ידוע המאמר "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך", ובמיוחד נכון הדבר אם מדובר בהרבה מן האור. יש להניח, שהורה המגלה אחריות יהודית, והוא מגביר את ההשפעה הרוחנית החיובית – בכך בלבד הוא מחזק את חומת העמידות של הילד לעתיד, בפני הרוחות המנסות לערער את יציבותו הרוחנית של האדם.
וכשם שכוחה של השפעה זו יפה כדי להטמיע תכנים חיוביים, כך בכוחה לחנך למבט נכון ומשקיף על החיים היהודיים. הילד שמקבל מהוריו השפעה רוחנית חיובית, ערכית ונעימה, אינו זקוק לקללות ולגידופי מחץ כדי לדעת שדרכו היא הנכונה. ההשוואה הבלתי נמנעת שהוא יעשה בנפשו, בין הוריו המחונכים והמחנכים לאהבת הבריות ולנימוס מופלג, תגדיל את החומה הבצורה בינו לבין החוץ… מטבע הדברים, הוא ישאף להידמות דווקא למה שנראה בעיניו חיובי ונכון, והוא ימאס באורח חיים שונה, למרות שהוא לא גדל על ברכי הביטויים הלשוניים נוטפי החריפות.
כל זה הוא באופן של לכתחילה. אך כאשר הילד שואל, ואנו נזקקים לענות לו, גם כאן אסור שתבוא תשובה מעורפלת ומגמתית. אם נאמר לו שכל החילונים הם רעים ומושחתים, הוא עשוי ביום מן הימים לגלות יהודי חילוני בעל מדות טובות, ובלבו הוא יערער, בצדק, על קביעתכם. אך כאשר אתם תשברו את אזנו אודות הזכות הגדולה של ההשתייכות לקהל עדת ישורון, שלומי אמוני ישראל האמונים עלי תורת אמת… ומי שלא זכה – הוא חסר את האור הגדול הזה בהכרח, הרי שלא נזקקתם להבליט את הרוע, ונגעתם בנקודת הטוב – לה זכינו. ואגב, גם אותו יהודי רחוק, באופן פוטנציאלי שייך לכל הדברים הטובים שהתברכנו בהם, כך שגם נגיף ההתנשאות אינו קיים בתשובה זו. אנו לא יותר טובים – הקב"ה יותר טוב!
צריך להסיט את נושא ההתעניינות הרדודה במגזרים ובשוני שבהם, וללכת על בטוח… לא ההשתייכות לקבוצה מסוימת עושה את האדם יותר טוב, אלא הקרבה שלו לאלוקים! אם ילד שואל על חילוני – למה הוא נוסע בשבת? אחרי שענינו לו את התשובה הבנאלית שהוא לא למד בחיידר והוא פשוט לא יודע (מה שנכון…), צריך להגיד לילד את האמת היותר עמוקה: הנה יהודי, עם נשמה קדושה, אם רק יכיר את מי שאמר והיה העולם – איזו שבת תהיה לו! אה! גיוואלד… כאן הוספנו מימד של שייכות, של 'ערבות', כלומר, אחינו הוא, אלא שבינתיים הוא נמצא בחוץ.
ברור, שהניסוח המעודן הזה, לא בא ממקום של התייפייפות ושידור שכולם שווים… אם הוא בא ממקום אמיתי שבלב, הוא משדר את האמת התורנית הצרופה. הוא מבליט את הערך במקום את העדרו. זאת הזדמנות נוספת לנטוע בלבנו ובלב צאצאינו אהבה לתורה הקדושה ולמצוותיה. ובנימה עקיפה ניתן להוסיף, כי אב שילדו אינו שומע מפיו מחאות שונות, חדשים לבקרים על קבוצות שונות מאתנו, שבתוך היהדות החרדית וכו', עשוי להיות יותר בר סמכא בעיני ילדיו אודות מה שנעשה בחוץ… זו לא דמות האיש השונא "את כל מה שזז"… זה אבא יהודי הקרוב אל ה' בקירבה אמיתית ונשמתית.