למנחם היקר
אסור לשקר בשום פנים ואופן באף מצב ולאף אחד… חוץ מדרכי שלום, שאז מותר לשנות ולא לשקר, חס ושלום, או כשאדם נמצא במקום סכנה.
זו שטות להכניס את עצמו לתוך תשובות על בירורים של שדכנות, מי שיש לו שכל – יודע איך לענות באופן שלא יהיה שקר כלל, אבל לשקר בפירוש למי שמחפש אדם עם תכונה מסויימת, ושואל על התכונה הזו עצמה – ולרמות אותו, אין זה מן היושר, ובפרט אם מדובר בקרוב שלך, או חבר טוב, למה שתטעה אותו? מצד שני, יש ענין כזה, שלא לענות בדיוק על מה ששואלים, כי אם זה לא מן השמים, הוא כבר ישמע את מה שצריך לשמוע, ויתרשם ממה שצריך להתרשם, ואם הוא עיוור ואינו רוצה לראות – זה סימן שמן השמים מסבבים זאת.
אם זה לא לשון הרע ממש, אלא שאדם רוצה למשל אחד שיעבוד עבודה מסויימת, ורוצה לדעת אם ההוא מסוגל לזה, אפשר לומר שאינו מסוגל, למשל, אבל להטעות בפירוש, אין לזה שום חן והצדקה. בדרך כלל, האדם רוצה לדעת אם כדאי לו להתחתן עם פלוני ולכן הוא מסביר את רצונו בכל מיני שאלות, אז אם המצב הוא שזה לא בשבילו, אפשר לומר – זה לא בשבילך וכו'. כמובן על פי דיני הלכות לשון הרע, ואם הוא חושב שכדאי לו לקחת אותו – אפשר לומר, קח אותו שמע לי, ולא להתייחס בפרטיות ללמדנות שהוא דורש לדעת אודותיה או דברים מלאכיים אחרים, שאנשים מדמיינים שמגיע להם, ומותר לשבח באורח כללי, אף קצת למעלה מן האמת הברורה,, כי כל אחד יש בו טוב שלא ידוע, וכשאתה משבח אותו – אין זה שקר.