אין דבר העומד בפני התשובה
בעזרת השם יתברך, אור ליום שני לסדר וארא, כ"ג בטבת תשע"ו.
לכבוד האברך היקר והנעלה, עובד ה' במסירות נפש, ירא ושלם, מוכתר בכל מידה נכונה,
הרב רבי צור שליט"א,
אשר שם ה' בקרבו – מי צור כאלקינו, יתברך שמו.
מכתבך לנכון קבלתי, וסערה נפשי עד מאד, אם כי היה נעים לשמוע ממך, ולקבל איזו אות חיים ממעלתך, ובאמת מגיעה לך ברכה נפשית ממני, מזל טוב, מזל טוב, על הולדת הבן שנולד לך ונתת לו שמות קדושים כאלו, יהי רצון שתזכה לגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים. כמו כן נעם לי לקרוא כי החייתי אותך בדברי החיזוק של ראש השנה, כן צריך להיות להיות בתכלית החיזוק תמיד ולא להשבר משום דבר שבעולם.
והנה אף שאני עייף ויגע באישון לילה ואפילה, אך מחמת הנחיצות של המכתב, שבו היו מקופל תוכן מבהיל הרעיון של חלישות הדעת, שהיא מסוכנת מאד, כי היא באה מהצד הלא טוב, לנקום בך על הדרך הקדושה שעשית, ושאבינו שבשמים קרב אותך בידו הרחימאית, ממש בניסי ניסים, וכעת הסטרא אחרא רוצה להכניס בך מחשבות הבל, שאינן נכונות כלל וכלל.
לפני שאוכיח לך דייקא מתוך דברי תורת החיים שלנו, שאתה בעל תשובה אמיתי, ואין לך כלל שום דבר עם העבר שלך, אפילו לא בנגיעה, אני אומר לך את דעתי, כי אתה נחשב בעיני השם יתברך כצדיק תמים שלא חטא מעולם, וכקטן שנולד דמי ממש, ואין שום שייכות כלשהי, לדברי השטות של ימי הנעורים, אשר לא מדעת ידברו, ולא מהבנה כלל, והרי זה כקטן הנולד בעריסה ממש, שמלהג דיבורים ואין שום אחריות למעשיו כלל.
היעלה על הדעת, שאדם שנולד למקום שלא חינכו אותו לתורה ולמצוות, ואחר כך עשה תשובה מאהבה, לא תעלה לו תשובתו מחמת שבימים הקודמים כאשר לא הכיר את בוראו – חשב אחרת מן האמת? האם בא הקב"ה בטרוניא עם בריותיו, הרי מי שמך במקום שנולדת? הלא הוא השם יתברך בעצמו, שנטע אותך שם, כדי שמשם תעלה את הניצוצות הקדושה, כדי שבעת שאתה תשוב בתשובה תזעזע את העליונים ואת התחתונים, ואיך תחשוד בקודשא בריך הוא שיעביד דינא בלא דינא, על מה יעניש אותך, על החינוך שחינכו אותך נגד רצונך.
הרי תיכף בעמדך על דעתך, בעת שהתגלה לך אמיתת דת האמת, מיד נמשכת אחריה בעבותות אהבה, כאברהם אבינו בשעתו, הייתכן לקרוא עליך שאתה הוא האפיקורס ישראל שדיבר עליו הרמב"ם, שזה לא שייך כלל וכלל לאלו שהם בבחינת תינוקות שנשבו, שאדרבה, מצוה גדולה לקרבם בכל מיני קירוב, ילד יהודי, שנשבה לתוך מערכת חינוך כוזבת, מבלי שתינתן לו האפשרות לבדוק את תורת האמת כפי שהיא באמת, האם שייך כאן איזה בירור הדעת, שעל זה נענשים, חס ושלום?
והנה אתה התייחסת לדברי הרמב"ם (הלכות ע"ז פרק ב): האפיקורסים מישראל אינן כישראל לדבר מן הדברים ואין מקבלים אותם בתשובה לעולם שנאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, עד כאן לשונו, אבל שכחת, שבאופן נפלא הוא מגדיר בהמשך, מי הם אלו האפיקורסים האלו, והם ממש לא מגדירים את מצבך בהיותך נער טיפש בלי דעת כלל, וזו לשונו באותה הלכה: והאפיקורסים הם התרים אחר מחשבות לבם בסכלות דברים שאמרנו, עד שנמצאו עוברים על גופי תורה להכעיס בשאט בנפש ביד רמה ואומרים שאין בזה עון, ואסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל שנאמר ואל תקרב אל פתח ביתה ומחשבה של אפיקורוס לעבודת כוכבים. עד כאן. האם שייך להגיד על אותו גיל שהיית בו – שאט נפש וכו'. הלא לא ידעת כלום… שוגג גדול היית, והקב"ה בעצמו קרב אותך בתשובה.
צור היקר לי מאד! אנא ממך, הסר את המחשבה הזאת מלבך לגמרי, זאת היא מחשבת פסול הבאה להכאיב, לצער, להעציב, להשליך רפש לתוך שמחת עבודתך, שזה מעשה יצר ממש. אין בזה לא הגיון ואין בזה לא נקודת אמת, לא על פי סברא, ולא על פי דברי הרמב"ם. רחמנא ליצלן, אם קם אדם ששנה ופירש, ונתפס לדרכי מינות, אין מקבלים אותו בתשובה. וגם אז, כדבריך, אין דבר העומד בפני התשובה, ואין כאן המקום להאריך בדבר זה, כי רצוני שתכניס היטב בדעתך שאין זה סובב עליך כלל.
והרי שלך לפניך את דברי הרמב"ם המפורשים בהלכות תשובה (פרק ג): במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעוה"ב? כשמת בלא תשובה, אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה הרי זה מבני העולם הבא, שאין לך דבר שעומד בפני התשובה אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו. כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותן שנאמר שובו בנים שובבים אע"פ שעדין שובב הוא שהרי בסתר שב ולא בגלוי מקבלין אותו בתשובה.
וכל זה נאמר ממש על הכי גרוע שבעולם, שכפר בעיקר כל ימיו (!) ובאחרונה שב… כל שכן אתה, שלא היית נכלל בגדר של כפירה כלל, כי לא ידעת כלל ממנו יתברך, ולא גדלת בין יהודים כשרים, כך שכל מה שדברת דברי שטות הם, כתינוק שנשבה, ואדרבה, בימי נעוריך, בעת רתיחת הדמים – מסרת את כל אשר לך אליו יתברך, בודאי כל העולמות משתעשעים בך, וכל תנועה ותנועה שלך ביהדות מעלה נחת רוח עצומה לפני אבינו שבשמים, ומי יודע, כמה נשמות קדושות התלויות בך, יש להם עליה, בלא יודעין, מחמת התחזקותך הגדולה בעבדות השם, עין לא ראתה…
וצא וראה מה שאיתא בפסיקתא דרב כהנא (פסקא כד אות יב): אמר רבי לעזר: בנוהג שבעולם אדם עומד מבזה את חבירו ברבים, ולאחר זמן הוא מבקש לרצות לו והוא אומר לו: אתה מבזה אותי ברבים ומרצה אותי ביני ובינך? לך והבא אותן האנשים שביזית אותי לפניהם ואני מתרצה לך, אבל הקב"ה אינו כן, אלא אדם עומד ומחרף ומגדף בשוק והקב"ה אומר לו לעשות תשובה ביני ובינך ואני מקבלך. והדברים האלו של חכמינו הקדושים, מאת ה' יצאו, ומדברים בעד עצמם.
לכן אחי, השלך מאתך את המחשבת-פסול הזאת, וכל מה שאמרו חכמים דפריש ממינות, היא המינות הקשה, שעליה נאמר 'שאני מינות דמשכי', זאת הבחירה הרעה, ללכת בדרכי הכפירה הגדולה הזאת, וכל הנפש תקועה שם, עד שמוכרח למות, כי כל החיים שלו תלויים בזה, ומה זה לך? שאתה איש אמונה מובהק, ואתה חי חיים טובים עם רעייתך הכשרה ומגדל ילדים בקדושה ובטהרה, וזה ראיה בעצמה שלא היית כלל שייך למינות האמיתית, רחמנא ליצלן, כי נפשך הטהורה, היתה כמהה באיזה שהוא מקום לטוב האמיתי, וכאשר החשוק והנחשק נפגשו – זכית ליאור באור החיים, במקום להרהר בעבר – שמח שמחה עצומה שהבדילך ה' מן התועים ונתן לך תורת אמת.
ובעיקר הענין הזה, של פריש ממינות מיית, ראה נא מה שכתב רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן ח"א סימן רעד): דע שיש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם כדי לעקור עצמן מהשם יתברך ומתורתו לגמרי, כי הנקודה הקדושה של קדושת ישראל שיש עדיין בתוכם, אף על פי שהם רשעים גמורים, היא מבלבלת אותם, ומביאה בהם הרהורי תשובה ויראה מאימת הדין הגדול, ומחמת זה אין להם תענוג מהעבירות והתאוות שלהם, על כן הם מתאוים ויגעים כדי שיגיעו לכפירה גמורה בדעתם, חס ושלום, באופן שלא יהיה להם עוד צד ספק לנטות אל האמת, אבל צריכים לזה יגיעה גדולה מאד מאד, כמה וכמה שנים רחמנא ליצלן, רחמנא לישזבן, כי היהדות שבהם אינה מנחת אותם ומבלבלת אותם תמיד. ודע שיש מהם כשמגיעין ובאין למה שהתאוו דהינו לכפירה גמורה, חס ושלום, בלי שום ספק אל האמת, אזי תכף ומיד מתים מן העולם, ואז רואין האמת.
ובענין "ולרשע אמר מה לך לספר חוקי", היעלה על הדעת, שבשביל זה, כל אחד שחטא – אין תורתו ותפלתו שוה כלום? ככה בפשיטות? ואם כן, איך ישוב בתשובה? איך יתחיל לומר התיבה הראשונה כשעדיין אינו יודע מהי תשובה. הרי כל זה נאמר כדי שלפני שאנו יושבים ללמוד – שנעשה תשובה, ומסתמא אתה עושה זאת, ואת זה צריך לעשות כל אחד ואחד, בלי יוצא מן הכלל, כי מי יאמר זכיתי לבי, וכדברי הבאר היטב הידועים. ומה זה שייך לימים הקודמים שאין להם שום שייכות אתך, ואדרבה, לפני שאתה יושב ללמוד, תתפלל תפלה להשם יתברך, שתלמד במח נקי בלי שום שייכות אל התקופה הזאת, שלא עולה בשם, וכמה ימי הכיפורים עברו עליך, ובודאי אתה מאמין בכפרת היום הזה, ובכל התשובה שעשית… שהיא רחמנותו יתברך עד אין סוף ואין תכלית.
בודאי צריך להיות כל ימיו בתשובה, בהכנעה מול השם יתברך ובתיקון החטא, אבל לא מתוך עצבות ומרה שחורה, ויסור הנפש, אלא יראת ה' תוסיף ימים, עוז וחדוה במקומו, תשמח בכל יום שמחה עצומה על ששם חלקך בחיים, שזה דבר נדיר, שלא כל אחד זוכה לזה, ואתה צריך לדעת, שככל שהשמחה יותר גדולה – תשובתך יותר מתקבלת! כי השמחה מורה על לבך הטהור, שאתה מרגיש כי עצם היותך נמנה בין בני תורה – אתה שייך לנשמות שזכו בזכויות של חנם, וכאילו זכית בפייס ובאוצר, היש ריוח עצום ונורא יותר מזה?
כתבת בסוף, שאינך יודע מה לעשות כדי להוכיח לעצמי שזה עצת היצר, זה בדיוק הענין – שאינך צריך להוכיח כלום, פשוט להתעלם מזה, לחשוב רק ממנו יתברך, ואיך אתה יכול לשמח אותו בעוד מצוה ובעוד לימוד, והעיקר שיחה בינו לבין קונו, בכל יום ויום, תקדיש זמן לדבר אליו יתברך, תשפוך נפשך אל השם יתברך, בתכלית הפשיטות, כי זה מה שרוצה הקב"ה – שתהיה שמח ולא תהרהר כלום, כי זה ממש מחשבה זרה שבאה בהתלבשות של מחשבת תשובה.
עיקר התשובה זה לעשות ההיפך ממש מהימים ההם, וברוך השם זכית לזה, ורק בהלכות תשובה תעיין, לא בהלכות שאינן שייכות לך… אשריך ואשרי חלקך, אחי, יהי חלקי עמך, תאמין לי שאני מקנא בך, כמו שכל המלאכים וכל הצדיקים שבכל העולמות מקשיבים הרגש להתפארות הגדולה שיש להקב"ה עמך, ראו בעולמי בן חביב, שעזב הכל ובא לחסות תחת סתר צל כנפי תורתי! חזי במה ברא קאתינא לגבך…
אשמח מאד אם תוכל לכתוב לי באריכות משלומך, משלום ביתך ובניך היקרים, ומשלום תורתך ועבודתך, כי אני מאד מתגעגע אחריך, ורק צוק העיתים גרם שלא יהיה לנו קשר, אבל אני מאד רוצה לדעת ממך, הכל… ולהחזיק קשר, ואולי גם נייסד השיעור השבועי שרצינו פעם.
הכלל, תתחזק מאד ותהיה בשמחה עצומה, ואם אתה רוצה לדבר עוד – הריני לשרותך תמיד, איש כלבבי. ותכתוב לי אם מכתבי זה ענה לך על תהייתך, וכדאי שתקרא אותו כמה וכמה פעמים, כי כתבתי זאת מעומק לבי.
אוהבך באמת כל הימים
שלמה ברוך בן רבקה