לכבוד יוסף נ"י
צער גדול הצטערתי לשמוע על חבר יקר, שכה סובל, מהבדידות, ומחווית הגירושין הלא נעימה, ועוד שהוא כהן שעובדה זו מצמצמת את האפשרויות שלו וכו', ואין מי שידאג לו, מי יתנה צערה של נשמה הסובלת בעולם הזה.
חסד גדול אתה עושה אתו, שאתה חושב מחשבות איך להיטיב לו בעת צרתו, אבל לפני שתכנס לפני ולפנים בתורת ההתחזקות – להרעיף עליו טללי ניחומים, שב עם עצמך ותהיה בטוח בעובדה ובמציאות הבאה – שככל שתהיה בטוח בה – תוכל להעביר אותה בשלימות ללבו של חברך וידידך הסובל. והיא – שיש מי שדואג לו! הקב"ה לא שכח אף אחד ולא שכח גם אותו, כל אדם, בכל מציאות שהיא, יכול למצוא פתרון לבעייתו, יש והדרך לפתרון ארוכה מאד, ויש שהיא קצרה, אבל עצם הידיעה הברורה הזו – נוסכת תקווה בכל איש שיהיה.
קשה מאד לחזק אדם במצב קשה, אבל אפשר להיות אתו, לתמוך בו, לפעמים לא הדיבורים הרבים מרגיעים, אלא עצם העובדה שיש מי שמבין אותו, מסתכל על עיניו באהבה ומרגיש את לבבו הנשבר, הצער הגדול של בני העולם, בכלליות הוא הבדידות שבצער הזה, הכאב הגדול שחווה מי שנטשו אותו ואין מסתכלים עליו – הוא לאין ערוך, ולכן זו מצוה גדולה להיות אתו.
וכאשר כן תדרש לומר דיבורים חמים, הרי ענין התפלה שאנו מבקשים מהשם יתברך – אינה דבר של מה בכך, כבר ראינו בעינינו אנשים שהיו במצבים הכי קשים, ובכח התפלה והשיחה בינו לבין קונו הגיעו לרמות גבוהות של נסים גלויים שעשה עמהם הקב"ה, הרי לא זר הדבר שיש לו זווג, והוא 'רק' צריך למצוא אותה, את התהליך הזה יעשה ה', חזק אותו שזה אפשרי, עודד אותו על תפלות חמות על הענין, בכל יום ויום, כי כשיש לאדם תפלה – יש לו תקוה, וכשיש לו תקוה – יש לו תפלה. חברים טובים יכולים להשיב את האור ללב הנשבר, ולהביא אותו למקום יותר טוב.
אם זה לא די, גייס עוד חברים, שיצטרפו למאמץ הזה, ללחום את מלחמתו האבודה של חבר שהחיים הרעו לו, אולי מפעם לפעם תתאספו, ותקשיבו ללב שלו, בלי להתווכח ולייסר, פשוט רק להקשיב, להיות שם בשבילו, ואם הוא לא יחוש בודד, ותהיה לו בכל זאת שמחת חיים, הוא יהיה אדם מוצלח, ויוכל בישוב דעתו להגיע אל מציאת זווגו בסייעתא דשמיא.
המאחל לך הצלחה במצוה הגדולה שאתה עוסק בה – לחזק נשברי לב.