שלום!
נגעת בנקודה הכואבת המשותפת לכולנו.
גם אם אי אפשר להביא לכך שילדך לא ייחשף לדיבורים שמדברים בחוץ, קיימת אפשרות אחרת, שהיא תהיה חוויה מתקנת של ההתנהגות הלא-נכונה.
כאשר ילד בא הביתה, וחוזר על דברים ששמע מפי אחרים, אין זה נכון להיכנס בדין ודברים ולהוכיח שאין זו אמת, והסיפור בכלל היה אחרת וכו' וכו', כי זה לא הענין… כהורים, עלינו להנחיל לצאצאינו את אמת המידה היהודית העתיקה, הדוגלת בסגנון של "שומר פיו ולשונו – שומר מצרות נפשו".
לצערנו, איננו יכולים למנוע את המחלוקות ואי ההסכמות שבחוץ, אך אנו יכולים להכין את הילדים לקראת עולם טוב יותר. ניתן להסביר בדרך נאותה, עד כמה אנו מפחדים מלדבר סרה בכבודו של תלמיד חכם, כמה הקב"ה מקפיד על כבודם של גדולי ישראל, גם של אלו שאיננו צועדים בדרכם, משום שהתורה היא חביבה, ולומדיה חשובים ביותר וכו' כו'.
בדרך זו, בה אנו מתעלמים מהתכנים ומייצבים את המסגרת, אנו מרוויחים שני דברים. הדבר הראשון והעיקרי, הוא הדוגמה האישית, שהיא מתנת המתנות שאנו מעניקים לילד שיזכור, כי: "אבי מורי לעולם לא דיבר בגנותו של יהודי"… והרווח השני, חשוב לא פחות, הילד לומד לראות את הדברים בפרופורציה שלהם, גם כשהעולם בחוץ רועש וגועש, והכל שחים אודות מחדליו של פלוני אלמוני, מהם מתוך להט של קנאות ויראת שמים ומהם קצת פחות… אבל בבית שלנו, הקדוש והנקי, אין מקום לדיבורים כאלו.
בבית שאלו הם המסרים המועברים בו, הוצבו סדרי עדיפויות ברורים. יראת השמים ופחד מלעבור על חטאי הלשון שקולים יותר מהביקורת נגד מישהו אחר – שאינו ממחנינו… הילדים שגדלים בבית כזה, יוכלו להטמיע את ההתנהגות הבוגרת הזאת גם בחייהם האישיים, בהם לבטח יעמדו מול ניסיונות של בין אדם לחבירו, במשפחה ובחוץ, שם תעמוד לפניהם דמותך השותקת והמוותרת, שאינה חשה שהיא חייבת להגיב, להתערב, למחות ולהיות בעניינים. זו דמות מחנכת, בוגרת ומלמדת.
יותר מהשתיקה עצמה, נדרשת זהירות גדולה מאד, שלא לשגות בדבר הזה עצמו… פעמים רבות אנו רואים את עצמנו כשלמים בעניין מחלוקת ושנאת חנם, אך למול מעקמי דרך למיניהם אנו מעגלים את הפינה הזאת, אנו משוכנעים שאיסור הדיבור הרע לא חל על כולם בשווה, ועל כל המצבים והזמנים… בלי להתווכח על נכונות האמירה הזאת, הרי שבלי ספק הנזק של ההתנהגות הזאת, גם אם היא בנסיבות 'מקלות', גדול ביותר…
אנו חייבים לזכור ולהזכיר בבית, כי איננו גדולי ישראל, הממונים לתקן דרכים לרבים, ולהוכיח אנשים רבים, אנו בסך הכל יהודים 'פשוטים' הדואגים להוציא ילדים טובים וישרים, מבית שמושתת על אהבת הבריות ויראת שמים. לכן, אנו פטורים לגמרי, לכל הדעות… מלנהוג מנהג שלפעמים גדולי הדור נזקקים אליו, ופשוט להרגיל את הילדים והילדות בבית – אצלנו לא מדברים נגד יהודים, נגד רבנים, נגד קהילות, נגד עדות – לא כאן!
על איסור גורף כזה, לא לדבר על יהודים בכלל… לא יקשו עליכם קושיות, לא יתקוממו הילדים… הם יתגאו באבא שלהם, הם ילמדו להעריך ולכבד, ובמיוחד את ההורים.
ולסיום, נקודה נוספת חשובה לאין ערוך. חלק ניכר מהיהדות שלנו, מושתת על הכבוד הגדול שאנו רוחשים לתורה, לתלמידי חכמים, לספרים וכו', אם שם תיפגם ההערכה – הפסדנו הכל. זהירות!