{אֱמוּנַת חֲכָמִים בְּדוֹרֵנוּ…}

אֱמוּנַת חֲכָמִים בְּדוֹרֵנוּ…

כד תמוז תשפ"ג

רציתי להעלות נקודה שבוערת בלבי. נער הייתי וגם התבגרתי. ראיתי דברים רבים בחיי, והייתי עד להתפתחות דעות בקהילות כלליות ובחבורות פרטיות. במהלך של הסתכלות בריאה על דורות, רואים דבר מעניין ומלמד עד לאחת. לפעמים מתגלעים חילוקי דעות בין צדיקים, ויש והטונים של החברותות והנלוים עולים גבוה מאד, עד שנחלקה דרכם של הצדיקים. כמובן, יש לזה התייחסות רוחנית בספרי הצדיקים, למה בימי גלותינו, אנו רואים בחוש, מחלוקת של צדיקי אמת. אבל זה בתחום המוסרי והרעיוני, שאני מקוה ברצות ה' לא לפסוח עליו.
אלא שאני רוצה להצביע על דבר נחוץ ביותר, והוא קריטי לחינוך הילדים שלנו לאמונת חכמים וצדיקים, ולאמונת ה' אשר נחתמה בתורה שבעל פה על ידי החכמים והאמונה בהם, שהחזיקה את כלל ישראל. ידוע מה שהטיח ילד סורר ויוצא באביו: אני הרי למדתי ממך, אם אתה בטלת את כל הצדיקים – אני בטלתי עוד צדיק… וכשמבטלים סמכות צדיקית, איך שלא יהיה – אבדה האמונה מבנים, נכרתה מפיהם.
יש מצב, שאב המשפחה אינו יכול לסבול את השקר הגלוי והמוחצן של אדמו"ר פלוני לדעתו, יתכן אף שעברו בדעתו היתרים של אמת, שמותר לדבר על בעלי המחלוקת, ומצוה לגלות פני הצבועים וכו', יראת חטאו מחטא הלשון החמור, מתכרסמת אט אט, ואף שימשיך להיות איש של פה נקי וכבוד התורה וכו', אך בנוגע לפלוני בן פלוני – הרי ברור שאין כאן חטא, ואף יש כאן ענין של הצלת התורה והדורות וכו', ואדרבה, ישמע הדרדק ויוסיף לקח, וידע גם מה שכבר אמר הבעל שם טוב שיהיו רבי'ס לא טובים באחרית הימים כמו יאק מאק, כידוע.
אז מה באמת הבעיה? הבעיה היא, שקודם כל, אתה רואה נקודה הסטורית בהתהוותה, אתה אינך בעל הכלים למדוד אנשים, עבר והוה ועתיד של קהילות ורבם, באמת, בכנות, ללא שוחד עצמי, וללא שסידרת את משנת חייך על ידי עבירות של לשון הרע ורכילות. דבר שני, הילד שלך, אינו מבדיל דקויות, הוא קולט ממך דבר אחד – שאפשר ומותר להטיל דופי ולבקר ביקורת על אדם חשוב. אם אבי לא היה חשוב בעיניו פלוני, אני עצמי אינו חשוב בעיני פלוני, וכך היא דרכנו… דרך זו היא דרך הרה סכנה לתורה כולה. וברור הדבר, שאף באפשר וצריך, אין הילד שלך גדול בישראל שזה תפקידו – לתקן עולם במלכות שדי, על ידי מחאות באלו שאינם צודקים בדרכם.
ויש עוד דבר נפלא שצריך לזכור. מי שמכיר וזוכר, או יודע מכתבי העתים אודות מחלוקות חריפות מאד מאד, שהיו יהודים בני ישראל כשרים שהיו אוחזים בלהט ובנחרצות אודות גדול פלוני בפסלנות גדול שאין לשער… ויהי כעבור דור, ולפעמים אך דור אחד באמת, הצדיק לדורו אבד, ומתחילים הבריות לומר אחר מיטתו ענינים יפים, ומתגלים רובי מעשיו ופעולותיו הקדושים, הרי שאף מתנגדיו ומבקריו מתחילים לדבר אודותיו בערגה ובדרך ארץ. ודבר זה רואים בכל הדורות, ממש פלא על גבי פלא, אנו חרדים וזוחלים להמון דמויות הוד מעניקי חמה בקומתם, אנו מעריצים קדושים אשר עמם גם אם אינם בחיידר שלנו. כי אנו מתוודעים למה שכלליות ישראל אוחזים אחר מיטתו של צדיק, וכמו יהודים טובים אנו מספרים סיפורים מצדיקי אמת שבדורות הקודמים.
האם שמנו לב, שיכול להיות מאד, שאנו עצמנו, בדורו של אותו צדיק שאנו זוחלים למשמע שמו, ואם הוא קבור באוקראינה או בפוילין או בארצות המגרב, אנו משתטחים שם ורוצים לשמוע אודות הצדיק וכו', האם בדורו בטוח שלא היינו מלהגים עליו בין יושבי קרנות, ומסתכנים בנורא מכל – הריחוק הגדול שנוצר בין יהודי לבוראו בעקבות הטלת סרה בצדיקיו…
כמה נפלא הוא לחיות את החיים בקדושת הדיבור, בכבוד גדול לכל יהודי, ובכבוד נעלה למי שמחמם יהודים להשם יתברך… לראות בכל קרייז וקבוצה, את היופי שלה, כי אחרי הכל, ועם הכל, הרי מדובר באנשים יראים ושלמים שאור נשמתם רוצה לעשות רצון קונם ולגדל ילדים לתלמוד תורה.
הענין הוא גם מפליא. לפעמים אנו שומעים על צדיק שאין ספק בקדושתו, אין ספק במידותיו, אין ספק בקדושת מצוותיו וידיעותיו, ופתאום שומעים דברים אמיתיים שאינם עולים בקנה אחד עם התנהגות של הערכים שלמד הוא עצמו תמיד… ויש לו קושיה על הצדיק. וכן בהרבה דברים כיוצא בהם. בהרבה ענינים זה כי האדם אינו רואה תמונה ברורה, ואינו חוקר כליות ולב לידע ממה נובע מה, ובפרט מצדיקים. אבל לפעמים צריך גם לידע, שכך היא דרכו של מקום בימי הגלות. לפעמים נוצרת מחלוקת בין שני אורות, כדי שיצא מזה בעתיד איזה אור גדול ונעלם הממתין להתגלות. אלא שאנשים פשוטים שאין להם השגה באיידלקייט, כשהם רואים שניות, הם מתרגמים זאת כבר לפלגנות. בהרבה מקרים, אי נעימויות נוצרות על ידי עמי הארצות שאינם מבינים דרכה של תורה, של חולקים ואוהבים כ'והב בסופה'…
מה צריך לעשות בדורנו?
יהודי שלא רוצה שבניו יתוודעו לאיזו דרך שונה מדרכו, רשאי שלא למד אודות אותה הדרך. אבל מכאן ואילך, פיו צריך להיות תמיד תהלה ושבח על כל צורב תלמיד חכם, אוהב תורה, מדקדק במצוות, מכל עדה, מכל מגזר ומכל חסידות וקהילה, אלא שכשהמדובר בגדולי הדור וצדיקים, מהדור הזה ומכל שכן גדולי ישראל צדיקים מכל החצרות והאסכולות – עליו לכבד ביותרת הכבוד, ואז כבוד החכמים שלו אינו כבוד של אגו אלא כבוד השם יתברך המשותף לכל עבדיו הנאמנים באשר הם.
חינוך זה ילמד את ילדנו להשאר נאמנים לכל חייהם לאור גחלת ישראל קדושים.
והעיקר לזכור תמיד, שאנו כיום מעריצים גדולי ישראל שבדורם לא הכירו את גדלותם, לפחות לא כל ישראל… גם היום מסתובבים בינינו, אנשים קדושים וגדולים, שבעוד שנים רבות אנשים יהרהרו בתשובה לשמם ולזכרם – האם אין זה נפלא להתחיל לכבד, אנו ובנינו בדור הזה – וידוע, שהנשמות שזכו לראות צדיק דור, או לכבדו וכו', יש להן זכות יחידנית נדירה לעד ולנצח.