לכבוד הר"ר נחמיה שיחי'
שלום וברכה.
שמחתי להתרענן בשאלה מן המקורות של היהדות, ואשמח להשיב לך תשובה, ואקוה שתספק אותך.
הנה אמירת הלל בראש חדש הוא מנהג, ודנו הפוסקים אם אפשר לברך על מנהג, שלכן גם אומרים אותו בדילוג, ואף שמנהגינו לברך, הוא יסוד מנהג, מדינא דגמרא, וכמובן שאין זה קל, ואי אפשר שלא לאמרו. אדרבה, חביבים עלינו דברי דודים, ויש בזה סודות ונסתרות, ודברים נפלאים מאד, שאנו זוכים לומר בכל ראש חודש את ההלל. ובפרט שיש ראשונים שאמרו שהוא תקנה ולא מנהג, ומחייבת את כל ישראל.
אכן, פסוקי התהלים המובאים בהלל, הם בחלקם שבח והודיה להשם יתברך, ובחלקם צעקה מעומק הנפש, וזהו הענין שאמר רביז"ל: על ידי בשורות טובות אפשר לומר תהלים, כי אחר שרואים את ישועת ה', בזה שמודים אותו יתברך על ידי זה אפשר לצעוק על העתיד, וכמו שפירש מוהרנ"ת ז"ל (בהלכות נחלות הלכה ד', עיין שם). ובטעמי אמירת הלל, כתב המאירי, שהוא כדי שיתפרסם הדבר שהוא ראש חדש, וכן מובא, שכיון שהוא קצת מועד בדיניו – תיקנו בו הלל. ובערוך השולחן כתב טעם אחר: "לפי שבחידוש הלבנה נראה רמז למצבינו, כמו שאומרים בברכת הלבנה, לכן חשבינן זה לקצת ישועה והנהיגו בהלל".
ולפי דברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן י), שבראש חודש יש בחינת תשובה של השם יתברך, שאמר הביאו עלי כפרה, אפשר לומר כמציץ מן החרכים, שכיון שהתשובה קדמה לעולם, ותשובת השם יתברך היא המקור והשורש לכוח התשובה בעולם, שאנו יכולים לשוב בתשובה כי כביכול גם הוא יתברך, עשה דבר שעשה עליו תשובה, ואף שאין לנו שום השגה, אבל כך אומרים חז"ל: הביאו עלי כפרה…. ועל זאת הכפרה אנו שמחים בראש חודש, כי ישראל משולים ללבנה, שמתחדשת בכל חודש, והם עתידים להתחדש כמותה, שזה הוא ענין התשובה שנתגלה בראש חודש, והאם אין זו סיבה לומר הלל להשם יתברך, על הנס הגדול והנפלא הזה, שיש לנו תקוה ולא נאבד חס ושלום לעולם. והשמחה היא שיש תשובה בעולם, שהיא שורש כל הבריאה.
רבינו ז"ל אומר בספר המדות, על ידי אמירת הלל בקול גדול תזכה לאהבת השם יתברך; ולכן אנו אומרים בקול רם ובהתלהבות שבחיו של אלוקינו, וכשמשבחים אותו יתברך נמתקים כל הדינים, ואז נמשכת עת רצון נוראה ונפלאה, ועל כן מובן למה ההלל מורכב משני האורות הללו, אור של הגאולה ושבח והודיה והאור של התמסרות להשם יתברך בעת צרה.
ואפשר לומר עוד, כיון שידוע מה שכתוב בספרים הקדושים, כי היום הראשון של החודש כולל בחובו את כל החודש, הקדושות שתהיינה, החגים שיחולו, על כן מובן, שעל זה אנו אומרים כבר הלל, כי יש בו הרבה קדושה, ובארבעה חדשים יש את הקדושה של החגים שחייבים לומר בהם הלל, ובשאר שבע החדשים, גם יש ימי רצון קדושים, ושבתות, וניסים נסתרים וגלויים, בכלליות ובפרטיות, ועל כל זה אנו אומרים הלל בראש חודש.