תחת הטלית של אבא

שאלה:

"הבן שלי בן השמונה אינו רוצה להתפלל, לא מתחשק לו ללכת לבית הכנסת והוא אינו מראה עניין בתפילה. מה עלי לעשות? להכריח אותו? איני רוצה להשניא עליו את התפילה. מה עושים? איך אגרום לו להתפלל בלי להכריח אותו?"

[מאת: רפאל]

תשובה:

מנהג ישראל עתיק, נפוץ בכמה קהילות בברכת כהנים, שהאבא מכניס את ילדיו הקטנים תחת טליתו המוסטת עד למטה מחזהו, כי אין להסתכל על ידי הכהנים מחמת השכינה השורה עליהם.

זו הסיבה שהאבות נוהגים את המנהג הזה, אבל הסיבה שהם, הילדים הקטנים, דוממים ושותקים בכובד ראש תחת סיכוך מחמם ודי מחניק היא אחרת – באותם רגעים נעלים, הם חשים שהם שותפים למשהו נעלה מאד. לא רק האבא הגדול יש לו טלית, עכשיו גם אנחנו שם!

זו נקודת חינוך חשובה ומעניינת. הגישה הזו אומרת, שבמקום לנסות להשפיע על הזאטוט, כדאי אולי יותר להכניס אותו אל עולם התפילה לא כמושפע אלא כמשתתף פעיל, כלומר, להפוך את החוויה לחלק ממנו.

הרבה הורים נבוכים מול הילד שלא מוכן להתפלל בשום אופן. הם רואים בעיני רוחם, את הצער שיהיה להם, כאשר הנער-ללא-תפילה יגדל ואין אלוקים בלבו. מלבד השטות הזאת – לייחס לפעוט עתיד שכזה, ללא שום סיבה – צריך להבין, שבמקום עמוק יותר בליבו של האב, גם הוא עצמו אינו מבין את מהות התפילה, שהיא התחברות מוחלטת לבורא. אם הוא היה מבין את עומק העניין של התפילה, הוא לא היה כועס שילדו אינו בדרגה זו.

נכון שהקיום היבש, היומיומי של החוקים, יביא אותנו אם נזכה, בסופו של דבר, להעמיק גם באיכות ובמהות. אך לא כל ילד יכול לקיים דברים שקשים לו לקיים, עבור איזה עונג עתידי שעדיין לא טעם אותו מעולם. הגישה הנכונה, אם כן, היא לתת לו לטעום מאותו תענוג, כדי שירצה ממנו עוד. אם נכריח את הילד שלנו להתפלל, ונילחם איתו על התפילה, אנו רק נרחיק אותה ממנו ונשניא אותה עליו עוד יותר.

העונג הגדול יבוא כאשר תהיה לו תחושת שייכות. כשהילד ייכנס, כמו במשל הטלית, לתוך מעגל המתפללים, כבר לא יהיה צורך לעוררו לתפילה, היא תהיה חלק ממנו, הוא יתאווה לתפילה…

כמה שזה מדהים. אם נתבונן, אין חילוק בין מבוגר לילד אלא רק בפיתוח הכישרון ולא בכישרון עצמו. לעיתים, כל העדיפות של המבוגר הוא בידע וניסיון, שאותם אין לילד – מטבע הדברים.

אבא שבאמת רוצה שהילד שלו יעמוד בתפילה לפני ה', צריך לפעול בדיוק כמו שפועלים עם מבוגרים. אם נניח, היינו נדרשים, להחדיר מוטיבציה לתפילה אצל אדם מבוגר, לבטח היינו עורכים שיחות מעמיקות אודות הבורא ועל גודל הזכות לעמוד לפניו בתפילה וכדומה.

האם יש סיבה שלא נעשה זאת עם ילד? האם אינו מוכשר להבין דברים כאלו? תתפלאו לשמוע. הילד, בתום לבו וטהרתו – מסוגל להפנים את המסר היהודי הזה, הרבה יותר ממבוגרים רבים. לבו הנקי והטהור – מכיל את האלוקות. רק צריך לדבר איתו על זה.

בהצלחה!

יש לך שאלה?