לכבוד יואל נ"י
קשה לי קצת לקרוא את הדברים כפשוטם, שאדם יש לו מתוך העשרים וארבע שעות ביום, רק שעה אחת, כלומר, אתה נשארת עם 23 שעות, מתוכם, אם תישן שמונה שעות, ישארו לך 15, אם תעבוד עוד 10 שעות, ישארו לך 5 שעות, שעה אחת לתפלות, ועוד 4 שעות ללימוד…. טעיתי?
אבל אני כן מבין שבמציאות של החיים שלך, אתה רואה שעה נוחה שבה אתה מסוגל ללמוד, והיא שעה בודדת נקיה, שקטה, שאותה אתה רוצה להקדיש ללימוד התורה, ולכן אתה שואל איזה חלק מהתורה אתה תלמד בשעה הזו. כבר שאלו אחד מבעלי המוסר, את השאלה הזו, אחד שאל, יש לי רבע שעה ללמוד, מה ללמוד באותו זמן – ענה לו: למד מוסר, ואז תגלה שיש לך יותר מרבע שעה…
ולענין שלנו, אם אתה מזהה שיש לך שעה אחת, תייקר מאד את השעה הזו, ובאמת לא משנה מה שתלמד, כי אם תהיה השעה הזו שלימה אצלך, שלא תרים טלפונים באותה שעה, ולא תבטל אותה באותה שעה, לא תעדיף שום עיסוק, ואפילו הבוער ביותר – כי השעה הזו תהיה קודש קדשים, אז היא תאיר לך את שאר שעות היום, ויתכן מאד, שעם הזמן היא תביא איתה עוד שעות.
ופטור בלא כלום אי אפשר, הרי כתוב שלעולם ישלש אדם את שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד, לכן תחלק את השעה הזו בחכמה, שב במקום שיש לך שם ישוב הדעת, תלמד קצת חומש, וקצת משניות, וקצת גמרא, ותקפיד ללמוד גם הלכה, כי כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ובסיום השעה, תן שבח והודאה להשם יתברך שזכית ללמוד תורה, ושיזכה אותך ללמוד גם מחר תורה, ושיתן לך ה' עוד שעות כאלו. וביום השבת, ובחגים ובחופשים, השתדל לאסוף יותר משעה אחת לשעות חייך הנצחיים, כמו שאומר רבנו ז"ל (ספר המידות, אות לימוד, סימן סה): מי שאין יכול ללמד כי אין לו פנאי ולומד בשבת וראש חדש, בזה הוא מעציר את רוח הטומאה:
אל תקח קשה את הביקורת שלי שנאמרה בחיוך ומתוך טפיחת שכם מעודדת, השאלה שלך היא שאלה של התקרבות לה', וקבל את זה כזכות שאתה רוצה להקדיש שעה אחת להקב"ה.