ערב שבת קודש לסדר נצבים וילך כ"ב אלול תש"פ
לכבוד הרב … היקר
הממלא את אהבת לבי.
אני כאן בימי ההכנה לאומן ר"ה, בהרי הקרפטים, ומאד עמקו המחשבות ליד הנוף הבעש"טי, והתגעגעתי אליך, ואני מקוה לחוות במחיצתך עוד לילות קדושים, שבהם אנו חושפים את עומק הלב ונקודות של געגועים נוראיים להשם יתברך. אני לאחרונה חושב הרבה על רבינו ז"ל, ואני מתפעם בלי סוף מדמותו הבלתי מושגת, ומהאור הגדול של התדר הנפלא שלו, אני רואה ברבי סוג של מהפכן שלא ממיני המהפכנים, כי מהפכנים יוצרים בלבול בסדר הקיים, הרבי יוצר את הסדר החדש שלו עם הסדר הקיים, הוא קורא בקול מה שהצדיקים אחרים חושבים בשקט, אין אבן שהרבי לא מזיז ממקומה, הכל ענק כל כך, רועש ונוכח, כל דבר יהודי, שבמקור שלו הוא שקט ובעל פרופורציות – יוצא מהמסגרת ומחבק את כל כולך בגדלות בעלת ממדים ענקיים, אני כל כך אסיר תודה שהרבי נגע בי, כי זה ממלא אותי חמימות של נוחם ואיכות, אני חי טוב.
רק מה הבעיה ? בפינות ששוכחים את ה', במקום שאין רבי, אבל הרבי עצמו לא רואה בחלל הפנוי משהו פנוי באמת, כי אם יש מפנה ומצמצם אז אין צמצום, ושם המקום של הקונפליקטים וסערות הנפש, התהיות האינסופיות מול האמת הכי נוכחת, כי הרי אנו מתגעגעים – ולמתגעגעים אין שום יציבות, הם בוכים מגעגועים, הם שמחים על זכרונות געגוע, הם חורקים שן ומתגעגעים, אין שם רק תדר אחד, השם געגוע הוא כותרת להמון תנודות נפש. הרבי, נהיה נוכח גם במקום שמסלקים אותו משם, הוא אופף את היקום בתדר שלו. כיום אפשר לומר, שהתדר של רבי נחמן הוא משותף לכל בני האנושות, כיום אי אפשר לעבוד את השם בלי רבי נחמן. אני כל כך מתרגש שאתה, אהובי, גם מקשר את עצמך בצינוריך שלך לרבינו (על הליקוטי תפילות עוד אבוא אתך חשבון אחי). מה שאני רוצה לומר לך כלולה במילה הנידושה להחריד – אשרינו…
אני מתגעגע אליך בכנות, ומבקש מה' שנזכה שוב לשחזר את שתי השיחות הליליות המדהימות שלנו וקצת בטלפון… אוח
שלך באהבת אנ"ש
שלוימה