על שיטת ברסלב לעומת דרך הבעש"ט, ומהי עבודת ההתבודדות?!

בעזהשי"ת

לידיד נפשי היקר דוד נ"י

אקוה להקב"ה שאזכה לענות לך באופן שתהיה מרוצה, והעיקר שיהיה לעובדא ולמעשה…

ותודה רבה לך על שאתה מזכה אותי להפוך בדברים עליונים וקדושים מאד, כי אין למעלה מהם, ובשבילם באנו לעולם.

הנה צריך לעשות סדר בדברים, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, כי הדברים האלו שאתה שואל כתובים וערוכים היטב היטב, באופן הכי בהיר בספרי רביז"ל שמהם תוצאות חיים, ואין מקום להסתפק בהם. וזה כלל גדול ביותר, לראות את לשון הרב, לשון רביז"ל, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, וממילא מה שאחרים אומרים – דבריהם בטלים מעיקרא. ולא שאני מזלזל בדעות בני אדם, אבל בכל זאת, צריך לעשות חלוקה בין לשון מפורש של רבינו הקדוש, שנכתב בדרך שכל אחד יכול להבינה, לבין הנהגות בני אדם של זמנינו שצריך לבארם ולהסבירם, לפחות כדי ללמד זכות עליהם…

קודם כל הערה קטנה, שבעניי, היא חשובה ביותר, בענין השייכות של דרך רביז"ל לשאר דרכים מתלמידי בעש"ט זי"ע, דעתי העניה, שהכל מכוון אחד, והפלא הגדול שבספרי רביז"ל, ששם אתה מוצא את הכל ממש, והלב נמשך לקיים הדברים, וממילא יוצא, שאם שאר הספרים הקדושים הם כמו תלמוד בבלי וכו', הרי שספרי רביז"ל הם כמו שולחן ערוך – הלכה למעשה, ומי שבקי בספריו הקדושים היטב, ולומד בקביעות ספרי תלמידי בעש"ט (באמת ובתמימות, לא באופן מגמתי) רואה כמה הדברים הללו מדוייקים.

בענין ההתבודדות, צריך לעשות כמה חלוקות. 1. ענין התבודדות בכללות, בדידות במקום פנוי שאין שם בני אדם. 2. שיחה בינו לבין קונו. 3. תפלה ושיחה בינו לבין קונו בתוך התבודדות.

כבר לפני מאה שנה, יצא לאור ספר נפלא "השתפכות הנפש", בו מבאר את יסוד דעתו של רביז"ל בענין התבודדות ושיחה בינו לבין קונו, ומביא שם ליקוט נפלא, החל מהאבות הקדושים, הנביאים, התנאים ואמוראים, הראשונים כו', ובמלקט מכל ספרי רביז"ל ומוהרנ"ת ז"ל הדור נאה, כל התורה הזאת.

ההתבודדות במקום מיוחד אינו בשביל השראה חיצונית וכו', כמו שכתבת, וכמו שחושבים הרבה, אלא הוא עיקר גדול שיש עליו תורה שלימה עמוקה בליקוטי מוהר"ן ח"א סימן נ"ב – הניעור בלילה, ותמצית הדברים, שאי אפשר להכלל במחויב המציאות אלא על ידי התבודדות, היינו במקום שאין הולכים שם אנשים אפילו ביום, ובזמן שאין אנשים ערים ופועלים אפילו במקומות אחרים, חוץ לעיר בדרך יחידי בלילה, כשיש זיכוך של זמן ומקום, והאדם מדבר אליו יתברך שם ואז – זוכה להכלל בו יתברך. וכמובן שצריך ללמוד את התורה בפנים, כי היא נפלאה ביותר.

ואיתא עוד בספר שיחות הר"ן (סימן קסג) סיפר לי איש אחד מזלאטיפאלי שבהיותו יושב רבנו ז"ל בזלאטיפאלי, פעם אחת בקיץ התפלל רבנו ז"ל בבוקר השכם ואחר כך שלח את בתו הילדה שרה תחיה וקראה אותו. ובא לרבנו ז"ל ואמר לו רבנו ז"ל: לך עמי לטייל. והלך עמו חוץ לעיר והלך בין העשבים. ענה רבנו ז"ל ואמר: אם היית זוכה לשמע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך בלי פניה ובלי שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום תשלום גמול, כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם וטוב מאד ביניהם לעבוד את ה' ביראה. ואמר בלשון אשכנז עס איז זייער גוט פרום צו זיין צווישין זייא.

מלבד זאת, יש את העבודה הקדושה של "שיחה בינו לבינו קונו" בלשון שרגיל בה, היינו מלבד התפלות הקבועות, יש עבודה לספר אל השם יתברך, כדבר איש אל רעהו, כביכול, באופן הכי פשוט, בתמימות נפלאה, כל אשר עם לבבו, ואף שיש את העבודה שכתבנו לעיל "חוץ לעיר בדרך יחידי", בספרי רבינו ז"ל, יש הרבה אודות "התבודדות" כזאת – שיחה בינו לבין קונו, שאינה רק בשדה, אלא בכל מקום שאדם נמצא, יכול לדבר אליו יתברך.

ודבר זה כתוב באופן הכי בהיר בספרי רביז"ל, דוגמא לדבר, מה שאיתא בספר שיחות הר"ן (סימן ערה) ואמר רבנו זכרונו לברכה שאפילו הישיבה בעצמה שיושבין בחדר מיוחד לבדו גם זה טוב מאד. ואף על פי כן אפילו אם אין זוכין שיהיה לו חדר מיוחד, אף על פי כן יכולין להתבודד ולדבר בינו לבין קונו. ואמר רבנו זכרונו לברכה שתחת הטלית הוא גם כן חדר מיוחד. כי כשמשלשלין הטלית על עיניו, יכולין לדבר בינו לבין קונו מה שרוצין. גם יכולין להתבודד ולפרש שיחתו כששוכב על מטתו ומכסה עצמו בהסדין, כמבואר במקום אחר (שיחות הר"ן סימן סח), שכך נהג דוד המלך, עליו השלום. שזהו בחינת (תהלים ו, ז): "אשחה בכל לילה מטתי" וכו'. גם יכולין לישב על הספר ויסברו אחרים שהוא לומד, והוא יכול אז לדבר בינו לבין קונו. ועוד יש לזה כמה תחבולות למי שחפץ באמת לנהוג הנהגה זו של התבודדות העולה על הכל שהוא יסוד שרש הקדושה והטהרה והתשובה וכו' כמבאר כבר כמה פעמים. אבל טוב יותר להשתדל שיהיה לו חדר מיוחד.

מזה רואים, סוג אחר של התבודדות, היינו שאדם מדבר אליו יתברך, ואין אחד שומע אותו או יודע ממנו, וכך אפשר כל החיים להיות דבוק בו יתברך, ומכמה מקומות משמע, שהעבודה של שיחה בינו לבין קונו, שעה התבודדות, אף שמטבע הדברים, האדם עושה זאת במקום שקט, אבל אין זה עיקר… אלא די שאין מסיחים דעתו, ומדבר אליו יתברך, בשיחה בינו לבין קונו וכו'.

וגם בין ברסלבר חסידים יש בלבול כזה, ובפרט לאלו שלא לומדים הספרים כראוי בפנים, אלא מתקרבים לאנשים שמעוררים אותם על תורת רביז"ל, אזי ממתינים לשעת הכושר, מתי תבוא לידי נסיעה לפעלד ואקיימנה, ונמצא, שאין מתבודדים, ואין מדברים אליו יתברך… אבל לא כן לימד אותנו רביז"ל, לדבר בכל יום אליו יתברך, יהיה איך שיהיה, ובאיזה אופן שיהיה – זה התבודדות לכל דבר.

בענין השמונה עשרה שעות גמרא שכתבת, הן אמת, שדבר נפלא הוא ללמוד הרבה תורה… אבל לעשות תנאי לחסידות ברסלב רק אחרי לימוד כך וכך – הגיחוך צועק עד לשמים, הייתי אומר ההיפך, רק אחרי שמתקרבים אל דרכי רביז"ל, יש סיכוי ללמוד כל כך הרבה… אבל לעצם הענין, פשוט, שדרכי רביז"ל, הם תמימים וישרים, ולכל יהודי באשר הוא, יכול לצעוד בדרכו הנעים, אם רק יסלק דעתו ויקיים את כל מה שאומר בפשיטות בלי שום חכמות.

קח למשל את הענין שאנו עוסקים בו – התבודדות… רעדן צום אייבישטער, וכי אפשר להיות ערליכער איד בלי זה? אתמהה! ורביז"ל אמר (שיחות הר"ן סימן רכח): בודאי נמצאים כשרים אף על פי שאין להם התבודדות. אבל אני קורא אותם "פלייטיס" מבוהלים ומבולבלים; ובודאי כונתו לענין השיחה בינו לבין קונו, שמי שאינו מדבר אליו יתברך, אין לו שום ישוב הדעת דקדושה, וכל ענינו הוא בבהלה, פעם מתלהב מדבר כזה, פעם מדבר אחר וכו', ועל שיחה זו עצמה יש הרבה מה לדבר…

ענין ברסלב, אינו דבר סודי או משהו מוזר שקשה לעמוד עליו, אם אתה עוצם עינים ממה שקורה אצל אנשים אחרים, ואתה מסתכל בתוך ספרי הרב וספרי התלמיד, נגולה לך אבן מעל פי הבאר, הכל כה יפה ונאה, אור בהיר בשחקים, של עבודת השם תמימה וישרה, בדרך שדרכו בה אבותינו ורבותינו הקדושים, אבל אם נחקה אנשים פלוניים, ששם הצדיק קרוי עליהם (בדרך כלל בטעות) אתה תשאר משתומם – הזאת נעמי?

אם באמת חשקה נפשך באמת לדעת סדר הענינים, הייתי מציע לך שתלמד התורה הנ"ל בעיון, וכן בסוף הליקוטי מוהר"ן, ממש בסוף, יש שם תורות רבות, שמדברות מענין "שיחה בינו לבין קונו" (תבין החלוקה שעשיתי), וכן תרכוש הספר השתפכות הנפש, שבכלל מאיר הלבבות מאד, ואני חושב שתרוה צמאונך לגמרי.

האמת, שיש בלבי לכתוב על זה, אלף פעמים יותר, רק אני עוצר עצמי בכוח, רק עוד נקודה כדאי לזכור, ההתבודדות של בתי מדרשות אחרים, אינה אותה התבודדות, כי עיקר ההתבודדות של ברסלב, הוא הדיבור אל השם יתברך, וכל השיחות האלו, שאפשר לדבר אל השם יתברך בכל מקום, ולא צריך דוקא שדה – מקורן – למרבית הפלא, דוקא בספרי רביז"ל שאמר כך בפירוש, כנזכר למעלה. וכדאיתא בספר חיי מוהר"ן (סימן רמא): "אמר, מתי יש לי התבודדות? ואמר, שבשעה שכל העולם עומדים סביביו והוא יושב בתוכם אז יש לו התבודדות. כי הוא יכול לצעק בקול דממה דקה וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו. וגם אנכי שמעתי מפיו הקדוש בעצמו שיש לו קול דממה דקה, שיכול לעמד בין העם והמון אנשים ויצעק בקול דממה דקה מסוף העולם ועד סופו, וכל האנשים סביביו לא ישמעו כלל'.

לא שח"ו אני אומר שאין צריך ללכת לשדות, רק רציתי לעשות סדר בדברים, שמצד אחד יש עבודה ללכת אל השדה עד שזוכה ליכלל במחויב המציאות, ומצד נוסף יש ענין התבודדות, בכל מקום ובכל זמן, אף כשממתינים לאוטובוס… ומכ"ש כשיושבים ליד ספר, ומתחיל לדבר אליו יתברך.

אחיך אוהבך

שלמה ברוך בן רבקה