בדיוק בזמן שכולם מתכנסים – מתחוללות המהומות. אנחנו, ההורים, מוצאים את עצמנו גוערים ומעירים לילדים, והנעימות של השבת מופרת. איך נוכל לשמר את הטעם הטוב של השבת למרות החיכוכים הללו?

השבוע בני המתבגר 'התקיל' אותי בשאלה שמעולם לא התמודדתי איתה באמת: מדוע ללכת רק בשחור לבן? מה עומד מאחורי המדים החרדיים? אשמח לשמוע את תשובתך.

שאלה: ילדי שאל אותי, למה אני צריך ללמוד את שור שנגח את הפרה, מה זה קשור אלי? ובכלל, מהי מהות לימוד התורה בדורנו, כשיש הרבה הלכות שאינן מעשיות? האם תוכל לכתוב תשובה לשאלות אלו?

בתי לומדת בסמינר שבו מלמדים רבות על "בית של תורה". לעיתים אני מבחין שבעיניה קיימת סתירה בין המציאות שאני עובד לפרנסתי ובין החינוך שהיא מקבלת בסמינר. האם זו אכן סתירה?

איך צריך לחנך את הילדים ביחס לאנשים שאינם שומרים תורה ומצוות? הילד החכם שואל "למה להם מותר?", מה עלינו להשיב לו?

לצורך פרנסתי אני מחובר לרשת המקוונת, אך כיון שילדיי מתחנכים שאינטרנט אסור, זה יוצר בביתנו דילמה חינוכית חריפה. הילדים רואים מודעות רחוב וחוברות הסברה אודות האיסור בגלישה לא בטוחה וכו', והם שואלים: אבא, למה לנו יש אינטרנט?

כיצד אני אמורה להתייחס לבקשות הנער המתבגר לגבי דמי כיס. ישנה גישה שהילד שמקבל את כל צרכיו בבית אינו צריך כסף שיהיה שלו, אבל מצד שני הנער מגלה רצון לעצמאות שמתבטאת בדמות ארנק אישי עם כסף. מה ועד כמה?

לאחרונה אני מוצא את עצמי מאיים בעונש על ילדי ואחר כך אני מוותר. כל המעמד שלי בעיניהם נראה רופס… הם אפילו לא ממצמצים כשאני מאיים בעונש כלשהו, יודעים שאבא יוותר מהר, מה עושים?

במשפחתנו ברוכת הילדים, מתעורר מדי פעם ויכוח מי יעשה מה. הילדים נדרשים להושיט יד לעזרה והם לא ממש מעוניינים בכך. הדברים האלו מעייפים אותנו כהורים, ואנו רוצים לנצל פינה זו ולשאול: איך מחנכים את הילדים לעזרה ולרצון טוב לעזור?