רחל, לפני התשובה, חשוב שתקשיבי לשאלת לבך,
וזכרי שציינת שמדובר בילד בן שש!
התפישה הנכונה של המצב, היא שהילד אינו גַּנָּב!
מה שאתם רואים כ'גניבה' נתפס אחרת אצל הילד. אם תגדירו אותו כ"גנב", תיכנסו למערבולת של גנב ושוטר, שההשלכה שלה תהיה תפירת תפקיד ה"גנב" לנצח על הילד [זה נכון, אגב, לגבי כל תיוג].
עליכם לדעת כי ילד צעיר בודק גבולות, הבדיקה כוללת גם "לקיחה מה שלא שלי". כתגובה, עליכם להציב גבולות בלי הגדרות לא נכונות ואף מזיקות.
יתירה מזו, גניבה של ילדים לא מבטאת בהכרח תאבון לכסף או לחפץ מסוים, אלא לעיתים היא נובעת מהצורך בביטחון, שמתעורר כאשר מונעים בעדו מלפרוץ גבולות.
גישה נוספת יכולה לראות את ה'גניבה' כמילוי יצר הסקרנות הטבעי, לראות ולבחון: "מה מסתתר מאחורי האיסור לגנוב". זה בדרך כלל סוג הגניבה של ילד בגיל צעיר מאד, שמתחיל לבדוק את עצמאותו. ערכם של החפצים הגנובים פעוט, הגניבה נעשית באופן אימפולסיבי, ללא תכנון, והילד אפילו מצפה שייתפס. הוא תוהה: מה יקרה אם… איך יגיבו אבא ואמא? האם הם באמת מתכוונים שאסור לגנוב? האם זה יזעזע אותם? כך עומד הזאטוט ובודק את הוריו. האם באמת אסור לגנוב או שזו איזושהי אמירה סתמית שלא ממש מתכוונים אליה ברצינות?!… "הבהלה" של ההורים מ"הגנב החדש בעיר" עשויה לקלקל את ההזדמנות להראות לו את חומרת המעשה.
בהתאם לגישה הבריאה הזאת, עלינו להתייחס לגניבות שכאלו, בדרך שתועיל להבא.
א. מאחר ומדובר בהצבת גבולות (וזה נכון לגבי כל דבר), ממילא אין מקום לשיחות מוסר על רוע הגניבה וכו'. הילד לא שם! הוא נמצא במקום של "לראות מה יקרה אם אעבור על הכללים", לכן, שיחות לא מועילות ואפילו משדרות חולשה, כי כשמישהו עובר על "קו אדום" לא מסבירים עם פסוקים ומקראות, אלא אומרים לו בביטחה: "עד כאן"! לא מקובל עלי שאתה לוקח חפץ השייך למישהו אחר!
ב. החפץ חייב להיות מוחזר לבעליו, כדי שהילד לא יחווה את הרווח שבהעשרת רכושו על ידי דרך קלה זו, אך דבר זה אמור להיעשות ללא השפלת הילד ותוך כדי שמירה על כבודו. כך אנו מצילים אותו מההתרגלות לחיי עושק, תהיה סיבתם אשר תהיה.
סיבה נוספת לגניבות אצל ילדים בגילאים צעירים, יכולה להיות הצורך בתשומת לב. גניבה מסוג זה תהיה בד"כ בתוך המשפחה, תתגלה בקלות, הילד יודה בגניבה לאחר שידחקו בו מעט, ולעתים אף יתפאר במעשה ויחזור עליו – במידה ותשומת הלב לה זכה הודות למעשהו לא הייתה מספיקה. תשומת לב, אף אם היא שלילית, עדיפה לו על פני התעלמות. בדרך כלל, ילד, במצב כזה מביא בכוונה לכך שיתפסו אותו.
חשוב כמובן גם כאן להתייחס בחומרה לפריצת הגבול. אך יש לקחת בחשבון את צרכיו ואת המסר שהוא מבקש לשדר.
מלבד הרצון לתשומת לב, יכולות גניבות להיות ביטוי לקשיים רגשיים נוספים – תחושות בדידות, קיפוח, נקמה ופחיתות ערך. אם נגנבו החפצים מילד אחר במשפחה או מחבר, ייתכן שהמטרה של הילד היא לפגוע באותו בן משפחה או החבר, מעין נקמה או שאיפה "לנצח" אותו משום שקשה להתחרות בו.
אם אין קשר בין הגניבות לבין האדם ממנו נגנבו החפצים, על ההורים לשאול את עצמם מה אומר להם הילד במעשה זה. אלו צרכים שלו לא באו על סיפוקם? כשלהורים אין מענה לכך, או כשהם מנסים להבין את האיתות כפי הבנתם ומנסים לתת את הדעת למה שעומד מאחורי המעשה, ובכל זאת הגניבות נמשכות – יש לבקש עזרה מקצועית. זאת עלינו לזכור תמיד – עונש לא יפתור צרכים רגשיים.