להרגע מול התובענות של החיים
שלהי אייר תשע"ה
ליקירי….
קשה לי במכתב כזה, קליל של בוקר טרוט עינים, לפני השקטת קפה ודהירה למטלות החיים – להדרש לעומק הקושי שביטאת, אך מילים מרגיעות ומחממות, עשויות לעשות אך טוב, גם אם נאמרות בשטחיות ובנאיביות של עצת הדודה… את אחיך המתבגר ידעת משכבר הימים, שלדידי, החיים הם משהו ששייך אלינו ולא שאנו שייכים אליהם, כאשר אנו נתקלים בפניה הזעומות של השגרה, עלינו להחציף מבע, להבריז בעדינות יום אחד שלם או כמה שעות, לנסות לעבוד אז אצל עצמינו, ולא אצל התובענות של החיים, גם אם השגרה היא מבורכת וגם אם היא אחד ההישגים הגדולים של האנשים ההגונים, אין זאת אומרת שאנחנו עובדים אצלה… אתה פשוט חייב להפתיע את עצמך, פשוט, כמה שזה לא פשוט – לקרוע שעות ולהפוך אותן לבטלה של נשימת חיים… אפילו לכמה דקות, לצאת, להתאורר… לטייל, לחוות, לנשום את החיים סתם כך כי בא לי…
אני זוכר ביטוי יפה שלך על הנאה מעצם החיים עצמם, שמש ותכול שמים, בלי איזה ערך מוסף, ככה כי אני חי… אני יודע שמילים נמלצות במקום שיש קושי – מעצבנות, אבל אני חושב שבקלחת של המחויבות אנו רואים שחור ולבן. לכן אני מעיז להניח שאתה יכול לכתוב לי מכתבון, מסרון, אגרת, פוסט… של ליקוט דברים מהנים שבכל זאת חווית בחצי שנה שהטלת חרם על החברות שלנו (בצחוק) שאיני מודע להם, ואני מתרשם רק מהנרגנות הפולנית… היה שלום … יקירי… גנוב לך זמני אושר, הענק להם איכות. אין ממתינים לשעה של רוגע אלא יוצרים אותה. אדם שמלקט רגעי חיים רגועים יכול ליהנות בחברת אהבתו וממגעים משובחים שיש בהם טעם של עוד.
שלך לגמרי
שלומב"ר